למנצח, אחרי ההשקפה על פרטי השיר וסדורו ומערכתו אחשוב כי נתיסד על המון המלחמות שהיה לו עם מואב ופלשתים וארם צובה וארם דמשק ואדום כנזכר בש''ב (ח'), וכפי המבואר משיר הזה היה המלחמה בעבר הירדן אצל הר בשן, כי גבול מואב ואדום הוא בצד ההוא, לשם נקבצו האויבים, במדבר ההוא היה מקום המערכה בגבול המזרחי אצל ההרים הרמים שמה, ובעת מלחמתם העפילו האויבים לעלות ההרה ושם נפלו, ויען שבמקומות אלה הופיע ה' לישראל בימי קדם באותות ומופתים בין במתן תורה בין במלחמת מלכי האמורי, הלביש המשורר את השיר מחלצות מנסי קדם, עד כי ישוטט במחשבתו בין העבר ובין ההוה, מצייר כאילו הנסים הקודמים עודם שוכנים במקומות אלה וחסדי ה' לא תמו, בזה חלק את השיר על ארבעה רבעיו כמספר מלות סלה : (חלק א')

יקום אלהים יפוצו אויביו . עמלק וכיוצא בו :

יפוצו . ענין פוזור :

יקום, יצייר איך בקום אלהים להושיע את עמו נפוצו אויביו מפניו, ולקח מליצתו מימי המדבר, שכתוב ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וכו' :

אויביו, משנאיו. התבאר למעלה (י''ח י''ח), כי השונא הוא פחות מן האויב, שיש שונא בלתי דורש רעתו בפועל, ויצייר שהאויבים התקבצו למלחמה, והשונאים עומדים מרחוק, האויבים יפוצו, והשונאים כשיראו מרחוק ינוסו :

כהנדוף . כהתנדף כאשר יתנדף העשן כן תנדפם : מפני אלהים . מפני הארון בימי משה ובנוחה יאמר שובה ה' וגו' ( במדבר י' ) :

כהנדוף עשן . כמו העשן הנדחף ממקומו ברוח קל כן תנדוף האויב בסבה קלה :

כהנדוף . ענין דחיפה כמו עלה נדף ( ויקרא כו ) : כהמס . מלשון המסה והמגה . דונג . שעוה :

כהנדוף, הוא כעין באור למליצה הראשונה, שאמר בנסוע הארון קומה ה' ויפוצו אויביך, כי בעת נסע הארון במדבר הלך לפניהם עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, ומציין שכן גם עתה תחת שנחית עמך בענן יומם, התהפך לאויביהם לעמוד עשן המכלה את העינים ותנדוף את עיניהם כהנדוף עשן, ולעומת שנחית עמך בעמוד אש הנה כהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים שיהיה להם כאש, וכמ''ש וברא ה' על מכון הר ציון ענן יומם ועשן נוגה אש להבה לילה, וכמש''פ שם אבל.

כהנדוף. שם מבנין הפעיל, ובא בשלמות :

וישישו בשמחה . וזהו המשוש וכן יאמרו שירו לאלהים וגו' :

יעלצו . ענין שמחה :

וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלהים, כי הארת השכינה שהוא לרשעים עשן ולהבה יהיה לצדיקים ענן ונוגה ושמחה וששון וישישו בשמחה, והשמחה שישמחו בה' תעורר משוש בגלוי בראותם כי ה' עמהם :

ישמחו, יעלצו, וישישו. כבר בארתי שפעל עלץ בא על שמחה נפשיית, ובא לרוב על השמחה בה', ושמחה וששון מובדלים שהששון בא על סימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה (ישעיה ל''ה ובכ''מ) :

סולו . לשון שבח וכן לא תסלה בכתם ( איוב כ''ח ) המסולאים בפז ( איכה ד' ) : ביה שמו . בשם י''ה שהוא ל' יראה כדמתרגמינן דחילא עזי וזמרת יה ( לקמן קי''ח ) וכן כי יד על כס יה ( שמות יז ) בתרגום וכן כי ביה ה' ( ישעיה כ''ו ) ארי בכן תתפרקון במימרא דחילא ה' ותקיף עלמא אומר המשורר שבחו לפניו וגורו מפניו ועלזו וזהו דוגמת האמור במקום אחר וגילו ברעדה ( לעיל ב' ) :

שירו לאלהים . ר''ל היו בטוחים על התשועה ומעתה שירו עליה : סולו . רוממו לה' הרוכב על השמים הנקראים ערבות : ביה שמו . ר''ל היו בטוחים בתשועה בעבור כי עתה יה שמו ואין השם שלם עד הזמן ההוא ותבוא א''כ התשועה למען שמו ולזה מעתה עלזו ושמחו לפניו :

סולו . ענין הרמה והגבהה כמו סולו סולו המסילה ( ישעיה סב ) :

סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת: אמר ר' יוחנן כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים כתוב בתורה כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה שנוי בנביאים כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש וגו' וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח משולש בכתובים דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות וכו'.מגילה לא ע"א

שירו לאלהים, מצייר את ה' כאיש מלחמה רוכב על סוסו מרכבתו ישועה, ומקום מרכבתו הוא בערבה במדבר כי שם רוכב ללחום את אויביו, אומר שישירו לה' ויסולו דרך לרוכב בערבות המדבר, כמ''ש ישרו בערבה מסלה לאלהינו (ישעיה מ') והוא רוכב עם יה שמו, כי שם זה שמורה על גבורתו רוכב עמו להלחם באויביו, ואתם ישראל שירו לה' ועלזו לפני הגבור הזה הרוכב בערבה, כי הגם שיתראה לאויביו כאיש מלחמה הנה.

סולו. עשו מסלה, כמו סולו סולו פנו דרך. בערבות. במדבר, וערבה היא מקומות שבמדבר שמלאים שיחים וקוצים כמ''ש (ישעיה מ'). עלזו. הוא הריקוד והרעדה מחמת שמחה :

אבי יתומים . זהו השבח שתשבחו לפניו כל הענין עד סוף כל המזמור אבי יתומים שנעשה אב לישראל שהם יתומי' כמו שנאמר ( איכה ה' ) יתומים היינו ואין אב : ודין אלמנות . שעשה משפטה של ירושלים שנאמר בה היתה כאלמנה ( שם א' ) :

אבי יתומים . וגו' במעון קדשו . ר''ל אף כי אלהים יושב במעון קדשו בשמים ממעל מ''מ משגיח הוא בתחתונים והוא לאב ולדיין לישראל שנקראו יתומים ואלמנות כמ''ש יתומים היינו וכו' אמותינו כאלמנות ( איכה ה ) :

במעון . ענין מדור :

במעון קדשו בשמים, הוא אבי יתומים ודיין אלמנות, ובא לתבוע דין אביהם של היתומים ובעליהם של האלמנות שנהרגו ע''י הגוים האלה :

מושיב יחידים ביתה . ישראל שהיו מפוזרין כנסם יחד איש איש מנדחו והושיבם בית שלם וכנסיה שלימה : מוציא אסירים בכושרות . הוציא את ישראל ממצרים בחדש שהוא כשר להולכי דרכים לא חמה ולא צנה : אך סוררים . מצרים : שכנו צחיחה . ונשארה ארצם ציה וצמאה , ( מצאתי ) :

