( מענה צופר ) :

ביאור מלות המענה , ויען צופר הנעמתי ויאמר :

שעיפי ישיבוני . מחשבותי ישיבוני מענה לפי , ובעבור שאני חש ושותק ושמתי בי שתיקותי ישיבוני סעיפי לענות , אני שומע ממך יסורי כלימתי שאתה תכלימני , ועל כן דבר רוח יענני מבינתי להשיבך : חושי . שתיקותי כמו עת לחשות ( קהלת ג ) :

לכן . בעבור מרבית דבריך הנה מחשבותי יכריחו אותי להשיב לך ועל כי יש בי הרגש' מרובה לחוש ולהרגיש בדבר כלימה ר''ל בעבור מרבית דבריך ובעבור מרבית הרגשתי אשיב לך :

שעפי . מחשבותי כמו בשעפים מחזיונות ( לעיל ד ) : חושי . מל' חוש והרגשה :

סעפי . מחשבותי : חושי . הרגישי :

מוסר כלמתי . על כי אשמע יסורי כלימה מה שאתה מכלים אותי ולזה הרצון מהבנת לבי יכריחו אותי להשיב לך :

הזאת . תימה היודע אתה מדה המהלכת על פני כל הדורות מני עד :

הזאת . אם האמת הוא אשר זאת ידעת וגו' וכאומר הלא לא תוכל לכחש בה ודוגמתו הנגלה נגלתי וגו' ( ש''א ב ) : מני עד . דבר הנהוג מן העולם מן העת אשר שם אדם על הארץ :

הזאת . בה''א השאלה :

כי רננת רשעים . כל ימי היותה מקרוב באה ולא לאורך ימי' עומד' : ושמחת חנף עדי רגע . בזמן מועט תכלה :

כי רננת . אשר שמחת הרשעים היא מזמן קרוב כי לא תתמיד לזמן רב עד שיאמרו הנה היא מזמן רחוק : עדי רגע . ר''ל תתעכב זמן מועט וכפל הדבר במ''ש :

שיאו . גובהו :

אם יעלה . אף אם יתגבר ויעלה גבהו עד לשמים וראשו יגיע עד לעבים והוא משל לגודל ההצלחה :

שיאו . מל' התנשאות :

שיאו . רוממותו :

כגללו . גלל של רעי :

כגללו . הנה חיש מהר יאבד לנצח כגללו האבודה מהר ועד עולם ואשר ראוהו בהצלחתו יאמרו איה הוא כי לא ישאר לו זכר מה :

כגללו . הצואה כמו גללי האדם ( יחזקאל ד ) :

כגללו . כצואתו :

ולא ימצאהו . יודעיו :

כחלום . והרי הוא כחלום אשר יעוף בעת היקיצה כן יעוף הוא מן העולם והדורשים אחריו לא ימצאוהו : ויודד . ינוד מן העולם כמראות הלילה והוא החלום וכפל הדבר במ''ש :

כחזיון לילה . כמראית חלום הלילה :

ויודד . מענין נדודים :

שזפתו . ראתהו :

עין שזפתו . העין אשר ראתהו מאז לא תוסיף עוד לראותו ואנשי מקומו לא יראוהו עוד :

שזפתו . ראתהו כמו ולא שזפתו עין איה ( לקמן כח ) : תשורנו . תראנו כמו אשורנו ולא קרוב ( במדבר כד ) :

שזפתו . ראתהו : תשורנו . תראנו : מקומו . עין אנשי מקומו שהיו רואים אותו תמיד :

בניו ירצו דלים . על אנשי סדום נאמר מענה זו שהיו גזלנים ואכזרים על עניים : וידיו תשבנה . חמס כפיו : אונו . כח אונסו :

בניו ירצו דלים . בע''כ ירצו ויפייסו את הדלים על הגזל אשר גזל מהם אביהם : וידיו . או בחייו יותש כחו ובע''כ ידיו עצמן תשבנה הגזלה אשר גזל בכח זרועו :

