למנצח אל תשחת . כך כינה דוד המזמור הזה בשביל שהיה קרוב למות , ויסד מזמור זה לאמר אל תשחת אותי ה' :

אל תשחת . על כי היה קרוב להיות נלכד אז ביד שאול התפלל ואמר אל תשחיתני : במערה . להסתר עצמו במערה :

בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל: א"ל ההוא צדוקי לר' אבהו כתיב מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו וכתיב לדוד מכתם בברחו מפני שאול במערה הי מעשה הוה ברישא מכדי מעשה שאול הוה ברישא לכתוב ברישא אמר ליה אתון דלא דרשיתון סמוכין קשיא לכו אנן דדרשינן סמוכים לא קשיא לן דא"ר יוחנן סמוכין מן התורה מנין שנא' סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו אלא הוה הכא נמי הוה:ברכות י ע"א

למנצח אל תשחת, יען שעל ענין זה חבר עוד מזמור לקמן סי' קמ''ב ושם דבר מצרתו לבד, ופה דבר גם ממה שכפה את יצרו לבל ישחית את שאול, ציין מזמור זה במלות אל תשחת (שכן תפס ע''ז לשון השחתה (ש''א כ''ו) ויאמר דוד אל תשחיתהו) ומזמור זה נחלק לשני חלקים, {{{א}}} תפלה שינצל, עד פסוק ח', {{{ב}}} מדבר ממה שלא הרג את שאול וכבש יצרו וזה היה לו לכבוד ותפארת עד ששאול הכיר את צדקתו ואמונתו :

חנני , חנני . חנני שלא אהרוג ושלא אהרג : עד יעבור הוות . עד תעבור הרעה :

חנני אלהים חנני . הכפל לחזק כדרך הצועק שכופל דבריו : עד יעבור . כאומר הן ידעתי אף אחר שאנצל עתה מידו ירדוף שוב אחרי ואני אחסה בך עד אשר יעבור ההוות מכל וכל :

הוות . שבר :

חנני אלהים חנני, עד יעבר הוות, מבקש שיחנהו ה' עד שיעבור ההוות והשבר מנגד פניו, ר''ל עד שיעברו שאול ואנשיו מפה, וכפל מלת חנני, כי היה צריך חנינה אחת שיתגבר על יצרו ולא יהרוג את שאול במערה, וחנינה השנית שלא יהרגנו שאול אח''כ כשיראה אותו, על הראשון אמר כי בך חסיה נפשי, שנפשו הרוחנית היא חוסה בה' שיציל אותה מבוא בדמים להרוג משיח ה', ועל השני אמר בצל כנפיך אחסה, שהוא חסיון גופו בה' שלא יהרג, ומדמה זה כעוף המסתיר אפרוחיו תחת כנפיו בבוא עליהם עיט הטורף :

בך, בצל כנפיך. חסיון הנפש הרוחנית מיחס אל ה' בעצמו, וחסיון הגוף אל צל כנפיו, כפי מדרגתם, וכבר התבאר שמלת נפשי יבא ברוב פעמים על נפש הרוחנית :

עליון . היושב בשמים ממעל וידו על העליונה : גומר . המשלים לגמור מה שהבטיח עלי :

אקרא לאלהים עליון, כן אקרא לאלהים מצד שהוא עליון, ר''ל ראשית כל הסבות, והסבה הראשונה לכל דבר, וכן אקרא לאל גומר עלי, מצד שהוא גם הגומר והוא הסבה האחרונה ג''כ לכל הדברים :

גמר, הוא סוף המעשה (כנ''ל ז'), והוא המסובבים האחרונים :

חרף שאפי . ויושיעני מחרפת שאפי האומר לבלעני , שאפי גולושנט''מוי בלע''ז :

חרף שאפי סלה . מחרפת שואפי יושיעני לעולם : ואמתו . ואמתת הבטחתו :

שאפי . ענין בליעה :

ישלח (הוא מאמר מוסגר, שע''ז מורה מלת סלה שבא באמצע הפסוק), ור''ל ישלח משמים ויושיעני חרף שואפי, הנה שואפי ושונאי מחרפים ואומרים לאמר ''ישלח משמים ויושיעני'', הם מחליטים שאין לי שום תשועה בדרך הטבע, ואומרים בדרך הלצה שא''א שאושע רק אם ישלח משמים ויושיעני, ר''ל שתשועתי נמנע, אבל מה שיאמרו הם דרך שחוק, אני אומר בדרך אמת ישלח אלהים חסדו ואמתו, ר''ל שאקרא לאל עליון שישלח באמת חסדו ואמתו, שאני איני מיחל על תשועה טבעית רק על תשועה שישלח לי משמים, בין מצד חסדו בין מצד אמתו והבטחתו שהבטיח ע''י נביא שאמלוך :

