יעשן אפך . כל הכועס נחיריו מוציאין עשן :

זנחת לנצח . למה עזבת את ישראל זה זמן רב עד שנראה כאלו כן יהיה לעולם . יעשן . למה יעשן אפך בישראל שהמה הצאן שאתה רועם :

זנחת . עזבת כמו זנח ה' מזבחו ( איכה ב ) : יעשן . הוא ענין כעס כי ע''י חמום הכעס נראה יוצא מהנחירים כמו עשן ואמר בלשון הנופל באדם כדי לשבר את האוזן :

משכיל לאסף, הוסד על חרבן בהמ''ק, למה ר''ל כי מה שארך הזמן ולא נושענו, יהיה בא' משני פנים, {{{א}}} אם העזיבה היתה עזיבה עולמית ע''מ שלא לשוב אלינו עוד, עז''א למה אלהים זנחת לנצח, {{{ב}}} אם עזב רק לזמן עד יכלה כעסו רק שעדן לא נח רוגזו, ועז''א למה יעשן אפך בצאן מרעיתך :

קנית קדם . לפני בריית עולם שנאמר ( לקמן צ' ) מעון אתה היית לנו בטרם הרים יולדו : זה שכנת בו . תקון לשון הוא כמו ( ישעיה מ''ב ) זו חטאנו לו והוא כמו אשר שכנת בו :

קנית קדם . אשר קנית לך לעם מזמן קדום מאז גאלתם ממצרים והבאתם אל הר ציון ששכנת בו והוא מקרא קצר :

זכור, שלשה דברים, {{{א}}} עדתך קנית קדם שמקדם בימי האבות והשבטים קנית העדה הזאת שתהיה שלך, וכבר הבטיח להאבות להיות להם לאלהים ולזרעם אחריהם, וראוי שלא תעזוב קנינך, {{{ב}}} שאח''כ גאלת שבט נחלתך, שעת החזיקו זרים בקנינך ונחלתך, היית אתה הגואל, (שהגואל הוא מצד שיש טענה וזכות בהדבר) וא''כ ראוי שתגאלם שנית אחר שהם שבט נחלתך שהם לך לנחלה עולמית, {{{ג}}} הר ציון זה הלא שכנת בו, והאר פניך על מקדשך השמם למען ה' אשר שכן שם :

נחלתך. הנחלה מציין הקנין מדור דורים מאבות לבנים, כי הנגאלים היו שלו נחלה מהאבות, והגאולה היא מצד השייכות שיש לו בדבר כנודע, ומלת זכר נמשך לשתים זכור הר ציון :

הרימה פעמיך למשואות נצח . הגבה פעימות ובהלות שלך שיהו לאויביך למשואות נצח על כל אשר הרע האויב בבית המקדש , כן חברו מנחם עם ותפעם רוחו , למשואות לשון חורבן כמו שאיה ( שם ו' ) , תשאה שממה ( סא''א ) :

הרימה פעמיך . הרם רגליך ללכת להחשיך עד נצח את כל האויב העושה הרעה בבהמ''ק והוא הפוך כמו כל אויב הרע בקדש וכן כל תשא עון ( הושע יד ) ומשפטו כל עון תשא :

פעמיך . הרגלים שפוסעין בהן וכן פעמי דלים ( ישעיה כ''ו ) : למשואות . ענין חושך :

(ג-ד) הרימה, שיעור הכתוב הרימה פעמיך שאגו צורריך בקרב מועדיך, הצוררים כשבאו במקדש ה' שאגו עליו בקול לאמר, הרימה פעמיך מפה, לך מפה למשואות נצח, אל חורבת נצח, ר''ל שפה ישאר שואה ושממה לנצח, ותחת ששכנת בהיכל תשכון בשממות עולם, כי כל הרע אויב בקדש, כל בקדש הרע אויב, הוא הרע והשחית כל אשר היה בקדש כן שאגו הצוררים בקרב מועדך במקדש, ונוסף לזה שמו אותותם אותות, ששמו ע''ז אות ומופת שאין יכולת בידך להציל, כי אמרו.

