תהלים-תהילים פרק-נד{א}
לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃
{ב}
בְּב֣וֹא הַ֭זִּיפִים וַיֹּאמְר֣וּ לְשָׁא֑וּל הֲלֹ֥א דָ֝וִ֗ד מִסְתַּתֵּ֥ר עִמָּֽנוּ׃
מסתתר . מתחבא אצלינו :
הזיפים . אנשי מקום זיף :
בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ: תנן התם כל הנצוק טהור חוץ מדבש זיפים והצפיחים מאי זיפים אמר רבי יוחנן דבש שמזייפין בו וריש לקיש אמר על שם מקומו כדכתיב זיף וטלם ובעלות כיוצא בדבר אתה אומר בבא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד וגו' מאי זיפים אמר רבי יוחנן בני אדם המזייפין דבריהם ורבי אלעזר אומר על שם מקומן כדכתיב זיף וטלם ובעלות:
סוטה מח ע"ב
{ג}
אֱ֭לֹהִים בְּשִׁמְךָ֣ הוֹשִׁיעֵ֑נִי וּבִגְבוּרָתְךָ֥ תְדִינֵֽנִי׃
ובגבורתך תדינני . תנקום נקמתי כמו כי ידין ה' עמו ( דברים ל''ב ) :
תדינני . תדין דיני לקחת נקמתי :
אלהים בשמך הושיעני, תושיע לי מצד שמך שאתה מושיע חוסים, ותדין דיני מיד אויבי מצד גבורתך, התשועה מצד החסד, והדין מצד הגבורה :
{ד}
אֱ֭לֹהִים שְׁמַ֣ע תְּפִלָּתִ֑י הַ֝אֲזִ֗ינָה לְאִמְרֵי־פִֽי׃
אלהים שמע תפלתי, וגם האזינה ליתר הדברים שאומר עם התפלה :
שמע, האזינה. העקר יאמר בלשון שמיעה והטפל בלשון האזנה כמ''ש בכ''מ, והתפלה היא העיקרית :
{ה}
כִּ֤י זָרִ֨ים ׀ קָ֤מוּ עָלַ֗י וְֽ֭עָרִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י לֹ֤א שָׂ֨מוּ אֱלֹהִ֖ים לְנֶגְדָּ֣ם סֶֽלָה׃
כי זרים . אנשי הזיפים המה זרים משאול ואינם מבני משפחתו ועכ''ז קמו בי למסרני בידו : ועריצים . אנשים החזקים ממני מבקשים נפשי ואין בי כח לעמוד כנגדם : לא שמו . ומעולם אין פחד אלהים לנגדם ולא ימשכו ידם ממני מיראת ה' :
כי זרים קמו עלי, הם הזיפים שהם זרים ואינם קרובי שאול, ועדת עריצים הם שאול וגבוריו, שהם בקשו נפשי להרגני, לא בדין רק מצד שהם עריצים, ולא שמו אלהים לנגדם, לא שמו על לב שאלהים הוא מתנגד להם בדבר הזה שהוא נגד רצון אלהים, סלה סיום הענין :
{ו}
הִנֵּ֣ה אֱ֭לֹהִים עֹזֵ֣ר לִ֑י אֲ֝דֹנָ֗י בְּֽסֹמְכֵ֥י נַפְשִֽׁי׃
הנה אלהים . עם כי אין הכח בידי אבל הנה ה' הוא עוזר לי והוא יהיה בעזרת סומכי נפשי :
הנה אלהים עזר לי בעצמי, וגם ה' בסומכי נפשי שהם אנשי דוד וסומכיו ועוזריו, וגם ה' יצטרף להיות ג''כ עמהם לסמכני :
בסומכי, בעזר סמכי נפשי :
{ז}
(ישוב) [יָשִׁ֣יב] הָ֭רַע לְשֹׁרְרָ֑י בַּ֝אֲמִתְּךָ֗ הַצְמִיתֵֽם׃
לשוררי . לעויני לשון אשורנו ולא קרוב ( במדבר כ''ד ) : באמתך . מתוך שאתה אמיתי ואמרת ליפרע מהולכי רכיל ורודפי הרג לכך הצמיתם :
ישיב הרע . הרע הזה בעצמו ישיב לאויבי המסתכלים בי לרעה : באמתך . בעבור שאתה אל אמת לשלם לאיש כגמולו לזה הכריתם כאשר חשבו לי :
לשוררי . ענין הבטה וראיה : הצמיתם . ענין כריתה כמו לבקרים אצמית ( לקמן קא ) :
ישוב, גם ישלם לאויבי, {{{א}}} כדי שישיב הרע לשררי לשלם להם כרעתם, {{{ב}}} באמתך הצמיתם מצד אמתת הבטחתך שהבטחת לי את המלוכה :
באמתך, עתה מתפלל שיצמית ויכרית ע''י אמתך, ר''ל לאמת הבטחתך שהבטחת שאמלוך, ובכ''ז בנדבה אזבחה לך, כאלו עשית דבר שלא היית מחויב מצד ההבטחה, באשר הוסיף טוב שהצילני מכל צרה, וגם שראתה עיני נקמה באויבי, ע''ד ושלומת רשעים תראה :
{ח}
בִּנְדָבָ֥ה אֶזְבְּחָה־לָּ֑ךְ א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ יְהוָ֣ה כִּי־טֽוֹב׃
בנדבה . ברוח נדיבה וטובה ר''ל בשמחת הלב אזבחה לך קרבנות : כי טוב . כי שמך הוא טוב :
(ח-ט) בנדבה, ואזבחה לך בנדבת לב ואודה שמך ה' כי טוב, במה שאז כאשר עטרו שאול ואנשיו על דוד ואנשיו לתפשם בא מלאך אל שאול ואמר לו כי פשטו פלשתים על הארץ, וישב שאול מרדוף אחרי דוד, ועי''כ מכל צרה הצילני, ובאיבי ראתה עיני הגם שראיתי באויבי לא הוצרכתי ללחום עמהם ולשפוך דם, רק הצלתני גם מזה, וזה היה אצלו עקר הנס שלא ניצול ע''י מלחמה ושפיכת דם :
{ט}
כִּ֣י מִכָּל־צָ֭רָה הִצִּילָ֑נִי וּ֝בְאֹיְבַ֗י רָאֲתָ֥ה עֵינִֽי׃
כי מכל וגו' . כי טובה כפולה עשה עמדי אותי הציל מכל צרה אשר חשבו אויבי לעשות לי ועוד ראתה עיני באויבי מה שחפצה לראות בהם :