שיר מזמור לאסף, נוסד ג''כ בימי יהושפט שבאו עליו בני מואב ובני עמון למלחמה ועמם המון רב ויהושפט התפלל וקרא צום, ויחזיאל מן בני אסף היתה עליו רוח ה' בתוך הקהל ויאמר אל תיראו וכו' כי לא לכם המלחמה כי לאלהים וכו', לא לכם להלחם בם וכו', עמדו וראו את ישועת ה' וכו' (דה''ב כ'), ושם ספר איך האויבים עצמם הרגו זה בזה ע''י המהומה שהטיל ה' ביניהם :

אל דמי לך . אל תתן שתיקה לעוותתינו שאויבינו מריעים לנו :

אל דמי לך . לא יהיה לך דומים : אל תחרש . אל תשתוק ואל תנוח מלהפרע :

דמי . ענין שתיקה כמו לך דומיה תהלה ( לעיל סה ) : תשקוט . ענין מנוחה :

אלהים אל דמי לך, אל תדום ותניח מעשיך שהיית מושיע ישראל עד עתה, אל תחרש, החרישה הוא הפך המענה, ר''ל שאתה צריך לענות כי הדבר נוגע לך כמו שיבאר, ואל תשקט, החרישה היא מניעת הדבור וההשקטה היא מניעת המעשה, אל תחרש מלענות ואל תשקוט מלעשות, ומפרש, אל תחרש :

דמי, תחרש, תשקט. דמם הוא ההפסק מהדבור או הפעולה, והחרישה היא הפך התשובה, והשקטה הוא הפך המעשה, (ישעיה ס''ב א') :

יהמיון . לכלות את ישראל : נשאו ראש . מרימים ראש ועולים מעלה מעלה :

יהמיו . מל' המיה :

כי הנה אויביך יהמיון אלה ההומים הם אויביך, ונגדך הומים, ענה אותם, ואל תשקט כי משנאיך נשאו ראש הנושאים ראש להרע בפועל הם משנאיך, ועליך באו, וצריך אתה לעשות להלחם נגדם :

אויביך, משנאיך. האויב דורש רשע ולא השונא, ע''כ אמר אויביך יהמיון :

יערימו סוד . מערימין עצה בסוד לבל יגלה עצתם לחשוב רע על ישראל הצפונים ונסתרים בצלך לבטוח בך :

יערימו . מל' ערמה :

על, מה שיערימו סוד על ישראל הוא מצד שהם עמך, ויתיעצו, ועקר העצה שלהם ותכלית מגמתם הוא על צפוניך על עניני האלהות הצפונים, כמו על אמונת האחדות ועל קשר אלהותך והשגחתך על ישראל, ועל התורה והמצות שנתת להם שרוצים לבטל זה מאתם :

יערימו סוד, יתיעצו. העצה הוא התכלית הנרצה מן הסוד שירימו, כמ''ש ישעיה (י''ד כ''ד) :

אמרו . אומרים זה לזה נכריתם מהיות עוד גוי ולא יזכרו עוד :

ונכחידם . ענין כריתה כמו ותכחד מן הארץ ( שמות ט ) :

אמרו זה לזה, לכו ונכחידם מגוי כדי שלא יזכר שם ישראל עוד, שרוצים לבטל שם ישראל, ששם זה מורה על שמונהגים למעלה מן הטבע, ושהם מושגחים מה', ששם זה לא יזכר עוד, וא''כ עקר ביאתם הוא לבטל את האמונה ועליך באו על אלהותך הנודע בעולם ע''י ישראל :

עליך ברית יכרותו . ברית זו אינה אלא עליך להשכיח את שמך שאין אתה קרוי אלהים אלא לנו אלהי ישראל ומאחר שלא יזכר שם ישראל אף שמך הגדול אינו נזכר כך מצאתי :

עליך . כרתו ביניהם ברית לקום עליך להשחית עמך :

כי, באר הראיה לזה שעקר ביאתם הוא על האלהות, כי הנה היו שם עמים מפורדים, יש מהם שכנים לא''י ויש רחוקים מא''י, וזה מבואר כי השכנים לארץ שלוחמים ולוקחים לעזרתם עמים רחוקים, כ''א י''ל תכלית מיוחד, השכנים ילחמו מפני שיראים מהם או כדי לקחת גבול ארצם, והרחוקים ילחמו בעבור השלל והבז, אבל הם נועצו לב יחדו שבאו כולם בלב אחד ועצה אחת, ויש להם תכלית אחד, מפני שעליך ברית יכרתו, שתכלית ביאת כולם הוא עליך, שמקנאים על פרסום אלהותך בעולם ע''י ישראל, וזה התכלית המיוחד לכולם, ומפרש שהלא באו.