מושיב יחידים . ר''ל בהיותכם במצרים יחידים מפוזרים בכל הארץ אחד הנה ואחד הנה הלא בעת בוא הגאולה כנס המקום אתכם בשעה אחת לרעמסס והושיב אתכם בבית אחד כלומר בכנסיה אחת : מוציא . הנאסרים במאסר הגלות היה מוציא בעת הכושר אשר ייטיב להולכי דרכים לא חמה ולא צנה כי כן בימי ניסן : אך סוררים . רק אנשי מצרים הסוררים הם לבדם נשארו שוכנים בארץ צמאון ויובש בעבור המכות שהכה בהם אבל אתם הייתם מלאים כל טוב :

בכושרות . מלשון כשר : צחיחה . ענין צמאון ויובש כמו צחיח סלע ( יחזקאל כד ) :

אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן קשה לזווגם כקריעת ים סוף שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (אל תיקרי מוציא אסירים אלא כמוציא אסירים אל תיקרי בכושרות אלא בכי ושירות) איני והאמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני לא קשיא הא בזווג ראשון הא בזווג שני וכו'.סנהדרין כב ע"א אֱלֹהִים מוֹשִׁיב: אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן וקשין לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות איני והא אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני לא קשיא הא בזוג ראשון הא בזוג שני:סוטה ב ע"א

אלהים, בבא האויב בקצה עבר הירדן עזבו היושבים יחידים בחצרים ובערי הפרזות את משכניהם מפחד אויב, ועתה הוא מושיב יחידים שישבו ביתה, היינו בבתיהם, הגם שיושבים יחידים נפוצים בכפרים, וגם הוא מוציא עתה אסירים בכושרות, היינו אלה שנפלו שבי ביד אויב ואסרו אותם בכושרות, אלי עצים עבים, אך סוררים, ר''ל בני ישראל לא ישבו במדברות וצחיחים להתחבאות מפני אויבים כי ישבו בבתיהם, רק הסוררים הם ישכנו עתה בצחיח ובציה במדבר, לא עם ישראל :

ביתה. לבתיהם. בכושרות, מענין ידיה שלחה בכשור, שהוא עץ האורג, וי''א כמו בקושרות בקו''ף שאסורים בקשרי זקים וחבלים. צחיחה. מקום יבש וצמא, ומזה צחיח סלע, וצחה צמא :

בצעדך . כשצעדת בצעדך בצעד שלך : סלה . שם הראיתני זה דרכך לעולם לכל צרה גאולה :

בצאתך . בעמוד ענן להורות הדרך : בישימון סלה . במדבר שהוא מעולם מקום שממון ואין שם דרך סלולה :

בצעדך . מלשון צעד ופסיעות : בישימון . מלשון שממה :

אלהים, פה סיום המאמר, מפרש מתי היה זה שנפוצו אויביו והושיב יחידים ביתה, זה היה בצאתך לפני עמך עם חיל דוד היוצאים למלחמה ללחום מלחמתם, בצעדך בישימון ששם היה המלחמה, כשצעדת שם צעד אחד נפוצו האויבים וישראל עושה חיל. סלה סיום הענין : (חלק ב)

זה סיני . גם הוא רעש מפני ה' אלהי ישראל :

ארץ . יושבי הארץ : שמים . שרי מעלה : נטפו . זיעה מגודל החרדה : זה סיני . ר''ל זה האלהים הנגלה לישראל על הר סיני :

נטפו . מלשון נטיפה והזלה :

ארץ מתחיל לבאר פרטי המלחמה הזאת, בצאת ה' לקראת נשק רעשה ארץ ונטפו שמים, מפני אלהים זה סיני, ר''ל כי האלהים ניכר בגלילות אלה במדבר מאז שירד על הר סיני שראו אז את כבודו, ולכן רעשו עתה בהגלותו שנית, מפני אלהים אלהי ישראל, שנודע במדבר הזה מצד שהוא אלהי ישראל, מצד הנסים והנפלאות שעשה להם בימי קדם, והוא ציור מליצי כאלו מקומות האלה הם מקומות הנפלאות מאז, מסוגלים לזה מקדם לנוסס נס ליראיו :

גשם נדבות תניף . עוד זאת עשית לנו אם הוצרכנו לגשמים הניפות והטלת עלינו תמיד גשמי נדבה וברכה : נחלתך ונלאה אתה כוננתה . כשהיתה נחלת ארצך נלאה וצמאה למטר אתה כוננת אותה , ( מצאתי ) נחלתך ונלאה הקרויה נחלתך והיא נלאה כלו' פעמים שהיא כך :

גשם נדבות . כשבאו לארץ הזלת עליה גשמי נדבה ר''ל לא בגמול המעשה כ''א בנדבה : נחלתך ונלאה . כשהיתה נחלתך עייפה וצמאה למטר הלא אתה ה' כוננת אותה במטר רב :

תניף . ענין הזלה והתכה כמו ונופת צופים ( לעיל יט ) : ונלאה . הוי''ו יתירה והוא ענין עייפות כמו ונלאתי כלכל ( ירמיה כ ) : כוננתה . מל' הכנה :

גֶּשֶׁם נְדָבוֹת ואריב"ל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן דיבור שני היאך קיבלו הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם שנאמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה וכו'.שבת פח ע"ב גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף: וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים דכתיב גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה שם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכסא הכבוד מלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם בערבות שנאמר סולו לרוכב בערבות ביה שמו ומנלן דאיקרי שמים אתיא רכיבה רכיבה כתיב הכא סולו לרוכב בערבות וכתיב התם רוכב שמים בעזרך וכו'.חגיגה יב ע"ב כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ: ואיבעית אימא גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה ושכינה בחלקו דבנימין ואי מדלינן ליה מתפליג טובא מוטב דניתתי ביה פורתא כדכתיב ובין כתפיו שכן ועל דבר זה נתקנא דואג האדומי בדוד כדכתיב כי קנאת ביתך אכלתני וכתיב זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' וגו' אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה' וגו'זבחים נד ע"ב

גשם, בעת חנו מחנה דוד אז במדבר יעפו מפני הצמאון, וירד להם הגשם והיה להם כמים קרים על נפש עיפה, וכן לא היה להם מה לאכול ונזדמנו להם מקנה רב מהאויבים שרעו במדבריות אלה ואכלו שלל אויביהם, וע''ז ישיר, הן הנפת אתה אלהים גשם נדבות, (מצייר שבמקום הישוב החיוב מוטל עליו להוריד הגשם להכין מזון לבריותיו, לא כן במדבר אינו מחויב להוריד הגשם והיה נדבה וחסד, נחלתך הגשם הזה הנפת על נחלתך ובזה ונלאה אתה כוננתה, כוננת את הנלאה ויגיעה מחום ומצמא : (יא) חיתך ישבו בה, החיות והבהמות שישבו במדבר הזה, היינו הבהמות הרועות במדבר הנה בטובתך הכנת אותם שיהיו שלל ומחיה לעני, לישראל שהיו מעונים בלי מזון ומחיה. (וגם ציור זה מתדמה עם מה שהיה בימי קדם שנתן להם מים ושליו) :