ירצו . מל' רצוי וכן ובמה יתרצה ( ש''א כט ) : אונו . הגזל אשר בכח וכן כלחם אונים ( הושע ט ) :

ירצו דלים . יעשו רצון דלים : אונו . גזלתו :

עצמותיו מלאו עלומיו . כח נערותיו : ועמו על עפר תשכב . כי ימות פתאום עם כחו :

עצמותיו . לפי שעצמותיו נמלאו מחטאות נעוריו ותשכב עמו על העפר ר''ל לא שב מהם עד כי ימות ויקבר :

עלומיו . נעוריו כמו בן מי זה העלם ( ש''א יז ) :

עצמותיו מלאו עלומיו . ר''ל עצמותיו נתמלאו מחטא נעוריו :

אם תמתיק . כך ווסתו של רשע אם תמתיק בפיו רעה ואינו רואה לה עתה שעה שתחול יכחידנה תחת לשונו , עד בא העת שתצליח :

אם תמתיק . כאשר מתקה בפיו עצת רעה דהיתה כשרה בעיניו לעשותה אז היה מנעה מלגלותה והסתירה תחת לשונו לבל יודע למי עד אשר עשאה :

יכחידנה . ענין מניעה והעלמה כמו ולא כחד ממנו ( שם ג ) :

יחמול . מרוב אהבתו לה כאלו יחמול עליה ולא יעזבנה ומנעה מלגלותה ומסתירה בתוך חקו :

לחמו במעיו . ביום אידו נהפך למרורות פתנים :

לחמו . והיה גמולו אשר מאכלו נהפך במעיו ללכת הפך המנהג כי תשוב לצאת דרך הפה בהקאה והיא בקרב בטנו כמרה של נחשים ובע''כ יקיאה דרך הפה כי א''א לעכל אותה ור''ל בכל דרכיו הוא נכשל הפך המנהג :

פתנים . מן נחש :

חיל . ממון :

חיל בלע . עם כי בלע העושר לא יתקיים בידו כי יקיא אותה והמקום יגרש העושר מבטנו :

חיל . עושר כמו כי רב חילי ( לקמן לא ) : יורישנו . מלשון הורשה וגרושין :

חיל בלע . ההון אשר בלע ואכל :

אפעה . נחש שרף :

ראש פתנים . יימר לנפשו כאלו יינק ומצץ ארס נחש שהוא בפיו שבראש ולשון אפעה תהרגהו בארסו :

אפעה . מין נחש :

ראש פתנים . מעניין ראש ולענ' ופתני' הם נחשי' :

בפלגות נהרי נחלי . גן עדן המתוקין כדבש וחמאה :

אל ירא . לא ירא למצוץ בפלגות של נהרי דבש וחמאה כ''א ארס הנחש ימצוץ ר''ל לא יראה עוד בטובה כ''א את הרעה יקבל :

בפלגות . הנגרים לחלקים כמו פלגי מים ( תלים א ) : נהרי נחלי . כפל ענין בשמות נרדפים כמו מספר מפקד ( ש''ב כד ) :

משיב יגע . הגזל שגזל : כחיל תמורתו . כאשר תהיה תמורתו לחיל נכסי' גדולים אז יביאהו חסרון : ולא יעלוס . בו , וכן יעלוז וכן יעלוץ שלשתן מתחלפות :

משיב יגע . בע''כ יהיה משיב יגיעו של חבירו מה שגזל ממנו ולא יבלע אותה להחזיקה לעצמו : כחיל תמורתו . כשיעור העושר כן יהיה תמורתו ר''ל כן יהיה שעור העוני : ולא יעלוס . לא ישמח עוד כי לא יחזור לקדמותו :

תמורתו . מל' תמורה וחלוף : יעלוס . ישמח וכן יעלוץ ויעלוז כי זסשר''ץ מתחלף :

יגע . שם והרצון שישיב יגיעו : ולא יעלוס . לא ישמח :

