( מענה איוב ) :

ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר :

ותהי זאת תנחומותיכם . את אשר תחרישו ותשמעו אלי זאת תהי לי תנחום מאתכם :

ותהי זאת . השמיעה לדברי יחשב לי לתנחומין :

מלתי . מאמרי :

שאוני . סבלוני :

שאוני . סבלו אמרי ושתקו ואני אדבר ואחר אכלה דברי תלעיגו עליהם אם יהיה מה להלעיג בם :

שאוני . מל' משא וסבל :

שאוני . סבלוני ר''ל סבלו דברי :

האנכי לאדם שיחי . למה תעמדו על צעקתי וכי אני לאדם כמוני משיח שישמע קולי ואם מדוע לא תקצר רוחי , לצעוק מצרה לי :

האנכי . וכי אנכי אדבר דברי אל אדם לשאחשוב אין דעתו עליו להשיב אמרי הלא אל ה' אדבר : ואם מדוע . ר''ל ואם כן הוא שאל ה' אדבר והוא איננו משיב לי מדוע א''כ לא תקצר רוחי ואיך לא אצעק במר נפש :

שיחי . אמרי : תקצר רוחי . היושב בצער קצרה נשימתו ולא יוכל להאריך בה :

פנו אלי . לשמוע : והשמו . התמהו לדברי : ושימו יד על פה . שלא תדעו להשיב :

פנו אלי . לשמוע אמרי והן תתמהו ושימו יד על פה לסתמו כי לא תמצאו מענה להשיב :

והשמו . תתמהו כמו על יומו נשמו ( לעיל יח ) :

והשמו . והתמהו :

ואם זכרתי . דבר שאני רוצה לומר מדוע רשעים יחיו : ונבהלתי . שאני רואה רשעי דור המבול עתקו גם גברו חיל :

ואם זכרתי . וכאשר זכרתי בהדברים האלה נבהלתי ורעדה אחז' את בשרי כי רע עלי המעשה :

פלצות . רעדה כמו ותכסני פלצות ( תהלים נה ) :

מדוע . וזה אמר מדוע יחיו הרשעים ויזקינו גם חזקו בעושר :

עתקו . הזקינו כמו ועתיק יומין ( דניאל ז ) :

עתקו . הזקינו מענין עתיק יומין :

זרעם נכון . נכונים המה בטובה לפניהם ר''ל בחייהם והמה עמהם יחד במקום אחד וישמחו זה בזה : וצאצאיהם . כפל הדבר במ''ש :

שלום מפחד . שלא היו מזיקין שולטין בהן :

מפחד . מהיות בהם פחד מדבר מה : ולא שבט . לא בא עליהם שבט פורעניות מאלוה :

שורו עבר . את הנקבה : ולא יגעיל . לא יורה בה זרע פסולת שיהא חוזר ונפלט מגופה בלא הריון כל לשון הגעלה פליטה הוא וכן בל' משנה מגעילן ברותחין וכן כי שם נגעל מגן גבורים ( שמואל ב א ) נפלט משיחתו והיה כאילו לא נמשח בשמן שהיו רגילין למשוח מגיני עור כדי שיהא חלק ומחליק את הרומח והחנית המכה בו והוא כמו שרים משחו מגן ( ישעי' כא ) : תפלט פרתו . בעת תלד את וולדה : ולא תשכל . בלא עת :

שורו עבר . מעבר את נקבתו כי ישליך זרעו בעומק רחמה ולא יפליט כלפי החוץ ופרתו תפלט העובר בזמנו ולא תשכל את הולד להפילו נפל :

יגעיל . ענין השלכה אל החוץ ובדרז''ל געולי עכו''ם ( נזיר לז ) : תפלט . גם הוא ענין הוצאה אל החוץ ובדרז''ל פולטת ש''ז ( שבת פו ) ומעניינו אל יצא פליט מן העיר ( מ''ב ט ) : תשכל . מי שבניו אבודים קרוי שכול כמו כאש' שכלתי שכלתי ( בראשי' מג ) :

