מכתם . שם נעימות שיר :

למנצח אל תשחת, מיוסד על אנשי שאול שהסיתו לשאול שירדוף שנית אחרי דוד ואמרו שמצא את כנף מעילו, וע''ז ציין גם מזמור זה בשם אל תשחת ונסמך למזמור הקודם, והוסד נגד אנשי כזב ובעלי לה''ר אלה :

האמנם . לשון אמונה הוא האמנם אלם צדק תדברון וגו' , מזמור זה אמר על שבא אל המעגל אשר שאול שוכב שם ולקח את החנית ואת הצפחת והלך לו וקרא הלא תענה אבנר ( ש''א כ''ז ) כלומר הלא יש לך עתה להוכיח לשאול ולהראותו שעל חנם הוא רודפני שאילו רציתי הרגתיו וכך אמר בשירו האמנם נאלם מפיכם הצדק שהיה לכם לדבר והמישרי' שהיה לכם לשפוט הצדק אשר תדברון :

האמנם . כשבא דוד אל המעגל במקום שהיה שאול שוכב שם ולקח משם חנית המלך וצפחת המים והלך לו ומרחוק קרא ואמר הלא תענה אבנר וכו' כמ''ש בשמואל א' ולזה אמר האמנם נאלמתם מלדבר צדק שיש לכם לדבר והמישרים שיש לכם לשפוט בני אדם כי הלא עתה תוכלו להראות לשאול שאינני אויבו שהרי היה מסור בידי ולא הרגתיו :

האמנם . האמת :

הַאֻמְנָם אֵלֶם: אמר רבי יצחק מאי דכתיב האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם מה אומנותו של אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם יכול אף לדברי תורה תלמוד לומר צדק תדברון יכול יגיס דעתו ת"ל מישרים תשפטו בני אדם וכו'.חולין פט ע"א

(ב-ג) האמנם אלם, וכי אפשר להאמין שיתאלמו באלומה ובאגודה אחת שני הפכים בנושא אחד, והכתובים, מקבילים צדק תדברון אף בלב עולות תפעלון, מישרים תשפטו בני אדם אף בארץ חמס ידיכם תפלסון, שבפיכם תדברו צדק ותוכיחו את האנשים לעשות צדק, ובלב תפעלו עולה, והרי הלב סותר אל הדבור, וגם תשפטו בני אדם לעשות מישרים ושלא יחמסו ויגזלו, ואתם בעצמכם תפלסון בארץ בפרהסיא את חמס ידכם, והרי המעשה סותר אל הדבור :

אלם. מענין מאלמים אלומים, איך תאגדו ותחברו שני הפכים. צדק תדברון, מישרים תשפטו, הצדק לפי חקות המשפט, והמישרים הם לפי היושר, וצדק נופל על משפט והמישרים על הדבור והתוכחה, כמ''ש ושפט בצדק דלים והוכיח במישור (ישעיה י''א) ופה יספר שהם הוסיפו לעשות שגם בדבורם יוכיחו על הצדק, וגם במשפט ישפטו ע''פ היושר שהוא יותר מן הצדק, כמ''ש (למעלה ט') על ישפוט תבל בצדק ולאומים במישרים :

אף בלב עולות תפעלון . ולא עוד אלא שבלבבכם אתם חורשים רעה לפעול עול : עולות . כמו עוולות כאשר יאמר מן שור שוורים , ומעיר עיירים , ושלשים עיירים להם ( שופטים י' ) שהם לשון עיר וקריה : בארץ חמס ידיכם תפלסון . בתוך הארץ אתם מכריעים חמס ידיכם עד שהוא שוקל משקל רב , תפלסון קונטערפיי''שץ בלע''ז :

אף בלב . לא סוף הדבר שלא למדתם זכות אלא אף בכוונת הלב תפעלו העול בארץ . תפלסון . תיישרו את החמס אשר בידכם לומר על החמס שישר הוא :

