אילת השחר . שם כלי שיר , ד''א על כנסת ישראל שהיא אילת אהבים הנשקפה כמו שחר ( שיר ז י' ) , ורבותינו דרשוהו באסתר , ומנחם פתר אילת לשון מעוז כמו אילותי לעזרתי חושה ( סימן זה ) : השחר . לשון שחרית , ומנחם פתר לשון בקור , כמו שוחר טוב יבקש רצון ( משלי י''א ) וכמו לשחר פניך :

אילת השחר . שם כלי זמר ידוע אז אצלם :

אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר רבי אומר אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן וכו' א"ר אבהו מ"ט דרבי דכתיב למנצח על אילת השחר מה אילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן אף שחר זה מפציע לכאן ולכאן וכו'.יומא כט ע"א

למנצח, מזמור זה נחלק לשני חלקים, חלק א' (עד סוף פסוק י''ז) מצייר מעוף צוקה ואפלה מנודח, מצייר מעמד המלך או העם בתכלית השפלות, נעזבים מה', נתונים לחרפה ולבוז, מתיאשים מכל תקוה, חלק ב' (מן פסוק י''ז עד גמירא) מציין אילת השחר, שהוא האור העולה ממזרח ומאיר את האופל, מציין חוזק הבטחון, גודל ההשגחה והנס, לכן קרא את המזמור בשם אילת השחר, והנקודה המצרנית בין החשך והאור, בין הצרה והתשועה, היאוש והבטחון, הרפיון והגבורה :

אילת. שם לכוכב הבוקר :

למה עזבתני . עתידה היא ללכת בגילה ואמר דוד תפלה זו על העתיד : רחוק מישועתי . ומדברי שאגתי :

אלי אלי . כפל המלה כדרך הקוראים והצועקים כמו ענני ה' ענני ( מ''א י''ח ) : רחוק וגו' . רצה לומר דברי שאגתי המה להתפלל על מה אתה רחוק מישועתי :

אֵלִי אֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי: ותעמד בחצר בית המלך הפנימית א"ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה אמרה אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון או שמא על שקראתיו כלב שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי חזרה וקראתו אריה שנאמר הושיעני מפי אריה וכו'.מגילה טו ע"ב

אלי, (חלק זה מתחלק לשני חלקים, תחלתו התאוננות על העזיבה והסתרת פנים) (ב' י''א), וסופו תפלה לה' שיושיעו (י''א י''ז) אתה אלי ! אשר אך אתה הוא אלי, לא זולתך, אתה אלי מעולם, ועתה למה עזבתני? למה עזבתני באופן אשר אתה רחוק מישועתי ורחוק מדברי שאגתי, ר''ל לא לבד שהתרחקת ממני עד שלא תהיה קרוב אלי להיות ישועתי בעת הצורך, התרחקת עוד יותר עד שלא תוכל לשמוע אף את דברי שאגתי, באופן שלא תדע מצרתי כלל, וזה התאוננות א' על העזיבה והסתרת פנים :

אקרא יומם . אני קורא לך מיום אל יום ואינך עונה :

ולילה . ואף בלילה אני קורא ומתפלל : ולא דומיה לי . לא אשתוק כי כשהאדם נענה דרכו לשתוק אבל לא כשעדיין לא נענה :

אֱלֹהַי אֶקְרָא יוֹמָם: ואריב"ל חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי סבור מינה למקרייה בליליא ולמיתנא מתניתין דידה ביממא אמר להו רבי ירמיה לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי חייא בר אבא כגון דאמרי אינשי אעבור פרשתא דא ואתנייה וכו'.מגילה ד ע"א

אלהי, (התאוננות ב' על שאינו מקבל תפלה) הלא אקרא כל היום ומדוע לא תענה? וגם אקרא בלילה וגם לא דומיה לי שאיני מחריש רגע ומדוע לא תענה?

