משלי שלמה בן חכם ישמח אב . זה הקב''ה , ד''א אביו ממש : ובן כסיל תוגת אמו . תמיד הוא עם אמו בבית ורואה את שטותו ומצירה , ולפי המשל בן כסיל כמו ירבעם בן נבט : תוגת אמו . תוגת כניסיותו :

משלי שלמה . לפי שעד כה דבר בשבח התורה וכאלו היא תאמר אמריה ועתה חזר לדבר דבריו כאשר ייסר איש את בנו לכן נאמר שוב משלי שלמה כאלו הוא ספר אחר . ישמח אב . בראותו יושב במושב חכמים : תוגת אמו . כי הכסיל יתמיד לשבת בית עם אמו ובכל עת רואה שטותו ועצבונה מרובה :

תוגת . מל' יגון ועצבון :

משלי שלמה בן חכם ישמח אב וגו' עד מגדל עוז שם ה' . והוא מקיף בגנות הרשע והכסילות והליצנות והעצלה והאולת והעקשות והשנאה ושבח הופכיהם , הנה הבן שהוא חכם ישמח אביו כי הוא משער בדבר החכמ' יותר מאמו ואמנם הבן שהוא כסיל יביא יגון לאמו מפני חסרון הדעת ויגיע מזה לאמו מהצע' יותר ממה שיקרה ממנו לאביו מפני שהוא ירא מאביו יותר מאמו :

לא יועילו אוצרות רשע . שהיה משתבח בעשרו שנאמר ( הושע י''ב ) ויאמר אפרים אך עשרתי וגומר : וצדקה תציל ממות . וא''ת צדיק שיבזבז נכסיו לצדקה מהיכן יתפרנס :

אוצרות רשע . אוצרות הנאספות ברשע לא יועילו בעת בא יום הפקודה כי לא יפדה נפשו בממון : וצדקה . אבל הצדקה מצלת מן המיתה :

לא יועילו אוצרות . לא יקבל אדם תועלת באוצרות שקבץ ברשע ובעול ואולם הפיזור בצדקה הוא מציל ממות בזכות הצדקה ינצל האדם ממות הנגזר לו מצד המערכת ויאריך השם יתברך ימיו והפך הענין בקבוץ ממון ברשע :

לא ירעיב ה' נפש צדיק , והות רשעים יהדוף . ידחוף אותם ותפול :

לא ירעיב . כי מזמין לו די מחסורו : והות . השבר שהרשעים עושים הוא יהדף אותם ר''ל העבירה עצמה משלמת לו גמול רע :

והות . ענין שבר כמו יעוז בהותו ( תהלים נד ) : יהדוף . ענין דחיפה כמו כהנדוף עשן ( שם סח ) :

לא ירעיב ה' נפש צדיק . נפש האיש הצדיק ר''ל שלא יחסר לו מזון ואולם שבר הרשעים והוותם יהדפנו השם עליהם וימהר להביא אליהם , הנה מי שהוא עושה כף וגו' :

ראש עושה כף רמיה . מי שעני בתורה מורה הוראות שקר : כף רמיה . מאזנים של רמיה לפי פשוטו משמע בתגרים : ויד חרוצים . ישרים שחורצים דבר באמתו ומשפטו בלא עולה :

ראש . הכף רמיה עושה את האדם לרש ר''ל השוקל בכף רמיה לרמות הבריות יעני בעבור זה : ויד חרוצים . אבל היד של הזריזים המתנועעים וטורחים על מזונם ואין עסקיהם לרמות הנה היד ההיא תעשיר את בעליה :

ראש . עני כמו ראש ועושר ( לקמן ל ) : כף . כף המאזנים : חרוצים . עניינו תנועה וזרוזות כמו אז תחרץ ( ש''ב ה ) :

ראש עושה כף רמיה . כי מפני עצלותו יצטרך לנהג ברמיה לקחת ממון האנשים שלא כדין הוא רש ויד האנשים החרוצים הנוהגים בזריזות לאסוף ולכנוס באופן ראוי תעשיר אותם , הנה הבן המשכיל ומשגיח לעשות מה שראוי הוא אוגר בקיץ :

אוגר . ר''ל בן משכיל דרכו לאסוף גרנו בימי הקיץ ועושה כל דבר בזמנו : בן מביש . אבל הכסיל אשר כל דבר בושה נמצא בו דרכו להיות נרדם בעת הקציר ואין עושה שום דבר בזמנו :

