( מענה איוב ):

ביאור מלות המענה ויען איוב ויאמר :

תוגיון . ל' תוגה :

עד אנה . עד מתי תצערו את נפשי ותדכאו אותי באמרי קנתור :

תוגיון . מל' יגון :

תוגיון . מענין יגון :

עשר פעמים . עשר פרשיות יש עד כאן : תהכרו לי . תתנכרו לי :

זה עשר פעמים . כי עד הנה ענה איוב חמשה מענות ורעיו השיבו למולם חמשה מענות בדברי קנתור ולזה אמר הלא הכלמתם אותי זה עשר פעמים כי גם מה שלא קבלו מאמריו לכלימה תחשב לו : לא תבושו . איך לא תבושו להעיז פנים למולי ותעשו את עצמיכם כאלו אתם נכרים וזרים ממני ולא ידעתם אותי :

תהכרו . מל' נכרי וזר :

תהכרו לי . תלעיגו לי או יהיה מעניין עזות פנים :

אתי תלין . אני הוא הלוקח מכות על משוגתי :

ואף אמנם וגו' . אף אם אפשר שגיתי לעשות הרע הלא אתי לבד תלין משוגתי ר''ל הלא לא ראיתם ממני מאומה רע אולם יוכל להיות שעשיתי הרע ביני לבין עצמי בהצנע ומה לכם עלי כי איך תוכלו לדעת מסתרי :

שגיתי . מל' משגה ושגגה : תלין . מל' לינת לילה ור''ל בהסתר :

אם אמנם . אתם נוספים עלי לצרתי ותוכיחו עלי חרפתי מראים ומוכיחים חרפתי על פני :

אם אמנם . אשר האמת מה שאתם מגדילים עלי עון כי תוכיחו לברר עלי חרפת עוני מרוב המכאוב הבאה ומזה תשפטו שיש בי עון רב :

אם אמנם . אשר אמנם : ותוכיחו . מל' הוכחה וברור :

דעו . הנה לא כן הוא אך דעו איה פה המתווכחים עמדי כי אלוה מעוות משפטי אף רשתו אשר סיבב עלי ללכדני היא בעוות לא בעבור עון מה :

ומצודו . כעין רשת וכן ונתפש במצודתי ( יחזקאל יב ) : הקיף . מל' הקפה וסבוב :

ומצודו . רשתו :

אצעק . על חמס . ולא אענה :

הן אצעק . הנה אני צועק על החמס הנעשה לי ואין לי מענה : ואין משפט . אין לי משפט הגמול הראוי :

אשוע . אצעק :

ארחי גדר . עשה גדר בדרך מהלכי ולא אוכל לעבור אף שם את החושך במקום נתיבתו ר''ל לא אוכל להשלים חפצי בדבר מן הדברים :

הפשיט . הסיר כבודי מעלי ואני לבוז בעיני הכל : עטרת ראשי . ר''ל ממשלתי :

כבודי . הוני :

ויסע . לשון עקירה :

יתצני . נתץ אותי מסביב ואני הולך נתוץ ולא אוכל להרפא : ויסע . עקר ממני תקותי כמו המסיע לעקור עץ אילן ממקומו אשר לא ישוב עוד למקומו לתקעו שוב כשהיה כן לא אקוה עוד לחזור לקדמותי :

ויסע . מעניין נסיעה :

ויחשבני . יחשב אותי כאלו הייתי מי מצריו ועי''ז ירבה להכות בי :

ויסולו . לשון מסילה :

יחד . כל גדודי המכאובות באו כאחת והלכו בדרך סלולה וכבושה ולא תעה מי מהם בדרך מהלכו והמה חונים סביב לאהלי ולא הלכו להם מיד :

גדודיו . מחנות : ויסלו . מל' מסילה ודרך כבושה :

גדודיו . גדודי הצרות : ויסלו עלי דרכם . באורח הדרוכה והסלולה לרוב ההליכה בה :

אך זרו . ל' אכזר :

אחי . גדודי המכאוב הרחיקו מעלי את קרובי כי בעבורם יחשבוני לרב פשע : ויודעי . אשר היו יודעי לפנים הנה עתה לא ידעוני והמה אך זרו ונתנכרו ממני :

זרו . מל' זר ונכרי :

זרו ממני . היו כזרים :

חדלו קרובי . לבוא אלי לבקרני :

