למנצח, הוסד על ברכת הגשמים אשר נתן ה' אחרי הרעב, ויוכל להיות שהיה על הרעב שהיה בימי דוד שלש שנים כמ''ש בסוף שמואל :

לך דמיה תהלה . השתיקה תהלה לך לפי שאין קץ לשבחך והמרבה בשבח אינו אלא גורע : אלהים בציון . אלהים השוכן בציון , ( מצאתי שימו כבוד תהלתו , לא יותר מדאי , אך דומיה תהלה וכמדומה הללוהו באימה בלשון הללויה שם בן שתי אותיות מתורגם דחילא עזי וזמרת יה ( לקמן קי''ח ) ויד על כס יה ( שמות י''ז ) ולשון וגילו ברעדה דומה לזה ) ד''א לך דומיה תהלה אלהים בציון את אשר דוממת והחרשת על מה שעשה אויביך בציון תהלה היה לך שהיכולת בידך להנקם ואתה מאריך אף :

לך דומיה תהלה וגו' . ר''ל אתה ה' השוכן בציון הדומיה נחשבת לך לתהלה כי להגביל את תהלתך ולכן אין להרבות בתארים : ולך ישולם נדר . כי תושיע להנודרים בעת צרה וישולם א''כ הנדר :

דומיה . שתיקה :

לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה וא"ר ירמיה בן אלעזר בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם מתחייב אדם הריגה למלכות מטילין לו חכה לתוך פיו כדי שלא יקלל את המלך מדת הקב"ה אדם מתחייב הריגה למקום שותק שנאמר לך דומיה תהלה ולא עוד אלא שמשבח שנאמר תהלה ולא עוד אלא שדומה לו כאילו מקריב קרבן שנאמר ולך ישולם נדר וכו'.עירובין יט ע"א לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה: דרש ר' יהודה איש כפר גבוריא ואמרי לה איש כפר גבור חיל מאי דכתיב לך דומיה תהלה סמא דכולה משתוקא כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא מלה בסלע משתוקא בתרין:מגילה יח ע"א

לך דומיה תהלה, מצייר את התהלה כעצם מופשט, ואומר שלפניך תעמוד התהלה דוממת באין דבר בפיה, שהגם שענין התהלה הוא הדבור שתדבר ותהלל, לפניך נצבת דומיה, והמליצה שמה שלא תמצא דבר במה להלל אותך היא תהלתך, כי אתה מרומם מכל ברכה ותהלה, ולך ישולם נדר, הנדר הוא תמיד קבלה שמקבל על עצמו על תנאי שאם יתמלא התנאי ישולם הנדר, אבל לך אין הנדר על תנאי רק ישולם תיכף, כי תשועתך בודאי תבא כי אתה מוכן לכל דורשיך וישולם הנדר תיכף גם לפני מלאת התנאי :

שומע תפלה . על כי אתה שומע תפלה לזה יבואו אליך כל בשר להתפלל לפניך :

עדיך . אליך כמו תיגע עדיך ( איוב ד ) :

שומע תפלה, לעומת מה שבמלך ב''ו רוב המבקשים דבר ממנו יקריבו בקשתם אל שריו, כי לא יבואו כולם לפני המלך, אבל אתה שומע תפלה בעצמך, עד שעדיך כל בשר יבואו כי אתה לבדך שומע בקשתם, ור''ל ששמעת תפלתם על הגשם, והם שלמו לך נדריהם :

דברי עונות גברו מני . ואין אנו יכולים להספיק לסדר כולם לפניך לפי שהם רב אלא בכלל אחד אנו מתפללים לפניך שפשעינו אתה תכפרם :

גברו מני . ר''ל עם כי אין בהזכיות להכריע את העונות עכ''ז תכפרם בחסדך :

