למנצח. המזמור הזה הוסד על מה שע''י נבואת גד שישוב לארץ יהודה וע''י תשובת האו''ת שילך לקעילה להושיע את ישראל מיד פלשתים, נסגר בקעילה (ש''א כ''ב), ואז רדף שאול אחריו, וה' הודיעו ע''י האו''ת שבעלי קעילה לא יעמדו באמונתם ויסגירוהו ביד שאול, ויצא משם וישב במדבר במצדות, וישב במדבר זיף, ומשם עלו הזיפים וירגלוהו אל שאול, ושאול ואנשיו עוטרים את דוד, וה' הצילהו מידו :

אל אבושה . לזה מהראוי שלא אבוש לעולם אף שאין בי זכות והצילני בצדקתך :

בך ה' חסיתי, כי מה שחזר לארץ יהודה היה ע''פ ה' לכן אל אבושה לעולם, וגם אם איני ראוי ע''פ מעשי בצדקתך פלטני :

מצודות . פלי''ישיץ בלע''ז :

הטה אלי . לשמוע תפלתי : לצור . דומה לסלע חזק ולבית מצודות והוא מבצר חזק :

הטה אלי אזנך שתשמע תפלתי תיכף, וגם מהרה הצילני, והגם שאני יוצא עתה מעיר מבצר היה אתה לי לצור מעז, והגם שאצטרך לצאת גם מן המצודות במדבר, היה אתה לי לבית מצודות להושיעני :

תנחני . מונאראש''מוי בלע''ז כמו ( שמות ל''ב ) לך נחה את העם וגו' :

למען שמך . המורה על הרחמים : תנחני . בדרך ישרה :

ותנהלני . ותנהגני :

(ד-ה) כי, לא על המבצר אני בוטח, רק סלעי ומצודתי אתה, והגם שאהיה נודד במדבר, למען שמך (כי אתה מעוזי) תנחני ותנהלני ותוציאני מרשת זו טמנו לי. אחר שנקרא שמך עלי שאתה מעוזי, עי''כ תעשה למען כבודך בין מה שתנחני במדבר במקומות שלא תמצאני שם יד שאול, ובין מה שתוציאני מרשת שטמנו אנשי קעילה או הזיפים :

תנחני ותנהלני. שניהם באו על ההנהגה בנחת (שזה המבדיל בינם ובין נהג) רק פעל נהל מציין שמנהל את היעף והאין כח, וינהלם בחמורים לכל כושל (דה''ב כ''ח), עלות ינהל (ישעיה מ'), נחית בחסדך ומוסיף נהלת בעזך (שמות ט''ו) :

טמנו לי . הסתירו עלי שאפול בה :

בידך אפקיד רוחי . קומנ''דריה בלע''ז , אפקיד רוחי תמיד לפי שאתה פדיתה אותי מצרה :

בידך . בפקדון אתן רוחי בידך ועליך לשמרו : פדיתה . עבר במקום עתיד ור''ל הן ידעתי שתפדה אותי ממות כי אתה אל אמת להחזיר הפקדון :

בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי: א"ר יהושע בן לוי אע"פ שקרא אדם ק"ש בביהכ"נ מצוה לקרותו על מטתו אמר רבי יוסי מאי קרא רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה אמר רב נחמן אם תלמיד חכם הוא אין צריך אמר אביי אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת:ברכות ד ע"ב

בידך, הגם שמה שהפקדתי תחלה את כל אשר לי ביד אנשי קעילה בבטחי בם היה שקר, כי הם רצו להסגירני בידו כי אינם אנשי אמת, אבל את רוחי הפקדתי בידך לא בידם, ואתה פדית אותי מיד רודפי, כי אתה אל אמת :

השומרים הבלי שוא . המצפים לתשועת ע''א :

השומרים . המצפים לתשועת גלולים :

השומרים . המצפים כמו ואביו שמר את הדבר ( בראשית ל''ז ) :

שנאתי השומרים הבלי שוא, הבוטחים בבני אדם שהבטחתם הבל ושוא כמו שהיה באנשי קעילה, ואני אל ה' בטחתי :

אשר ראית . נתת לב לראות עניי וידעת צרות נפשי :

