בני אם ערבת . ערבות ממון כמשמעו פירשו רבותינו :

אם ערבת . ערבות ממון בשביל אחר : לזר . בעבור הזר תקעת כפך והיא ענין קיום ותוקף על הערבות :

בני . אם קרה שערבת לרעך בעבור איש זר תקעת לו כפך לפרוע החוב בעבורו :

נוקשת באמרי פיך . שתקעת כף להדבר עם הזרים :

נוקשת . הנה דע שבאת למוקש ונלכדת בה ע''י אמרי פיך :

נוקשת . הנה באמרי פיך נוקשת ונלכדת כי אין לך הנאה בזה הענין תבואך להשתעבד בזה החוב אך אמרי פיך לבד הם אשר נוקשת ונלכדת בהם וכן הענין בשכל האנושי עם הנפש המתאוה כי הוא לא יתענג כלל בתענוגים הגופיים ההם והוא ערב בעבורה לפרוע החוב אל הש''י הנה כשיהי' הענין כן עשה זאת איפוא בני והנצל כי באת בכף רעך ונשתעבדת לו בזה החוב אין לך תקנה בזה אלא שתלך ותכנע לפניו ותתן לו הגאוה והרוממות בהשתדלך בחכמה ובתבונה כי אז תשיג לו שהוא בתכלית הרוממות והגאוה ואתה בתכלית השפלות ביחס אל רוממותו ובזה האופן תמלט מזה הערבות ר''ל בהפרדך מהמשך אחר התאוה ובהיותך נכנע מאד לפני הש''י והשכילך רוממותו והתנשאותו אל תתעצל בזה אך נהוג בו בזריזות :

לך התרפס . התר לו פס יד לשלם לו ממונו : ורהב רעיך . ואם אין לו ממון עמך אלא שנוקשת באמרי פיך לדבר לו קשות הרבה עליו רעים לבקש ממנו שימחול לך : דבר אחר . בני אם ערבת לרעך . אחר שנעשית ערב להקב''ה שהוא רעך כדכתיב זה דודי וזה רעי ( שיר ה ) וקבלת עליך בסיני ובערבות מואב באלה ובשבועה לשמור מצותיו : תקעת לזר כפיך . שתשוב ותסור מדרכיו ותדבק באפיקורסין ללכת בדרכיהם : עשה זאת אפוא בני והנצל . הואיל ובאת בכף רעך בסיני וקבלת אלהותו עליך : לך התרפס . הכנע לפניו כאסקופה הנרפסת ונדרסת : ורהב רעיך . הרבה רעים שיתפללו עליך לפניו וכן נדרש במדרש תהלים :

עשה זאת איפוא בני . ר''ל עתה עשה זאת בני והנצל מיד המלוה כי באת בידו ונתחייבת לו : לך התרפס . היה לו למרמס הרגל ר''ל הכנע עצמך לפניו : ורהב רעך . החזק והמשל רעך על עצמך :

אפוא . כמו עתה וכן מה לך אפוא ( ישעיה כב ) : התרפס . ענין דריסה ורמיסה כמו ושארה ברגלה רפסה ( דניאל ז' ) : ורהב . ענין התחזקות כמו ירהבו הנער בזקן ( ישעיה ג' ) :

עשה זאת , התרפס . הכנע : ורהב רעך . תן לו רוממות וגאוה עליך :

אל תתן שנה . ר''ל אל תתעצל בדבר :

אל תתן שינה לעיניך . אל תתעצל בזה אך נהוג בו בזריזות ואל תתן שינה לעיניך ולא תנומה לעפעפיך אך חקור תמיד בהשגת העיוניות ובזה תדבק בש''י ויסור הרע ממך :

הנצל כצבי מיד . מהר והשמט משם כצבי הנמלט מיד האדם :

הנצל כצבי . ראה להנצל במהירות כצבי הממהר לברוח מיד הלוכדו כשימצא מנוס : מיד יקוש . מיד מוקש הפח :

הנצל כצבי מיד . מיד המקום אשר נוקש בו והוא הפח או הרשת ומה שידמה להם : הנצל כצבי מיד . הנצל ברוב מרוצה ובמהירות כמו שינצל הצבי מיד הבא ללקחו ברוב מרוצתו במהירות וכמו שינצל הצפור מיד המוקש אשר תקנוהו שיהי' נוקש במהירות עופפותו עד שיצא משם קודם יפול המוקש עליו :

לך אל נמלה עצל וגו' . וחכם . והתחכם :

עצל . אתה העצל לך אל הנמלה וראה מנהגה ולמד ממנה חכמה :

נמלה . שם בריה קטנה :

לך אל נמלה עצל . אתה האיש העצל מלהשתדל בקנין המושכלות בהיות לאל ידך לעשות לך אל נמלה שהיא בריה קטנה מהבעלי חיים הבלתי בעלי שכל ראה דרכיה וחכם ולמד חכמה מזה :