נדבות. הוא דבר שאינו מחויב רק שידבנו לבו, וקורא כן הגשם שיורד במדבר. תניף. תטיף על נחלתך. ונלאה. תואר, כוננת את הנלאה :

חיתך ישבו בה . עדתך ישבו בה כמו ויאספו פלשתים את מחניהם לחיה ( ש''ב כ''ג ) ד''א חיתך , כנסת ישראל קרויה בהמתו וחיתו של הקב''ה : תכין בטובתך . כשיצאו ממצרים הסיבותם במדבר ארבעים שנה לפי שעמדו כנעניים וגדעו את האילנות ובתוך כך שעכבו במדבר עמדו ותקנו הכל :

חיתך . עדתך ישבו בהארץ ההיא : בטובתך . במדת טובך הכנת המטר לגדל התבואה להשביע נפש העני :

חיתך . עדתך וכן וחית פלשתים ( ש''ב כ''ג ) :

חַיָּתְךָ יָשְׁבוּ בָהּ אמר רב הונא מ"ד חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים אם אדם משים עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת ואיכא דאמרי שמסרחת ואוכלת תלמודו מתקיים בידו ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו וכו'.עירובין נד ע"א

אד' יתן אומר המבשרות וגו' . אומר מאמר עוד הוא ישאג בקול להשמיע צבאות הגוים הרבים ומהו האומר :

אדני יתן . ר''ל כמו שעשה עמנו לשעבר כן יקיים אומר הנביאים המבשרות לצבא ישראל הגדול והרב :

המבשרות . מלשון בשורה : צבא רב . חיל רב :

אֲדֹנָי יִתֶּן א"ר יוחנן מאי דכתיב ה' יתן אמר המבשרות צבא רב כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות וכו'.שבת פח ע"ב

ה' יתן אומר, ה' נתן אומר וכרוז ומן הכרוז הזה עמדו צבא רב המבשרות בשורה טובה לישראל :

מלכי צבאות הגוים ידדון ידדון . יתנדו וישלכו מתוך א''י וכנסת ישראל שהיא נות בית תחלק את שללם כמו שנאמר והי' סחרה ואתננה קדש וגומר ( ישעי' כ''ג ) :

צבאות . וזהו הבשורה שהעובדי גילולים יהיו נדודים מא''י : ונות בית . הכנסיה הדרה מעולם בבתי הארץ ההיא תחלק לעצמה שלל :

ידדון . מלשון נדידה : ונות . מל' נוה ומדור : שלל . ענין ביזה :

וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל: א"ר אמי מלמד שהשאילום בעל כרחם איכא דאמרי בעל כרחם דמצרים וא"ד בעל כרחם דישראל מ"ד בעל כרחם דמצרים דכתיב ונות בית תחלק שלל מ"ד בעל כרחם דישראל משום משוי:ברכות ט ע"ב מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן ואמר ר' יהושע בן לוי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהן י"ב מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן שנאמר מלאכי צבאות ידודון ידודון אל תיקרי ידודון אלא ידדון:שבת פח ע"ב

מלכי. ה' נתן אומר וכרוז, שמלכי צבאות הגוים אשר התאספו למלחמה ידודון ידודון מכאן אחד אחד, ונות בית שהוא ישראל תחלק את שללם, מצייר את ישראל כנות בית כי היא בעלת הארץ הזאת, והאויבים הם זרים הבאים לגרשה מביתה, צוה שידודון מארץ לא להם :

נות בית. בעלת הבית שהנוה שלה :

אם תשכבון בין שפתים וגו' . כל זה האומר יאמר להם אם אתם שכבתם בין תחומיכ' והתענגתם בתענוגים זאת יונתי כנסייתי כנפיה נחפה בכסף ומהו הכסף והחרוץ בפרש שדי וגו' כשפירש הקב''ה לפניהם תורתו אשר המלכים נשלגים ומתלבנים בה בארץ צלמות וחשך אז נחפו כנפיה ( כנפי יונה ) בכספה וחמדתה של תורה ומצות . כנפי יונה . פלומ''א בלעז : ואברותיה . כנפיה שעופפת בהן : בירקרק חרוץ . פתר דונש בן לברט החרוץ הוא זהב ולכך נתנו המשורר אצל הכסף וירקרק החרוץ הוא הזהב אשר יובא מארץ החוילה ומארץ כוש זהב טוב מאד מאד לא הוא ירוק ולא הוא אדום ולכך קראו ירקרק כמו ( ויקרא י''ג ) לבן אדמדם שאינו לא לבן ולא אדום לכך נכפל ירקרק אדמדם :

אם תשכבון . ר''ל אף אם מצרות תהיו חשוכים וכעורים כשוכב בין מקום שפיתת הקדרות : כנפי יונה . מ''מ תהיו נאים כמו כנפי יונה הנראה כמחופה בכסף ובזהב משובח הנוטה מעט לגוון הירוק ר''ל סוף הדבר לגאולה שלימה ורב טוב :

שפתים . הוא מקום עריכת ומושב הקדרות כמו שפות הסיר ( יחזקאל כ''ד ) : נחפה . מכוסה : ואברותיה . כנפיה כמו אבר כיונה ( לעיל נ''ה ) : בירקרק . גוון ירוק : חרוץ . מין זהב כמו ומחרוץ תבואתה ( משלי ג' ) :

אִם תִּשְׁכְּבוּן: דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים שנאמר אם תשכבון בין שפתים וגו'סוטה יא ע"ב כַּנְפֵי יוֹנָה דאמתיל כנסת ישראל ליונה שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף וגו' מה יונה כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצות מגינות עליהן:שבת מט ע"א כַּנְפֵי יוֹנָה דדמיא כנסת ישראל ליונה שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ מה יונה זו כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצות מגינות עליהן וכו'.שבת קל ע"א כַּנְפֵי יוֹנָה: רבה בב"ח הוה קאזל בשיירתא אכל ואשתלי ולא בריך אמר היכי אעביד אי אמינא להו אנשאי לברך אמרו לי בריך כל היכא דמברכת לרחמנא מברכת מוטב דאמינא להו אנשאי יונה דדהבא אמר להו אנטרו לי דאנשאי יונה דדהבא אזיל ובריך ואשכח יונה דדהבא ומאי שנא יונה דמתילי כנסת ישראל ליונה דכתיב כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ מה יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה אף ישראל אינן ניצולין אלא במצות:ברכות נג ע"ב