דברי, הוא נוסח התפלה שהתפללו, אמרו, הגם שאנו חוטאים ובלתי ראויים, הן העונות אשר גברו מני דבריהם הוא שפשענו אתה תכפרם, מצייר כאלו העונות אשר הם גברו וחזקו מן האדם והאדם אין יכול להתגבר עליהם, הם עצמם ידברו וימליצו לפני ה' שיכפר הפשעים, והמליצה, שאחר שכח העונות חזק יותר מכח האדם, ר''ל שהאדם בטבעו מוכן אל החטא וקשה לו להתגבר על העון הנטוע בטבעו, וא''כ העונות בעצמם אחר שהם גברו מני בטבע דבריהם הוא שראוי שתכפר פשעינו, כי אתה ידעת את יצר האדם ורוע טבעו :

אשרי . מי אשר תבחר ותקרב אשר ישכן בחצריך : נשבעה בטוב . שבביתך ומקדושת היכלך ששכינתך שורה שם :

אשרי תבחר . אשרי להעם אשר תבחר ותקרב להיות שוכן בחצריך והנה נשבעה בהטוב וההשפעה הבאה מביתך והיכלך הקדוש :

אשרי, ואחר שלפי הטבע קשה לו לאדם להתגבר על יצרו וצריך לזה עזר אלהים כמ''ש חז''ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב''ה עוזרו אינו יכול לו, א''כ אשרי מי שתבחר ותקרב אותו עד שיוכל לשכן חצריך ולא ימוש מבית ה' כל ימי חייו, וא''כ מבקשים אנו נשבעה מטוב ביתך, שלא תמנע טובך מאתנו ותריק הגשם בעתו, וגם נשבעה מקדש היכלך, להתמיד בעבודתך ולהתקדש בקדושתך. עד כאן נוסח התפלה, מעתה יספר מענה ה' על זאת :

חצריך, ביתך, היכלך. הבית לפנים מן החצר וממנו בא הטוב, וההיכל לפנים מן הבית וקדוש ממנו, וממנו בא הקדושה :

נוראות בצדק תעננו . בצדקתך תעננו לעשות נוראות בגוים : מבטח . אתה ומנוס לכל יושבי קצות ארץ מקצה הארץ ועד קצהו : וים רחוקים . אפילו לרחוקים שבים אתה מבטח שבכל מקום ממשלתך :

נוראות בצדק . בצדקתך תעננו בדבר הנוראות והנפלאות אשר תעשה עמנו : מבטח . הלא אתה המבטח של כל היושבים בקצות הארץ ועל הימים הרחוקים כי כולם יבטחו בך :

נוראות, שיעור הכתוב תעננו אלהי ישענו נוראות בצדק מבטח כל קצוי ארץ, שתעננו על תפלתנו ענית אותנו ע''י האו''ת נוראות, תשובה נוראה מאד, (ורומז על מה שהשיב אל שאול ואל בית הדמים על אשר הרג את הגבעונים), ענית אותנו תשובה נוראה ואמרת, כי בצדק מבטח כל קצוי ארץ, המבטח של כל העולם תלוי בצדק, שאם יעשו צדק בין אדם לחברו בזה יהיה להם מבטח, (ורומז על מה שנענשו על מה שעשו עולה להגבעונים ונתרצה להם ע''י שעשו צדק לפייס את הגרים, ובמה שהומתו אז זרע שאול היה בזה נוראות שכולם אחזם מורא ופחד) :

מכין הרים בכחו . שמצמיח ההרים שהם קשים בכחו ומזמן ומכין בהן מזונות ומכין מטר כדכתיב ( לקמן קמז ) המכין לארץ מטר המצמיח הרים : נאזר בגבורה . לפי שבא להזכיר גבורת גשמים אמר נאזר בגבורה :

מכין . הוא מכין מטר רב לרוות ההרים ברב כחו כי הוא נאזר וחגור בגבורה :

מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ: אמר רב זוטרא בר טוביא אמר רב בעשרה דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה ובגבורה בצדק ובמשפט בחסד וברחמים בחכמה ובתבונה דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעת דכתיב בדעתו תהומות נבקעו בכח וגבורה דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה בגערה דכתיב עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו בצדק ומשפט דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך בחסד ורחמים דכתיב זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה וכו'.חגיגה יב ע"א מֵכִין הָרִים: וכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה ומנא לן דבתפלה דתניא לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה וכו'.תענית ב ע"א

