תהלים-תהילים פרק-נג{א}
לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־מָחֲלַ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃
על מחלת . שם כלי שיר , ד''א על מחלתן של ישראל כשיחריב הבית וכבר אמר מזמור אחר דוגמת זה ( לעיל יד ) אמר נבל בלבו אין אלהים וגו' , הא' על חרבן בית ראשון וזה על בית שני :
משכיל . האמור בהשכל רב :
מחלת . שם כלי נגון :
למנצח על מחלת, מזמור זה כבר בא למעלה סי' י''ד בשינוי קצת, ובארתי שם שהראשון הוסד מדוד המלך על שניצול ממלך אדיר וחילו הגדול שבאו עליו, ובימי חזקיהו שנעשה להם נס במפלת סנחריב מצאו שמזמור הזה מכוון לענינם, ותקנוהו לאמרו על מחלת שהוא מין כלי זמר מיוחד, ואמרו שדוד ראה ברוח הקודש את העתיד ושרמז עליו, וע''כ אמר שהוא משכיל לדוד, שדוד השכיל על דבר בשכל טוב שהוא השגת רוה''ק, ונחזיר פה את הענין בקוצר :
{ב}
אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽ֝שְׁחִ֗יתוּ וְהִֽתְעִ֥יבוּ עָ֝֗וֶל אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב׃
אמר נבל בלבו . זה על טיטוס כשגידר את הפרוכת וחרבו מטפטף דם אמר הרג את עצמו :
אמר נבל . המחריב את הבית אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה ואמר בל' עבר כדרך הנבואה במקומות רבות : השחיתו . הוא ועמו השחיתו ועשו עול תעוב ואין בהם מי שיעשה טוב :
נבל . אדם פחות ונבזה :
אמר נבל בלבו אין אלהים, סנחריב כפר בה' ושלח את שלוחיו לחרף אלהים חיים, וגם כל חילו כולם השחיתו והתעיבו עול, ואין עושה טוב גם טוב נימוסי :
{ג}
אֱֽלֹהִ֗ים מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל־בְּנֵ֫י אָדָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵ֗שׁ אֶת־אֱלֹהִֽים׃
השקיף . לראות מעשה העם ההוא : היש משכיל . למחות בדבר : דורש . לדרוש ולחקור אלהים לדעת אשר השגחתו בכל :
השקיף . ענין הבטה בכוונת הלב :
אלהים, והגם שנמצא בינימו איזה שרים שנתנו כבוד לה' כמו שאמרו חז''ל שנצולו נבוכדנצר ועוד איזה שרים, והיה לנ''נ זכות שחס על כבוד ה' בעת ששלח מרודך בלאדן ספרים אל חזקיה והקדים שם חזקיה לשם ה' ורץ אחר השליח והחזיר אותו, שמזה נראה שלא כחש בה', בכל זה אלהים היודע תעלומות לב השקיף משמים על בני אדם לראות אם יש ביניהם אחד שידרוש את האלהים מצד שהוא משכיל, היינו שישכיל בשכל טוב להשכיל את ה' ושידרשהו באמת, וראה כי.
