בבוא . להוכיחו בדבר ה' כאשר בא אל בת שבע :

חנני, מבאר שראוי שיסלח ה' לעונו מצד ג' דברים, {{{א}}} מצד החסד, והוא פעולת החנינה ומתנת חסד חנם, וזה חנני אלהים כחסדך. {{{ב}}} מצד הרחמים בראותו דכאות לב החוטא וכניעתו, וזה כרוב רחמיך מחה פשעי. {{{ג}}} מצד המשפט והיושר, ועז''א

הרב . הרבה ומאוד כבסני :

הרב ושיעור הכתוב הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני למען תצדק בדברך (ומ''ש כי פשעי אני אדע הוא מאמר מוסגר), העון הוא עיות השכל שכופר במצוה זו או במצוה עליה, והחטא הוא המעשה עצמה, העון הוא כתם הנשאר בנפש, כי הטעות נמצא עדיין בשכל החוטא גם אחר המעשה, ועז''א כבסני מעוני שיכבס את נפשו מן הכתמים שבה, אבל החטא יחוסו עם החוטא אחר המעשה היא רק כטומאה שנגעה בגוף שהחטא טמא אותו, אבל דבר המטמא איננו עוד אצלו, וצריך טהרה על הטומאה שנגעה בו בעבר, ועי''ז סר הכתם מן הנפש אחר שעתה אינו מכחיש עוד את המצוה ויודע שפשע, ונגד מחטאתי טהרני אמר וחטאתי נגדי תמיד ששב עליו בתשובה, ובאר שראוי שיסלח על החטא, ודי בתשובה לבד, שאם היה החטא בין אדם לחברו לא היה מועיל תשובה לבד, אבל אנכי.

(ד-ה) פשע, עון, חטאת, בארתי הבדלם באילת השחר [כלל שס''ג], (וע''ל ל''ב א' ה', ל''ח י''ט, ס''ב ד', פ''ט ל''ג, ק''ג י', ק''ז י''ז) :

וחטאתי נגדי תמיד . מתוך שאני מתחרט ודואג עליו דומה לי כאילו הוא לפני תמיד כל שעה :

אני אדע . מכיר אני שפשעתי ותוהה אני עליו : נגדי תמיד . לזכור בו ולדאוג עליו :

כִּי פְשָׁעַי ת"ר עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר ואם שנה בהן צריך להתודות יוה"כ אחר ואם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן עליו הכתוב אומר ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו רבי אליעזר בן יעקב אומר כ"ש שהוא משובח שנאמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד וכו'יומא פו ע"ב

לך לבדך חטאתי . לפיכך בידך לסלוח ואף מה שהרעותי לאוריה לא חטאתי אלא לך שהזהרת על הדבר : למען תצדק בדברך . כמו במנהגך , ( סא''א ) כח היה לי להתגבר על יצרי אלא שלא יאמרו העבד נצח את רבו שאמרתי לפניך בחנני ונסני ( לעיל כ''ו ) ובחנתני ולא נמצאתי שלם כדי שתצדק אתה ולא אני , ד''א למען תצדק בדברך אם תמחול לי תצדק בדינך לנכח כל הרשעים שאינם שבים שלא יוכלו לומר כאילו עשינו תשובה לא הועלנו :

לך לבדך . ובידך א''כ למחול משא''כ אם היה החטא לאדם : בעיניך . כפל הדבר במ''ש : למען וגו' . מתחלה נעשית למען תהיה צדק בדברך שאמרת שלא אעמוד בנסיון כזה וכמ''ש רז''ל : תזכה וגו' . מוסב על מלת למען כאומר ועתה מחול לי למען תהיה זכאי בשפטך את הרשעים הממאנים לשוב על כי יראו שמחלת לי בתשובה :

לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ: (אמרו בשעת) פטירתו של אדם לבית עולמו כל מעשיו (נפטרין) לפניו ואומרים לו כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני והוא אומר (הין) ואומרים לו חתום וחותם שנאמר ביד כל אדם יחתום ולא עוד אלא שמצדיק עליו את הדין ואומר להם יפה דנתוני לקיים מה שנאמר למען תצדק בדברך וכו'.תענית יא ע"א

