לשלמה . על שלמה בנו התפלל תפלה זו שצפה ברה''ק שהוא עתיד לשאול מאת הקב''ה לב להבין לשמוע משפט : משפטיך . חכמת דינך שצוית בתורה : וצדקתך . לצדק את הדין , מלך ובן מלך שניהם בשלמה אמורים , דבר אחר משפטיך למלך תן היסורין יהו כלים בי והצדקה עשה לבני שיהיה שלום בימיו :

לשלמה . ר''ל התפלה זו התפלל על שלמה בנו : אלהים משפטיך וגו' . דוד צפה ברה''ק שעתיד שלמה בנו לשאול מה' לב מבין ועשות משפט לזה התפלל עליו ואמר אתה אלהים תן לו לב לעשות משפט התורה : וצדקתך . תן לו מתן זה בצדקה : לבן מלך . לשלמה שהוא בן מלך :

לשלמה, תפלה זו יסד דוד ע''ה עת המליך את שלמה בנו, והיא היתה התפלה האחרונה שיסד בימי חייו כמ''ש כלו תפלות דוד, אלהים משפטיך למלך תן, הנה המשפט הראשיי הכללי הוא היסוד, והוא הפלס שבו ישקלו המחוקקים כל הנימוסים הפרטיים, שכל ענין חלקי אשר יובא לפני השופטים צריכים לבחנו ע''פ החק העליון של המשפט הראשי, אולם הפילוסופים כולם הודו שא''א לשכל האדם למצוא החק העליון והיסוד הראשי של המשפט, והוא רק אצל האלהים שאצלו נמצא התבונה הכללית, וע''כ בקש משפטיך למלך תן, שהוא שיתן לו המשפטים הראשים שהם אצל ה', שמאתם יסתעפו כל המשפטים החלקיים, וכמו שבקש שלמה עצמו ונתת לעבדך לב הבין לשמוע משפט, היינו שיסודי המשפט יהיו טבועים בלבו כפי מה שהם אצל המחוקק העליון הבב''ת, ויש הבדל בין משפט וצדקה, שהמשפט הוא בין אדם לחבירו, והצדקה היא צדקת המעשים בין אדם למקום, והנה גם הצדקה לא ימצא האדם מעצמו, כי דרכי הנפש רבות מאוד, והמעשה הנרצה לאלהים נעלמת, וא''א לדעת ארחותיה רק מאלהים, וע''ז בקש וצדקתך לבן מלך וכבר בארתי (ישעיה סי' ט' עמ''ש להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה) שהקמת המלך והכנת כסאו בתחלה הוא ע''י המשפט, כמ''ש ושפטנו מלכנו, אבל שתתקיים המלוכה לזרעו אחריו דור דורים, זה תלוי בזכות הצדקה, כי בצדקה יכון כסא, ועז''א משפטיך למלך תן, תן לו המשפט מצד המלוכה, ותן לו צדקתך מצד שהוא בן מלך, שהמלכות בידו בירושה מאב לבן, ומעתה יבאר תחלה איכות המשפט (פסוק ב' ג' ד') ואח''כ יבאר ענין הצדקה :

משפטיך, וצדקתך. המשפט הוא בין אדם לחברו והצדקה בין אדם למקום, כמ''ש ישעיה (א' כ''א) :

וענייך במשפט . ולא יהדר פני העשיר הדן עמו :

ידין, המשפט הוא כפי הנמוס הקבוע, והצדק הוא כפי הענין הפרטי, שלפעמים יטה מקו המשפט לעשות לפנים משורת הדין כפי הזמן והמקום והענין והנידון, ואמר כי ידין את העם בכלל לפי הצדק ולא יעמיד דבריו תמיד על דין תורה אם יראה שהצדק הפרטי יחייב להטות מן המשפט הכללי, כמו אם העשיר יש לו דין עם העני וזוכה לפי המשפט ולא לפי הצדק, יכוף את העשיר לעשות לפנים משורת הדין, אבל ענייך ידין במשפט, שדין העניים ישפוט ע''פ דין תורה, ויקוב הדין את ההר, ולא יטה משפטם אל לפנים משורת הדין בשאין לאל ידם לעשות כן מפני ענים :