ולא יגעיל . ולא יוציא הזרע חוץ לרחם : תפלט פרתו . תלד לזמן ראוי והוא מענין ותסג ולא חפליט :

ישלחו כצאן עויליהם וגו' . בעת לידתו היה הולך ומרקד מיד ואם פוגע במזיק נלחם בו והיתה אומרת לו אמו הבא לי מספריים ואחתוך שערך בהגדת בראשית , לך והדליק לי את הנר בראשית רבה :

ישלחו . שולחים עולליהם לנפשם מבלי אומנים ומגדלים כצאן הזה שאין מי מגדלים ועוסק בתקונם : ירקדון . בקטנותם מצאו כח לרקד כדרך הנערים :

עויליהם . עולליהם והוא מל' עול ימים ( ישעיה סה ) : ירקדון . יקפצון :

עויליהם . מענין עול ימים ר''ל בניהם הקטנים :

ישאו . היו נושאין קול בשיר בתוף וכנור , עוגב אינו אלא ל' שחוק על שם העגבות אשביימנ''ט בלע''ז , כ''ש :

ישאו . היו נושאים ומרימים קול זמר בתוף וכנור והיו שמחים כאשר ישמעו קול עוגב כדרך המתעדן ומתענג :

עוגב . שם כלי זמר . ( יג ) יבלו . ענין זקנה כמו אחרי בלותי ( בראשית יח ) : יחתו . ירדו וכן שמה הנחת ( יואל ד ) :

ישאו בתוף וכינור . ישאו רנה כאילו היה לפניהם תוף וכנור מרוב השמחה :

וברגע שאול יחתו . כשמגיע יום מותו היה מת לפי שעה בנחת בלא יסורין : יחתו . ירדו ובתרגום נחיתו :

יבלו . הזקינו ימיהם בטובה וכאשר בא עתם ירדו לקבר ברגע מבלי אריכת המכאוב :

וברגע שאול יחתו . ובזמן קצר מאד ימותו וזה כלו מרוב ההצלחה שלא יגיעם צער גדול בבא עליהם המות :

ויאמרו . האנשים ההם אמרו לאל סור עצמך ממנו ולא תצוה לנו מאומה ולא נחפוץ לדעת דרכיך :

ומה נועיל . מה הנאה יש לנו כי נפגע בו אין אנו צריכין לו אפי' לטיפת גשמים כי אד יעלה מן הארץ ( בראשית ב ) :

מה שדי . בזו את ה' ואמרו מה שדי כי נעבוד לו ומה תועלת יבוא לנו כאשר נתפלל אליו :

נפגע . נתפלל ונבקש כמו ואל תפגע בי ( ירמיה ז ) :

נפגע בו . נתפלל אליו :

הן לא בידם טובם . בתמיה וכי אין כל טובם בידם : ועצת רשעים רחקה מני . איוב היה משבח בעצמו שראה אותם ולא נמנה עמהם :

הן וגו' . וכי באמת לא היה בידם כל טובם אשר שאלו עיניהם בתמיה : עצת . כאומר אל תחשבו שגם אני אבחר דרכם כי לא כן הוא כי עצת הרשעים ההם רחקה ממני ולא אחפוץ בה :

כמה נר רשעים ידעך . למעלה הוא חוזר למה רשעים יחיו כמה תאריך זמן זה וחזר ומקללם נר רשעים ידעך וגו' : חבלים . גורל הראוי להם :

כמה . כאומר הנה ראיתי רשעים רבים יבלו בטוב ימיהם ואם ימצאו רשעים מדוכאים כמה הם במספר וכי רבים המה אשר ראינו שיהיה נר רשעים כבויה ר''ל שיבוטל עצתם והצלחתם וכמה הם אשר יבוא עליהם האיד הראוי להם ואשר יחלק להם המקום צירים ומכאובים בחרון אפו :

ידעך . ענין ניתר וקפיצה כמו דעכו כאש קוצים ( תהלים קיח ) ור''ל יוקפץ השלהבת וזה כבויה : אידם . ענין מקרה רע : חבלים . צירים ומכאובים כמו חבלי יולדה ( הושע יג ) :

