הריעו . בעת בוא מלך המשיח יריעו כל העמים תרועת מלך לקבל את ה' לאלוה :

למנצח שיר מזמור, לא נזכר שם מחברו, ולדעתי מחברו הוא מנשה בן חזקיה, שנזכר (דה''ב ל''ג) כי הביא ה' עליו את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדוהו בחוחים ויאסרוהו בנחושתים ויביאוהו בבלה, וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד וכו', ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו, וידע מנשה כי ה' הוא האלהים ויבן את מזבח ה' ויזבח עליו זבחי שלמים ותודה, ויאמר ליהודה לעבוד את ה' אלהי ישראל, ושם מבואר כי תפלתו והעתר לו הנם כתובים עלי דברי חוזי, והוא השיר הנמצא פה, ונחלק לד' חלקים {{{א}}} מזכיר הנהגת ה' הכללית ע''פ הטבע (עד מלת סלה פ''ה), {{{ב}}} מזכיר ההנהגה הנסיית (עד מלת סלה פ' ז'), {{{ג}}} מדבר אל העמים ומספר מה שעבר עליו מהמאסר וההצלה (עד מלת סלה פט''ו), {{{ד}}} מדבר אל ישראל (עד סוף הסי'), הריעו לאלהים, קבלו מלכותו, שהתרועה מורה על קבלת המלך, כי הוא מלך כל הארץ :

זמרו כבוד שמו . זמרו בכבוד שמו א''נ ספרו כבוד שמו בזמר ושיר :

כבוד שמו . כפי הכבוד הראוי לשמו : שימו . הללוהו בכבוד הראוי לו וכפל הדבר במ''ש :

זמרו, הנה הכרת ה' תהיה משני פנים, {{{א}}} ע''י הבריאה הכללית שהנברא מעיד שי''ל בורא וזה יודע גם עפ''י מחקר השכל שיש עלת העלות וסבת הסבות לכל הנמצאים, אולם מן החקירה לא יוכל לברר שהוא מנהיג את העולם ברצון, כי חכמי יון התפלספו שהעולם עמד ממנו בהכרח כצל מהשמש, וחייבו זה מעוצם גדולת הסבה הראשונה, שזה מחייב לפי דעתם שלא יתייחס לו רצון או אהבה ושנאה וכונה, ושלא ידע דבר מזה העולם השפל, וע''כ יאמרו שראוי אליו הרוממות והכבוד מצד שהוא הסבה הראשונה אבל לא היראה אחר שאינו משגיח ומנהיג, על זה אמר תחלה זמרו כבוד שמו ושימו כבוד תהלתו, שתהלתו יהיה הכבוד המחוייב לו מצד שהוא סבת הדברים כולם, אבל שב לאמר.

מה נורא . כל אחד ממעשיך : ברוב עוזך . כשאתה מראה לעולם עוזך על ידי דבר או חרב או רעב או ברקים : אויביך . הרשעים מרוב פחד מודים על כחש ועבירות שבידם ( ע''כ התוס' ) :

אמרו לאלהים . אמרו על אלהים : מה נורא . מה מאוד נוראים ונפלאים מעשיך . ברוב . בעבור רוב חזקך יכחשו לך אויביך לאמר שהמה אוהביך :

אמרו לאלהים מה נורא מעשיך, שיחויב ג''כ שייראו מפני מעשיך כי אתה ג''כ המנהיג והמשגיח ומושל ועושה כחפצו, הגם שברוב עוזך יכחשו לך אויביך, שאויביך האפיקורסים יכחישו לך ויאמרו שהעולם קדמון, ושהכל מחויב, ושאינך יודע מאומה מן הנהגת העולם, וזה יאמרו ע''י רוב עוזך, שעפ''ז יחייבו בעיונם שלפי עוזך וגדולתך אתה מרומם מכל חפץ וכונה, וייחסו ההנהגה אל המערכת, ובטעות זה היה מנשה ג''כ שלכן עבד לצבא השמים שחשב שהם מנהיגים את העולם, וכחש הנהגת ה' והשגחתו, אבל מעתה.