עולת . מלשון עולה : תפלסון . ענין יושר ועש''ז יקרא מטה המשקל בשם פלס כי מיישר המשקל וכן פלס מעגל רגליך ( משלי ה' ) :

זורו רשעים מרחם . ממעי אמם הם נעשים זרים להקב''ה כדרך שעשה עשו ויתרוצצו הבנים בקרבה ( בראשית כ''ה ) : זורו . נזורו כמו שומו שמים ( ירמיה ב' ) , וימררוהו ורבו ( בראשית מ''ט ) , רומו מעט ( איוב כ''ד ) , כולן לשון נפעלו :

זורו . הרשעים הללו נעשו זרים לה' מעת צאתם מן הרחם : תעו . המדברים עלי כזב תעו מדרך הטובה מעת צאתם מבטן :

זֹרוּ רְשָׁעִים ההיא עוברה דארחא אתו לקמיה דרבי חנינא אמר להו לחושו לה ולא אילחישא קרי עליה זורו רשעים מרחם נפק מינה שבתאי אצר פירי:יומא פב ע"ב

זרו, אומר שאנשי כזב האלה הצבועים והחנפים הם גרועים מן הרשעים בפרהסיא, כי הרשעים הם זורו מעת שיצאו מרחם, דהיינו אחר לידתן, אבל דוברי כזב הם תעו מבטן אמם, גם בטרם נולדו ויצאו מרחם, ור''ל שהרשעים אין רשעתם טבעי להם, כי האדם לא נברא שיהיה רשע, ותולדות האדם נוטה אל הצדק, רק ירשיע אח''ז ע''י חברים ושכנים ומורים רעים וכדומה, אבל בעלי הכזב תכונתם וטבעם רע, ורעתם אינו דבר מקרי רק עצמי וטבעי להם :

מרחם. מבטן. הבטן מצייר בעוד הולד בבטן אמו, והרחם מציין יציאתו לחוץ כמ''ש (ירמיה א') :

חמת למו . ארס יש להם להרוג את הבריות כדמות הנחש : כמו פתן חרש יאטם אזנו . הנחש כשהוא מזקין נעשה חרש באזנו אחת ואוטם השנית בעפר שלא ישמע את הלחש כשחבר משביעו שלא יזיק :

חמת למו . בכעסם מטילים ארס כנחש והוא ענין מליצה : כמו פתן חרש . המה כמו פתן אשר לעוצם רעתו לא יועיל לו הלחש כאלו היה חרש ואוטם אזנו לבל ישמע כי כן הרשעים הללו לא יועיל בם המוסר כאילו היו חרשים וכו' :

חמת . ארס כמו חמת תנינים יינם ( דברים ל''ב ) : פתן . מין נחש רע : יאטם . יסתום כמו אוטם אזנו ( משלי כ''א ) :

(ה-ו) חמת למו כדמות חמת נחש, הנחש נושך את האדם שלא להנאתו רק מצד האיבה שהושת בינו ובין האדם, שהאדם ישופנו ראש ולכן הוא ישופנו עקב מיראתו פן יהרוג אותו, וכן ידמה חמתם של בעלי לה''ר אלה, כאילו הם מתיראים ממני שלא אעשה להם רעה ולכן ידברו עלי לה''ר, שנדמה לנשיכת נחש כמ''ש אם ישוך הנחש בלא לחש ומה יתרון לבעל הלשון, אולם לעומת זה הנחש שומע לחש ואינו מזיק, והוא במליצה שמלחשים לו שלא יירא מן האדם כי אינו אויב לו ולא דורש רעתו, ואז לא ישוך, וכן היה ראוי שאחר שלחשתי להם ע''י מה שהראיתי ע''י כריתות כנף המעיל שאיני דורש רעת שאול היה ראוי שישמעו לחש אבל הם דומים כפתן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מלחשים הגם שהחובר חברים הוא מחוכם ויודע לחש, כן הם האטימו אזנם משמוע לחש :

חמת. כמו אם אתן שנת לעיני :