ידעך . יכבה ויחשך : חבלים . צירים ומכאובות :

יהיו כתבן . מוסב על כמה שאמר במקרא שלפניו לומר כמה הם אשר יהיו נדים כתבן לפני רוח ואשר יהיו כמוץ שרוח סופה גונבו ממקומו ומנידו אנה ואנה הלא מעטים המה אשר יקבלו הגמולו' האלה ואמר זה להשיב על דברי צופר שאמר מהפלגת פורעניות הרשעים יוכר ההשגחה וישיב הוא לומר והלא מעטים המה אשר יקבלו מכאובות ורובם יבלו בטוב ימיהם :

וכמוץ . היא פסולת התבואה :

אלוה יצפון לבניו אונו . בתמיה וכי מדה היא שכן זה הרשיע כל ימיו ויהא בשלום וימות בשלום ואונו ורשעו יצפון הקב''ה לבניו ללקות להם : ישלם אליו וידע . שבח הוא להקב''ה שישלם לרשע עצמו גמולו ויבין שהרשיע לעשות :

אלוה יצפון . ואם במה שאלוה מטמין לבניו גמול עון הגזל שאנס בכחו הלא מהראוי היה שאליו בעצמו ישלם גמול הרעה וידע כי יש אלהים שופטים בארץ :

אונו . ענין הגזל שעשק בכח ואון :

אונו . גזלתו :

יראו . עיניו כידו . שברו , ואיני יכול למצוא לו דמיון בתורה כי אם לפי ענין הפסוק נראה שבר וכן הרב לא מצא לו דמיון : ( כידו . לשון אידו א' מתחלף בכ''ף ) :

יראו . מהראוי שעיני הרשע עצמו יראו כידו ורעתו והוא עצמו ישתה מחמתו וכעסו של המקום :

כידו . ענינו כמו אידו , או הוא מל' כידון ורומח :

כידו . אידו : ומחמת שדי ישתה . ר''ל משפע חמתו או יהיה חמת נאד ויהיה הרצוץ בזה ישתה מחמת השם יתברך וירעל ר''ל שישתה כוס התרעלה :

כי מה חפצו בביתו אחריו ומספר חדשיו חצצו . כי מה הוא חושש שקלירי''ר בלע''ז וחפץ בביתו לאח' מותו לדאג בחייו בפורענו' העתידה לבא עליהם אחרי שמספר חדשיו נקבצו ויכלו לפני הרעה שהבטיחם המקום והיו ימיו מאה ועשרים שנה ( שם ו ) זאת היא שאמרתי לכם פנו אלי והשמו :

כי מה חפצו . מה רצונו בתקנת ביתו אחרי מותו ומה הוא חושש לזה הואיל ומספר חדשיו אשר הוקבע לו הלא נקבצו אליו וקבל את שלו וכבר נשלמו :

חצצו . נקבצו כמו ויצא חצץ כולו ( משלי ל ) :

חצצו . נחתכו ונגבלו ויהיה חצץ וחצה שני שרשים בענין אחד :

הלאל ילמד דעת . היש אחד מכם אשר הוא תחת האל שילמד דעת מה היא המדה הזאת : והוא רמים ישפוט . כגון אני והצדיקים והחשובים הוא מייסר ודן ונפרע מהם כמו ( לקמן כד ) ולא יפנה דרך כרמים האמור בנח ובמתושלח באגדת חלק , ל''א הלאל ילמד דעת כלומר האני צריך ללמדו דעת לשפוט אמת הוא עצמו נודע שכן אבל הוא ישפוט דינים רמים בגבהו ונגדלו ואינו חש לדקדק , זה שמעתי ולא הראשון :

הלאל . היש מי אשר בעבור האל ילמד דעת להבין משפטו והלא הוא יתברך ישפוט משפטים רמים אשר גבהו מתבונת האדם :

זה . הרשע : ימות . נענש בעצם תומו במראה שלימתו לא חסר : שלאנן . כמו שאנן :

זה ימות . הנה אף ברשעים האחד ימות בתוקף שלמותו וכל ימי חייו ישב בהשקט ובשלוה :