מכין, מוסב על הצדק, הצדק הוא מכין הרים בכחו, כי עליו העולם עומד, וגם שמכינם על ידי טל ומטר ומצמיח הרים חציר, והוא נאזר בגבורה וכחו גדול מאד :

מכין. לפירוש המפרש התחיל אל ה' בנכח, ואח''כ בנסתר מכין משביח, ושוב בנוכח מאותותיך, וע''כ פירשתיו על הצדק, ובא בדרך המליצה, שדרכה לדבר על עצמיים הגיונים בדרך ההפשטה, כמו שתראה במקומות אין חקר לפי פירושי :

משביח . משפיל , וכן וחכם באחור ישבחנה ( משלי כ''ט ) בשוא גליו אתה תשבחם ( לקמן פ''ט ) :

משביח . משקיט ומשפיל המיית הים וגליו וכ''כ משביח המיית לאומים ההומים :

משביח . משקיט ומשפיל כמו בשוא גליו אתה תשבחם ( לקמן פ''ט ) : שאון . המיית :

משביח הצדק משביח שאון ימים והמון לאומים שע''י הצדק יתהפכו לשבח, ולא יזיקו. עד כאן תשובת ה' אל המתפללים שאם יעשו צדק ינצלו מכל רעות בין טבעיות כשאון ימים, בין בחיריות כשאון לאומים, ויתהפך הכל לטובה :

משביח. משקיט :

מוצאי בקר וערב תרנין . לך את הבריות יושבי הקצוות בבקר אומרים ברוך יוצר המאורות ובערב ברוך המעריב ערבים :

מאותותיך . ע''י אותות הברקים והרעמים יפחדו ממך יושבי קצות הארץ : מוצאי . המאורות היוצאים להאיר בבוקר ובערב , היציאה ההיא תעורר לב הבריות לרנן לך כאשר יראו שלא ישנו את תפקידם :

וייראו, מסב פניו אל ה', עתה ייראו היושבים בקצוי ארץ מן אותותיך אשר תרנין מוצאי בקר וערב, ר''ל פאת מזרח וים, שכולם ראו אותותיך ורננו לשמך, ועי''ז התיראו כולם מלפניך, והכונה כפולה על אות הגשמים והעננים, ועל אות הצדק ומשפט שהראה ה' במעשה של הגבעונים, שעי''ז יראו כולם מה' ולמדו מוסר :

פקדת הארץ . כשאתה חפץ להטיב אתה פוקד את הארץ ומשקה אותה : רבת תעשרנה . הרבה אתה מעשרה מפלג שלך שהוא מלא מים ותכין בו דגנם של יושבי קצוות כי בכן אתה מכין אותם :

פקדת . בעת תשגיח בארץ להשקותה אז תעשר אותה בהרבה מטר : פלג אלהים . אמת המים הבאה לה מאלהים היא מלאה מים : תכין . ובזה תכין דגנם כי כן דרכך להכין הדגן ע''י רבוי המטר :

פקדת . ענין זכרון והשגחה : ותשוקקיה . מל' השקה : פלג . אמת המים :

פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ: והיינו דאמר ריש לקיש משום בר קפרא נאמרה עצירה בגשמים ונאמרה עצירה באשה נאמרה עצירה באשה שנאמר כי עצר עצר ה' בעד כל רחם ונאמרה עצירה בגשמים דכתיב ועצר את השמים נאמר לידה באשה ונאמר לידה בגשמים נאמר לידה באשה דכתיב ותהר ותלד בן ונאמר לידה בגשמים דכתיב והולידה והצמיחה נאמר פקידה באשה ונאמר פקידה בגשמים נאמר פקידה באשה דכתיב וה' פקד את שרה ונאמר פקידה בגשמים דכתיב פקדת הארץ ותשקקה רבת תעשרנה וכו'.תענית ח ע"א

פקדת, ועתה פקדת את הארץ שהיה בה רעב שלש שנים, והשקית אותה בגשמי ברכה, ובזה תעשרנה עושר רב, כי בזה תכין הארץ את דגנם של יושביה, כי כן תכינה, שהכינות אותה על אופן זה שתכין דגן לתת אוכל למכביר, ומפרש איך הכין את הארץ לזה, כי.

