על הגתית . כלי שיר הבא מגת :

הגתית . כלי נגון הבא מגת :

למנצח, הוסד בר''ה, וכפי הנראה היה אז ג''כ עת בצורת, ובר''ה התפללו על הגשמים ונענו :

הריעו . בר''ה :

הרנינו . בפה : עוזנו . שהוא לנו למעוז וחוזק : הריעו . בשופר :

הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ: מתיב רב אחא בר הונא תמיד של ראש השנה שחרית קרב כהלכתו במוסף מהו אומר הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב וכו'.ראש השנה ל ע"ב

הרנינו, חג זה נבדל מכל המועדים במה שמתריעים בו בשופר, והשופר סימן חרדה תמיד, והיה דרך להריע בשופר בתענית גשמים או על כל צרה, כמ''ש במס' תענית, ובעת ההיא לא היו מנגנים ומזמרים בכלי שיר, אבל בר''ה שהלוים משוררים בבהמ''ק וגם מריעים בשופר, עד שתרועת השופר לא יחרידם כמ''ש (נחמיה ח') אכלו משמנים וכו' כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם, אמר הרנינו לאלהים מצד שהוא עזנו, תרננו בשיר, וגם הריעו בשופר מצד שהוא אלהי יעקב, וצוה לתקוע ביום זה, ומפרש. (ג-ד) שאו זמרה ותנו תוף, לשיר בשיר, וגם תקעו בחדש שופר שבא השיר ותרועת השופר ביחד, ובאר שנמצא ביום זה ג' סימנים מובדלים, {{{א}}} בחדש שהוא חג ביום שהירח מתחדש בו, {{{ב}}} בכסה, שהוא יום המוכן למשפט, {{{ג}}} ליום חגנו שהוקבע ליום חג ומועד :

כנור נעים עם נבל . ר' חייא בר אבא אומר הוא נבל הוא כנור , ורבי שמעון אומר נימין ( ויתידות ) יתירות שבין זה לזה למה נקרא שמו נבל שהוא מנבל כל מיני זמר :

שאו זמרה . הרימו בפה קול זמרה ותנו קול על התוף וכנור שקולו נעים :

נעים . ענין מתיקות וערבות :

שְׂאוּ זִמְרָה: והא א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין משכחת לה כדתני ר' יוסי פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקין הביא ענבים ודרכן מנין ת"ל תביא: חזקיה אמר מהכא וכנניהו שר הלוים (ישור) במשא כי מבין הוא אל תיקרי (ישור) אלא ישיר בלווטי א"ר יוחנן מהכא לעבוד עבודת עבודה איזהו עבודה שצריכה עבודה הוי אומר זו שירה רבי יצחק אמר מהכא שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל ר"נ בר יצחק אמר מהכא ( הם) ישאו קולם ירונו בגאון ה' צהלו מים:ערכין יא ע"א

בחדש . בחדוש הלבנה : בכסה . יום מועד קבוע לכך וכן ( משלי ז' ) ליום הכסא יבוא ביתו למועד הקבוע :

בחודש . בהתחלת החודש ר''ל ביום הראשון תקעו שופר : בכסה . בזמן המיועד להיות בו יום חג והוא ר''ה :

בכסה . ענין זמן מיועד כמו ליום הכסא יבוא ( משלי ז' ) והה''א תמורת האל''ף :

בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: אמר עולא עמון ומואב שיבבי בישי דירושלם הוו כיון דשמעינהו לנביאי דקא מיתנבאי לחורבנא דירושלם שלחו לנבוכדנצר פוק ותא אמר מסתפינא דלא ליעבדו לי כדעבדו בקמאי שלחו ליה כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק ואין איש אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר ה' איש מלחמה שלח להו בקריבא הוא ואתי שלחו ליה הלך בדרך מרחוק שלח להו אית להו צדיקי דבעו רחמי ומייתו ליה שלחו ליה צרור הכסף לקח בידו ואין כסף אלא צדיקים שנאמר ואכרה לי בחמשה עשר כסף וחומר שעורים ולתך שעורים שלח להו הדרי רשיעי בתשובה ובעו רחמי ומייתו ליה שלחו ליה כבר קבע להן זמן שנאמר ליום הכסא יבא (ל)ביתו אין כסא אלא זמן שנאמר בכסה ליום חגנו שלח להו סיתווא הוא ולא מצינא דאתי מתלגא וממיטרא שלחו ליה תא אשינא דטורא שנאמר שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה אל הר בת ציון שלח להו אי אתינא לית לי דוכתא דיתיבנא ביה שלחו ליה קברות שלהם מעולין מפלטירין שלך דכתיב בעת ההיא נאום ה' יוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלים מקבריהם ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם וכו'.סנהדרין צא ע"ב תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: מלכיות כגון חי אני נאם ה' [אלהים] אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם ואע"ג דא"ר נחמן כל כי האי ריתחא לירתח קודשא בריך הוא עלן וליפרוקינן כיון דבריתחא אמור אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן זכרון כגון ויזכור כי בשר המה וגו' שופר כגון תקעו שופר בגבעה וגו' אבל אם בא לומר מלכות זכרון ושופר של פורענות של עובדי כוכבים אומר מלכות כגון ה' מלך ירגזו עמים וכגון ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו זכרון כגון זכור ה' לבני אדום וגו' שופר כגון וה' אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן וכתיב ה' צבאות יגן עליהם אין מזכירין זכרון של יחיד ואפילו לטובה כגון זכרני ה' ברצון עמך וכגון זכרה לי אלהי לטובה פקדונות הרי הן כזכרונות כגון וה' פקד את שרה וכגון פקוד פקדתי אתכם דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינן כזכרונות ולר' יוסי נהי נמי דפקדונות הרי הן כזכרונות וה' פקד את שרה פקדון דיחיד הוא כיון דאתו רבים מינה כרבים דמיא שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד מי (הוא) זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה ראשונה שתים שניה שלש דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר ראשונה אחת שניה שתים זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו כי מלך כל הארץ אלהים שתים דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אחת ושוין במלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו שהיא אחת זכרון שיש בו תרועה כגון שבתון זכרון תרועה מקרא קדש אומרה עם הזכרונות ואומרה עם השופרות דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינו אומרה אלא עם הזכרונות [בלבד] מלכות שיש עמו תרועה כגון ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו אומרה עם המלכיות ואומרה עם השופרות דברי ר' יוסי רבי יהודה אומר אינו אומרה אלא עם המלכיות בלבד תרועה שאין עמה לא כלום כגון יום תרועה יהיה לכם אומרה עם השופרות דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר אינו אומרה כל עיקר:ראש השנה לב ע"ב תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר: בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה מנלן א"ר אלעזר אתיא פקידה פקידה אתיא זכירה זכירה כתיב ברחל ויזכור אלהים את רחל וכתיב בחנה ויזכרה ה' ואתיא זכירה זכירה מראש השנה דכתיב שבתון זכרון תרועה פקידה פקידה כתיב בחנה כי פקד ה' את חנה וכתיב בשרה וה' פקד את שרה בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין מנלן דכתיב תקעו בחדש שופר (בכסא) ליום חגנו כי חק לישראל הוא וגו' עדות ביהוסף שמו בצאתו וגו'ראש השנה יא ע"א תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר: ואיבעית אימא רב חסדא כרבי זירא מתני לה דרבי זירא אמר לתקופה ור"א היא דאמר בתשרי נברא העולם רב נחמן בר יצחק אמר לדין דכתיב מראשית השנה ועד אחרית שנה מראשית השנה נידון מה יהא בסופה ממאי דתשרי הוא דכתיב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב וכו'.ראש השנה ח ע"א תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר: ת"ר אין מעברין את השנה אלא ביום ואם עיברוה בלילה אינה מעוברת ואין מקדשין את החדש אלא ביום ואם קידשוהו בלילה אינו מקודש א"ר אבא מאי קרא תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מה משפט ביום אף קידוש החדש ביום וכו'.סנהדרין יא ע"ב תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ א] מהוצאת שבתות והוצאת י"ט והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו א"ר אבהו מאי קראה תקעו בחדש שופר (בכסא) ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא דכתיב ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה מר זוטרא אמר מהכא הטריפני לחם חקי וכו'.ביצה טז ע"א

בחדש. ר''ח שבו התחדש הירח, הנה חדש מחר. בכסא. יום המוכן ומזומן, כמו ליום הכסא יבא ביתו :

כי חק . הוא לישראל מאת הקב''ה לתקוע באותו היום והוא יום המשפט להקב''ה :