אשר אין לה קצין . שיוכיח אותה ויזרזנה ויוציא מידה אם תגזול דבר מחברתה ואף על פי כן :

אשר אין לה קצין . להכריחה על מעשיה להכין מאכלה לבל תגזול מחברתה :

קצין . שר ומושל :

אשר אין לה קצין . שיישירה אל מה שתעשהו כי אין לה קצין שוטר ומושל שישגיח בהנהגתה ובמוסרה . וכבר תראה ממנה שהיא מכינה בקיץ לחמה בהביאה מהפירות בחוריה מה שימצא לה בכל השנה ושם היא אוגרח בקיץ מאכלה ותפלא מאד מדרכיה בזה הענין כי אחה תמצא שאם היחה חורה בכותל הנה היא תעלה בו ארחות עקלקלות באופן שלא תקשה כל כך העליה עם כובד המשא שתשא בפיה גם תמצא מררכיה שהיא אוכלת חודו של זרע אשר בו מה שמדרגתו מדרגת זרע הזכר כמו שנזכר בספר הצמחים בדרך שלא יצא מהגרגרים הטמון בארץ ובזה יהיה נשמר מהעיפוש גם תמצא מדרכיה שאם יבואו מים בחורי הנמלים יוציאו תכף הזרע משם ליבשו ואחר כן ישובו להצניעו לשמרו מהעיפוש :

תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה . מזונה , כל אחת ואחת אינה גוזלת מחבירתה :

תכין . עכ''ז מעצמה בחכמתה תכין לחמה בקיץ עת תמצא ע''פ השדה וממנה למוד להכין הכל בעוד לאל ידך :

אגרה . ענין אסיפה כמו אוגר בקיץ ( לקמן י ) :

עד מתי . אתה העצל תשכב ותתרשל מקנין השלימות מתי תקום משנתך לעשות מעשיך האנושי' תן לעצמך מעט שינות ומעט תנומות להיות מתנמנם לא ישן ולא ער כמשפט האיש החרוץ הזריז כאשר תבואהו השינ' ותנמנ' מעט להסיר ממנו אונס השינה ומעט יחבק ידיו לשכב לתת מרגוע אל חושיו הלואים מצד טרדתם בהקיצו הנה כשתנהג זה המנהג יבא זה העוני לך ובא כמהלך ר''ל שמדי בואו ילך לו ויסור ומחסורך יבא לך כאיש בעל מגן וכלי מלחמה שכאשר יבא במקום מה לא יתעכב שם אבל ילך אל מלחמתו וזה כי מצד זריזותך בחכמה ישגיח הש''י ויתן לך מה שיצטרך לך או ירצה בזה כי מצד הזריזות יקל לו בעיניו לכנוס ולאסוף בו בעמלו מה שיסתפק בו והביאור הראשון הוא יותר נכון והנה הזהיר תחלה לבלתי היות בעל תאוה כי היא תמנע' השלימות ואחר זה הזהיר מהעצלה כי היא ג''כ תמנע השלימות ותהיה סבה אל שימות האדם בחוסר כל ואחר זה הזהיר מדבור השקרים אשר יחשוב האדם שלא יחטא והם סבה לרעות גדולות עם שזה יסבב שיאחוז האיש הזה דעות כוזבות לאהבתו השקר ואמר :

חבוק ידים . הישן חובק ידיו אבראצ''ר בלע''ז :

מעט שנות . פן תחשוב אישן מעט ואח''ז אנום מעט ואח''ז אשכב בחבוק ידים לנום כי כן דרך השוכב לחבק ידיו זה בזה :

תנומות . היא שינה קלה :

ובא כמהלך ראשך . אם תעשה כן יבא חסרונך ודבר שאתה רש ממנו יבא לך מיד כאדם המהלך מהר ומחסורך יבא ויתמלא : כאיש מגן . הבא מהר להגין על אדוניו , המקראות אלו עקרן משל על המתעצלין לעסוק בתורה :

ובא כמהלך . בעבור זה יבוא לך עניות פתאום כאורח המהלך בדרך הבא פתאום לבית מלונו ולא נודע טרם בואו : ומחסורך . דבר המחסר עושרך מהרה יבא כאיש המלובש במגן לרדת אל המלחמה שאין דרכו להתעכב בדרך מהלכו :

ראשך . ענין עוני ודלות כמו ראש עשה כף רמיה ( , שם ) :

הולך עקשות פה . ההולך בעקימת שפתים :

אדם בליעל . מי שפורק מעליו עול מקום הוא איש און והולך עקשות פה ר''ל מעקם פיו לרמז לשון הרע :

בליעל . בלי עול ר''ל הפורק עול שמים :

אדם בליעל . הנה אדם רשע הוא מי שהוא איש און אשר הולך עקשות פה ר''ל ידבר שקרים בפה :