(ח-ט) אגילה ואשמחה בחסדך שעשית עמדי, והמאמרים מקבילים, אשר ראית את עניי ולא הסגרתני ביד אויב, שהוא מה שלא הסגירו ביד שאול בהיותו בקעילה, ידעת בצרות נפשי העמדת במרחב רגלי, שבעת שעטרו אותו שאול ואנשיו, ודוד הלך מצד ההר מזה ושאול מצד ההר מזה, והיה המקום צר שלא יכול לברוח כי ההר סגר בעדו, והיה אז בצרה גדולה ואתה ידעת בצרות נפשי ומלאך בא אל שאול ועי''כ העמדת במרחב רגלי :

אגילה ואשמחה. הגיל הוא בעת התחדש הישועה ואח''כ היא שמחה תמידית (כנ''ל כ''א ב') ראית את עניי, ידעת בצרות נפשי. העוני הוא גלוי ונראה נגד צרות הנפש שהוא דבר פנימי, לכן אמר בו ראית. ובצרת הנפש אמר ידעת :

הסגרתני . ליבראש''מווי . ומנחם חבר אותו לשון סגירה וכן כל לשון סגר :

ולא הסגרתני . לא מסרת אותי ביד האויב והעמדת רגלי במקום מרחב שלא אמעד :

הסגרתני . מסרתני כמו להסגיר לאדום ( עמוס א' ) :

עששה . כהתה לשון עששית שאדם נותן זכוכית לנגד עיניו לראות לעבר הזכוכית דבר , אין אותה מראה ברורה :

עששה . בעבור כעס מתוגיון הצרות כאלו נרקבו עיני וגו' :

עששה . ענין בליה ורקבון וכן למטה ועצמי עששו וקרוב הוא מלשון עש יאכלם ( ישעיה נ' ) שהוא התולעת האוכל הבגד ומפסידה : נפשי . הוא הנפש המתאוה :

חנני ה' כי צר לי, שצר לי בפועל מרעת האויב, זאת שנית, כי עששה בכעס עיני ונפשי ובטני על דבריהם שמדברים להכעיס אותי ולחרפני, ומפרש, נגד מ''ש כי צר לי. (יא-יב) כי כלו ביגון חיי ושנותי באנחה מרוב הצרות, ונגד מ''ש עששה בכעס עיני, כי כשל בעוני כחי מכל צוררי הייתי חרפה, שצוררי מחרפים אותי לאמר שע''י עוני כשל כחי ועל ידי עוני עששו עצמי ואני חלוש, כן הייתי חרפה מצוררי והייתי חרפה לשכני מאד, שמחרפים גם את שכני ששוכן אצלם איש מלא עונות ופשעים, והייתי פחד למיודעי שפחדו להתקרב אלי מיראת צוררי בל ירעו להם בעבור זה, עד שרואי בחוץ נדדו ממני לבל אתקרב אליהם, עד כי.

עששה. נרקבה (כנ''ל ו' ח') :

ועצמי עששו . לשון רקב כאלו אכלם עש :

ביגון . בעבור היגון כלו ונשלמו ימי חיי וכן ושנותי באנחה וכפל הדבר במ''ש : בעוני . בעבור עוני כשל כוחי ונדבקו עצמי :

ביגון חיי ושנותי באנחה. יגון בלב ואנחה בפועל כמו שכתוב (ישעיה ל''ה), והחיים פנימים נגד השנים, שהוא הזמן המתראה על ידי החיים והשנוים המתהוים ממנו, וכן מגביל כחי, ועצמי, שהכח פנימי :

מכל צוררי . מאת כל צוררי , הייתי חרפה לגדוף : ולשכני . אני חרפה מאד ופחד למיודעי . אמישקטיישנ''ץ . מתפחדים על קורותי :

מכל צוררי . מכל מה שעושים לי צוררי הייתי לחרפה להרואים בי כי מלעיגים עלי : ולשכני . היודעים יותר ממה שעושים לי צוררי להם אני מאד לחרפה : ופחד למיודעי . אני לפחד להם כי בראותם צרתי יפחדו לנפשם שלא יקרא להם כמקרי : רואי בחוץ . הרואים אותי בחוצות נדדו מפני והלכו להם כי כן דרך אדם לברוח מראות חלי קשה ודבר מגונה ונמאס :

למיודעי . למכירי ואוהבי כמו ומודע לבינה תקרא ( משלי ז' ) :

ככלי אובד . ההולך לאבד כל לשון אבידה אין הלשון נופל על בעל אבידה לומר הוא אבד אותה אלא האבידה אובדת ממנו כד''א אשר תאבד ממנו ( דברים כ , 'ב ) האובדת לא בקשתם ( יחזקאל ל''ד ) :