כי חק . התקיעה ההיא היא חק גזרת המקום על ישראל כי הוא יום המשפט ובא התקיעה לזרז על התשובה לזכות במשפט :

כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא: סד"א תיהוי חקירת עדים כתחילת דין ומקודש מקודש כגמר דין ולקדשי בליליא מידי דהוה אדיני ממונות דתנן דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה הכא נמי מקדשין בליליא קמ"ל ואימא הכי נמי אמר קרא כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב אימת הוי חק בגמר דין וקא קרי ליה רחמנא משפט מה משפט ביום אף הכא נמי ביום:ראש השנה כה ע"ב כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל: מאי אחר חד וחד מי מהימן והתניא מעשה שבא הוא ועדיו עמו להעיד עליו אמר רב פפא מאי אחר זוג אחר ה"נ מסתברא דאי לא תימא הכי אם אינן מכירין אותו מאי אותו אילימא אותו חד וחד מי מהימן משפט כתיב ביה אלא מאי אותו אותו הזוג ה"נ מאי אחר זוג אחר וחד לא מהימן וכו'.ראש השנה כב ע"א

כי חק, אין לנו לדרוש טעם על מצוה זאת של תקיעת שופר, כי לישראל הוא חק, שהוא דבר שאין לו טעם רק חקה מאת ה', אבל הוא משפט לאלהי יעקב, ה' יודע טעמו ואצלו הוא משפט ולא חקה, וגם רמז שהוא יום משפט לאלהי יעקב, שמצד שהוא אלהי יעקב ומשגיח עליהם הכין יום משפט לבחון בו את מעשיהם ולדון אותם איש כדרכיו :

חק, משפט. חק דבר שאין טעמו ידוע, ומשפט דבר שטעמו ידוע (אילת השחר כלל תקי''ג) :

עדות ביהוסף שמו . בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים : שפת לא ידעתי אשמע . מפורש במס' סוטה שלמדו גבריאל שבעים לשון :

עדות . ביום הזה שמו עדי הזהב על יוסף כמ''ש וישם רביד הזהב על צוארו ( בראשית מא ) כי ארז''ל בר''ה יצא יוסף מבית האסורים : בצאתו . בעת שיצא למשול על ארץ מצרים : שפת . אז היה יוסף משתבח לומר שפת לשון אשר לא ידעתי מעולם הנה עתה אשמע ואבין כי ארז''ל שבא גבריאל ולמדו שבעים לשון לפי שכתוב בנמוסי מצרים שאין למשול בהם כ''א המכיר בכולן :

עדות . מלשון עדי וקשוט וכן את הנזר ואת העדות ( מ''ב י''א ) . שפת . לשון עם ועם כמו שפה אחת ( בראשית י''א ) :

עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ: יהודה ויאמר צדקה ממני היינו דאמר רב חנין בר ביזנא א"ר שמעון חסידא יוסף שקדש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה דכתיב עדות ביהוסף שמו יהודה שקדש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה כיון שהודה ואמר צדקה ממני יצתה בת קול ואמרה אתה הצלת תמר ושני בניה מן האור חייך שאני מציל בזכותך ג' מבניך מן האור מאן נינהו חנניה מישאל ועזריה וכו'.סוטה י ע"ב עֵדוּת בִּיהוֹסֵף: רבי יוסי בר' חנינא אמר מהכא וידגו לרוב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסין עליהן ואין העין שולטת בהן אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהן הני חמשים אותיות חמשים נכי חדא הויין א"ר יצחק יוסף הוסיפו לו אות אחת שנאמר עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים וכו'.סוטה לו ע"ב

עדות ביהוסף שמו, יען שענין יוסף שיצא מבית האסורים היה ג''כ בר''ה, כמ''ש חז''ל, ואז היה ג''כ הדין על הרעב והשובע, שע''כ חלם פרעה ביום ההוא את חלומו, אמר שכבר שם ה' עדות זה ביהוסף שהוא שופט ביום ההוא על הרעב והשובע ועל כל עלילות מצעדי גבר, כי בצאתו על ארץ מצרים, אז אשמע שפת (מי) שלא ידעתי אותו שאמר לאמר.

(ו-ז) שפת, (איש) לא ידעתי. מדוד. כמו והכה בכיור או בדוד (שמואל א' ב') :

מדוד . מעבודת עבדות לבשל קדירות כדרך שאר העבדים , מדוד קדירה כמו ( ש''א ב' ) והכה בכיור או בדוד :

הסירותי . אמר במקום ה' בזה היום הסירותי מסבל שכמו של ישראל כי ארז''ל בר''ה בטלה העבודה מאבותינו במצרים : כפיו . העברתי כפיו מן הדוד ממה שהיה מבשל לאדוניו ועשה לו מלאכת עבד :

מסבל . ענין טעינת משא כמו והנושאים בסבל ( נחמיה ד' ) : שכמו . כתיפיו . מדוד . כלי בישול כקדרה וכיוצא וכן והכה בכיור או בדוד ( ש''א ב ) :

הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ: בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים כתיב הכא והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וכתיב התם הסירותי מסבל שכמו בניסן נגאלו כדאיתא בתשרי עתידין ליגאל אתיא שופר שופר כתיב הכא תקעו בחדש שופר וכתיב התם ביום ההוא יתקע בשופר גדול וכו'.ראש השנה יא ע"ב הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ: ובזמן שחל ראש השנה להיות בחמישי בשבת שהשירה שלו הרנינו לאלהים עוזנו לא היה אומר בשחרית הרנינו מפני שחוזר וכופל את הפרק אלא מהו אומר הסירותי מסבל שכמו ואם באו עדים אחר תמיד של שחר אומר הרנינו אע"פ שחוזר וכופל את הפרק וכו'.ראש השנה ל ע"ב

הסירותי מסבל שכמו, ר''ל שאז שמע שפרעה אמר כן שיצא לחירות, וזה היה בר''ה, אולם לא פרעה היה המדבר, כי אני אשמע אז שפת לא ידעתי, היינו שהאל הבלתי נודע אמר כן, שהגם שבגלוי דבר פרעה זאת, בהסתר יצא דבור זה מאת ה', שהוא הוציאו לחירות והוא אמר הסירותי מסבל שכמו, וכמו שהיה בימי קדם ביוסף כן היה גם עתה, כי.

בצרה קראת . לי כלכם קראתם מצרת עבודת סבלות מצרים ואחלץ אתכם : אענך בסתר רעם . אתה קראתני בסתר ביני ובינך ואני עניתיך בקול רעם הודעתי גבורות ונוראות בפרהסיא : אבחנך על מי מריבה סלה . ואע''פ שגלוי ובחון לפני שאתם עתידים להמרותי במי מריבה , כך שנויה במכילתא :

בצרה . בעת הצרה כשקראת אלי הוצאתיך ממנה : אענך . עניתיך במה שהייתי מסתיר ממך : רעם . בעת עברם בים והיה על המצרים לבדם שנאמר קול רעמך בגלגל ( לעיל טז ) : אבחנך . ר''ל עם כי היה בחון וידוע לפני שתחטא במי מריבה עכ''ז עניתיך בעברך במי הים : סלה . ר''ל וכ''כ עד עולם דרכי להושיע בעת צרה עם כי נגלה לפני שיחטא בדומה לה :

ואחלצך . ענין הוצאה ושליפה כמו חלוץ הנעל ( דברים כ''ה ) : אענך . מל' עניה ותשובה : אבחנך . מל' בחינה :

בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רעם, שגם עתה שהיינו בצרה מפני הרעב, וה' ענה אותנו בסתר, ואמר ''בצרה קראת ואחלצך'' : והוציא גם אותנו לחירות מן הצרה ביום זה כמו שהוציא את יוסף, וגזר ג''כ על השובע אחרי הרעב כמו שגזר בימי יוסף, וכמו ששם היה עניית ה' בסתר, כי בגלוי היה נראה שפרעה הוא העונה, ועניית ה' היה נסתר תחת רעם שרים ותרועת מלך, תחת רעם דברי פרעה, כן תשועת ה' עתה נגלה ע''י רעם, שבאו רעמים ומטר שהוא ענין טבעי, ותחת קול הרעם שהוא בגלוי, נסתר עניית ה' על התפלה, שענה אותנו בסתר בקול הרעם והמטר ואמר לנו ''בצרה קראת ואחלצך'', אבחנך על מי מריבה, קרא מי הגשמים שירדו בשם מי מריבה, שהם המים אשר רבו בני ישראל אל ה', ופה היה המים שרב ה' והתוכח עם בני ישראל, כמו שיבאר הריב והוכוח הזה, ובמים אלה שעצר את הגשמים בחן אותנו אם נשמע בקולו, כמו שיבאר. סלה נשלם הענין :

שמע עמי . אחרי שכל זאת עשיתי לך כדאי אתה לשמוע לי :

שמע עמי . אמרתי מאז שמע עמי והנה אתרה לשמוע אמרי : ישראל . ר''ל כי אם תשמע לי אתה ישראל :

ואעידה . ענין התראה כי ע''פ רוב מתרין בעדים שלא יכחש :

(ט-יא) שמע עמי ואעידה בך, אתרה בך שאם תעבוד ע''א לא ירדו הגשמים בעתם, כמ''ש פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים ולא יהיה מטר, ומפרש ומהו ההתראה, ישראל אם תשמע לי שלא יהיה בך אל זר אז הרחב פיך ואמלאהו, מבאר מ''ש אבחנך על מי מריבה, שה' בחן אותם ע''י המים ועצירת גשמים, והתרה בם ואמר, שאם תשמע לי אתה ישראל, ולא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לע''א, (אחר שאנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים שמאז יחדתי אתכם לחלקי ואין לכם לעבוד לכוכב או גלגל), אז תרחב פיך ואני אמלא אותו כל טוב, כן התרה ה' בם על ידי המים, (שלכן קראם מי מריבה) ובחן אותם אם ישמעו לקולו בזה :

לֹא יִהְיֶה בְךָ א"ר אבין מאי קראה לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצר הרע וכו'.שבת קה ע"ב

אל זר, אל נכר. נכר גרוע מזר כמ''ש ישעיה כ''ח, ור''ל שלא יהיה בך היינו בלבך אל זר מחשבת ע''ז, ולא תשתחוה בפועל, וכמו לא יהיה לך אלהים אחרים שפירשו רבים ממוני המצות על מחשבת אליל, וכל מאמר הוא תנאי נסמך על מלת אם, אם תשמע ולא יהיה בך אל זר אז הרחב פיך, ואנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים הוא כעין מאמר מוסגר מבאר הטעם שראוי שלא יהיה בך אל זר, וכמו שכן אמר בדברות הר סיני אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך, לא יהיה לך :

הרחב פיך . לשאול ממני כל תאות לבך : ואמלאהו . ככל אשר תשאל אמלא :

אנכי . ר''ל הנה הלא אני המעלך מארץ מצרים וידי בכל משלה ולזה הרחב פיך לשאול ממני כל חפצך ואמלאם אם תשמע לי :

הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: ומברכותיו של אדם ניכר אם ת"ח הוא אם לאו כיצד רבי אומר ובטובו הרי זה ת"ח ומטובו ה"ז בור א"ל אביי לרב דימי והכתיב ומברכתך יברך (את) בית עבדך לעולם בשאלה שאני בשאלה נמי הכתיב הרחב פיך ואמלאהו ההוא בד"ת כתיב וכו'.ברכות נ ע"א

ולא שמע . אבל עמי לא שמע לקולי : לא אבה . לא רצה לשמוע לי :

לא אבה . לא רצה :

(יב-יג) ולא, אבל ע''י שישראל לא שמע לקולי ועבדו ע''א, עי''כ אשלחהו בשרירות לבם, שלחתיו מעל פני והסירותי השגחתי מהם, (וע''כ לא ירד המטר ההשגחיי בעתו), ובכ''ז הם ילכו במועצותיהם, ולא שבו אלי :

(יב-יד) ולא שמע עמי לקולי וישראל לא אבה לי. שם ישראל הוא שם מעלתם מצד עצמם, ושם עמי הוא שם הקשר שיש להם עם אלהים שהם משועבדים לו כעם למלכם, מצד השעבוד של עמי מחויבים לשמוע בקולו, ומצד מעלתם בעצמם ראוי שיאבו בעצמם לה', וכן אמר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו, שמצד מעלתם ישראל ראוי שילכו בדרכי ה' מעצמם מצד מעלתם :

בשרירות לבם . במראית לבם כמו ( לעיל ה' ) למען שוררי :

ואשלחהו . שלחתים מארצם ללכת בגולה כי הלכו בשרירות לבם ובעצתם הרעה :

בשרירות . במראה כמו אשורנו ולא קרוב ( במדבר כ''ד ) :

לו עמי שומע לי . עדיין אם היו רוצין לשוב לי ולשמוע אלי :

לו עמי . אם היה עמי שומע לי וגו' :

לו . כמו אם וכן לו החייתם אותם ( שופטים ח' ) :

לוּ עַמִּי שֹׁמֵעַ לִי: דאמר מר ארבעה חשובים כמתים אלו הן עני סומא ומצורע ומי שאין לו בנים עני דכתיב כי מתו כל האנשים ומאן נינהו דתן ואבירם ומי מתו מיהוי הוו אלא שירדו מנכסיהם סומא דכתיב במחשכים הושיבני כמתי עולם מצורע דכתיב אל נא תהי כמת ומי שאין לו בנים דכתיב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי תנו רבנן אם בחקתי תלכו אין אם אלא לשון תחנונים וכן הוא אומר לו עמי שומע לי [וגו'] כמעט אויביהם אכניע ואומר לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וגו' ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך וגו'עבודה זרה ה ע"א

לו, ובכל זאת הדבר תלוי בידם והלואי ישמעו לי מעתה, וילכו בדרכי, אז.

כמעט אויביהם אכניע . בשעה מועטת הייתי מכניע אויביהם : אשיב ידי . אשיב מכתי מעליכם לתת אותה עליהם ואז :

כמעט . כשעור מעט זמן חיש מהר הייתי מכניע אויביהם והייתי משיב ידי על הצרים להכות ולחזור ולהכות :

כמעט, שישמעו לי, ר''ל תיכף שיתחילו לשמוע מעט לדברי ה', אז אויביהם אכניע, שהם אויביהם בלב ועל צריהם המצירים להם בפועל אשיב ידי, לכלותם פעם אחר פעם :

(טו-טז) אויביהם צריהם, משנאי ה'. בארתי לקמן פ''ט כ''ג הבדלם, כי הצר הוא המציר בפועל, ועליו משיב ידו להענישו בפועל, והאויב דורש רעה בלב ויכניע אותו שיכנע בלבו מדה כנגד מדה, והשונא אינו דורש רעה דוקא רק נבדל ממנו ומרחיקו, וע''כ אמר משנאי ה', ומשנאי בפועל שגורם שגם אחרים ישנאו אותו, וחז''ל דרשו כל משנאי אהבו מות אל תקרא משנאי אלא משניאי, וזה רצוף בפשטות מלת משנאי בפועל, וחסר מלת אשר משנאי ה' אשר יכחשו לו, כמו וכחשתי לאל ממעל איוב ל', וכן מלת על נמשך לשתים על צריהם אשיב ידי, (על) משנאי ה', ועתם עת פורעניותם, ומלת כמעט, ר''ל לו שומע לי כמעט :

משנאי ה' יכחשו לו ויהי עתם . פורענות' לעול' :

משנאי ה' . השונאים הנחשבים לשונאי ה' היו אז מכחשים לו לומר שאינם שונאים על כי יפחדו מהעונש : ויהי עתם . עת הטובה ההיא היתה לעולם מבלי הפסק :

משנאי, שיעור הכתוב על צריהם אשיב ידי ועל משנאי ה' אשר יכחשו לו (אשיב ידי) שאז אכלה צוררי ישראל ואת משנאי ה' אשר יכחשו מציאות ה' והשגחתו, ויהיה עתם לעולם ר''ל יבא עת פורעניותם שבו יכלו לעולם :

ויאכילהו . לישראל : ומצור . השביעם דבש כשהלכו בדרכיו כענין שנאמר ( דברים ל''ב ) ויניקהו דבש מסלע :

ויאכילהו . אז היה ה' מאכיל אותו ממיטב החטים והיה משביעו דבש הזב מן הצור וכן הוא אומר ויניקהו דבש מסלע ( דברי' לב ) והוא מדרך משל לומר שהיה רב שפע במקום יובש וצמא אם היו הולכים בדרכי המקום :

מחלב . ענין מיטב כמו ואכלו את חלב הארץ ( בראשית מה ) :

ויאכילהו, ואת ישראל יאכיל (ה' הנזכר בכתוב הקודם) מחלב חטה ואשביעך דבש גם מצור, שגם הצור היבש יזוב דבש ונופת מרוב הברכה, כמו וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור :

מחלב. מן המיטב כמו חלב כליות חטה (דברים ל''ב) :