אך טוב לישראל אלהים . לפי שענין המזמור מדבר בצרות הבאות על עובדי המקום לכך פתח בו כך וזהו פירושו אע''פ שאני צועק ומתמה על צרותיהם של ישראל ידעתי כי הקב''ה טוב להם ולטובתם הוא מביא עליהם את הרעה כדי לזכותם לחיי העולם הבא :

אך טוב וגו' . ר''ל הן השכלתי לדעת שהאלהים הוא אך טוב לישראל ולברי לבב שבהם ולא להרשעים כי הצלחתם באמת לא לטובה יחשב :

לברי . ברור ונקי מעכירת עון :

מזמור לאסף, מדבר ומתוכח על שלות הרשעים ויסורי הצדיקים, ומשיב תשובה מספקת ע''ז. - אך טוב, טרם החל לדבר מהשאלה הזאת של רשע וטוב לו וצדיק ורע לו, הקדים לאמר כי באמת לישראל אלהים הוא אך טוב, ר''ל שאינו מציע השאלה הזאת כמספק בהנהגת ה' עצמו אם הוא טוב או רע, כי כל ישראל לבם נכון בה' היותו אך טוב, אולם זה רק לברי לבב, מי שלבם בר ונכון וחזק באמונתו יאמר כן, לא כן אנכי, כי.

ואני . מטרם שומי זאת אל לבי כמעט נטיו רגלי ושופכו אשורי לנטות מאחרי המקום :

ואני כמעט . טרם שומי זאת על לבי כמעט היו רגלי נטויים מדרך ה' : כאין . כשעה מועטת מאפס זמן היו אשורי נשפכים מעבודת ה' וכפל הדבר במ''ש לגודל הקרוב :

אשורי . הרגלים שפוסע בהן כמו לא תמעד אשוריו ( לעיל ל''ז ) :

ואני כמעט אשר נטיו רגלי, והחלותי להרהר ולדרוש ולחקור אחר הנהגת ה', הנה כאין שפכו אשורי, היה קרוב שישפכו אשורי מדרך האושר אל כפירה ומינות :

שפכו אשורי. יצייר כי נושא אתו כלי מלא מן אושר נפשי שלו, וכשימעדו רגליו ליפול ישפכו האשורים שלו כאשר ישפכו מים שבכלי עת ימוט הנושאם :

כי קנאתי בהוללים . במערבבי דרכיהם אשר הייתי רואה את שלומם , בהוללים מערבבים כמו ( ישעי' א' ) סבאך מהול במים ( סא''א ) :

בהוללים . בהצלחת ההוללים כי עיני ראו שלום הרשעים :

בהוללים . ענין סכלות כמו והתהוללו הרכב ( ירמיה מ''ו ) ור''ל רשעים כי אין אדם עובר עבירה אא''כ נכנס בו רוח שטות :

כי קנאתי בהוללים שהם מצליחים בעוה''ז, ושלום רשעים אראה, וחושב בהצלחת הרשע ג' דברים שהם משונים בם מכלל בני אדם, כי המון בני אדם כולם נכונים המה לשלש רעות כוללות, {{{א}}} מצד מזג גופם שהוא רפה וחלוש, עד שכרוך בטבעו האפיסה וההעדר על ידי ליחות השרשי שיחסר תמיד עד יבא המות, אבל הרשעים לא ישיגם רעה זאת :

כי אין חרצובות למותם . ל' אסירה כמו ( שם נ''ח ) פתח חרצובות רשע , מסגרי כבלי רשע שאוסרין בהן העניים אף כאן אין יסורין למיתתם המתים בהם מהם מתים בריאים כאולם בלא יסורין , ורבותינו פירשו חרצובו' נוטריקון שאין חרידין ועצבין מיום המיתה , ד''א שאין הקב''ה מאחר צביונם ( פירוש רצונם ) :

למותם . לעת בוא זמן מותם אין להם תחלואים ויסורים וכ''א בריא הוא כבנין אולם :

חרצבות . קשרים ואסורים כמו פתח חרצבות רשע ( ישעיה נ''ח ) ור''ל תחלואים ומכאובות . ובריא . מלשון בריאות : אולם . ארמון :

כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת דרש רבא בר רב עולא מאי דכתיב כי אין חרצובות למותם ובריא אולם אמר הקב"ה לא דיין לרשעים שאינן חרדין ועצבין מיום המיתה אלא שלבם בריא להן כאולם וכו'.שבת לא ע"ב

כי אין חרצובות למותם, לא נמצא בטבע מזגם וגופם שיתחבא בחוריו ובסתריו חולשה שיוביל אותם אל המות, כי בריא אולם, אולם וכחם הוא בריא וחזק מאד, {{{ב}}} שכל בני אדם מלאים עמל ויגון למצוא מחיתם וצרכיהם כי אדם לעמל יולד, והם.