ואתה קדוש . ויושב לשמוע תהלות ישראל מימים קדמונים :

יושב . קיים ונצחי כמו אתה ה' לעולם תשב ( איכה ה' ) ור''ל הלא ככחך אז כחך עתה ופעמים רבות היית תהלות ישראל כי היו מהללים אותך בהושיעך אותם מצרתם ומדוע אם כן תרחק עתה מישועתי :

ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, ר''ל הלא תהלות ישראל אשר המה מהללים אותך מעולם הוא שאתה קדוש יושב, שהם מהללים אותך שאתה קדוש, היינו נבדל מכל משיגי הגשם, ואתה יושב, שהישיבה תורה על הקביעות שאתה בלתי משתנה בעת מן העתים, וא''כ איך נשתנית עתה שמעולם היית מושיע את אבותינו ועתה אינך מושיע, כמ''ש בך בטחו אבותינו וכו' כאלו השיג אותך חולשה ולאות שהוא אחד ממשיגי הגשם וזה הפך הקדושה, או כאלו נשתנית ממה שהיית מקדם וזה הפך הישיבה, הפך תהלות ישראל ושבחיהם שלא תלאה ולא תשתנה, וא''כ אשאל, הלא.

יושב. כבר באר במו''נ (ח''ו) שהישיבה הנאמר אצל השי''ת מורה שאין בו שינוי :

בטחו ותפלטמו . כאשר בטחו בך כן הצלתם :

בך בטחו אבותינו, ובזה הרויחו שני דברים, {{{א}}} בטחו, שעי''ז היו בטוחים ומצאו מרגוע בנפשם מגודל בטחונם, {{{ב}}} ותפלטמו, שבאמת נצולו עי''כ.

אליך מבאר שתי התועליות האלה שהשיגו מן הבטחון, {{{א}}} התכלית שהשיגו מן הבטחון (נגד מ''ש ותפלטמו), כי אליך זעקו ונמלטו. ותכלית זה מעולה מן הבוטח בבשר שלא יושיע בכל עת אבל הם נמלטו בכל עת שזעקו, ב''ו אינו קרוב תמיד אל הבוטח ואתה בכל עת שזעקו היית בצדם לשמוע זעקתם, {{{ב}}} מעלת הבטחון מצד עצמו [נגד מ''ש בטחו], כי בך בטחו ולא בושו, שהבוטח בבשר יבוש על הבטחון שישפיל א''ע לב''ו כמהו, אך בטחונם בך היה להם לכבוד :

ואנכי תולעת . כל ישראל מכנה כאיש אחד :

תולעת . כחי תשש כתולעת : חרפת אדם . בני אדם יחרפו עמדי את הזולת כי יאמרו לו בחרפם שהוא שפל כמוני : ובזוי עם . כל עם מבזה זולתו עמדי וכפל הדבר במלות שונות :

וְאָנֹכִי תוֹלַעַת: אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר בר' שמעון כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה עשה אזניך כאפרכסת לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו' אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני נתתי גדולה לאברהם אמר לפני ואנכי עפר ואפר למשה ואהרן אמר ונחנו מה לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש אבל עובדי כוכבים אינן כן נתתי גדולה לנמרוד אמר הבה נבנה לנו עיר לפרעה אמר מי ה' לסנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות וגו' לנבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב לחירם מלך צור אמר מושב אלהים ישבתי בלב ימים וכו'.חולין פט ע"א

ואנכי ואצלי נתהפך הדבר בשינוי גדול, שמלבד שאיני משיג התכלית מן הבטחון כי אינך מושיע, עוד שב הבטחון עצמו לי לחרפה גדולה, כי אנכי מצד עצמי תולעת ולא איש, ר''ל לענין המעלה שיש לאיש על התולעת איני איש רק תולעת, אבל לענין החסרון שיש לאיש על התולעת יש לי חרפת אדם, מחרפים אותי כאלו הייתי אדם ולא תולעת, (שעל התולעת לא ישימו לב לחרפו), ויותר מזה שלענין החרפה איני בעיניהם כאדם אחד כי אני בזוי עם, שמבזים אותי כאלו אני עם, שמחזיקים אותי לענין החרפה כקיבוץ גדול, עד.