לך לבדך חטאתי, כי לא חטאתי נגד אוריה (לא בהריגתו שהיה מורד במלכות ולא בבת שבע כי מגורשת היתה וכמ''ש בארך (ש''ב י''א) והיה החטא רק לך לבד, וגם בחטא נגד ה' אם נעשה בגלוי אין מועיל תשובה מפני שהיה חילול השם שאינו נמחל, אבל אני רק הרע בעיניך עשיתי, כי היה המעשה בצנעה, למען שב למעלה וא''כ הרב כבסני מעוני למען תצדק בדברך והנהגתך, שאם לא תמחול יאמרו שאינך נוהג בצדק ובמשפט :

תצדק בדברך, תזכה בשפטך. הצדק הוא בפני העולם והזכות הוא בפני עצמו, כמ''ש איוב (כ''ה ד' ובכ''מ), ר''ל תצדק בהנהגה בפני העולם ותזכה גם בפני עצמך בשפטך :

הן בעוון חוללתי . ואיך לא אחטא ועיקר יצירתי ע''י תשמיש הוא שכמה עונות באים על ידו , ד''א עיקר יצירתי מזכר ונקבה שכלם מלאים עון , יש מדרשים למקרא זה ואינם מתיישבים לפי ענין המדבר במזמור : יחמתני . ל' חמימות כמו ( בראשי' ל' ) ויחמנה הצאן בבואן לשתות ( סא''א ) :

הן בעוון חוללתי . כמ''ש רז''ל ולזה אמר הלא נבראתי בעון לזה מאוד גבר בי היצה''ר להחטיאני בדבר העון אשר הוא מעין העון אשר נבראתי בה : ובחטא יחמתני אמי . כשנתחממה אמי כשנתעברה ממני היה בחטא וכפל הדבר במ''ש :

חוללתי . נבראתי כמו ואל שרה תחוללכם ( ישעיה נ''א ) : יחמתני . מלשון חמימה :

הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי: ואמר רבי יצחק אמר רבי אמי אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה שנאמר הן בעון חוללתי וכו'.נדה לא ע"ב

הן, מבאר איך מחויב הוא מצד המשפט להעביר עונו, כי האדם בטבעו מוכן בין אל העון שהוא עוות השכל, כי מצד ששכלו כלוא בחומר קל הוא שיטעה בדברים העיונים, ועז''א הן בעון חוללתי היינו שטבע יצירתי מחייב את העון שהוא עוות השכל, וכן הוא מוכן אל החטא שהוא מצד התאוה, כי בחטא יחמתני אמי, בעת החימום שנולד על ידי תאות המשגל נשאר בו טבע התאוה, שעל ידי זה עלול אל החטא שהוא מצד התאוה :

הן אמת חפצת בטחות . והריני מודה על האמת כי חטאתי : בטוחות . אלו כליות שהן חלקות , ומנחם חברו עם כמטחוי קשת ( בראשית כ''א ) , וכן מי שת בטוחות חכמה ( איוב ל''ח ) פתרונו לשון משך כי כאשר יש לקשת משך כן יש משך לדעת ( סא''א ) . ובסתום חכמה תודיעני . ובלב שהוא סתום הודעתני חכמה להתודו' :

הן אמת וכו' . הלא חפץ אתה להיות נשרש האמת אף במחשבות הכליות וא''כ לא יפה עשה אבי במחשבתו עם כי לא חטא בפועל : ובסתום . בהכליות הסתומים הודעתני חכמה ר''ל כמוני כמות כל האדם תלויה החכמה בהכליות ולזה רע מאוד מחשבה רעה כי היא נעשה בכליות מקום נביעת החכמה ולפי גודל החטא הגדיל בי היצה''ר :

בטוחות . בכליות הטוחות ומכוסות בחלב וכן מי שח בטוחות חכמה ( איוב לח ) :