סלה. מלת הפסק בתוך הפסוק מורה שהוא מאמר מוסגר (כנ''ל נ''ה כ') :

נפשי בתוך לבאם . אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה ואינם מוחים בשאול : אשכבה לוהטים . אשכבה בלוהטים אנפנבלוייאנ''ץ בלע''ז , בין הזיפים שלוהטים אחר ל' הרע :

נפשי בתוך לבאים . נפשי שוכנת בין בני אדם הטורפים כלבאים ואני שוכב בין אנשים השורפים כלהב אש ופניהם כחנית וחצים : חרב . ממית בלה''ר כחרב חדה :

לבאים . שם משמות האריה : לוהטים . ענין להב כמו אש לוהט ( לקמן ק''ד ) : חדה . חדודה :

נפשי שוכנת בתוך לבאים ואריות, וגם אשכבה (בתוך) לוהטים נחשים לוהטים ושורפים, אבל הלבאים והלוהטים שאני בתוכם הם מסוכנים יותר מלבאים ולוהטים אחרים כי הם בני אדם, שהלבאים והלוהטים שאני בתוכם הם בני אדם לא בע''ח בלתי מדברים, ותחת שהלבאים אין להם רק שינים של עצם, הלבאים שאני בתוכם שניהם חנית וחצים של ברזל, ותחת שלוהטים אין למו רק ארס שהוא תחת לשון בשר, לשונם הוא חרב חדה, שגרוע מלשון הנחשים השרפים, לכן.

להטים. (בתוך) לוהטים, והוא ענין שרפה :

רומה על השמים . הסתלק מן התחתונים שאינם כדי שתשרה שכינתך ביניהם על הארץ תתכבד בזו :

רומה . ר''ל עשה בהם נקם ובזה ירומם תפארתך על השמים ועל הארץ יראה כבודך כי כשהשם עושה דין ברשעים הוא מתרומם ומתנשא :

רומה על השמים, שישלח משמים ויושיעהו, ונגד מ''ש אקרא לאל עליון שהוא הסבה הראשונה, אומר רומה על השמים אלהים, ונגד מ''ש לאל גומר עלי שהוא אחרית הסבות, אמר על כל הארץ כבודך, היינו שתהיה התשועה בסבתה הראשונה מאתך עפ''י נס, למעלה מן השמים שמורה על הנהגת הטבע והמערכה, וכן גמר התשועה בסבתה האחרונה תהיה מאתך בבלי אמצעי, עד שיתגלה כבודך על כל הארץ, כי אחרית המסובבים הוא בארץ :

כפף נפשי . האויב : נפלו בתוכה . סופן ליפול בתוכה , כפף קלי''נא בלע''ז , לשון וזוקף לכל הכפופים ( לקמן קמ''ה ) :

רשת . הנקם יהיה שהרשת אשר הכינו במקום מדרך רגלי וכ''א מהם כפף נפשי להורידני בה וחפרו לפני בור שאפול בה אני הנה בהמקום הזה עצמו יפלו בתוכה לעולם :

רשת . פח יקוש : לפעמי . לפסיעותי : נפלו . כמו יפלו עבר במקום עתיד :

רשת, וה' שמע תפלתי, כי אחר שהכינו הכל לשחת אותי והייתי בתכלית הסכנה נהפך הדבר עליהם, כי אחרי שהגיעו אל המערה ששם דוד ואנשיו נפל שאול ביד דוד, וז''ש הנה הכינו רשת למקום פעמי, וגם כבר כפף נפשי ליכנס בתוך הרשת, וגם כרו לפני שיחה, כדרך ציידי חיות שאחר שילכד הבע''ח ברשת יש שיחה כרויה ששם יפול, והייתי מוכן ליפול אל השיחה, אבל לא אני נפלתי לשם, רק הם נפלו בתוכה, סלה סיום הענין :

כפף. בא בל''ז כמו אחד נפש :

נכון לבי אלהים נכון לבי . נאמן עמך במדת הדין ונאמן עמך במדת הרחמים :

נכון . לבי נכון לבטוח באלהים וכמו שנכון לבי כן יעזור לי ואשירה על התשועה :