בצדק, במשפט. המשפט הוא לפי הנימוס הקבוע והצדק ישקיף על הענין והזמן והנדונים ולא ישקיף על הנימוס בהחלט רק יעשה לפנים משורת הדין (ישעיה שם) :

ישאו הרים . בימיו : שלום לעם . ומהו השלום שההרים נושאין כשהן עושין פירות אין עין הבריות צרה וקורא איש לרעהו אל תחת גפן ואל תחת תאנה : וגבעות בצדקה . וגבעות ישאו להם שלום ע''י הצדקה שיעשו :

ישאו הרים . ר''ל יצמיחו רב תבואות המביא שלום כי בעת השובע אין עין אדם צרה בחבירו : וגבעות . גם המה ישאו שלום בעבור צדקת המשפט :

ישאו, והנה שיתמיד הצדק והמשפט באומה, תלוי, {{{א}}} מצד השופט ועז''א ידין עמך בצדק, {{{ב}}} מצד העם, שלפעמים יטו משפט מפני עניים, שעל ידי עניים יעשו עשק ועול, ועז''א ישאו הרים שלום לעם, שע''י שיהיה ריבוי תבואה בהרים כמ''ש אחר זה יהי פסת בר בארץ בראש הרים, על ידי זה ישאו להם אלומות השלום ולא יהיה ריב ועשק ביניהם, ולפעמים יטו משפט ע''י שהם רשעים ואין יראת ה' בלבם, עז''א שגבעות ישאו להם שלום ע''י הצדקה, שכולם יהיו עובדי ה' ויראיו :

בצדקה. צדקת המעשים (כנ''ל א') ושיעורו ישאו הרים וגבעות שלום לעם ובצדקה :

עניי עם . אף כי משפטם בדבר מועט יתן לב לשפוט : לבני אביון . החלושים ביותר בעבור העוני והקוטן : וידכא עושק . הבא לעשקם :

וידכא . ענין שבר וכתיתה : עושק . גזלן וחמסן :

ישפט, מבאר כי עניני המשפט שלו בין אדם לאדם ישתרעו על ג' דברים, {{{א}}} המשפט בין אדם לחבירו בעניני מקנה וקנין מלוה ולוה וכדומה, ועז''א ישפוט עניי עם, שלא לבד שישפוט משפט העשירים כי ישפוט גם דין עניים בין עני לעני, גם דין של פרוטה ישפוט כדין מאה מנה, {{{ב}}} המשפט לתת לאביון חוקו, שבני אביון שאין להם מה לאכול יתן להם מזון ומחיה, ועז''א יושיע לבני אביון, {{{ג}}} משפט נגד הגוזל והחומס והעושק להענישו ולדכאו, ועז''א וידכא עושק, הא' הוא מצד אהבת הצדק והיושר, הב' הוא מצד הנדיבות והרחמים וטוב המדות, והג' הוא מצד הקנאה, והגבורה ליסר עושי עול :

עני, אביון. האביון אין לו מאומה, ומקבל צדקה כמ''ש בכ''מ :

ייראוך עם שמש . ממני ילמדו ישראל ליראה אותך כל ימי השמש והירח לדור דורים : ולפני ירח . בעוד הירח קיים והם לפניו והרבה יש בלשון משנה בפני הבית ושלא בפני הבית :

ייראוך . בימיו יראו ממך ישראל בעת זריחת השמש ולפני הארת הירח ר''ל בכל עת : דור דורים . ר''ל וכן יהיה כל ימי הדורות כי שלמה יכוון לב אנשי דורו אל המקום והם יכוונו לב בניהם וכן לעולם :

יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה א"ר זירא מאי קרא ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים וכו'.שבת קיח ע"ב יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ: דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה וא"ר זירא מאי קראה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה מאי טעמא דלמא מיטרפא ליה שעתא:ברכות כט ע"ב יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ: תניא נמי הכי ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום א"ר זירא מאי קראה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים וכו'.ברכות ט ע"ב

ייראוך עתה מבאר מ''ש וצדקתך לבן מלך, הצדקה בין אדם למקום ויראת ה' תהיה קבועה בלב העם, עד שימליץ שיראוך עם שמש, יצייר את השמש והירח הסובבים במערכתם תמיד בלי שנוי ובלי הפסק מצד צוי ה', שהם יראים את ה' ושומרים מצותיו, וזה ההבדל בין יצורי ה' העליונים ובין האדם, שהאדם י''ל בחירה ויצרו יטהו לפעמים מלשמוע פקודת ה', אבל העליונים ששים ושמחים לעשות רצון קונם מבלי שינוי ונטיה, ויצייר שהדור ההוא יתדמו ביראתם את ה' ובהתמדתם לעשות רצונו כמו השמש והירח, כי כן לא ישנו רצונו בשום פעם ויראת ה' תשוב להיות טבעיית בלבם מבלי נטיה כלל לעבור על רצונו, וזה יתמיד לדור דורים כימי השמים על הארץ :

ירד כמטר על גז . ירד דברו בתוך עמך ובלבם כמטר היורד על ירק הגזוז שהוא צריך לגשמים לאחר שגזזהו כענין שנאמ' ( עמוס ז' ) והנה לקש אחר גזי המלך : זרזיף ארץ . לשון טיפים הוא בלשון ארמי במסכת יומא הוא מטו זרזיפי דמיא :

ירד כמטר . תוכחת מוסרי שלמה ירד בחדרי לבות בני אדם לעשות פרי כאשר ירד המטר על הדשא הגזוז ממעל והשרשים נשארו מתחת אשר המטר הוא סבה למהר הצמיחה במהירות נפלא : זרזיף ארץ . הנוטף בארץ בעומק המחרישה :

גז . מלשון גזיזה : כרביבים . טיפי המטר היורה כחץ והוא מלשון רובה קשת ( בראשית כ''א ) : זרזיף . ענין נטיפה ובדרז''ל זרזיפי דמיא ( יומא פו ) :

ירד, עם מה שיהיה לב העם מוכן אל יראת ה' ירד עליהם מוסרי המלך ותוכחותיו כמטר המצמיח העשבים, (עם מה שדמה אותם לשמש תפס גם משל המטר, שהשמש והמטר ביחד יצמיחו כל שיח השדה), על גז, על ירק הנגזז שהגז פותח פיו לבלוע המטר, כמ''ש והנה לקש אחר גזי המלך לפי' המפרשים, ר''ל שידמה תשוקותיהם לשמוע מוסרו כתשוקת העשבים לקבל המטר, כמ''ש יערף כמטר לקחי, ויחלו כמטר לי, והעשבים פיהם סתום והמטר מלחלח אותם משרשם, אבל העשב הגזוז פיו פתוח אל המטר, וכן יוכנו לקבל תוכחותיו ולהצמיח בלבבם צמחי היראה, ויותר מזה כי ירד כרביבים זרזיף ארץ במקום שלא צמח עדיין והרביבים יולידו את הארץ להצמיחה, כן יכין אל היראה גם אנשים אשר לא השכילו עד עתה מוסר ויראת ה' :

יפרח בימיו צדיק . ישראל : ורוב שלום . יפרח בימיו ויהי שלום זה ארוך עד לעולם , וכל תפלה זו נתקיימה חוץ מדבר הזה לפי ששלמה חטא לפיכך לא נמשכה מלכותו שהמלכות נמסרה לדוד על תנאי אם ישמרו בניך את דרכי ( ס''א דרכם ) וישראל פרחו בימיו שנאמר ( מ''א ד' ) יהודה וישראל רבים כחול וגו' ורוב שלום היה שנאמר וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו כל ימי שלמה :