למשאות. לחורבת, והרימה פעמיך כמו הוקר רגלך, או וישא יעקב רגליו ההליכה מפה. כל. שיעורו כל בקדש, הרע אויב :

מועדך . הוא בית המקדש אשר נאמר בו ונועדתי לך שם : שמו אותותם . כשגברה ידם להחריבו אז שמו להם את אותות קסמיהם שהם אותות אמת ומה הם הקסמים קלקל בחצים שאל בתרפים :

בקרב מועדך . בתוך בה ''מ מקום שהיו נועדים שם כל ישראל והשכינה עמהם : שמו אותותם אותות . אמרו שהאות שלהם הוא אות אמת כי עד לא הלך נ''נ על ירושלים עשה אותות לדעת אם יצלח כמ''ש שאל בתרפים ראה בכבד ( יחזקאל כא ) ובא לו האות ללכת ואחר שכבשה אמר שיש ממשות באלה האותות :

שאגו . צעקו : מועדך . מל' וועד ואסיפה :

שָׁאֲגוּ צֹרְרֶיךָ: אזל שדריה לטיטוס הרשע ואמר אי אלהימו צור חסיו בו זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו שנאמר שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות וכו'.גיטין נו ע"ב

יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות . יודע האויב כשהיה מכה בשערי פתחי המקדש שהוא כמביא מכותיו למעלה ברקיע ומנין היה יודע שהרי היה רואה שהיה העץ מסבך ואוחז את הקרדומות ובולען כמו שאמרו רבותינו כולהו בלעתינהו חד תרעא דירושלים , בסבך עץ קרדומות לשון נאחז בסבך ( בראשית כ''ב ) , העץ סובך אותם והם נסבכין בו :

יודע וכו' . כל מי שהביא קרדומו בסבך עצי הלבנון לחטוב ארזים להביאם לבנין בה''מ היה נודע לו כאלו מביא למעלה לפני כסא הכבוד כי למצוה רבה היה נחשב בעיניו :

בסבך . הענף נקרא סבך ע''ש שמסתבכים ונאחזים זה בזה כמו נאחז בסבך ( בראשית כ''ב ) : קרדמות . גרזנים :

יודע, אמרו הלא בזה יודע שדבר זה דומה כאילו מה שמשחיתים בבהמ''ק למטה מביא אותו למעלה, היינו שרע בעיני השמים למעלה, אם יסבך העץ את הקרדמות, אם יבלעו הקרדמות בהעץ ולא יוכלו לפעול פעולתם, זה יהיה אות שהורע דבר זה למעלה, או יל''פ בזה יודע ה', אם יביא למעלה את הקרדמות המכים בהעץ, בסבך של העץ אם יבלעו בהעץ, (ובאמת אמרו חז''ל שהקרדומות נבלעו בהשערים, שתחלה נעשה האות, רק שאח''ז נפסק נס הזה, ובזה שמו אותותם אותות. שה' מסכים על החורבן) :

בסבך. מקור, שיבלע העץ ויסתבכו בו הקרדומות, ולפירוש הב' בסבך שם, ויל''פ כי בעת הבנין לא נשמע מקבות וכלי ברזל בהבנתו עפ''ז אמר הלא תחלה אם באו קרדומות בסבך עץ היה נודע כאלו הביא הברזל למעלה, ואיך עתה פתוחיה בכשיל וכילפות יהלומון :

ועתה . אע''פ שהיה רואה שלפני הקב''ה קשה לא נמנע מלהלום כל פתחיה וכל שעריה יחד : בכשיל וכילפות . כלי משחית של נגרים הם ובקרדומות באו לה תרגום יונתן בכשיליא , כילפות לשון ערבי הוא כך פירש דונש והוא מכלי הנגרים : יהלומון . האויבים :

ועתה . בעת החורבן כל פתוחי הזהב שעל הקירות היו הצרים הולמים ומשברים בכשיל וכילפות :