כי רצץ עזב דלים . לאחר שרצץ את דלים עזב הדלים ונטרד מן העולם והלך לו והם חוזרים וגובים ממנו גזלותיו : כי רצץ . כשריצץ כמו ( שמות יח ) כי יהיה להם דבר בא אלי , כשיהיה להם :

כי רצץ עזב דלים . כאשר רצץ את הדלים אז עזבם ולא קודם הרציצה : בית גזל . גזל מהם בית אשר לא בנהו ולא עמל בו :

רצץ . שבר וכתת :

כי רצץ עזב דלים . כאשר רצץ הדלים עזב אותם ר''ל שלא עזב אותם עד אשר רצץ אותם :

כי לא ידע . את בטנו מעולם שליו , בטנו אומר לו תמיד גזול והבא למלאני . ועל כן בחמודו . בבשר יופי חמדתו : לא ימלט . כי יהא פוחת והולך ודומה לו ותמס כעש חמודו ( תהלי' לט ) :

כי לא ידע . על כי לא ידע שלוה בבטנו כי בטנו היתה תמיד חסרה משביעה ועשק למלאותה לזה לא ימלט מה בכל חמדת עשרו כי הכל יאבד :

בחמודו לא ימלט . בחמודו ועשרו לא ימלט דבר שהכל יאבד :

אין שריד לאכלו . לא שייר ממאכלו לחלק לעניים : על כן לא יחיל טובו . לא יצליח כמו ( שם ) יחילו דרכיו ובאנשי סדום מדבר שהיה עיניה' צרה באורחי' כי כן העיד ( יחזקאל טז ) על סדום גאון שבעת לחם וגו' וידי עני ואביון לא החזיקו ורבותינו פירשו אין שריד לאכלו לא השרה תלמידי חכמים על שלחנו כמו ובשרידים אשר ה' קורא :

אין שריד לאכלו . לא היה משאיר ממאכלו על יום המחרת כי יבטח לעשוק די מחסורו על כן לא יצליח טובו ועשרו להתקיים בידו :

שריד . שיור : יחיל . יצליח כמו יחילו דרכיו ( תהלים י ) :

יחיל . יצליח :

במלאות שפקו . בהתמלאות תאות לבו די , אז : יצר לו . תבא עליו צרה : ספקו . ל' די כדמתרגמינן כד ספיקו גמליא , ומצא להם היספקון : כל יד עמל תבואנו . תחזק עליו ותצר יד עניים :

במלאות שפקו . בעת ימלא די ספוקו כשיהיה בתכלית העושר אז יהיה צר לו וכאילו יפול מן השמים לארץ וכל יד איש עמל ואון תבוא עליו לעשקו ולחמסו כי יותש כחו :

שפקו . די צרכו : עמל . עול וכן ולא ראה עמל בישראל ( במדבר כג ) :

במלאת ספקו . בהיות לו די : יצר לו . מעניין צרות ודוחק : עמל . תואר והרצון בו איש עמל ואון :

יהי למלא בטנו ישלח בו חרון אפו . שליחות חרון אפו יהי למלא בטנו ואין זה לשון קללה אלא לשון נבואה ועתיד : וימטר עלימו . הקב''ה : בלחומו . בזעף מלחמתו פחים אש וגפרית כענין שנא' ( בראשית יט ) וה' המטיר על סדום וגו' :

למלא בטנו . ירבה בו הצרות עד כי יהיו למלא בטנו לגודל הרבוי וה' ישלח בו חרון אפו ובשפע רב כמטר ישפוך עליו בעת הלחמו עמו להפרע ממנו :

בלחומו . מל' מלחמה :

בלחומו . בבשרו :

תחלפהו . חצים שתזרוק הקשת יחלפו את גופו לעבור מעבר אל עבר , ל''א תחלפהו , כמו תחליפהו ( תקדמהו ) קשת נחושה :