חרצובות. פרשתי ישעיה (נ''א ו'). חור צב, חורים מכוסים וטמונים, ר''ל דבר נסתר המוביל אל המיתה. ואולם שרשו איל, והמ''ם כינוי הרבים, כחם הוא בריא וחזק :

בעמל אנוש . בעת בוא עמל על אנשים אין הוא בכלל העמל ואינם מנוגעים עם שאר בני אדם :

בעמל אנוש אינמו, אינם צריכים לעמול למצוא פרנסתם כי מתפרנסים בלא עמל, {{{ג}}} שבני אדם ימצאו רעות מצד הטבע הכולל, מנגעים המשמשים בעולם, כמו נגעי התקופות ושינויי העתים והמערכת והמקומות וכדומה. והם עם אדם לא ינגעו :

אנוש, אדם. אדם יציין גם המין, ר''ל נגעים המיוחדים אל מין האדם, וכן דרשו חז''ל על בנגעי בני אדם, משא''כ העמל אינו מיוחד מצד האדם, רק מצד שהוא אנוש קטן ודל :

לכן ענקתמו גאוה . בעבור זה שאין יסורין באין עליהם העניקתם הגאוה לעלות על צוארם גסות הרוח : יעטף שית חמס למו . החמס שעושין עושה אותם שמנים ועוטף את שתותיה' ועגבותיהם בעובי שומן ובשר :

ענקתמו . מעלה גאוה סביב צוארו כענק הזה המסבב הצואר : יעטף . יכסה עצמו במסתר לארוב על אנשים לשית ולקחת החמס לעצמו :

ענקתמו . מל' ענק והוא עדי הצואר : יעטף . מל' עטיפה ומכסה : שית . ענין שימה :

לכן ענקתמו גאוה, יש סביב צוארם ענק של גאוה, אשר יעטף ויכסה ויסתיר את שית חמס אשר למו, ר''ל שהגם שי''ל שית ועריה בושת של חמס שהם עושים, מ''מ השית חמס מתעטף ומסתתר ע''י הענק של גאוה שעליהם, ר''ל שע''י גאותם וגדולתם לא יגנו אותם על החמס שעושים :

יעטף. בא על דבר המעטיף ומכסה על דבר, ומוסב על הענק, ושית כינוי על מקום הערוה חשופי שת (ישעיה כ') שית זונה (משלי ז'), שיכסה ערות החמס אשר למו :

יצא מחלב עינימו . עיניהם בולטות מרוב שומן כל אדם כחוש עיניו משוקעות . עברו משכיות לבב . יותר ממה שלבם מייחל ומצפה באה להם תאותם עברו בהם בהשגת ידם את תאות לבם :

יצא . מרוב שומן ידמה שיצאו עיניהם כאילו אין להם עינים כי בעובי שומן הפנים יתכסו העינים : עברו . מצאו הצלחות מרובות עד כי עברו ליותר מאשר עלה בלבם להיות צופים ומביטים עליה :

משכיות . ענין הבטה וכן מי יתן לשכוי בינה ( איוב ל''ח ) והוא הלב המביט וחושב הנולדות ומושכלות וקרוב הוא ללשון ארמי כי מצפה ( בראשית ל' ) תרגומו סכותא :

יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵמוֹ: מתני' מני רבי יוסי היא דתניא לבן ונכנס בשחור שחור ונכנס בלבן ה"ז מום דברי ר"מ ר' יוסי אומר לבן ונכנס בשחור ה"ז מום שחור ונכנס בלבן אינו מום שאין מומין בלבן אמר רב מ"ט דרבי יוסי דכתיב יצא מחלב עינימו תרבא דעינא איקרי עינימו סתמא לא איקרי ור"מ מ"ט מה לשון תבלול דבר המבלבל את העינים:בכורות לח ע"ב