ובזוי עם. עם בזוי, כמו רבים עמים, משנה כסף ודומיהם :

יפטירו . יפתחו כמו פטר רחם ופטר חמור ( שמות יג ) פוטר מים ( משלי יז ) :

יפטירו . יפתחו שפתם ללעוג בי וינענעו בראש כדרך המלעיג :

יפטירו . ענין פתיחה כמו פוטר מים ( משלי י''ז ) :

שכל רואי ילעיגו לי, כמלעיג על עם גדול שנפל ממדרגתו, ולא לעג לבד כעל דבר בלתי חשוב, כי גם יפטירו בשפה כעל דבר חשוב וגדול, והם אומרים בלעגם.

יפטירו. פתיחת השפה להוציא הדיבור, כמו פטר רחם :

גול אל ה' . כמו לגולל יש לאדם לגולל יהבו ומשאו ליוצרו למען יפלטהו :

גול . אבל המגלגל ומסבב בטחונו אל ה' הוא מצילו : כי חפץ בו . במי שבוטח בו כראוי :

גול אל ה', כאילו התולעת הזה המדוכא ומתגולל במכאוביו כדרך התולעת, מתגולל א''ע אל ה' שיפלטהו, ועל זה אומרים יצילהו כי חפץ בו, נראה נא אם יצילהו, יצילהו נא אחר שחפץ בו? כן אומרים בלעג :

גל. מקור מגזרת גלל :

גוחי . מוציאי מושכי כמו ( איוב מ' ) יגיח ירדן אל פיהו : מבטיחי על שדי אמי . זימנת לאדם שדים לישען עליהם למחיה :

גחי מבטן . מוצאי מבטן אמי : מבטיחי . ממך הובטחתי להשען על שדי אמי להיות נזון מחלבה :

גוחי . ענין הוצאה והמשכה כמו ותגח בנהרותיך ( יחזקאל ל''ב ) :

כי אתה, ומאין בא לי הלעג הזה, זה בא לי ע''י שאתה גוחי מבטן, ותמיד היית מושיעי ועתה עזבתני, וע''כ כולם ישימו לב עלי לחרפני מצד זה, מה שלא היו מחרפים בזה אומה אחרת שלא הופיע עליה אור ה' מעולם, ובמליצתו מדמה את האומה כאיש פרטי ומדמה לידת האומה שהוא הוצאתה ממצרים כאילו ה' היה המוליד שהוציא אותו מן הבטן, ועז''א כי אתה גוחי מבטן, ואתה הזמנת לי מניקה להניק אותי, כי אתה מבטיחי על שדי אמי :

גוחי. מוציא מן הגחון. (עי' מיכה ד' י') :

עליך השלכתי מרחם . נשלכתי מרחם מאז הוצאתני מרחם , כד''א ( ישעי' מו ) עמוסים מני בטן מאז נולדו השבטים נשאם ונהלם :

מרחם . מעת צאתי מרחם אמי השלכתי עליך להזמין לי די ספוקי : מבטן וגו' . כפל הדבר במ''ש :

עליך, וגם אתה היית אח''כ האומן והמגדל, ומדמה אותו במשל כאלו אחרי שנולד מתה אמו ועליך השלכתי מרחם לגדלני, וגם מבטן אמי בעוד הייתי בבטן בימי העבור אלי אתה, כי גם במצרים היית אתה המשגיח עלי לבל אובד, ומצד שאתה היית תמיד אלי ואומני עי''כ ישימו עתה את לבם עלי בשעזבת אותי לחרפני ביתר שאת, ואני נחשב כעם גדול בעיניהם מצד זה, מה שלא היה זה אם לא היה שמך נקרא עלי מעולם :

מרחם מבטן. הרחם מציין הלידה, והבטן מציין כשהוא עדיין בבטן אמו, כמ''ש ירמיה (א' ה') :

קרובה . וחיש מהר צריך אני להצלה : כי אין עוזר . אין בעולם עוזר בלתך :

אל, עתה מתחיל התפלה, לכן אני מבקש אל תרחק ממני, כי יוכל העוזר להתרחק מן הנעזר, {{{א}}} אם הצרה רחוקה ויש עת שישוב אליו בבא הצרה, אבל פה הצרה קרובה, {{{ב}}} יוכל להתרחק אם יש עוזר אחר שיוכל לסמוך עליו, אבל פה אין עוזר :