ותשקקה. מענין משקה, וכבר בארתי (יואל ב' כ''ד) שפעל שוק ושקה משתתפים, והשיקו היקבים, וכן כמשק גבים שוקק בו (ישעיה ל''ג) לפירושי. תעשרנה. כמו תעשירנה. תכין. נסתר לנקבה על הארץ :

תלמיה . הן שורות המחרישה : רוה . כמו לרוה : נחת גדודיה . כמו לנחת גדודיה להניח לגדודיה לעשות נחת לבריות אתה תמוגגנה ברביבים של מטר : תמוגגנה . לשון המסה :

תלמיה רוה . במה שתשביע תלמי השדה יהיה נחת לגדודיה הם הבריות המתהלכים בארץ : ברביבים . ע''י הרביבים תמוגג ותרטב את האדמה ובזה תברך צמחה :

תלמיה . ערוגות כמו על תלמי שדי ( הושע ו ) : רוה . ענין שביעה : ברביבים . הוא המטר הדק כמו וכרביבים עלי עשב ( דברים ל''ב ) : תמוגגנה . מלשון המגה והמסה :

תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת: ואמר רב חנא בגדתאה מטר משקה מרוה ומזבל ומעדן וממשיך אמר רבא בר רבי ישמעאל ואיתימא רב יימר בר שלמיא מאי קרא תלמיה רוה נחת גדודיה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך אמר רבי אלעזר מזבח מזיח ומזין מחבב מכפר היינו מכפר היינו מזיח מזיח גזירות ומכפר עונות וכו'.כתובות י ע"ב תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת: ואמר רבי יוחנן גדול יום הגשמים שאפילו גייסות פוסקות בו שנאמר תלמיה רוה נחת גדודיה וכו'.תענית ח ע"ב תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת: ת"ר יורה שמורה את הבריות להטיח גגותיהן ולהכניס את פירותיהן ולעשות כל צרכיהן דבר אחר שמרוה את הארץ ומשקה עד תהום שנאמר תלמיה רוה נחת גדודה ברביבים תמוגגנה צמחה תברך דבר אחר יורה שיורד בנחת ואינו יורד בזעף או אינו יורה אלא שמשיר את הפירות ומשטיף את הזרעים ומשטיף את האילנות ת"ל מלקוש מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה או אינו מלקוש אלא שמפיל את הבתים ומשבר את האילנות ומעלה את הסקאין ת"ל יורה מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה ויורה גופיה מנלן דכתיב ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון:תענית ו ע"א

תלמיה רוה, שהכינות אותה לרוות את תלמיה בגשם, נחת גדודיה, שירד הגשם מן התלמים אל הגדודים והחריצים שבין התלמים, ומשם ירוו את התלמים, ואחר כך כשהתבואה החלה לצמוח ברביבים תמוגגנה, ברביבים דקים, עד שצמחה תברך :

תלמיה, גדודה. הגבוה נקרא תלם, והעמקים שבין תלם לתלם נקראים גדודים, מלשון לא תתגודדו, שריטות וחרישות באדמה, ונחת מענין ירידה כמו כי חציך נחתו בי (למעלה ל''ח) :

עטרת . שנת טובתך , ע''י הגשמים אתה מעטר בכל טוב את השנה שאתה חפץ להטיב . ומעגליך . הם השמים שהם אבק רגליך : ירעפון . יטפון : דשן . שומן :

עטרת . תעטר את השנה שהשפעת בה טובתך כי תהיה מעוטרת בתבואה ופירות . ומעגליך . העננים יזלו גשמי ברכה :

ומעגליך . מל' מעגל ודרך והם העננים שהם לצד השמים ונאמר וחוג שמים יתהלך ( איוב כב ) ולזה יקראו העננים מעגליו : ירעפון . ענין הזלה והטפה כמו יערוף כמטר לקחי ( דברים ל''ב ) : דשן . שומן :

עטרת, זה מוסב עמ''ש יתרועעו אף ישירו, אז ישירו לאמר עטרת שנת טובתך היינו שהלבשת את השנה בעטרת צבי, ומעגליך ירעפון דשן מעגל הוא הדרך הסבובי, ומצייר כשהמטר יורד במדבריות ששם מרעה צאן הולך במעגל נוטה מן הדרך הישר שהוא בישוב, ואז גם שם ירעפון דשן, ומפרש נגד מ''ש ומעגליך ירעפון דשן.

