למנצח, הוסד על מה שנעשה בברחו מפני אבשלום, וכבר שר ע''ז למעלה סי' ג' ופה דבר ביחוד ממפלת אחיתופל וסופו :

ואל תתעלם . אל תתעלם עצמך מלשמוע תחינתי :

האזינה, (עת הגיע אליו הבשורה ממרידת אבשלום), האזינה תפלתי, שהוא שפיכת הנפש לאלהים, והתחנה היא בקשת יתר צרכיו, ועז''א ואל תתעלם גם מתחנתי :

תפלתי, תחנתי. עי' למעלה ו' :

אריד בשיחי . אתאונן בצערי כמו זכר עניי ומרודי ( איכה ג' ) וירדתי על ההרים ( שופטים י''א ) ומנחם פתר ל' ממשלה כמו ורדו בדגת הים , ושיחי לשון שיח , למי שיח ( משלי כ''ג ) ( סא''א ) :

אריד . כשאני מיילל בעת ספור התלאות והומה אני עליהם :

אריד . ענין גניחה ויללה כמו זכר עניי ומרודי ( איכה ג ) : בשיחי . ענין ספור התלאות כמו ולפני ה' ישפוך שיחו ( לקמן קב ) :

הקשיבה, מוסיף שגם בעת שתקשיב קולי מרחוק בהתחלת התפלה תענני ומוסיף שגם בעת אריד בשיחי ובעת אהימה הגם שלא אתפלל עדיין תקשיב ותענני :

האזינה, הקשיבה. הקשבה היא מרחוק וכמ''ש ישעיה (א' י'). אריד, ענין יללה, זכר עניי ומרודי, ושיח הוא הדבור הנפלט מתוך צער, או שיח הנפש שלא בכונה כמשיח אל עצמו :

עקת . ל' מצוק : כי ימיטו עלי און . דואג ואחיתופל מכריעים עלי עונות להורות שאני בן מות ומתירים את דמי :

מקול . מפני קול שאגת האויב ומהצרה אשר הרשע מביא עלי : כי ימיטו . המה מטים עלי און ר''ל עמל ויגיעה : ובאף . בעבור האף שיש להם עלי נוטרים לי שנאה ולא להשיב גמול כי לא עשיתי להם רעה :

עקת . הוא תרגום של צרה וכן שמת מועקה ( לקמן סו ) : ישטמונו . ענין נטירת איבה כמו וישטום עשו ( בראשית כז ) :

מקול אויב שמדברים עלי דברי איבה ובזיונות, מפני עקת רשע שמעיק ומציר לי, ומפרש מפני עקת רשע כי ימיטו עלי און ושבר, ומקול אויב כי באף ישטמוני :

עקת. עי' פי' עמוס (ב' י''ג) :

יחיל . דואג :

לבי יחיל . לזאת יפחד לבי ואימה של מיתה נפלה עלי :

יחיל . מלשון חיל ורעד :

לבי, ר''ל מקול אויב לבי יחיל בקרבי שהוא הפחד בעת הגיע הבשורה הפתאומית, ואימות מות נפלו עלי שהיה ירא שימיתו אותו :

ותכסני . הרעד כסה כל גופי לגודל הרבוי והוא ענין מליצה :

פלצות . רעדה כמו פלצות בעתתני ( ישעיה כא ) :

יראה, מוסיף עמ''ש לבי יחיל, שיבא בי יראה ורעד, שהוא יותר מחיל, ועמ''ש אימות מות נפלו עלי מוסיף ותכסני פלצות, הוא הפלץ שאוחז בעת המות :

פלצות. עי' ישעיה כ''א :

מי יתן . הלואי היה לי כנפים לעוף בהם כי אז הייתי פורח למרחוק לשכון שם להנצל מאויבי :

אבר . כנף כמו המבינתך יאבר נץ ( איוב לט ) :

ואומר, יספר איך גמר בדעתו לברוח מירושלים אבל עוד לא ברח כי העם עברו ודוד עמד, ועז''א מי יתן לי אבר כיונה, כי היונה יכולה לפרוח בכנף אחד ולשכון בכנף השני, כמ''ש התוס' בשם המדרש, וכן אני רוצה שאעופה וגם אשכונה, שאעוף בכנף אחד ואשכון בכנף השני, כאלו רציתי לעוף ושלא לעוף, לשכון ושלא לשכון, פוסח על שתי הסעיפים :

