על מחלת לענות . על חולת אהבה וענויה שהיא מעונה ביסורי הגלות : משכיל . כל מקום שנאמר משכיל ע''י תורגמן נאמר שהיה הנביא מעמיד תורגמן לפניו וכשרוח הנבואה באה לו אומר את הנבואה לתורגמן והוא משמיעה : להימן האזרחי . א' מן המשוררי' בכלי שיר ויסדוהו בני קרח את המזמור הזה שיאמרהו הימן על הדוכן : להימן האזרחי . מבני זרח בן יהודה היה שהוא מיוחס ( בד''ה א' ב' ) ובני קרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כולם חמשה היו חכמים גדולים כמו שנאמר בשלמה ( מלכים א' ד' ) ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול ויסדו מזמורים ונקבעו בספר תהלים לכך נקראו בני מחול , כך מצאתי בפירושים מדוייקים :

להימן . המזמור הזה נמסר להימן שהוא יאמר על הדוכן ( ועל כי אמר למנצח ר''ל שנמסר לבן לוי המנצח בשיר חזר ופירש שנמסר להימן שהיה מן הלוים ) :

מחלת . שם כלי נגון : לענות . להרים הקול בשיר כמו וענו הלוים וכו' קול רם ( דברים כו ) :

שיר על מחלת לענות, הוסד על חולה המתיאש הצועק בחליו, ויען שתפלה הזאת מתחלתה עד סופה אין בה תנחומים רק צעקת שבר ותכלית היאוש, אומר כי הוסד לענות, לצעוק ולהרים קול, ויש בדבר משל ומליצה שהחולה הפרטי הצועק הוא משל אל הגוף הכללי שהוא גוף האומה הישראלית שנדמה כחולה הבא עד שערי מות, ונדמה כאילו מת כבר ושוכב בקבר, שזה משל על אבדן מלכותה, ומה שנשבתה מהיות לגוי ופיזור האומה בין עמים רבים אשר כבשום לעבדים ושפחות, שזה יצויר כקבר ושאול בו נקבר הגוף הכללי, כמ''ש הנני פותח את קברותיכם עמי, רק שהם עוד מרגישים צרותיהם ומכאוביהם כגוף חי המרגיש מכאוביו, ועז''א משכיל להימן, שיש בו דברי שכל טוב על מחלת האומה ומכאוביה :

לענות. הרמת קל, כרם חמר ענו לה (ישעיה כ''ז) :

יום צעקתי . וגם בלילה אני נכון נגדך :

יום צעקתי . עם כי צעקתי בתפלה כל היום מ''מ גם בלילה אערוך תחינתי לפניך :

ה' אלהי ישועתי, היום אשר בו צעקתי הוא עומד בלילה נגדך, ר''ל כי אצלנו הזמן העבר אין לו מציאות בזמן ההוה, והצעקה שנעשה בו שייך אל זמן העבר לא אל ההוה, אבל אצלך שאינך תחת הזמן, העבר וההוה והעתיד עומד תמיד נגד עיניך בהוה, ואין הבדל בין העבר וההוה, עד שגם היום העבר עומד נגדך בלילה שאחריו בהוה, כאלו הוא עוד במציאות וכן הצעקה שנעשה בו, וא''כ.

תבא לפניך תפלתי, מצייר תפלתו כעצם מופשט העולה למעלה ויתיצב לפני ה', (כי גדר התפלה היא שפיכת הנפש והתקשרה במקורה) ועי''כ תטה אזנך גם לכנתי וקינתי על צרות הגוף :

תפלתי, רנתי. רנה מענין קינה כמו קומי רני בלילה וכן למעלה (י''ז א) :

כי שבעה ברעות נפשי . על כנסת ישראל הוא אומר :

כי שבעה . כי רבו הרעות עד שנפשי שבעה מהם והוא ענין מליצה : וחיי . ימי חיי קרבו לרדת אל השאול :

כי שבעה ברעות נפשי, ר''ל כל ימי חיי היה אך רעות שבם שבעתי, ועתה חיי לשאול הגיעו, הפך מי שכתוב בו וימת זקן ושבע ימים או המת שבע טובה ושלוה :