הן אמת, שהגם שה' נטע באדם כחות שעל ידם ינצל בין מן העון בין מן החטא, כי נגד עוות השכל נטע בו כח התבונה שבו יגיע אל האמת בדברים העיונים, ונגד תגבורת התאוה נטע בנפש כחות נושאי החכמה, שכבר בארנו בספר משלי שהחכמה היא ההנהגה בדברים שיפול עליהם טוב ורע, ונגדו הוא החטא, והבינה הוא בדברים שיפול עליהם שם אמת ושקר ונגדו הוא העון, וכל נפש היא מוכנת לקבל ציורי החכמה שעי''ז ינצל מחטא, ע''ז משיב שכח הבינה שבו ישיג האמת בדברים העיונים הוא נצפן מאד וטוח עליו טיח החומר עד שלא בקל יתגלה אל האדם ויתראה אליו, וז''ש הן אמת אשר חפצת שנשיג את האמת בעיון, הוא טח בטוחות החומר, ומכוסה סביב בטיט עב מאד, וכן החכמה שזה לא יושג אל האדם מעצמו רק ע''י הודעה מה' (כמ''ש בס' הנ''ל), ועז''א חכמה תודיעני, החכמה הזאת היא בסתום, סתומה בעומק הנפש, ולא בקל ידלה האדם מימיה העמוקים וע''כ יכשל בקל בחטא :

(ח-ט) אמת, חכמה. כבר התבאר בפי' משלי באורך ששם חכמה נופל על כל הדברים שיפול עליהם טוב ורע, ובינה נופל על הדברים שיפול עליהם שם אמת ושקר, ושהחכמה היא נתונה מאלהים ומקובלת, והבינה יוציא האדם מדעתו, גם התבאר שם שחטא הוא הנלוזה מחקי החכמה והעון הוא המעוה נגד הבינה :

תחטאני באזוב . כמו שמטהר המצורע וטמא מת :

תחטאני . ולזה תסיר חטאי כמו שמסירין הטומאה עם הזאת האזוב ואהיה טהור מטומאת החטא : תכבסני . ר''ל מחול לי לבל ישאר רושם עון ואהיה לבן יותר מן השלג מבלי רושם עון כלל :

תחטאני . תסיר חטאי וכן ובכל תבואתי תשרש ( שם לא ) ור''ל תסיר השורש . באזוב . שם עשב מה :

תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר: אמר רב יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד ונסתלקה הימנו שכינה ופירשו ממנו סנהדרין נצטרע דכתיב תחטאני באזוב ואטהר תכבסני ומשלג אלבין נסתלקה הימנו שכינה דכתיב השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני ופרשו ממנו סנהדרין דכתיב ישובו לי יראיך וגו' ששה חדשים מנלן דכתיב והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים וכתיב בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו' והני ששה חדשים לא קחשיב ש"מ נצטרע אמר לפניו רבש"ע מחול לי על אותו עון מחול לך עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני א"ל בחייך איני מודיע אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר עשרים וארבעה רננות ולא נענה אמר שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה ונאמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו' ולא נענה כיון שאמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו העון וכו'.סנהדרין קז ע"א תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר: ורבי יוחנן אמר סמוך לטבילה שנאמר ובחטא יחמתני אמי מאי משמע דהאי חטא לישנא דדכויי הוא דכתיב וחטא את הבית ומתרגמינן וידכי ית ביתא ואי בעית אימא מהכא תחטאני באזוב ואטהר וכו'.נדה לא ע"ב תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב: אמר רב כהנא מנין לשחיטה שהיא מן הצואר שנאמר ושחט את בן הבקר ממקום ששח חטהו ממאי דהאי חטהו לישנא דדכויי הוא דכתיב וחטא את הבית ואיבעית אימא מהכא תחטאני באזוב ואטהר ואימא מזנבו שח מכלל שזקוף בעינן והא שח ועומד הוא ואימא מאזנו בעינן דם הנפש וליכא וכו'.חולין כז ע"א