אוגר . ענין אסיפה כמו אגרה בקציר ( לעיל ו ) : נרדם . מל' תרדמה והיא שינה עמוקה :

אוגר בקיץ . מאכלו כי אז ימצא לו ואולם הבן המביש ר''ל שהוא מאוחר התנועה ועצל הוא נרד' בקציר ולזה יחסר לו לחם כל השנה :

ופי רשעים יכסה חמס . החמס יכסה על פיהם ויהרגם :

ברכות לראש צדיק . יבאו ברכות : יכסה חמס . החמס שעושים יכסה את פיהם למען יחנקו בה ר''ל העבירה עצמה נפרעת ממנו :

ברכות לראש צדיק . לראש צדיק יבאו ברכות והוא הלב כי תמיד יחשוב בענין הטובות והם המפורסמות לאנשים בדבריו ומעשיו או ירצה בזה לראש הענין והתחלתו יגלה הצדיק הברכות שהוא דורך אליהם בפעולותיו והנה הרשעים הם בהפך זה כי לבם תמיד ברשע ובחמס אבל פיהם יעלים ויכסה החמס שירצו לעשותו ולא יגלו החמס שהם דורכים אליו כי אם יגלוהו ימנע מהם אשר יזמו לעשותו , או ירצה בזה כי מה שיתחיל בו הצדיק ימשכו לו ברכות תמיד ויתוספו בו טובות ועוזרים להגיע אל התכלית לפי שכוונתו תמיד לטוב ולהטיב לאנשים ולזה יש לו לבטוח לראש הענין והתחלתו שימשכו אליו ברכות כי אם ידעו זולתו מחשבתו כלם יעזרוהו ואולם הרשעים הם בהפך זה כי תמיד יראו שלא יוכלו להשיג הדבר המבוקש להם אם ידעו זולתו ולזה יעלמו מה שירצו לעשותו מן החמס ולזה יהיה גמולם מדה כנגד מדה והיא כי זכר צדיק לברכה וגו' :

זכר צדיק לברכה . המזכיר צדיק מברכו : ושם רשעים ירקב . רקבון עולה בשמם שאין אדם חפץ להזכיר שמו והוא משתכח מאליו :

זכר צדיק . זכרון הצדיק היא לברכה כי בכל עת יזכרו בו יברכוהו : ירקב . על כי אין רצון הבריות לזכרו נשכח שמו כאלו נרקב :

זכר צדיק לברכה . כי תמיד יהיה נוסף ענין הטוב והשלמתו בזכרו ואולם שם רשעים ישחת וישיגהו הבלוי כמו שיכסה פיהם החמס שירצו לעשותו , הנה אויל יקרא מי שלא ינהג בבקשת הדברים בסבותיהם ולזה תסלף דרכו אולתו ולא יגיעו לו מבוקשיו ולזאת הסבה ג''כ ימהר האויל לדבר בטרם יעמוד בשכלו על האמת והנכון במה שידבר בו ומפני זה יקרא האויל אויל שפתים ואמנם חכם לב יקח לעצמו מצות וסדרים יתנהג במה שירצה לעשותו כדי שיתישר אל התכלית ואמנם אויל שפתים הוא נמהר לעשות מחשבתו ויעשה מה שיעשה בזולת התישבו' הנה מי שהוא הולך בדרכי תים ילך בטח אין לו מונע מן האנשים וגם נעזר בפעולתו הטובה מהש''י ואולם מי שהוא מעקש דרכיו והולך לעשות חמס יודע ענינו ואף על פי שהוא מעלים ענינו בכל עוז לזה יסור ממנו מה שיזם לעשות :

חכם לב יקח מצות . משה רבינו שכל ישראל היו עוסקין בביזת מצרים והוא היה עוסק במצות שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וגו' ( שמות יג ) : ואויל שפתים ילבט . ל' יגיעה ויש בספרי בפרשה ויהי העם כמתאוננים ( במדבר יא ) אמרו כמה נתלבטנו בדרך :

יקח מצות . יקחם בכל עת ולא יחדל מלקחת אבל האויל מייגע הוא השפתים לבד לומר הרבה ואין עושה מאומה :

