בך . על כי חסיתי בך מהראוי שאל אבוש לעולם :

חסיתי . בטחתי :

בך, ר''ל הלא בך חסיתי, לכן אל אבושה לעולם הושיעני גם עתה כמו שהושעתני אז, כי פן יאמרו מבלי יכולת ה' להושיע, ובא בג' טענות, {{{א}}} מצד שחסה בו.

בצדקתך . ולא לפי גמול המעשה : הטה וגו' . להאזין תפלתי :

{{{ב}}} בצדקתך שיעשה למען צדקות ה', {{{ג}}} מצד התפלה הטה אלי אזנך :

לבוא תמיד . באותו מעון , להנצל בתוכו מן הרודף : צוית להושיעני . פעמים רבות הושעתני על ידי שלוחיך :

לצור מעון . להיות דומה לצור העשוי בו מקום מדור המוכן לבוא בו תמיד להסתר : צוית . הלא מעולם צוית למלאכיך להושיעני כי אתה לי למעוז כסלע ומצודה מימות עולם לזה גם עתה אל תרף ידך :

מעון . מדור : ומצודתי . ענין מבצר חזק :

היה לי, כי בנעוריו היה לו לצור מעון כנ''ל סי' ל''א שבקש שם היה לי לצור מעון, א''כ ראוי שאבא בצור מעון הזה תמיד וגם עתה אשגב בו, כי לבא תמיד צוית, הציווי שלך היה שאל הצור הזה אבא תמיד למען תושיעני בו, כי לא צויתני לבא רק לפי שעה רק לעולם כי סלעי ומצודתי אתה, ע''כ הקדמת המזמור שחזר הדברים שדבר בימי נעוריו כשברח מפני שאול, עתה מתחיל תפלתו ביחוד :

וחומץ . כמו חומס וכן ( ישעיה א' ) אשרו חמוץ , נגזל :

וחומץ . חומס וגוזל כמו אשרו חמוץ ( ישעיה א' ) :

אֱלֹהַי פַּלְּטֵנִי: כדקתני סיפא מעשה באחד שחטף חלקו וחלק חברו והיו קוראין אותו בן חמצן עד יום מותו אמר רבה בר רב שילא מאי קראה אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ רבה אמר מהכא למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ: מעשר שני בין בשוגג בין במזיד לא קידש דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר שוגג לא קידש מזיד קידש וכו':קידושין נג ע"א מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ: הצנועין מושכין את ידיהן והגרגרנין נוטלין ואוכלין ומעשה באחד שנטל חלקו וחלק חבירו והיו קורין אותו בן חמצן עד יום מותו אמר רבה בר (בר) שילא מאי קרא אלהי פלטני מיד רשע מכף מעול וחומץ וכו'.יומא לט ע"א

אלהי פלטני מיד רשע, אבשלום וסייעתו, ומוסיף מכף מעול שכף הוא יותר מן היד, הגם שכבר תפסני בכפו, וכן הוסיף מעול וחומץ :

מיד, מכף. התבאר (שיעיה ס''ב ג', ירמיה ט''ו כ''א, משלי י' ד', ל''א כ'). וחומץ. כמו וחומס, ועמ''ש ישעיה (ס''ג א) :

אתה תקותי . אליך אקוה ואתה לי למבטח מנעורי :

כי אתה תקותי ה' על העתיד, וגם מבטחי מנעורי בעבר :

אתה גוזי . אתה מוציאי ומעבירי כמו ( במדבר יא ) ויגז שלוים , כי גז חיש ונעופה ( לקמן צ' ) :

מבטן . מעת צאתי מבטן אמי : אתה גוזי . אתה הוצאתני מרחם אמי ולזה תמיד מהלל פי הוא בך :

גוזי . ענין הוצאה כמו ויגז שלוים ( במדבר י''א ) שהוציאם מן הים :