יכחשו לך. עמ''ש בהבדל בין כחש בו ובין כחש לו, התו''ה ויקרא (סי' שע''א) :

יזמרו שמך סלה . לעולם יזמרו לשמך ולא יחזרו לסורם :

כל הארץ ישתחוו לך ויזמרו לך, כי יכירו שאתה המנהיג הכל כרצונך, ולא יזמרו לאלהים אחרים רק יזמרו שמך, סלה סיום הענין : (חלק ב')

יזמרו לך, יזמרו שמך. לך הוא מצד עצמותו, ושמך הוא מצד פרסום מעשיו, ומוסיף שגם יזמרו שמך :

נורא עלילה . יראוי על בני אדם פן ימצא להם פשע כי כל מעשיהם גלוים לך :

לכו . אז יאמרו ישראל זה לזה לכו וראו וגו' : נורא עלילה . מעשיו נוראים בעבור בני אדם :

עלילה . מל' מעללים ופעולות :

לכו, יאמר שהגם שמן ההנהגה הטבעיית לא יכירו העמים השגחת ה' ומוראו, לכו וראו מפעלות אלהים על בני אדם, נורא עלילה, שעל ידי הפעולות שעשה בעבור בני אדם, על ידם תראו שהוא נורא עלילה, שלא לבד שיחויב לו הכבוד, כי יחוייב לו גם היראה, כי בידו לשנות הטבע ולהנהיג הנהגה נסיית בהשגחתו על בני אדם, ולעשות עלילות נוראות, והוא כי.

נורא עלילה. עלילות הם הפעולות ששרשם מכח תכונות מוסריות, ואצל ה' הנפלאות שיעשה ששרשם מפאת תכונת הצדק והמישרים ויתר מדותיו :

הפך ים ליבשה . ים סוף : שם נשמחה בו . מצאתי שם היה דבר שהיה נשמח בו כלומר שראה הים את הקב''ה :

הפך ים . בעת יצאו ממצרים : בנהר יעברו ברגל . בימי יהושע עברו בירדן ברגלם : בו . בהישועה הבאה ממנו :

הפך ים ליבשה בשביל ישראל, וכן נהר יעברו ברגל, שבני אדם עברו את הירדן ברגלם, שם נשמחה בו, כי הכרנו שהוא משגיח על פרטי בני אדם ומשנה הטבע בעבורם, שם הכרנו כי הוא.

אל ירומו . אל תהי ידם רמה :

מושל . עתה הנה מושל בגבורתו על כל העולם ועיניו צופים באנשים להשיב להם גמול : הסוררים . הסרים מדרך הטוב לא יהיה להם עוד התרוממות עד עולם :

תצפינה . מל' צפיה והבטה :

מושל בגבורתו עולם, שהוא מושל על העולם והטבע נכנעת תחתיו, ושיש בידו גבורה להכניע חקות הטבע, וכן כמו שעשה נסים לישראל כן עיניו בגוים תצפינה, להשיב להם כרעתם, ולכן מעתה הסוררים אל ירומו למו, אל ירימו את עיני ה' לומר שעיניו אינם משגיחות בעולם השפל כי רם על כל גוים ה', כי באמת עיניו ישפילו לראות גם כל הנעשה בארץ, סלה סיום הענין : (חלק ג')

למו, מוסב על עיניו. וירומו. פעל יוצא, בל ירומו את עיניו, שיאמרו שהם רמים ונשאים מהעולם השפל :

ברכו עמים אלהינו . על נפלאותיו שהוא שם נפשנו בחיים בגלות ואינכם יכולים להשמיד אותנו :

ברכו, אתם עמים ברכו את אלהינו המשגיח עלינו בהשגחה פרטית (לא לבד על כללות הגוים כי גם על אישים פרטיים), והשמיעו קול תהלתו, יצייר את התהלה כעצם מופשט נותנת קול בשבחי ה', אתם השמיעו והכריזו קולה לרבים :

השם וגו' . ולא יכלו לכלות אותנו : למוט רגלינו . להיות נופלים מאין תקומה :

למוט . מלשון נטיה ומעידת הרגל :

השם נפשנו בחיים הגם שהיינו בסכנה גדולה ע''י האויב, וגם לא נתן למוט רגלנו, שע''י היסורין שב בתשובה ולא מט עוד מדרך ה' :

כי בחנתנו . בצרה בגולה : צרפתנו . להסיר הסיגים ממנו שנשוב בתשובה לפניך כמו שצורפים הכסף להסיר הסיגים ממנו :

כי בחנתנו . הצרות אשר באו עלינו המה היו לבחון אותנו אם נהיה עומדים באמונת ה' : צרפתנו . כמו הצורף מסיר סיג הכסף ע''י הצירוף כן נתמרקו עונינו ע''י הצרות :