יברח . כאשר יברח מכלי זיין של ברזל אז קשת נחושה תעבור בו חציו מעבר אל עבר בדרך מהלכו ר''ל עם כי ינצל מצרה אחת תשיג אותו השנית :

מנשק . כלי זיין כמו והשיקו בנשק ( יחזקאל לט ) : תחלפהו . תעבור בו כמו חלף הלך לו ( ש''ה ב ) :

מנשק ברזל . כלי זיין של ברזל : תחלפהו . תכריתהו או ירצה בזה תעבור בו ויהיה שב אל החץ אשר יורו מזאת הקשת החזקה :

שלף . השולף עליו את הנשק : ויצא . הנשק : מגוה . מתוך תערה : וברק . פלנדור''ש בלע''ז כמו ולמען היות לה ברק ( יחזקאל כא ) פורבי''ר : ממרורתו יהלוך . ממרורתו של נשק יהלוך ומשם יהיו אמים ופחד על הרשע :

שלף וגו' . על כי נכון הוא לחרב לזה כאשר מי ישלף החרב מתיקה אז להב החרב מגודל המרירה והאימה שיש בו יהלוך וישליך עליו פחדים כי יהיה לבו חלל בקרבו :

שלף . ענין הוצאה כמו שלף איש נעלו ( רות ד ) : מגוה . ענין גוף כמו גוית שאול ( ש''א לא ) והושאל על תיק החרב שהיא כמו הגוף להנפש : וברק . הוא להב החרב כמו ברק חרבי ( דברים לב ) : ממרורתו . מפחדתו המר : אמים . מלשון אימה ופחד :

מגוה . מהתיק אשר לה או ירצה בזה מגוף הרשע : וברק . הוא להט החרב : ממרורתו . היא המרה אשר בה משכן האדומה :

לצפוניו . לצורך מצפוני גנוזים הצפונים לו : אש לא נופח . אש של גיהנם : ירע שריד באהלו . תבא רעה לשריד שישאר באהלו , כל הפרשה כולה באנשי סדום : ירע שריד באהלו . אפי' לוט הנמלט מהם באה רעה לאהלו זו אשתו שהיתה נציב מלח כן מצאתי במדרש רבי תנחומא :

כל חשך . כל מיני חשכת הצרות טמונים ושמורים לכלות מצפוני גנזיו : תאכלהו . תשרפהו אש אשר לא נופח במפוח להבעירה ביותר כי בהיות כן לא תצא נפשו מהר ויהיה מעונה זמן רב : ירע . ישבר וירוצץ הנשאר באהלו והם אשתו ובניו :

ירע . ישבר וירוצץ כמו תרועם בשבט ברזל ( תהלים ב ) :

לצפוניו . בעבור החטאים אשר צפן : ירע . ישבר : מתקוממה לו . שונאה אותו :

מתקוממה . ל' אויב הקם כנגדו :

יגלו שמים . מרוב הצרות אשר יבוא עליו מן השמים יהיה נגלה ונודע לכל שהוא רב פשע : מתקוממה לו . תקוה עליו לאויב להפרע ממנו כי שדהו לא תצמח וכדומה :

יגל . ל' גלות : נגרות . יהיו אוצרותיו נתונות למשיסה ולבז כמו ( מיכה א ) כמים המוגרים ארצה :

יגל יבול ביתו . תבואת אנשי ביתו יגלה מהם וביום בא עליו אף ה' כשימולא סאתו ישפוך עליו האף כמים המוגרים מבלי הפסק :

יגל . מל' גלות : יבול . צמח האדמה כמו לא תתן את יבולה ( דברים יא ) : נגרות . ענין הזלה ושפיכה כמו וכמים הנגרים ( ש''ב יד ) :

יגל . יגלה ממקומו וינוד : נגרות . כמו הנהרות הנגרות :

אמרו מאל . האמור עליו מלפני המקום אמרו לשון זכר מגזרת אמרי האזינה ( תהלים ה ) , אמרתו לשון נקבה מגזרת אמרות טהורות :