כמת מלב . כמו המת הנשכח מהלב : ככלי . ר''ל ככלי כל שהוא אשר כשהוא נאבד אין אדם זוכרו :

נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד: אמר רב אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שנים עשר חדש שנאמר נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד וכו'.ברכות נח ע"ב

נשכחתי מלב כמת, שהגם שאני עוד חי הייתי בעיניהם ככלי אובד, כמעותד לאבדון וכליון :

דבת רבים . עצת רבים , דבת לשון דובב שפתי ישנים ( שיר ז' ) וכן כל דבה שבמקרא פרלר''יץ בלע''ז : מגור מסביב . שמייראין ומפחדין אותי : בהוסדם . בהתיעצם : זממו . לשון מחשבה :

דבת רבים . דברי רע מרבים המפחדים אותי מסביב : בהוסדם . במה שהם מתייעצים עלי כולם יחד וחושבים לקחת נפשי ור''ל ובעבור שאני שומע כ''ז ואני כאלם לא יפתח פיו לזה אני שכוח בעיני כל כי חושבים שכלה תקותי :

דבת . ענין אמירת דבת הרע כמו ויבא את דבתם ( בראשית ל''ז ) : מגור . פחד כמו ויגר מואב ( במדבר כ''ב ) : בהוסדם . ענין עצה שהיא כיסוד להבנין : זממו . חשבו :

כי, ובכל זה לא נשכחתי מלב הצוררים, כי בהפך שמעתי דבת רבים מגור מסביב בהוסדם יחד עלי, שהם כשנועצו עלי למסרני ביד שאול, יוציאו ג''כ דבה על רבים, כמו שהוציאו דבה על נוב עיר הכוהנים שידם עמי, ועי''כ יעשו מגור מסביב, שכל אשר סביבי יראים ומתפחדים פן יענשו מן המלך, ועי''כ לקחת נפשי זממו, שעי''כ כ''א יודיע מקומי ובזה יקחו את נפשי :

ואני . אבל אני אבטח בה' ולא אירא מהם : אלהי אתה . ותעזרני מהם :

ואני, הגם שאין לי עוד שום מכיר ומושיע עליך בטחתי ה', אמרתי אלהי אתה, הלא אתה עדן המשגיח עלי ומושיע :

בידך עתותי . עתים העוברים עלי על פיך הם ובגזרותיך :

בידך עתותי . כל העיתות שעברו עלי בין העתים לטובה ובין העתים לרעה הלא המה בידך על פיך נעשו : הצילני מיד אויבי . כי הלא הכל בידך :

בידך עתותי, הלא העתים העוברים עלי הם בידך עת טובה או עת רעה ממך נגזרו, א''כ הצילני מיד אויבי הם הזיפים, ומרודפי, שאול ואנשיו :

האירה . הראה לי פנים מאירות והוא מדרך משל הנהוג בין אדם לרעהו :

האירה פניך על עבדך, שתושיעני ע''י השגחה גלויה עד שכולם יראו פניך והשגחתך, והושיעני בחסדך שהחסד אין לו גבול, וזה יהיה כדי.

אל אבושה וגו' . אחרי שקראתיך אין נאה שאבוש : ידמו לשאול . ישתתקו ויאלמו למות :

כי קראתיך . והואיל ובך בטחתי מהראוי שלא אבוש : ידמו . יכרתו לרדת לשאול :

ידמו . יכרתו כמו אל תדמו בעונה ( ירמיה נא ) :

ה' אל אבושה כי קראתיך, כדי שיהיה קידוש השם וידעו כולם שהקורא אותך לא יבוש, ובהפך יבושו רשעים כי יכרתו וידמו לרדת לשאול :

הדוברות על צדיק עתק . שאומרות לשאול עלי דוד מבקש רעתך : עתק . סרה דבר שאינו כמו ויעתק משם ( בראשית י''ב ) , ודונש פתר אותו לשון דבר גדול וקשה כמו עתקו וגם גברו חיל ( איוב כ''א ) , הון עתק ( משלי ח' ) , ולמכסה עתיק ( ישעיה כ''ג ) ( סא''א ) :

תאלמנה . מהראוי שתאלמנה שפתי שקר :