קורץ בעיניו . רמיזות של מרמה : מולל ברגליו . כלומר משפשף זה על זה : ומורה באצבעתיו . כולם מן ל' רמזים הם זה נופל על העין וזה נופל על הרגל וזה נופל על האצבע והעיקר הוא מדבר על הרשעים המסיתין את הבריות לע''ג :

קורץ בעיניו וגו' . ענין כולם הם רמיזות לה''ר :

קורץ . ענין הנידנוד לרמז הלעג והוא מלשון קרץ מצפון ( ירמיה מו ) כי ברוב הנידנוד כאלו כורת ומשבר העינים : מולל . הוא מלשון מלה ודבור ר''ל כאלו מדבר ברגליו דבר הלעג : מורה . כאלו מלמד דבר הלעג באצבעותיו :

קורץ בעיניו . או ברמיזותיו אם בשיקרו בהם כמנהג הרומזים בעיניהם ומולל ברגליו לרמוז בהם ומורה באצבעו :

מדינים ישלח . בין אדם לבוראו :

תהפוכות בלבו . מחשבות לבו להפוך הדבר מכמות שהוא : חורש רע . חושב רע בכל עת ומגרה מחלוקת בין אנשים ר''ל כיון שפרק עול המקום בודאי את כל אלה יעשה :

מדינים . מלשון מדון ומריבה : ישלח . ענין גרוי ושסוי כמו ושן בהמות אשלח בם ( דברים ל''ב ) :

תהפוכות בלבו . הנה בלב כזבים תמיד ובכזבים שיתמיד וימציא בלבו הוא חורש רע בכל עת ומשלח מדנים בין אחים ומחלוקות וריבות בין האנשים בשיספר כזבים מזה לזה ויתחדש מזה הפסד רב בקבוצים המדיניים על אלו הרעות שהוא עושה ישיב הש''י גמולו :

פתאום . ופתע . ל' תכיפה היא ולא ידע את המפלה הקרובה ליפול עליו :

ואין מרפא . לא יהיה רפואה לשברו :

אידו . ענין צער ומקרה רע : פתע . הוא כמו פתאום :

שש הנה שנא ה' ושבע . תועבת נפשו . כלומר גם השביעית עמהם :

ושבע . השביעית היא תועבת נפשו ר''ל שנואה מכולן :

שש הנה שנא ה' . והשביעי הוא מהם תועבת נפשו והם עיניה רמות מצד הגאוה ועזות המצח :

עינים רמות . זה המתגאה המרים עיניו כלפי מעלה לא כדרך שפלי הרוח אשר ישפילו עיניהם להסתכל כלפי מטה :

לשון שקר . שהוא אוהב לדבר שקרים והידים שופכות דם נקי :

לב חורש . המפנה לבבו לחשוב מחשבות און לרוץ לרעה לעשות במהירות עד לא יתנחם :