זה חלק . הגמול הזה הוא חלק של אדם רשע הניתן לו מהאלהים והגמול הזה בעצמו הוא נחלת האיש אשר אמרתו הוא מן האל לדבר עליו שלא כהוגן ולגנות מעשיו , ( העולה מהמענה ההיא להוכיח על ההשגחה מהפלגת פורעניות הרשעים ומבלי תקומה והפורענות בעצמה מגלה עוונה וכמו גמול הרשעים כן גמול המהרהר אחר ה' ומגנה מעשיו וכאומר לאיוב הנה זה חטאתך וזה פריה ) :

ונחלת אמרו מאל . רוצה לומר שזה לו לנחלה בעבור מה שאמר מאל והטיח דברים כנגדו : ביאור דברי המענה ענה צופר הנעמתי ואמר באמת מחשבותי יכריחוני להשיב על דבריך בעבור הרגישי בי מוסר כלימתי ששמעתי ממך במה שקדם מדבריך ורוח מבינתי יביאני לענות לך , הזאת ידעת שכבר נמשך בזה המנהג מעת היות העולם ומעת שנברא האדם והוא כי רננת הרשעים וטובם והצלחתם הוא מזמן קרוב ר''ל שלא יתמיד להם ושמחת החנף לא תקום כי אם עד רגע כלומר זמן מועט והנה אמר זה לתשובה למה שטען על דברי איוב באומרו ישליו אהלים לשודדים , אם יעלה לשמים רוממותו וראשו לעב יגיע רוצה לומר שיהיה בעליונות ההצלחה , הנה הוא יאבד ויפסד במהירות כהפסד צואתו בקלות ובמהירות עד שרואיו יאמרו כי יאבד לשעתו , כמו החלום וחזיון הלילה שלא יזכור אותם האדם כאשר הקיץ ויאבד זכרו במהירות כן יעופף זה הרשע וילך לאבדון מהר , העין שראתה אותו לא תוסיף לראותו ולא עוד יראנו עין אנשי מקומו להיות כלה ואבד , ישוב גמולו על בניו ויעשו רצון הדלים לרוב שפלותם תחת אשר עשקם אביהם או ידי העושק בעצמו תשבנה הגזלה אשר גזל , לפי שעצמותיו נמלאו מחטא נעוריו ועמו על עפר תשכב חטאתו ולא ישוב אל השם , או הרצון בזה לפי שהוא מלא עצמותיו מהדברים העלומים והמכוסים אשר גנב וגזל ר''ל שעשה עושר ולא במשפט ועמו על עפר תשכב הגזלה ההיא ולא ישיבה , ולפי שכאשר המתיקה בפיו הרעה אשר חשב לעשותה וערבה לו יכחיד אותה ויסתירנה תחת לשונו ר''ל שלא יגלה אותה עד עשותה המזימתה כאילו הוא חומל עליה מרוב אהבתו אותה ולזה לא יעזבנה וימנענה בתוך חכו , הנה ישיב לו הש''י על כל זה גמול מדה כנגד מדה , וזה שלחמו נהפך במעיו ללכת הפך המנהג ר''ל שישוב לצאת דרך הפה בקיא , הנה לחמו יהיה כמרורת פתנים בקרבו כל החיל אשר בלע יקיאנו ומבטנו יורישנו אל הפך מה שהיה עושה שהיה מעכב לעצמו ההון אשר גזל ולא היה רוצה להניח ממנו דבר ותחח אהבתו הרעה עד שיסתירנה תחת לשונו יתן לו השם רעה שתעמוד עמו ותכלהו והיא שהוא ינק ראש פתנים ותהרגהו לשון אפעה בארסו , ולא יראה בשפע הדברים הערבים כמו הדבש והחמאה אבל יבאו בקרבו תמיד הדברים הרעים תחת אהבתו הרעה , הנה הוא ישיב יגיעו ויניחהו לאחרים ולא יהנה ממנו ויהיה יגיעו שישוב