בעצם . בחוזק כמו וכעצמו נשברה הקרן ( דניאל ח ) : חומו . מל' חמימות : שלאנן . הוא מלה מורכבת מן שלוה ושאנן וכפל עוד לומר ושליו להפלגת הענין :

בעצם תומו . בתוקף שלמותו :

עטיניו מלאו חלב . ל' משנה הוא ( מנחות פו ע''א ) עוטנו בבית הבד צוברים הזיתי' יחד ושומנן מתעגל ומתאסף לתוכו כדי שיהא מוכן כשעוצרו בבית הבד ואותו כלי שצוברין אותו כדי להאסף שמנו לתוכו נקרא מעטן אף כאן חלבו ולחלוחו ושומנו נקרא עטיניו :

עטיניו . השדים שלו מלאו חלב ולא נתייבש מוח עצמותיו כאילו היו משקין אותו בדבר המלחלח כי כל ימיו התענג בתענוגים :

עטיניו . הם השדיים והוא מושאל מדרז''ל ( ב''מ סד ) המעטן של זיתים והוא שם כלי עשויה לאצור בה הזיתים להתאסף שמנם :

עטיניו . הם השדים : ומוח עצמותיו ישוקה . ר''ל שכל אחד מעצמיו מלא מוח מרוב השומן והדשנות :

וזה ימות בנפש מרה . הרמים והקדושים אליו יפרע מיד מהם :

וזה ימות . והאחד ימות בנפש מרה מן קושי המזל ולא אכל מעול' בסעודה טובה וענוגה :

יחד על עפר ישכבו . ולאחר מותן אין ניכר לבריות מי הרע מי הטוב כי כזה כן זה יחד על עפר ישכבו :

יחד . והמה שוכבים לאחר המיתה על העפר יחד זה כזה והרמה תכסה על שניהם דומה בדומה וכאומר מדוע יהיה כן הלא שניהם היו שוים בדבר הרשע ואף לאחר המיתה ישוו ומה זה שהאחד היה בחייו שקט ושאנן והאחד בנפש מרה :

הן ידעתי מחשבותיכם . והמזמות אשר עלי תחמוסו . תריעו לחשוב חמס :

הן ידעתי . הנה ידעתי מה שאתם חושבים להשיב על אמרי : ומזימות . אבל מה מן המחשבות אשר המה מקבילות ומנגדות להם הנה אותם תסירו בעבורי ולא תאמרום כאומר הנה הדברים המסייעים להם תאמרו ולא את המקבילות :

תחמוסו . ענין הסרה כמו נחמסו עקביך ( ירמיה יג ) :

תחמסו . מענין חמס :

כי תאמרו וגו' . בשביל הרעה אשר באתני אתם אומרים ראו איה ביתו של זה שהיה נדיב ואיה אהל ומשכנות שאר רשעים כלומר כמוהו כמוהם ברשעו אבד ביתו , ( ולמה אתם בוטחים בשלותכם ) :

כי תאמרו . אשר תחשבו לומר איה בית נדיב וכאומר הלא לא ימצא לו בית חזק להתחזק בה כי יחסה בסת' אהלו מבלי פחד ומבלי מורך ואיה אהל משכנות רשעים כי לא ימצא מי מהם שוכן באוהל כי לרוב פחד לבבו יסתיר עצמו בבית החזק יותר מן האוהל ותחשבו א''כ לומר שהפחד הזה הוא בעצמו יחשב להם לגמול ועונש :

נדיב . ישר ובעל מתן :

הלא שאלתם וגו' . כל זה אתם מושלים עלי משלות : ואותתם . אשר הודיעו אתכם לא תנכרום משום על לב כמו ויתנכר אליהם ( בראשית מב ) :

הלא שאלתם . כאומר והנה הסרתם בעבורי מה מן המחשבות כי הלא שאלתם לעוברי דרך היודעים הקורות המתהווים בעולם : ואותותם . האות והסימן אשר נתנו לספורם הלא לא תוכלו להתנכר אותו לומר שהסימן זר ונכרי ולא כן הוא :