{ד}
כֻּלּ֥וֹ סָג֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם־אֶחָֽד׃
כלו סג . לשון סיגים : אין גם אחד . מכל חייליו שימחה בידו :
כולו סג . כל העם חזרו לאחור ופרשו מדרך הטוב ויחדיו נבאשו ר''ל קלקלו מעשיהם :
סג . ענין חזרה לאחור כמו והוסג אחור משפט ( ישעיה נט ) : נאלחו . נבאשו כמו נתעב ונאלח ( איוב טו ) :
כולו סג שהיה באמת כסף סגים מצופה על חרש, כי היה זה רק מן השפה ולחוץ כי יחדיו נאלחו ונתעבו ואין עושה טוב אין גם אחד גם האחד שנראה קצת שנתן כבוד לה' שהוא נבוכדנצר, לא דרש אותו באמת ולא עשה טוב כי היה רשע כחבריו :
{ה}
הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ פֹּ֤עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א קָרָֽאוּ׃
הלא . יש לידע לאוכלי עמי כמאכל לחם ואלהים לא קראו שסופם שיפחדו שם פחד באחרית הימים :
הלא ידעו . ר''ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפועלי האון שמה שאוכלים את עמי באין מוחה כאוכל את הלחם שכ''ז הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה' :
(ה-ו) הלא ידעו, בארתי שם שבימי דוד נפל פחד על הדור בעבור חטא שמצאו שלא ברכו ברכת השבח על המזון ויתר הנאות העולם, ועשו תשובה ע''ז ותקנו מאה ברכות בכל יום, וא''כ הלא צריך לפועלי און אוכלי עמי לדעת שעם ה' בחטא שאכלו לחם וה' לא קראו שם פחדו פחד, שהם פחדו מה' ומענשו בעבור חטא קטן שהיה בידיהם שלא קראו וברכו את ה' על הלחם שאכלו, ומזה נראה איך היו ישראל צדיקים אז ועבדו את ה', והיה להם להתירא מגוי צדיק (וכמש''ש כי אלהים בדור צדיק), ע''ז אמר עתה באמת לא היה פחד, אחר שפחדו מה' ותקנו מעשיהם לא נתקיים הפחד שפחדו מסנחריב, כי ה' פזר עצמות חנך, שמחנה סנחריב שחנו על ירושלים פזר ה' את עצמותיהם השרופות הבישתה בל יאספו ולא יקברו כי אלהים מאסם :
{ו}
שָׁ֤ם ׀ פָּֽחֲדוּ־פַחַד֮ לֹא־הָ֪יָה֫ פָ֥חַד כִּֽי־אֱלֹהִ֗ים פִּ֭זַּר עַצְמ֣וֹת חֹנָ֑ךְ הֱ֝בִשֹׁ֗תָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מְאָסָֽם׃
לא היה פחד . זה כפחד הראשון שאירע לבלשצר כי בגאולה זו פזר הקב''ה עצמו' חונך החונים עליך ירושלים כענין שנאמר המק בשרו וגו' ( זכריה י''ד ) , וכן פתרו מנחם , ודונש פתר אותו כמו ( משלי כ''ב ) חנוך לנער על פי דרכו וכ' של חונך היא יסוד במלה ככ''ף של חנוך , ( סא''א ) : הבישותה . אתה ה' את כל אויבי כי מאסתם :
שם פחדו . כי הלא שם בירושלים עצמה בעת בוא סנחרב וצר עליה הלא פחדו פחד אשר לא היה כפחד הזה מעולם על כי כולם נפלו פגרים מתים : כי אלהים . כאשר אלהים פזר עצמות החונים עליך ירושלים : הבישותה . ומה שאתה טיטוס ביישת את ישראל בהרג ואבדן זה היה בעבור כי ה' מאסם אז ברוע מעלליהם ולא בא במקרה :
{ז}
מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשֻׁע֪וֹת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב אֱ֭לֹהִים שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָאֵֽל׃
מי יתן . הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון : בשוב . בעת אשר ישקיט ה' את בני הגולה ר''ל שהכל יכירו אשר מאת ה' ההשקטה : יגל יעקב . אז ישמחו כי גאולה שלמה תהיה :
בשוב . ענין הנחה ומשיבת נפש : שבות . מל' שיבה :
מי יתן, באשר היו מקוים בעת ההיא על הישועה הגדולה לקבץ נדחי ישראל שהגלו אז ע''י סנחריב, ושיבא הגאולה העתידה שהיה אז עת הכושר לזה (כמ''ש ישעיה סי' י''א וסי' מ''ט) בקש שיתן שמציון יבא ישועת כלל ישראל ע''י שישיב ה' שבות עמו ויבא זמן הגאולה, ואז יגל יעקב שהם עשרת השבטים הנדחים, וישמח ישראל שהם בני יהודה, וגיל מורה על דבר מתחדש, ושמחה היא השמחה התמידית, כי לישראל שהם שבט יהודה לא יתחדש דבר חדש, אבל ליעקב שהם עתה אובדים ונדחים יהיה זה דבר מתחדש שע''ז שייך לשון גילה :