פתוחיה . ענינו החתירה והחקיקה של צורות ודקלים כמו פתוחי חותם ( שמות כ''ח ) : בכשיל וכילפות . שמות כלים עשוים לשבר בהם אבנים : יהלומון . ענין הכאה ושבירה כמו יהלמני צדיק ( לקמן קמ''א ) :

וְעַתָּה פִּתּוּחֶיהָ יָּחַד: ומי סליק נבוכדנצר לירושלים והכתיב ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה ואמר ר' אבהו זו אנטוכיא רב חסדא ורב יצחק בר אבודימי חד אמר דמות דיוקנו היתה חקוקה לו על מרכבתו וחד אמר אימה יתירה היתה לו ממנו ודומה כמי שעומד לפניו אמר רבא טעין תלת מאה כודנייתא נרגא דפרזלא דשליט בפרזלא שדר ליה נבוכדנצר לנבוזראדן כולהו בלעתינהו חד דשא דירושלם שנאמר פתוחיה יחד בכשיל וכילפות יהלומון בעי למיהדר אמר מסתפינא דלא ליעבדו בי כי היכי דעבדו בסנחריב נפקא קלא ואמר שוור בר שוור נבוזר אדן שוור דמטא זימנא דמקדשא חריב והיכלא מיקלי פש ליה חד נרגא אתא מחייה בקופא ואיפתח שנאמר יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות הוה קטיל ואזל עד דמטא להיכלא אדליק ביה נורא גבה היכלא דרכו ביה מן שמיא שנאמר גת דרך ה' לבתולת בת יהודה קא זיחא דעתיה נפקא בת קלא ואמרה ליה עמא קטילא קטלת היכלא קליא קלית קימחא טחינא טחינת שנאמר קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות חטים לא נאמר אלא קמח חזא דמיה דזכריה דהוה קא רתח אמר להו מאי האי אמרו ליה דם זבחים הוא דאישתפיך אמר להו אייתי ואנסי אי מדמו כסי ולא אידמו אמר להו גלו לי ואי לא סריקנא לכו לבשרייכו במסריקא דפרזלא אמרו ליה האי כהן ונביא הוא דאינבי להו לישראל בחורבנא דירושלם וקטלוהו אמר להו אנא מפייסנא ליה אייתי רבנן קטיל עילויה ולא נח אייתי דרדקי דבי רב קטיל עילויה ולא נח אייתי פרחי כהונה קטיל עילויה ולא נח עד די קטל עילויה תשעין וארבעה ריבוא ולא נח קרב לגביה אמר זכריה זכריה טובים שבהן איבדתים ניחא לך דאיקטלינהו לכולהו מיד נח הרהר תשובה בדעתיה אמר מה הם שלא איבדו אלא נפש אחת כך ההוא גברא מה תיהוי עליה ערק שדר פורטיתא לביתיה ואיתגייר וכו'.סנהדרין צו ע"ב

ועתה, הלא ראינו שלא נעשה האות הזה. כי יהלומון בכשיל וכילפות וכלי משחית, את פתוחי הזהב שעל הקירות, ואח''כ.

פתוחיה. הפתוחים והצורות המפותחים על הקירות. כשיל. תרגום בקרדומות באו לה בכשילין, וכילף, כלי שמשברים בה את האבנים :

שלחו באש מקדשך . כמו שלחו אש במקדשך : לארץ . מקום שכינת שמך חללו והשפילו עד לארץ :

שלחו . ענין הצתה והבערה : חללו . מל' חולין :

שלחו באש מקדשך ושרפוה, וגם חללו לארץ משכן שמך שהוא הארון וכלי הקדש :

אמרו בלבם נינם יחד . נינם מושליהם וכן ( לעיל ע''ב ) ינון שמו , ואחריתו יהיה מנון ( משלי כ''ט ) כל מושליהם מחשבה א' להם הראשונים כאחרונים להזדווג לפטרונם של ישראל תחלה ואח''כ יזדווגו להם ותדע שהרי שרפו כל מועדי אל שהיו בארץ כל בתי וועד שלו , פלשתים החריבו שילה נבכדנאצר החריב בית ראשון ואחרים החריבו בית שני :