תחטאני, אומר עוד טעם שראוי שימחל עונו וחטאתו מצד שכבר סבל יסורים כנגדו וכופר בנגעים עונו ונטהר ע''י אזוב כדין המצורע, ומצייר שבזה ראוי שימצא בין הטהרה מן החטא ובין הכיבוס מן העון (כנ''ל פסוק ד') ומצייר שהאזוב שבו יטהר המצורע יועיל אל הסרת החטא, כמ''ש תחטאני באזוב ואטהר, שטהרה הוא מן החטא, כמ''ש מחטאתי טהרני, כי האזוב יצייר הכנעת החומר והשפלתו בל יוסיף עוד להתאות ולהתגאות, והנגע עצמו הוא ציור העון, שהעון שהוא עוות המחשבה שהיא הנגע הפנימית והכתם הדבוק בנפש בוקע דרך עור הבשר, כמ''ש והצרוע אשר בו הנגע, והנה כתם הנגע היא בהרת שדינה שהיא עזה כשלג כמבואר בנגעים, ואם אחר ההסגר כולו הפך לבן טהור הוא, שאז אינו כתם רק מראה הבשר בכללו, ומצייר כאילו פשתה הנגע על כולו, וזה היה הכיבוס מן הכתם, כי משלג אלבין שנעשיתי כולי לבן כשלג, ר''ל שהיסורים והגדלת הנגע על כל בשרו זה היה הכיבוס מעונו וטהרת נגעו :

תשמיעני ששון ושמחה . סליחת החטא : עצמות דכית . כשכעסת עלי :

תשמיעני ששון ושמחה . השמיעני סלחתי ויהיה לי שמחה וששון ואז תגלנה העצמות אשר דכית בדבר הנבואה הקשה הבאה אלי :

דכית . ענין כתיתה :

תשמיעני, מצייר כאילו ע''י נגעו הורס בנין גופו ועתה יבנה כולו מחדש, ונגד תחטאני באזוב ואטהר אמר תשמיעני ששון ושמחה, כי בצרעתו ישב חוץ למחנה בגדיו פרומים וזה הפך הששון, שמורה על הסימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה, וכן טמא טמא יקרא שהוא הפך השמחה בלב, ועתה יהיה לו ששון בגלוי ושמחה בלב, ונגד תכבסני שהוא הסרת המכאוב והנגע, אמר תגלנה עצמות דכית, שיגילו העצמות המדוכאים בנגע ומכאוב ועתה ימצא גילה פתאומית ע''י הרפואה :

ששון ושמחה תגלנה. שמחה וגיל שניהם הם בלב, והששון הוא הוראת החיצונים שיעשו להוראת השמחה, וההבדל בין שמחה וגיל שהגיל הוא תמיד על דבר חדש כמו מציאה בשורה טובה ודומיהם (ויתבאר בספר זה י''ד ז', ט''ז ט', כ''א ב', ל''א ח', ל''ב י''א, ל''ה ט', מ' י''ז, מ''ג ד', מ''ח י''ב, ס''ח ד' י''ד, צ''ו י''א, צ''ז א' ח', קי''ח כ''ד, קמ''ט ב') :

הסתר פניך . לבל יעמדו מול פניך לקטרג בי :

הסתר, עתה יסדר איך יבנהו ה' בנין חדש, {{{א}}} שיסירו חטאיו ועונותיו הקודמים, והנה החטאים שהם במעשה אין להם מציאות בנפש רק חוץ לנפש, כי החטאים עומדים בפ''ע מופרדים מן העושאם, כמו שכל מעשה אחר העשותה אין לה עוד קישור עם העושה רק מה שהוא היה סבתה, וצריך שה' יסתיר פניו מהם מן המעשים שעומדים נכח ה', והעונות שהם במחשבה אין להם מציאות בפ''ע רק שנפש האדם דומה להם כנייר שהם כתובים עליו וחרותים על לוחותיה, בקש כל עונותי מחה, שימחה אותם ה' מן לוח נפשו, ולא ימצאו שם :

לב טהור ברא לי אלהים . שלא אכשל עוד :

לב טהור . לבל אחטא עוד : ורוח נכון . רוח ישר וכפל הדבר במ''ש :

לֵב טָהוֹר דרש ר' עוירא ואיתימא ר' יהושע בן לוי שבעה שמות יש לו ליצה"ר הקב"ה קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו משה קראו ערל שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא טמא וכו'.סוכה קב ע"א