מעגליך. מורה על הדרך הסבובי בכ''מ, וזה הבדלו מן דרך ארח נתיב (כנ''ל י''ז) :

ירעפו . השמים בנאות המדבר :

נאות מדבר . המקומות היבשות כמדבר יזלו גם המה דשן להצמיח הרבה תבואה . וגיל וגו' . הגבעות תהיינה חגורות בגיל ר''ל רב תבואה יגדל בהן :

נאות . ענין מדור :

ירעפו נאות מדבר, מקום מרעה צאן ונאות דשא, ונגד מ''ש עטרת שנת טובתך אומר וגיל גבעות תחגורנה בישוב :

נאות. בא תמיד על מראה צאן ובקר :

לבשו כרים הצאן . יתלבשון השרון והערבה מן הצאן הבאים לרעות הדשא אשר הצמיח המטר : ועמקים יעטפו בר . ע''י המטר יהיו מעוטפים העמקים בתבואה ואז יתרועעו הבריות תרועת שמחה וישירו מרוב הברכה :

לבשו כרים הצאן . הכבשים שבצאן ילבשו בשר ושומן בעבור המרעה הטוב : יעטפו בר . יהיו מכוסים בתבואה מבלי מקום פנוי : יתרועעו . כל הבריות יריעו תרועת שמחה :

כרים . כבשים : יעטפו . מלשון עטיפה ולבישה : בר . תבואה כמו לשבור בר ממצרים ( בראשית מב ) : יתרועעו . מל' תרועה :

לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן: א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו שנאמר לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו ר"מ סבר אימתי לבשו כרים הצאן בזמן שעמקים יעטפו בר ואימתי עמקים יעטפו בר באדר מתעברות באדר ויולדות באב ר"ה שלהן אלול ר' אלעזר ור"ש אומרים אימתי לבשו כרים הצאן בזמן שיתרועעו אף ישירו אימתי שבלים אומרות שירה בניסן מתעברות בניסן ויולדות באלול ר"ה שלהן תשרי וכו'.ראש השנה ח ע"א לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן: ר' יהושע אומר מנין שבניסן נברא העולם שנא' ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי איזהו חדש שהארץ מליאה דשאים ואילן מוציא פירות הוי אומר זה ניסן ואותו הפרק זמן בהמה וחיה ועוף שמזדווגין זה אצל זה שנאמר לבשו כרים הצאן וגו'ראש השנה יא ע"א לָבְשׁוּ כָרִים: א"ר יוסה כל המשהה טבלו עובר בבל תאחר תמן תנינן רמ"א באחד באלול ר"ה למעשר בהמה ר' אלעזר ור"ש אומרים באחד בתשרי בן עזאי אומר האלוליים (הם) מתעשרין בפני עצמן א"ר חונה טעמא דר"מ עד כאן הן מתמצות לילד מן הישנות מכאן ואילך הן מתחילות לילד מן החדשות ר' יוסה בר ר' בון בשם רב חונה טעמא דר"א ור"ש לבשו כרים הצאן אלו הבכירות ועמקי' יעטפו בר אלו האפילות יתרועעו אף ישירו וכו'.שקלים ז ע"ב

לבשו, נגד מ''ש ירעפו נאות מדבר אמר לבשו כרים הצאן, שהם מלאים צאן הרועות במדבר, ונגד מ''ש וגיל גבעות תחגורנה בישוב, אמר ועמקים עטפו בר בישוב, כל זה מן עטרת שנת טובתך יתרועעו אף ישירו, כל זה נוסח השיר על הגשם :

כרים. כמו ירעה מקנך כר נרחב (ישעיה ל') :