איוב פרק-כה{א}
וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשֻּׁחִ֗י וַיֹּאמַֽר׃
( מענה בלדד ) :
ביאור מלות המענה ויען בלדד השוחי ויאמר :
{ב}
הַמְשֵׁ֣ל וָפַ֣חַד עִמּ֑וֹ עֹשֶׂ֥ה שָׁ֝ל֗וֹם בִּמְרוֹמָֽיו׃
המשל ופחד עמו . כלפי שאמר איוב אערכה לפניו משפט אמר לו המשל ופחד עמו , המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל כלום אתה יכול להשיב את אחד מהם : עושה שלום במרומיו . כשהמזלות עולים כל א' סובר אני עולה ראשון לפי שאינו רואה מה שלפניו לפיכך אינו מתקנא , כ''ש , ל''א עושה שלום במרומיו אש ומים בלולין ואין מים מכבין את האש , כ''ש :
המשל ופחד עמו . גודל הממשלה ומרבית הפחד אשר עם ה' כ''א מהם עושה שלום במערכות השמים לשלא יתנגדו זה לזה בפעולת עולם השפל ולבל ישנו את תפקידם ר''ל לא כשתאמר אתה שאין מערכות השמים נכנעים למקום כי הן יכנעו מפניו אם מיראת הרוממות אם מפחד העונש :
במרומיו . בשמי מרום :
המשל . מענין ממשלה ושולטנות : ופחד והיראה כמו ופחד יצחק :
{ג}
הֲיֵ֣שׁ מִ֭סְפָּר לִגְדוּדָ֑יו וְעַל־מִ֝֗י לֹא־יָק֥וּם אוֹרֵֽהוּ׃
היש מספר . וכי יש מספר לגדודיו הם מלאכי מרום אשר יורה על גודל ממשלתו ולזה ייראו יראת הרוממות : ועל מי וגו' . על מי מן צבא מערכות השמים לא יעמוד אור השפעתו ולזה יפחדו לבל ימנע מקום השפעתו :
לגדודיו . למחנותיו :
יקום . יעמוד : אורהו . אורו :
{ד}
וּמַה־יִּצְדַּ֣ק אֱנ֣וֹשׁ עִם־אֵ֑ל וּמַה־יִּ֝זְכֶּ֗ה יְל֣וּד אִשָּֽׁה׃
ומה יצדק וגו' . ילוד אשה . שאמרת בחנני כזהב אצא ( לעיל כג ) :
ומה יצדק . כאומר ואם תשיב לומר א''כ מדוע לא ישדד המערכה לשלם גמול הצדיק כי מהו האדם להיות צדיק עם האל הלא לגודל שפלות האדם ורוממות האל אף המעט מן המרי תחשב לרב ואיה א''כ צדקתו : ומה יזכה וגו' . כפל הדבר במ''ש :
יזכה . מל' זכות :
{ה}
הֵ֣ן עַד־יָ֭רֵחַ וְלֹ֣א יַאֲהִ֑יל וְ֝כוֹכָבִ֗ים לֹא־זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו׃
עד ירח . כמו ולא עדה עליו שחל ( לקמן כח ) : ולא יאהיל . כמו לא יהלו אורם ( ישעיה יג ) ואל''ף זו באה כמו ולאדיב את נפשך ( שמואל א ב ) אל''ף יתירה , ל''א לא יאהיל לא יהיה לו צל כשאינו מאיר אין לו צל והראשון נראה ושניהם שמעתי :
הן עד ירח . הנה העביר והסיר אור הירח לבל תאיר כשעור האורה אשר שם בה כשבראה והוא על שקנאה בשמש ואמרה א''א לשני מלכים וכו' ואם כי היה מעט מן המרי ומעלתם הלא גדלה מ''מ כמוה כאין מול המקום ואף המעט תחשב לרב : כוכבים . כל הכוכבים כולם עם רוב זהרם אינם זכים בעיניו וכמוהם כאין למולו :
עד . ענין הסרה כמו לא עדה עליו שחל ( לקמן כח ) כמו אשר עבר ( בראשית טו ) ת''א דעדא : יאהיל . יאיר ויזרח כמו בהלו נרו ( לקמן כט ) : זכו . מל' זכות ובהירות :