הנה ארחיק נדוד וגו' , אחישה מפלט לי . אם היו לי כנפים הייתי מרחיק לנוד וממהר להציל נפשי מידם שהם כרוח סועה רוח סערה עוקרת אילנות כמו ויסע כעץ , ( איוב י''ט ) , ומנחם חבר סועה כמו ויסעו בני ישר' ( שמות י''ב ) :

ארחיק . עצמי לנדוד מהם ואף ללון במדבר לעולם :

הנה, גומר בדעתו לצאת, ושלא יפסח על שתי הסעיפים, הנה ארחיק נדוד, אלין במדבר, כי היה דעתו ללין בלילה זו במדבר. סלה. סיום הענין :

אחישה . ממהר הייתי להציל נפשי מרודפי הדומים לנסיעת הרוח וסערה :

אחישה . אמהר : מפלט . הצלה : סועה . ברוח יאמר לשון הסעה שנא' ורוח נסע ( במדבר יב ) :

אחישה, מבואר (ש''ב י''ז) שאז יעץ אחיתופל לרדוף אחריו בלילה זו ולהמיתו במדבר, וחושי הארכי הפיר את עצתו ואמר שדוד לא ילין את העם, ובתוך כך הודיע לדוד וברח משם, והיה זה בהשגחת ה', שאם היה נעשה כדברי אחיתופל היו משיגים את דוד וממיתים אותו, וכמו שכבר רמז ע''ז למעלה סי' ג' במ''ש אני שכבתי ואישנה, עפ''ז יספר כי בהגיע ההודעה מחושי הארכי, אמר אחישה מפלט לי לבל אלין במדבר, מרוח סועה מסער פן יבא עלינו הסער של אבשלום, וברח מן המדבר :

רוח סעה. י''מ כמו נוסעה, בחסרון הנו''ן כמו ורוח נסע מאת ה' :

בלע . דפא''יי בלע''ז , כמו ( איכה ב' ) השיב ידו מבלע כן פתר מנחם ( סא''א ) : פלג לשונם . הבדילהו שלא ישמע אדם להם , ומנחם פתר פלג לשון חילוק ( סא''א ) : כי ראיתי חמס וריב בעיר . על ידם :

בלע . השחת אויבי ופלג לשונם לבל ישמע איש שפת רעהו ויבוטל עצתם הרעה : כי ראיתי . רואה אני מה שמרבים לעשות חמס וריב בתוך העיר אשר המה בה :

בלע . השחת : פלג . חלוק : חמס . גזל :

בלע, ויען שזה היה תלוי אם ישמע לעצת אחיתופל או לעצת חושי הארכי, ודוד בקש אז סכל נא את עצת אחיתופל (ש''ב ט''ז) וע''ז בקש בלע ה' ופלג לשונם שיופלגו לשתי כתות, ועי''כ תבלע עצתם, ולא יעשה כעצת אחיתופל, וכמש''ש וה' הפיר את עצת אחיתופל הטובה, כי ראיתי, ר''ל עתה (ע''י המבשר שהגיע אליו), נודע לי שחמס וריב בעיר, שהקושרים והמורדים שרבו על מלכות ב''ד כבר הגיעו אל העיר :

יסובבוה . החמס והריב :

יסובבוה . בכל עת יסובב החמס והריב על חומות העיר והוא מענין מליצה לומר כ''כ נתרבה עד שצר להם המקום ויסובבו על החומות :

יומם ולילה יסובבה על חומתיה, מצייר שהחמס והריב הם שומרי החומות בחוץ, והאון והעמל הם בקרבה המושלים בעיר, וגם.

הוות . שברים : תוך ומרמה . לשון מכה :

ולא ימיש . לא הוסר מרחוב העיר תוך ומרמה ועושים אפילו בפרהסיא :

ימיש . יסיר כמו לא משו מקרב המחנה ( שם יד ) : תוך . מרמה הצפון תוך הלב :

הוות בקרבה הוא השבר, וגם מרחובה לא ימיש תוך ומרמה, והם אומרים לאמר.