יצא, מוסב על שית חמס, השית וערוה של חמס יצא ובוקע לחוץ, מן חלב של עינמו, אשר העינים שלהם עברו משכיות לבב, מצייר שעיני הרשעים האלה הם משונים מעיני בשר זולתם, כי עיני הרשעים הם עוברים משכיות לבב, שתחת שכל ב''א משכיות לבבם עוברים את העינים, היינו שלבם שוכה ורואה וחומד יותר מאשר יראו עיניהם, היינו מאשר נמצא אתם, כי מי שי''ל מנה מבקש מאתים, אבל הם עיניהם משיגים יותר ממה שלבם חומד כי ישיגו יותר מתאותם, (וכמ''ש למעלה י' כי הלל רשע על תאות נפשו), ושיעור הכתוב שהגם שהענק של גאוה מכסה את שית וערות חמסם, בכל זה חמסם יוצא ונראה לכל מן החלב והשומן של עיניהם (העוברים משכיות לב), שמחלב עיניהם תבקע החמס שלהם ויצא לחוץ, שכל מה שיראו בעיניהם הגם שלא יחמדוהו בלבבם הם חומסים ועושקים אותו :

יצא. מוסב על השית שיוצא ומתגלה מחלב של עינימו משכיות עמ''ש ישעיה (ב' ט''ז) :

ימיקו . את רעיהם : וידברו ברע עושק . לעשוק אביונים : ממרום ידברו . כגון פרעה וסנחריב ונ''נ מי ה' אשר אשמע בקולו ( שמות ה' ) מי בכל אלהי הארצות ( ישעי' ל''ו ) אעלה על במתי עב ( שם י''ד ) וזהו שתו בשמים פיהם :

ימיקו . ימסו בני אדם במעשיהם ובכל עת ידברו ברע ועושק וכל מחשבתם באלה . ממרום ידברו . מדברים כלפי מעלה כפרעה וסנחריב והדומים :

ימיקו . מלשון המקה והמסה :

ימיקו, ממרום ידברו, מצייר שיוצא דבור ממרום ששם ידברו ויגזרו אומר על הרשעים האלה, שראוי שימיקו, ושימותו בדבר ע''י רע של עושק שלהם, כן ידברו במרום, אבל הם לא יפחדו מגזרת עירין שגזרו במרום, כי בהפך.

וידברו. מענין דבר. ברע עושק. ע''י הרע של העושק :

שתו . שמו פיהם לדבר מול יושב שמים : ולשונם . אף כי לשונם תהלך בארץ מתחת השמים יעיזו פניהם לדבר מול יושב שמים :

שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם: ואמר ריש לקיש כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים שנאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ וכו'.ערכין טו ע"ב

שתו בשמים פיהם, הם יתנו את פיהם בשמים להכריז כרוז להפך ממה שדברו במרום, ולשונם תהלך בארץ, ר''ל ובארץ אין שומעים קול הראשון אשר דברו במרום, רק לשונם היא המהלכת והנשמעת בארץ, והם שתו בשמים פיהם ומכריזים לאמר.

לכן ישוב עמו הלום . לפי שעמו רואים דרך רשעים צלחה ישובו על דרך הרשעים ללכת בדרכיהם : הלום . כמו מי הביאך הלום ( שופטים י''ח ) הלום פה : ומי מלא ימצו למו . ומים של פלג המלא הם ד''ת הם נחשבים למו תמצית ומזלזלים בעיניהם :

לכן . בעבור רוב שלות הרשעים עם גודל רשעתם : הלום . הנה ר''ל למעשה הרשעים ההם : ומי מלא . מי כוס מלא תרעלות ימצו וישתו ר''ל מאוד דעותיהם נמשכות אחר מעשה הרשעים ההם :

הלום . הנה כמו אל תקרב הלום ( שמות ג' ) : ימצו . מלשון מציצה : למו . להם :

לכן, אחר שמה שהכריזו במרום עלינו לרעה לא בא עלינו, כי גם במרום אין שולטים עלינו להרע לנו, לכן ישוב עמו (של המרום) הלום, לשמוע לעצתנו, לא למצות המרום ופקודיו רק לעשות כמעשינו, ואז מי מלא ימצו למו, ישיגו ההשפעה של מים מלאים ממעיני הצלחה, ולא לבד שישתו כל המים, כי גם ימצו את התמצית, ר''ל שיריקו כוס ההצלחה עד שוליו, והמליצה שהגם שכפי הנהגת המרום היה ראוי שימותו הרשעים בדבר וחולאים קשים, הם מצליחים ואין שולטים בשמים עליהם להומם ולאבדם, כי ידם רמה וכאלו אין ביכולת ה' להרע להם :

עמו. של המרום. מי מלא. מים של פלג אלהים מלא מים. ימצו. כמו שתית מצית, שישתו עד התמצית :

ואמרו איכה ידע אל . איכה נוכל לומר שיש דיעה בהקב''ה ותורתו אמת :

איכה ידע אל . מעשה בני אדם : ויש דעה . לדעת הכל וכפל הדבר במ''ש :

ואמרו, ועפ''ז בני האדם טועים להכחיש את ההשגחה, ויטענו לאמר איך אפשר לומר שידע אל מכל הנעשה בעולם השפל, הלא.