כי ליום . אמרו לכם אשר ליום איד יחשך רע , הרשע מונע ונחשך מרעה ושמור ליום הקבוע לאידו כמו אשר חשכתי לעת צר ( לקמן לח ) הצנעתים וחשכתים להודיעם עד יום קרב ומלחמה :

כי ליום איד . והנה הם ספרו אשר לעת בוא איד בעולם הנה הרשע ורע יחשוך ממנה ולא עליו תהיה : ליום עברות יובלו . מוסב על יחשך רע לומר שהרע נחשך לעת אשר יבואו עברות וכעסים וכפל הדבר במ''ש וכאומר הלא בעבור זה יאמץ לבבו ולא יחת ולא יפחד והמה מנגדים לדבריכם ולא תאמרום :

איד . מקרה רע : יחשך . ימנע : עברות . מל' עברה וזעם : יובלו . יובאו כמו יובל שי ( ישעיה יח ) :

יחשך רע . ימנע האיש הרע שלא יגיע אליו האיד : עברות . מענין עברה :

מי יגיד על פניו דרכו . מי הוא המלך הגדול אשר יגיד על פניו דרכו ולא יראו ממנו כמה הוא נשגב זה הקב''ה שעשה : ומי ישלם לו . וגמול רשעו מי ישלם לו :

מי יגיד . ובעבור רוב הצלחתו מי א''כ יוכל להגיד דרכו לפניו ולהוכיחו ולהפחידו מן העונש כי הלא למאד ילעג למו : והוא עשה . ועם כי הוא עשה את הרע אשר חשב לעשות אין מי ישלם לו גמול :

והוא לקברות יובל . סופו יובל לקבר : ועל גדיש ישקוד . כשהוא נקבר בשדות אצל הגדישים : ( ועל גדיש ישקוד . ידונו אותו על שלא קיים המצות השייכים בשדה לקט שכחה ופאה ושאר מצות הנוהגים בעומר ובגדיש ולכן שקדו וימהרו עליו הפורענות הג''ה מר''ע ) :

והוא לקברות יובל . כשיבוא יומו יזכה לקבורה כדרך כל הארץ : ועל גדיש ישקוד . ימהר לשכוב על תל הקבר העשוי כגדיש כי לא יתמהמהו בקבורתו למען לא יתבזה אחר המיתה ( וקראו גדיש ע''ש סופו כי אחר הקבורה נעשה תל וכן ( ישעיה מז ) וטחני קמח ) :

גדיש . הוא כרי מאלומות התבואה : ישקוד . ימהר כמו כי שוקד אני ( ירמיה א ) :

ועל גדיש ישקוד . רצה לומר שהוא יהיה שוקד לעמוד על הקבר ונקרא הקבר גדיש להתקבץ עליו עפר ואבנים ויגבה על הארץ כצורת גדיש ואיפשר שיהיה גדיש כמשמעה וירצה בזה שהוא יעמוד בחוץ בקבר אשר אצל הגדיש שהוא בשדה :

רגבי . בלשט''ז בלע''ז : ולפניו אין מספר . לנמשכים לאותו דרך כל אלה מזימות תחמסו עלי :

מתקו לו . צרורות עפר הנחל אשר יקבר בה הלא ימתק לו קבר במקום המעולה והנבחר ואף כבוד יעשו לו במותו כי אחר ארונו ימשך כל האדם ללותו וגם לפניו ילכו בלי מספר להכין כל צרכי קבורתו וכדרך אשר עושים לגדולים וחשובים :

רגבי . צרורות עפר כמו ורגבים ידבקו ( לקמן לח ) : נחל . עמק וגיא :

רגבי נחל . בקעי המישור אשר הוא קבור שם :

ואיך תנחמוני הבל . מאחר שתשובותיכם נשאר מעל נשכחה ואבדה מכם תשובות החכמה ותשובותיכם לא נשארה בידכם אלא תשובת מעל , מעל שם דבר הוא לכך ננקד כולו קמץ וטעמו מלעיל כ''ש :