אַתָּה גוֹזִי: במאי קמיפלגי מר סבר עיקר חיותא באפיה ומר סבר עיקר חיותא בטיבוריה לימא כי הני תנאי מהיכן הולד נוצר מראשו וכן הוא אומר ממעי אמי אתה גוזי ואומר גזי נזרך והשליכי וגו' אבא שאול אומר מטיבורו ומשלח שרשו אילך ואילך אפילו תימא אבא שאול ע"כ לא קאמר אבא שאול אלא לענין יצירה דכי מיתצר ולד ממציעתיה מיתצר אבל לענין חיותא דכולי עלמא באפיה הוא דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וגו':סוטה מה ע"ב מִמְּעֵי אִמִּי דתניא מהיכן הולד נוצר מראשו שנאמר ממעי אמי אתה גוזי ואומר גזי נזרך והשליכי וכו'.יומא פה ע"א מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי: תנא דבי ר' ישמעאל משל לכהן שמסר תרומה לעם הארץ ואמר לו אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני שורפה לפניך א"ר אלעזר מאי קרא ממעי אמי אתה גוזי מאי משמע דהאי גוזי לישנא דאשתבועי הוא דכתיב גזי נזרך והשליכי וכו'.נדה ל ע"ב

עליך, ולא לבד מנעורי כי עליך נסמכתי מבטן בעוד הייתי בבטן אמי, ויותר מזה שממעי אמי אתה גוזי, עי' באה''מ, ור''ל כל קיומי והוייתי בעולם הוא על ידך, וכן בך תהלתי תמיד שהתהללתי רק בך, ואם לא תושיעני יאמרו מבלתי יכולת ויהיה חילול ה' :

מבטן ממעי אמי. בארתי בישעיה (סי' מ''ט) שמעי אמי מציין טרם התפרד הולד מביצי ההולדה, ועז''א גוזי שאתה גוזז ומפריד העובר מן המעים בתחלת רקימת הולד, והוא מוסיף על מבטן שמציין בעת נפרד העובר מן המעיים ומונח בבטן אמו :

כמופת הייתי לרבים . רבים ראו צרותי ודאגו פן יקראם דוגמת צרתי פן אהיה להם לאות כאשר הוקרה לזה כן יקרה לנו כענין שנאמר ( יחזקאל כ''ד ) והיה יחזקאל לכם למופת :

כמופת . עם כי הייתי כמופת לרבים ר''ל הצרות הבאות עלי המה היו לאות ולמופת להפחיד בני אדם שלא יחטאו שבל יקרה להם כמקרי : ואתה מחסי עוז . אבל אתה מחסי עוז ולא כלו אותי הצרות ההמה :

(ז-ח) כמופת הייתי לרבים, רבים חשבו אותי כדבר מופת ופלא, שגבורתי והצלחתי אינה דבר טבעי רק מופת ופלא, ואתה מחסי עז ימלא פי תהלתך, אולם פי היה מלא תהלתך שכחי אינו מעצמי רק שאתה מחסי עז, ולא יחסתי שום תהלה אל עצמי רק שהיה פי מלא רק מתהלתך, כי יחסתי הכל אליך, וגם כל היום היה פי מלא תפארתך, שהם הענינים הנפלאים לגמרי שבם תתפאר :

כמופת. בא תמיד על דבר היוצא מדרך הטבע :

ימלא פי . ובעבור זה ימלא וכו' : כל היום . מוסב על ימלא פי לומר כל היום ימלא פי לספר תפארתך :

יִמָּלֵא פִי תְּהִלָּתֶךָ: א"ר יהודה שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה מסלקן לצד א' ומברך תניא חדא בולען ותניא אידך פולטן ותניא אידך מסלקן ל"ק הא דתניא בולען במשקין והא דתניא פולטן במידי דלא ממאיס והא דתניא מסלקן במידי דממאיס במידי דלא ממאיס נמי לסלקינהו לצד אחד וליברך תרגמא רב יצחק קסקסאה קמיה דרבי יוסי בר אבין משמיה דרבי יוחנן משום שנאמר ימלא פי תהלתך וכו'.ברכות נ ע"ב

תהלתך, תפארתך. תפארת מציין הענינים הנשגבים שיעשה ה' למעלה מן הטבע שבם יתפאר, כמ''ש כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת :

לעת זקנה . אם זקנתי בחטאים כלומר שחטאתי הרבה :

לעת זקנה . לבל יאמרו כל מה שנתחזקתי לשעבר היה בכח ידי ולא ה' פעל כל זאת ולזה לא נשאר בחזקי בעת הזקנה כי תש כחי :

