בית קודם הבא סימניה

איוב פרק-לה

איוב פרק-לה

{א}
וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּ וַיֹּאמַֽר׃
( מענה אליהוא ) :
ויען . לפי שבמענה השניה השיב בדבר גמול השכר והעונש ועתה בא להשיב בדבר היסורים הבא לאיוב עצמו לזה נתן ריוח בין ענין לענין להתבונן יפה בכל דבר והפסיק מהשניה והתחיל בשלישית :
ביאור מלות המענה :

{ב}
הֲ֭זֹאת חָשַׁ֣בְתָּ לְמִשְׁפָּ֑ט אָ֝מַ֗רְתָּ צִדְקִ֥י מֵאֵֽל׃
הזאת חשבת למשפט . שהוא משפט הבריות כנגד יוצרם אשר אמרת צדקי משל הבורא :
הזאת . וכי המענה הזאת חשבת למשפט צודק שאמרת צדיק אני יותר מהאל כי אני עשיתי הצדק והוא יעשוק הגמול במה שמסר הכל ביד המערכה :
צדקי מאל . שאני צדיק יותר מאל :

{ג}
כִּֽי־תֹ֭אמַר מַה־יִּסְכָּן־לָ֑ךְ מָֽה־אֹ֝עִ֗יל מֵֽחַטָּאתִֽי׃
כי תאמר מה יסכן לך . דרכי יושר : מה אועיל . בצדקתי יותר מחטאתי :
מה יסכן לך . אם הכל באה מצד המערכה מה הנאה באה לך מעבודת האל או מה הועיל עם ההמנע מחטאתי ר''ל מן החטא המוטבע באדם אשר כמעט טבעו כופהו עליו וקשה לפרוש הימנה :
יסכן . ענין הנאה ותועלת כמו לא יסכן גבר ( לעיל לד ) :
יסכן יועיל :

{ד}
אֲ֭נִי אֲשִֽׁיבְךָ֣ מִלִּ֑ין וְֽאֶת־רֵעֶ֥יךָ עִמָּֽךְ׃
ואת רעיך עמך . ששתקו על דבריך :
ואת רעך עמך . ר''ל כמו שאני חולק עמך כן אני חולק עם רעיך כי הם שפטו שהיסורים באו עליך בעבור מרבית העון ולבבי לא כן יחשוב :

{ה}
הַבֵּ֣ט שָׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וְשׁ֥וּר שְׁ֝חָקִ֗ים גָּבְה֥וּ מִמֶּֽךָּ׃
הבט שמים . ואחרי שהוא גבוה ואתה נמוך ואין לו תועלת ברשעך וצדקך למה תתפאר אליו בצדקך :
וראה . עצם תבניתו שאין לו ערך ויחס עמך : גבהו ממך . אשר גבהו ממך מאד ומרחק רב ממך עליהם :
ושור . וראה כמו אשורנו ולא קרוב ( במדבר כד ) :
ושור . וראה :

{ו}
אִם־חָ֭טָאתָ מַה־תִּפְעָל־בּ֑וֹ וְרַבּ֥וּ פְ֝שָׁעֶ֗יךָ מַה־תַּעֲשֶׂה־לּֽוֹ׃
אם חטאת . ר''ל ומן השמים תשפוט על היושב ממעל לו אשר אם חטאת מהו הדבר אשר תוכל לפעול בו : ורבו . ואם רבו וכו' וכפל הדבר במ''ש :

{ז}
אִם־צָ֭דַקְתָּ מַה־תִּתֶּן־ל֑וֹ א֥וֹ מַה־מִיָּדְךָ֥ יִקָּֽח׃
אם צדקת . וכן אם תצדק מהו הדבר אשר תתן לו בזה או מהו הדבר אשר יקח מעצמו מידך :