תוך ומרמה, עי' הבדלם (ירמיה ט' ה') :

כי לא אויב יחרפני . מימי שאשא חרפתי אלא קמתי עליו והרגתיו : לא משנאי עלי הגדיל . ואני ברחתי ונסתרתי ממנו אבל עתה על כרחי אני נושא את חרפתך שאתה תחרפני לפי שאתה אדם גדול בתורה :

כי לא אויב . המחרף אותי אין מראה עצמו לי לאויב לשאוכל לסבול חרפתי אף המגדיל פיו לדבר בי רע אין מראה עצמו לי לשונא לשאוכל להסתיר עצמי ממנו כי בקל יוכל האדם לסבול חרפת האויב ולהסתיר עצמו מרעת השונא מאותם הידועים לו :

ואשא . ואסבול :

כי לא אויב יחרפני ואשא, שהגם שעד עתה נצחתי את אויבי ורודפי ונשאתי כל הצרות, עתה החירוף יצא מבני ולא אוכל שאתו, ור''ל שהיו אז שני עצות מאחיתופל, {{{א}}} שיבא אבשלום על פלגשי אביו לחרפו ולבזותו, כי יען שהוא בנו צריך לגלות שהוא אויב לו שבזה ידעו הכל שנבאש בעיני אביו, כי לא ישא לחירוף הזה שחרפו לא אויבו רק בנו, והעצה השניה היה שירדוף אחרי דוד בלילה, שדעת אחיתופל היה שדוד לא יסתר א''ע באחד הפחתים או הבורות כמ''ש חושי, כי לא משנאי עלי הגדיל שאסתר ממנו ובודאי ילין את העם ויהרגוהו בלילה :

אויב, משנאי. השונא קל מאויב כנ''ל (י''ח י''ח), ומוסיף שגם לא משנאי היה, כי אחיתופל היה אוהבי ויועצי יודע כל סודותי, ואבשלום הגם שהיה שונא לו לא היה אויב שידרוש רעתו כי היה בנו :

אנוש כערכי . איש חשוב כמוני : ומיודעי . כמו אלופי לשון ואדעך בשם ( שמות ל''ג ) , דמתרגמינן ורביתך , ומנחם פי' כי לא אויב יחרפני ואשא יש עליו מן הענין מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה אילו יכולתי להעלות אבר הייתי טס ונודד מפני עקת רשע כי בצאתי מקרב מערת פריצים ללון במדבר סלה אז לא אויב יחרפני ולא הייתי נושא כלמתי ובשתי ולא נסתרתי מפניו כאשר הייתי נסתר מפניהם כשהייתי בתוכם ופתרון זה לא יתכן מפני הפסוקים הכתובים אחריהם והם ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש , לכן פותר אותו דונש בענין אחר וזה פתרונו כי לא אויב יחרפני ואשא חרפתו ולא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו כי אם אלופי ומיודעי אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש , והדבר הזה ידוע כי האדם קשה עליו חרפת האוהב מחרפת האויב וגם יוכל להסתר מאויבו ולא יוכל להסתר מאוהבו בהגידו לו את כל לבו , כן מוכיח הענין :

ואתה . אמר זה נגד אחיתופל הלא אתה כערכי ר''ל יודע אתה כל מסתרי המדינה כמוני : אלופי ומיודעי . ואתה שר מהשרים שלי והייתי מודיע לך מצפון לבבי כי אמרתי שאוהב אתה לי וא''כ מאוד קשה עלי חרפתך ולהיות נשמר מרעתך :

כערכי . מל' ערך ושיווי : אלופי . שר שלי כמו אל תבטחו באלוף ( מיכה ו ) :

וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי: וא"ר יוחנן דואג ואחיתופל לא חצו ימיהם תניא נמי הכי אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם כל שנותיו של דואג לא היו אלא שלשים וארבע ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש וא"ר יוחנן בתחלה קרא דוד לאחיתופל רבו ולבסוף קראו חבירו ולבסוף קראו תלמידו בתחילה קראו רבו ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי ולבסוף קראו חבירו אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש ולבסוף קראו תלמידו גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב וכו'.סנהדרין קו ע"ב וְאַתָּה אֱנוֹשׁ: הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק א' [או דבור א'] או אפי' אות אחת צריך לנהוג בו כבוד שכן מצינו בדוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא ב' דברי' בלבד (עשאו) [קראו] רבו אלופו ומיודעו שנא' ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים ק"ו ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או אפי' אות אחת עאכ"ו שצריך לנהוג בו כבוד ואין כבוד אלא תורה שנא' כבוד חכמים ינחלו ותמימים ינחלו טוב ואין טוב אלא תורה שנא' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו:אבות יט ע"ב

(יד-טו) ואתה, יאמר אל אחיתופל, ואתה הלא היית אנוש כערכי ואלופי ומיודעי אשר יחדו נמתיק סוד, ר''ל שאחיתופל דבר עם דוד על אודות מרידה שיוכל לקום נגד דוד וא''ל שאין לו לירא משום מרידה, שאם יתהוה רגש ומרידה נהלך בבית אלהים להתפלל ובזה נשקיט את המרד, כאומר לא נצטרך לשום מלחמה נגד רגש ומהומה של העם, כי כאשר נלך אל בית אלהים יכנעו מפנינו וישקוט הרגש והמרד. - ועל צד המליצה, זה מוסב על מ''ש בפסוק שאח''ז ישיא מות עלימו, כי אחיתופל צוה אל ביתו ויחנק שהמית את עצמו, ועשה בעצמו מעשה של מלאך המות, מצייר במליצתו שהוא ריעו ומיודעו של המות, והמות ישיא עלימו כשבא לקחת חובו ממנו שהוא לקחת נשמתו, ומצא שהמית את עצמו, אמר המות אליו הלא אתה אנוש כערכי, אתה מלאך המות כמוני, ואתה אלופי ומיודעי שמסרת בידי רבים למיתה, ולא לבד שהרגת על ידי נפשות בשוק וברחוב, כי המתקת סוד עמי שאלך עמך גם אל בית אלהים בעת הרגש והמרד, שבעת המרד של אבשלום נתן עצה שגם אם ינוס דוד או אנשיו לבית אלהים ששם לא היו הורגים שום אדם (כמ''ש ויחזק בקרנות המזבח) אמרת ויעצת שאלך עמך גם אל בית אלהים, ר''ל שנתת רשות אל המות שיהרוג אנשים גם בבית אלהים, וא''כ אתה אלוף ומודע של המות :

כערכי. ענין השווי והדימוי. ומיודעי, שהודעתי לו סודותי :

אשר יחדו . היינו רגילים להמתיק סוד בתורה ובבית אלהים היינו מהלכים ברגש ברוב עם : בבית אלהים . בתי מדרשות :

נמתיק סוד . שנינו יחד היינו מתחכמים בדבר העצה להוציאה לאור במיטב הענין : ברגש . בקיבוץ ובחבורה אחת :

ברגש . ענין הקבוץ כמו למה רגשו ( לעיל ב ) :

אֲשֶׁר יַחְדָּו למה מפיסין וחוזרין ומפיסין אמר רבי יוחנן כדי להרגיש כל העזרה שנאמר אשר יחדיו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש וכו'.יומא כד ע"ב אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ: אמר אביי שמע מינה לשכת הגזית חציה בקדש וחציה בחול ושמע מינה שני פתחים היו לה אחד פתוח בקדש ואחד פתוח בחול דאי סלקא דעתך כולה בקדש זקן יושב במערבה והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד ואי סלקא דעתך כולה בחול פייס במזרחה והא בעינן בבית אלהים נהלך ברגש וליכא אלא שמע מינה חציה בקדש וחציה בחול וכו'.יומא כה ע"א

ברגש. בעת רגש ומרד, כמו למה רגשו גוים :

ישי מות עלימו . ישיא הקב''ה עליהם את מלאך המות , ישי יסכסך ויסית לשון הנחש השיאני ואוכל ( בראשית ג' ) , ומנחם פתר ישי לשון יש כמו אם ישכם עושים ( שם כ''ד ) אשר ישנו פה ( דברים כ''ט ) : במגורם . במלונם :