לב טהור, החטא בא ע''י התאוה שהיא מצד החומר, והעון בא ע''י עוות השכל או הרוח שהוא המעלה ציורים אל הלב ויעלה ציורים רעים נוטים לרוע, והבלתי חוטא י''ל לב טהור, והבלתי מעוה י''ל רוח נכון, רצוני שהלב מציין הכלי החיצוני החומריי שבו ישכון הרוח שהוא הכח הפנימי הנפשיי, וטהרת הלב הוא שהחומר אין לו נטיה ותאוה אל הרע, והרוח הנכון יציין שהרוח הפנימי יעלה רק ציורי אמת וטוב על פני הנפש, והפוכם לב טמא ורוח מעוות, והנה הלב הבלתי טהור יהיה בתולדה, לא כן הרוח הבלתי נכון, רצוני, שהחומר בתולדתו י''ל נטיה אל התאוה, עד שאם ירצה ה' לתקנו שלא יתאוה אל הרע צריך בריאה חדשה, ועז''א לב טהור ברא לי אלהים, שיברא לבו בריאה חדשה שלא יתאוה עוד לרע, אבל הרוח אינו מעות מתולדתו, כי הנפש מצד שרשה והתחלתה מוכנת שתצייר רק אמתיות וטוב עד שעוות הרוח נולד אצל האדם אחר כך, ואין צריך רק שיחדש ה' בקרבו רוח נכון כמו שהיתה הנפש בתחלתה, ועל זה אמר ורוח נכון חדש בקרבי :

לב, רוח. עמ''ש יחזקאל (י''א י''ט, ל''ו כ''ו) :

ורוח קדשך אל תקח ממני . שלא יהא רוח הקודש מרוחק ממני ( סא''א ) :

אל תשליכני . למאס בי ולעזבני אל המקריים : ורוח קדשך . רוה''ק אשר בי מאז :

אל תשליכני, מבקש עוד שאחר שיברא לו ה' לב חדש בל ישוב עוד לכסלה ולא יסור מן הדבקות עם המקום, והדבקות הזה הוא משני צדדים, הא' הוא מה שהאדם הוא אצל ה', והב' הוא מה שה' הוא אצל האדם, מצד שהצדיק הוא אצל ה' וקשור בידיעתו הוא מושגח ונושע מכל פגעי הזמן, כי אינו תחת הטבע רק תחת ההשגחה, ועל צד זה בקש אל תשליכני מלפניך, ומצד שרוח ה' הוא אצל האדם תנהלהו בדרכי השגת האמתיות ותעזרהו אל שלמות נפשו, וע''ז בקש ורוח קדשך אל תקח ממני, ומפרש נגד מ''ש אל תשליכני מלפניך ועי''כ.

השיבה לי ששון ישעך . רוח הקודש שנסתלק מעלי : נדיבה . לשון נדיבות קצינות :

השיבה . שלח לי ששון ישועה כמאז : תסמכני . סמוך אותי ברצון אהבת המתן כמשפט לאוהבי ה' :

נדיבה . מלשון נדיב האוהב לתת מתן :

הָשִׁיבָה לִּי דאמר רב יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד ופרשו הימנו סנהדרין ונסתלקה הימנו שכינה דכתיב ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך וכתיב השיבה לי ששון ישעך וכו'.יומא כב ע"ב

השיבה לי ששון ישעך, שעי''ז אהיה מושגח מאתך ונושע מכל פגעי הזמן, ונגד מ''ש ורוח קדשך אל תקח ממני, מפרש ורוח נדיבה תסמכני, שעי''ז תסמכני הרוח נדיבה בדרכי השלמות :

אלמדה פושעים דרכיך . וממני ילמדו וישובו אם יראו שתסלח לי :

אלמדה . אז אוכל ללמד את דרכיך את הפושעים ולהזהירם על התשובה ולומר להם ראו מה עלתה בי ע''י התשובה : אליך ישובו . ע''י דברי אלה ידעתי כי ישובו :