תאלמנה . מל' אלם : עתק . חזק וקשה כמו ידברו עתק ( לקמן ל''ד ) . ובוז . ובזיון :

תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר: אמר רב יהודה אמר רב כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול וריש לקיש אמר גורם קללה לעצמו שנאמ' תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק וכו'.בבא מציעא עה ע"ב

תאלמנה, אחר שראה השגחת ה' עליו יאמר, מעתה תאלמנה שפתי שקר הם שפתי הכופרים, הדוברים על צדיק על ה' הצדיק, דברי עתק בגאוה ובוז, שאומרים שאין ה' משגיח בעולמו ואין שכר ועונש, ושהעולם הפקר, ועתה ע''י שיראו השגחתך איך אתה מציל את החוסים בך תאלמנה שפתותיהם, כי

עתק. בא על ההעתקה ממקום, ויעתק משם ההרה, ועל לשון חוזק, ולדעתי עקר ענינו בכ''מ לשון העתק, כי כ''מ שבא על דבור שמדברים עתק על ה' היינו הכחשת ההשגחה, כמו (ש''א ב' ג', לקמן ע''ה ז', צ''ד ד') בא על הכחשת השגחת ה', עי' פרושי בכ''מ האלה והוא מענין העתק שהוא מועתק ורחוק מברואיו, וכן פי' חז''ל (ב''ר פ''א), הדוברות על צדיק עתק שהעתיק מבריותיו, ורצונו לומר יאלמו המכחישים השגחת ה' על ידי שרואים צדיק ורע לו ובאמת ה' משגיח עליו אם לשלם לו בעוה''ב, ואם גם בעוה''ז תצפנם בסוכה ויפעל לחוסים בו נגד בני אדם וכולם יראו מזה השגחת ה', וכן מ''ש עתקו גם גברו חיל, הון עתק, היינו דבר הנעתק ומופרש מדרך הטבע :

מה רב טובך . ידעתי לעולם הבא יש שכר טוב ליראיך ומכל מקום בעולם הזה שהרשעים מקיפים אותם אני מתפלל עליהם שתסתירם בסתר פניך :

מה רב . מה מאד רב הטוב אשר צפנת לתת ליראיך בעוה''ב ואף הרבה טובה פעלת להחוסים בך נגד בני אדם ר''ל אשר כל אדם חסו בו :

מָה רַב טוּבְךָ: הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרבא חד אמר ליה אקריון בחלמאי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וחד אמר ליה אקריון בחלמאי וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ויעלצו בך אוהבי שמך אמר להו תרוייכו רבנן צדיקי גמורי אתון מר מאהבה ומר מיראה:סוטה לא ע"א

מה רב, הגם שרב מאד טובך אשר צפנת ליראיך, שהוא שכר הצפון לצדיקים בעוה''ב שהוא רב מאד, אבל הלא הוא צפון ונעלם ואין רואים אותו, אבל הטוב שפעלת לחוסים בך אינו צפון ונסתר, כי הטוב הזה הוא נגד בני אדם, שהוא נראה לכל, (ור''ל שעל מה שימצאו רעות לצדיק בעוה''ז יש ע''ז תשובה שעי''כ ימצא שכר גדול ורב טוב בעוה''ב, אבל זה דבר צפון ורבים מכחישים עי''כ את ההשגחה ממה שנראה צדיק ורע לו, אבל ההשגחה הגלויה שיעשה ה' לחוסים בו הוא דבר הנראה לכל, ובזה תאלמנה שפתי שקר הדוברים על צדיק חי עולמים עתק לאמר שאינו משגיח) :

מרוכסי איש . מחבורי רשעים המתקשרים יחד להרע להם :

תסתירם . כי הסתרתם בסתר הבאה מפניך להיות נסתרים מגבהות כל איש רשע . מריב . מהמריבה הבא מהלשונות :

מרוכסי . ענין גבהות וכן והרכסים לבקעה ( ישעיה מ' ) :

