שיר חנוכת הבית . שיאמרוהו הלוים בחנכת הבית בימי שלמה :

חנוכת הבית . המזמור הזה תקן לאמרו בעת חנוכת בית המקדש :

חנוכת . התחלת הדבר שעתיד לעמוד בה קרוי חנוך בלשון המקרא :

שיר חנוכת הבית, המזמור כולו יוסד לתת הודאה בחלותו ויחי מחליו, ולא נמצא בו שום ענין מחנוכת הבית. ? ומבואר שהבית המוזכר פה הוא הבית המשלי, הוא הגוף שהוא מעון לנפש ובית להאדם הפנימי השוכן ודר בקרבו, כי הנפש הוא האדם באמת, והגוף החמרי הוא רק בית חומר לשבתה כל ימי היותה במצודה, (כמ''ש אף כי שוכני בתי חומר, ביום שיזועו שומרי הבית), ועת חלה אז רופפו עמודי הבית ומכונותיו, ואחר שנתרפא נבנה הבית על תילו וישב לימי עלומיו, לכן ציין שם השיר בשם חנוכת הבית לדוד, ר''ל בית דוד העצמי, מעון נפשו שנתחנך בהרפאותו :

ארוממך ה' כי דליתני . הגבהתני : ולא שמחת אויבי לי . כמו עלי שהיו אומרים אין לדוד חלק לעולם הבא , וכשראו שבשבילו נפתחו הדלתות לארון אז ידעו שמחל לו הקב''ה על אותו עון ונהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה :

דליתני . רוממתני במה ששלמה בני הבא מבת שבע בנה המקדש כי בזה ידעו הכל אשר מחלת לי על עון דבת שבע : אויבי . האומרים עדיין העון הזה שמור בידי :

דליתני . רוממתני כמו דלו עיני למרום ( ישעיה ל''ח ) :

אֲרוֹמִמְךָ יְהֹוָה ת"ר שיר של תודה בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים ואומר ארוממך ה' כי דליתני וגו' ושיר של פגעים ויש אומרין שיר של נגעים וכו'שבועות טו ע"א

ארוממך, תחלה אמר בדרך כלל, שע''י חליו שמחו אויביו וחשבו שלא יחיה אחרי נפלו, (כמ''ש בסי' ל''ח ובסי' מ''א), ואתה דליתני מן החולי ולא שמחת אויבי לי :

דליתני. רוממתני מן החולי, כמו מרוממי משערי מות (למעלה ט') :

ותרפאני . היא סליחת עון כמו ושב ורפא לו ( ישעיה ו' ) :

שועתי . התפללתי על העון הזה : ותרפאני . הוא מחילת העון שהיא רפואת הנפש וכן נאמר ושב ורפא לו ( ישעיה ו' ) :

ה' אלהי, יאמר, {{{א}}} רפואתי לא היתה ע''י הטבע, רק שועתי אליך ואתה תרפאני, לא ע''י צרי ורופאים :

מירדי בור . כמו מירידתי לבור שלא ארד לגיהנם :

העלית . הצלתני מן המיתה ע''י מחילת העון : מירדי . מירידתי אל הבור כפל הדבר במ''ש :

ה', (זאת שנית), סבת חליי היה ע''י העונות ותחלואי הנפש, שע''י שחלתה הנפש ונטתה למות מות נפשי ע''י עונותי עי''ז חלה גם הגוף, וע''י שהעלית מן שאול נפשי, שע''י כפרת עוני לא תרד נפשי הרוחנית לשאול ואבדון, עי''כ חייתני מירדי בור, עי''כ השגתי גם חיים הגופנים, כמ''ש לקמן ק''ג הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי :

נפשי. הרוחנית (כנ''ל ג'), וכן אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול (לקמן מ''ט) :

זמרו לה' חסידיו . על מה שעשה לי כי יכולים אתם לחסות בו שייטיב לכם ואפילו אתם שרוים בצער אל תיראו :