אלמדה פושעים, עי''כ אלמדם לשוב בתשובה, והנה הפושעים שהוא החוטאים מחמת מרד לא מצד התאוה, שהם יחשבו לרוב שדרכי ה' והנהגתו לא טובים וימרדו בו, אלמדה אותם את דרכיך, שהם מלאים טוב וחסד, ועי''כ ישובו בתשובה, והחטאים שהם מצד התאוה, להם א''צ לימוד, כי סבת החטא אינו מחמת חסרון ידיעה, רק שע''י שיראו שאני גובר על תאותי ושבתי בתשובה הגם שטבעי היה נוטה אל התאוה, כן גם הם יכניעו תאותם וישובו אליך, וזה מקביל נגד מ''ש אל תשליכני מלפניך, ובזה אלמדה פושעים דרכיך, שיראו שאתה מרחם ושופט צדק, ונגד מ''ש ורוח קדשך אל תקח ממני, ובזה חטאים אליך ישובו, בעזרת רוח נדיבה שהוא רוח הקודש אשר יסמכם נגד התאוה ויצר מעללי לב :

הצילני מדמים . שלא אמות בחרב על עונשו של אוריה שהרגתי :

מדמים . שלא יושפך דמי בגמול עון הזה ואז תרנן לשוני הצדקה שעשית עמדי :

הצילני, אולם בקש נגד מ''ש לו הנביא ואת הכבשה ישלם ארבעתים שיצילהו ה' מדמים ובזה תרנן לשוני צדקתך, והנה הלשון מציין הדבור הפנימי, והפה והשפה מציינים הדבור החיצוני, והצדקה תציין צדקת ה' בעצמו, והתהלה תציין מה שיהללוהו בקהל עם ויפרסמו מעשיו שעי''כ יהולל שהוא עושה צדקה, ואמר שבזה שתצילני מדמים אכיר את צדקתך בבינתי, שאינך מתנהג כפי מדת המשפט (שלפיהו ראוי שאת הכבשה ישלם ארבעתים) רק כפי הצדקה העליונה הנבדלת מדרכי המשפט הנימוסיי, (שזה ההבדל בין צדקה ומשפט) ועל זה אמר שלשוני היינו דבורי הפנימי רוח בינתי תרנן צדקתך, ואח''כ.

אדני שפתי תפתח . מחול לי ויהי לי פתחון פה להגיד תהלתך :

תפתח . במה שתמחול לי תפתח פי להגיד תהלתך לרבים ולהעיר לבם על התשובה :

אֲדֹנָי שְׂפָתַי: מתיב מר בריה דרבינא בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה ואי אמרת בעי לסמוך הא לא קא סמך גאולה לתפלה דהא בעי למימר השכיבנו אמרי כיון דתקינו רבנן השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא דאי לא תימא הכי שחרית היכי מצי סמיך והא אמר רבי יוחנן בתחלה אומר ה' שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי אלא התם כיון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח כתפלה אריכתא דמיא הכא נמי כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא:ברכות ד ע"ב

ה' שפתי תפתח, היא השפה החיצוני שבה יודיע דבריו לאחרים, ופי יגיד תהלתך גם לאחרים, והוא.

שפתי, ופי. השפה חיצונית נגד הפה כמ''ש בכ''מ :

כי לא תחפוץ זבח . שאין זבח חטאת בא על המזיד : ואתנה . שאם תחפוץ אתננו לך :

כי לא תחפוץ . אין עיקר חפצך בזבח ומתן :

ואתנה . מלשון אתנן ומתן :

כי לא תחפוץ זבח, שאיך אתן בכורי פשעי ופרי בטני חטאת נפשי, אחר שלא תחפוץ גם זבח של בהמה, וכ''ש זבחי אדם, וכבר התבאר אצלי שיש הבדל בין חפץ ובין רצון, החפץ הוא ענין נפשי, שתאותו ונטיית נפש חפץ בדבר מצד הערב או המועיל, והרצון הוא ענין מחשביי, שהדבר נרצה אצלו מצד הטוב, והנה הזבח של שלמים שלא בא על חטא הם נרצים לפניו, הגם שאינו חפץ בהם, כי א''צ לו בעבור עצמם כי לא יאכל בשר וע''כ אינו חפץ בהם, ומ''מ הם נרצים לו, שע''י יכיר האדם את בוראו, והם עושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים כמ''ש חז''ל, וע''כ אמר כי לא תחפוץ זבח, אמנם העולה שהיא באה לכפר על עשה ול''ת הניתק לעשה, לא לבד שאינו חפץ גם לא ירצה אותה כי היה רוצה יותר שלא יחטא ולא יצטרך לכפרה, שמ''ש ונרצה לו לכפר עליו הוא ריצוי ופיוס אחר שכבר חטא אבל היה רוצה יותר שלא יחטא ולא יביא עולה :