כשיעור החיל אשר גזל והוא תמורתו ולא ישמח בזה החיל גם כן כי לא נשאר לו ולא נהנה ממנו , או יהיה פירושו כמו שישיב החיל תמורת מה שגזל ולא ישמח בגזלה ההיא אחר אשר ישיב אותה כן ישיב גם כן יגיעו ויניחהו לאחרים עד כאן מחשבותי ישיבוני , ובעבור שהרגשתי בעצמי ולא אסמוך בזה על עדות הקודמין לבד הנה אע''פ שחרפת והכלמת אותי בדבריך הנה דוח מבינתי יענני ויסבב שאשיב על דבריך הנה באמת זאת ההקדמה נמצאת צודקת תמיד מני עד עתה מעת היות אדם עלי ארץ והוא כי הצלחת הרשעים ושמחתם לא תתקיים כי אם זמן מועט ולזה אין ראוי בכמו זה שיקרא טוב כי תכליתו לרוע אם יעלה רוממותו לשמים הנה הוא יאבד אבד נצחי בקלות כמו שתאבד הצואה , הנה כמו החלום שלא ישאר ממנו זכר ולא רושם בכח הזוכר לפי שאותם הרשמים אינם נרשמים שם באופן הרושם הדברים המושגים בחוש כן לא ישאר ממנו זכר כלל העין שראתהו לא תוסף לראותו ולא יראוהו עוד אנשי מקומו בעבור מה שגזל לדלים האומללים בסבת תקפו וחוזקו הנה ישיב הש''י גמול שיחלשו בניו ויוכרחו לרצות דלים אשר תקפם אביהם או ידיו בעצמם תשבנה גזילתו כי ישיבהו הש''י באופן מהשפלות והחולשה שיוכרח לעשות זה תחת מה שאיבריו מלאו חטא נעוריו ועמו על עפר ישכב החטא ההיא כי לא יכנע לבם מפני הזקנה והישישות אבל יהיה יצרו לרע תמיד ולא יעזוב דרכיו הרעים ותחת מה שהיה מדרכו לקבץ אליו הרעות והפחתיות עד שכאשר תהיה הרעה מתוקה בפיו הנה לא ירצה לספר אותם לאנשים אבל יכחידנה תחת לשונו ויחמול עליו ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו ליראתו פן ילמדו האנשים זה וירדו לאומנתו או יתחכמו להשמר שלא יזיקם אלו הרעות והחמסים הנה ישיב הש''י גמולו והוא שהוא יסבב במה שהיה בקרבו לשמור מציאות והוא המזון שישוב דבר רע ומשחית עד שיהיה בקרבו מרורת פתנים וזה מהפלגת המשל כאילו הוא היה חפץ שיהיו עמו תמיד הדברים הרעים והש''י יעשה לו זה כאילו הוא נמשך בזה לרצונו והנה ההון שבלע ואכל יקיאנו וישיבנו לבעליו ולא ישאר עמו אבל יהיה מהונו מה שהוא בתכלית מהמהירות והרוע וזה שהוא יינק ראש פתנים ותהרגהו לשון אפע' בארס אשר שם ולא יראה בשפע המזונות הטובים והערבים כמו דבש וחמאה והנה יקרה לו זה מרוב הרע שישיב גם יגיעו ויניחהו לאחרים ולא יהנה ממנו וזה גמולו בעבור שהיה מעכב לעצמו העושק והגזל ולא היה רוצה להניח ממנו דבר מפני שרצץ הדלים ועזבם ר''ל שלא עזבם עד אשר רצץ אותם וגזל מהם בית אשר לא בנהו הנה גמולו שלא ידע אבד שלו בקרבו אך יהיו הם כלם נגועים ורצוצים כמו שרצץ הדלים ולא ימלט בחמודו ועשרו דבר שלא יאבד תחת אשר גזל בית אשר לא עמל בו יאבד ממנו מה