פרים רבים . מלכיות חזקי' : אבירי בשן . גם הוא לשון פרים בבשן שהם שמנים . כתרוני . סבבוני ככתר המקפת את הראש :

כתרוני . סבבוני ככתר המקיף את הראש :

אבירי בשן . פרים חזקים הרועים בבשן כי שם מרעה שמן וטוב :

סבבוני, (מבאר תחלה מ''ש כי צרה קרובה) , סבבוני פרים רבים בכמות, וגם אבירי בשן החזקים באיכות כתרוני, הסבוב הוא סביב גופו והכתר סביב הראש, כאילו הפרים עומדים סביב גופו ואבירי בשן עומדים למעלה ומכתירים את ראשו, ויותר מזה כי גם.

סבבוני, כתרוני. פעל כתר בא תמיד על הכתרת הראש, ומ''ש כתרו את בנימין, בא על צד המליצה שיקיפוהו סביב ראשי מחנהו :

אריה טרף . נבוכדנצר :

פצו . פתחו פיהם לבלעני : אריה . כאריה שמתחלה טורף ואח''ז שואג בשמחת גבורתו כן האויב בולע ומרים קול שמחה :

פצו . פתחו כמו פצו שפתי ( לקמן ס''ו ) :

פצו עלי פיהם, שכבר פצו פה לבלעני, ויותר מזה שהם דומים כאריה הטורף ושואג, שמלבד שטורף עוד שואג, כאלו הנטרף עושה לו דבר שזה מעורר חמתו, כן הם עם מה שהם מכלים אותי הם שואגים כאלו אני עושה להם רעה ועי''כ תגדל חמתם עוד יותר :

כדונג . שעוה הנמוחה מחום האש :

נשפכתי . האיברים שבי נשפכו כמים ונתפרדו עצמותי : כדונג . הנמס מחום האש כן נמס לבי בתוך מעי :

כדונג . כשעוה וכן כהמס דונג ( לקמן ס''ח ) :

כמים, (עתה מפרש מ''ש כי אין עוזר) , שאני תש כחי לעמוד נגדם, בשרי נשפך כמים מרוב הפחד, גם עצמותי התפרדו זה מזה ודא לדא נקשן, וגם לבי שהוא שורש כל הגוף היה כדונג אשר נמס אל המעים :

מלקוחי . הם החניכים שקורין פאליי''ש בלע''ז , כשאדם מיצר אין רוק מצוי בפיו , ומנחם פתר מלקוחי אנטיילאש בלע''ז , כמו ( שם ו' ) במלקחים לקח והמלקוח הן השינים אשר דומות למלקוחי חרשים ( סא''א ) : ולעפר מות . לדכאות מיתה . תשפתני . אתה תושיבני , לשון שפיתת קדרה , שפות הסיר ( יחזקאל כד ) , ומנחם פתר כל לשון שפיתה לשון שימה :

מדבק מלקוחי . בעבור הצער כלה הרוק שבפי וכאלו נדבק הלשון בבשר הפה . תשפתני . תערכני לשכב לעפר מות והוא הקבר :

מלקוחי . הוא מה שממעל הלשון ומתחת ויקרא כן ע''ש שבהם לוקחים המאכל בעת הלעיסה : תשפתני . ענין עריכה כמו שפות הסיר ( יחזקאל כ''ד ) :

יבש, שלא לבד שנזדעזעו כל איברי החיצונים והפנימים שגם הכח נסתלק, כאלו כוחי וליחות גופי יבש כחרש, עד שא''א שאחלוף כח עוד, וגם לא אוכל לצעוק לישועה כי לשוני מודבק מלקוחי מרוב הפחד, וא''כ הלא בודאי לעפר מות תשפתני כי אין תקוה כלל שאנצל :

תשפתני. כמו שפות הסיר :

כארי ידי ורגלי . כאילו הם מדוכאים בפי ארי וכן אמר חזקיה כארי כן ישבר כל עצמותי ( ישעיה לח ) :