יפרח . יתגדל ויעלה מעלה מעלה : ורוב שלום . יהיה לו רוב שלום ותתמיד עד שיבלה הירח ר''ל עד עולם :

בלי . מל' בליה והפסד :

יפרח, מן הגז הזה וגשם תוכחותיו יפרח צדיק, הפועל צדק ומתנהג בו, ועי''כ (יפרח) רוב שלום עד בלי ירח, היינו לעולם :

גז. עשב הגזוז. רביבים. המטר הדק. זרזיף. נטיפה והזלה, ובדברי חז''ל מטא זרזיפא דמיא על רישיה :

וירד מים עד ים . כל א''י מים סוף ועד ים פלשתים : ומנהר עד אפסי ארץ . כי הוא רודה בכל עבר הנהר וגומר ( שם ) :

וירד . ימשול מים הדרומי הנקרא ים האדום עד ים הצפוני הוא ים אוקיינוס . ומנהר . היוצא מן העדן שהוא תחילת המזרח : עד אפסי ארץ . עד סוף המערב :

וירד . ענין ממשלה כמו ורדו בדגת הים ( בראשית א' ) : אפסי . קצות :

(ח-ט) וירד, עתה באר שע''י שיעשה משפט יזכה לשלשה דברים {{{א}}} רוב הממשלה לדכא עמים תחת רגליו, כי ירד וימשול מים עד ים כמ''ש ושתי את גבולך מים סוף עד ים פלשתים וממדבר עד הנהר, ולפניו יכרעו ציים שהם יושבי המדבר :

ציים . כתות של שדים כדמתרגם וצים מיד כתים ( במדבר כ''ד ) וסיען יסתחרן מרומאי :

ציים . אנשי הספינות הבאים ממרחק : עפר ילחכו . ר''ל יכפפו קומתם עד לארץ להשתחוות לו כמו המלחך העפר שכופף קומתו עד לארץ :

ציים . ספינות כמו וצי אדיר ( ישעיה ל''ג ) : ילחכו . ענין הלקיקה בלשון כמו כלחוך השור ( במדבר כ''ב ) :

ציים. שוכני המדבר :

מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו . כי אני תרשיש למלך בים עם אני חירם אחת לשלש שנים תבא אני תרשיש וגו' ( מ''א י' ) : מלכי שבא . מלכת שבא : אשכר . דורון :

ואיים . יושבי איי הים : מנחה ישיבו . לפי שהיה תמידי פעם אחר פעם לזה אמר לשון השבה וכן השיב וגו' מאה אלף כרים ( מ''ב ג ) :

אשכר . תשורה ודורון כמו השיבו אשכרך ( יחזקאל כ''ז ) :

מלכי, {{{ב}}} רוב העושר כי מלכי תרשיש ואיים ישיבו לו מנחה פעם אחר פעם, כמ''ש (במלכים א' ה' א', י' כ''ב), ומלכי שבא אשכר יקריבו (כמש''ש י' י') :

ישיבו. פעם אחר פעם וכן והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים (מ''ב ג') :

כל גוים יעבדוהו . וכל הארץ מביאים מנחה לשלמה והמה מביאין איש מנחתו ( שם ד' ) :

וישתחוו, {{{ג}}} רוב הכבוד שישתחוו לו מלכים ע''י שיכירו חכמתו ומעלותיו, וכל גוים יעבדוהו ברצון מצד זה, כמ''ש (שם ה' י') :

כי יציל . הטובה ההיא יהיה לו בזכות אשר יציל האביון מצעקתו אשר יצעק מפני נוגשיו : ועני . גם את העני יציל ואת כל מי אשר אין לו עוזר :

כי יציל, מבאר שישיג ג' המעלות האלה ע''י ג' דברים שחשב (למעלה ד') שהתנהג בדבר המשפט, {{{א}}} מ''ש ישפוט עניי עם שיציל אביון משוע ועני (משוע) ואין עוזר לו, ר''ל שאם ישוע עני לדין נגד עושקיו יצילו בעצמו, שלא ע''י עזר השופטים שמינה בכל עיר ועיר, ומצד זה יזכה למשול מים עד ים, כי כפי שיוסיף להשגיח על המונהגים תחתיו כן יזכה להנהיג גוים גדולים ועצומים, וכמ''ש בע''ה פ' שמות :