ולכן אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי, כי אז יאמרו שכל מה שעשיתי עד עתה היה מחמת רוב כחי ובכלות כחי הטבעי פסקו גבורותי :

כי אמרו אויבי לי . אמרו אויבי עלי ונועצו יחדו לאמר אלהים עזבו אין אנו נענשין עליו שכבר נכשל בעבירה :

כי אמרו אויבי לי, שאמרו כן בפני לי בעצמי, וכן נועצו יחדו שומרי נפשי, הרוצים להרגני יעצו כן בינם לבין עצמם :

לאמר . כה יאמרו אלהים עזבו ר''ל נעזב הוא אל המקרה ולזה רדפוהו כי אין לו מציל לא בכח יד ה' ולא בכח ידו כי מעתה תש כוחו :

לֵאמֹר אֱלֹהִים עֲזָבוֹ: א"ר יוסף דרשיה רבי מנחם בר יוסי להאי קרא כי סיני ואילמלא דרשוה דואג ואחיתופל הכי לא רדפו בתר דוד דכתיב לאמר אלהים עזבו וגו' מאי דרוש ולא יראה בך ערות דבר וגו' והן אינן יודעין שעבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה מאי בוז יבוזו לו אמר עולא לא כשמעון אחי עזריה ולא כר' יוחנן דבי נשיאה אלא כהלל ושבנא דכי אתא רב דימי אמר הלל ושבנא אחי הוו הלל עסק בתורה שבנא עבד עיסקא לסוף א"ל תא נערוב וליפלוג יצתה בת קול ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו וגו':סוטה כא ע"א

לאמר אלהים עזבו מפני עונותיו, ולכן רדפו וגם תתפשו אותו כי אין מציל כי אין ה' אתו, ולכן.

אלהים . לזה אתה אלהים אל תרחק ממני אם כחי כלה הלא ידך לא תקצר :

אלהים אל תרחק ממני שתעמוד קרוב לי, וגם לעזרתי חושה ולא תתמהמה מלעזור תיכף, עד כי.

יבושו . אז יבושו בראותם כי ה' עמדי : יכלו . לא יוסיפו להשטין עוד בראותם כי לא יועילו : יעטו . יהיו מסובבים בכלימה כהלבוש הזה המעטף גוף האדם מסביב :

שוטני . מל' שטן וקטרוג : יעטו . יעטפו כמו עוטה אור כשלמה ( לקמן ק''ד ) :

יבשו ויכלו שוטני נפשי להרגני יכלו לגמרי, ומבקשי רעתי להוציא עלי דבה יעטו חרפה וכלימה :

ואני תמיד איחל . לישועתך וכשתושיעני אוסיף על תהלתך :

ואני תמיד איחל . על כי ידעתי אשר תמלא תוחלתי : על כל תהלתך . אשר הללתיך מאז אוסיף עוד :

איחל . אקוה :

ואני, שיעור הכתובים הגם שיבושו ויכלו שוטני נפשי בכ''ז אני תמיד איחל, כי התוחלת לעזרת אדם הוא רק בעת צרה, ובעת שלוה אין שייך תוחלת, אבל אני הגם שלא יהיה לי שוטן נפשי ולא דורש רעתי בכ''ז איחל, כי התוחלת לך אינו מצד שתושיע ותתן לי דבר החסר לי, רק מצד שגם קיום ההצלחה והתמדתה היא ג''כ מאתך, כי הצלחתי אינה טבעיית רק השגחיית כאלו כל רגע אני מקבל הקיום והתמדת השלוה מאתך, ואני מיחל שתוסיף השגחתך גם בזמן הבא, ובזה והוספתי על כל תהלתך, כי בכל רגע יתוסף תהלה חדשה, שאצייר לעצמי כאילו אפפוני כל הרעות (שאני מוכן לכל רע אם תסור השגחתך רגע) ואתה הצלתני, וזה תוספת התהלה שא''צ להמתין עם התהלה עד בוא הצרה ותשועתה שזה במי שי''ל קיום עפ''י הטבע, לא כן אנכי שהתמדת קיומי וטובתי הוא השגחיי, הנה אקבל נס וטובה בכל רגע, ומבאר כי.