(יד-טו) אם, כ''ז מן האומר שנתן ה', ה' הכריז לאמר אתם מלכי צבאות אם תשכבון בין שפתים, שהוא גבול הארץ המזרחי בעבר הירדן, דעו כי כנפי יונה אשר היא נחפה בכסף, אשר יפרוש שדי בה בהיונה הזאת וכנפיה, את המלכים ששכבו בין משפתי ארצה אז תמלא שלג את ההר בשן, צייר את ישראל כיונה כנגד החיות והעופות הטורפות שבאו לשלול את קנה, וכמו שהיונה עם חולשתה תלחם בכנפיה עם הזרים הבאים לשלול קנה, כן יצאה היונה הזאת ללחום נגד כל עיט וכל עוף טורף הבא על משכנה, וצייר את היונה הזאת שהיא עצמה נחפה בכסף ושאברותיה מצופים בירקרק חרוץ שהוא ציור היופי וגם החוזק, כאלו היא מחופה במתכת בל יוכלו לנשכה, ואומר כי ה' יפרוש בה בהיונה הזאת ובכנפיה, את המלכים שבאו עליה, והוא הציור של פרישת מחנה ישראל על מחנה האויב, ומצייר שבעת תפורש כנפיה תשלג בצלמון את הר אלהים הר בשן, וציור זה לקוח ממה שהר בשן הרם ונשא מכוסה בשלג כל ימי הקיץ כדרך ההרים הגבוהים וגבנונים, והררי שלג אלה בעת יהיה סער וינשב השלג שמה בחוזק, יפול על מחנות בני אדם העומדים עליו ויפילם במהמורות בל יקומו, עפ''ז צייר שכשעלו לראש ההר ולחמו משם עם ישראל, סער עליהם השלג עד שנעשה שם צלמון וצלמות וישלג ויכס את מחניהם ויאבדו מתוך הקהל, ויוכל להיות שהיה כן באמת, או שלקח זה במליצה לציור הצרה והחשכה שבא עליהם בהר ההוא, כי סערת השלג הוא נורא לבני הארצות האלה שאין השלג מצוי שם, ובא המליצה שכנפי היונה כסו את המחנה בשלג וחשכת צלמות, ע''י ה' שפרש בכנפיה את המלכים ויכס עליהם בצלמות :

שפתים. הגבולים, כמו למה ישבת בין המשפתים, וקרוב עם לשון שפה שבא על קצה הדבר וגבולו, שפת הים. בירקרק חרוץ. בחרוץ ירקרק, כמו רבים עמים, משנה כסף, וחרוץ זהב משובח :

בפרש . לשון ופרשו את השמלה ( דברים כ''ב ) בוררין את הדבר כשמלה חדשה . מלכי' . אלו ת''ח כמו שנאמר ( משלי ח' ) בי מלכים ימלוכו :

בפרש . אז כאשר יפרוש שדי לגרש העובדי כוכבים מא''י : בה . בהארץ ההיא תתלבן כשלג אתה העדה היושבת בגולה :

בפרש . מל' הפרשה ופרוד : תשלג . מל' שלג : בצלמון . מל' צלמות ור''ל חושך :

בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים: א"ר חמא ברבי חנינא כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם שנאמר בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון אל תקרי בפרש אלא בפרש אל תקרי בצלמון אלא בצלמות:ברכות טו ע"ב

תשלג. פעל יוצא מן שלג. וצלמון מענין חשך וצלמות :

הר אלהים הר בשן . והיכן פירשה בהר סיני שהוא הר אלהים סמוך לבשן בעבר הירדן : הר גבנונים . הר המיוחד שבהרים : גבנונים . לשון הרים על שם גובהם כמו ( יחזקאל ט''ז ) ותבני לך גב כל דבר גבוה קרוי גב :

הר אלהים וגו' . הר סיני אשר ירד עליו אלהים הוא לכם הר בשן ר''ל כמו שהר בשן הוא דשן ושמן ומקום מרעה כן הוא לכם הר סיני כי זכות התורה שקבלתם שמה היא הרועה אתכם ומגין עליכם : הר גבנונים וגו' . הר בית ה' שהוא מקטני ההרים הוא לכם הר בשן כי זכות המקדש עומדת לכם ורועה אתכם כהר בשן שהוא מקום מרעה :

הר בשן . הוא מקום דשן ושמן כמ''ש שמעו וכו' פרות הבשן ( עמוס ד' ) . גבנונים . מל' גב וגובה והנוני''ן באים להקטין כמו האמינון אחיך ( ש''ב י''ג ) :

למה תרצדון הרים גבנונים . כל זה מוסב על ה' יתן אומר עוד יאמר להם למה תרצדון הרים גבנונים למה תארובון אתם ההרים גבנונים הגבוהים להשחית את ההר אשר חמד אלהים לשבתו לשרות עליו שכינה הוא הר הבית אף הוא לנצח ישכון שם קדושתו קדושת עולם משנבחר לשבתו לא שרתה שכינה במקום אחר , ראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן רצד הוא מארב בל' ערבי , אבל מנחם פירש תרצדון כמו תרקדון אף אותו לשון נופל על השיטה הזאת :

למה תרצדון . אתם הנמשלים מול המקום להרים קטנים למה תרקדון בהיכלו הלא הוא ההר אשר חמד ה' לשבת בו ואף ישכון שם לנצח ולא ישאר בידכם :

תרצדון . כמו תרקדון :

לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים: דרש בר קפרא מאי דכתיב למה תרצדון הרים גבנונים יצתה בת קול ואמרה להם למה תרצו דין עם סיני כולכם בעלי מומים אתם אצל סיני כתיב הכא גבנונים וכתיב התם או גבן או דק אמר רב אשי ש"מ האי מאן דיהיר בעל מום הוא:מגילה כט ע"א

למה וא''כ אתם מלכי צבאות, למה תרצדון ורצתם על הרים גבנונים האלה להלחם משם עם ישראל, הלא ההר אשר חמד אלהים לשבתו, שבחר בו שיהיה בקדושת הארץ ושיהיה שלו להשרות שכינתו שם, א''כ אף ה' ישכן לנצח ולא תוכלו לגרשו משם, (וגם בציור הזה עלה במחשבתו הגבורות שעשה ה' בימי קדם בהרים האלה במלחמת סיחון ועוג, וישראל רמה ידו : (יח-יט) רכב, מסב פניו לדבר אל רכב אלהים, אחר שצייר את ה' כרוכב בערבה הזאת, מצייר עלותו למרום הר בשן לגרש האויבים משם כאלו עלה שמה בסוס ורכב מלחמה, ושעורו, אתה רכב אלהים עלית למרום שבית שבי שהוא מה שהרכב הזה עלה למרום הר בשן וגרש את האויב ושבה שביו, ומדי זכר את הרכב ציין ענינו ומהותו ורב חילו, ואומר רבותים אלפי שנאן הרכב הזה עולה בחיל של רבבות רבים של אלופי הגבורים והתקיפים, אשר ה' (עלה) בם סיני בקדש, שכבר עלה ברכב הזה וגבוריו על הר אחר שהוא הר סיני, ואז לא עלה למלחמה רק בקדש, (המליץ ירכיב בשירו עליתו להר בשן עם עליתו להר סיני שהוא ג''כ במדבר הזה : (יט) עלית, אתה רכב אלהים עלית עתה למרום, היינו למרום הר בשן, ושבית שבי ממחנה האויב, לקחת, שעורו שבית שבי (באדם) לקחת מתנות באדם מה שבימי קדם כשעלית למרום ההר שהוא הר סיני לקחת אז מתנות, שאז נעשו לך לעם מרצונם וכאלו נעשו שלך בדרך מתנה, עתה שבית אותם בדרך שביה ע''י מלחמה, שאז לקחת לך בני אדם בדרך מתנה ועתה בדרך שביה, ואף (שבית) סוררים, את העכו''ם שבית, כדי לשכון יה אלהים כדי שתוכל לשכון בהר, שהם רצו לגרש אותך משם בל תשכון שמה, ולכן שבית אותם בשבי כדי שתשאר שוכן שם, ר''ל כדי שישכנו שם ישראל שעמהם ה' שוכן :