ואיך . כאומר ובהיות כן נראה א''כ שאין משגיח ואין גמול ואיך תנחמו אותי באמרי הבל לומר כשאשוב ישגה אחריתי ומה יועיל תשובה אם אין משגיח : ותשובותיכם . מה שהשבתם לי מגמול הרשעים הנה הכזבתי אותם כי מעטים המה אשר יוגמלו רע ומרובים מהם יקבלו הטוב ונשאר א''כ תשובתכם מעל ושקר ( העולה מהמענה ההיא לסתור דברי צופר אשר יוכיח ההשגחה מהפלגת פורעניות הרשעים כי ישיב אמרים לומר הלא מעטים המה אשר יגיע להם הפורעניות ורובם יבלו בטוב ימיהם ולא יחושו במה שיהיה לבניהם אחריהם ובעבור כי יראו אשר ביום רעה המה בטובה לא יפחדו משום פחד והוא שמח בהצלחתו אשר לו בחייו ובהכבוד אשר יעשו לו במותו כדרך הגדולים ) :

מעל . שקר כי ומעלה מעל ( ויקרא ה ) ת''א וישקר שקר :

ותשובותיכם נשאר מעל . רוצה לומר תשובותיכם נשארו כוזבות ובטלות : ביאור דברי המענה ענה איוב ואמר לרעיו שמעו שמוע מלתי והחרישו ותהי זאת תנחומותיכם שתנחמוני בה ר''ל אם תחרישו על דברי כי יותר טובה לי היא שתיקחכם מתשובתכם אחר שאתם מכעיסים אותי בה כעס נפלא , סבלו דברי ואנכי אדבר ואחר דברי מה שחשקוט בו המיית לבבי תלעיג על דברי אם תרצה , והנה אמר זה כנגד צופר האם שיחי לאדם שאוכל להשיבו מרצונו בהשתדלותי ומדוע לא תקצר רוחי אחר שדברי עם השם יתברך אשר לא אוכל להשיב אפו ממני , אתם רעי הביטו אלי ותמהו ושימו יד על פה מרוב התימה והוא שיהיה איש תם וישר כמוני מוכה בכמו אלו המכות הנפלאות על לא פשע ולא חטאת , אם באתי לזכור רוע הסדור הנופל באלו העניינים באיש האדם הנה נבהלתי ואחז בשרי פלצות ובעתה , איך אפשר שיהיה לרשעים מה שנמצא להם מטוב ההצלחה מדוע רשעים יחיו ויזקינו גם גברו בעושר ובכח , ויהיה זרעם נכון עמם לפניהם ר''ל שישבו בשלום בהסכמה אחת והוא לפניהם וצאצאיהם הם לעיניהם עד שישמחו בהם תמיד , בתיהם ישלם שלא יגיע בהם פחד ואין מכת השם עליהם כלל ר''ל שלא יגיעם שום רע , שורו עבר פרתו ולא יגעיל ויוציא הזרע לחוץ פרתו תלד לזמן ראוי ולא תשכל אך יחיה העגל וזה משל על רבוי הצלחתם בקנייניהם בכל ענייניהם , ישלחו בניהם הקטנים וילכו כצאן שילכו תכף וילדיהן ירקדון מרוב השמחה , ישאו רנה מרוב שמחתם כאילו לפניהם תוף וכנור וישמחו כאלו יהיה לפניהם קול עוגב , יבלו בטוב ימיהם ר''ל שלא יראו רע כל ימיהם ויבא להם המות ברגע זולת צער וזה כלו מטוב ההצלחה , ואם תאמר מי היו אלו המצליחים בזה האופן תדע באמת כי הם היו הרעים שבאנשים עד שאמרו לאל סורו ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו ולזה הלכו תמיד בדרכי הרשע , ובזו השם י''ת ואמרו מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נתפלל אליו ונבקש ממנו צרכינו הנה באמת עם כל זה לא אשבח הרשעים אבל רחקה ממני עצתם ואע''פ שנמצאו מצליחים זה האופן מההצלחה וזה כי זאת ההצלחה איננה דביקה להם כמו הענין בהצלחת הנפש אבל