אין איל . אין כח כמו ( לעיל כ''ב ) אילותי לעזרתי חושה :

נחשבתי . מגודל התשות נחשבתי עם האנשים אשר כבר ירדו לקבר : אין איל . שלא היה לי כח מעולם :

איל . ענין כח כמו אל גוים ( יחזקאל לא ) :

נחשבתי, מצייר א''ע כחולה חולת העילוף שטועים וחושבים אותו למת ומקברים אותו, והוא עדן חי ומרגיש רק שנתעלף ואין לו כח לנוע אחד מאיבריו שיכירו שהוא חי עדיין, וז''ש נחשבתי בעיני הבריות עם יורדי בור, ורוצים לקברני, ובאמת הייתי כגבר אין איל, שעוד יש בי חיות רק אין בי כח :

במתים חפשי . הנני בין המתים חפשי מן העולם וכל שהם המתים חפשים מן העולם . מידך נגזרו . ממצותיך נגזרו מן העולם :

במתים חפשי . אני נמנה בין המתים שהמה חפשים ממקרי העולם ועמלו : עוד . עדיין לא זכרתם כי לא באה זמן התחיה : והמה . עדיין המה כרותים ממכת ידך :

עוד . כמו עדיין וכן עוד היום גדול ( בראשית כ''ב ) : נגזרו . נכרתו כמו נגזרנו לנו ( יחזקאל לו ) :

בַּמֵּתִים חָפְשִׁי והיינו דאמר ר' יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצות וכו'.שבת ל ע"א בַּמֵּתִים חָפְשִׁי תניא רשב"ג אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו כיון שמת אדם בטל מן המצות והיינו דא"ר יוחנן במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות וכו'.שבת קנא ע"ב בַּמֵּתִים חָפְשִׁי: לאו איתמר עלה א"ר יוחנן אפילו לקוברו ור' יוחנן לטעמיה דא"ר יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות וכו'.נדה סא ע"ב

במתים, והלואי הייתי במתים שהם חפשי מן היסורים, וגם אם נגזר עלי להיות חלל (כי הנקבר בחייו ימית א''ע בקבר ויעשה חלל) הלואי הייתי כמו חללים שוכבי קבר, שכבר מתו, אשר לא זכרתם עוד כי אינם חיים עוד, אבל אנכי גרוע מהם, כי המה מידך נגזרו, המתים כבר נגזרו ונפרדו ממכת ידך, שאין ידך שולטת עליהם עוד להכותם, לא כן אנכי, שהגם, (ז-ח) ששתני בבור תחתיות ובמחשכים אשר במצולות, בכ''ז עלי סמכה חמתך, וגם בקבר שאני שם עוד ענית כל משבריך, ויעברו עלי המשברים שעוברים על מי מצולה, וכאלו גם אחרי נקבר עם יורדי בור עוד מרגיש צרות החיים ורעותיהם, סלה סיום הענין :

חפשי. מרעות העולם, וחללים הם הנהרגים ע''י פצעים, מידך נגזרו, נסתלקו ממכת ידך כמו כי נגזר מארץ חיים, שאין ידך מושל עליהם :

בבור תחתיות . הוא הגלות :

שתני . שמת אותי בבור תחתיות העמוק למאוד : במצולות . בעומק המים הוא משל לצרות שונות :

סמכה . נשענה ותלה עלי : וכל משברך ענית סלה . משברים לשון גלי הים הם כל סערת אפך בכלם ענית אותי תמיד :

וכל . עם כל משבריך ענית אותי לעולם ר''ל זמן רב :

וכל . הוי''ו במקום עם וכן ויוסף היה במצרים ( שמות א ) ר''ל עם יוסף שהיה במצרים : משבריך . הם גלי הים הנראים כמשברים מי הים וכן משברים יתחטאו ( איוב מא ) : ענית . מל' ענוי :

שתני תועבות למו . האומו' ] ] [ שהייתי חשוב' בעיניה' עכשיו אני נמאסת להם : כלא . נחבש בכלא ואיני יכול לצאת :