{ח}
לְאִישׁ־כָּמ֥וֹךָ רִשְׁעֶ֑ךָ וּלְבֶן־אָ֝דָ֗ם צִדְקָתֶֽךָ׃
לאיש . אשר כמוך . יוכל ויועיל רשעך וצדקתך , ראה רשעים רבים אשר :
לאיש כמוך . שיש לו ערך עמך בעצם ועמך ישב בקרבך לו יזיק רשעך אשר תעשה לו וכן לו יועיל הצדקה אשר תעשה עמדו אבל לא לה' וכאומר והנה בהיות כן אין על המקום לשלם גמול לאדם לא בעבור המנעו מן החטא ולא בעבור עשות הצדק אולם הגמול הבא לאדם הוא בטובו הגדול ובחסדו הרב :

{ט}
מֵ֭רֹב עֲשׁוּקִ֣ים יַזְעִ֑יקוּ יְשַׁוְּע֖וּ מִזְּר֣וֹעַ רַבִּֽים׃
מרוב עשוקים . שהם עושקים יזעיקו את הבריות לפניו וישועו עניים מזרוע רבים העושקים אותם :
מרוב עשוקים . ולזה כאשר ירבה זעקת עשוקים אשר יזעיקו אותם עושקיהם שועתם אשר ישועו מזרוע רבים אשר יאנסום בכח הזרוע והוא כפל ענין במ''ש :
ישועו . יצעקו :
מרוב עשוקים יזעיקו . מה שטענת שימצאו רוב עשוקים יזעיקו אותם עושקיהם או יהיה מרוב ענין ריב והרצון בו ממה שיריבו בו עשקים אשר יזעיקו אותם עושקיהם : ישועו מזרוע רבים . יזעקו מגבורת רבים ותוקפים אשר יעשקום :

{י}
וְֽלֹא־אָמַ֗ר אַ֭יֵּה אֱל֣וֹהַּ עֹשָׂ֑י נֹתֵ֖ן זְמִר֣וֹת בַּלָּֽיְלָה׃
ולא אמר . הרשע : איה אלוה עושי . לירא מפניו : נותן זמירות . כמו כרמך לא תזמור ( ויקרא כה ) שמכרית את הרשעים בלילה כגון אמרפל וחביריו ומצרים וסנחרב :
ולא אמר וגו' . ר''ל הצדיק אשר בהם הנותן בפיו זמירות לה' בלילה בהסתר ויחידי לא אמר לזולת איה אלוה העושה אותי ר''ל מדוע שכחת בה' ולא תשמור מצותיו ותעשוק רעיך :
נותן . אומר כמו ולא נתן תפלה ( לעיל א ) : זמירות . מל' זמר ורננה :
זמירות . דברי שבח :

{יא}
מַ֭לְּפֵנוּ מִבַּהֲמ֣וֹת אָ֑רֶץ וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם יְחַכְּמֵֽנוּ׃
מלפנו . מלמדנו חכמה יותר מבהמו' כלו' חשבנו וגדלנו מבהמו' ומעוף :
מלפנו . הלא המקום למד אותנו דעת יותר מבהמות הארץ ויותר מעוף השמים יחכמנו ואם בהם אין מי יעשוק משל רעהו כ''ש האדם שחננו ה' דעה שאין ראוי לו לעשוק משל רעהו :
מלפנו . כמו מאלפנו באל''ף והוא ענין למוד כמו ואאלפך חכמה ( לעיל לג ) :
מלפינו . כמו מאלפינו והרצון בו מלמדנו :

{יב}
שָׁ֣ם יִ֭צְעֲקוּ וְלֹ֣א יַעֲנֶ֑ה מִ֝פְּנֵ֗י גְּא֣וֹן רָעִֽים׃
שם יצעקו . וראה אשר שם צועקים העניים מפני גאון העושקים אותם והוא אינו עונה :
שם יצעקו . ר''ל ועל כי הצדיק המשכיל ידום בעת ההיא ולא מיחה ברשעי הדור לדבר בם כדברים האלה לכן שם במקום הרשעים האלה יצעקו גם הצדיקים על מכאובים ולא יענה להם המקום כי יסתיר פניו מפני גאון וגאות הרעי' העושקי' כי כל הגמול בא מצד החסד אבל כשירבו רשעים והצדיק לא ימחה בידם אז מסתיר פניו מכולם יחד ולא יעשה עוד חסד אף לצדיק וכאילו יאמר לאיוב שהכל בא לו על שלא מיחה כראוי ברשעי הדור :