היא חוץ מהם ולזה אמר שטובם אינו בידם ולזה לא ירד אחריהם כבודם במותם , כמה מהזמן ימצא שידעך נר הרשעים ויבא עליהם אידם ויחלק להם השם חבלים ומכאובות באפו ובקצפו עליהם , ויהיו כתבן לפני רוח וכמוץ גנבתו סופה להדחות מרעה אל רעה כמו שאתם מספרים מענייני הרשעים הלא זה ימצא מעט וזה שהגדתי מטוב הצלחת הרשעים ימצא הרבה ולזה יהיה החוש חולק על הרוב עם מאמריכם , ואין לך התנצלות במה שאמר' שאם לא יבא העונש לרשע יבא לבניו ויצפון להם השם חטא גזילתו וזה שכבר היה ראוי שישלם העונש אליו בעצמו , וידע כי תחת מרותו בשם השיגהו זה העונש יראו עיני החוטא אידו ורעתו וישתה מחמת השם וירעל כי אי זה עונש יהיה לו לרשע במה שיגיע לבניו אחרי מותו , והנה מספר חדשיו אשר היה לו לחיות הוגבלו וכלו ובהם לבד יגיע לו הצער וההכאה אמנם אחר המות לא ירגיש בעניינים המצערים והמהנים , הלאל ילמד האדם דעת להסתכל בהם איך ראוי שתהיה הנהגת השם יתברך בזה העולם השפל עד שיהיה הכל בצדק ובמשפט ואיך איפשר זה ר''ל שילמד האדם לאל דעת והנה הוא בחכמתו ישפוט הנמצאים העליונים כמו המלאכים והגרמים השמימיים וינהיגם בזאת ההנהגה הנפלאה אשר לא יושג אופן החכמה בה ראה מה הגיעך מהטעות בחפשך בדרכיו בזה האופן עד שאמרת שההצלחה אשר תכליתה לרע היא רע הנה יתחייב מזה שלא יעשה השם רק רע לצדיקים ולרשעים , וזה שאמר ימות בעצם שלמותו והיה שלאנן ושלו כל ימיו עד ששדיו מלאו חלב מרוב השומן וכל אחד מעצמיו ישוקה במוח ר''ל שהוא מלא מוח , וזה אשר ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה כלל הנה תכליתם יחד אל מות ורמה תכסה עליהם ולפי שהמות שהיא תכליתם הוא רע הנה יקרה מזה שיהיה כל מה שקרה להם בחייהם רע היו אלו האנשים צדיקים או רשעים הנה בהרחיקך העול מהשם תיחסהו לו וזה בתכלית הביטול והגנות , הנה ידעתי מחשבותיכם והמזימוח הרעות אשר אתם חומסים בעבורי בודאים מלבבכם ר''ל שאתם תשתדלו לחשוב במחשבות חמס לטעון עלי ולעשוק האמת ממני או יהיה הרצון באומרו ומזימות עלי תחמוסו שאתם בהיותכם חוקרים בזה הדרוש אשר אנחנו מתוכחים בו לא תקחו כל המחשבות המקבילות אשר תפולנה בזה הדרוש אבל תחמסו ותגזלו קצתם בעבורי ולא תפנו אל המחשבה אשר תפול לאמת דעתי ואמנם אמר זה לפי שמדרך החוקר בדבר חקירה שלימה שיקח כל חלקי הסותר אשר תפול עליהם המחשבה ואחר יבורר הצודק מהבלתי צודק ואם לא לקחם כלם לא תשלם לו החקירה ולזה אמר איוב שרעיו היו לוקחים המחשבות החולקות עליו והיו חומסים המחשבות המסכימות לדעתו והנה זה הפירוש הוא יוחר נכון לפי מה שאחשוב והנה זכר בכאן המחשבה אשר לקוחה לאמת דעתם וזכר אחר זה המחשבה אשר חמסו ואמר הנה ידעתי המחשבה אשר בניתם דעתכם בה במה שאמרתם שהרשע אינו נמלט מהפחד , כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים רוצה לומר שהנדיב להעדר ממנו הפחד לא ישתדל