לב חורש . אל האנשים מחשבות שקר ומרמה להרע להם והרגלים שימהרו לרוץ לעשות רעה ומי שידבר כזבים ויהיה עד שקר והנה זה יכלול לשון שקר ועדות שקר מי שמשלח מדנים בין אחים בספרו כזבים מזה לזה , והנה זכר האיברים על הסדר והתחיל מהאבר הגבוה ובשפל כלה , הנה זה הוא ביאור אלו הדברים שהגבלנו ביאורם פה , ואולם התועלות המגיעות מהם הנה י''ט , הא' הוא להודיע כי התורה ומצותיה מביאות האדם אל השגת החכמה והתבונה אם בפילוסופיא האלהית אם בפילוסופיא המדינית אם יעמיק האדם לחקור בה ובמצותיה מחקר ראוי וזה יהיה בשישמרו בלבבו תמיד ובה יגיע לו הבריאו' בגוף ובנפש בהתנהגו לפי מצותיה ויהיה אהוב לאנשים ואהוב לשם עד שתמיד יהיו עיניו בו לא יעזבוהו וישיג בזה החיים הערבים הנצחיים והטובות הגופיות עד שאין פחד אליו מהרעו' : הב' הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיבטח בדברים אשר ירצה להשיגם בבינתו ובסבות אשר המציא להגיעו אליהם אך ישים מבטחו בש''י לבד ויעזר עם זה בסבות המביאות הדבר ההוא . הג' הוא להודיע שראוי לאדם שיתן כבוד לש''י בחקירותו בחכמה ובתורה כי זה ממ' שיישירהו למצוא האמת בדברים לפי מה שאפשר לו והיה זה כן כי חכמת הש''י היא נפלאה מאד וכאשר ירצ' האדם למצוא באלו הדברים חכמ' נפלאה ולא יסתפק בסבות החלושות אז יתישר מאד למצוא דברי חפץ ועם זה למדנו מזה תועלת אחר והוא שמי שיכבד ה' מהונו וממבחר פירותיו ותבואתו יתן הש''י שכרו בשיתברכו קניניו . הד' הוא להודיע שכבר יקר' שיבואו לטובים רעות על צד המוסר וההשגח' ולזה ראוי לאדם שיקבלם מאהב' ואז יגיע לו מהם התועלת אשר בעבורו הביאם הש''י עליו . הה' הוא להודיע שכמו שנוציא החכמה מאלו הדברי' השפלי' בחקרנו בהם למה היו במה שהם עליו מהמציאות ונוציא התבונה מהגרמים השמימיים בחקרנו בהם לפי מה שראוי כן שפע מציאותם מחכמת הש''י ותבונתו ולזה נדבק בזה האופן בחכמת הש''י ותבונתו דבקות מה אשר החכמה והתבונה ההיא היא עצמותו ית' וכבר בארנו זה והתרנו הספיקות הנופלות בו בראשון ובה' מספ' מ''י ומזה האופן הותר הספק איך יתכן שיגיעו לנו הידיעות מההשגות החושיות ולא יפקדו בהפקדם כמו שביארנו בראשון ממלחמות ה' . הו' הוא להודיע שאין ראוי לאדם שימנע טוב מהראוי לו אם יש ספק בידו לעשותו כי זה מטוב התכונה ימשך שלא יאמר לרעהו לך ושוב ומחר אתן ויש אתך במה שישנו אתו לתת לו . הז' הוא מה שהזהיר מלריב עם אדם אשר לא גמלו רע כי בזה מהפסד הקבוץ המדיני מה שלא יעלם וזה שהמדות החשובות שיהיו לאנשים לשמרם מריב יועילו להם מאומ' עם בעל זאת התכונה הפחות' ויבא זה אל ההפסד במדות . הח' הוא להודיע שהחמס והרשע ראוי שירוחקו כי קללת הש''י תמצא בבית הרשע אמנם נוה צדיקים יברך . הט' הוא להודיע שהליצנות ראוי שירוחק וכן הענין בכסילות כי הקלון ימשך לעיניהם . הי' הוא להודיע כי החכמה תקנה עם ראשית החכמה כי כבר יבואו בחקירה בה בהקדמות מעצם החכמה ואולם הבינה תקנה עם כל הקנינים כי אין הקדמותיה עצמיות וצריך גם כן שיקדמו לקניניה כל הקנינים מההשגות האחרות כי בהם יתיישר לעמוד על אמתתה כמו שזכרנו . הי''א שאין ראוי לאדם ללכת בדרך רשעים ולהסכים עמהם בו אך יחוייב להשבית הפועל הרע ההוא ולבטלו אם יוכל בשום תחבולה ואם לא יוכל ראוי שיסלק עצמו ממנו . הי''ב הוא להודיע שהצדיקים נעזרים בש''י בדרכם שילכו בה בכל דרושיהם והם מתישרים בה תמיד אל התכלית יחפצו בו ואמנם הרשעים בהליכתם יכשלו ולא יראו במה כי דרכם היא כאפילה ולא יוכלו להתיישר בה אל חפציהם . הי''ג הוא להודיע שראוי לאדם שישמור שכלו שלא יהיה אסור בדבר מהדברים ימנעהו מעשות לפי מה שראוי כי כבר יאבד זה הפרי הטוב שראוי להגיע ממנו והוא החיים הנצחיים והערבים ומפני זה ראוי שישמור מלקבל שרשים והתחלות כוזבות מנעוהו מלהשיג האמת במה שאחריהם כי הם יאסרו שכלו מלחקור בהם מחקר