איכה ידע אל, ויש דעה. לא ידע, יפול גם על מי שהוא בן דעת ואינו יודע ענין פרטי, אבל אין דעה, מציין שלא נמצא אצלו דעת כלל, תחלה יאמרו שאינו רוצה לדעת מעניני עולם השפל, באומרים עזב ה' את הארץ, ואח''כ יאמרו כדעת המינים שלא יצוייר אצלו דעה כלל, וכדעת הפילוסוף שהביא הכוזרי ובמו''נ, וכמ''ש חז''ל מה העמוד הזה וכו' :

הנה אלה רשעים . הם ועוברים על תורתו והרי הם שלוים בעולם ומגדילים כח ועושר : ושלוי עולם . לשון שלוה : השגו . הגדילו , ומנחם פירש ישוב עמו הלום , ישוב הרשע להלום את עמו של הקדוש ברוך הוא והראשון למדתי מדבריו של ר''מ בר יצחק שליח צבור זצ''ל :

הנה אלה . רשעים הם והמה בשלוה מעולם וגדלו בעושר רב :

השגו . גדלו כמו כארז בלבנון ישגה ( לקמן צ''ב ) : חיל . עושר כמו חיל כי ינוב ( לעיל ס''ב ) :

הנה אלה רשעים, שהלא הם מפורסמים ברשעם, ובכ''ז הם שלוי עולם והשגו חיל ומצליחים, ובהפך אנכי הגם שאני צדיק, בכ''ז.

השגו. ענין ריבוי, כמו ואחריתך ישגא מאד :

אך ריק זכיתי לבבי . כל זה מוסב על ואמרו איכה ידע אל וגם אומר אך לריק ועל חנם אנו שומרים מצותיו של הקב''ה והרי אנו נגועים כל היום :

אך ריק . לריק ובחנם הייתי זך הלבב מבלי הרהור עון ובחנם רחצתי כפי להיות מנוקים מגזל ושאר עבירות :

אך ריק זכיתי לבבי שלא לחטוא במחשבה, וארחץ בנקיון כפי, שלא חטאתי שום חטא במעשה, וכ''ז לא הועיל לי, כי הלא בכ''ז.

ותוכחתי . נראית כל היום תמיד מבקר לבקר מתחדשות צרות חדשות :

ואהי . והנה מעשה הטוב הועילו להיות נגוע בכל עת ולבוא עלי תוכחות יסורים בכל בוקר כי הלא להרשעים אין מחסור ואני מוכה ומעונה :

ואהי נגוע כל היום בלא שום חטא ועון, והיא תוכחתי לבקרים, ר''ל שהגם שאני נגוע בחנם, בכ''ז הם הנגעים האלה הם לי תוכחת מוסר בכל בקר, שאני חושב שאין יסורים בלא עון ואני מפשפש במעשי ואוסיף אומץ ביראת ה', הגם שהרשעים הגמורים עושים עבירות גדולות ומצליחים :

אם אמרתי אספרה כמו . אמר אסף אם אמרתי בלבי לספר את הכל כמו שהוא כל מה שעמו אומר על זאת : הנה דור בניך בגדתי . כלומר אשים אותם בוגדים ורשעים :

אספרה כמו . לספר הדבר כמו שהוא ר''ל כל מה שיש להרהר : הנה דור . הנה הספור יסית שאף בני הדור ההוא שהמה בניך ר''ל מאמינים בך הנה בשמעם מה שיש להרהר אעשה אותם לבוגדים ולזה לא ארבה עוד לדבר :

אם, אחר שהציע השאלה הגדולה הזאת, יאמר, בבואי לברר השאלה הזאת, ראיתי שאם אומר לספר ולהציע השאלה הזאת כמו שהיא, הלא הנה דור בניך בגדתי, עי''כ יבגדו הדור בה' ויצאו לידי כפירה ואהיה מחטיא את הרבים, וכן אם.