ישי מות . ה' יחייב עליהם את המות ר''ל על אחיתופל וריעיו : חיים . פתאום כשהם בריאים לא מתוך חולי למען יכירו הכל שבא בגמול : כי רעות . ראוים הם למיתה פתאומית כי רעות במגורם ולתוס' ביאור אמר בקרבם :

ישי . ענין חוב כמו לא ישיא אויב בו ( לקמן פט ) : חיים . בריאים כמו עד חיותם ( יהושע ה ) : במגורם . ענין מדור :

ישיא מות עלימו, כן יתבע חובו מהם בעת שירדו לשאול חיים, כי הם ירדו לשאול שלא על ידי המות רק בחיים, כי המיתו א''ע, כי הם דומים אל המלאך המות לעשות כמעשהו, וזה יהיה להם עונש על כי רעות במגורם ובקרבם :

ישיא. שרשו נשה, המות יתבע חובו מהם. במגורם, בדירתם :

(יז-יח) אני, אחר שנהרג אחיתופל אומר שעתה בטוח שישמע ה' תפלתו להצילו מן המלחמה שילחם אבשלום עמו, שאני אל ה' אקרא וה' יושיעני, ותפלתי תתמיד ערב ובקר וצהרים וה' ישמע קולי :

ערב ובוקר וצהרים . ערבית ושחרית ומנחה ג' תפלות :

ערב וגו' . בכל שלש התפלות אספר התלאות ואהמה אליהם :

עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם: וחייבין בתפלה: דרחמי נינהו מהו דתימא הואיל וכתיב בה ערב ובקר וצהרים כמצות עשה שהזמן גרמא דמי קמ"ל:ברכות כ ע"ב עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם: יכול יהא כוללן בבת אחת כבר מפורש ע"י דוד דכתיב ערב ובקר וצהרים וגו'ברכות לא ע"א

מקרב לי . מן המלחמה הבאה עלי : כי ברבים היו עמדי וגו' . כי זאת עשה לי בשביל הרבים שהיו בעזרתי להתפלל עלי שנאמר וכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד :

פדה בשלום . מעולם פדה נפשי להשיבה בשלום מהמלחמות הבאות עלי עם כי הנלחמים עמדי היו בעם רב ואני במתי מספר :

מקרב . מלחמה כמו מכלי קרב ( קהלת ט ) :

כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי: א"ל רבי יצחק לרב נחמן מ"ט לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי אמר ליה לא יכילנא א"ל לכנפי למר עשרה וליצלי אמר ליה טריחא לי מלתא ולימא ליה מר לשלוחא דצבורא בעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעיה למר א"ל מאי כולי האי א"ל דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחי מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין. ר' יוסי ברבי חנינא אמר מהכא כה אמר ה' בעת רצון עניתיך ר' אחא ברבי חנינא אמר מהכא הן אל כביר ולא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר ולא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו' אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם וכו'.ברכות ז ע"ב פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי: אמר ר' פדת א"ר יוחנן הרואה חלום ונפשו עגומה וכו' יטיבנו בפני שלשה ליתי תלתא ולימא להו חלמא טבא חזאי וכו' ולימרו ג' הפוכות וג' פדויות ושלש שלומות וכו' שלש פדויות דכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו' ופדויי ה' ישובון וגו' ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה וגו' שלש שלומות דכתיב בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו ורוח לבשה את עמשי וגו' ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וגו'ברכות נה ע"ב