ראוי ולזאת הסבה ראוי שישנא לשון שקר וירחיקהו כי האנשים המורגלים בשקר לא יאהבו המוסר מאד ויסור מפני זה מהם כל פרי השכל ולזאת הסבה גם כן ראוי שירחיק התאוות הגופיות ועצלה כי בסבת כל אחד מהם יהיה השכל אסור מעשות פעולתו . הי''ד הוא להודיע לחוקר בדרוש שישים עיונו אל היושר ואמת ויתיישר אליו בתכלית מה שאפשר לו כי זה ממה שיישירהו למצא האמת בדברים . החמשה עשר הוא להודיע שמי שישיג החכמה והתבונה ראוי שישמרם בלבו תמיד עם הדברי' שהיו סבת התחדש הידיע' לו כאלו תאמר שישמור עם המושכלות השניות המושכלות הראשונות שהתבארו מהם וישמור עם התכונות המחשבות אשר היישירוהו אל השגתם . הי''ו הוא להודיע שראוי לאד' שירחיק התאוות הגשמיות כי הם יובילוהו אל המות ויביאו השכל אל שלא יעשה פעולתו אך יתן כחו בהמצאות התחבולו' להשגת התאוו' המגונו' האלו . הי''ז הוא להודיע שאשר חטא ונמשך אל הנפש המתאו' ועזב פועל השכל ר''ל דריכתו אל השלימות עד שהוא ראוי שיהיה השכל נספה בחטא אשר היתה ההנאה בו אל החומר כמו הענין בערב שנשתעבד בעבור אחר הנה ראוי לו שיכנע אל השם יתברך בתכלית מה שאפשר לבקש מחילה וכפרה על חטאיו וישתדל בזריזות רב להשכיל ולדעת אותו בדרך שיתן לו רוממות נפלא על שאר הנמצאות כמו שהוא האמת בזה ובזה ירפא לו מחולי הערבות הזה כמו שאם ערב אדם לרעהו בעבור זה ונשתעבד לרעהו בפרעון החוב בעד הזר הנה אין לו תקנה אלא שיכנע לרעהו שנשתעבד ויתן לרעהו רוממות וכבוד כי בזה אולי יחמול עליו ויקל ממשאו קצת או יעזבהו . הי''ח הוא להודיע שראוי לאדם להרחיק העצלה ורבוי השינה והשכיבה כמשפט העצל כ . זה ממה שימנעהו מהשג' שום שלימות גם די טרפו לא ישיג אבל ראוי לו שינהג בזריזות לקנות המעלה והטרף בעת אשר תמצא ידו וישלם לו זה הזריזות בהתרחקו מהשינה לפי מה שאפשר לו וזה ממה שיגיע אליו בזאת התחבולה והיא שכאשר יחזקהו אונס שינה יתנמנם מעט בזולת שכיבה כי בזה יסור בקלות וישתדל בכמו זאת התחבולה להרחיק השינה עד שכאשר יישן תהיה שנתו מעוטה וכאשר ילאו כחותיו מרוב היקיצה ישכב מעט ויחבק ידיו ר''ל שישבות מכל מלאכה ותנועה כי בזה יסור לאות כחותיו כאילו נתן שינה לעיניו וזה מבואר מאד מן החוש . הי''ט הוא להרחיק השקר ולזה אמר כי מי שהוא אוהב השקר הוא רשע כי זה יביאהו לחטאים גדולים מהם בדעות כי אהבתו השקר תסבב שלא ידרוש האמת בדעות ומהם במדות כי מזה ימשך שיהיה תמיד שקר בפיו וישתדל אל שיביא האנשים להאמין מה שאינו ברמיזותיו ובקריצותיו במקומות שלא יוכל לדבר והמשל שאשר יאמר על אדם דבר שאינו הנה יקרה כשידבר מה שאיפשר שיובן ממנו באופן מה שאמר האחר עליו אז ירמוז לאנשים שיקחו עדות מזה על אמתות מה שאמר להם עליו ומזה ג''כ ימשך שיחשוב תמיד מחשבות איך יוכל למצוא דבר שקר שיחרוש בו רע לאיש מה וימשך ג''כ מזה שיעורר ריב בין אנשים בכזביו ובכלל הנה כמו שבאמת יתקיים היישוב כן יפסד בשקר ולהרחיק השקר ביאר שכבר יקרה ממנו עונש רב ונפלא והנה ביאר בו כי מסוג השקר מצאו מינים הם שנואים ומתועבים לש''י והם עינים רמות כי הוא דבר שקר שיתגאה האדם עם היותו בריה שפלה ונבזית מאד והנה הגאוה היא מידה מגונה מאד מסירה האדם מכל שלימות ולשון שקר ר''ל שיהיה דובר שקרים והיא ג''כ מדה מגונה ומונעת האדם ממצוא דברי חפץ חטמה ותבונה וידים שופכות דם נקי עושות ג''כ דבר שקר ועול להרוג איש על לא חמס בכפיו והנה עוצם גנות זאת המדה מבואר בנפשו ולב חורש מחשבות און היא ג''כ מדה מגונה מאד כי זה ממה שיביא לעשיית הרעות בדברי שקר אשר השתדל בהמצאתם עם שזה לא ישתמש במה שהוא כלי אל קנין השלימות בהשתדלו במה שהוא מגונה בתכלית הגנות ורגלים ממהרות לרוץ לרעה הוא ג''כ לדבר שקר כמו שפיכת דם נקי או גניבה וגזילה ומשלח מדנים בין אחים הוא ג''כ בדברי השקר שיספר מזה לזה גנות כל אלו המדות והתכונות הוא מבואר ונגלה :