נכון, מצייר עתה עת שנפל שאול ביד דוד במערה, ואנשיו הסיתו אותו שיהרגנו, והוא מתחזק נגד יצרו, ואומר, נכון לבי אלהים, הלב הוא הכח הממשלה אשר בנפש, הוא נכון להתגבר על יצרי, נכון לבי, ולא אשלח ידי בו, וע''ז אשירה ואזמרה שמנעני מבוא בדמים :

עורה כבודי . ולא אישן עד שלש שעות בכבודי כשאר מלכים : עורה הנבל וכנור . העירה אותי אתה הנבל וכנור התלוי על מטתי פתוח לצד הצפון וכיון שמגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו ודוד עומד ועוסק בתורה : אעירה שחר . אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני :

עורה . אז אדבר אל נשמתי עורה כבודי לדבר בשיר ועורה הנבל וכנור לנגן בהם בעת אעירה השחר להודות לה' :

כבודי . היא הנשמה שהוא כבוד הגוף :

עוּרָה כְבוֹדִי: אמר רב יצחק בר אדא ואמרי לה אמר רב יצחק בריה דרב אידי מאי קרא עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר.ברכות ד ע"א עוּרָה כְבוֹדִי: ובניהו בן יהוידע זו סנהדרין אביתר אלו אורים ותומים וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ולמה נקרא שמן כרתי ופלתי כרתי שכורתין דבריהן ופלתי שמופלאין מעשיהן ואחר כך שר הצבא למלך יואב א"ר יצחק בריה דרב אדא ואמרי לה א"ר יצחק בר אבודימי מאי קרא עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר:סנהדרין טז ע"א

עורה, אז התעוררו כל רגשות נפשו, כבודו ששכן לעפר עד עתה, עתה התעורר עז''א עורה כבודי, הנבל וכנור מנעים זמירות שדמם ונדהם עד עתה התעורר בנועם זמירותיו, עז''א עורה הנבל וכנור, עתה אעירה שחר, שמש ההצלחה שחשך עד הנה יתחיל לזרוח, ואעיר השחר של שמש ההצלחה כי כאור בקר יזרח שמש, ר''ל כי עתה הכיר שאול עצמו את כבודו, ואמר אליו צדיק אתה ממני, ידעתי כי מלוך תמלוך :

אודך בעמים . לפרסם שבחיך :

אודך בעמים, ההודאה על הטובה, והזמר הוא ספור שבחיו ותהלותיו, זה יהיה בלאומים שיש להם דת, אספר להם תהלת ה' כי גדול הוא מעל כל אלהים :

אודך בעמים, אזמרך בלאומים. ההבדל בין עמים ובין לאומים, שלאומים הם האומות שיש להם דת (כנ''ל ב' א'), והזמר מובדל מן ההודאה, שההודאה הוא מצד הטובה והזמר הוא השבח מצד עצמו, והעמים לא יכירו תהלותיו רק מצד הטובות שישיגו ממנו וע''י ההודאה, אבל הלאומים בעלי הדת יכירו תהלותיו בעצמו וביניהם יזמר לה' :

כי גדול וגו' . החסד והאמת הנעשה לי גדלה עד השמים ומהראוי לפרסם אותו :

(יא-יב) כי גדול עד שמים חסדך, ששני ההנהגות הנקובות בשם חסד ואמת, נמצאו גם בשמים ובשחקים, וכבר התבאר פסוק זה באורך למעלה (סי' ל''ו) במ''ש ה' בהשמים חסדך אמונתך עד שחקים עי''ש, וזה מגביל פה נגד מ''ש רומה על השמים אלהים, שזה מגביל נגד אקרא לאל עליון שהוא ראשית הסבות שבאים ע''י השמים והמערכת, כי הכל הוא ע''י ההשגחה גם בשמים, ונגד מ''ש לאל גומר עלי שגם בעת שע''פ הסבות הנמשכות יתחייב שלא אושע, תהפך את הסבה האחרונה ותגמור הדבר לישועה שזה מצד הנס הגמור שהוא ג''כ מתמיד בהנהגת ה', וזה ע''י הנס שבא מן השחקים, וכמו שהארכתי בזה למעלה שם, וא''כ רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך :

מעל שמים עד שחקים, חסדך אמתך. התבאר למעלה (סי' לו) :

רומה . אז ירומם תפארתך על השמים ויראה כבודך על כל הארץ בעבור גודל התשועה :