ילבט . ענין עייפות וכשלון וכן ועם לא יבין ילבט ( הושע ד ) :

ומעקש דרכיו יודע . ישבר ויתיסר כמו ויודע בהם את אנשי סוכות ( שופטים ח ) :

בתום . בתמימות לב : ומעקש . המעקם דרכיו ללכת ברמיה הוא ישבר וידוכא :

יודע . ענין שבירה כמו ויודע בהם אנשי סוכות ( שופטים ח ) :

קורץ עין יתן עצבת . זה המסית אדם בקריצותיו לרעה :

קורץ עין . המרמז בעין לעשות רעה למי אז דבר זה יתן עצבון בלב הנרמז עליו כי לא ישקוט עד יגמור הדבר הואיל ולא הוציא בשפתיו לא נח חמתו אבל אויל המדבר בשפתיו לעשות הרעה אז נעשה עיף ויגע מעשו' הדבר ההוא כי נח חמתו בגזום דבריו :

קורץ . ענין נדנוד ורמיזה כמו קורץ בעיניו ( לעיל ז ) : מקור . מעין :

קורץ עין . להזיק לאנשים ברמיזותיו הנה הוא יתן עצבות וכעס להם וזה יהיה לכלמה אליו ולנרמז כי כשיבא לחשוב ברמיזות שזה האיש עושה כנגד האחר או אומר דברים כנגדו ויכעס על זה הדבר ואולי יתפעל מזה באופן שיזיק אל הנרמז וישחית ויזיק בזה לשניהם וגם אפשר שיתברר אחר זה שהענין ההוא היה כזב ויצטער מאד על מה שהתפעל כנגדו בעבור רמיזת זה הקורץ עין ואולם מי שהוא אויל שפתים לא יאמר זה בסתר אבל יאמר זה דבריו כדי לחרחר ריב בין שניהם הנה הוא ילבט ר''ל שעצתו נמהרה ולא יזיק כי אם לעצמו להראותו כוונתו הרעה הנה פי צדיק הוא בעינו מן שהוא בלב שהוא מקור החיים וגו' :

מקור חיים פי צדיק ופי רשעים וגו' . פיהם יכסה חמס שבלבם שמחליקין את שפתיהם ושנאה טמונה בלבם ואין פתרון מקרא זה דומה לפתרון העליון והענין יורה עליהם :

מקור חיים . פי צדיק הוא מקור הנובע חיים בעולם כי בצדק אמרי פיו מביא חיים בעולם אבל פי רשעים ידבר מרמה לכסות על מחשבת החמס שבלבבו :

מקור חיים פי צדיק . לאנשים השומעים דבריו כי ממנו תוצאות חיים ואולם פי הרשעים הוא בהפך זה כי הוא אינו מה שהוא בלב כי פיהם יעלים החמס אשר בלבם הנה שנאה תעורר מדנים גם בזולת פשע כי יחשוב השונא לשנוא לפשע מה שאינו פשע וישפוט לרע מה שאינו מכוון לרע והאהבה על כל פשעים תכסה כי יחשוב האוהב לאוהבו מה שהוא פשע ללא פשע :

שנאה תעורר מדנים . אפילו עבירה שנתנה לשכחה נזכרת ע''י מרבית עוונות באה שנאה אחרונה ומעוררתן שכן יחזקאל הוכיח את ישראל על עבירות מצרים ואומר להם איש את שקוצי עיניו השליכו וגו' ( יחזקאל כ ) כמה ( שנים היתה ) שנאה זו כבושה ולא הזכיר' להם הקב''ה עד עכשיו שהרבו עבירות על פשעיהם : ועל כל פשעים תכסה אהבה . כשישראל מטיבים מעשיהם הקב''ה מכסה על פשעיהם :

שנאה . השנאה שיש לאדם על מי היא מעוררת מדנים לעשות מריבה ולהקפיד על דבר קל אבל אהבת אדם לחבירו תכסה על כל דבר פשע אבל יקפיד אף על דבר קשה :

מדנים . מל' מדון ומריבה :

בשפתי נבון תמצא חכמה . כשאדם מוכיח לנבון משיב לו חטאתי כגון דוד שאמר לנתן חטאתי ( ש''ב יב ) : ושבט לגו חסר לב . אבל חסר לב אינו שומע עד שילקה כמו פרעה :