זמרו וגו' . בראותכם גודל חסדי ה' :

זמרו. עפ''ז יאמר שחסידי ה' יזמרו לה' לספר שבחו מצד עצמו, וגם הודו (שההודאה הוא על הטובות שעשה שזה מיוחס) לזכר קדשו, שע''י הטובות זוכרים מעשי ה' ונותנים הודאה לשמו :

כי רגע . קטן באפו : חיים ברצונו . וחיים ארוכים יש בהרצותו ובהפייסו :

כי רגע . רק רגע חרה עלי באפו : חיים ברצונו . בעת נתרצה לי הבטיחני החיים . בערב . רצה לומר כן דרכו מעולם כאשר יחטא האדם וילין עמו בערב בכי מהפורענות הבא ובשוב מדרכו יתרצה לו מיד לבוקר ישלח עזרתו לשמחו :

כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ: והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' וכמה זעמו רגע וכמה רגע אמר אמימר ואיתימא רבינא רגע כמימריה ומנלן דרגע הוה ריתחיה דכתיב כי רגע באפו חיים ברצונו וכו'.עבודה זרה ד ע"ב כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ: וכמה זעמו רגע וכמה רגע א"ר אבין ואיתימא רבי אבינא רגע כמימריה. ומנא לן דרגע רתח שנא' כי רגע באפו חיים ברצונו וכו'.ברכות ז ע"א

כי רגע באפו, שזמן האף לא נמשך הרבה רק רגע, וזאת שנית שגם בעת האף חיים ברצונו, היה רצונו שאחיה, שלא היה האף כדי להמיתני רק כדי שע''י ימחול עונותי ע''י היסורים וישוב יחייני, עד שקצב את הזמן שרק בערב ילין בכי, ולבקר יבא רנה, שהיה זמנם רק מערב עד בקר :

ואני אמרתי בשלוי . בשלוותי הייתי חושב לא אמוט לעולם , אבל אין הדבר ברשותי כי אם ברשותו של הקב''ה ברצונו העמיד את הררי את גדולתי להיות עוז וכיון שהסתיר פניו ממני מיד הייתי נבהל :

בשלוי . כשהייתי בשלוה אמרתי לעולם לא אנטה לפול :

ואני, אני חשבתי שהחיים והבריאות הם טבעיים, עד שכל עוד שהגוף בריא הטבע נותנת שלא אחלה, וז''ש אני אמרתי בשלוי, ר''ל שכל עוד שאהיה שלו בגופי ולא ימצא בקרבי איזה הירוס ע''י ריב היסודות ומזגי הגוף ופרודם, בל אמוט לעולם, אבל עתה נודע לי שהחיים הם השגחיים תלוים בחפץ ה' ורצונו, כי רק.

ה' ברצונך . עתה רואה אני אשר הכל ממך כשהיית מרוצה לי העמדתה להררי ולגדולתי להיות בה העוז וכאשר הסתרת פניך ממני בעבור העון הייתי נבהל וחרד מהצרות הבאות :

ברצונך העמדת להררי עז, העז שעליו עמד ההר שלי (היינו חיי גופי) על מכונו היה רצונך, על רצונך עמד ההר הנשגב, ובעת כי הסתרת פניך הייתי נבהל, כי התחיל ההר להתמוטט, כי מטו יסודותיו ואשיותיו, עד שהחולי לא היתה ע''י עונש השגחיי פעליי, רק ע''י הסתרת פנים וסור ההשגחה :

אליך ה' אקרא וגו' ואתחנן . תמיד לאמר לפניך מה בצע בדמי וגו' ואתה שמעת קולי והפכת מספדי למחול לי :

אליך ה' אקרא, תפלתי היא רק אליך לא לאחר, וגם אל ה' אתחנן, התפלה היתה בעבור ה' וכבוד שמו, ר''ל שלא התפללתי על החיים בעבורי, רק כדי שאוכל להודות לך ולעבדך, וזה היה אצלי התכלית שהתאויתי לחיות, כי כן היה נוסח תפלתי.