יפיח . לשון דבור הוא כי כל דבור ברוח הפה הוא :

יפיח וגו' . ר''ל עד שקר מדבר כזבים ואחת היא : בין אחים . בין אוהבים יגרה מחלוקת בספור לה''ר והיא השביעית הקשה מכולן כי בזה הורג שלשה את עצמו והמקבלו והנאמר עליו :

יפיח . ענין דבור ע''ש שבא בהפחת הפה :

נצור בני מצות אביך :

מצות אביך . כי הלא בודאי חפץ בתקנתך : תורת אמך . מה שהיא מלמדתך :

תטוש . ענין עזיבה :

נצור בני מצות אביך . והוא הש''י שיצוה אותך לשמור תורתו ואל תעזוב התורה שנתן לך השם יתברך באמצעות השכל הפועל ואפשר שרמז במצוה כי הם מישירים אל החלק מהתורה אשר בו מצות ואזהרות ורמז בתורה אל ספורי התורה כי הם מישרים מאד אל השלימות כמו שביארנו בביאורנו לדברי התורה וקרא הספורים תורת אמך כי הם הגיעו בנבואה מהשכל הפועל אשר הוא בזה הזמן כמו שביארנו בביאורנו לספר שיר השירים עד שרוב הספורים הם סיפור תורות האבות אשר הם כמו אם ביחס אל השם יתברך והמשל כי כמו שהאם תתן החומר והאב יתן הצורה כמו שנתבאר בספר ב''ח :

ענדם . ל' קשר הוא כמו אענדנו עטרות לי ( איוב לא ) :

ענדם . ענין קשירה כמו אענדנו עטרות לי ( איוב לא ) : גרגרותיך . מלשון גרון וצואר :

קשרם . על כלי הדבור לדבר בם תמיד כי בזה תתישר לעמוד על כונתם והחכמה הנפלאה אשר בהם :

בהתהלכך . בחייך : תנחה אותך . כמו תנהיגך : בשכבך . בקבר : והקצות היא תשיחך . לתחיית המתים לעמוד בדין : היא תשיחך . תליץ בעדך :

תנחה אותך . תנהג אותך בדרך הישר : תשמור עליך . משודדי לילה : היא תשיחך . תדבר עמך כחבר טוב המדבר עם חבירו להשתעשע עמו :

תנחה . תנהג : והקיצות . ענין הערה מהשינה : תשיחך . מלשון שיחה ודבור :

בהתהלכך . בדברים העיוניים : תנחה אותך . התורה להשיג דברי חפץ וזה שכבר תשמור בשרשים אשר הושרשו בה מהטעות בהתחלות וזה ממה שינחה אותך אל האמת בדרוש דרוש : בשכבך . באמצע הדרך אשר תדרוך בה למצוא הדרוש כי יחלשו כחותיך ותצטרך לשינה הנה התורה תשמור בעבורך מה שהתחלת להקדימו כדי להשיג הדרוש עד שלא תצטרך שנית להתחיל העיון בו מראשיתו וכאשר תיקץ משנתך הנה התורה תדבר לך הדברים שמצאת קודם שתשכב להישירך להשלים החקירה והנה אמר זה כי עם שהתורה מישרת האדם למצוא חחכמה והתבונה הנה שומר התורה מושגח מהש''י ולזה הוא נעזר בו בהשגותיו : ואפשר שתהיה הכוונה בזה בשכבך מהחקירה כי לקשיה לא תמצאנה ותפסק מפני זה דריכתך בה הנה התורה תשמר בעבורך לשמרך מהטעות וזה כי לולי התורה אולי מפני הקושי שיגיע לך בהתרת קצת ספקות יפלו בדרוש ההוא כבר תסכים לדחות האמת ותגיע מזה להריסה רבה בהרבה מהדרושים אך מפני שהתורה השרישה האמת בזה הנה ישמרך זה מההודאה בסותרו ותמלט בזה מהטעות וכאשר הקיצות שנגלו לך הסתרים על הספקות אשר הספיקו דריכתך בזה העיון הנה התורה תדבר לך אותם הדברים או יהיה תשיחך יוצא לשלישי וירצה בו כי התורה תביאך לדבר אותם הדברים והכוונה בזה אחד איך שיפורש והסבה בזה כי מהתורה נתישרו לך אלו הדברים והנה זה הביאור האחרון הוא יותר נכון . כי נר מצוה וזה כי המצוה היא נר להראות הדרך והדברים הנראים והתורה היא אור שהוא יותר חזק בזה הפועל לכן ייחס מה שישפע משלמת התורה אל מה שישפע מספורים ויחס האור אל הנר כמו שהתבאר מדברינו בפתיח' ביאורינו לדברי התורה והיא ג''כ דרך חיים ר''ל דרך השגת החיים הנצחיים והיא ג''כ דרך תוכחות מוסר והוא לקיחת המוסר במדות ותכונות וזה כי המצוה והתורה כל אחד מהם מיישר אל דרך החיים ואל תוכחות מוסר ואם היתה התורה בשני אלו יותר חזקה והיא דרך : תשיחך .תדבר עמך :