(יט-כ) פדה, אחר שה' פדה נפשי, שלא נעשה כעצת אחיתפול שרצה לרדוף אחריו ולהרגו בלילה, ושיעור הכתוב פדה בשלום נפשי מקרב לי אשר אין חליפות למו, (ומ''ש כי ברבים היו עמדי עד מלת סלה, הוא מאמר מוסגר, ומלת סלה מורה ע''ז שהוא מאמר מוסגר באמצע) ור''ל ה' פדה נפשי בל יקרבו אלי אנשים אשר אין חליפות למו, ר''ל שאין להם חלק לעולם הבא שהם החיים האחרים הבאים חליפות החיים של זה העולם, והם לא יהיה להם חיים אחרים ותחיית המתים חליפות חייהם, והם לא יראו אלהים, וה' פדה נפשי ע''י תפלתי בל יקרבו אנשים אלה אלי, ומ''ש כי ברבים היו עמדי ר''ל שמה ששמע ה' תפלתי היה בזכות הרבים אשר היו עמדי, שגם הם התפללו בעדי ונעשה זה בזכותם, כי ישמע אל ויושב קדם ויענם, כי אין ה' מואס בתפלתם של רבים :

מקרב לי. מגשת אלי אשר אין חליפות למו. ברבים, ישמע קולי ברבים אשר היו עמדי, והב' כמלת עם, שהתפללתי עם רבים :

ישמע אל . תפלתם של אותם רבים : ויענם . המלך שהוא יושב קדם : אשר אין חליפות למו . לאותם הרשעים הרודפים אותי אין נותנים לבם אל יום חליפתם אין חרדים מיום המיתה :

ישמע . כן עתה ישמע אל חרפתי ויכניע את מחרפי : ויושב קדם . ה' היושב בשמים אשר ברא מזמן קדם הוא יכניעם עד עולם : אשר . על אשר שאינם נותנים אל לבם שיוחלפו ויעברו מהעולם ולא יראו מהאלהים :

ויענם . ויכניעם כמו לענות מפני ( שמות י' ) : למו . להם :

אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת: אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל שאינו מניח בן ליורשו הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה כתיב הכא והעברתם את נחלתו וכתיב התם יום עברה היום ההוא אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים וכו'.בבא בתרא קטז ע"א

סלה. מלת זאת מורה על ההפסק, וכשבא באמצע הפסוק יורה על מאמר מוסגר, שדינו שיבא בסופו סימן הפסק, עי' דוגמתו חבקוק (ג' ט') ולקמן (נ''ז ד'). חליפות, החיים האחרים הנצחיים חלופי החיים האלה, וכן עד בא חליפתי (איוב י''ד) :

שלח ידיו . זה אחיתופל הרשע : שלח . טאנד''יט בלע''ז : בשלומיו . במה שהי' שקט ושלם עמו :

שלח ידיו . על אחיתופל יאמר הנה בי שלח ידו אשר אני איש שלומו וחלל הברית אשר כרת עמי :

שלח, שב לענין אחיתופל, הנה הוא שלח ידיו בשלומיו, כי רצה לרדוף אחרי דוד ולהרגו בידיו בעצמו, ובזה חלל בריתו, שהיה בעל ברית של דוד ואיש שלומו :

חלקו . לשון חלקלקות ( לעיל ה' ) : מחמאות . לשון חמאה והמ''ם הראשונה יסוד נופל היא בתיבה כמ''ם של מעשה וכמ''ם של מאמר : וקרב לבו . לבו למלחמה : והמה פתחות . מנחם פתר לשון חרבות כמו ואת ארץ נמרוד בפתחיה ( מיכה ה' ) כפיות חרב ( סא''א ) , ואומר אני לשון קללה הוא בלשון ארמי כדאמר כתב אמימר פתיחא עלה והוא שטר שמתא :

חלקו . דברי פיו המה רכים וחלקים יותר מחמאה אבל בלבו חושב להלחם בי : רכו וגו' . כפל הדבר במילות שונות : והמה פתיחות . כי בהם מרמה אותי להיות לו הכנה להצר לי :

וקרב . ומלחמה : פתחות . חרבות כמו ואת ארץ נמרוד בפתחיה ( מיכה ה' ) :