בבניינים החזקים אבל יספיק לו האהל להיות לו למחסה ולמסתור מזרם וממטר ואולם הרשעים יצטרכו הבניינים החזקים מרוב הפחד והנה הפחד הוא עונש הרשעים כמו שקדם מדבריכם אלא שכבר בארתי לכם מהחוש שאין זה צודק והנה חמסתם מחשבה אחרת צודקת היא הורסת דעתכם והיא מה שאמרתי שכבר ישליו אהלים לשודדים , ועוד הלא שאלתם כל עוברי דרך שיודעים קורות הזמן והאותות והרשמים שיגידו מזה לפי המוחש ולא תכחישו , וזה שהם יספרו כי כבר יקרה פעמים רבות של יום איד ר''ל שביום בא איד בעיר או במדינה יחשך האיש הרע משיגיע אליו האיד וינצל מרוב הצלחתו מבין שאר האנשים ובעת שיובלו העברות בארץ אשר הוא בה יחשך מהם וינצל וזה ממה שיוסיף לו בטחון ויסיר ממנו הפחד , ואחר שהרע לא יגיע אליו בימיו מי יגיד על פניו של אותו רשע דרכו להוכיחו ולומר שעל זה בא אליו זה העונש והוא שעשה הרע מי ישלם לו כמעשהו אחר מותו האם מחוק השופט הישר שיביא העונש על חטאת האב לבניו אשר לא עשו זה החטא כמו שאמרת , והוא לקברות יובל אחרי מותו ועל הקבר ישקוד תמיד עד הפסדו , הנה ערבו ומתקו לו בקעי המישור אשר הוא קבור בהם ר''ל שלא ירגיש בשום רע אחרי מותו ואחריו ימשוך המות כל אדם כי הוא סופם ולפניו משך אנשים אין מספר ובהיות הענין כן הנה ימצא זה הרשע נקי מכל העונש או אם תקרא המות עונש הנה אין נקי הצדיק מזה העונש וכבר החבאר שאין ראוי שיקרה עונש לו מה שיקרה לבניו אחריו כי לא יגיע לו מזה צער וזה דבר כבר התבאר בספר המדות רצוני שאין ראוי שיקרה בלתי מצליח מי שיבואו הרעות לאוהביו וקרוביו אחריו , ואיך תנחמוני הבל במה שאמרתם שאם אשחר אל אל ואשוב אליו יסורו מעלי המכות האלה והנה כל תשובותיכם נשארו כוזבות ובטלות , והכלל העולה מהדברים הוא שמה שאמר צופר שאין ראוי שיבטלו הגזירה הכוללת שהתאמתה מן החוש להם מפני מה שקרה לאיוב הוא בטל שכבר הביא איוב ראיה מהחוש מזולתו סותרת דבריהם והיא רוב ההצלחה הנמצאת להרבה מהרשעים עד שלא יראו ברע בחייהם ולא יפחדו פחד אבל כבר ינצלו מהרבה מהרעות הנופלות לאנשים אשר הם אצלם וביאר שזה יותר נמצא ממה שהיו הם מעידים מרעות הרשעים כי מה שהיו מעידים מזה אינו נמצא רק על המעט ובאר שמה שהיה טוען צופר בזה שהשם יתברך אם לא יענש הרשעים בעצמם כבר יגיעם העונש אחר מותם והוא שכבר יענשו בניהם ולזה ראוי שלא תקרא כמו זה הצלחה אחר שתכליתה לרע הוא בתכלית הגנות לפי שמזה הצד יתחייב שלא יגיע לאחד מהאנשים רק רע אחר שתכלית כולם הוא אל המות ותכלית כל הקניינים אל ההפסד ויהיה אם כן השם יתברך עושה עול אחר שיענוש כל האנשים הצדיקים ורשעים עם שהוא מבואר בנפשו שאין עונש לדשע במה שיגיע לבניו אחריו כי הוא לא ירגיש בזה ויהיה עול גם כן בחק השם יתברך שיענוש הבנים על עון אבוחיהם ואבותיהם נקיים ואולם מה שנאמר בתורה פוקד עון אבות על בנים הוא באופן אחר אין הנה מקום הביאור בו :