בשפתי נבון . כאשר ישאלו מה מהנבון תמצא בתשובת אמרי שפתיו גם חכמת השכל גם שבט מוסר לגו חסר לב כי בדבריו יגנה מעשה חסר לב ותחשב לו לשבט המייסר :

לגו . לגוף כמו גוי נתתי למכים ( ישעיה נ ) :

בשפתי נבון . הנה הנבון תמצא חכמה בשפתיו והוא הטוב הנפלא מכל הטובות כמו שקדם ואמנם מי שהוא חסר לב לא די לו שהוא נעדר זה הטוב אבל ידבק בו הרע והמכות לגופו תמיד כי יזיקוהו ויכוהו האנשים מפני מום פעולותיו ומאמריו הנפסדים בסבת חסרון דעתו :

חכמים יצפנו דעת . ישמרוהו בלבם שלא ישכחוהו :

יצפנו דעת . אף הדעת מסתירים לבל הגלות כ''א להראוים לה בחושבם פן יהיה למוקש למי שלא יבינם על האמת אבל פי כסיל תגיד דבר אשר המחתה קרובה ומעותד לבא בעבורה ואינו חושש :

מחתה . ענין שבירה כמו שמת מבצריו מחתה ( תהלים פד ) :

חכמים יצפנו . בלבם מה שהם יודעים ולא יפרסמוהו לאנשים כלם כי אולי יזיקו באלו הדברים קצת ההמון מצד קצורם מעמוד על כוונתם ולזה יהיו נשמרים מלהגיד אלה הדברים הטובים בעצמותם מפני הרע שיגיע מהם במקרה ואולם פי האויל הוא בהפך זה כי יגיד הדברים אשר בהם מחתה קרובה לאנשים ולזה יזוקו בדבריו כל שומעיהם אשר לא יעמדו על מה שבהם מן הרע . הון העשיר הוא להמלט מן הרעות כמו קרית עוז שימלט האדם בה בעתות המלחמה ולזה יבטח לבו על הונו ויתחזק בו . פעולת הצדיק . היא תמיד מתישרת למול החיים כי בה ישיג החיים הנצחיים והחיים הגופיים ואולם תבואת רשע והונו אשר יעשוק הוא לחסרון ולהשחתה ולמות כי בה המוח לנפשו ולגוף וזה מבואר מאד לא יצטרך לביאור :

הון עשיר . בתורה : קרית עוזו . היא לו : מחתת דלים רישם . עניותם שלא עסקו בתורה היא מחיתתם :

הון עשיר . ממון העשיר היא לו למחסה כעיר מבצר ועל העשיר בתורה ידבר . מחתת . שברון הדלים בתורה היא עניותם כי בעבור חסרון התורה ישברו מהר :

קרית . מל' קריה ועיר : רישם . ענין עוני :

פעולת צדיק לחיים . כמשמעו , ומדרש אגדה שלמה עשה פעולת המקדש לחייהם של ישראל לכפרתן : ותבואת רשע . תבואתו ( ס''א הבאתו ) של מנשה שהכניס בו הסמל היא היתה לחטאת :

פעולת . מעשה הצדיק הוא סיבה לחיים אבל פרי מעשה הרשע היא סיבה להחסיר ימי חייו :

תבואת . מל' תבואה ופירות : לחטאת . ענין חסרון כמו קולע וכו' ולא יחטיא ( שופטים כ ) :

אורח לחיים . השומר מוסר היא הדרך לחיים : ועוזב תוכחת מתעה . את עצמו ואת אחרים :

שומר מוסר . ר''ל שמירת המוסר הוא אורח לחיים : מתעה . הוא תועה מאורח חיים :

מתעה . כמו תועה או מתעה נפשו :

אורח לחיים . מי שהוא שומר מוסר במדותיו הוא דורך אל החיי' הנצחיי' והגופיי' כי טוב המדות והתכונות יועילו לאדם בדברים המדיניי' ויהיה מפני זה אהוב לאנשי' והוא ג''כ מישיר אל קנין שלימות המושכלו' כמו שקדם ואולם מי שהוא עוזב תוכחת הוא תועה בדעותיו ומתעה זולתו מאורח חיים כי רבי' ימשכו לו להיות יצר לב האד' רע מנעוריו הנה הדובר שקרים יותר מגונה מהכסיל ויותר מזיק וזה כי מכסה שנאה שפתי שקר כי שפתי השקר יכסו השנאה ויהיה זה סבה אל שלא יהיה נשמר משונאו ויפול ברשתו ואולם הכסיל יוציא מפיו הדברים והדבות ויהיה זה סבה אל שישמר השנוא ממנו ולפי שזכר שני אלו שהאחד מדבר והאחר מעלים והמעלים הוא היותר מגונה בא לבאר שכבר ימצא צד אחד שיהיה המעלים יותר משובח ואמר כי מי שירבה וגו' :