כלבים . נושכים ככלבים : כארי . ישברו ידי ורגלי כמו הארי המשבר עצמות הנטרף בפיו :

מרעים . מלשון רע : הקיפוני . סבבוני :

כי (עתה מתחיל החלק השני) אחר שצייר את האופל וחשכת הלילה, תתנוצץ בלב המשורר אילת השחר ויאר את הלילה, מתחזק ואומר הגם שסבבוני כלבים, מדמה א''ע לחיה שרוצים לצודה והצידים שולחים את הכלבים וסביב הכלבים עומדים הציידים, אומר שגם שסבבוני הכלבים וסביב להכלבים עדת מרעים הקיפוני, בכל זה לא אירא מפניהם, רק כארי ידי ורגלי, ידי ורגלי עומדים נגדם בחוזק כידי ורגלי הארי אשר לא יחת מקולם ומהמונם לא יענה :

סבבוני, הקיפוני. ההיקף מורה ההיקף השלם מכל צד, וזה מוסיף על סבבוני כמ''ש בספר התו''ה ויקרא (סי' מ) :

אספר כל עצמותי . כאב עצמי : חמה יביטו . שמחים לאידי :

אספר . מגודל הרזון בולטים עצמותי עד שאוכל לספרם ושונאי מסתכלים בי דרך בזיון ונקמה :

אספרה, ואני אספר לפניהם כל עצמותי וחזקתי וגבורתי, הגם שהמה יביטו יראו בי בבזיון, בכ''ז אני מתאמץ כנגדם ומתפאר בגבורתי :

עצמותי. מענין עז ותעצומות, יראו בי. ראיה שאחריו ב' הוא דרך גנאי בכ''מ :

ועל לבושי יפילו גורל . בוזזים את נכסי :

יחלקו . מפשיטים מעלי וחולקים ביניהם : ועל לבושי . כפל הדבר במ''ש :

יחלקו, הגם שכבר התחילו לבוז ולשלול אותי עד שיחלקו בגדי להם, וגם על לבושי המיוחד שהוא לבוש מלכות, או לבוש החשוב שאני לבוש בו, יפילו גורל מי יקחנה, בכ''ז לא יוכלו לגעת אל גופי, כי

בגדי, לבושי. כבר התבאר (ישעיה ס''ג א') שבגד כולל כל הבגדים ולבוש הוא לבוש המיוחד כמו לבוש מלכות, לבוש שק, ולכן שלבוש מלכותו שהוא רק אחד ואינו בר חלוקה יפילו גורל מי יקחהו :

אילותי . כחי כמו ( לקמן פח ) הייתי כגבר אין איל וכמו יש לאל ידי ( בראשית ל''א ) :

אילותי . אתה חזקי מהר לעזרתי :

אילותי . ענין כח ואומץ כמו כגבר אין איל ( לקמן פ''ח ) :

ואתה ה' אל תרחק, הוא שתעמוד קרוב מוכן לישועה, וגם לעזרתי חושה, שהוא הזריזות להושיע, (וקראו אילותי לשון נופל על לשון אילת השחר) :

אילותי. מלשון אילת השחר אתה כוכב השחר שלי :

מיד כלב . מדואג הנושך ככלב :

יחידתי . נשמתי שהיא יחידה מול חלקי הגוף וכחותיו וכן מכפירים יחידתי ( לקמן ל''ה ) :

הצילה מחרב נפשי מחרב הציידים, ומיד כלביהם הצילה יחידתי, ר''ל הדבר האחד שנשאר לי אחר ששללו כל אשר לי, והוא חיי נפשי.

הושיעני מפי אריה . כאשר מקרני ראמים עניתני , זה האמורי אשר כגובה ארזי' גבהו ( עמוס ב' ) שלשים ואחד מלכי' :

עניתני . הלא מעולם ענית לי להצילני לזה הושיעני גם עתה :

הושיעני, צייר במליצתו כאלו בין הטורפים הבאים לטרפו בא גם אריה בתוכם וכבר אחזו בפיו, והזמין לו ה' ראם שלקחו מפי האריה והרימו על קרניו, והוא בעודו עומד על קרני הראם והקהל סביבו, משם מקרני הראם הוא מודה ומהלל לה', וז''ש הושיעני מפי אריה, הגם שאני בפיו הושיעני ע''י הראם, ואז מן קרני הראם אשר שם עניתני, מן המקום הזה.