כי בחנתנו אלהים, מצייר הצירוף שצרף אותו ביסורין כדמיון צירוף הכסף באש להסיר ממנו הסיגים ויצא לצורף כלי, (בשגם לקבלת חז''ל שמלך בבל השליך את מנשה בדוד של נחושת והסיק האש תחתיו) :

בחנתנו, צרפתנו. הבחינה הוא קודם הצירוף לראות אם יש סיג ואז מצרפו, עי' ירמיה (ט' ו') :

הבאתנו במצודה . במקום צר כמו במאסר : מועקה . לשון מסגר וכל המעיק והמציק כמוהו :

הבאתנו במצודה . אף כי ישבנו במאסר הוספת עוד להשים במתנינו דבר המעיק ומיצר :

במצודה . ר''ל במאסר של מבצר חזק כמו יבואהו במצודות ( יחזקאל יט ) : מועקה . צרה וצוקה כמו מעיק תחתיכם ( עמוס ב ) : במתנינו . הוא המקום שחוגרים שם החגרה :

הבאתנו במצודה הוא בית הסוהר, שמת מועקה במתנינו, הקיף את מתניו בברזל סביב בל יוכל לזוז ממקומו :

מועקה. מענין מעקה שסוגר בעד הדבר סביב כמעקה, עמ''ש עמוס (ב' י''ג) על כאשר תעיק העגלה :

הרכבת אנוש לראשינו . מלכי כל אומה ואומה :

ותוציאנו . אבל עכ''ז סוף הדבר הוצאת אותנו לרויה ולא כלינו :

לרויה . לשביעה :

בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם: ר' אמי ור' אסי דאמרי תרוייהו כאילו נדון בשני דינים אש ומים שנאמר הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים:ברכות ו ע"ב הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ: רב דימי בר יצחק פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס אימתי בזמן המן רבי חנינא בר פפא פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים באש בימי נבוכדנצר הרשע ובמים בימי פרעה ותוציאנו לרויה בימי המן וכו'.מגילה י ע"ב הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ: תניא ר"ש אומר מלוי רבית יותר ממה שמרויחים מפסידים ולא עוד אלא שמשימים משה רבינו חכם ותורתו אמת ואומרין אילו היה יודע משה רבינו שיהיה ריוח בדבר לא היה כותבו כי אתא רב דימי אמר מנין לנושה בחבירו מנה ויודע שאין לו שאסור לעבור לפניו ת"ל לא תהיה לו כנושה ר' אמי ורבי אסי דאמרי תרוייהו כאילו דנו בשני דינין שנאמר הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים וכו'.בבא מציעא עה ע"ב

הרכבת אנוש לראשנו, הוא שר הסוהר שישב על ראשו וענהו ביסורים, באנו באש ובמים שהסיקו תחתיו את האש ואח''כ השליכו אותו אל המים לענותו, (וגם שאחז משל צירוף הכסף כמו שכתוב בפסוק י', ודרך הוא שאחר שמוציאים אותו מן האש נותנים אותו במים לחזקו), ותוציאנו לרויה, שיצא משם והוחזר אל מלכותו :

לרויה. תואר, לארץ רויה, שהיא א''י :

אבוא ביתך . בבנותך בית המקדש נשלם נדרינו שנדרנו בגולה :

אבוא . ולזה אבוא לביתך בעולות וכו' :

אָבוֹא בֵיתְךָ בְעוֹלוֹת אֲשַׁלֵּם לְךָ נְדָרָי: כדרבי לוי דרבי לוי רמי כתיב הוקר רגלך מבית רעך וכתיב אבא ביתך בעולות לא קשיא כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים וכו'.חגיגה ז ע"א

(יג-טו) אבוא ביתך בעולות, שמעתה הקריב עולות על מזבח ה' כנ''ל, ואשלם לך נדרי אשר פצו שפתי שאז דברתי לאמר, ונדרתי, כי עולות מיחים אעלה לך : (חלק ד)

אשר פצו וכו' . לנדור לה' :

פצו . פתחו :

מיחים . שמנים לשון מוח :

קטורת אילים . הקטרת אימורי אילים : סלה . לעולם מבלי הפסק כי הבה''מ האחרון לא יחרב עוד :

מחים . שמנים ובעלי מוח :

אעשה. לעולה, ועי' גדר עשיה שבא על הקרבן אילת השחר (כלל שע''ג) :

כל יראי אלהים . הם הגרי' שיתגיירו :

