לעיים . לגלים ומהו מזמור והלא קינה היא אלא לפי שנאמר ( איכה ד' ) כלה ה' את חמתו ובמה כלה ויצת אש בציון מזמור ושיר הוא ששפך חמתו על עצים ועל האבנים ולא עשה כליה בבניו :

אלהים . אתה אלהים איך תתאפק על אשר באו גוים בנחלתך : לעיים . כן דרך החרבות להיות מלאים מגלי אבנים :

לעיים . ענינו תל וגל כמו לעי השדה ( מיכה א' ) :

מִזְמוֹר לְאָסָף: חמשה בני סמכי הוה ליה לאבימי בחיי אביו וכי הוה אתא רבי אבהו קרי אבבא רהיט ואזיל ופתח ליה ואמר אין אין עד דמטאי התם יומא חד אמר ליה אשקיין מיא אדאייתי ליה נמנם גחין קאי עליה עד דאיתער איסתייעא מילתיה ודרש אבימי מזמור לאסף וכו'.קידושין לא ע"א מִזְמוֹר לְאָסָף: א"ל רבא מי קא מדמית נהרג מתוך רשעו למת מתוך רשעו מת מתוך רשעו כיון דכי אורחיה קמיית לא הויא ליה כפרה נהרג מתוך רשעו כיון דלאו כי אורחיה מיית הויא ליה כפרה תדע דכתיב מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך [וגו'] נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ מאי עבדיך ומאי חסידיך לאו חסידיך חסידיך ממש עבדיך הנך דמחייבי דינא דמעיקרא וכיון דאיקטול קרי להו עבדיך וכו'סנהדרין מז ע"א

מזמור לאסף, הוסד על החורבן, אלהים באו גוים בנחלתך, כולל כל מקומות המקודשות שהם נחלת ה', ומפרש את ההיכל טמאו ואת ירושלים שמו לעיים :

לעיים. לגלים, ותרגום לעי השדה ליגרי חקלא, ויגר תרגום של גל :

בשר חסידיך . והלא רשעים היו אלא משקבלו פורענותם הרי הם חסידים וכן הוא אומר ( דברים כה ) ונקלה אחיך כיון שלקה אחיך הוא , כן מפורש באגדה :

נתנו וכו' . כי לא נתנום לקבורה :

לחיתו . הי''ו יתירה וכן וחיתו ארץ למינה ( בראשית א ) :

נתנו וכו' בשר חסידיך, הנבלה הוא גוף של המת כמו שהוא והבשר הוא אם מחתכים אותו לחתיכות, ומוסיף שחתכו בשר החסידים לחתיכות והשליכום לכלבים ולחית הארץ :

לחיתו ארץ. מובדל במובנו המדויק מחית השדה שהם חיות המצוים בישוב, שכלכלו אותם בבשר שחתכו מן נבלת החסידים.

ואין קובר . כי הנשארים פחדו לצאת ממקום מחבואם ולקברם :

שפכו, ולא היה זה מעט כי שפכו דמם כמים רבים, ולא בשדה במדבר כי זה היה סביבות ירושלים, ובכ''ז אין קובר מרוב השממון, כמ''ש בירמיה סי' ח' :

וקלס . לשון דבה לדבר בם כמו למשל :

היינו חרפה . השכנים היו מחרפים אותנו :

וקלס . ענין לעג וחרפה כמו וקלסה לכל הארצות ( יחזקאל כ' ) :

היינו חרפה לשכנינו, האומות השוכנים בינינו היה להם זה לחרפה, והשוכנים סביבותינו היינו להם לעג וקלס :

חרפה. לשכנינו וכו' (כנ''ל מ''ד י''ד) :

עד מה . עד מתי : תאנף . תקצוף : קנאתך . חמתך שאתה מקנא להנקם ל' אל קנא ( שם ד' ) אנפרנמנ''ט בלע''ז :

עד מה . עד מתי יהיה כן וכי תאנף לנצח וכי תבער קנאתך כמו אש שהולך ושורף עד תומו :

תאנף . מל' אף וחימה :

עד מה ה' תנאף לנצח, אנף הוא בשמכלה חרון אפו, ובזה ראוי שיופסק הכעס, ואיך תנאף לנצח, אחר שכבר כלית חרון אפך בנו, א''כ ראוי שתבער כמו אש קנאתך.