עניתני. להמפרשים היל''ל תענני ולפי מה שפירשתי רצונו לומר אשר עניתני :

אספרה שמך לאחי . בהתאסף כל כנסיותי וכן אומר להם יראי ה' הללוהו אלו הגרים וכל זרע יעקב :

אספרה . אז אספר הנס ברבים :

אספרה שמך לאחי, משם אספר תוקף הנס, והנה בהודאת הנס כתיב וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו, ופי' חז''ל שצריך לאודויי באפי עשרה שהוא קהל, ותרי מנייהו רבנן שהוא מושב זקנים, שההודאה צריכה פרסום וזה ע''י קהל עם וע''י מתרומם, וצריכה הכרה והתבוננות שזה ע''י הרבנן ועל ידם מתהלל, ואמר פה אספרה שמך לאחי שהם התלמידי חכמים אחיו, (וזה מוסיף על יהללוהו) שיספר שמו ועוצם גדולתו, ובתוך קהל אהללך (וזה מוסיף עמש''ש וירוממוהו בקהל עם), ואומר להם לאמר.

וגורו . לשון יראה :

יראי ה' . כה אומר להם אתם יראי ה' הללו אותו :

יגורו . יפחדו :

יראי ה' הללוהו, סדר שלשה כתות יראי ה' זרע יעקב זרע ישראל, (וכן סדר בכ''מ בית ישראל בית אהרן יראי ה', כי ישראל גדול מיעקב שיעקב מורה על ההמון) יראי ה' הם יהיו המהללים, ובית יעקב וישראל יהיו השומעים, וביניהם ימצאו שני מדרגות כל זרע יעקב כבדוהו וגורו ממנו כל זרע ישראל, שהירא מאת ה' היא מדרגה יותר גדולה מן המכבדו, שהכבוד יתנו לו גם מצד שהוא הסבה הראשונה ומנהיג הטבע, והיראה הוא רק הכרת ההשגחה הפרטית לגמול ולהעניש, וזה מיוחס לזרע ישראל שהם גדולים מזרע יעקב, ששם ישראל הוא שם החשיבות ומורה על גדוליהם ועובדי ה' אשר ביניהם :

יעקב, ישראל. מציין את גדולי האומה ויעקב מציין את ההמון (כנ''ל י''ד ז'), כבדוהו וגורו ממנו. עי' ישעיה (כ''ה ג') :

ענות עני . צעקת דל כל ענייה שבמקרא לשון צעקה . ועוד יש לפתור ענות לשון הכנעה כמו ( שמות י' ) לענות מפני . שהוא נכנע ומתפלל לפניך :

כי לא בזה . על שלא בזה הכנעת העני : ובשועו . אבל כשצעק אל ה' שמע אליו :

שקץ . ענין תעוב : ענות . הכנעה כמו לענות מפני ( שמות י' ) :

כי לא בזה, ר''ל ענות ועוני של העני לא בא בעבור שהוא מבזהו, שהוא בעיניו כדבר בלתי נחשב להשגיח עליו כאשר לא ישגיח אדם על החתולים, או בעבור שמשקצו מחמת שנאה שיש לו עליו, (כמ''ש הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך), ולא מצד שאינו משגיח על כל הנעשה בעולם השפל כי לא הסתיר פניו ממנו, כי בעת שועו אליו לישועה הוא שומע :

ענות. מענין הכנעה :

מאתך וגו' . רצה לומר מה שאהללך בקהל רב באה היא מאתך בעבור התשועה שעשית לי ולזה הנדרים שנדרתי בעת צרה אשלם נגד יראיו לפרסם הנס :

מאתך, חוזר למ''ש בתוך קהל אהללך, ההילול שאני מהלל השגתי מאתך, ע''י שהראתני את השגחתך ורחמיך, ואחרי התהלה נדרי אשלם, שהוא הקרבת קרבן תודה שצריך להביא על הנס כמ''ש ויזבחו זבחי תודה :

