יסודתי בהררי קדש . יסודת מזמור זה על הר ציון וירושלים יסדו המשורר :

יסודתו . יסוד השיר הזה הוא לדבר במהללי הררי קדש והם ציון וירושלי' :

לבני קרח, מדבר בשבח ציון והעם אשר בה, כמ''ש יסודתו בהררי קדש :

בהררי. כי היה בציון כמה הרים כנודע :

כל משכנות . כי אף שכל א''י אהובה היא למקום מ''מ שערי ציון אהוב לפניו יותר מהכל :

אֹהֵב יְהֹוָה שַׁעֲרֵי צִיּוֹן: אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתי' אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות והיינו דאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד.ברכות ח ע"א

(ב-ג) אוהב ה' את שערי ציון, נכבדות מדובר בך, ר''ל שכבר נוכל להרגיש מעלת איש או אומה או מקום ע''י הגנאי והדופי שישימו בו, שהגנאי שיטילו באיש נכבד ומצויין יהיה לפעמים שבח ומעלה באיש פחות וגרוע, כמו שיאמרו בגנאי הנדיב, שלא נתן לפדיון שבוים רק עשירית מעשרו ולא נתן חמישית עשרו, שאם היה הכלי נותן מתנה כזו היו משבחים אותו, וא''כ מן הגנאי הזה ניכר שהוא נדיב ודרכו תמיד לפזר הרבה, והנה העמים היו מדברים בגנאי של ציון וישראל מה שאסר ה' את הבמות וצוה להקריב רק בירושלים, שמזה אמרו שאהבת ה' את ישראל ושכינתו בתוכם אינה בעבור עצמם שא''כ היה מקבל עבודתם בכל משכנות יעקב, ואחר שה' אוהב רק שערי ציון, שאותם אהב מכל משכנות יעקב מבואר שאינו אוהב ישראל כ''כ, וזה גנאי להם לפי דעתם, ושיעור הכתוב מה שמדובר בך לגנאי (כי הדבור שאחריו ב' ומורה דבור של גנאי בכ''מ) לאמר שאוהב ה' את שערי ציון מכל משכנות יעקב, שמצד זה ידבר בך גנאי שאין ה' אוהב משכנות יעקב מצד עצמם, הנה נכבדות מדבר בך, הדבור של גנאי הזה הוא לך נכבדות וכבוד גדול, כי בגנאי הזה יודו שאת עיר האלהים, שבך בחר ה' לשבתו, וזה כבוד גדול שבך ישב אלהים על הארץ בקביעות, ועל ידך שוכן בתוך ישראל שכינת קבע, סלה סיום הענין :

שערי. מציין מושב החכמים והראשים בכ''מ.

נכבדות מדובר בך . את ירושלים דברי כבוד נדברו בך מפי הקב''ה ומה הן הנכבדות שאת עיר האלהים סלה :

נכבדות . וזה לפי שמדובר בך אתה ציון אמרות נכבדות כי סנהדרין יושבים בה ועוסקים בתורה ולזה תקרא עיר אלהים עד עולם :

מדבר בך. דבור שאחריו ב' הוא תמיד לגנאי, כמ''ש בכ''מ, כמו וידבר העם באלהים ובמשה כי דברנו בה' ובך :

אזכיר רהב ובבל ליודעי . עוד זאת דיבר עליך אזכיר את מצרים ואת בבל על יודעי להביא מנחה כענין שנאמ' ( ישעיה ס''ו ) והביאו את כל אחיכם וגו' מנחה לה' וגו' : הנה פלשת וצור עם כוש . גם הם כמצרים ובבל יתנו לב לבקש ולזכור את כל א' וא' : זה יולד שם . זה היה ממשפחות הנולדים בציון כענין שנאמר ( שם כ''ז ) ואתם תלוקטו לאחד אחד :

אזכיר . אמרו במקום ה' לעתיד אזכיר את מצרים ובבל על יודעי ואהובי להביאם אל ציון הנה כן אזכיר פלשת וכו' להביאם שמה כי יאמר הלא זה יולד שם בציון ר''ל תולדות אבותיו מציון הוא ולזה החזירוהו למקומו :

רהב . הוא מצרים כמ''ש בהם רהב הם שבת ( ישעיה ל ) ויקראו כן ע''ש גאותם והוא מל' ירהבו הנער בזקן ( שם ג' ) : ליודעי . ענינו אהוב וחביב כמו ומודע לבינה תקרא ( משלי ז' ) :

אזכיר, מבאר שני הבדלים בין אנשי עיר ציון ובין אנשי עיר או אומה אחרת, {{{א}}} מצד כללות הקיבוץ, שבכל עם ועם אין כל איש ואיש מפרטי האומה הולך מהלך השלימות לכלל האומה, רצוני שהגם שמתנאי האומה או הקיבוץ שימצאו שם אישים רבים, מ''מ אם יחסר איש אחד לא יחסר שם עם ואומה ממנה, כמו שאם תחסר חטה אחת מן הכרי של תבואה שלא יורגש חסרון זה לכלל הכרי, לא כן אישי וקיבוץ עם ציון שידמו כאיברים פרטיים של הבע''ח שאם יחסר אבר אחד יהיה זה מום וחסרון לכלל הגוף, כן כל איש ואיש משלים שלימות הכלל, ואם יחסר איש אחד יורגש החסרון אל הכלל, וז''ש אם אבוא להזכיר ליודעי כללות אומה אחת רהב או בבל, לא אזכיר את האישים הפרטים הגרים בה, רק אזכיר רהב ובבל ליודעי, אזכיר את הקיבוץ בכלל לא את פרטיו, ואישיו, כי כבר תהיה האומה בתכלית שלימותה גם אם יחסר איש אחד, וכן אם אבוא להזכיר מי הוא הנולד בארץ פלשתים או צור או כוש אשר בעבורם יהיו יושביה לגוי, לא אזכיר שם אישים פרטיים, רק אומר כי פלשת וצור עם כוש זה יולד שם, ששם נולד גוי פלשת או גוי צור או גוי כוש, לא כן אם ארצה להזכיר מי הוא השם את ציון לגוי גדול ואומה מיוחדת, שאז.