ומיודעי . אוהבי ומכירי עמו ומודע לבינה תקרא ( משלי ז ) :

גרי . הדרים בביתי ושפחותי : לזר תחשבוני . יחשבו אותי לאיש זר והייתי בעיניהם כאיש נכרי אשר לא ידעוהו מעולם :

במו פי . אף כי אתחנן לו בפי ואדבר אליו רכות עכ''ז לא ישיב לי :

לבני בטני . לאותם שגדלתי בביתי כאלו הם בני :

רוחי . רצוני בדבר התשמיש זרה לאשתי ולא תאבה לעשותה ואף כי אחנן לה להעמיד פרי בטן מ''מ אינה נשמעת לי :

רוחי . רצוני כמו הנני נותן בו רוח ( ישעיה לו ) : וחנותי . מל' תחנה :

וחנותי לבני בטני . הרצון בזה עם היותי חונן אותה מאד הוא בעבור כני בטני ר''ל כדי שאעמיד ממנה בנים או יהיה חנותי מקור כמו השכח חנות אל והרצון בזה שהייתי חונן , אותה בעבור שאעמיד ממנה בנים זר הוא לה ואינ' מתרצת כלל לי ואיפשר שהיו לו עתה בנים כי לא ידענו הזמן אשר היה מעת אבדן בניו עד עת התוכחו עם רעיו ויהיה פירושו ומה שאני חונן בני הוא זר להם :

עוילים מאסו בי . נבזה אני בעיני נערים וכ''ש בעיני שרים :

גם עוילים . אף הנערים מאסו בי וכאשר אקומה לפניהם לכבדם והמה ידברו בי דברי בוז ולא יחשבו כבודי למאומה :

עוילים . נערים וכן ישלחו כצאן עויליהם ( לקמן כא ) והוא מלשון עול ימים ( ישעיה סה ) :

עויליה . אנשי עול וחמס :

תעבוני . כל אנשי עצתי תעבו אותי : וזה . כ''א מהעומדים פה לפני אשר אהבתי מעולם הנה נהפכו עלי לאויבים ויחרפו אותי :

נהפכו בי . נהפכו עלי וכן הבהמה אשר אני רוכב בה ( נחמיה ב ) ומשפטו עליה :

דבקה עצמי . שאני כחוש מעובי בשרי : בעור שיני . כל בשרי היה לקוי בשחין ובתולעים חוץ מחניכי שיניו :

בעורי . לגודל הרזות דבקה עצמי בעורי ובבשרי ועל כי נשאר מעט מן הבשר נדבק העצם גם בהעור : ואתמלטה . אין מתום בבשרי וכולו מוכה ונגוע ורק נמלטתי מן הלקוי בהבשר הדבוק בשורש השנים הדומה לעור :

ואתמלטה בעור שיני . רוצה לומר שלא נשאר לי עור שלם כי אם הדבק לשרש שיני :

חנוני . חוסו וחמלו עלי אתם רעי ולא תוסיפו לחרפני כי מכת יד אלוה נגעה בי ודי לי בצער הזה :

חנוני . מל' חנינה וחמלה :

יד אלוה . מכת השם :

למה תרדפוני . ר''ל למה תצערו אותי בדברי חרוף כמו שמצער אותי האל בהבאת המכאוב וכי עדיין אינכם שבעים מן המכאוב אשר בבשרי ולמה תוסיפו עוד להכאיב נפשי באמרי חרוף :

מי יתן אפו . מי יתן לי איש ואיה פה העושאה ויכתבון אמרי ומי יתן ויוחקו בספר והוא כפל ענין במ''ש :

בספר . במגילה וקרוי ספר ע''ש סופו : ויוחקו . מל' חקיקה :

ויוחקו . ויוכתבו :

בעט ברזל . יחצבון בצור ואח''כ מעבירין את העופרת עליהם לתת לאותיות מראה שחרורית להכירם וכן דרך חוקק אבן ולא יתכן לפרש עט של עופרת שהרי רך הוא אצל האבן :

בעט ברזל . ויהיו חקוקים בעט ברזל ויותך עופרת בחללי החקיקות למען יהיה הכתב ניכר ומתקיים ואת הכתב עצמו יחצבון בצור למען יעמוד לעד ויבחנו דור אחרון הדין עם מי כי מאד הרעו רעי לומר שבאו עלי היסורים בעבור קוצר השתדלות דעת את ה' :