אשר לא ישמע וגו' . מחובר למקרא שלפניו ואוטם אזנו בשביל שלא ישמע לקול מלחשים : חובר חברים . שיודע ללחוש את הנחשים :

אשר וגו' . בעבור רוע טבעו לא ישמע לקול מלחשים ואף אם החובר חברים הוא מחוכם מאד בדבר הלחש עכ''ז לא ישמע לקול לחשו :

חובר חברים . היודע לחש וכן וחובר חבר ( דברים י''ח ) :

מלחשים, חובר חברים. החובר מאסף הנחשים ביחד, והוא גדול ממלחש על נחש אחד, ומוסיף במליצתו :

מלתעות . שנים הפנימיות שקורין מייש''ליש בלע''ז :

שנימו . של הרשעים הללו : כפירים . הטורפים ככפירים :

מלתעות . הם השנים הגדולים והוא מתהפך כמו ומאכלות מתלעותיו ( משלי ל' ) :

אלהים הרס שנימו בפימו, מדמה הלה''ר שלהם כשינים שבם יאחזו החיות הטורפות את טרפם, וכמלתעות כפירים שבם ידיקו את הטרף, ובקש מה' שיהרוס שניהם בל יוכלו לאחוז את הטרף, ואף שכבר הוא בפיהם יתוץ מלתעותיהם בל יוכלו להשחיתו :

שנימו. הם החדות. ומלתעות. הם הטוחנות. הרס, נתוץ, הנתוץ מוסיף על ההירוס, שההורס מפרקן מחבורן והנותץ משברם לחלקים כמ''ש התו''ה (שמיני סי' קל''ט) ומוסיף והולך כדרכו :

ימאסו . לעצמם שיהיו נמאסים בעיניהם מדאגה וכמו במים יתהלכו דוגמתו ( יחזקאל כ''א ) כל ברכים תלכנה מים מדמעות ( סא''א ) : ידרוך חציו . הקב''ה לנגד' כדי שיתמוללו , יתמוללו שיאנ''ט פרוייאיי''ץ בלע''ז :

ימאסו . יהיו נמסים כמים וילכו לאבדון : ידרוך . המקום ידרוך עליהם חציו ויהיו כדברים הנכרתים חיש מהר :

ימאסו . ימססו ובאה האל''ף במקום אות הכפל וכן אשר בזאו ( ישעיה י''ח ) ומשפטו בזזו : יתמוללו . יכרתו כמו ימולל ויבש ( לקמן צ' ) :

ימאסו וימסו, כמו מים אשר יתהלכו למו כי אינם מדובקים יחד ויתפרדו לטפות טפות, כן יתפרד קבוצם, וגם בעת שידרוך חציו יהיו דומה כמו יתמוללו כדבר הנמלל שנקטף ראשו, כן יקטף ראש החד של החצים :

ימאסו, האל''ף תמורת הכפל כמו עורי רגע וימאס (איוב ז') ימססו : כמו יתמללו. כמו ימולל ויבש. ועי' ישעיה (כ''ד) שבא על קטיפת ראש הדבר שיקטפו ראשי החצים וכראש שבולת ימלו, וע''ד המליצה יל''פ מענין מלל ודבור, שבעת ידרוך חציו יהיה דומה כאלו החצים ימללו וידברו לאמר, כמו שבלול תמס יהלך, ר''ל שע''י שידרוך חציו יכרת ויאבד :

שבלול . יש פותרין לימצ''א בלע''ז . ויש פותרין כמו שבולת מים ( לקמן ס''ט ) וכפל הלמ''ד כמו מן ימל קצירו ( איוב י''ח ) , ימולל ( לקמן צ' ) : תמס . נמס והולך תמס שם דבר הוא , המ''ם יסוד ועיקר הוא והתי''ו בו יסוד נופל כמו תי''ו של תבל עשו ( ויקרא כ' ) : נפל אשת . טלפ''א בלע''ז , שאין לה עינים והיא תנשמת דמתרגמינן אשותא כך פירשוהו רבותינו , ויש פותרין נפל של אשה כמו אשת הזמה ( יחזקאל כ''ג ) , ויש תי''ו בלא דבקות כמו ( משלי ד' ) עטרת תפארת תמגנך כמו נפל של אשה שלא חזו הנפלים שמש , וללשון ראשון הוי נפל ואשת כמו ואני ככבש אלוף ( ירמיה י''א ) שהוא כמו כבש ואלוף , ופי' מנחם ככבש ואלוף הוא שור אף כאן נפל ואשת ( צוה להגיה סא''א ) :