מכסה שנאה שפתי שקר . החונף שפתיו שקר ומכסה שנאה בלבו : ומוציא דבה הוא כסיל . לעז שיהו אנשים דובבין בו על חבירו :

מכסה שנאה . המכסה השנאה בלב ואינה עוזבה גורם עוד עבירה לדבר שפתי שקר להראות עצמו כאוהב : ומוציא דיבה . מי שאינו מכסה השנאה ומראה כעסו להוציא לעז על חבירו שיהיו אנשים דובבים בו הלא לכסיל יחשב כי הכל יאמרו כל הפוסל במומו פוסל :

דבה . ענין לעז והוצאת שם רע שרבים דובבים ומספרים בו כמו דבתם רעה ( בראשית לז ) :

ברוב דברים לא יחדל פשע . המרבה דברים מביא חטא : וחושך שפתיו . הוא המשכיל :

ברב . במרבית הדברים לא יחדל מהם דבר פשע כי א''א להזהר בכולם על כי מרובים המה : וחושך . המונע אמרי שפתיו מכל וכל הוא משכיל :

וחושך . ענין מניעה כמו ולא חשכת ( שם כב ) :

ברוב דברים . ואמר כי מי שירבה לדבר בפני הגדולים הנה לא ימנע בריבוי דבריו שלא יקרא לו פשע ושגגה כי לא יוכל האדם לכלכל במשפט ריבוי הדברים ואולם מי שימנע שפתיו מריבוי הדברים הוא משכיל ומצליח בקניניו וביחוד הנה מי שידב' בשם יתב' ראוי שיהיו דבריו מעטים כמו שבארנו בספר קהלת כי גבוה מאד מדרגתו ממנו :

כסף נבחר לשון צדיק . שיודע להוכיח : לב רשעים כמעט . שאיני שומע לתוכחת צדיק ומדרש רבי תנחומא אומר על עדו הנביא נאמר שקרא על המזבח בבית אל וירבעם אע''פ שיבשה ידו לא קבל תוכחה שנאמר חל נא את פני ה' אלהיך וגו' ( מ''א יג ) ולא אלהי ואומר ותשב ידו כבראשונה ( שם ) עומד ומקטיר לעבודת גלולים ואף בסוף כן :

לשון צדיק . המוכיח לבני אדם הוא ככסף נבחר אבל לב הרשעים היא קטנה כשיעור היותר מעט ר''ל אין להם לב להבין כ''א מעט מזעיר :

כסף נבחר . הנה לשון הצדיק הוא כמו הכסף שאין לו סיגים והוא מפני זה חזק הקיום וחזק מההפסד ואולם נפש הרשעים ולבם לא ישאיר כי אם מעט ולא זכר לשון הרשעים כי אינם מוציאים בפה מחשבותם כמו שקדם :

שפתי צדיק ירעו רבים וגו' . שרבים אוכלים בזכותו ובתפלתו :

ירעו רבים . רבים אוכלים מפרי שפתיו כי יורה להם הדרך אשר ילכו בה לטוב להם : ואוילים . אבל האוילים אשר לא שמעו אליו ימותו בעבור חסרון לבם שלא בחנו דבריו :

ירעו . מלשון מרעה ור''ל יאכילו :

שפתי צדיק . הנה שפתי צדיק לא די שיחיו הצדיק אבל ינהיגו רבים ויכלכלו אותם כמו שירעה הרועה את הצאן ואולם האוילי' לא די שלא יועילו לזולתם אבל יביאו על עצמ' המות מצד חסרון דעתם :

ברכת ה' היא תעשיר , ולא יוסיף עצב עמה . אין צריך להתייגע להעשיר בו די בברכה מה שהוא מברכו :