תרצדון. פעל מורכב משתי תיבות תרץ צד. תרוצו על צדי הרים גבנונים, וגבנונים מענין גב וגובה, ונוסף הנו''ן כמו או גבן, שבא על גב שיש בגופו :

רכב אלהים וגו' . עוד זה מוסב על ה' יתן אומר להזכיר חבת עמו אף כשנגלה רכב אלהים רבותים של אלפים שנאנים שנונים מלאכים חדים וה' היה ביניהם בסיני בקודש אף שם :

רכב אלהיט . מוסב למעלה לומר גם בעבור זה היו בטוחים כי סוף הדבר יהיה גאולה שלימה כי ראה חיבתם לפני המקום כי הלא מלאכי רכבו המה הרבה רבבות שרים וה' שוכן בם אף בעת בואו בקדושתו להר סיני ליתן התורה כי גם המלאכים ירדו עמו ובכל עת המה קרובים לשכינה :

אלפי . שרים וגדולים כמו אלופי יהודה ( זכריה יב ) : שנאן . כן יקראו מלאכי מרום :

רֶכֶב אֱלֹהִים: ואיבעית אימא רוכב על כרוב קל שלו ושט בשמונה עשר אלף עולמות שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אל תקרי שנאן אלא שאינן וכו'.עבודה זרה ג ע"ב

אלפי שנאן. אלופים ושרים של שנאנים, שהם המלאכים. ה' בם, מלת עליך נמשך לכאן, ה' עלה בם :

עלית . אתה נגיד עמו משה בן עמרם למרום , שבית שבי את התורה , ולקחת מתנות מן העליונים ולתתם לבני אדם : ואף סוררים לשכון יה אלהים . אף עוד גרמת ששכן הקב''ה במשכן בתוך עם שהיו סוררים וממרים ומקציפים אותו :

עלית למרום . ועכ''ז אתה ישראל עלית למרום ר''ל רמה ידך להתגבר עליהם לקבל את התורה ושבית אותה מיד המלאכים ולקחת אותה למתנה להיות מצויה בבני אדם ולא בין מלאכי מעלה : ואף סוררים . אף כי הרבו לסור מאחרי ה' עכ''ז נתרצה להם וציום על המשכן לשכון בם :

עָלִיתָ לַמָּרוֹם ואריב"ל בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת וכו' מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות וכו'.שבת פט ע"א

למרום. לרום ההר, כמו חוצבי מרום קברו (ישעיה כ''ג), כי השח יושבי מרום (שם כ''ו). שבית. נמשך לשתים, שבית באדם, ואף שבית סוררים, ולקחת מתנות מוסגר, שתחלה לקחת מתנות :

ברוך אד' וגו' . זה מן השיר האמור למעלה שירו לאלהים : יעמס לנו . יתן לנו ישועה רבה מכל עומס ככל אשר נוכל שאת , ( מצאתי יום יום יעמס לנו כל הימים כן נוהג בנו לכל צרה ישועה ) . ( כא ) האל לנו אל למושעות . אל מושיע הוא לנו ולפניו יש הרבה תוצאות מיני מות תוצאות דרכים אל המות אך לא עלינו הוא נותנם אבל ימחץ בהם ראש אויביו :

ברוך אד' . ראוי לנו לומר ברוך ה' אשר בכל יום טוען לנו ור''ל ברכותיו או טובותיו וקצר בדבר המובן מאליו : האל . הוא האל המושיע לנו עד עולם :

יעמס . ענין הטענת משא כמו אבן מעמסה ( שם ) :

בָּרוּךְ אֲדֹנָי ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא מ"ט דרבי יהודה דכתיב ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו אלא בא לומר לך בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו וכו'.סוכה מו ע"א בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר ברוך ה' יום יום וכו'.ביצה טז ע"א בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם: כי אתא רב דימי אמר עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק מלא עומסו שנאמר ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה א"ל אביי וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן אמר מאי טעמא לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות שנא' להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא יש בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי וכו'.סנהדרין ק ע"א בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם: ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים: א"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא אין הלכה כרבי יהודה וא"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא מ"ט דרבי יהודה אמר קרא ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו אלא לומר לך כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכא נמי כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו.ברכות מ ע"א

ברוך ה' יום יום, וע''ז יהיה מבורך על מה שעושה בכל יום, בין על מה שעשה בימי קדם בין על שעשה בימים אחרונים, כי יעמס לנו האל ישועתנו הוא עומס ונושא ישועתנו בשבילנו, שהישועות שעשה בימי קדם נשארו אצלו והוא נושא אותם עד דור אחרון לעשותם שנית בכל יום ויום ובכל דור. סלה סיום הענין :

יעמס. בא על משא שאחר הניח עליו כאלו אנו העמסנו עליו משא זאת לישא אותה :

אל למושעות . הוא לנו אל להושיע ולא להביא הרעה עם כי בידו הרבה מיני תוצאות הנפש מן הגוף להביא המיתה מ''מ לא יביאם עלינו :

לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת: על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא וכו' רב נחמן בר יצחק אמר לעת מצא זו מיתה שנא' למות תוצאות תניא נמי הכי תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם שנאמר למות תוצאות תוצאות בגימטריא הכי הוו קשה שבכלן אסכרא ניחא שבכלן נשיקה אסכרא דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא ואיכא דאמרי כפיטורי בפי ושט נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא וכו'.ברכות ח ע"א

האל, (חלק ג') האל הוא לנו האל והתוקף אל המושעות, החוזק של התשועות הם נמצאים בו, אבל זה רק לנו, אבל לצרינו יש לה' אלהים למות תוצאות, תוצאות וסוף הגבולים ששם ישכון המות הם שייכים לה' יצייר כאלו המות יש לו ארצות מיוחדים היינו בחוץ לארץ, ואינו מושל בא''י, ושם תוצאותיו וגבולו שאין לו רשות לבא שם, כי מן תוצאותיו וגבוליו ואילך הם שייכים לה' לא יבא המלאך המות שמה, ומי יהרוג שם את האויבים שהגיעו להר בשן ששם אין מלאך המות שולט? אומר.