נינם יחד . כל שריהם בעצה אחת : כל מועדי אל . כל המקומות המיועדות לה' בהכ''נ ובהמ''ד :

נינם . ענין שררה כמו ינון שמו ( לעיל ע''ב ) :

אמרו, עד שלא לבד שנשאר המקדש חרב בימיהם, כי נינם ובני ביניהם אמרו בלבם יחד שהם שרפו כל מועדי אל בארץ, כי החורבן ערך עד ימי נינם, עד שגם נינם מתפארים שאין עוד לאלהים מקום מועד שישכן שכינתו בארץ, וכן מתראה כדבריהם, כי.

נינם. מענין נין ונכד :

אותותינו . שהבטחתנו ביד נביאך אין אנו רואים אותם בימים רבים שאנו בגולה נתנבא אסף על ימי הגלות : עד מה . עד מתי נהיה בצרה זו :

אותותינו . עדיין לא ראינו אותות הגאולה ואין עוד נביא לגלות הזמן : ולא אתנו . אין מי מאתנו יודע עד מתי יתאחר :

עד מה . עד מתי וכן עד מה ה' תאנף לנצח ( לקמן ע''ט ) :

אותותינו, כי שכינת האלהים בארץ היתה מתגלה, {{{א}}} ע''י נסים ונפלאות ועתה אותותינו לא ראינו, {{{ב}}} היתה מתגלה ע''י השפעת הנבואה לנביאים ועתה אין עוד נביא, {{{ג}}} היתה מתגלה ע''י רוח הקדש ועתה אין אתנו יודע עד מה :

עד מה. עד דבר מה, ר''ל כל מאומה :

יחרף צר . באומרו מבלי יכולת ה' הניחם ביד האויב : ינאץ . וכי ינאץ האויב את שמך לנצח בתמיה :

ינאץ . ענין בזיון :

עד מתי מתחיל לטעון שראוי שיעשה ה' למען כבוד שמו, כי עד מתי. אתה אלהים, יחרף צר וינאץ אויב את שמך, הכי יהיה זה לנצח :

יחרף צר, ינאץ אויב. הצר הוא בגלוי והאויב בלב כמ''ש בכ''מ, הצר מחרף בפרהסיא והאויב מנאץ בלב :

מקרב חיקך כלה . השליכה והוצא אותה מתוך חיקך והלחם באויביך , כלה לשון גרש כמו ( שמות י''א ) כלה גרש יגרש :

תשיב ידך . לאחור לבל הכות בו את האויב : כלה . ימינך כלה מקרב חיקך והוציאה משם והכה תכה בו את אויביך :

כלה . ר''ל מנע :

לָמָּה תָשִׁיב יָדְךָ: ת"ר ידך זו שמאל אתה אומר שמאל או אינו אלא ימין תלמוד לומר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואומר ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים ואומר למה תשיב ידך וימינך מקרב חיקך כלה וכו'.מנחות לו ע"ב

למה תשיב ידך וימינך. והלא אינך צריך לפעול פעולה נגדו רק שלא למנוע הפעולה, כי אתה משיב ידך וימינך ולא תניח את ידך לצאת כנגדו, רק הסתרת אותם בתוך חיקך לבל יעשו דבר, ואם (תוציאם) מקרב חיקך כלה, הלא אז יכלו ממילא, ולמה תעצרם בחיקך ולא תניח אותם שיצאו ויכלו אותם, ור''ל שלפעמים האויב חזק עפ''י הטבע וא''א לכלותו רק ע''פ נס ושידוד הטבע, ולזה צריך זכות הדור וכשאין הדור זכאים לא יעשה ה' נס להתנוסס, אבל פה א''צ לזה נס, כי האויב חלוש מצד טבעו ואם רק לא תשים ידך בחיקך, אם תוציא אותה מתוך חיקך יכולה עפ''י דרך הטבע, רק אתה מסתיר ידך ומונעה מלכלותו :