יחוס . יהיה חס על דל ואביון : יושיע . מיד הקמים עליהם :

יחוס, ונגד מ''ש יושיע לבני אביון, אמר שיחוס על דל ואביון לתת לו מזון ומחיה, ולא תשועת הגוף לבד, כי גם נפשות אביונים יושיע ללמדם הנהגה ומוסר, ונגד שיפזר מעותיו לעניים יזכה למעלת רוב העושר, על דרך יש מפזר ונוסף עוד :

מתוך ומחמס . ממכות ומגזל מצאתי מתוך ל' תוך תוכות בעלי מזמות חורשי און כמו איש תככים ( משלי כ''ח ) : יגאל נפשם . ע''י משפט וצדקה שיעשה בהם :

יגאל נפשם . לבל ילכדו בידי חושבי הרעות ועושי החמס : וייקר . דם האביונים יהיה יקר וחשוב בעיניו ויתן לב להציל ממות נפשם :

מתוך . עניינו מחשבה רעה הטמונה בתוך הלב :

מתוך, ונגד מ''ש וידכא עושק, אמר מתוך ומחמס יגאל נפשם, מחמס של קניניהם, ויש חמס גלוי ויש חמס נסתר ע''י מרמה ואונאה וזה קרוי תוך, ואמר יגאל נפשם, שהגאולה היא מצד הקורבה, כי יוחשבו אצלו העניים כקרוביו שהוא הגואל שלהם, ויקר דמם בעיניו, ומי שיהרוג את העני לא יועיל לו ממון רק יעשה משפט חרוץ בדם שופכו ונגד זה יזכה לרוב הכבוד שישתחוו לו מלכים :

מתוך. היא המרמה הצפונה, וחמס הוא הגלוי. ויגאל בא על גאולת קרובים כנ''ל (ס''ט י''ט) :

ויחי . שלמה : ויתן לו . הקב''ה מזהב שבא , וכן היתה גם עושר גם כבוד אשר לא היה כמוך וגומר ( מ''א ג' ) : ויתפלל בעדו תמיד וגו' . היא התפלה היא הברכה כשהקב''ה אומר לאדם ברוך תהיה ל' תפלה הוא :

ויחי . על כי יהיה נפש האביון יקרה בעיניו לזה יחיה אותו מהונו ואף יעשרנו כי יתן לו מן הזהב הבא משבא : ויתפלל . ובעבור זה יתפלל תמיד בעדו ויברך אותו כל היום :

ויחי, העני אשר יגאלנו מיד עושקיו כח נגד מ''ש ויקר דמם בעיניו, עי''כ יחי העני, ונגד מ''ש שיגאל נפשם מתוך ומחמס, הוסיף שיתן להעני מזהב שבא שיביאו לו דורון כמ''ש מלכי שבא אשכר יקריבו, שכמו שהעושר יהיה לו בזכות הצדקה כן יוסיף לתת מזה גם להעני, ובעבור זה יתפלל העני בעדו תמיד, וכל היום יברכנהו :

פסת בר . ל' פסיון תוספת ורבוי , ורבותינו פירשוהו לשון גלוסקאות לימות המשיח וכל המזמור במלך המשיח , ד''א פסת בר ל' רצון כמו פייס שהבריות מתפייסין ומתרצין מאת המקום כשנותן שובע בעולם : ירעש כלבנון פריו . חטין גסין כפירות האילן ככליות של שור הגדול שהיה בימי שמעון בן שטח : ויציצו . ישראל : מעיר . מתוך ירושלים כעשב הארץ :