לכו שמעו . אמר דוד אל יפג לבבכם מלהאמין כי שמעו וכו' את אשר עשו לנפשי ומזה תאמינו שגם לכם יעשה כזאת :

לכו שמעו כל יראי אלהים ואספרה אשר עשה לנפשי, עתה יספר אל ישראל איך קבלו ה' בתשובה, ואיך נתודע לו השגחת ה', וכמ''ש ויאמר ליהודה לעבוד את ה' אלהי ישראל :

אליו פי קראתי . כשהיינו בגולה קראנוהו וספרנו רוממותיו בלשוננו : ורומם . כמו ונתרומם , מצאתי בפי קראתי אליו ורומם שם מלה רוממות שלו מוכן תחת לשוני להוציאו בפה כמו ( איוב כ ) יכחידנה תחת לשונו :

אליו פי קראתי . בעת הייתי בצרה : ורומם . רוממות ה' היתה תחת לשוני ר''ל ספרתי רוממות האל :

אליו פי קראתי, וזה כמ''ש חז''ל שתחלה קרא לכל ע''ז שבעולם וכשראה שלא נענה קרא אל ה', ואז בעת שאליו קראתי בפי, ויותר מזה בעת שרומם תחת לשוני, שעדיין לא הוצאתי הדברים מן הפה רק שהיה הדבור תחת הלשון שהיא פנימי מן הפה, והלשון התחיל לרומם ע''י הדבור :

און אם ראיתי וגו' . לא פעל עמנו כחטאתינו עשה עמנו כלא רואה ולא שומע און שבלבבנו :

און וגו' . אף כשראיתי בלבי און ר''ל אף אם חשבתי לעשות און מה עכ''ז לא ישמע ה' ר''ל עשה עצמו כאלו לא ישמע ולא יודע מחשבתי כי אינו מצרף מחשבה רעה למעשה ולא דחה את תפלתי בעבור המחשבה ההיא :

אָוֶן אִם רָאִיתִי: מאי ולחושבי שמו אמר רב אסי אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' ואלא מה אני מקיים הנני מביא אל העם הזה רעה פרי מחשבותם מחשבה שעושה פרי הקב"ה מצרפה למעשה מחשבה שאין בה פרי אין הקב"ה מצרפה למעשה וכו'.קידושין מ ע"א

און, ובארו חז''ל שאמר בתפלתו שאם לא יעזרהו ה' ידע שהוא כאלהי העכו''ם ואינו שומע תפלה, וא''כ היה אז מסופק עדיין בלבו אם ה' שומע תפלה, וז''ש הגם שראיתי עדיין און בלבי שנסתפקתי אם לא ישמע ה', שלא האמנתי עדיין בבירור שה' שומע תפלה :

(יח-יט) אם אם. מלת אם מציין הספק שראה בלבו, האם והספק היה און בלבו, מה שהסתפק אם לא ישמע ה', ומלת אכן סותר תמיד סברת עצמו כמ''ש ישעיה (מ'), עז''א אכן לא כמו שחשבתי. שמע, הקשיב. הקשבה מרחוק, מוסיף שגם הקשיב :

אכן . באמת יש לדעת :

אכן . באמת :

אכן (ראיתי) כי שמע ה', וידע עניני, וגם הקשיב בקול תפלתי, תיכף שהחילותי להתפלל, וקבלני בתשובה והחזירני למלכותי :

אשר לא הסיר תפלתי . מלפניו וחסדו לא הסיר מאתי :

לא הסיר תפלתי . לא דחה תפלתי מלפניו בעבור רוע המחשבה ההיא : וחסדו . מוסב על לא הסיר חסדו מאתי וחוזר למעלה לומר מזה תדעו כאשר שמע אלי כן ישמע אליכם ותצאו מן הגולה :

אֲשֶׁר לֹא הֵסִיר תְּפִלָּתִי: פליגי בה רבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא חד אמר אלו הם יסורין של אהבה כל שאין בהן בטול תורה שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו וחד אמר אלו הם יסורין של אהבה כל שאין בהן בטול תפלה שנאמר ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי וכו'.ברכות ה ע"א

ברוך אלהים אשר לא הסיר תפלתי, הגם שהיה מן הדין שלא יקבל תפלתי, לא הסירה מפניו כי לא הסיר חסדו מאתי, שלא עשה לי ע''פ הדין והמשפט רק מצד חסדו הגדול אע''פ שלא הייתי ראוי לכך :