הרחקת . חזקת לב אוהבי להתרחק ממני כי נהפכו לאויבים : שתני . שמת אותי להיות מתועב בעיניה' : כלוא . אני כמו בבית הכלא ומאסר ולא אוכל לצאת :

מיודעי . אוהבי כמו אלופי ומיודעי ( לעיל נה ) : למו . להם :

הרחקת, אחר שצייר הדבר בציור משלי כאלו הוא קבור בקבר, ורק בזה עודנו חי שעדן מרגיש רעות ומכאובים, יציד הנמשל שהרחקת מיודעי ממני שהם לא יבואו אלי, כי אני תועבה למו, וגם אני לא אוכל לבא אליהם כי אני כלוא ולא אצא, וזה הנמשל של הקבר :

עיני דאבה . עצבה עיני מן גודל העוני : שטחתי . פרשתי כפי כדרך המתפללים :

דאבה . ענין עצבון כמו ודאבון נפש ( דברים כ''ח ) : שטחתי . ענין פרישה כמו משטח חרמים ( יחזקאל כו ) :

עיני, והגם שלא אראה אדם עוד עם יושבי חדל, בכ''ז אני רואה את העוני שהוא עומד אצלי לענות אותי, ועיני רואות אותו ודואבות ממנו, ובמעמד הזה קראתיך ה' בכל יום :

הלמתים . הלרשעים שאף בחייהם קרוין מתים הלהם אתה עושה פלא ונסים : אם רפאים יקומו יודוך . שמא אלו האומות שריפו ידיהם מעבודתך ומתורתך יקומו ויודוך בתמיה :

הלמתים . ר''ל הלא אמות מקושי צרות וכי להמתים תעשה הנפלאות שהבטחת : אם רפאים . אם המתים שנרפו ונחלשו ע''י מלאך המות אם המה יודוך לעולם על נפלאותיך :

רפאים . מל' רפיון וחלשות :

הלמתים, וכי תפליא עמי פלאות אחרי המות, ויותר מזה האם רפאים שהם כבר קבורים בקבר ונבלה גופם שם, וכי יקומו ויודוך. סלה סיום הענין :

מתים, רפאים. עי' ישעיה (כ''ח) :

היסופר בקבר חסדך . אם נמות ביד אויבנו כלום נוכל לספר שבחך בקבר :

היסופר . כפל דברו רבת פעמים כדרך הנוהים ומקוננים : באבדון . הוא הקבר שבו נאבד האדם מזה העולם :

בָּאֲבַדּוֹן א"ר יהושע בן לוי ז' שמות יש לגיהנם ואלו הן שאול ואבדון ובאר שחת ובור שאון וטיט היון וצלמות וארץ התחתית וכו' אבדון דכתיב היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון וכו'.עירובין יט ע"א

(יב-יג) היספר, יאמר גם אם יצוייר שתעשה פלא למתים, הלא תכלית הפלאים הוא, {{{א}}} שיודעו להאנשים שלהם נעשו הפלאים, {{{ב}}} שיוכלו המה לספרם לאחרים, ונגד זה אמר היסופר בקבר חסדך שגם אם ידעו המתים וישיגו את הפלאים, הלא לא יוכלו לספרם, ומוסיף שלא לבד שלא יוכלו לספרם, כי גם היודע בחשך פלאך, שגם לא יודעו להם כלל ולא ירגישו אותם, ותכלית ידיעת הפלאים הוא שע''י משיגים יכולת ה' וצדקתו, וע''ז אמר היודע פלאך וצדקתך, ותכלית ספור הפלאים שע''י יכירו הבריות חסדו ואמתו, לכן אמר היסופר חסדך ואמתך :

היודע . וכי יהיה נודע פלאך ע''י כשנהיה בחשכת הקבר וכי נספר צדקתך בארץ נשיה והוא הקבר ( כי בהיות האדם שם נשכח מפי הבריו' ) :

נשיה . ענין שכחה כמו נשני אלהים ( בראשית מ''א ) :

נשיה. תואר, לשון שכחה כמו נשכחתי כמת מלב :

ואני . הלא אני שועתי אליך ובכל בוקר תקדים תפלתי לבוא לפניך :

ואני, אבל אני בעודי בחיים הלא אליך ה' שועתי, ולא לפרקים רק בכל בקר תפלתי תקדמך, (מצייר שהדבר הראשון שיבא לפניך בבקר הוא תפלתי) וא''כ.