כמו שבלול . כשבלול הזה אשר דרכו להיות נמס והולך בזרוח עליו השמש וכמו הנפל של אשה אשר . אינו רואה השמש כן הרשעים הללו לא יראו השמש ר''ל אור הישועה :

שבלול . שם שרץ מה : תמס . מלשון המסה :

כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס: מאי אישות אמר רב יהודה בריה שאין לה עינים אמר רבא בר ישמעאל ואיתימא רב יימר בר שלמיא מאי קרא כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש וכו'.מועד קטן ו ע"ב

כמו שבלול (שנעקע) שסגולתו שכמעט שיגעו בם ימלטו מקרבם ליחה רבה עד שידמה כאלו הם נמסים, (וידוע שע''י הריר שבם יתנועעו בקל ועל זה אמר תמס יהלך) , ויהיו דומים כנפל אשת שרץ שתום העין אשר בל חזה שמש, (וי''ל נפל אשת מין נחש עור (בלינדע שלייכע) שסגולתו שבנגוע איש בו יתקשה כאבן ויפול לחתיכות, ונקרא נפל ע''י נפילתו לחתיכות, ואשת ע''ש עורונו, אישון לילה ואפלה), ור''ל או שימס כמים בנגעו בו, והנמשל ע''י הוכוח של דוד בעת שכרת כנף המעיל, או יהיה עור בלתי רואה ויתקשה כאבן, ואם לא ירף ידיו יפול לחתיכות :

תמס. שם, שרשו מסס, והתי''ו למשקל השם. אשת, מין שרץ בדברי חז''ל, ואני פירשתי לפני ענינו :

בטרם יבינו סירותיכם אטד . אשר בטרם ידעו קוצים רכים שלכם להיות אטדים קשים כלומר עד שלא יגדלו בני הרשעים : כמו חי כמו חרון . כלומר בגבורה ובחוזק ובחרון יסערם הקב''ה , חי לשון גבורה :

בטרם . עד לא יבינו ענפי הקוצים להיות מתקשים כמצב אילן הקוץ ר''ל עד לא ובינו בני הרשעים להרשיע כאביהם : כמו חי . כמו דבר הנעקר ע''י אדם בריא וכמו הנעקר בחרון אף כי אז לא ישאר מאומה כן יעקרם ה' ברוח סערה לבל ישאר שארית :

סירותיכם . ענפי הקוצים כמו עד סירים סבוכים ( נחום א' ) : אטד . הוא מצבת אילן הקוץ וכן ויאמר האטד אל העצים ( שופטים ט ) : חי . ענין בריאות כמו עד חיותם ( יהושע ה' ) : ישערנו . מל' סערה ועם שהוא בשי''ן :

בטרם יבינו סירותיכם אטד, האטד בוער תחת הסירות, כמ''ש כקול הסירים תחת הסיר, ובעת יתחיל הבשר שבסיר להתבשל ירגיש הסיר כי יש אטד תחתיו המחמם אותו, ומעלה רתיחות כנגדו, וימליץ שאז יבין הסיר את האטד, אולם בטרם שיבין הסיר את האטד, היינו בעוד שלא התחמם מן אש האטד, הבשר עדיין חי, ויאמר שגם בטרם שיבינו הסירות את האטד, הגם שהוא כמו חי, ר''ל כבשר חי שלא נתבשל בכ''ז כמו חרון ישערנו, יסער וישליך אותו כמו חרון, היינו כבשר שחרה ונחר ונשרף מן האש שמשליכין אותו, והמליצה שפורעניות הרשע ידמה כבישול הסיר כמ''ש (יחזקאל כ''ד) שפות הסיר שפות, וכשבא הפורעניות בזמנו ימשיל שנתבשל הבשר, ויצייר שיבא הפורעניות לפני זמנו בעודו דומה כמו חי, ובכ''ז יהיה כדבר הנחרר ונשרף מרוב האש, ואז.