תוצאות. סוף הגבול, והיה תוצאות הגבול (יהושע ט''ו) :

קדקד שער . קדקדו של עשו שהוא איש שעיר המתהלך תמיד באשמיו ( ואינו חוזר מרעתו ) :

אך וגו' . אך במיני המיתות ההם ימחץ ראש אויביו ולא ראשינו : קדקד שער . כן נקרא גובה הראש כי שם נחלק שער הראש אילך ואילך ומוסב על ימחץ לומר בהם ימחץ קדקד של מי שהוא מתהלך ואוחז באשמיו ולא שב מהם :

ימחץ . ענין רציצה ופציעה כמו מחצת ראש ( חבקוק ג' ) :

אך אלהים ימחץ ראש אויביו, שם לא ימחצם המות רק אלהים בעצמו ימחץ את ראשם, וגם ימחץ קדקד שער קדקדו של עשו איש שעיר, ר''ל קדקוד בני אדום אשר הוא מתהלך באשמיו וחטאיו, והכונה שלא מתו בבשן ע''י המות בדרך הטבעי רק ע''י ה' בענין נסי לא ע''י המות הטבעי :

אמר ה' מבשן אשיב . כי כן הבטיח להשיב אותנו מתוך אבירי בשן ומאיי הים :

אמר אד' . כבר הבטיח לנו להשיב אותנו לא''י :

ממצולות ים . מעומק הים :

אָמַר אֲדֹנָי: אמר רב יהודה אמר שמואל ואיתימא רבי אמי ואמרי לה במתניתא תנא מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון הרגישו בעצמן למה הן מתבקשים אמרו אם אנו טובעין בים אנו באין לחיי העולם הבא דרש להן הגדול שבהן אמר ה' מבשן אשיב אשיב ממצולות ים מבשן אשיב מבין שיני אריה אשיב ממצולות ים אלו שטובעין בים כיון ששמעו ילדות כך קפצו כולן ונפלו לתוך הים נשאו ילדים ק"ו בעצמן ואמרו מה הללו שדרכן לכך כך אנו שאין דרכנו לכך על אחת כמה וכמה אף הם קפצו לתוך הים ועליהם הכתוב אומר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה וכו'.גיטין נז ע"ב

אמר ה', ה' אמר אל המות, פה לא תמחץ אתה, רק מבשן אשיב, שאשיב את פליטי האויב מבשן שיברחו משם אל חוץ לארץ, וגם אשיב את האויב ממצולות ים, הוא ים המלח שהיה ג''כ בגבול ההוא המזרחי ושם נלחמו ג''כ, כמ''ש וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח, שהגיא מלח היה שם תחלה ים ונעשה במקומו גיא מלח כנודע, ואשיב אותם מן הארץ אל גבול ארצם ששם שולט המלאך המות :

למען תמחץ . רגלינו : בדם . כשימחץ את ראש האויב תהא רגלינו בוקעת בדמם תמחץ לשון בוקע בתוך הדם כמו ( שופטי' ה ) מחצה וחלפה רקתו כמו בקעה ול' משנה הוא והיו עולי רגלים בוקעים עד ארכבותיהם בדם ד''א תמחץ שם כלי ששואבין בו יין מן הבור מחץ שמו במסכת ע''ג : מאויבים מדם האויבים : מנהו . תהיה פרנסתו כדאמרינן מאי משמע דמן לישנא דמזוני הוא דכתיב ( דניאל א' ) אשר מנה את מאכלכם וגומר :

למען תמחץ . למען יהיו רגליך נראים כאלו הם מחוצים על כי תדרוך בדם הרוגי אויביך ותלכלך רגליך בדמם : מנהו . הכנת מזון כ''א מלשון כלביך יהיו ניזון מדם אויביך כי ילוקק דמם בלשונו :

מנהו . ענין הכנת מזון כמו מן הוא ( שמות יז ) :

למען תמחץ רגלך בדם, שאלה השבים מן הארץ תהרוג אתה בחרבך ותמחץ רגלך מדמם, וגם תמחץ לשון כלביך מאויבים מנהו, מצייר את המות כשר הטבחים שי''ל כלבים שהולכים אתו לאכול את ההרוגים, וימחצו הכלבים את לשונם מאויבים אשר הם מנהו, שהם מהם ומהמונם שהאויבים הם שותפים ודומים לכלבי המות, שאחר שיהרגם המות יאכלו כלביו את בשרם, והמליצה שבארץ ישראל נפלו ע''י ה' ע''פ נס, וכשיצאו מגבול ארץ ישראל רדפו אחריהם והמיתום בחרב ובשרם השליכו לכלבים :

קדקד שער. איש שער, כמו ואני תפלה, ואני מוסר לכולם (הושע ה') : תמחץ. המלוכלך בדמים נראה שנמחץ שם והדמים זבים מגופו. מנהו. כינוי הנסתר בה''א וא''ו, ר''ל שהאויבים הם מהם מן הכלבים וממינם :

ראו הליכותיך אלהים . כלומר לאלו נאה לך להושי' שכשראו הליכותיך בקדושתך בים קדמו שרים לשורר לפניך שירת הים ואחריהם באו הנוגנים אלו המלאכים :

ראו . ר''ל ראויים המה לזה כי כאשר ראו הליכותיך אל תוך הים בעמוד הענן . בקדש . השוכן בשמי קודש :

ראו, אחר שספר ענין המלחמה יספר איך שב ה' שר הצבאות עם עמו אל ארץ ישראל אחרי הנצחון ואיך שררו לו במקהלות, וכמו שדמה מליצתו תחלה אל מליצות אדון הנביאים ויהי בנסוע הארון וכו', ידמה עתה שובו למ''ש ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, שבשוב ה' מן המלחמה יצאו לקראתו רבבות אלפי ישראל בתופים ובמחולות, עת שראו הליכותיך אלהים בקדש, ששבת מן עבר הירדן אל ארץ הקדושה וראו הליכותיך הולכים בקדש, אז.

בתוך עלמות תופפות . בתוך מרים ונערותיה אשר לקחה התוף בידה ואמרו בשבחם :

קדמו שרים . כאשר נמשכו אחריו והלכו בחרבה ומצרים נטבעו אז השרים הקדימו לשורר בפה את השירה ואחריהם נגנו המנגנים בכלי נגון לבשם הקול : בתוך עלמות . הם מרים וחברותיה ביניהן היו תופפות לנגן בהם להודות על הנס :

שרים . משוררים : עלמות . נערות : תופפות . מלשון תוף והוא כלי שיר :

קִדְּמוּ שָׁרִים: אמר רבי יצחק מקרא סופרים ועיטור סופרים וקריין ולא כתיבן וכתיבן ולא קריין הלכה למשה מסיני מקרא סופרים ארץ שמים מצרים עיטור סופרים אחר תעבורו אחר תלך אחר תאסף קדמו שרים אחר נוגנים צדקתך כהררי אל קריין ולא כתיבן פרת דבלכתו איש דכאשר ישאל איש בדבר האלהים באים דנבנתה לה דפליטה את דהגד הוגד אלי דהגורן אלי דהשעורים הלין קריין ולא כתבן וכתבן ולא קריין נא דיסלח זאת דהמצוה ידרוך דהדורך חמש דפאת נגב אם דכי גואל הלין כתבן ולא קריין וכו'.נדרים לז ע"ב

קדמו שרים, לפני הליכותיך הלכו שרים, כמלך השב מן הנצחון ומשוררים הולכים לפניו, אחר נוגנים, והמשוררים הלכו אחר נוגנים המנגנים בתוך עלמות תופפות, הנוגנים הולכים תחלה ואחריהם לפני הליכות המלך הלכו המשוררים לשיר גבורתו ונצחונו :