תסתירם, מבאר שהגם שידמה לפעמים שה' מסתיר פניו מיראיו ועי''כ ימצא אותם רעות בעוה''ז, זה הוא לטובתם, כי בסתר פניך תסתירם מרכסי איש, ר''ל עם זה שה' יסתיר מהם פניו והשגחתו וישיגם רעות וצרות בזה יסתירם מרכסי איש, ר''ל שינצלו מן הרכסים הנמצא בטבע האיש, שהוא היצר הרע והתאוות שהם דומים כרכסים המקלקלים את הדרך הישר, כן הם יעכבו בעדו מלכת בדרך ישר, וע''י הסתרת פנים ויסורים יהיה העקוב למישור והרכסים לבקעה וילכו בדרך הישר, ובכ''ז הגם שאתה מסתיר פנים, אתה מסוכך עליהם ותצפנם בסוכת השגחתך מריב לשונות ובעלי לה''ר, כמו שהציל את דוד מן הזיפים וכל המלשינים עליו בפני שאול :

בסתר פניך. כמו אסתירה פני מהם, במה שאתה מסתיר פניך מהם, תסתירם, תצפנם. הסתר הוא יותר מן הצפון (איוב י''ד י''ג, ולמעלה כ''ז ה'), כי שמירת הנפש מחטא הוא גדול משמירת הגוף : מרכסי. כמו והרכסים לבקעה (ישעיה מ'), רכסים הנמצאים בלב איש המקלקלים יושר הדרך :

בעיר מצור . בקעילה , כשאמר שאול עלי נסגר לבא בעיר דלתים ובריח ( שמואל א' כ''ג ) :

כי הפליא . אשר גם לי עשה חסד נפלא לחזק אותי כאלו הייתי בעיר מבצר :

ברוך ה', עפ''ז נותן הודאה, {{{א}}} מה שהפליא חסדו לי בעיר מצור, שלא נשאר בקעילה שהיתה עיר מצור ששם היה שאול צר עליו וכבשו :

ואני אמרתי בחפזי . כשיצאתי מקעילה ובאתי אל מדבר מעון והייתי נחפז ללכת מפני שאול כי השיגני , ושאול ואנשיו עוטרים אלי ואל אנשי לתפשם . אמרתי בלבי נגרזתי . נכרתתי לשון גרזן הכורת את העץ על שם גזירתו נקרא גרזן כך פי' דונש ומנחם חברו כמו נגרשתי ואין לו דמיון בתורה ( סא''א ) :

בחפזי . כשהייתי נחפז לברוח מפני שאול כמ''ש ויהי דוד נחפז ( ש''א כ''ג ) אז אמרתי נכרתי מנגד עיניך כי היה קרוב מאוד להמסר ביד שאול : אכן שמעת . כי נוצלתי גם אז מידו :

בחפזי . מל' חפזון ובהלה : נגרזתי . מל' גרזן ור''ל נכרתי כדבר הנכרת בגרזן :

ואני, הודאה ב' על עת שעטרו שאול ואנשיו לתפשם, ששם כתיב ויהי דוד נחפז ללכת מפני שאול, ואז אמרתי בחפזי נגרזתי מנגד עיניך כי הי' בסכנה גדולה, אכן שמעת קול תחנוני והצלתני ע''י המלאך שבא אל שאול :

נגרזתי. כמו נגזרתי :

אמונים נוצר ה' . שומר ה' את המאמינים בישועתו וסומכים עליו : על יתר . מדה במדה מכוונת כחץ על יתר הקשת ( סא''א ) , או יש לפתור על יתר , חבל כנגד חבל קו כנגד קו , ל''א יתר הוא לשון גאוה כמו ( ישעיה ט''ו ) יתרה עשה פירוש ומשלם על יתר בגאוה לעושי גאוה ( סא''א ) :

אהבו . לזה אהבו את ה' כי הוא שומר אנשי אמונים : על יתר . על יתרון הגאות של עושי הגאוה :

אהבו, עפ''ז סיים דבריו נגד הדוברים על צדיקו של עולם עתק, ואחר שנתברר שיש שכר ועונש והשגחה, אהבו את ה' כל חסידיו כי הוא נוצר אנשי אמונים, וכן משלם על יתר של עושה גאוה כמו שנצר את דוד ושלם עונש לשאול :

אמונים. כמו כי פסו אמונים (למעלה י''ב) :

חזקו ויאמץ לבבכם . כמו שראיתם שעשה לי להושיעני שהוחלתי לו :

חזקו . כל המקוים לה' חזקו ואמצו לבבכם ותהיו בטוחים כי הלא תראו כי יש תקוה :

חזקו, ואם כן חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה', כי תוחלתם לא תשוב ריקם :

חזקו ויאמץ לבבכם, האימוץ הוא התמדת החיזוק ובא על חיזוק הלב כמ''ש בכ''מ :