לא תחפוץ, לא תרצה. ההבדל בין חפץ ובין רצון בארתי בס' התו''ה (ויקרא סי' ל''א), שהרצון היא תכונה מחשביית, והחפץ הוא תכונה נפשיית שנפשו נוטה אל הדבר הגם שלפי עצת שכלו לא ירצה בו, כמו החפץ אל הרע, והתבאר עוד (ש''א ט''ו, לקמן קמ''ז י') :

זבחי . רוח נשברה הוא הזבח המרוצה ולא תבזה אם כן לבי הנשבר והנדכה :

זִבְחֵי אֱלֹהִים: א"ר יהושע בן לוי בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה שבשעה שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה וכו'.סוטה ה ע"ב זִבְחֵי אֱלֹהִים: ואריב"ל בזמן שבית המקדש קיים אדם מקריב עולה שכר עולה בידו מנחה שכר מנחה בידו אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה:סנהדרין מג ע"ב

זבחי, כי עקר הזבח שירצה בו אלהים הוא רוח נשברה, שישבר האדם את רוחו הפנימי, שהרוח הוא המעלה הציורים על הלב, שלא יצייר עוד ציורים רעים רק ציורי החכמה ויראת ה', וזה יקבל ה' כזבח, וגם לב נשבר ונדכה, שהלב הוא הכלי החיצוני שבו שוכן הרוח ומורה על כח המתעורר והיצה''ר וכח הממשלה אשר בנפש לכבשו, אם הלב נשבר ע''י כניעה וצום ועינוי, שעי''כ ישבר הכלי החיצוני בל יתאוה תאוה, כמ''ש ולבי חלל בקרבי, גם זה אלהים לא תבזה, אבל לא ירצה בקרבנות וכ''ש במיתת נפשות :

היטיבה . לבנות בית מקדשך בתוכה בימי שלמה בני :

היטיבה . חוזר גם להתפלל על בני הגולה בבבל ואשור ואמר ראה לבותם הנשברים והיטיבה ברצונך את ציון שתבנה ותכונן :

היטיבה, אמנם הגם שעתה אינו חפץ בקרבנות, בעת שתיטיב את ציון ע''י רצונך, ציון מציין מקום המקדש והשכינה ואותה ייטיב ע''י רצונו ע''י שרצונו ישכון שם, לא ע''י חומה בריח ודלתים, וירושלם מציין העיר עצמה, מקום מושב ההמון, לה תטיב ע''י שתבנה חומותיה החיצונים :

ציון, ירושלים. עי' הבדלם ישעיה (מ''א כ''ז) :

אז תחפוץ וגו' . כי אז תמלא הארץ דעה ולא יחטאו ולא יצטרכו עוד להביא חטאות ואשמות ולבד זבחי צדק יזבחו והם שלמים ועולות הבאים בנדבה ומבלי חטא : אז יעלו וגו' . כפל הדבר במילות שונות :

וכליל . היא מנחת כהן שנאמר בה כליל תהיה ( ויקרא ו ) לפי שכולו נשרף :

אז תחפץ זבחי צדק, שאז לא לבד שתרצה כי גם תחפוץ זבחים, מצד שהם יהיו זבחי צדק, שהשלמים שיביאו לא יורו על הצלחות עוה''ז רק על הצדק, שיבואו להודות לך על שתלמד להם דרכי הצדק ועל שיתמיד הצדק ביניהם, וזה דבר שיחפוץ בו ה' מצד עצמו, וגם שלא לבד שתחפוץ בזבחים, כי תחפוץ גם עולה וכליל, שגם הם יורו על הצדק לא על החטא, ובכ''ז גם אז לא תחפוץ שאתן בכורי ופרי בטני מנחה לה', כי רק פרים יעלו אז על מזבחך, אבל עתה לא תחפוץ זבח, (וידוע שחטאת ואשמות של יחיד אינם קרבים בבמת צבור) :