בעט . בקולמס כמו עט סופר ( תהלי' מה ) : יחצבון . החקיקה בסלע קרוי חציבה :

יחצבון . יחקקו :

ואני ידעתי גואלי חי . וא''ו זה חוזר למעלה אתם תרדפוני ואני ידעתי גואלי חי ליפרע והוא יתקיים ויעמוד : ואחרון על עפר יקום . לאחר שיכלו כל שוכני עפר הוא אחרון יעמוד : יקום . יתקיים :

ואני ידעתי . אבל לא כן הוא כי הן אני ידעתי שה' הגואל נפשי להגיע אליה הצלחתה הוא חי וקים לעד וכאשר תחרב כל העולם יתקיים הוא אחרון על העפר וא''כ יודע אני מה שאפשר לדעת :

ואחר עורי נקפו זאת . והם אינם נותנים לב לגואלי אלא אחר מכת עורי נקפו ונקרו הקניטה והרדיפה הזאת שאמרתי שהיא לי כנוקף וחותך בעורי כמו ( ישעיה י ) ונקף סבכי היער : ומבשרי . אני רואה משפטים : אלוה . ל' משפט ויסורין :

ואחר עורי . ועכ''ז רבו מכותי עד אחר שבלה עורי שברו גם את העצם הזאת עם כי הייתי רואה אלוה ומשיג אותו בדבר האפשר יותר ממה שאני רואה ומשיג בשרי :

נקפו . ענין שבירה כמו ונקף סבכי היער ( ישעי' י ) : אחזה . אראה כמו ואתה תחזה ( שמות יח ) :

נקפו . כמו נקבו או נקפו ישברו :

אשר אני . כאומר הנה המכות האלה נגלים וידועים לכל ואשר אני אחזה לי לבדי ורק עיני ראו ולא זר הוא אשר כלו כליותי בחיקי כי בזה ארגיש אני לבד ולא נראה לזולת :

בחקו . ר''ל בתוך מעי :

כי תאמרו מה נרדף לו . כמו ( דברים ז ) כי תאמר בלבבך שהוא משמש לשון דילמא כלומר ושתהיו נותנים לבכם לחמול ולומר למה נרדפנו : ושרש דבר . הנמצא בו מה היא לעולם לא תעלה בלבבכם הטובה הזאת שרש דבר על מה הוא עומד :

כי תאמרו . כי כן ראוי אשר תאמרו למה נרדף אותו וכי עיקר דבר עון נמצא בו הלא כל דבריכם שבאו עלי היסורים בעבור קוצר השתדלות דעת את ה' ואם אמנם ידעתי מה שאפשר לדעת א''כ מה לעשות עוד :

מה נרדף . למה נרדף כמו מה יתאונן ( איכה ג ) :

כי חמה . שאתם מגדילים עון המביא לידי חרב : למען תדעון . ותבינו סוד הפורענות הבא על הרשעים ויש אם למסורת שדין כתיב כמו שיש דין בעולם כמו ( שופטים ה ) שקמתי דבורה כן ראיתי בתנחומא :

גורו לכם . לזאת חדלו ממני ופחדו לנפשיכם מפני חרב הפורעניות כי החמה אשר אתם כועסים עלי על חנם היא מן העונות אשר החרב באה עליהם : למען תדעון . בעבור כי אתם תדעון אשר יש דין בעולם לשלם לאיש כגמולו כי הלא תשפטו שיש משגיח ושלם ישלם לזה גורו לכם וחדלו ממני ( העולה מהמענה ההיא אשר יתרעם על רעיו לומר מדוע תרשיעו אותי וכי מצאתם בידי מאומה רע ואם בעבור מכאובי היסורים תשפטו שיש בי עון רב הנה לא כן הוא כי על חנם באו ואם בעבור קוצר השתדלות בידיעת ה' הלא ידעתי מה שאפשר לדעת ויגנה אותם על אשר יחרפו אותו בדברים כי יהיו מעותדים לפורעניות בעבור זה לפי אשר ישפטו הם שיש משגיח ומשלם גמול ) :

גורו . פחדו כמו ואשר יגורתי ( לעיל ג ) : שדון . אשר דון השי''ן היא במקום אשר כמו עד שקמתי דבורה ( שופטי' ה ) ודון הוא מל' דין ומשפט :