תאנף. גדר פעל אנף (לקמן פ''ה ו') :

שפוך . הסר החמה מאתנו ושפוך אותה על הגוים אשר לא יירצו לדעת אותך :

אל הגוים . על הגוים :

ותשפך חמתך הפנימית על הגוים אשר לא ידעוך, ועל ממלכות אשר הגם שידעוך בשמך לא קראו :

חמתך. הוא הכעס הפנימי כנ''ל (ו יב). לא ידעוך. בשמך לא קראו. וכן בירמיה (י' כ''ה) :

אכל . כלו והשמידו : נוהו השמו . החריבו מדורו זה בה''מ :

כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו, כי ה' החריב המקדש לכלות חמתו על העצים והאבנים, וא''כ אחר שנוהו השמו למה אכל את יעקב ג''כ, וא''כ עשו בנו יותר ממה שגזרת עלינו :

אל תזכר וכו' . אם אמנם עתה נשוב אליך : מהר . במהירות רב תקדים לנו רחמיך כי דלונו מאד בתכלית העוני ואין לנו כח לסבול עוד :

אל תזכר, ר''ל שהמוכה עבור חטאיו אין מרחמים עליו אחר שהוא אשם בדבר, לכן אבקש שיקדמונו רחמיך טרם תזכור העונות הראשונים, שאם תזכור עונות לא תרחם, ולכן אל תזכר לנו עונות רק טרם שתזכור העונות יקדמונו רחמיך על כי דלונו מאד, וגם

יקדמונו, הקדימה היא לפני דבר אחר, ור''ל לפני זכירת העונות :

על דבר . בעבור כבוד שמך לבל יחולל : למען שמך . המורה שאתה רחום וחנון :

על דבר . בעבור כמו ועל דבר כזבי ( במדבר כה ) :

עזרנו מצד שהיית תמיד אלהי ישענו, על דבר כבוד שמך כי בזה יתחלל כבוד שמך, אחר שיודעים שתמיד היית מושיע לנו יאמרו מבלתי יכולת, ואז אחר שיקדמונו רחמיך בסבת כבוד שמך ותתעורר עי''כ לעזרנו טרם שתזכור לנו עונות ראשונים, אז הצילנו וכפר על חטאתינו שאז תזכור כי חטאנו לפניך, ותכפר עון, וזה ג''כ למען שמך, שאתה טוב וסלח, שאחר שכבר קדם מדת הרחמים והסכים להושיענו, ראוי שתכפר גם החטאים שהם מעכבים את הישועה :

עזרנו אלהי ישענו. העזר פחות מן הישועה, שהמושיע עושה הכל בעצמו לא כן העוזר, ואחר שתמיד היית מושיע, עכ''פ עזור עתה. עזרנו והצילנו. ע''ל ז' ב' :

למה יאמרו וגו' . למה יאמרו הגוים איה אלהיהם אם אלהים הוא יריב ריב עמו יודע לזאת יודע :

למה, מפרש מ''ש על דבר כבוד שמך, כי למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם ויש בזה חילול ה', אחר שהיית תמיד אלהי ישענו, זאת שנית ראוי שיודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך, שזה ג''כ נוגע לכבוד שמך :

הותר . פתח אסירים ממסגר שלהם כמו ( לקמן קמ''ו ) מתיר אסורים , שלח מלך ויתירהו ( לקמן ק''ה ) : בני תמותה . בני הנהרגת עליך , תמותה אנמוריניד''א בלע''ז , ויש דוגמתו בלשון חכמים מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותה שחוטה ואל יאכלו בשר תמותה נבילה ופירושו בשר מסוכנת ששחטה , במסכת קידושין :

אנקת : . צעקת האסיר : הותר . התר קשרי הנאסרים להוציאם להריגה :

אנקת . ענין צעקה וגניחה כמו באנוק חלל ( יחזקאל כו ) : הותר . ענץ פתיחת הקשר :

תבוא, וגם ראוי שתעשה זאת מצד התפלה, שתבא לפניך אנקת אסיר שהוא מוכן למות, וראוי שתותיר אותו מן המות כגודל זרועך :

הותר. שיתירם מן המאסר, או שישאירם בחיים :

והשב . כמו שעשה לנו כן השב גמול פורעניות אל שכנינו : שבעתים . שני פעמים שבעה ר''ל רבת פעמים השב להם גמולם : אל חיקם . הפורעניות תביא אל חיקם ולא יטה לכאן ולכאן : חרפתם . גמול חרפתם אשר חרפוך :

והשב, וגם ראוי שתשיב לשכנינו על מה שחרפו אותך, שזה ג''כ נוגע לכבוד שמך, וראוי שתשב להם שבעתים, כי כפי ערך המחרף והמתחרף אין די אם תשיב להם כפי חרפתם, כי אין ערך שוה בינך ובינם, וראוי שיקבלו שבעתים, ר''ל פעמים אין מספר :

ואנחנו . ואז אנחנו שאנו עמך וגו' נודה לך לעולם בעבור זה ונספר תהלתך להדורות הבאים :

ואנחנו, וגם שעי''כ נודה לך לעולם ויתקדש שמך, בין ע''י הודאה על הטוב, בין ע''י ההילול שהוא ספור שבחך :

לעולם, לדור ודור. לעולם הוא הזמן התמידי, ולדור ודור הוא הזמן המתחלק לשני דורות (כנ''ל ל''ג י''א), ההודאה על הטובה העברה היא תמידית כל ימי חיינו שהוא מצדנו, וספור התהלה היא לדורות הבאים מדור לדור :