{יג}
אַךְ־שָׁ֭וְא לֹא־יִשְׁמַ֥ע ׀ אֵ֑ל וְ֝שַׁדַּ֗י לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה׃
אך שוא לא ישמע . מיד : ושדי לא ישורנה . להנקם מיד אלא מאריך אפו :
אך שוא . ר''ל עם כי המקום מסתיר פניו לפעמים זהו כשירבו הפושעים והצדיק לא מיחה בהם אך שוא דברי האומר אשר בכל זמן לא ישמע אל ושדי לא יראה את המעשה אשר יעשה כי באמת משגיח הוא בכל :
ישורנה . יראנה :

{יד}
אַ֣ף כִּֽי־תֹ֭אמַר לֹ֣א תְשׁוּרֶ֑נּוּ דִּ֥ין לְ֝פָנָ֗יו וּתְח֥וֹלֵֽל לֽוֹ׃
אף כי תאמר . כ''ש אתה שאין צעקתך באה כי אם על ידו ואתה תאמר ותזעק על אשר לא תשורנו להתווכח עמו כלומר אותם הקובלים וצועקים אינו ממהר לענות' ואתה תצעק שלא תשורנו : דין לפניו . ( דברך סס''א ) בכל מקום שהוא : ותחולל . וקוה לתנחומין :
אף כי תאמר . אף שתאמר אתה מול המקום לא תראה את האדם להשגיח בו כמ''ש מה אנוש וכו' ותפקדנו וכו' ( לעיל ז ) ונמשך מזה שאין דין למעלה ואין מקום לתפלה הנה לא כן הוא כי יש דין למעלה ולזה התפלל לו כי התפלה מועלת כי הואיל והוא משגיח ממילא יש דין ויש מקום לתפלה :
ותחולל . ענין תפלה כמו ויחל משה ( שמות לב ) :
ותחולל לו . מענין תוחלת :

{טו}
וְעַתָּ֗ה כִּי־אַ֭יִן פָּקַ֣ד אַפּ֑וֹ וְלֹֽא־יָדַ֖ע בַּפַּ֣שׁ מְאֹֽד׃
ועתה . דע לך כי אין היא פקידת ( אפו ) זאת עליך אינה כלום לפי רוב עוונותך : ולא ידע בפש מאד . ברוב חטאך התנהג הבור' כאילו לא ידעם : בפש . ל' רוב כמו ופשתם ( מלאכי ג ) וכמו כי תפושו וגו' ( ירמיה ג ) כי פשה הנגע ( ויקרא יג ) :
ועתה . ואף כי הוא משגיח אבל עתה כאשר ירבו רשעים ואין מי יאמר איה אלוה עושי וכו' לזה הסר פניו והסתירו ועשה עצמו כאלו לא ידע ולא ישגיח באנשי הדור ההוא בעבור כי נתרבה מאד הרשע באין מכלים ואף הצדיק לא יקבל החסד על כי לא מיחה :
פקד . חסר כמו ויפקד מקום דוד ( ש''א כ ) : אפו . פניו כמו בזעת אפיך ( בראשית ג ) : בפש . ענין רבוי כמו פשה תפשה ( ויקרא יג ) :
בפש . בריבוי :