יבינו. במליצה ייחסו תבונה וכל כחות נפשיים לעצמים בלתי בע''ח, כמו אף אם יבין מפרשי עב (איוב ל''ו). סירותיכם. הסירות שמבשלים בהם. חי. בשר שלא נתבשל וכן נקרא בדברי חז''ל. חרון. שרשו חרה, דבר הנחרה וחרר מני אש. ישערנו. כמו יסערנו בס', או שמתחלף עם שי''ן ימנית כמו כתאנים השוערים, דבר מאוס שמשליכין אותו :

כי חזה . כאשר יראה נקמת ה' : פעמיו ירחץ . בדרך הלוכו ירחץ רגליו בדם הרשע הנשפך בארץ :

חזה . ראה : פעמיו . רגליו אשר צועד בהם :

יִשְׂמַח צַדִּיק: חושים בריה דדן תמן הוה ויקירן ליה אודניה אמר להו מאי האי ואמרו ליה קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים אמר להו ועד דאתי נפתלי מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן עיניה ונפלו אכרעא דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך והיינו דכתיב ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב למה אשכל גם שניכם יום אחד ואע"ג דמיתתן לא ביום אחד הואי קבורתן מיהא ביום אחד הואי ואי לא עסק ביה יוסף אחיו לא הוו מעסקי ביה והכתיב וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו לו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות:סוטה יג ע"א

ישמח צדיק כי חזה נקם, המליץ יצייר את הנקם כעצם מופשט חי, שהוא הורג את הרשע, ואחר שהרג אותו אז הנקם ירחץ את פעמיו בדמו, ועז''א הצדיק יחזה, איך שהנקם הוא ירחץ את פעמיו בדם של הרשע, (ועז''א לשון חזה כי הנקם הוא עצם הגיוני שאין רואים אותו בעין רק במחזה הלב) :

חזה נקם. יש הבדל בין ראה ובין חזה, שראה הוא בעין, וחזה הוא מה שחוזה ברוח ובלב, כמ''ש ישעיה (ל' י') ובכ''מ, ועל עצמיים הגיונים ראוי לבא מלת חזה, ופה בא הנקם כעצם מופשט, והצדיק חוזה אותו במחזה הלב, איך ירחץ פעמיו בדם הרשע אשר הרג :

ויאמר אדם אך פרי לצדיק . ואז יאמרו הבריות ודאי יש פירות ותשלום שכר במעשה הצדיקים שנקם הקב''ה נקמתם : יש אלהים . דיין שופט רשעים בארץ :

ויאמר אדם . אז יאמר כל אדם אך סוף הדבר הוא אשר יש פרי ותשלום גמול לצדיק ויש אלהים שופטים לשפוט את הרשע כרשעתו ואם ייטב לו בראשיתו אך סוף הדבר לקבל גמול :

ויאמר, והנקם יאמר אל הצדיק ובני אדם העומדים שם, יאמר להם אדם אתה אדם, ראה כי אך פרי לצדיק, שיש שכר טוב לצדיק, וכן ראה כי יש אלהים שופטים בארץ לשלם לעושי רע כרעתו, כי ממה שיראו עונש הרשע ואיך ה' רב ריב הצדיק מידו, יכירו כולם שיש אלהים משגיח, ושיש שכר ועונש :

ויאמר אדם. הוא שם הקריאה, הנקם יאמר אתה אדם כי כשידבר עצם שאינו אדם אל האדם קוראהו בשם אדם, כמו שקרא ליחזקאל בן אדם :