כי נר מצוה ותורה אור . כמו שהאור מאיר לעולם תמיד כך התורה עומדת זכותה לעולם אל האדם וזכות מצוה לפי שעה כאור הנר , ד''א כי נר מצוה וגו' מצות האב הוא נר כל מי שמקיים מצות אביו כאלו נוטל נר בידו להדליק במקום חושך ואם אבד שום דבר שם הוא מוצאו לאורו , וכן מי שהוא מקיים הוראת אמו אורה היא לו וכן הוא אומר אל תטוש תורת אמך וכן הוא ודאי שמקרא זה מדבר במצות אביו ואמו דכתיב ( לקמן כ ) מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חשך ואם נר של אדם ידעך ( כוהה ) כשאין מקיים מצות נמצא כשמקיים מצות מאיר נרו ( ר' יוסף קרא ) : ודרך חיים תוכחות מוסר . תוכחות המוסר הם מטים את האדם לחיים נמצא שהם דרך החיים :

כי נר מצוה . המצוה שאדם עושה מאירה לו כנר והלומד תורה היא לו כאור היום והשומע תוכחת מוסר הוא לו דרך המביא חיים :

לשמרך מאשת רע . התורה תשמרך מאשה של מנהג רע ועל כרחך לא דבר שלמה אשה רעה אלא כנגד עבודת גלולים שהיא שקולה כנגד הכל שאם תאמר אשה זונה ממש וכי כל שכרה ושבחה של תורה ששומרת מן הזונה לבדה אלא ע''כ זו עבודת גלולים שהיא חמורה כנגד הכל : מחלקת לשון . מטחות עינים של לשון נכריה :

לשמרך . כי המוסר יועיל לשמרך מאשה זונה : מחלקת . מחלקלקות פתויי הנכריה והוא כפל ענין במ''ש :

לשמרך מאשת רע . מהמשך לפתוי אשת איש לנאף עמה מצד העונש הנפלא אשר הטילה התורה במצות וגם בספוריה במה שזכרה מענין אבימלך ופרעה על דבר שרי אשת אברם והנה קרא זאת האשה אשת רע להורות כי הש''י לא יתן כמו זאת האשה המנאפת לטובים וקראה נכריה לפי שאינה אשתו אבל היא אשת איש אחר :

ואל תקחך . ואל תטול חכמתך ממך בעפעפי עיניה שקורצות בהם בעפעפיה :

ואל תקחך . אל תקח לבך להיות נמשך אחריה ע''י רמזי עפעפיה :

אל תחמוד . יופי האשה המנאפת בלבבך ואל תקחך בעפעפיה אשר צורת הבטתה בהם מושכת האדם לחשוק בה :

כי בעד אשה זונה עד ככר לחם . לידי עניות וחוסר כל טוב : נפש יקרה תצוד . נפש שהיתה יקרה קודם לכן באה וצדה לגיהנם :

כי בעד אשה זונה . בעבור חמדת אשה זונה בא האדם לרב העוני עד כי ישאל ככר לחם : תצוד . בחלקת אמריה תצוד את הנפש עם שהיתה יקרה ונקיה מעון :

ככר לחם . כן נקרא לחם שלם :

כי בעד אשה זונה . כי בעבור אשה זונה יבא איש עד ככר לחם ר''ל שלא ישאר לו מהונו כי אם ככר לחם כי יאבד הונו בה כאמרו ורועה זונות יאבד הון והנה ראוי לאדם להשמר מאד מנפול במצודה כי כבר יש לה כח לצוד נפש יקרה מצד קלות התפתות האדם אל המשגל :

היחתה איש . הישאב איש גחלים בשפולי בגדיו ולא ישרפו כל לשון חתיית גחלים לשון שאיבה הוא כמשמעה כשממלא הכלי בתוך המדורה :

היחתה . וכי אפשר שישאב איש בחיקו את האש ולא תשרפנה בגדיו :

היחתה . ענין שאיבת האש ממקומו כמו לחתות אש מיקוד ( ישעיה ל ) : בחיקו . ר''ל בבגדו שממול החיק :

היחתה . הנה רמז שאי אפשר שיהיה איש חותה אש בבגדיו ולא תשרפנה בגדיו :

אם יהלך . וכי יהלך איש על גחלים ולא תשרפנה רגליו :

תכוינה . ענין שרפה כמו כויה תחת כויה ( שמות כא ) :

אם . או שילך על הגחלים לא תכוינה רגליו :

אל אשת רעהו . כמשמעו ואף על ע''ג יש לדרשה שהיא מיוחדת ללא לך :

כן הבא . כן הוא הבא אל אשת רעהו כי כל הנוגע בה לא ינקה מעונש הראוי :

כן הבא וגו' לא ינקה . שלא ישיגהו עונש נפלא ראה והתבונן איך הוא מגונה מאד ענין הניאוף :

לא יבוזו . וגו' :