ברכת ה' . הברכה שנותן ה' היא מעשרת את האדם ועם הברכה ההוא לא יצטרך להוסיף עוד עצבון ויגיעה להרבות הון כי יהיה די לו בהברכה הבאה :

ברכת ה' היא תעשיר . האנשים המושגחים מהש''י ולא יצטרך העשיר להיות יגע ועמל עמה כמו הענין בשאר העשירים שיעמלו ולא יניח להם עשרם לישן וזה כי השם יתברך הוא יישיר עניניו כולם מצד דבקות השגחתו בו או ירצה בזה כי ברכת ה' היא תעשיר השכל האנושי מקניני החכמה והנה זה העושר הוא באופן שלא יוסיף עצב עמה כי הוא נצחי וקיים :

כשחוק לכסיל עשות זמה . עצת חטאים : וחכמה . כשחוק : לאיש תבונה . כלומר קלה היא בעיניו לעשות :

כשחוק . כמו השחוק הוא דבר נקל כן נקל לכסיל לעשות זמה וכ''כ נקל לאיש תבונה לעשות דבר חכמה :

זמה . ענין מעשה הרעה :

כשחוק לכסיל . הנה הכסיל לא ינהג בחכמה עניניו ובמה שיחפוץ לעשותו ולזה תהיה הגעת חפצו לו בדמיון מה שיתחדש מהקרי או מפעולת השחוק שאינם מכוונות לאותם התכליו' ואולם לאיש תבונה תהיה עשות המחשבה כחפציהם כי בחכמה ישתדלו שתגיע מחשבתם אל הפועל ובסבות הנאותות :

מגורת רשע . מה שהוא ירא יבא לו דור הפלגה יראו ואמרו ( בראשית י ) פן נפוץ וסופן כתיב ויפץ ה' אותם משם ( שם ) : ותאות צדיקים יתן . מי שבידו ליתנה ( לתת ) :

מגורת . מהדבר אשר יפחד הרשע היא תבוא עליו ודבר הטובה אשר יתאוה לה הצדיק יתן לו מי שבידו ליתן והוא הקב''ה :

מגורת . ענין פחד כמו ויגר מואב ( במדבר כב ) :

מגורת רשע . מה שיירא הרשע שיבא עליו מהרעות היא תבואנו כי לא יצילהו הש''י ממנה וזאת היראה והפחד היא הודעה מחולשת השפע עליו מהש''י כמו שבארנו בביאורנו לספר איוב ובמאמר הד' מספר מ''י ואולם הצדיקים לא די שיהיו נשמרים מאותן הרעות אבל יתן להם הש''י מהטובות מה שיתאוו מהם :

כעבור סופה ואין רשע . פתאום בא עברת רוח סערה נכרת הרשע ממקומו :

כעבור סופה . מיד כאשר יעבור הסופה ר''ל כאשר תבוא הפורעניות יוכרת הרשע ואיננו אבל הצדיק הוא דומה ליסוד העולם שאינו זז ממקומו :

סופה . רוח סערה :

כעבור סופה . הנה כשתעבור סופה תעבור על הרשע להשחיתו כאילו הוא סבת עבור הסופה לתכלית שתשחיתהו ואולם הצדיק הוא בהפך כי הוא יסוד עולם וסבת קיומו ושמירתו מהפגעים כאמרו ימלט אי נקי :

כחומץ . כמו שהחומץ מזיק הוא לשנים וכו' כן מזיק העצל למשלחו כי סומך עליו והוא מתעצל בדבר :

כחומץ לשנים וגו' . הנה כמו שהחומץ לשנים שהוא מכאיב אותם מאד וכמו העשן שהוא מזיק לעינים כן העצל מכאיב לב שולחיו מפני היות תוחלתם ממושכה :

תוסיף ימים . למי שאוחז בה : ושנות . אף השנים הקצובים לו תקצורנה כי פוחתין לו מהם :

יראת ה' תוסיף . לאדם ימים על ימיו הקצובים כי מצד דבקות השגחת הש''י בו ינצל מהרעו' אשר סודרו לו שהם סבות מיתתו קודם עת הבילוי הטבעי ואולם הראשונים הנה שנותם תהיינה קצרות ולא יגיעו אל העת המוגבל להם כי רוע בחירתם ימיתם בלא עתם :

תוחלת צדיקים שמחה . סופה מתקיימת ושמחים : ותקות רשעים תאבד . כי לא תבא :