פסת בר . רבוי תבואה יצמח בארץ : בראש הרים . התבואה אשר תצמח בראש ההרים הנה מגודל הפירות ומרוב הרוח המצוייה בהרים ירעשו הפירות כמו רעש עצי הלבנון . ויציצו מעיר . אנשי העיר יפריחו ממנה כעשב הארץ ר''ל יפרו וירבו ויתפשטו בארץ :

פסת . ענין רבוי מלשון פשה תפשה ( ויקרא י''ג ) ועם שהוא בסמ''ך : בר . תבואה כמו לשבור בר ( ברא' מ''ב ) : ויציצו . ענין פריחה כמו ויצץ ציץ ( במדבר י''ז ) :

וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ: א"ר חייא בר יוסף עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין בירושלים שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ ואין עיר אלא ירושלים שנאמר וגנותי אל העיר הזאת וכו'.כתובות קיא ע"ב וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ: כתנאי הכרת תכרת הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא דברי ר"ע אמר לו ר' ישמעאל והלא כבר נאמר את ה' הוא מגדף ונכרתה וכי שלשה עולמים יש אלא ונכרתה בעולם הזה הכרת לעולם הבא הכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם בין ר' ישמעאל ובין ר"ע עונה בה מאי עבדי ביה לכדתניא יכול אפילו עשה תשובה ת"ל עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה שאלה קליאופטרא מלכתא את ר"מ אמרה ידענא דחיי שכבי דכתיב ויציצו מעיר כעשב הארץ אלא כשהן עומדין עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין אמר לה ק"ו מחיטה ומה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברים בלבושיהן על אחת כמה וכמה וכו'סנהדרין צ ע"ב יְהִי פִסַּת בַּר יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר יהי פסת בר בארץ וכו'.שבת ל ע"ב יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ דאמר רב הושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירות בזמניהן וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן שנאמר ירעש כלבנון פריו וכו'.יומא לט ע"ב יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ והאמר רב אושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירותיהן בזמנן וכשהרוח מנשבת בהן נושרין שנא' ירעש כלבנון פריו וכו'.יומא כא ע"ב

יהי, עתה באר השלום וההצלחה שיהיה במדינה, יהי פשיון ורבוי בר בארץ, והפשיון הזה יהיה בראש הרים, ששם ירעש פריו כמו רעש הלבנון המרובה בענפים, כמ''ש והכרמל ליער יחשב, והטעם שיהיה רק בראש הרים. כי במקום שדי תבואות יהיה עתה הרים, ושם יציצו אנשים מן הערים כמו שצצו שם עד עתה עשב הארץ :

פסת. פשיון של בר, כמו אם פשה תפשה, מעיר שם המין, מן הערים יציצו אנשים כעשב הארץ :

יהי שמו . של שלמה נזכר לעולם בעושרו ובחכמתו : לפני שמש ינון שמו . כל ימי השמש יגדל שמו , ינון ל' מלכות ושררה כמו ( משלי כ''ט ) ואחריתו יהיה מנון , ולניני השליט על נכסי אחרים , אמרו בלבם נינם יחד ( לקמן ע''ד ) מלכיהם יחד : ויתברכו בו . אדם אומר לבנו תהי חכם ועשיר כשלמה :

יהי שמו . יזכר שמו לעולם : לפני שמש . לעולם כל ימי עמידת השמש יהיה נקרא שמו בשם שררה : ויתברכו בו . המברך את בניו יאמר בברכתו ישימך אלהים כשלמה : יאשרוהו . בעבור חכמתו וכשרון מעשיו :

ינון . ענין שם שררה כמו ואחריתו יהיה מנון ( משלי כ''ט ) : יאשרהו . ענין שבח ותהלה כמו אשרי האיש ( לעיל א' ) :

יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם: לאפוקי מדרבי הילל דאמר אין משיח לישראל שכבר אכלוהו בימי חזקיה אמר רב לא אברי עלמא אלא לדוד ושמואל אמר למשה ורבי יוחנן אמר למשיח מה שמו דבי רבי שילא אמרי שילה שמו שנאמר עד כי יבא שילה דבי רבי ינאי אמרי ינון שמו שנאמר יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו וכו'.סנהדרין צח ע"ב