לא יבוזו . אין מרבים לבזות את הגנב כאשר יגנוב למלא נפשו כי רעב הוא וגנב לשבור הרעבון וכמעט לאונס יחשב :

לא יבוזו . האנשים לגנב כי יגנוב וגו' :

ונמצא ישלם . וגו' : את כל הון ביתו יתן . ואפי' צריך למכור כל אשר לו על זה מכל מקום יש לו תקנה ומתחלה מחמת רעב עשה , אבל :

ונמצא . וכאשר ימצא יוכל לתקן בתשלומין אז חדל ממנו בעל הגניבה : את כל הון . ר''ל הלא לא יתן יותר מכל הון ביתו אבל לא נגע עד הנפש :

ונמצא ישלם שבעתים . ואם נמצא לנפשו המזון בזולת הגנבה הנה יענש על גנבתו בשישלם על אחד שבעה גם כל הון ביתו יתן או יהיה הרצון בזה והוא יותר נכון שאם נמצא הגנב בבית בעל הגניבה הנה נתפייס עם בעל הגניבה בשישלם לו על אחד שבעה גם יתן לו כל הון ביתו ויניחהו ובכפרו יתרצה לו בעל הגניבה בלי סכק ולזה הוא מבואר שלא ישיגהו בזה בשת מהאנשים כאשר לקחו למלא נפשו כי ירעב גם לא ישיגהו נגע בגופו מבעל הגניבה כי בכופר ובשחד יתרצה לו ואולם לנואף ראוי שיבוזו כי הוא לוקח לעצמו חוק הבעל וגונבו ממנו לא למלא נפשו כמו הענין בגנב אבל ישחית עצמו בניאוף בחסרו החומר היסודי ולחותו הטבעי ברבוי המשגל ולזה הוא מבואר כי נואף אשה הוא חסר דעת וזה כי משחית נפשו הוא יעשה זאת הפעולה המגונה והוא ימצא נגע וקלון וגו' :

נואף אשה וגו' . שלשתם מחוברים בדבור אחד אם יגנוב הגנב גנבה אין לבזותו כ''כ כמו הנואף למה כי לרעבון נפשו הוא עושה ואולי אין לו מה יאכל וכשנמצא יש לו תקנה בתשלומין ולכל היותר ישלם שבעתים כלומר תשלומי כפל הרבה ואפילו חמשים על אחד , ויש מפרשים שבעתים כמו גונב שור וכליו וטבחו שמשלם חמשה בקר ותשלומי כפל על הכלים ( הרי שבעה ) : נואף אשה חסר לב . הוא שהרי לא לרעבון עשה : משחית נפשו הוא יעשנה . הזמה :

נואף אשה . אבל המנאף עם אשה הוא חסר לב והרוצה להשחית נפשו עשה יעשה כזאת הואיל ואין לו הכרחיות כגונב ממון :

נגע וקלון ימצא . על עבודת גלולים ועל גילוי עריות הנגעים באים :

נגע וקלון ימצא . מן השמים ימצא נגע כי ע''י ג''ע הנגעים באים ומן הבריות ימצא קלון : לא תמחה . לא תהיה נשכחת :

וקלון . בזיון : תמחה . ענין מחיקה :

נגע וקלון ימצא . מבעל האשה אשר ימצאהו וימצא קלון מכל האנשים שידעו זה בהפך הגנב הגונב למלא נפשו והנה זה הקלון הוא חזק ומתמיד עד שלא תמחה לעולם חרפתו ואמרו כי ימצא נגע המתגבר על הנואף עם אשתו כי קנאה חזקה ולא יחמול עליו מלהכותו מכת אכזרי באי זה נקם שיוכן לו להנקם ממנו וא''ת שיתרצה בממון כמו הענין בגנב הנה לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שוחד :

כי קנאה . מתקנא בו להפרע בו חמתו של הקב''ה שהוא גבור על כל ולא יחמול ביום נקם :

כי קנאה . הנקמה תעורר חמת הבעל ולא ימחול עליו ביום אשר תמצא ידו לנקום נקם ותהיה א''כ הדבר שמור ולא תשכח :

קנאה . נקמה : חמת . מלשון חמה וכעס :

לא ישא . פנים , לכל ממון לכפר על אשר כפר בו ונדבק בעבודת גלולים , ורבותנו דרשו לא יבוזו לגנב , זה המתגנב מאחר חבירו הולך לבית המדרש ועוסק בתורה , ונמצא ישלם שבעתים , סופו שמתמנה דיין ומורה הוראות שאין שבעתים אלא תורה שנאמר מזוקק שבעתים ( תהלים יב ) :

לא ישא . לא יהיה נושא פנים של כל מין ממיני הכופר להעביר הקצף בעבורו . ולא יאבה . לא ירצה לחמול אם תרבה שוחד והוא כפל ענין במ''ש :

כופר . שוחד . עניינם כמו פדיון :