יאכלו ענוים . לעת הגאולה לימות המשיח : יחי לבבכם לעד . כל זה אומר לפניהם :

יאכלו . מזבחי שלמי התודה אשר אביא לה' : יחי . רצה לומר ישמחו בלבבם לעד כי המיצר כאלו לבו מת כמ''ש בנבל הכרמלי וימת לבו ( ש''א כ''ה ) :

יאכלו, מדבר נגד הכהנים מקריבי התודה, שיאכלו ענוים מבשר הזבח וישבעו, ואח''כ יהללו את ה', ובזה יחי לבבכם לעד, כאלו הלב המתפרנס מן בשר הקרבן מקבל שפע רוחני ממזון הקדוש שבו יחיה לעד בחיים הנצחיים :

יזכרו וישובו אל ה' . יזכרו האומות הרעה שמצאתנו כשיראו את הטובה וישובו אל ה' :

יזכרו . בגודל פלאי ה' וישובו כולם אליו :

אפסי . קצות :

(כח-כט) יזכרו, אמנם גם בכל אפסי ארץ יזכרו זאת מה שאני אומר להם וישובו אל ה' והמאמרים מקבילים, יזכרו וישובו אל ה' כל אפסי ארץ כי לה' המלוכה, וישתחוו לפניך כל משפחות גוים כי הוא מושל בגוים, כי יש הבדל בין מלך ומושל, שהמלך הוא בהסכמת העם ובבחירתם כי ראוי לכך, והמושל הוא ביד חזקה, וה' הוא מלך מצד עצמו, כי המלוכה אין מגיע אליו ע''י בחירת העם רק מצד עצמו כי הוא בורא הכל, ועז''א כי לה' המלוכה שהיא עצמית לו, וזאת יזכרו כל אפסי ארץ שהוא הבורא וישובו אל ה', והוא ג''כ מושל בגוים ביד חזקה ע''י כחו להעניש אותם ולהחריב גוים וממלכות, ועי''כ ישתחוו לפניך כל משפחות גוים שההשתחויה הוא בעל כרחם מצד האימה והפחד :

כי לה' המלוכה . כי יראו שחוזרת לך המלוכה והממשלה :

כי לה' המלוכה . רצה לומר הכל יכירו אשר לה' המלוכה והוא מושל בכל הגוים :

המלוכה, ומושל. המושל הוא ביד חזקה, ומצד זה יוסיף לפעמים תואר מושל, כי המלך הוא בהסכמת העם ואמר ומלכותו בכל משלה, ועיין לקמן (ק''ה כ', קמ''ה ג') :

אכלו וישתחוו כל דשני ארץ . הרי זה מקרא מסורס אכלו ענוים כל דשני ארץ וישתחוו לה' בהלל והודאה על הטובה , דשני ארץ טוב חלב הארץ כל זה יראו אפסי הארץ וישובו אל ה' : לפניו יכרעו . אז כל מתי הרשעים מתוך גיהנם ולא ירחם עליהם לחיות את נפשם מגיהנם : ונפשו . של כל אחד ואחד : לא חיה . לא יחיה , רבותינו דרשו מן המקרא הזה שהמתים לפני מיתתם בשעת נטילת נשמה רואין פני שכינה :

כל דשני ארץ . כל שמנים ובריאים כאשר יאכלו מה ר''ל כאשר יבוא להם טובה ישתחוו לה' כי יכירו שהכל בא מידו : כל יורדי עפר . כל בני אדם המעותדים לרדת בעפר הקבר :

דשני . מלשון דשן ושמן :

לְפָנָיו יִכְרְעוּ: דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך ואל תתמה שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים הוי אומר אלו ירחי לידה ומלמדין אותו כל התורה כולה שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה ואומר בסוד אלוה עלי אהלי מאי ואומר וכי תימא נביא הוא דקאמר ת"ש בסוד אלוה עלי אהלי וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה שנאמר לפתח חטאת רובץ ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו שנאמר כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון כי לי תכרע כל ברך זה יום המיתה שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר תשבע כל לשון זה יום הלידה שנאמר נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא אם אתה משמרה בטהרה מוטב ואם לאו הריני נוטלה ממך וכו'.נדה ל ע"ב