בגדתי, פעל יוצא מקומות המזומנים והמקודשים לשכר ועונש בעולם הנצחי :

ואחשבה . בלבי : לדעת זאת . מה היא מדתו של הקב''ה כן הוא עמל בעיני נראית היתה מדה זאת לי עמל ולא משפט :

ואחשבה . אהרהר במחשבתי לדעת ולהבין את זאת על כי נראה בעיני שהדבר הזה הוא עמל ולא משפט יושר :

אחשבה לדעת זאת, אם לא אספר לרבים רק אני בפ''ע אחשב ואעיין על חקירה זאת לדעתה, גם זאת עמל הוא בעיני, גם זאת אחשב לעמל ואון, שנראה כאילו אני מסתפק בעקרי האמונה :

עד . אשר באתי : אל מקדשי אל . אשר בירושלים , וראיתי מה שאירע בסנחרב ואז הבינותי לאחרית הרשעים שהוא לאבדון ואמרתי אך כל הטובה הבאה להם חלקות הם שהקב''ה מחליק להם הדרך שלהם שתהא נוחה וחלקה למען לא יתנו לב לשוב אליו ויאבדו :

עד אבא . לא הבנתי דרכי ה' עד אשר באתי אל המקדש ואל הכהנים המתבודדים שם בעיון החכמה ואת פיהם שאלתי ואדע מלין יענוני ואבינה לאחרית הרשעים שאיננה טובה :

עַד אָבוֹא: גזר רבי תעניתא אחתינהו לר' חייא ובניו אמר משיב הרוח ונשבה זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מיטרא כי מטא למימר מחיה המתים רגש עלמא אמרי ברקיעא מאן גלי רזיא בעלמא אמרי אליהו אתיוהו לאליהו מחיוהו שתין פולסי דנורא אתא אידמי להו כדובא דנורא על בינייהו וטרדינהו שמואל ירחינאה אסייה דרבי הוה חלש רבי בעיניה א"ל אימלי לך סמא א"ל לא יכילנא אשטר לך משטר [א"ל] לא יכילנא הוה מותיב ליה בגובתא דסמני תותי בי סדיה ואיתסי הוה קא מצטער רבי למסמכיה ולא הוה מסתייעא מילתא א"ל לא לצטער מר לדידי חזי לי סיפרא דאדם הראשון וכתיב ביה שמואל ירחינאה חכים יתקרי ורבי לא יתקרי ואסו דרבי על ידו תהא רבי ור' נתן סוף משנה רב אשי ורבינא סוף הוראה וסימנך עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם וכו'.בבא מציעא פה ע"ב

עד, ובהיותי נבוך בשאלה זאת ולא יכלתי לא לספרה לזולתי ולא לחקור עליה בפני עצמי, באתי בעיוני אל מקדשי אל, היינו שהשכלתי מקומות המקודשים לאל שבם תקבל הנפש גמולה ועונשה אחר המות, והשכלתי כי חיי העוה''ז אינם אחרית חיי האדם ומציאותו, כי עת תפשט הנפש שמלותיה החומריים בעת המות תבא אל מקדשי אל, ושם תחיה בחיים ערבים נצחיים טובים מחיים האלה, אז אבינה לאחריתם, ראיתי מה אחרית חיי הרשעים האלה שהצליחו ברשעם, אז ראיתי שהצלחתם פה הוא העונש היותר גדול להם, והוא כי.

אך בחלקות תשית למו . כל הטובה הבאה להם שהרי סופם הפלתם למשואות :

אך בחלקות . כל טובתם המה אך לתשלום גמול מעט מעשה הטוב שעשו למען תחליק דרכם שימעדו מהר לפול בחשכת הצרות ולא יהיה להם זכות מה להגן :

תשית . תשים : למשואות . ענין חושך כמו אמש שואה ומשואה ( איוב ל' ) :

אך בחלקות אשר תשית למו עי''ז הפלתם למשואות, שזה דומה כמי שכרה בור ושחת ללכוד בה ציד חיה, והחליק את הדרך המוביל אל הבור ההוא, שהגם שהחיה בעת תלך על הדרך החלק ידמה לה שהיא לטובתה להקל מהלכה, בסוף יתגלה שע''י החלקות נפלה למשואות, כן ע''י השלוה וההצלחה שהיה לו בעוה''ז ימות מיתת נצח ויפול לגיהנם, והוא כמו שבארתי בארצות השלום, שאחר שמחויב מהיושר האלהי שלא יקפח שכר כל בריה, שגם מי שהרשיע כל ימיו ועשה מצוה אחת יחויב שיתן לו שכרו עבור המצוה ההיא, וכן ראוי שהצדיק שעבר עבירה אחת יקבל את ענשה, וראה ה' כי העולם הנצחי הרוחני שבה יחיה האדם אחרי מותו נכבד הוא מאד משישלם בה שכר להרשע ועונש להצדיק, כי בהכרח יהיה השכר והעונש ההוא נצחי ואמתי, לא זמני ומדומה, ולכן ישלם שכר הרשע ועונש הצדיק, פה בעולם החומרי, אשר ההצלחה שיצליח הרשע פה ויסורי הצדיק אין להם מציאות בשכל רק בדמיון, כי העולם הגשמי בכלל הוא רק עולם המוחש נתלה בזמן ובמקום, עד שהטובות והרעות שירגשו בו הגופים אינם טובות ורעות נמצאים בפועל רק מדומים, וכן אינם נצחיים רק זמנים, וכן הם משיגים את החלק הפחות של האדם שהוא הבהמה שלו, לא אל האדם העצמי העקרי שהיא נשמתו, וא''כ בחלקות הזה שהחליק לו בעוה''ז עי''ז הפלתם למשואות לאבדן נצחי, כי ראה נא.