למה . ר''ל הואיל ואני מתפלל לפניך למה א''כ תעזוב נפשי ביד האויב :

תזנח . תעזוב :

למה ה' תזנח נפשי, שבהכרח או שעזבת אותי לגמרי ואינך משגיח עלי כלל ואני תחת המקרה, או שהסתרת פניך ממני לבל אראך, כמשגיח על חברו מציץ מבין החרכים שהוא רואה את חברו ואין חברו רואהו :

תזנח, תסתיר פניך. עי' למעלה (י''ג ב') :

וגוע מנוער . מת מתוך תשנוק מיתה חטופה , כמו ( שמות י''ד ) וינער ה' וינער פירש מנחם ל' חביט' כמו ( ישעיה ל''ג ) נוער כפיו מתמוך בשוחד , ( שם נ''ב ) התנערי מעפר קומי שבי ( שם א' ) והיה החסון לנעורת ( איוב ל''ח ) וינערו רשעים ממנה ( נחמיה ה' ) ככה יהא נעור וריק : אפונה . מיושבת ומבוססת אימתך בלבי . אפונה לשון ( משלי כ''ה ) דבר דבור על אפניו על מכוניו :

וגוע מנוער . מעת נערותי אני בגויעה ר''ל זמן ארוך ומעט היו ימי השלוה . נשאתי וגו' . ר''ל אהיה פנוי מעסקי בטורח נשיאת הפחד :

אמיך . מלשון אימה ופחד : אפונה . מל' פנוי :

(טז-יז) עני אני, הגם שאני עני ונכנע בנפשי, וגוע מנוער מצד חולשת גופי, בכ''ז נשאתי אמיך בכל מקום אשר אפונה, כאלו אני רוצה להחזיר פני לצד אחר מפני אימתך והיא תבעתני בכל צד, ועלי עברו חרוניך שהם העונשים, וגם בעותיך צמתתוני הפחדים שיש לי תמיד על להבא :

אפונה. בכ''מ אשר אפנה :

בעותיך . החרדה הבאה ממך היא כרתה אותי :

בעותיך . מל' בעתה וחרדה כמו פלצות בעתתני ( ישעיה כא ) : צמתתוני . ענין כריתה כמו יצמיתם ה' ( לקמן צד ) :

צמתתוני. נכפלה התי''ו לחזק, שכרתו אותי כריתות רבות (מכלול) :

סבוני . החרון והחרדה מסבבים אותי כמים המסבבים גוף העומד בהם : יחד . החרון והחרדה :

הקיפו . ענין סבוב :

סבוני כמים, ויותר מזה שהקיפו עלי, שהיקף הוא סביב סביב בכל צד, ולא אחד אחר חברו, רק הקיפו עלי יחד כולם בפעם אחת :

סבוני, הקיפו. ההיקף הוא ההיקף השלם כנ''ל (כ''ב י''ז, מ''ח י''ג) :

מיודעי מחשך . נחשכתי ונחדלתי מהם :

הרחקת . כי לא באו אלי לנחמני : מיודעי מחשך . כאלו המה במקום חושך שלא אראה אותם :

מיודעי . אוהבי : מחשך . מל' חושך :

הרחקת, מצייר כאלו אימות ה' ובעתותיו הסובבים אותו הם כשומרים סביבו בל יקרב שום איש אליו, ובזה הרחקת ממני אוהב ורע, רק מיודעי מחשך, דבר חשך ואופל הוא מיודעי, שאני שוכן עם החשך והאופל, והנמשך על הגוף הכללי והאומה מובן מאליו, שצורת האומה הכללית היא כגוף חולה במחלה אנושה, וכאלו מת ונקבר ובטל מן העולם, רק בזה עודהו חי שעודו מרגיש בצרותיו, והוא מופרד מבני אדם כלוא בבתי כלאים לשכון לבד כצפור בודד על גג, ונרדף מן אימים ובעתות ומשברי מות, וכן כל הדמויים צודקים בנמשל למבין, שעז''א משכיל :