שעמל בו , בעבור שלא היה משאיר דבר מאשר בידו לאכלו אבל היה בוטח שיגזול ויחמוס די ספקו הנה יהיה גמולו שלא יצלח טובו עד שיצטרך לקחת מזולתו מה שיאכל או ימות ברעב , ולזאת הסבה הנה ברבות טובתו שלא יחסר לו דבר אז יהיה צר לו ויהיה עני לפי שכל יד איש עמל ואון תבואנו לעושקו , ואם היה שיהיה עושרו למלא בטנו רוצה לומר שישליטהו השם לאכול ממנו הנה ישלח בו השם חרון אפו ויוריד עליו בשטף חרון אפו בבשרו , מרעה אל רעה יצא כאשר יברח מנשק ברזל תכריתהו קשת חזקה שהיא מנחשת כי הוא יראה בכח חזק ולזה יתכן שהחץ ינקוב אוחו ויעברהו , שלף החץ היורה ויצא מגוף זה הרשע ר''ל שיעבור גופו והבריק בלהטו וממרורתו יצא והוא המקום היותר מסוכן ואי איפשר למוכה בו שיחיה ובכלל הנה כל אחד מהאמים יהלך עליו ואיפשר שנאמר והוא יותר נכון שהרצון בזה שלרוב היות זה הרשע נכון לרע הנה תכף שישלוף האדם חרבו ויצא מתיקו ויברק להט החרב ההוא הנה יהלוך על הרשע אימים ממרורתו שתכרת בזה החרב וירצה בזה שתכף שיראה החרב יפלו עליו אימות מות , כל חשך וכל רע טמון לו בעבור צפוניו ר''ל החטאים אשר צפן והעלים תאכל אותו אש אשר לא נופח במפוח ר''ל האש הנופלת מן השמים וישבר מי שהיה שריד לאהלו עד שלא יהיה לביתו שריד , השמים יגלו עונו כי נלחמו מן השמים עמו ויגלה בזה לכל כי הוא היה רשע והארץ כאילו היא שונאה אותו לרוב המקרים הרעים אשר יגיעו לו ממנה , יגלה יבול ביתו ממקומו ביום אף השם ר''ל שיעשקוהו האנשים ממנו ויסירוהו בחוזק ובמהירות כמו הנהרות הנגרוח אשר ילכו בחוזק ובמהירות , הנה זה הוא חלק אדם רשע מאלהים ונחלת מי שאמר מאל דבר שלא כהוגן ואולם אמר זה כנגד איוב שהיה מטיח דברים לפי מחשבתו כנגד השם יתברך והנה באו לאיוב כמו אלו הרעות שזכרם בסוף דבריו ר''ל שמן השמים נלחמו עמו וארץ מתקוממ' לו כמו שזכר בראש זה הספר רצוני שקצת הרעות באו לו על צד המלחמה והוא מה שלקחו חיל שבא והכשדים וקצחם היו מן השמים והוא מה שהגיע לו מן הרע בסיבת האש והרוח , והכלל העולה מהדברים הוא כי צופר על מה שסתר בו איוב דבריו בעבור ההצלחה הנמצאת לרשעים והיותם נקיים עם זה מפחד והוא אמרו ישליו אוהלים לשודדים ישיב שהוא לא ירחיק שלא תמצא זאת ההצלחה זמן מועט לרשעים אבל אחריתם לרע ואם לא יהיה זה הרע בימיו כבר יהיה בימי בניו והוא אמרו בניו ירצו דלים ולזה ראוי שלא יקרא זה הצלחה אחר שאחריתה לרע ובזה חשב בלדד להמלט ממה שנראה אוחו מההצלחה לרשעים והוסיף לאמת דבריו שהכל במשפט מפני שמה שנראה אותו מהרעות לרשעים הוא מדה כנגד מדה והוסיף גם כן עתה לאמת שאיוב היה חוטא מפני שהיה אומר דברים לאל שלא כהוגן :