{טז}
וְ֭אִיּוֹב הֶ֣בֶל יִפְצֶה־פִּ֑יהוּ בִּבְלִי־דַ֝֗עַת מִלִּ֥ין יַכְבִּֽר׃
יכביר . ל' מאד :
ואיוב . אבל איוב יפתח פיו בדברי הבל לומר שאינו משגיח בשפלים בכל זמן : בבלי דעת . בעבור שאין דעתי שלימה מגודל מכאוב היסורים לזה ירבה אמרים בעלמא ולא בהשכל ( העולה מהמענה ההיא להשיב על תלונות איוב אשר יתרעם על מכאוביו עם כי עשה את הטוב כי ישיב אמרים לומר הלא אין על המקום לשלם גמול לאדם כי מה יועיל לו בצדקו ומה יזיק לו ברשעו אולם מצד החסד בא הגמול ולזה כאשר ירבו הפושעים והצדיק לא ימחה בידם לא יקבל עוד החסד ובעבור זה לא יקבל איוב גמול מעשה הטוב כי לא מיחה כראוי ברשעי הדור ) :
יפצה . יפתח כמו פציתי פי ( שופטים יא ) : יכביר . ירבה כמו לא כביר ( ישעיה טז ) :
יפצה פיהו . יפתח פיהו : יכביר . ירבה : ביאור דברי המענה ענה אליהוא על קצת דברים זכר שאמרם איוב ואמר האם חשבת שיהיה מאמר נכון אמרך שאחה יותר צדיק מהש''י במה שהביא עליך מהמכות והנגעים כי הוא הביאם לך על לא פשע כי תאמר מה יועיל לך כי תתם דרכיך ומה תועיל מענשיך כי אמרת תם ורשע הוא מכלה והבאת ראיה מהחוש במה שימצא מהרשעים שישחיתו זולתם ואין מוחה בידם וספרת בזה הסיפור הארוך אשר במענה גם היום מרי שיחי , אני אשיבך מלים על זאת הטענה ואת רעיך עמך שלא מצאו מענה להתיר הספק הזה , ואולם אמר זה לפי שאליפז החל להתיר הספק בשאמר שאין רשע הרשע מזיק לשם יתברך ולא צדק הצדיק מועיל לו ולזה יתכן שיאריך לרשע כמו שקדם במענה הלאל יסכן גבר וכאשר טען איוב על זאת ההנחה מה שטען במענה גם היום מרי שיחי לא מצא מענה אחד מהם על דברו כי מה שהשיב בלדד לא יותר בו הספק כלל ולא השיב אחר זה אחד מרעיו על דבריו אלה , הבט שמים וראה איך גבה ממך במקום ובמדרגה אף כי השם יתברך רחוק מאד ממדרגתינו ובהיות הענין כן מה יזיקו לו חטאינו ופשעינו ומה יועיל לו צדקנו , הלא רשעינו וצדקתינו הוא לנו לבד ולנו התועלת והנזק בהם והנה תועלת הצדק הוא ההגעה אל השארות הנפש בעצמות והשמירה מהרעות הגופיות בשנית מצד ההשגחה האלהית ועונש הרשע הוא בעצמות אבדן הנפש וההמסר אל הרעות הגופיות במקרה מצד העדר ההשגחה האלהית , ואולם מה שיחשב מרוע הסידור מפני המצא רוב עשוקים יזעיקו אותם עושקיהם וישועו העשוקים מכח העושקים אשר הם רבים והוא מה שטענת במענה גם היום מרי שיחי על זה המאמר אשר זכרתי כאשר אמרו אליפז תדע באמת כי הסבה בזה העדר ההשגחה האלהית מהעשוקים לפי שלא השתדל לדבקה בו , ולא אמר אחד מהם איה אלוה עושהו לחקור בו ולהשכיל ולדעת אותו אשר הוא נותן אלו השכחים הנפלאים בזה העולם השפל החשוך ר''ל שממציא בהם עניינים נפלאים יוכר וישובח בהם , והוא מלמדינו חכמה ובינה וזה הלימוד וההבנה הוא לנו יתרון על שאר בעלי חיים ולא נתנו אל לבם להוציא הבנתם זאת אל הפועל עד שישיגו השם יתברך כפי היכולת , הנה זה סבה שיזעקו העשוקים אל השם יתברך מפני גאון הרעים העושקים אותם ולא יענה השם יתברך , לא שהשם יתברך ישמע זה השוא והחמס ויראה אותו ויהיה מסודר ממנו כי איננו משגיח באלו הדברים