שדון . שיש דין והוא שם בשקל בוז והרצון בזה בעבור מה שאתם יודעים לפי דבריכם שיש דין ומשפט על כל מעשה האדם גורו להם מהכעיס אותו בכמו אלו החרפות אשר אתם מחרפים אותי ויהיה תדעון הווה ואם הוא לשון עתיד וכמוהו ימצאו רבים בלשונינו או יהיה דון תואר בשקל שוב מלחמה ויהיה הרצון בזה בעבור מה שאתם יודעים לפי דבריכם שהאדם נידון על כל מעשיו ואם טוב ואם רע ראוי לכם שתיראו מהכעיס אותי בזה האופן כי הוא חטא נפלא : ביאור דברי המענה . ענה איוב ואמר עד אנה תתנו יגון לנפשי ותדכאו אותי במליכם אלא שאתם מבזים אותי בהם ואין בהם טענה צודקת לאמת דעותיכם אבל הם מלים לבדה זה עשר פעמים דברנו אח' אל אחד ובכל מענ' שהשיבות' לי תכלימוני בדבריכם או אמר עשר על צד הרבוי כי לא דברו עמו כי אם חמשה פעמים ולא תבושו לומר לי כמו אלו הדברים ותעיזו פניכם לי , ואף אמנם אם יהי' כדבריכם ששגיתי' מה לכם עלי תהיה שלי משוגתי והניחו אותי , ואם אמנם עלי תגדילו תשובה ותוכיחו עלי חרפתי בעבור מה שאתם רואים כי מהמכות והפגעי' להאמינכם כי הכל במשפט ותביאו ראיה מזה שאני הייתי חוטא , דעו באמת כי השם עיותני והקיף עלי רשתו ללוכדני על לא חמס בכפי , הן אצעק חמס על נגעי וצרותי אשר באו בסבת מערכת הככבים בעת הלידה שלא כדין ואין עונה אותי אשוע ולא אמצא משפט , גדר השם המסדר זה הסדור ארחי עד שלא אוכל להשיג חפצי ועל הנתיבות שאני מכוין עליהם חשך ישים ולא אוכל ללכת שם כבודי מעלי הוני מעלי הפשיט כמו שהשיגני מאבדן קנייני ויסר זרעי שהיה עטרת ראשי כמו שאמר עטרת זקנים בני בנים , הרס אותי סביב במכותיו ששלח לאבד קנייני ובני עד שאני נחשב כאילו הלכתי ויסע בזה הפועל כעץ תקותי ר''ל שאין לי תקוה כמו שאין תקוה לעץ כשנתצוהו סביב לעקרו משורש מן הארץ אשר היה משתרש שם כי הוא אילו יונח כן ימות בלא ספק וכן אני כשהוסרו ממני קנייני אשר היה בהם חיי רוחי הנני נחשב למת , ויחר עלי אפו להכותי אחר זה באלו המכות הנפלאות ויחשבני לו כאילו הייתי אחד מצריו לרדוף אותי בכל עת על לא חמס בכפי יחד יבאו גדודי הצרות בי ויסולו עלי דרכם ר''ל שדרכם סלולה ודרוכה לבוא אלי מרוב ההתמדה ויחנו אלו הגדודים סביב לאהלי , הנה מרוב הצרות אשר לי נהפכו עלי אחי ויודעי וקרובי ומיודעי לזרים עד שרחקו ממני ושכחוני כי במוט רגלי האנשים ימצא הרבה שיעלימו עיניהם מהם אויביהם וקרוביהם וישכחו אותם , ולא זה לבד אלא האנשים הגרים בביתי והם אוכלי לחמי ושפחותי חשבו אותי לזר נכרי הייתי בעיניהם , לעבדי קראתי ולא יענה ואף גם זאת שאחחנן לו בדברי למלאות שאלתי ולא אצוונו כדרך שיצוה האדם לעבדו הנה עם כל זה לא יענה , רוחי @ היא זרה לאשתי עם היותי חונן אותה מאד כדי שאעמיד ממנה בנים , גם האנשים הפחותים בעלי העול מאסו בי אקומה בפניהם ולא יבושו עם זה מלדבר בי חרפות ובזויים , כל אנשי סודי @ תעבוני ואלה העומדים עמי והם רעי אשר אהבתי , נהפכו לי לשונאים וחרפוני חרפות רבות , הנה לרוב כחישותי דבקה עצמי