שרים, נגנים. השיר בפה והניגון בכלי, והשרים הולכים אחר נוגנים קודם הליכות ה'. תופפות. תואר :

במקהלות ברכו אלהים אד' ממקור ישראל . אף עוברים ממעי אמן אמרו שירה :

במקהלות . בקהל רב ברכו את ה' : ממקור ישראל . המברכים היו אלו הבאים ממקור ישראל ר''ל מזרע ישראל כינה הזרע במי המקור ודוגמתו וממי יהודה יצאו ( ישעיה מח ) :

בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים: ר' יוסי הגלילי אומר לפי רוב הקהל הם מברכים שנאמר במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל וכו'.ברכות מט ע"ב בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים: גופא אמר רב נחמן אמר לי הונא בר נתן תנא מנין לברכת חתנים בעשרה שנאמר ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה ורבי אבהו אמר מהכא במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל וכו'.כתובות ז ע"ב בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱלֹהִים: היה רבי מאיר אומר מנין שאפי' עוברים שבמעי אמן אמרו שירה שנאמר במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל (והא לא חזו אמר רבי תנחום כרס נעשה להן כאספקלריא המאירה וראו):סוטה ל ע"ב

במקהלות, ועמהם הלכו מקהלות רבות אשר ברכו אלהים ואדני, ממקור ישראל, ר''ל בארץ ישראל, ידמה את המחנות שיצאו חוץ לארץ למלחמה שהיו ג''כ מקהלות, כמים שנזלו חוץ למקור, ואת ההולכים לקראתם מארץ ישראל יצייר כמקור עצמו המלא מים רבים ומקהלות אין מספר :

שם בנימין . הצעיר נעשה רודה עליהם : רודם . כמו רודם בקמ''ץ משה זכה להיות מלך לפי שירד תחלה לים וכן אמר לו שמואל לשאול ( ש''א ט''ו ) הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה ותרגמו יונתן שבטא דבנימן עבר בימא בריש כל שאר שבטיא : שרי יהודה רגמתם . מתקנאים בהם וזורקין בהם אבנים וכן שרי זבולון ונפתלי וכן אמר לו צוה אלהיך עזך ( סא''א ) , ד''א ( רגמתם רקמתם לבושן בגדי וכו' ) רקמתם לשון ארגמן , כך חברו מנחם :

שם . בעבור הירידה אל הים שירדו שם זכה בנימן צעיר השבטים לצאת ממנו שאול המלך להיות רודה ומושל בישראל כי הם ירדו תחלה אל הים ובעבור זה זכו למלוכה כן ארז''ל : רגמתם . היו רוגמים עליהם באבנים כי היו מתקנאים בהם : שרי זבלון וגו' . וכן גם המה ריגמום באבנים ומוסב למעלה לומר ראויים המה לנס כי אינם כפויי טובה ומודים על הנס :

צעיר . קטן : רודם . ענין ממשלה כמו רדה בקרב אויביך ( לקמן קי ) . רגמתם . ענין השלכת אבנים :

שָׁם בִּנְיָמִן: כאשר השביעך יהודה מאי היא דתניא היה ר"מ אומר כשעמדו ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה שנאמר שם בנימין צעיר רודם אל תקרי רודם אלא רד ים והיו שרי יהודה רוגמים אותם שנאמר שרי יהודה רגמתם לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן וכו'.סוטה לו ע"ב

שם, (הם דברי השיר שאמרו), יציירו את העמים שהביאו שבי כאלו הביאו חיות המדבר פרים עם אבירים ונכנעו לפניהם עד שנער הצעיר שהוא בנימין רודם במקלו, ושרי יהודה א''צ למקל כי ירדו בה ע''י רגמתם, ע''י שישליכו עליהם צרור אבן, כמו שישליכו על הבהמה להטותה הדרך, וכן שרי זבולון ונפתלי :

רודם. רודה אותם, והרד''ק מפרש כמו רודם רודה בם, וכבר בארתי זה (יחזקאל ל''ד ד') שבד' מקומות נקשר הרדיה עם מלת את ע''ש. רגמתם. רוגם עליהם באבנים :

עוזה אלהים וגו' . עכשיו חוזר המשורר לתפלתו שהתפלל יקום אלהים ויפוצו אויביו עוזה אלהים והתגבר אשר כל אלה פעלת לנו :

צוה אלהיך . כבר צוה אלהיך העוז והחוזק אשר יבוא לך : עוזה אלהים זו . ר''ל העוז הזו הבא מאלהים אשר עשה על הים הנה זה בעצמו כבר פעלת לנו על הגאולה ההיא כי כל ענייני הגאולה שמורה ומוכנת :

צוה, כן צוה אלהיך, כן צוה עזך, הוא צוה שיכנעו לפני עם ה', עוזה אלהים, אתה עוז אלהים! (מצייר העוז כעצם מופשט) זו פעלת אתה לנו, כי לא בכחנו עשינו את החיל, ור''ל זו פעלת לנו מהיכלך אשר הוא על ירושלים, שבהיכל שכן עוז ה', ולכן לך יובילו מלכים שי, השי שהביאו מלכים הוא שייך לך, ורמז עמ''ש (ש''ב ח') שתועי מלך חמת שלח לדוד כלי כסף וכלי זהב על אשר הכה את הדרעזר ודוד הקדיש אותם לה' :

עוזה. שם, ע''מ חוקה אחת :

מהיכלך על ירושלם . וממה שיראו המלכים כבוד היכלך אשר על ירושלים יובילו לך דורון ושי :

מהיכלך . מכבוד היכלך אשר היא על ירושלים יהיה הסיבה אשר המלכים יביאו לך מנחה :

יובילו . יביאו : שי . תשורה כמו יובל שי לה' ( ישעיה י''ח ) :

גער חית קנה . זה עמלק שנמשל כחית יער הדר בין הקנים : עדת אבירים בעגלי עמים . עם ששמנו ועשתו כפרים אבירים בתוך שאר האומות שאינם אלא כעגלים לנגדם . מתרפס ברצי כסף . אינם מתרצי' לכל אדם אלא א''כ מרצה להם מעות : בזר עמים . פזרו את השבטים כד''א ( דברים ל''ג ) אף חובב עמים ותמיד קרבות יחפצון , חפצים להלחם בנו :

חית קנה . זה הו' ישמעאל הדומה לחיה הדר בין הקנים אשר ביער והמה עדה החזקה : מתרפס . נעשה מרמס ר''ל מוכנע וירוד בעבור רצוי הכסף כי מבלעדי הכסף אין לרצותו להכניע זדון לבו : בזר עמים . בזדון לבו מפזר עמים ובכל זמן חפצים במלחמה :

גער . ענין צעקת נזיפה : אבירים . חזקים : מתרפס . ענין רמיסה ברגליה רפסה ( דניאל ז' ) : ברצי . מל' רצוי : בזר . כמו פזר כי בומ''ף מתחלף וכן ורכוש להם יבזור ( שם י''א ) : קרבות . מלחמות כמו ביום קרב ( לקמן ע''ח ) :