מקרב. המ''ם מורה על ההוצאה, השיבה מקרב חיקך וכלה את האויב :

ואלהים מלכי מקדם . והרי אתה תשועתנו מקדם :

מקדם . מעולם הוא מלכי והוא פועל הישועה :

ואלהים מלכי מקדם, והלא מקדם היית מלכי אשר לא לבד שלא השבת ידך אל חיקך כי גם חשפת זרועך הנטויה בדרך נס, עד שהיית פועל ישועות בקרב הארץ, ר''ל כי הישועות שיעשה ה' עפ''י הטבע והמערכה הוא פועל אותם בשמים, שמצד שהוא אלהי השמים ומנהיג מערכת השמים יסדרם באופן שיושעו ישראל כפי הסדר הטבעי, אבל אם יעשה נס שלא כדרך הסדר הטבעי הקבוע בשמים, אז הוא פועל הישועות בקרב הארץ למטה, הגם שהסבות הקודמות היורדות משמים אין מסכימים לזה :

ראשי תנינים . הם מצרים שנקראו תנינים שנאמר ( יחזקאל כ''ט ) התנים הגדול וגו' :

בעזך . בכחך פוררת הים לי''ב גזרים לכל שבט שביל לעצמו כן ארז''ל : על המים . כי נתקשו מי הים כסלעים והיו המצרים נזרקים עליהם ונשבר ראשם :

פוררת . ענינו הרצוץ לחתיכות רבות כמו פור התפוררה ארץ ( ישעיה כד ) . תנינים . תנים שם דג גדול שבים פרעה נקרא תנים כמ''ש בו התנים הגדול הרובץ וכו' ( יחזקאל כט ) ולכן יקראו המצרים תנינים :

אתה פוררת בעזך ים, הלא נס של קריעת י''ס שנתפורר הים ונעשה יבשה לפני ישראל היה נס בקרב הארץ שלא ע''י טבע השמים והמערכה, שברת ראשי תנינים על המים, ובעת ההיא שנעשה יבשה לפני ישראל בצד אחד, הטביע את התנינים המצרים מצד השני, והיה נס כפול, והנה המצרים נקראים בשם תנינים כמ''ש התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו, שהיו מאמינים שיש להם כח ע''י המים ונהר נילוס שהיו עובדים אותו ואת התנינים שבו, כמ''ש לי יאורי ואני עשיתני כמש''פ שם, ובכ''ז שברת אותם על המים :

ראשי לויתן . פרעה נקרא כן שנאמר ( ישעיה כ''ז ) יפקוד ה' בחרבו הקשה על לויתן וגו' : תתננו מאכל לעם לציים . נתת ממונו לעם ישראל לאוכלו לציים לכתות וצבאות שהוצאת , ציים סיעות כמו ( במדבר כ''ד ) וצים מיד כתים כתרגומו וסיען :

ראשי לויתן . שריו ושלישיו של פרעה הנקרא לויתן : תתננו מאכל . נתת עושרם לבזה לעם ישראל שהלכו במדבר מקום ציה ושממה :

רצצת . ענץ שבירה לחתיכות : לויתן . זה פרעה כי התנין הגדול הוא לויתן כמ''ש את התנינים הגדולים ( בראשית א ) והוא הלויתן ובת זוגו : לציים . מל' ציה ושממה :

אתה רצצת ראשי לויתן, שהם שרי המצרים וגדוליהם, תתננו מאכל לעם לציים, העם שהלכו בציה ומדבר שהם בזו בזת המצרים ושלל הלויתן :

לעם לציים. לעם שוכני ציה, והלמ''ד כפול, כמו לעדך ליעקב, לאדוני לעשו :

אתה בקעת . לישראל מן הצור מעיינות : אתה הובשת . ירדן שהוא נהר איתן :

אתה בקעת . את הסלע והוצאת להם מעין ונחל : נהרות איתן . זה הים והירדן ר''ל עשית להם נסים מחולפים במקום היובש השפעת מים ומקום המים הובשת :