אל ה'. בעבור ה' וכבודו אליך אתחנן :

מה בצע . מה תועלת כשישפך דמי : היודך עפר . כשאדם שב להיות עפר וכי יודך אז וכי יגיד אמיתך הלא טוב להחיותו ושב ורפא לו ואז יודה לך :

מה בצע . מה תועלת וחמדה כמו ומה בצע ( מלאכי ג' ) :

מה בצע בדמי, הנה בחיי יש לך בצע ותועלת ממני במה שאני מודה ומשבח לך, אבל בדמי, דהיינו בשתיקתי והפסק תנועתי, מה בצע יהיה לך, וכן מה בצע יהיה לך ברדתי אל שחת, כי {{{א}}} כ''ז שאני חי אני נותן הודאה על טובותיך אבל היודך עפר, {{{ב}}} כ''ז שאני חי אודיע האמתיות מכבוד ה' והשגחתו ונפלאותיו, אבל במותי היגיד אמתך, ולכן.

בדמי. כמו ורשעים בחשך ידמו וכן ידמו לשאול (לקמן ל''א) ענין כריתה או שתיקה, כמו יזמרך כבוד ולא ידום, ועז''א מה בצע כשאדום :

שמע ה' וחנני להקימני מחליי וה' היה עוזר לי שאוכל להודות לך :

פתחת . אלאק''ש בלע''ז , כמו ( בראשית כד ) ויפתח את הגמלים , ור''ד כל המזמור על מרדכי ואסתר והמן , בפסיקתא זוטא , ואני אמרתי בשלוי , אמר המן , אליך ה' אקרא , אמרה אסתר וכו' עד היה עוזר לי הפכת מספדי למחול לי , אמר מרדכי וכל ישראל :

הפכת . הלא רבות פעמים הפכת מספדי למחול והשק אשר שמתי על מתני בעבור האבל והצער הלא התרת אותו מעלי ואזרתני בשמחה לזה גם עתה חנני :

למחול . מלשון מחולות ורקוד : פתחת . ענין התרת הקשר כמו פתחת למוסרי ( לקמן קי''ו ) :

הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי: אמר ר' פדת א"ר יוחנן הרואה חלום ונפשו עגומה וכו' יטיבנו בפני שלשה ליתי תלתא ולימא להו חלמא טבא חזאי וכו' ולימרו ג' הפוכות וג' פדויות ושלש שלומות שלש הפוכות הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו והפכתי אבלם לששון וגו' ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך וגו'ברכות נה ע"ב

הפכת, והנה ראיתי שגם אתה שמעת תפלתי בעבור תכלית זה, כי מה שהפכת מספדי למחול לי היה על הכונה למען יזמרך כבוד, ומצייר שכבר נתאספו כל העם להספידו כי חשבו שמת, ופתאום חזרה בו נשמה עד שהקבוץ שבאו להספידו ועמדו סביב מטתו התחילו לחול במחול ובמחולות, ולא זאת לבד כי גם פתחת שקי, שעד עתה היה לבוש שק מפני עונו ועתה הסיר את שקו כי ידע שנמחל לו העון, ותאזרני שמחה תחת השק, וכ''ז עשית.

למען יזמרך . ובעבור זה יזמר לך הנשמה ולא ישתוק מן הזמר ואודך לעולם :

כבוד . היא הנשמה שהיא כבוד הגוף :

לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד: איתמר נמי אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך:מגילה ד ע"א

למען יזמרך כבוד, כדי שהנפש שבי שנקראת בשם כבוד יוכל לזמרך, ולא ידום ויפסק ע''י המיתה מן נעים זמירות ישראל, וא''כ אחר שעקר התכלית שבעבורו החיית אותי, היה כדי שאזמר לך לכן גם אני אעשה כן וה' אלהי לעולם אודך :