בחלקות. הב' הוא ב' הכלי, ע''י החלקות אשר תשית : למשואות. מענין שממה וחשך :

מן בלהות . מן שדים :

איך . כל רואיהם יתמהו עליהם ויאמרו איך נעשו שממה כרגע וכלו מן הצרות המבהילים :

ספו . ענין כליון כמו ספתה בהמות ( ירמיה י''ב ) : בלהות . הוא הפוך מן בהלות :

איך היו לשמה כרגע, כי ברגע שימותו חלף ונפסק כל הצלחתם המדומה, ואז ספו וגם תמו ע''י בלהות ושדים, ר''ל שלא נשאר מהם שארית במותם, כי תאבד נפשם באבדן גוייתם ואז יהיה כלא היה, ואז.

כחלום מהקיץ . כשינה שאין לה קץ שהוא שינת עולם כן היתה להם ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור ( ישעיה ל''ז ) : אדני בעיר צלמם תבזה . בירושלים שהרעו עליה שם נתבזה צלם דמותם ונשרפו כלם :

כחלום . כמו החלום שמעת הקיצה חלף והלך לו כן יכלו פתאום : בעיר . במקום רואים תבזה צלמם ודמותם :

צלמם . דמותם :

כחלום מהקיץ, כאשר יתום החלום ע''י היקיצה, כן אתה ה', בעיר בעת יעירו ויקיצו משנתם, אז צלמם תבזה, ר''ל כי חיי העוה''ז וההצלחה או היסורים שירגיש בו אינם חיים אמתיים נפשיים רק חיים זמנים מוחשים, וכמו שבעת החלום יחלום האדם שהוא מוכה ומתיסר או שהוא מלך גוים ומצליח, והגם שבמעמד השינה יש להרגשות האלה מציאות בדמיונו, כי מרגיש הכאב או העונג, בכל זאת בעת יקיץ ישכיל כי ההרגשה הזאת שהרגיש בחלומו לא השיג הדבר כמו שהוא במציאות רק כמו שהוא בדמיונו, שהמלכות או היסורים לא היה להם מציאות חוץ לדמיונו, כן ההצלחה או היסורים שידמה לאדם שהוא מצליח או מתיסר בימי חיי הבלו אינם דברים נמצאים בפעל, כי הם נשואים על דברים בלתי נמצאים בעצמם רק במקרה, כי העולם הזמני בכללו המוחש לחושנו אין לו מציאות בעצם רק במקרה, כמו שהתבאר בפילוסופיא, והזמן עם המוחשים המתראים בו הוא ממיר מצבו בכל רגע, בלתי עומד רק שוטף ועובר, ולא תרגיש הנפש את ההצלחה או היסורים רק בעוד שהיא ישינה בחומר הלז, כי אז תחלום שהגוף שהיא לבושה בו, מולך או מתיסר אבל בעיר, בעת תעיר משנתה ותקיץ מחלומה, שאז אינה רואה את כל מאומה בידה מדברי העוה''ז, ואז צלמם תבזה, כי אז ישיגו העונש בצלמם ונפשם הרוחניית, שתחת שהנפש נקראת כבוד תהיה מבוזה כי תכרת ותרד לאבדון :

בעיר. כמו בהעיר. וצלמם. היא הנפש הנצחיית, צלם אלהים שלהם.

כי יתחמץ לבבי . מטרם שראיתי מפלה זו ברוח הקדש היה לבבי מתחמץ על דרך הרשעים שצלחה , ובכליותי הייתי משתונן , לשון חרב שנון , וכשהוא מתפעל התי''ו ניתנת באמצע שורש התיבה כדרך כל תיבה שיסוד תחילתה שי''ן :

כי יתחמץ לבבי . כי בעוד היה לבי כעוס על הדבר ובעוד אחדד כליותי להרהר :

יתחמץ . מלשון חומץ ובא בדרך השאלה על הכעס : אשתונן . מל' שנון וחדוד :

כי, בעת שיתחמץ ויזדכך לבבי ויטהרו רעיוני, וכליותי אשתונן לבקש המחשבה והעצה הנכונה, אז אראה כי.