הובשת . מל' יבש : איתן . ענין חוזק כמו איתן מושבך ( במדבר כד ) :

אתה, וגם ראינו שאתה פועל פעולות הפכיות, בצד אחד בקעת את הסלע ונעשה ממנו מעין ונחל, ובצד אחר הובשת נהרות איתן, שתעשה מן העפר מים ומן המים עפר, וכמ''ש מה לך הים כי תנוס ההופכי הצור אגם מים :

בקעת מעין, בקעת הצור שיהיה מעין, וכן וטחני קמח :

לך יום . גאולתם של ישראל : אף לך לילה . ועמך היו בצרות הלילה : אתה הכינות מאור ושמש . אתה הכינות להם מאור התורה :

לך יום . ר''ל אתה בראתם : אתה הכינות . להיות על כנם ולא ישנו את תפקידם : מאור . הוא הירח הנקרא מאור הקטן ( בראשית א ) :

הכינות . מל' כן ובסיס :

לך יום, ובאר הטעם שביכלתך לשנות ולהפך סדרי המציאות אחר שסדר הטבעי כולו הקבע מאתך ומתיחס אליך ולכן תוכל לשנותו כרצונך, ובאר שסדר הילוך המאורות הוא קבוע מאתך, בין המהלך היומי שסובבים את הגלגל בכל יום ממזרח למערב שממנו בא היום והלילה, לך יום אף לך לילה, הגם שהלילה הוא העדר האור הוא מתיחס אליך, כי אתה הכינות מאור ושמש, שגם אל הלילה הכינות מאור הלבנה שמקבל אורו מן השמש :

אתה הצבת . להם כל גבולות ארצם בכל טוב : קיץ וחרף אתה יצרתם . הרי זה דוגמת ( ירמיה ה' ) שבועות חוקות קציר ישמור לנו , לא שנית לנו סדר השנים :

כל גבולות ארץ . להיות כל מחוז במקום הראוי לו :

הצבת . העמדת : קיץ . ימות החמה : וחורף . ימות הגשמים :

אתה, וגם התנועה השנתית שתלך השמש מצפון לדרום ומדרום לצפון על קו המזלות, הוא מאתך, כי אתה הצבת כל גבולות ארץ, שעי''כ יצוייר הישוב בארץ בצפון ובדרום, כי קיץ וחורף אתה יצרתם, שעי''כ יהיה הקיץ והחורף לפי מה שתלוז השמש מן קו המשוה לצפון ולדרום כנודע וכנ''ל סי' י''ט, עד שגם בסדור הטבעי נמצא פעולות הפכיים, והכל לתכלית ישוב הארץ וכולם בחכמה עשית :

זכר זאת אויב וגו' . ואחרי שכל תשועתנו בך זכור זאת אשר האויב חרף אותך בהשמידו אותנו :

זכר . ר''ל אם אמנם הכל בידך ותשגיח על הכל זכר גם זאת מה שהאויב היה מחרף את ה' : ועם נבל . כפל הדבר במ''ש :

נאצו . ענין בזיון :

זכר זאת אויב חרף ה', הגם שסדר היום והלילה וחקות הטבע הם מאתך, הלא זאת היא הסבה שהאויב מחרף את ה', כי ע''י שרואה שהטבע הולך על סדר קיים קבוע יאמר כי עולם כמנהגו נוהג ולית דין ולית דיין, ועם נבל נאצו שמך המפורסם שאתה בורא כל, ואומר שהכל הוא בטבע, וא''כ ראוי שתראה נפלאותיך ונסיך כבימי קדם :

אל תתן לחית . לגדודי האומות כמו ( ש''ב כ''ג ) ויאספו פלשתים לחיה : נפש תורך . תור שלך וי''ת לשון תורים ובני יונה התור הזה משמת הזכר בן זוגה אינה מזדווגת לאחר אף ישראל לא החליפוך באל אחר אע''פ שרחקת מהם והיו כאלמנה : חית ענייך . נפש ענייך :

לחית . לעדת העובדי כוכבים אל תמסור נפש ישראל : חית ענייך . עדת ישראל שהמה עניים ומוכנעים :