ולציון יאמר איש ואיש יולד בה . וכשיביאום מנחה לה' בציון יאמר להם על כל אחד ואחד זה מאותם שגלו ממך ומתולדותיהם , ענין אחר המשורר אומר אזכיר לעמי וליודעי את גדולות מצרים ובבל שהם רואים עתה את גדולתם הנה פלשת וצור עם כוש מפני שהם סמוכים לרהב ובבל מנשאים אותם כל האומות ואומרים עליהם זה יולד שם במצרים ובבל : ולציון יאמר וגו' . והשבח הזה שהוא עכשיו לרהב ובבל יסוב לציון ועליה יהו אומרים פלוני יולד בה : והוא יכוננה עליון . והקב''ה יכוננה למעלה מכל העיירות :

ולציון יאמר . המבשר יבשר את ציון ויהיה נאמר לה הנה הובא כל איש ואיש אשר יולד בה : והוא . מי שבידו לכונן הוא יכונן אותה להיות עליון :

וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ: ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון א"ר מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה אמר אביי וחד מינייהו עדיף כתרי מינן אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו דהא רבי ירמיה דכי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן כי סליק להתם קרי לן בבלאי טפשאי:כתובות עה ע"א

לציון יאמר איש ואיש (אשר) יולד בה, אז אני צריך להזכיר כל איש ואיש מאישים הפרטיים הנמצאים בה, כי כל איש פרטי משלים את האומה בכללה, כמו שכל אבר פרטי משלים גוף הבעל חי שכ''א צריך לשלמות הגוף, והוא, ר''ל והאיש הפרטי הזה יכונן אותה שתהיה עליון, שע''י כל איש ואיש מאישיה יתוסף שלמות ועליה לעם ציון בכלל, {{{ב}}} עוד יש ביניהם הבדל מצד האישים הפרטיים בעצמם, כי מלבד מה שנתעלו אישי העם הישראלי במה שכ''א הולך מהלך השלימות אל הכלל כולו, עוד יתרון להם במה שכל איש פרטי בפ''ע נחשב כגוי כולו וכקיבוץ שלם ועז''א.

והוא. ר''ל האיש שנולד בה :

ה' יספור בכתוב עמים וגו' . מקרא מסורס זה וסלה האמור לסופו מוסב כלפי ראשו ה' יספור בכתוב עמים סלה כלומ' לעתיד כשיכתוב הקב''ה הע''ג לדראון ימנה את ישראל הנבלעים בתוכם ואת הנאנסים ביניהם ויוציאם מתוכם ויאמר זה יולד מאותם של ציון ויברור אותם לו וזה שאמר ישעיה ( שם ס''ו ) וגם מהם אקח לכהנים וללוים מן הגוים המביאים אותם מנחה אקח הנבלעים בתוכם ויהיה בהם כהני' ולוים שאינם נכרים ולפני גלוים הם אמר ה' , והיכן אמר ( דברים כ''ט ) הנסתרות לה' אלהינו :

ה' יספור וגו' . בעת יכתוב את העמים יספור אז את ישראל הנבלעים בתוכם ויברור אותם ויאמר הלא זה מילדי העברים מעולם מימי אבותיו אשר נולדו בציון ולי המה :

ה' יספור בכתוב עמים זה יולד שם, איש פרטי הנולד בציון יספור ה' אותו בכתוב עמים, כאילו הוא עם שלם בפ''ע, שאינם נחשבים ליחידים רק לעמים שלמים, סלה סיום הענין :

יספר. מענין מספר :

ושרים כחוללים . על זאת , כחוללים לשון מחוללי' : כל מעיני . כל קרבי : בך . בישועתך :

ושרים . אז ישוררו כמו המנגנים בחלילים , ויאמרו כל עיוני והבטתי ותוחלתי המה בך :

ושרים . מל' שירה : כחוללים . שם כלי נגון כמו תוף וחליל ( ישעיה ה ) . מעיני . מל' עיון ומחשבה :

ושרים, אחר שבאר המעלות שנמצא ליושבי ציון על עמים זולתם, אומר כי בעת ישירו שירי האומה בחלילים וכלי שיר, אז הם שרים לאמר כל מעיני בך, שמעיני הישועה האלה כולם בך, את ציון הוא המקור שממך יזלו מעינות האלה ושפע המעלה והתפארת שנמצא לעם יושב ציון :

ושרים כחללים. בעת ינגנו בחלילים, או בעת יחולו במחול אז שרים לאמר כל מעיני בך, מענין מעין מים :