גער, ששלח לך, שי למען תגער חית קנה ועדת אבירים בעגלי עמים, שתועי שלח מנחה על שכבשו את אויביו שהיו כחית קנה הטורפים וכעדת אבירים הנוגחים בקרניהם. מתרפס, ר''ל שתועי הוא מתרפס ומתכנע לפניך ברצי כסף אשר בזר ושלל מעמים אשר קרבות יחפצו, הביא לך מנחה מכסף שאסף משלל אויביו כדי שתגער חית קנה, שהוא על שהכה את חיל הדרעזר :

חית קנה. הדרים בין קנה ושיחים במדבר. מתרפס. כמו לך התרפס ורהב ריעך, שהוא הבקשה וההכנעה. בזר. הכסף שבא בשפע ובפיזור רב, וכן ורכוש להם יבזר, ופי' בזר מעמים :

יאתיו חשמנים . ואז כשתחריב את עמלק ויקום מלך המשיח יביאו לך דורונו' ממצרי' ומכוש , ומנחם פתר משמנים שם מדינה יושבי חשמונה והפותרים פותרין אותו ל' דורון :

יאתיו . אז הגדולים ממצרים יבואו עם תשורה לה' בהודאה : תריץ ידיו . הרגלים יהיו מריצים את הידים להביא בהם תשורה לה' ( כי בריצת הרגלים גם הידים ירוצו בכללות הגוף ) :

יאתיו . יבואו כמו אתא בוקר ( ישעיה כ''א ) : חשמנים . עניינו גדולים וחשובים וכן חשמונאי ובניו : מני . כמו מן : תריץ . מל' ריצה ורדיפה :

(לב-לג) יאתיו, וכן עוד יאתיו חשמנים ושרים ממצרים, וגם כוש הרחוקה מאד תריץ ידיו לאלהים, וכן כל ממלכות הארץ יבואו וישירו לה' ויזמרו לו, וכמ''ש בתחלת הענין שירו לאלהים זמרו שמו שכולם יכירו כח ה' ועזוזו, סלה סיום הענין : (חלק ד')

חשמנים. אנשים גדולים :

שירו לאלהים . שהראם גדלו וגאל את עמו :

שירו . כאשר ישבר שבט המכה :

הן יתן . הן נותן :

בשמי שמי . בשמים אשר מעל השמים אשר ברא בימי קדם : הן יתן . הן הוא הנותן קול חזק להפחיד כל בני עולם :

לרוכב, מפני שסיים במה שהתחיל שירו לאלהים זמרו שמו, ושם אמר סולו לרוכב בערבות, שהוא מה שרכב במדבר להושיעם בדרך מלחמה שהוא דרך הטבע, אמר עתה (שירו) לרוכב בשמי שמי קדם, שהוא המנהיג הנהגה עליונה נסיית גבוהה ונעלה מן השמים שלנו הנוהגים הנהגה הסדורה הטבעית, כי הם שמי השמים המשפיעים על השמים והם קודמים להם בממלה הן הוא יתן בקולו קול עז שהוא גבוה מקול הטבעי :

תנו עוז . אמרו שכל החוזק הוא לה' לבדו ובעבור ישראל הראה גאותו וכחו נראה בשחקים בהלוך כוכבים ומזלות אשר לא ישנו את תפקידם :

תנו . אמרו כמו נתנו לדוד רבבות ( ש''א י''ח ) ויתכן שהוא מלשון שם יתנו צדקות ה' ( שופטים ה' ) שהוא ענין ספור :

תנו, אמנם הנהגה זו הנסיית לא ינהיג ה' רק בשביל ישראל כשהם ראוים לזה ע''פ מעשיהם, (לא כהנהגה הטבעיית שהיא קבועה תמיד), לכן אמר תנו עוז לאלהים שאתם תכינו א''ע במעשים טובים, שעי''ז תתנו לו עוז אל הנהגה זו הנעלה, כי על ישראל גאותו ועזו בשחקים, הנהגת ה' ע''ש הפלא והנסים, נקרא בכתבי הקדש בשם גאות ה', שבו יתגאה על הטבע ויתנשא עליה, והנהגה זו קבועה בשחקים שהם למעלה מן השמים והמערכת, הנה גאותו ועזו אשר בשחקים להנהיג הנהגה הנסיית הוא על ישראל שזה ינהיג רק בעבורם וכפי מעשיהם אם יזכו לזה ולכן תנו עוז לאלהים, ע''י מעשים טובים :

גאותו. כבר התבאר בכ''מ שגאוה הנאמרת אצל ה' הוא אם יתנשא על חקי הטבע ויעשה נסים ונפלאות, (עי' ישעיה י''ב, ולקמן צ''ג), וכן שחקים נבדלים משמים, שמורה על הנהגה הנסית כמ''ש (ישעיה מ''ד) :

נורא אלהים ממקדשיך . ממה שהחרבתו אתה יראוי אם למקדשו לא נשא פנים קל וחומר לרשעים ומדרש אגדה אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך , שכשהקב''ה עושה דין בצדיקים מתירא ומתעלה ומתקלס , וכן הוא אומר בקרובי אקדש ( ויקרא י' ) ונקדש בכבודי ( שמות כ''ט ) במיתת שני בני אהרן , ורבותינו דרשו כל המזמור עד ברוך ה' יום יום על מתן תורה וגשם נדבות במתן תורה וחיתך ישבו בה , ואני אין לבי מתיישב לאמן לשון ישבו בה בל' נתיישבו בתורה וההר חמד אלהים לשבתו אין מתיישב לדרשו על הר סיני שהרי לא לשבתו חמדו ולא לשכון בו לנצח וכאן כתיב ישכון לנצח וכן מלכי צבאות פירשו כמו מלאכי צבאות ואין זה לשון המקרא :

ממקדשיך . מן הכבוד השוכן במקדש תבוא היראה לבני אדם כי משם יצאו כל הנפלאות : אל ישראל . חוזקן של ישראל הוא ומעולם נותן עוז וחוזק לעם הידוע הנבחר לו ובעבור זה יהיה אלהים ברוך :

ותעצומות . מל' עצמה וחוזק :

נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיך: והיינו דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב נורא אלהים ממקדשך אל תיקרי ממקדשך אלא ממקודשיך בשעה שעושה הקב"ה דין בקדושיו מתיירא ומתעלה ומתהלל וכו'.זבחים קטו ע"ב

נורא אלהים ממקדשיך, אתה ישראל, דע כי ממקדשיך, מן הבהמ''ק שלך וממה שאתה מתקדש לפניו, אלהים הוא נורא, ר''ל שעל ידו ינהיג הנהגה נוראה שהיא הנהגה נורא נסיית למעלה מן הטבע שעל ידי הנהגה זו ייראו כולם מפניו, ומצד שהוא אל ישראל ומשגיח עליהם בהשגחה פרטית, הוא נותן עז ותעצומות לעם, העוז הזה נתן לישראל, כי הנהגה זאת יוצאת לרגלם וכפי בחירתם ומעשיהם ובידם ניתן העוז הזה למשול בשמים ובארץ ולדרוך על הטבע, ברוך אלהים על נפלאותיו וטובו :