יתחמץ. יטהר כמו חמוץ בגדים (ישעיה ס''ג) לפי פרושי שם. ויל''פ שכליותי מוסב על יתחמץ כי יתחמץ לבבי וכליותי אז, אשתונן, כמו ושננתם לבניך אז אלמד לדעת שאני בער, ולדעת המפ' בא הא' תחת הה' השתונן :

ואני . הייתי בער ולא הייתי יודע מה היא המדה וכבהמה הייתי עמך : ואני . אע''פ שהייתי רואה כל זה תמיד הייתי עמך ולא זזתי מיראתך :

ואני בער . עדיין הייתי בער ולא אדע מדוע דרך רשעים צלחה : עמך . בהנהגה אשר עמך הייתי כבהמה כי לא הבנתיה :

בער . שוטה וסכל :

אני בער, במה שלא אדע כי בהמות הייתי עמך, שחיי הגשמים בגוף וגויה היא חיי הבהמה, כי גוף האדם אינו משונה מגוף הבהמה ולא זאת עצמות האדם והבדלו מן הבהמה, וההצלחה והיסורים שישיג בעוה''ז לא ישיג האדם, רק הבהמה שבה ישכון האדם העצמי, והיא אינו האדם רק בית ומשכן אליו, או לבושו וכסותו ושמלתו לעורו :

אחזת ביד ימיני . להחזיקני ביראתך כשקרבו רגלי לנטות מדרכך כמו שאמר למעלה כמעט נטיו רגלי :

ואני תמיד עמך . ומ''מ הייתי תמיד עמך ולא זזתי ממך וכאלו אחזת ביד ימיני ללכת אחריך :

ואני תמיד עמך, אבל אני בעצמי, שהוא האדם, שהוא נפשו ושכלו שהוא עקר האדם, אני תמיד עמך, עצמות האדם שהיא נשמתו לא ישתנה ולא יתפעל ממקרי הגוף שהוא בהמתו טובותיו ורעותיו, כי בכל השנויים שישתנה הגוף האני הוא קיים בלתי משתנה, והיא תמיד מתמדת על מעמד אחד, והיא עמך חי בחיים נכבדים אמתיים אלהיים למעלה ממקרי הזמן ותמורותיהם, כי היא דבקה בה', ואתה אחזת ביד ימיני, ימליץ כי האני הזה שהוא עצמות האדם, ר''ל נשמתו, י''ל שתי ידים, יד ימין שבו יתגבר על בהמתו וירים ימינו וישבע בחי העולם לחיות חיים מלאכיים אלהיים נבדל מן הגוף ותאוותיו, ויד שמאל הוא היד שתשפילהו לאכול באבוס אחת עם בהמתו ולחיות כחיי הבהמה ולב כסיל לשמאלו, ואתה אחזת ביד ימיני, לבל אחסה תחת הבמה, רק ארכב עליה ובל אבקש הצלחות המדומים האלה המשתנים, רק.

תנחני . נחיתני : ואחר כבוד תקחני . אילו היה טעם על כבוד היה פתרונו לאחר שהשלמת לסנחרב כל הכבוד שפסקת לו תקחנו אליך הפלת נסיך לישראל והחרבת את סנחרב עכשיו שהטעם על ואחר זה פתרונו ואחרי כן לכבוד תקחני משכתני אליך לכבוד ולתפארת :

בעצתך . כאלו נהגת אותי ללכת בעצתך : ואחר . אחר כל אלה תקח אותי הכבוד ר''ל בעבור שלא זזתי ממך השגתי את הכבוד בהבנת הדבר לאמיתו :

בעצתך תנחני, היא עצת ה' להדבק בו, ולעשות הכל לשמו בלי פניה גופניית רק בעבור מצות ה' ואחר כבוד תקחני, והעצה הזאת היא תקח אותי אחר כבוד, שהיא אחר הנפש שנקראת בשם כבוד בכתבי הקדש כי היא כבוד האדם האמתי, שאלך אחר כבוד לא אחר הבזוי והשפל שהוא החומר ותאוותיו :

ואחר כבוד. אחר הנפש שנקראת כבוד, ומן הנגינה נראה שפי' ואחר כך, ר''ל אחר המות אז בכבוד יקח אותי אליך ב' בעצתך, נמשך לשתים :

מי לי בשמים . שום מלאך שבחרתי לי לאלוה לא בחרתי אלא אותך :