לא ידעתי ספורות . של צדקות והתשועות שעשית עמי :

כי לא ידעתי ספורות . לא ידעתי מספר ידוע לתשועתך לומר אגמור לספר כולם ואחדל כי אין להם מספר ולכן אספר כל היום :

פי יספר צדקתך במה שכל היום תשועתך, כי אתה מושיע כל היום תמיד, אחר שאין לי קיום רגע בלעדיך, א''כ אני צריך תמיד לישועה, ובזה אגזור לאמר כי לא ידעתי ספורות, כי בכל רגע קבלתי אלף נסים ומופתים שלא אדע מספרם כלל, כי מציאותי וקיומי כל רגע הוא נס חדש לא ע''פ הטבע :

ספורות. שם, והנפרד ספורה כמו בשורה, ר''ל לא ידעתי מספר להם :

אבוא . להודות ולהלל בגבורתך :

אבוא . בכל מקום בואי הנה אבוא בעזר גבורות ה' ולזה אזכיר לבד צדקתך הואיל ואין לי עזר כ''א ממך :

אבא, בזה אהיה נבדל מכל המספרים תהלת ה' שלא ישיגו גבורות ה' רק ביחוס אל דבר אחר, שע''י שראו שהושיעם מצרתם נודע להם גבורותיו, ולא השיגו גבורותיו מצד עצמם רק כפי מה שהם בצירוף הנושע, כפי שהתגבר נגד אויביו או נגד יתר רעות, אבל אני אבא בגבורות ה' אלהים כפי מה שהם בעצמם, שה' שלימותו בעצמו וגבורותיו הם בכחו, הגם שלא יתראו ע''י ענין חוצה להם כי הם תמיד אצלו בפועל מצד עצמם, וכן אזכיר צדקתך לבדך, שלא אזכיר צדקתך ביחוס כפי מה שהתגלה הצדקה לבני אדם, רק כפי מה שהיא מחויבת מעצם האלהות מצד עצמו, עד שהגבורה והצדקה היא אצלו בפועל תמיד :

ועד הנה . עד היום במה שעבר עלי : ועד זקנה ושיבה . לכשאגיע לששים ושבעים אל תעזבני ( סא''א ) :

למדתני . נתתי לי בינה מנעורי להכיר נפלאותיך ומאז ועד הנה אספרם :

אלהים, הנה למדתני מנעורי וגם עד הנה שאני אגיד נפלאותיך, שאני אודיע לבני האדם איך אתה עושה נפלאות חוץ לטבע, וא''כ מהראוי כי.

לכל יבוא גבורתך . לכל אשר יבוא אצלי אגיד גבורתיך :

עד אגיד . ר''ל בכדי שאוכל להגיד ולהראות בעצמי כח זרועך להדור ההוא למען יודע גבורתך לכל הדורות הבאים כי האבות יספרו לבניהם :

גם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני, שאז יכירו כולם שלא התגברתי בכחי רק בכח אלהי, ובזה אגיד זרועך לדור, שבזה שיראו שגם בעת זקנתי שתמו כחותי הטבעיים אני עושה חיל יכירו את זרועך, שהזרוע מציין הכח הראשי המניע את היד הפועלת, ר''ל יכירו כי הכל הוא מאתך, ואגיד זאת לדור היינו לדור הזה, וגם לכל (דור) יבא (אגיד) גבורתך :

זקנה ושיבה. שיבה הוא יותר מן הזקנה, זקנתי ושבתי. זרועך, הזרוע הוא הפרק העליון של היד והיא המניעה את היד, מציין ראשית הסבה המנעת את המסובבים, ואצל ה' יציין לרוב מה שיעשה מעצמו בזולת עזר מעשה התחתונים וצדקתם כמ''ש בכ''מ. לדור. נמשך לשתים לכל [דור] יבא :

וצדקתך אלהים . אשר היא עד מרום , שני המקראות מחוברים עם אגיד זרועך לדור :

וצדקתך . אף אגיד לומר הצדקה אשר עשית עמדי גברה למעלה עד מרום ולא בגמול עשית מה שעשית : אלהים . ר''ל כי אלהים אתה בעל היכולת ומי כמוך למחות בידך :