יאהיל . יאיר : ביאור דברי המענה , ענה בלדד השוחי ואמר השולטנות והיראה אשר עם השם עושה שלום במערכות השמים עד שהם כלם נסכמים להתנועע תמיד התנועות המוגבלות להם עד שישלם מכללותם פועל השם בזה העולם השפל ולא ישנו את תפקידם ליראתם ממנו ולחוזק ממשלתו עליהם והנה זה ממה שיורה על גודל השם וגבורתו היש מספד לגדודי השם וחייליו ועל מי מהנמצאות לא יקום אורו וזהרו הנה הם כולם שופעים מאתו לא נפקד איש , ואחר שהענין כן שהשם יתברך בזה האופן מן השלימות איך יתכן שיצדק האדם עם אל ויזכה הנה זה בלתי אפשר כי לשלמות השם יחשב למרי מה שאינו מרי לפי מחשבת האדם , הן הירח ימצא חסר אצל השם עד שלפעמים יסור אורו כאילו תאמר בעת הנגוד כאשר היה הירח בראש התלי או בזנבו ויעדר אז הפעל הנמשך מאתו מצד אורו וכוכבים לא זכו בעיניו עד שפעמים יסתרו קצתם בעמוד תחתיהם קצת ויעדרו אז פעולותיהם בזה העולם השפל , ואם באלו עם שלמותם נמצא חסרון בחק השם יתברך כל שכן שיהיה חסר האדם בחק השם אשר הוא רמה ותולעה : והכלל העולה מהדברים הוא , שאין ראוי שנחשוב שיעשה השם עם מה שיראה בו מהשלמות והגבורה דבר שלא כהוגן אלא שרוע הסדור הנופל בדעות אשר תמצאנה לאישי האדם שיחשב בהם שהם צדיקים ויגיעום רעות אשר לא יתכן שיאמר בהם שהם בעבור טוב להיותם מכלות ומביאות אל מות והוא מה שהיה מתרעם עליו איוב לפי דעת בלדד הוא מצד שהאדם לחסרונו לא ירגיש במה שיחטא שהוא מרי בחק השם מצד שלימותו כי האדם הוא חסר מאד בחק השם והוא מבואר שהוא בתכלית החולשה כי אין ראוי שיענש האדם על מרי לא ישוער בו לאדם במה שהוא אדם ולזה לא ענהו איוב על זה דבר אבל גינה דבריו , ואיפשר שנאמר שהרצון בכאן שאין ראוי שיוחס לשם עם שלמותו מה שהוא עול וחסרון בחק האדם אשר הוא בתכלית החסרון בחק השם יתברך ולזה ראוי שנשפוט שהשם בלתי עוזב לאישי האדם להיותם בעלי שכל ושופט אותם על כל מעשיהם ומה שנמצאו בלתי שומר הסידור הראוי בטובות אישי האדם ורעתם נייחסהו אל סכלותינו לבלתי שערינו במקרים ההם הרבה מה שנחשוב במקרים שיהיו רעים ויהיו לטוב כמו שאמר בלדד במה שקדם ולא הצטרך איוב להשיב על דבריו לפי שאין בהם טענה נוספת על מה שקדם לו מהדברים וכבר קדמה תשובת איוב על כל הטענות בהם :
{ו}
אַ֭ף כִּֽי־אֱנ֣וֹשׁ רִמָּ֑ה וּבֶן־אָ֝דָ֗ם תּוֹלֵעָֽה׃
אף כי . וכ''ש האדם אשר הרמה תאכלנו הבזוי מאד מול המקום איך לא יחשב ממנו מעט מן המרי לרב ואיה א''כ צדקתו : ובן אדם תולעה . כפל הדבר במ''ש ( העולה מהמענה ההיא כי יאמר הן באמת יכנעו למקום מערכות השמים אם מיראת הרוממות אם מפחד העונש אבל אין לאדם גמול מה על המקום כי לגודל רוממות המקום ושפלות האדם אף מעט מן המרי יחשב לרב ואיה א''כ צדקתו ) :