(כב-כג) חלקו, מזכיר איך דבר עם דוד בלשון רמיה, שדוד הרגיש קצת מן המרד שיש איזה תלונה בין העם, והתיעץ עם אחיתופל ע''ז, וא''ל בדברי חלקות, בל ישגיח ע''ז, רק יבטח על ה', וז''ש שחלקו מחמאות פיו ובלבו היה מלא קרב, כי א''ל אל תתירא מאיזה מרד, ואל תעשה שום דבר, רק השלך על ה' יהבך והוא יכלכל ויסבול אותך כי ה' לא יתן מוט לצדיק, ובזה השיא את לבבו שיהיה נכון לבו בטוח ולא יחקור על המרד ולא ידרוש אחריו, ודבריו היה רכו משמן והמה פתיחות, ר''ל שהדבר פתוח עתה וגלוי לכל, שבזה הכין לי מוקש, שע''י שסמכתי על דבריו לא חקרתי עוד ועי''כ נעלם ממני כל עניני הקשר והמרד שנעשה בסוד :

פיו. דברי פיו. פתיחות, כפשוטו שהדבר אינו נעלם ונסתר, כי נפתחה כונתו ונגלה לכל :

יהבך . משאך , רוה''ק משיב לו כן : יכלכלך . יסבול משאך כמו ( מלכים א ח' ) השמים ושמי השמים לא יכלכלוך לשון כלכול מתורגם מסובר כתרגום יונתן בן עוזיאל . מוט . מעידת רגל :

השלך . אמר דוד לנפשו השלך משאך על ה' וכן יהיה כי הוא יסבול משאך ר''ל בטח עליו שהוא יקל משאך מעליך וכן יהיה כי לא לעולם יעזוב את הצדיק להיות נוטה :

יהבך . ענין משא כן פי' רז''ל ( ר''ה כז ) : יכלכלך . יסבלך כמו ומי יכילנו ( יואל ב' ) :

הַשְׁלֵךְ עַל יְהֹוָה יְהָבְךָ: מאי סלסלה ותרוממך יומא חד שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לההוא גברא דהוה קא מהפך בשעריה אמרה ליה עד מתי אתה מסלסל בשערך לא הוו ידעי רבנן מאי וטאטאתיה במטאטא השמד יומא חד שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחבירתה שקולי טאטיתא וטאטי ביתא לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך אמר רבה בר בר חנה יומא חד הוה אזלינא בהדי ההוא טייעא הוה דרינא טונא ואמר לי שקול יהביך ושדי אגמלאי:ראש השנה כו ע"ב הַשְׁלֵךְ עַל יְהֹוָה יְהָבְךָ: שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה אמרה ליה עד מתי אתה מסלסל בשערך לא הוו ידעי רבנן מאי השלך על ה' יהבך אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזילנא בהדי ההוא טייעא וקא דרינא טונא ואמר לי שקול יהביך ושדי אגמלאי לא הוו ידעי רבנן מאי וטאטאתיה במטאטא השמד שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחברתה שקולי טאטיתא וטאטי ביתא וכו'.מגילה יח ע"א

תורידם . את אחיתופל וריעיו כי הם אנשי דמים ולכן לא יגיעו לחיות חצי ימיהם הקצובים להם : אבטח בך . להנצל מידם :

שחת . קבר :

אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה: וכתיב ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את החמור ויקם וילך אל ביתו (ו)אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק וכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ותניא כל שנותיו של דואג אינן אלא שלשים וארבע ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש כמה הויא להו תלתין ותלת דל שבע דהוה שלמה פש להו עשרים ושית דל תרתי שני לתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד וכו'.סנהדרין סט ע"ב וְאַתָּה אֱלֹהִים: מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין לעולם הבא שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת שנאמר ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך:אבות יח ע"ב תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת: א"ל ההוא מינא לר' חנינא מי שמיע לך בלעם בר כמה הוה א"ל מיכתב לא כתיב אלא מדכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם בר תלתין ותלת שנין או בר תלתין וארבע א"ל שפיר קאמרת לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם והוה כתיב ביה בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה וכו'.סנהדרין קו ע"ב

ואתה, ר''ל הגם שאתה לא תמיתם כי הם המיתו א''ע, אתה תהיה המוריד אותם לבאר שחת לגיהנום לבל יזכו לעוה''ב, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם שע''י שנטל נפשו נדמה כי רצה לחצות ימיו לחצאין חציו בעוה''ז וחציו לעוה''ב, וזה לא יהיה, כי ירדו לבאר שחת ולגיהנם, אבל אני אבטח בך :