מי לי . עתה רואה אנכי כי אין מי בצבא השמים להרע או להיטיב : ועמך . לא חפצתי לשתף עמך את מי בארץ כי אין דומה לך :

מי לי, עד שאקרא להמון כחותי לאמר, מי לי בשמים, מי הוא מכם השייך לשמים, שהיא הכח השמיימי הרוחני הנעלה מן הזמן והגשם, אל הכח הזה השמיימי הנמצא בי אשמע ואותו אבקש, ועמך לא חפצתי בארץ, ועם מה שאני עמך, דבק באלהות ורוחניות ע''י הנפש הרוחניית האלהית הנמצא בי, לא חפצתי בארציות כלל, ומואס אני את החומר והצלחות הארציית כולנה, רק אביט אל הצלחות שמיימיות אושריות רוחניות, כי הלא.

כלה שארי . נתאוה בשרי ולבבי לך : כלה שארי . ל' תאוה כמו ( לקמן קי''ט ) כלתה לתשועתך נפשי :

כלה . בשרי ולבבי יתאוו לה' : צור לבבי . כי אלהים הוא חוזק לבבי וחלקי לעולם :

כלה . ענין תאוה : שארי . בשרי כמו אם יכין שאר לעמו ( לקמן ע''ח ) :

כלה שארי ולבבי הלא כחות הגוף כולם יכלו ויתמו לבסוף, בין שארי שהוא בשר הגוף שהוא הנושא לאלה ההצלחות המדומות, וגם לבבי שהוא החפץ ומתאוה אל הצלחות האלה, הלא הוא כלה ובלתי נצחי ועם כליונם יכלו גם ההצלחות שהם נשואות עליהם, אבל צור לבבי, הצור העקרי השרשי של לבבי, הצור שעליו תום לבבי יעמוד, שהיא הנפש שהיא צור האדם ושרשו, וכן חלקי אלהים החלק האלהי הנמצא בי הלא הוא אינו כלה רק יעמד לעולם, וא''כ האושר הנישא עליו הוא ג''כ נצחי בלתי נפסד :

שארי. בשרי. צור לבבי. הנפש, כמ''ש ויעתק צור ממקומו עמש''ש, וחלקי (חלק) אלהים כמו כסאך אלהים (למעלה מ''ה) :

זונה ממך . נפרד ממך :

רחקיך . הרחוקים ממך יאבדו כאשר מעולם הכרת כל הסר ממך :

הצמתה . ענין כריתה כמו עצמו מצמיתי ( לעיל ס''ט ) : זונה . ענין הסרה ועל שם זה נקראת המנאפת בשם זונה על אשר סרחה מדרכי הצניעות :

הִצְמַתָּה כָּל זוֹנֶה מִמֶּךָּ: א"ר אמי לא מת דואג עד ששכח תלמודו שנא' הוא ימות באין מוסר וברוב אולתו ישגה רב (אשי) אמר נצטרע שנאמר הצמתה כל זונה ממך כתיב התם לצמיתות ומתרגמינן לחלוטין ותנן אין בין מוסגר ומוחלט אלא פריעה ופרימה (סימן שלשה ראו וחצי וקראו) וכו'.סנהדרין קו ע"ב

כי הנה, עתה סיים דברי המזמור בכלל, אומר הנה הרשעים אובדים משתי סבות, {{{א}}} שיאבדו מעצמם מצד שהם רחוקים מה', שעז''א רחקיך יאבדו, כי קיום כל נמצא הוא מה' וכפי רחוקו ממנו אין לו קיום וחיות ומציאות, {{{ב}}} יאבדו ע''י השגחה ועונש, כי הצמתה כל זונה ממך, שתכרית אותו בהשגחה על חטאיו :

מלאכותיך . שליחותיך רוח הקודש הבא בלבי לאמר :

ואני וגו' . יש לי קרבת אלהים כי אקרב עצמי אליו : שתי . שאשים מחסי בה' : לספר . לעסוק בספורי מעשיך הנוראים והנפלאים ולא לעסוק בדברי זולת :

מלאכותיך . מלשון מלאכה ומעשה :

ואני, יש לי קיום מצד עצמי, כי קרבת אלהים לי טוב, שע''י קרבת אלהים לי, אמצא טוב ואושר, {{{ב}}} מצד ששתי בה' מחסי שמשגיח עלי בהשגחה מיוחדת ובזה שמתי מחסי, לספר כל מלאכותיך, שאספר רק המלאכיות והרוחניות שהם עניני הנפש שהיא מלאך ה' בארץ לעבוד עבודתו והוא כאלהים לדעת טוב :