הפרטיים מצד מה שהם פרטיים , ואולם ידע אותם כלם איש לא נעדר באופן אחר כמו שביארנו בספר מלחמות ה' ובביאורינו לספר החוש והמוחש אבל אנחנו סבת זה החמס כשנסור מדרכי השם יתברך ולא נשתדל ללכת בדרכיו ולהשכיל אותו בדרך שתהיה ההשגחה האלהית בנו , אף כי תאמר לא תוכל לראות את השם באמרך שמאל בעשותו ולא אחז וגו' הישר מעשיך בדין לפניו ותקוה לו שייטיב אחריתך , ועתה הנה אין מה שפקד אפו ולא ידע איוב ברבוי הרע כי כבר אפשר שהיה רע יותר מהרע שהגיע לו לאין שיעור ולזה היה לו לירא שיוסיף לו רע על רעתו , אבל איוב להבל יפתח פיו לדבר כנגד השם ובבלי דעת ידבר דברים כנגדו או יהיה הביאור באומרו ועתה כי אין פקד אפו , ועתה מה שתטעון מהחמסים הנראה לפי המוחש שנעשים תחת השמש הנה עם שאינם חמסים כמו הנזכר כי אנחנו סבתם הנה זה מעט מאד ולא ימצא מזה רבוי ולזה הוא מבואר שלא היה לך לשפוט מפני זה הענין שימצא על המעט ביחס אל הטוב הנמצא בזה העולם השפל שיהיה השם יתברך עושה עול ושלא יועיל לאדם מאלו הרעות כי יתום דרכיו אבל אתה תדבר מה שתדבר ותטעון כנגד השם בבלי דעת : והכלל עולה מהדברים הוא שאליהוא ישיב על מה שהיה טוען איוב מההצלחה הנמצאת לרשעים זמן ארוך עם הכאיבם שאר האנשים בכל מיני ההכאבה וההיזק שהרשע לא יזיק לשם יתברך בעשותו הרשע ולזה לא יחויי' שיענשהו תכף מרותו ואם אמר אומר שהשם יתברך לא ימלט מהעול בהאריכו לרשע עד בא העת אשר תמוט רגליו לפי המערכת מפני שהוא מזיק לאנשים רבים תוך זה הזמן כמו שטען איוב הנה ישיב אליהוא כי אלו האנשים לא יוזקו על יד הרשע אלא מפני שלא השתדלו לדבקה בשם יתברך כפי היכולת כמו שקדם ויביא להם על ידם את הרע המסודר להם מצד המערכת או הרע הבא להם על צד ההשגחה לא זולת זה וזאת היא הסיבה שלא יבא לאנשים רע מהרשעים כי אם על המעט עם היות כוונתם להרע והם משתדלים בזה בכל אופני ההשתדלות ולזה הוא מבואר שהם בעצמם הם סבת הגעת הרע להם לא ההארכה שיאריך הש''י לרשע ובזה הותר הספק בזאת הטענה והנה מה שטען איוב על רעיו במה שהם אומרים שהשם יתברך פוקד האדם על מעשיו ויודע אותו וביאר שזה בלתי אפשר מצד החוש והעיון כמו שקדם הוא מבואר שכבר הותר הספק כמו שהניח אליהו בזה הדרוש וזה שהוא לא יניח שהשם יתברך ידע אלה הדברים הפרטיים מצד מה שהם פרטיים ולזה אמר אך שוא לא ישמע אל ואמנם ידעם כלם מצד אחד כמו שביארנו באופן שלם בספר מלחמות ה' ובזאת הידיעה אשר לו בהם תגיע ממנו לנביאים באמצעות המדמה הידיעה באלו העניינים הפרטיים טרם בואם והוסיף אליהוא להוכיח איוב מפני שהוא עשה גזירה כוללת שהשם יתברך עוזב אישי האדם ושוכחם מפני מה שנמצא מהרעות במין האינושי אשר הוא מעט מאד ביחס אל הטובות הנמצאות בו ולזה אין ראוי שנחליט המאמר מפני הענין הנמצא באדם על המעט שהשם יתברך עוזב אישי האדם ושוכחם אבל ראוי שנחקור בזה הענין המעטי הנמצא לאיזה דבר נוכל ליחס אותו מזולת שנבטל מה שיראה מהשגחת השם הנפלאה באישי האדם מפני הטובות הנמצאות בהם על הרוב :

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור