אל שושנים . אל ישראל : עדות לאסף מזמור . מזמור של עדות שרמז להם בו שלש גליות והתפלל עליהם שהרי נאמר במזמור זה שלש פעמים השיבנו האר פניך ונושעה ורמז להם בו צרות העתידות לבא להם בימי בית יהוא ממלכי ארם שנאמר ( מלכים ב' י''ג ) בימי יהוא כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש :

אל שושנים . על שושנים והוא כלי נגון עשוי בצורות שושנה : עדות . מלשון עדי וקשוט וכן את הנזר ואת העדות ( מ''ב י''א ) ור''ל המזמור הזה היה לקשוט ולפאר לאסף :

למנצח, מזמור זה יסדוה בני אסף בימי עזרא ונחמיה ששבו מן הגולה ורצו לבנות ההיכל ואויביהם רצו להלחם אתם ולהשבית מלאכתם, והיו אז עניים ומרודים, וידמה שיבתם מבבל נגד שיבתם ממצרים, והמזמור נחלק לג' חלקים, {{{א}}} מתפלל שיושעו מצריהם החושבים להלחם נגדם, {{{ב}}} שירחיב גבולם בשלוה ופרנסה, {{{ג}}} שיקבץ נדחיהם ויעזרם על בנין המקדש, ובכל חלק סיים אלהים השיבנו והאר פניך ונושעה, ונגד ג' אלה הקדים שלשה תוארים מזמן הקודם :

רעה ישראל . מנהיגם ופרנס שלהם יוסף וכל ישראל נקראים על שם יוסף לפי שהוא פירנסם וכלכלם בימי הרעב : יושב הכרובים . כמו שנאמר ( שמות כ''ה ) ונועדתי לך שם וגו' : הופיעה . הראה גבורתך :

רועה . אתה רועה ישראל קשוב תפלתנו : נוהג . אתה הנוהג את יוסף כרועה המנהיג את הצאן ולפי שיוסף כלכל את השבטים במצרים לכן נקראו על שמו : יושב . אתה הוא היושב על הכרובים שעל הארון הופיעה והאר לנו ישועה :

הופיעה . ענין הארה כמו הופיע מהר פארן ( דברים ל''ב ) :

רֹעֵה יִשְׂרָאֵל: תנא דבי ר' ישמעאל אותו היום יום חגם היה והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם והיא אמרה להן חולה היא אמרה אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות דכתיב ורועה זונות יאבד הון מיד ותשב באיתן קשתו א"ר יוחנן משום ר' מאיר ששבה קשתו לאיתנו ויפוזו זרועי ידיו נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו מידי אביר יעקב מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד אלא אביר יעקב משם רועה אבן ישראל משם זכה ונעשה רועה שנאמר רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף וכו'.סוטה לו ע"ב

{{{א}}} רועה ישראל האזינה, שבזמן העבר היית רועה אותם וממלא כל צרכיהם, {{{ב}}} נוהג כצאן יוסף, שנהגתם כצאן בין זאבים ולא פחדו, כמ''ש וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים, {{{ג}}} יושב כרובים הופיעה, שאז בנית להם מקדש ושכנת בין בדי הארון על הכרובים וכן הופיעה גם עתה בבנין המקדש :

הופיעה. על הופעת וגילוי השכינה :

לפני אפרים ובנימן ומנשה . כשיהיו צריכים לתשועתך אע''פ שהם רשעים ואינם כדי עוררה גבורתך להם ולמה כי לכה לישועתה לנו לך נאה ועליך להושיע בין חייבים ובין זכאים כמו שנאמר למשה במצרים ( שמות ג' ) ראה ראיתי את עני עמי שתי ראיות הללו למה רואה אני שהם עתידים להכעיסני ואעפ''כ ראיתי את ענים מפני השבועה שנשבעתי לאברהם : אפרים . במלחמת ארם כשצר על שומרון ( מלכים א' כ' ) ושלח מלאכים לאחאב כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם : מנשה . בימי יהואש בן יהואחז שנאמר ( שם ב' י''ג ) כי ראה ה' בעני ישראל כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש והכו שלש פעמים במלחמה שנאמר שם שלש פעמים הכהו יואש והשיב את ערי ישראל , בפירושים אחרים מצאתי שנאמר שלש פעמים תכה את ארם ואשר השיב את ערי ישראל בנימין בימי אחשורוש שהיו מרדכי ואסתר בסכנה וכל הדור תלוי בהם . ולכה לישועתה לנו . אין זה לשון הליכה אלא כמו לך וכן הוא במסורת ולכה איפוא דיעקב ( בראשית כ''ז ) ולכה אין בשורה מוצאת ( ש''ב י''ח ) שמלה לכה קצין תהיה לנו וגו' ( ישעיה ג ) :

לפני אפרים וגו' . ר''ל לצורך גאולתם עורר את גבורתך וגו' : ולכה . כמו ולך כן הוא ע''פ המסורה ור''ל עליך :

ולכה . כמו ולך כך הוא במסרה ור''ל עליך :

לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן: אמר רבי יוחנן כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם אם מזרע היהודים מרדכי וגו' אמרו ליה אי משאר שבטים קאתי יכלת ליה ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה לא יכלת ליה יהודה דכתיב ידך בערף אויביך אינך דכתיב בהו לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך כי נפל תפול לפניו וכו'.מגילה טז ע"א

לפני, (חלק א') בקש שיעורר ה' גבורתו שהראה בימי קדם לפני אפרים ובנימין ומנשה, ויעזרם נגד צריהם הרוצים להרע להם, וידוע כי מאפרים ומנשה נפלו על חזקיה רבים, כנזכר בכתוב, עד שגלות נ''נ כלל יהודה ובנימין ואפרים ומנשה, ותפס ג' שבטים אלה שהם מבני יוסף, שהם העומדים נגד בני עשו, כמ''ש בית יוסף להבה ובית עשו לקש :

השיבנו . בגלות בבל שהיה מרדכי שם :

השיבנו . אליך : והאר . הראה לנו פנים מאירות ושוחקות ונהיה נושעים :

אלהים השיבנו, שישובו לארצם ולא ינצחום אויביהם :

עד מתי עשנת . בצרות מלכי יון שהרעו מאד לישראל :

עשנת . כעסת למאס תפלת עמך :

עשנת . כמו תעשן והוא ענין כעס כמו יעשן אפך ( לעיל ע''ד ) :

(חלק ב'), עד מתי עשנת בתפלת עמך, שהתפללו ע''ז כמ''ש נחמיה ד' ג' ונתפלל אל אלהינו :

עשנת. מענין חרון אף, כמו אז יעשן אף ה' :

האכלתם לחם דמעה . במצרים : ותשקמו בדמעות שליש . בבבל שהיו שבעים שנה שהוא שליש של מאתים ועשר של מצרים , זו למדתי מיסודו של רבי משה הדרשן , ויש לפתור על שם שמלכות יון היתה הצרה השלישית , וא''ת רביעית היא שהרי פרס ומדי קדמו כל שבעים שנה של בבל אינה אלא גלות אמת ומנחם פירש שליש שם של כלי ששותין בו וכן פי' ( ישעיה מ' ) וכל בשליש עפר הארץ , ורבותינו פירשוהו על ג' דמעות שהוריד עשו שנאמר בו ( בראשית כ''ז ) ויצעק צעקה הרי אחת , גדולה הרי שתים , ומרה הרי שלש , ועליהם זכה לחיות על חרבו והיה כאשר תריד וגו' ( שם ) :

לחם דמעה . במקום הלחם האכלתם דמעה כי דמעת הבכי מונע תאות האכילה וכאלו משביע כדבר מאכל : ותשקמו . השקית אותם בדמעות מלוא שליש ר''ל הדמעות הרוו צמאונם :

שליש . שם מדה גדולה וכן וכל בשליש ( ישעיה מ' ) :

הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה: תניא רבי נתן אומר מקרא זה נוקב ויורד עד תהום כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר לא כרבותינו שהיו דורשין עד עידן עידנין ופלג עידן ולא כר' שמלאי שהיה דורש האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש ולא כרבי עקיבא שהיה דורש עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ אלא מלכות ראשון שבעים שנה מלכות שניה חמשים ושתים ומלכות בן כוזיבא שתי שנים ומחצה וכו'.סנהדרין צז ע"ב וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ: דמעת עינו דכתיב ותשקמו בדמעות שליש ודם מגפתו דכתיב ודם חללים ישתה מה לי קטליה כוליה מה לי קטליה פלגיה חלב האשה דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו וכו'.נדה נה ע"ב

האכלתם לחם דמעה, מרוב ענים נדמה כאילו אוכלים לחם של הדמעות, לחם צר ומים לחץ, וכמו שנזכר רוב העוני שלהם בנחמיה סי' ה' :

שליש. יל''פ כי שלש פעמים הגלם נבוכדנצר, ור''ל שלש פעמים האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות, או שנתקן בימי בלשצר שהיו שלשה מלכים לגלות בבל, או כיון על מצרים ובבל ומדי ג' גליות :

תשימנו מדון . אתה שם אותנו מדון לכל שכנינו שנתגרו בנו יון :

מדון . בעלי דין ומריבה :

מדון . מל' דין : למו . להם ר''ל עליהם :

(ז-ח) תשימנו מדון לשכנינו, סנבלט וטוביה כמש''ש סימן ו' : ואויבינו ילעגו למו, לועגים על שכנינו, שי''ל מדון עם עם שפל וחלוש כמונו, וא''כ אלהים צבאות השיבנו לגדולה ועושר שהיינו בו מקדם :

השיבנו ונושעה . מבני יון :

גפן ממצרים תסיע וגו' . חזר ורמז על גלות ארמיים גפן ישראל אשר הסעת ממצרים עקרת משם כמו ( איוב י''ט ) ויסע כעץ תקותי ואח''כ גרשת שבעה גוים ונטעתם בארצם :

גפן . ישראל הנמשל לגפן הלוא אותם הוסעת והוצאת ממצרים : תגרש . מא''י גרשת שבעה עממין ונטעת אותם במקומם :

גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעָ: רבי אלעזר המודעי אומר גפן זה ירושלים שלשה שריגים זה מקדש מלך וכהן גדול והיא כפורחת עלתה נצה אלו פרחי כהונה הבשילו אשכלותיה ענבים אלו נסכים רבי יהושע בן לוי מוקים לה במתנות דאמר ר' יהושע בן לוי גפן זו תורה שלשה שריגים זה באר עמוד ענן ומן והיא כפורחת עלתה נצה אלו הבכורים הבשילו אשכלותיה ענבים אלו נסכים רבי ירמיה בר אבא אמר גפן אלו ישראל וכן הוא אומר גפן ממצרים תסיע שלשה שריגים אלו שלשה רגלים שישראל עולין בהן בכל שנה ושנה והיא כפורחת עלתה נצה הגיע זמנן של ישראל לפרות ולרבות וכן הוא אומר ובני ישראל פרו וישרצו עלתה נצה הגיע זמנן של ישראל ליגאל וכן הוא אומר ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי הבשילו אשכלותיה ענבים הגיע זמנה של מצרים לשתות כוס התרעלה והיינו דאמר רבא שלשה כוסות האמורות במצרים למה אחד ששתה בימי משה ואחד ששתה בימי פרעה נכה ואחד שעתידה לשתות עם כל העובדי כוכבים וכו'.חולין צב ע"א

גפן, (חלק ג') בקש שיעזרם על בנין המקדש ויוציאם מעול מלכי פרס, ומזכיר יצ''מ שאז לקחת גפן ממצרים וגרשת ז' עמים, ונטעת אותם במקומם בקרן בן שמן :

תסיע, תגרש. ר''ל הסעת וגרשת פעם אחר פעם, לכן בא העתיד :

פנית לפניה . את היושבים שם : ותשרש שרשיה . השרישה שרשיה :

פנית לפניה . את העובדי כוכבים ההם ושרשת שרשיה של ישראל ותמלא את הארץ ממנה :

פנית . ענין הסרה והפנוי מן המקום :

(י-יא) פנית לפניה, אח''כ פנית גם העמים שסביב א''י למען תוכל הגפן להתפשט, בין בשרשיה מתחת ובין למעלה שתמלא ארץ, עד שהרים כסו צלה והענפים שלה נדמו לארזים היותר חזקים :

וענפיה . כמו ארזי אל , ארזים חזקים כלומר מלכים אדירים :

צלה . של עדת ישראל : וענפיה . של העדה ההיא היו ארזים חזקים ר''ל משלו על כל הארץ וגדלו למעלה :

צלה . מל' צל : אל . ענין חוזק כמו ביד אל גוים ( יחזקאל ל''א ) :

כסו. השרשים כסו את ההרים בצלה :

תשלח קציריה . שלחה פאורותיה כמו ועשה קציר ( שם י''ד ) : עד ים . עד הים הגדול היה גבולה : ואל נהר יונקותיה . רחבו של ארץ ישראל ממדבר עד הנהר נהר פרת :

תשלח . פשטה ענפיה עד ים פלשתים והוא האורך : ואל נהר . זה נהר פרת והוא הרוחב :

תשלח . ענין התפשטות כמו ותשלח פארות ( שם יז ) : קצירה . ענפיה כמו ועשה קציר כמו נטע ( איוב יד ) : יונקותיה . ענפים יונקים ורכים כמו ויעל כיונק ( ישעיה נ''ג ) :

תשלח, כמ''ש וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, למעלה ע''ב :

למה . עתה : פרצת גדריה . של אותה הכרם : וארוה כל עוברי דרך . לקטוה כל הבא כמו ( שיר ה' ) אריתי מורי עם בשמי וכן בלשון משנה כמלא אורה וסלו :

למה . עתה למה תחשב לאויב ופרצת גדריה וכל עוברי דרך מלקטים פריה ר''ל למה נתתם להפקר לכל :

פרצת . ענין שבירה : גדריה . כתליה : וארוה . ענין לקיטה כמו אריתי מורי ( ש''ה ה ) :

(יג-יד) למה פרצת גדריה, כמ''ש פרץ גדרו והיה למרמס (ישעיה ה') עד שתחלה ארוה כל עוברי דרך, שארו ולקטו הפירות, ואח''כ יכרסמנה חזיר מיער שבאו מחריבי ארצות נ''נ ושריו וקלקלו את הגפן לגמרי :

וארוה. לקטוה :

יכרסמנה חזיר מיער . כמו שדה שקרסמוה נמלים בלשון משנה והוא ל' נתיקה : מיער . העי''ן תלויה ( וכאילו נכתב באל''ף ) זכו ישראל הרי עשו אויבם כחית היאור שאין להם כח לעלות ביבשה ובזמן שהפורענות נגזר עליהם מתגבר כחית היער שהיא משחתת והורגת , וחזיר מיער הוא עמלק כמו דכתיב ( בדניאל ז' ) אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה ויש לו ( לחזיר ) מקצת סימני טהרה אף עמלק יש לו זכות אבות : וזיז שדי . כל רמש השדה ולשון זיז שהוא זז ממקומו והולך : ירענה . רועה עליה וענפיה ואוכלן :

יכרסמנה . הנמשל לחזיר מיער למה יכרית ויכלה אותה : וזיז . החיות הזזים בשדה כ''א ירעה בה ויאכל פריה :

יכרסמנה . ענין כריתה וכליון כי יחסלנו הארבה ( דברים כ''ח ) תרגמו ירושלמי ארי יקרסם יתיה גובא ובמשנה שדה שקרסמוה נמלים ( פאה פ''ב ) והקו''ף והכ''ף מתחלפים כי הם ממוצא אחד : וזיז . מלשון הזזה ותנועה : שדי . כמו שדה :

יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה: לפיכך נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה שהיו אומרים וא"ו דגחון חציין של אותיות של ס"ת דרש דרש חציין של תיבות והתגלח של פסוקים יכרסמנה חזיר מיער עי"ן דיער חציין של תהלים והוא רחום יכפר עון חציו דפסוקים וכו'.קידושין ל ע"א

יכרסמנה. ענין כריתה כמו שדה שקרסמוה נמלים :

שוב נא . שוב עתה אלינו : פקוד . השגיח על הגפן הזאת :

נא . עתה : ופקד . ענין השגחה :

(טו-טז) הבט ופקד גפן זאת וכנה, שהגפן היה דרך לסמכו על עץ עב וזה נקרא כנה, ובעת שיתפשט ענפיו בגובה סומכים ומאמצים אותם אל בנין גבוה והוא עולה וגדל למעלה ראש, והעץ שנסמך עליו קורא כנה מלשון מכון וכנין, והבנין קורא בן, מבקש שיפקד את הגפן ואת הכנה והבנין, הגפן הם ישראל, והכנה הוא מלכות ב''ד, והבנין הוא המקדש :

וכנה אשר נטעה ימינך . המבוססת והמיושבת ל' והשיבך על כנך ( בראשית מ' ) . ועל בן אמצת לך . ועל עשו שהיה בן חביב לאביו שהיה קורא אותו בני אמצת גפן יעקב לך שנאמר ( שם כ''ז ) ואת אחיך תעבוד עכשיו :

וכנה . מקום מושב הגפן אשר ימינך נטעה בה את הגפן והיא א''י : ועל בן . ר''ל תן השגחתך על א''י ועל הבן אשר חזקת לך והוא ישראל :

וכנה . מל' כן ובסיס : אמצתה . מל' אומץ וחוזק :

וכנה. כמו מכון וכן. ובן מלשון בנין :

שרופה באש . כסוחה לשון לא תזמור ( ויקרא כ''ה ) ת''א לא תכסח : יאבדו . תמיד הם הולכין ואובדין מגערת פניך וזעפך :

שרופה באש . הלא הגפן ההיא שרופה היא באש וכרותה ממקומה והמה הולכים ואבודים מגערת כעסך :

כסוחה . ענין כריתה כי לא תזמור ( ויקרא כ''ה ) תרגומו לא תכסח וכן קוצים כסוחים ( ישעיה ל''ג ) :

שרופה ועתה היא שרופה באש וכסוחה, שכסחו את הכנה, ושרפו את הבנין, ואם כן ראוי כי החזיר והזיז שדי מגערת פניך יאבדו על שמחבלים את הגפן :

תהי ידך על איש ימינך . תשיב מכותיך על עשו שהוא איש העומד להפרע ימינך ממנו : ועל בן אדם . אשר אמצת לך להיות מושבו משמני הארץ :

תהי ידך . מעתה תהיה ידך להגן על איש שהושעת בימינך : ועל בן וגו' . הוא כפל ענין במ''ש כי היא היא ועל ישראל יאמר :

תהי, ונגד כנת ימינו, יש עתה איש ימינו, שהוא האויב שבא ג''כ בכח ימין ה' שנתן הגבורה בידו להחריב ארצות, ונגד הבנין שאמץ לו לחזק הגפן, יש בן אדם שאמץ לו להחריב ולהשחית, מבקש תהי מכת ידך על איש ימינך, כאילו יד ה' השמאלית תכה את האיש שחזק בידו הימנית :

ידך. מכת ידך :

ולא נסוג ממך . ואל תגרום לנו להיות נסוגים ממך : תחיינו . מן הגלות ונזכיר טובתך וגבורתך ואז נקרא בשמך :

ולא נסוג . לא נשוב אחור ממך : תחיינו . ר''ל הוציאנו מן הגלות ונקרא אז בשמך להודות לך :

נסוג . ענין החזרה לאחור כמו ונסוג מאחר אלהינו ( שם נט ) :

(יט-כ) ולא נסוג ממך, ואנחנו לא נסוג מאמונתך, רק תחיינו בכל משך זמן הצרות האלה למען בשמך נקרא, ונאמר ה' צבאות השיבנו, ויען התפלל עתה על בנין המקדש הזכיר שם הויה שאין מזכירים אותו רק במקדש :

ה' אלהים צבאות . כאן נאמרו שלש אזכרות ( של שמות ) ובאמצעי שתי אזכרות ובראשון אזכרה א' הכל לפי חוזק הגליות והצרה והגאולה :