יחד בעורי ובבשרי כאילו אין בי בשר כלל ולא נשאר בי עור שלם שלא נקבוהו העצמות רק הדבק לשרש השיניים שהוא דומה לעור , חנוני חנוני אתם רעי כי מכת השם נגעה בי ללא פשע , למה תרדפוני כמו אלה העוילים המחרפים אותי או ירצה אם השם רודף אותי בכמו אלו המכות למה תרדפוני כמוהו עד שלא חשבעו מבשרי לרוב שנאתכם אותי , מי יתן איפה ויכתבון מילי בדרך שיעמדו לנצח ואולם אמר זה לשערו שדבריו צודקים ואף על פי שרעיו היו מרחיקים אותם בטענותיהם הכוזבות ואין לאומר שיאמר שאני חטאתי בשלא השתדלחי לדעת השם כפי @ היכולת כמו שאמר בלדד על איוב באמרו וזה מקום לא ידע אל כי אני ידעתי כי מי שגואל נפשי ומגיע לה הצלחתה אשר הוא חי וקיים לנצח , וידעתי האחרון אשר על עפר יקום והוא השם יתברך ר''ל שהאחרון מהפועלים הנצבים על הארץ הוא השם יתברך וקראו אחרון להיותו אחרון אצל חקירתינו כי אנחנו נתחיל מן המאוחר ונלך ממנו אל הקודם ואמנם הוא ראשון במציאות ואיפשר שיהיה אומרו ואחרון על עפר יקום מורה על הנצחות והקיום על דרך אמרו אני ראשון ואני אחרון ואמנם הביאור הראשון נכון יותר מצד הענין ומצד הלשון , ועם כל זה רבו מכותי עד שאחר שנקבו עורי שברו אח העצם , ומבשרי אראה יד השם יתברך ומכתו או ירצה בזה הנה כבר הפליגו מכותי עד שאחר שנקבו עורי שברו עצמי עם היותי רואה השם ומשיג אותו יותר מבשרי ואמר זה לפי שכבר היו מיחסים לו שחטא כשלא ידע השם יתברך כמו שקדם במענה הקודם הנה מה שקדם מסיפור הרעות היה דבר נגלה , ואולם הרע המשיג אותי אשר אני אחזה לי לבד הוא שאני משער כי מרוב חליי כלו כליותי תוך גופי , הנה היה ראוי לכם שתאמרו למה נרדוף אותו והנה נמצא בו שרש דבר ר''ל שראוי לי להתרעם על מה שאני מתרעם ולשפוט מפני זה שאין השם יתברך משגיח באישי האדם לדעתכם היותי צדיק וישר וראוי שיעשה בי ממה שיראה בו שרש בזאת החקירה , הנה בעבור מה שתדעו שיש דין ומשפט על כל מעשה האדם גורו לכם מהכעיס אותי כמו אלו ההכעסות כדי שלא תפולו בחרב כי החמה אשר אתם מביאים לי בזה האופן הוא עון גדול שענשו הנפילה בחרב להיותו מהקשים שבעונות , והכלל העולה מהדברים הוא שמה שאמר בלדד שאין ראוי שיסתרו הגזירה הכוללת אשר עמהם מפני מה שיטעון איוב מעצמו הנה יאמר איוב שהענין בהפך שהוא ראוי שיקחו ממה שראו מגיע בו מהרעות שרש זה הדבר והתחלתו להחאמח אצלם שהוא צדיק וישר יותר מן ההתאמתות אשר להם באנשים אשר הגיעם רע שהביאו ראיה מהם ועוד שהגזירה הכוללת כשלא תהיה צודקת באיש אחד הנה היא כוזבת ומה שטען בלדד כי איוב אולי חטא בשלא ידע הש''י כבר סתר איוב מאמרו וביאר שהוא ידע אותו כפי היכולת במאמר מודה באמת שהוא ידע אותו והוא אומרו בו שהוא אחרון על עפר יקום כי זה הוא האופן אשר יגיעו בו אל הידיעה בש''י ר''ל כשנחקור מסבות אלו העניינים המוחשים הפועלות אותם עד שנכלה אל הסבה האחרונה והנה גנה אותם איוב על שהם היו חוטאים חטא נפלא בהכעיסם אותו בזה האופן עם הודאתם שיש על כל המעשה גמול ומשפט :