יהי שמו נזכר לעולם, וגם יהיה מפורסם מאד כי לפני שמש ינון שמו, שמו ילך מנין לנין דור דורים לפני מהלך השמש, כמו שהשמש סובב ומאיר ומסיר חשך הגשמי, כן שמו יסבב ויאיר ויסיר אפל הנפשות, עד שיתברכו בו כולם, וכל גוים יאשרוהו, שיחשבו אותו להאושר הנפשי עד שיכונו אושר נפשם נגד דרכיו ומעשיו :

ינון. פעל משם נין ונכד. יאשרוהו. יחשבו אותו למאושר והאושר בא תמיד על ההצלחה הנפשיית :

ברוך ה' . העושה נפלאות גדולות ברדת האש מן השמים ע''י שלמה בני :

ברוך ה' . המקום יהא מבורך על הטובה שיעשה לשלמה : לבדו . כי אין מי לעשות נפלאות כמוהו :

עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ: דרש רב יוסף מאי דכתיב אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שיצאו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהן התחיל מחרף ומגדף לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים התחיל מודה ומשבח לכך נאמר ישוב אפך ותנחמני והיינו דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב עושה נפלאות (גדולות) לבדו וברוך שם כבודו לעולם אפילו בעל הנס אינו מכיר בנסו וכו'.נדה לא ע"א

ברוך ה', יען שענין הצלחת המלך הזה היה ענין אלהי בהשגחתו הפרטיית, והיה מן הנפלאות העולים על הטבע אשר יעשה ה' רק לבני ישראל, אמר ברוך ה' אלהי ישראל כי הוא עושה נפלאות לבדו, שדברים כאלה לא יעשה ע''י שליח טבעי :

שם כבודו . שמו הראוי לכבודו : וימלא כבודו . כל בני עולם יכירו כבודו . אמן ואמן . הדבר הזה יאומן וכפל המלה לחזק הענין :

וברוך, ואחר שעי''כ יוכר אז כבוד ה' גם בין העמים שבאו לשמוע חכמת שלמה, והם אין מכירים את הנפלאות רק הכירו עכ''פ שם כבודו שהוא הנהגתו ע''פ הטבע, שזה ההבדל בין שם התפארת ובין שם הכבוד, שם התפארת יתגדל עת יעשה מעשים להתפאר, שהוא עת ינוסס נסים גלוים לעיני הכל כמ''ש לעשות לך שם תפארת (ישעיה ס''ג). ושם הכבוד יתגדל ע''י שהיא הראשונה ומנהיג בהנהגה הסדורה הקבועה, ובזה ימלא כבודו את כל הארץ כי כולם הכירו את כבוד ה' כי הוא הבורא והמנהיג, אמן ואמן, אמן נגד שם התפארת העושה נפלאות ששם זה יהיה אמונה אומן ויתקיים תמיד, ואמן נגד שם הכבוד :

כלו תפלות דוד . רבותינו דרשו כלו , כל אלו תפלות דוד לכלול כל הספר על שם דוד ואף מ''ש בני קרח ועשרה זקנים ע''ש שהוא נקרא נעים זמירות ישראל ( ש''ב כ''ג ) , ויש לפתור כלו כמו נסתיימו כמו רומו מעט ( איוב כ''ד ) שומו שמים ( ירמיה ב' ) וא''כ הוא לא נכתב המזמור במקומו ואין מוקדם ומאוחר בספר ונראין הדברים שלעת זקנתו כשהמליך את שלמה אמרו :

כלו . נשלמו תפלת דוד כי המזמור הזה אמר סמוך למיתתו בעת שהמליך את שלמה ולא הוסיף לומר עוד ולא כתבה בסוף הספר כי ראה להשלים את הספר בהלולים בעבור רוב השבחים האמורים בהם :

כלו, שזאת התפלה האחרונה שהתפלל לפני מותו אחרי משח את שלמה :