לחית . ענין עדה וקבוץ וכן חית פלשתים ( ש''ב כג ) : תורך . מל' תור והיא כנסת ישראל והמשילה לתור כמו שהמשילה ליונה כמ''ש יונתי בחגוי הסלע ( ש''ה ב ) :

אל, (טענה ב') הלא ראוי ג''כ שתושיע בשבילנו, שישראל שדומים כתור וגוזל בל יטרפוהו החיות הטורפות, וגם חית ענייך היינו נפש חיה שלה, שהיא נשמתה האלהית, אל תשכח לנצח ר''ל כי מבואר מסוד המציאות שהצורות נכנעות זו תחת זו, עד שלכן יכנעו החיות החלשות נגד הטורפות מצד טבע צורותיהם, יאמר הגם שישראל דומה כתור, שהוא עוף בייתי חלוש ונוסעת בטבע, כן הם נוסעים ומטולטלים וחלשים, ראוי בל תתננה לחיות הטורפות מצד חיתה, נשמת חיים שבה, שהיא הצורה היותר עליונה מכל הצורות שבעולם השפל, כי היא בת אלהים חיים :

נפש, חית. באו בהגבלה שניהם על הנפש, וחיה היא הנפש הנצחית שנקראת חיה על שחיה לעולם, ונפש היא נפש החיונית, ועל שניהם ביחד אמר ויהי האדם לנפש חיה. תורך. התור היא היונה הנוסעת, וע''כ ממשיל בו את ישראל (המשולים ליונה) בעת נסיעתם מגולה אל גולה :

הבט לברית . אשר כרת את אבותינו : נאות חמס . נוה חמס לשון מדור :

הבט . ראה הברית אשר כרת לאבותינו לגאול בניהם : מחשכי ארץ . המקומות שישבו בהם בחשכת החורבן נתמלאו מדורי חמס :

מחשכי . מל' חושך : נאות . מדור :

הבט לברית, (טענה ג') כי בסוף התוכחות שבתו''כ אמר וזכרתי את בריתי יעקוב וכו' והארץ אזכר, והארץ תעזב וזכרתי להם ברית ראשונים, באר שאחרי שתשיגם המון צרות וגם הארץ תעזב אז יזכור ברית האבות וברית שכרת עמהם על הארץ, ועז''א אחר שכבר מלאו מחשכי ארץ נאות חמס, שבארץ צרה וחשכה והמחשכים שלה מלאו נות חמס, ראוי שתבט לברית שכרת ע''ז עם האבות :

אל ישוב דך נכלם . אל ישוב דך מלפניך בתפילתו נכלם :

דך . המדוכה אל ישוב נכלם בעת תפלתו רק קבלם ברצון ואז העני והאביון יהללו את שמך בעבור זה :

אל, (טענה ד') שראוי שתושיע את המקוה לך לבל ישוב דך נכלם, וכדי שעני ואביון יהללו שמך שאתה מושיע חוסי בך ושומע אל אביונים :

חרפתך . גדופיך כמו זאת אויב חרף :

ריבך . כי למולך קמו לגדף : כל היום . מה שחרף בכל עת :

מני . כמו מן :

קומה, (טענה ה') הלא ראוי שתקום לריב ריבך מה שנוגע לכבודך המחולל, כי ראוי שתזכר חרפתך מני נבל כל היום, שהוא, {{{א}}} שפלות המבייש שהוא נבל, {{{ב}}} התמדת החירוף כל היום, {{{ג}}} שהם עצמם ילעגו עליך בזה, ויאמרו.

עלה תמיד . אשר הוא עולה תמיד לחרף כלפי מעלה :

שאון . ענין המיה :

אל תשכח קול צורריך, כן שאון קמיך עולה תמיד, שהעם עצמם יאמרו בשאון וקול בניאוץ ובוז שלא תשכח קול צורריך, יצייר במליצה שע''י ששאונם עולה תמיד הם עצמם מזכירים אותך תמיד בל תשכח קול צורריך רגע :