אכלו הנה כל דשני ארץ אשר כל עסקם לפטם את גופם ולדשנו כעגלי מרבק, הם אכלו עד שישתחוו וישוח קומתם מרוב מילוי הבטן, אבל מה יועיל להם מה שמדשנים את גופם שעתיד להיות רמה ותולעה, ואין נותנים מזון וחיות לנפשם הרוחנית, הלא לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה, הלא לבסוף ביום המות שיגיעו לתת דין וחשבון לפני ה', הלא אז יכרעו אלה אשר המה יורדי עפר ולא חיו את נפשם, אשר לא עשו דבר שתשאר נפשם חיה בחיים הנצחיים ולא התעסקו רק לצרכי הגוף שהוא ירד עתה לעפר :

וישתחוו. יכפפו קומתם, כמו שחי ונעבורה. ונפשו. הרוחניית כנ''ל ג' :

זרע יעבדנו וגו' . זרע ישראל אשר תמיד עובדים אותו : יסופר לאדני לדור . סרס המקרא ודרשהו יסופר לדור אחרון לשם ה' ולשבחו את אשר עשה לאותו זרע :

זרע יעבדנו . כל בני אדם שמאמינים בו ואשר עבדוהו מעולם אותם יחיה והם יספרו מעשה ה' להדור שאחריהם :

זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ: מני מתני' לא אבא יוסי בן חנן ולא ר"א בן יצחק איש כפר דרום ולא רבי ישמעאל דתניא אם יש לה זכות תולה לה שלשה חדשים כדי הכרת העובר דברי אבא יוסי בן חנן ר"א בן יצחק איש כפר דרום אומר ט' חדשים שנאמר ונקתה ונזרעה זרע ולהלן הוא אומר זרע יעבדנו יסופר זרע הראוי לספר רבי ישמעאל אומר שנים עשר חדש ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר דכתיב להן מלכא וגו'סוטה כ ע"ב

זרע אשר יעבדנו, הם הצדיקים העובדים את ה', רק הזרע הזה יסופר לה' לדור, רק זרע זה יבא במספר הדורות, כי הרשעים שלא עבדו אותו הם דומים כאלו לא היו במציאות כלל, ולא יספרם ה' במספר דורות עולם :

זרע. וכן מלת יסופר נמשך, (זרע) יבאו ויגידו צדקתו (יסופר) לעם נולד :

יבאו . הראשונים ויגידו צדקתו לעם הנולד כי עשה להם צדקה :

יבואו . הם יבואו ויגידו צדקתו לעם הנולד אחריהם : כי עשה . אשר עשה עמהם :

יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ: אתמר קטן מאימתי בא לעוה"ב ר' חייא ור"ש בר ר' חד אמר משעה שנולד וחד אמר משעה שסיפר מ"ד משעה שנולד שנא' יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה ומ"ד משעה שסיפר דכתיב זרע יעבדנו יסופר לה' לדור אתמר רבינא אמר משעה שנזרע דכתיב זרע יעבדנו ר"נ בר יצחק אמר משעה שנימול דכתיב עני אני וגוע מנוער נשאתי אימיך אפונה תנא משום ר"מ משעה שיאמר אמן שנא' פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמוני' אל תקרי שומר אמונים אלא שאומר אמן מאי אמן א"ר חנינא אל מלך נאמן וכו'.סנהדרין קי ע"ב

יבאו, (זרע) אשר יבואו ויגידו צדקתו (יסופר לה') לעם נולד כי עשה, רק הזרע אשר יבואו ויגידו צדקתו הוא יסופר לה' שהיה עם נולד בעולם אשר עשה אותו ויחשבהו ה' בין הנולדים מעשה ידיו אשר היו בעולם, אבל דשני ארץ היורדים עפר ולא חיו את נפשם, הם כאלו לא היו בעולם כלל :