תוחלת . תקות צדיקים היא להם לשמחה כי באה ושמחים המה על אשר היו מקוים לה אבל תקות הרשעים תהיה אבודה ולא תבא ומיצר על התוחלת :

תוחלת הצדיקים . היא החיים הנצחיים והערבים אשר הם תכלית השמחה אשר אין לשמחות הגופיוח שום יחס אליה כמו שביארנו בא' מספר מלחמות ה' ואמנם תקות הרשעים היא קנין חפצי הגוף מהקנינים והשמחות הגופיות וכל זה כלה ואובד :

מעוז לתום דרך ה' ומחתה . היא לפועלי און . שאינן הולכין בה והיא נפרעת מהם :

מעוז . דרך ה' הוא לחוזק לאיש תם בעבור כי הלך בו והיא למחתה ושבר לפועלי האון על אשר לא הלכו בו ור''ל מלמדת זכות על התם וחובה על הרשעים :

מעוז לתם . הנה המישרים אורחותיהם אל התמימות תהיה להם דרך ה' במצות התורה מעוז וחוזק לשמור דרכם אשר יכונו ההליכה אליה כי בזה ישלם להם באופן שלם מה שיכוונו אליו מהתמימות ואולם לפועלי און תהיה דרך ה' למחתה כי היא מתנגדת בחכלית מה שאפשר למה שיכוונו אליו מהשקר והעול והחמס :

צדיק לעולם בל ימוט . כשהוא מט אין מוטתו מוטת עולם כי יפול וקם :

לעולם . אף אם הוא מט לא לעולם ימו כי יחזור ויקום : לא ישכנו . לזמן מרובה אף אם שעתם מצלחת היא לפי שעה :

ימוט . לשון נטיה : ישכנו . עניינו חניה בהשקט :

צדיק לעולם בל ימוט . הנה לעוצם השגחת הש''י על הצדיק לא ימוט לעולם ר''ל כל ימיו ולא ימעדו קרסוליו אך יתקיים במקום שהוא בו מהארץ לא יגלה משם למקום אחר ואולם הרשעים לא ישכנו ארץ כי אם זמן מועט כי מפני רוע פעולוחיהם יהיו להם שונאים רבים או ירצה באמרו לא ימוט לעולם חוך הזמן הנגזר לו לחיות לא ימות כטעם אמרו את מספר ימיך אמלא ואולם הרשעים לא ישכנו ארץ הזמן המוגבל להם כי שנותם תקצורנה :

פי צדיק ינוב חכמה . ידבר לשון ניב שפתים ( ישעיה נ''ז ) :

ינוב וגו' . ר''ל באמרי פיו יוכלל חכמה ומוסר ומרמז לומר שפי תהפוכות תכרת ר''ל המהפך חכמת התורה יוכרת :

ינוב . ענין דבור כמו בורא ניב שפתים ( ישעיה נ''ז ) :

פי צדיק . פי האיש הצדיק בדעותיו ידבר חכמה שהיא דבר קיים ונצחי ולא יפס' עמה הדבור כי האמת מעיד לעצמו מסכים מכל צד ולשון איש תהפוכות והוא הטועה ואומר כזב בהתחלות הנה תפסק לשונו אם לא יסכים לדבריו מה שנמצא מזה אחר ההתחלות :

שפתי צדיק ידעון רצון . יודעים לרצות ולפייס את בוראם ויודעים לרצות את הבריות ולהטיל שלום ביניהם :

ידעון רצון . יודעים לרצות לה' : תהפוכות . מוסב על ידעון לומר ידעון תהפוכות להפך דבר ה' כי כל עסקם בזה והורגלו בדבר :

שפתי צדיק ידעון . להשיג רצון מהאנשי' כי דבריה' נאותים וערבים להם ואמנם פי הרשעי' הוא בהפך כי הוא לא ישיג רצון אך תהפוכות וכעס כי דבריו הם קשי' ורעי' או ירצה בזה כי שפתי צדיק בדעות ידעון להשיג מה שהיה הרצון בנמצאו' הטבעיות אשר יחקר בהם בחקרם בסבותיהם למה היו בזה האופן ואולם פי הרשעים בדעו' אשר יטעו בהתחלות לא ידעון הרצון בדברים אבל יאמרו תהפוכות וכזבים :