וצדקתך אלהים עד מרום, ר''ל שהתשועה שתהיה עפ''י הטבע, על פי סבות ומסובבים טבעיים, יזמין ה' אל התשועה רק הסבה הראשונה, אבל המסובבים ממנה ילכו מעצמם כדרכם ע''פ הטבע, אבל התשועה שהוא בדרך נס גם המסובבים הם מה', כי יוכל להוציא המסובב מסבה הפכיית לה, כמו רפואה ע''י מכה, הרמה ע''י שפלות, וא''כ צדקתך תלך מן הארץ עד מרום, היינו מן הסבה האחרונה והמסובב האחרון שהוא בארץ עד הסבה הראשונה שהוא במרום כולם הם מה' וע''פ צדקתו לא ע''פ הטבע, אשר עשית גדולות, שזה ההבדל בין גדול ובין רם, (כנ''ל סי' ל''ד על פסוק גדלו לה' אתי) שרם הוא דבר העומד ברום עולם, וזה משל להסבה הראשונה, וגדול הוא דבר המגיע מן הארץ עד מרום, שהוא משל שכל שלשלת הסבות והמסובבים, מן הארץ עד מרום הוא מאתו, ובזה אלהים מי כמוך, כי כל כחות העליונים והתחתונים לא יוכלו לעשות דבר רק כפי קשר הטבעי שיש להמסובב עם הסבה, וכמו שבארו חכמי הטבע שלא כל דבר שיזדמן יסובב מכל דבר שיזדמן, אבל אתה תוציא דבר מהפוכו, ומי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק :

וצדקתך. גדר הצדקה הבא אצל ה' התבאר (ישעיה נ''ט) ובכ''מ, שהוא מורה על המעשים שיעשה מצד אלהותו שלא בהשקף על מעשי בני אדם ועל סבות טבעיות :

אשר הראיתני . הצרות הבאות עלי הנה אתה הראתני אותם ומידך באו ואין ביד מי למנעם וגם אתה תשוב תחייני ואין ביד מי למחות :

מתהומות . ענין עומק המים :

אשר, והראיה לזה כי אשר הראיתני צרות רבות ורעות היה הסבה שתשוב תחייני, וזה הפך הטבע שהצרות הם סבה אל המות, וכן מתהומות הארץ תשוב תעלני, והשפלות היא סבה אל הגדולה, שעי''כ.

תרב . לא הצלה בלבד כ''א עוד תרבה גדולתי ולזה תסובב לי נחמה על הצרות אשר עברו עלי :

תרב . תרבה :

תרב גדולתי, ותסב, ר''ל והשפלות היא הסבה שתסבב שתנחמני :

גם אני . כמו שתרבה גדולתי כן ארבה גם אני להודות בנבל על אמתך ולזמר בכנור :

גם אני אודך על הטובות שעשית עמדי, וגם אזמרה לך שהוא ספור השבחים הכוללים מצד שאתה קדוש ישראל :

תרננה שפתי . עם זמר קול הכנור כשאזמרה לך בכנור :

תרננה שפתי . בחתוך הדבור כי בפה אזמר לך : ונפשי . גם נפשי אשר פדית תרנן גם היא כפי רוחניותה :

(כג-כד) תרננה ועם השיר בכלי ארנן גם בשפתים, ולא לבד מן השפה ולחוץ שהוא בכל הגוף, כי גם נפשי אשר פדית, וגם לשוני (שהלשון מציין הדבור הנשגב התבוניי שהיא ע''י הנפש המשכלת) גם היא תהגה ותעיין בצדקתך בהגיון לב ובעיון, כי בושו וגם חפרו מבקשי רעתי, שזה היה ע''י נסיך הרבים :

(כג-כד) שפתי, לשוני. התבאר בכ''מ שהלשון פנימי מן השפה, ומציין תמיד על עניני בינה לכן אמר תהגה, שההגיון הוא הוצאת דבר מדבר ע''פ מופתי התבונה. בשו, חפרו. החפר הוא יותר מן הבושה שחופר פנים בטמון, כמ''ש בכ''מ :

צדקתך . לומר מה שעשית הוא בצדקה ולא בגמול : כי יבושו . בראותם כי עוד הרבית גדולתי נוסף על הצלת הרעה ובעבור זאת אספר צדקתך כל היום :

תהגה . תדבר כמו לא יהגו בגרונם ( לקמן קט''ו ) : חפרו . ענין כלימה :