אהלי אדום . והם בני אדום הקדמונים יושבי אוהלים : והגרים . המה בני הגר שילדה מבעל אחר לא מאברהם :

אהלי אדום וישמעאלים שאדום שכן לא''י והישמעאלים רחוקים, וכן מואב שכן לא''י והגרים רחוקים מא''י, וכן באו. (ח-ט) גבל ועמון ועמלק פלשת ויושבי צור שכולם שכני א''י, גם אשור נלוה עמם הגם שהוא רחוק מא''י, וכולם היו זרוע לבני לוט היינו לעמון ומואב שהם היו עקר הלוחמים אז, סלה סיום הענין :

גם אשור . אף אשור שהיה נזהר עד היום משאר עצה סכלה ולא יתחבר עם מרעים כמה דאת אמר ( בראשי' ד' ) מן הארץ ההיא יצא אשור שיצא מעצת דור הפלגה , כאן נלוה עמם ועזרם לרעה . ( בפירושים אחרים מצאתי כן ) , גם אשור נלוה עמם וגו' . גם זה שהיה מחבב מתחלתו מע''ט שפירש מעצת נמרוד שנאמר מן הארץ ההיא יצא אשור אף הוא חזר להיות רשע לכך נשתתף להחריב ביתך , בראשית רבה : היו זרוע . כל אלה נתנו כח ועזרה למואב עמון שכנינו לבא עלינו :

גם אשור . עם כי ראו גבורת ה' במחנה סנחריב מ''מ לא לקחו מוסר חברו עצמם עמהם והיו מעולם לעזור לבני לוט המה עמון ומואב הנלחמים בישראל :

נלוה . ענין חבור כמו הפעם ילוה אישי ( בראשית כ''ט ) :

עשה להם כמדין . ע''י גדעון : כסיסרא . ע''י ברק :

כמדין . שנפלו בידי גדעון כמ''ש בשופטים : כסיסרא כיבין . שנשטפו בנחל קישון בימי דבורה וברק :

עשה להם כמדין שהיה מפלתו ע''י המהומה ששלח ה' בהם והרגו זה את זה (שופטים ז' כ''ב), כסיסרא וכיבין (מלך חצור) בנחל קישון שהיה ג''כ מהומת ה' ביניהם באופן זה, כמ''ש ויהם ה' את סיסרא לפני ברק (שם ד' ט''ו) :

נשמדו בעין דאר . איני יודע איזו מן המלחמות היתה בעין דאר של גדעון או של ברק : היו דומן . זבל מפוזר , ת''י :

נשמדו בעין דאר . על מדין הוא חוזר : היו דומן . היו למדרך כף הרגל כדומן שע''פ האדמה :

דומן . זבל ואשפה כמו כדומן על פני השדה ( מ''ב ט ) :

נשמדו בעין דאר, יבין מלך כנען אשר מלך בחצור מלך גם על עין דאר (יהושע י''א ב' י'), כי את עין דאר לא הורישו וישב הכנעני שם (שם י''ז י''ב), ובברחם מפני ברק (שופטים שם ט''ז) נשמדו שם והיו דומן לאדמה :

שיתמו . שים הנדיבים שבהם : כעורב וכו' . והם היו שרי מדין :

נסיכמו . ענין שררה כמו נסיכי סיחון ( יהושע י''ג ) :

שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב שעורב וזאב היו שרים, וכזבח וכצלמונע כל נסיכמו, כי הם היו נסיכים ומלכים (שופטים סי' ז' וסי' ח') :

שיתמו. באופן שיהיו נדיבמו כעורב, או שבא הכינוי עם הפעול כמו ותראהו את הילד :

אשר אמרו . הגוים האלו האמורים למעלה אדום וישמעאל וכל חבריהם : נירשה לנו את נאות אלהים . את נוה בית אלהים :

אשר . על אשר אמרו נירש מקום המקדש והוא מדור אלהים :

נירשה . מל' ירושה : נאות . מדור :

אשר אמרו, יען שאמרו, נירשה לנו את נאות אלהים, כמ''ש בתפלת יהושפט בד''ה (שם) הם גומלים עלינו לגרשנו מירושתך אשר הורשתנו :

שיתמו כגלגל . וכקש הנדפים מפני רוח ומהו גלגל הוא ראשי קוצי השדה הקרויים קרדנ''ש בלע''ז , וכשמגיעין ימי החורף ניתקים ונשחתים מאליהם ופורחין מעט מעט ודומה אותו הניתק מהם כמין גלגלי אופן עגלה והרוח מוליכתן :

כגלגל . הוא הגדל בראש הקוצים המתגלגל ע''י הרוח :

שיתמו . ענין שימה : כקש . הוא תבן הדק :

שיתמו כגלגל, הגלגל מתגלגל מעצמו, והקש נרדף מפני רוח, כן היה חרב איש ברעהו וגם נשמדו מפני יהושפט שרדף אחריהם :

כגלגל, כקש. עי' ישעיה י''ז י''ג :

תבער יער . כי על שהעצים סמוכים זה לזה לכן כשבוער בו האש הולך ושורף הכל : תלהט הרים . כי הרוח המצוי בהרים נושב בהלהב ואין נוח לכבותו :

וכלהבה . שלהבת : תלהט . ענין שריפה כמו אש לוהט ( לקמן קד ) :

כאש תבער יער, שעץ אחד שורף את חברו כן יהרוג איש את אחיו כמ''ש ויהיה העם כמאכולת אש איש את אחיו לא יחמלו, וכלהבה תלהט הרים, שזה מפעולת הלהבה כן ילהטו עוד ע''י להבת ה' ומחנה יהושפט :

תבער. יוצא וכלהבה, וכן יואל א' י''ט, אש אכלה ולהבה להטה :

ובסופתך . טורביליו''ן בלע''ז :

כן תרדפם . מאמר דוד ע''ה לכלות הכל מבלי שארית :

בסערך ובסופתך . ענין רוח חזקה וגדולה :

כן תרדפם בסערך, הסער נושב לרוח אחד כן ירדוף אותם לברוח, והסופה הוא הרוח הנושב בעיגול מכל צד (ווירבעלווינד), והוא יחזירם אחור מנגד פניהם, ועי''כ תבהלם :

סער, סופה. סופה גדול מסער :

ויבקשו . אז יתחרטו על מעשיהם ויבקשו שמך :

קלון . ענין בזיון והוא מל' קלוי באש ( ויקרא ב' ) כי המתבייש פניו מאדימות כאילו נשרף באש , או הוא מל' קלות :

(יז-יח) מלא פניהם קלון, יצייר שבעת החלו בני ישראל ברנה ותהלה נתמלאו קלון מכבוד ה', ויבקשו שמך ה' אבל יבושו ויבהלו כי לא יקבלם עוד בתשובה :

קלון. י''ל מלשון אשר קלם מלך בבל באש. שרפה מאש הבוער שהכיר :

יבושו . אבל לא יועילו בבקשתם כי יבושו ויבהלו עד עולם :

ויחפרו . ענין בושה כמו וחפרה הלבנה ( ישעיה כ''ד ) :

יבושו, ויחפרו. חפר גדול מן בושת, שחופר פנים בטמון מרוב הבושה :

וידעו . אז ידעו הכל כי אתה לבדך שמך ה' המורה שהממשלה בידך ואין זולתך ואתה הוא העליון על כולם ור''ל שאפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ''ש גבור למעלה :

וידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון כי עליון הוא שם מצטרף, ויצוייר עליון נגד השפל ממנו ומכ''מ יש עליון עליו, אבל הם ידעו שלא נמצא עליון עליך, כי אתה ראש הסבות והמסובבים, עליון וגם על כל הארץ, ראש הסבות ואחריתם עד הסבה האחרונה :