מזמור לדוד . אמרו רבותינו כל מקום שנאמר מזמור לדוד מנגן ואח''כ שורה עליו שכינה מזמור להביא רוח הקודש לדוד , וכל שנאמר בו לדוד מזמור שרתה עליו שכינה ואח''כ אמר שירה : ה' רועי . במדבר הזה שאני הולך בו בטוח אני שלא אחסר כלום :

ה' רועי . על כי ה' רועה אותי א''כ בוודאי לא אהיה חסר מאומה כי הכל בידו :

מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר: ת"ר [כוס ] רביעי גומר עליו את ההלל ואומר הלל הגדול דברי ר"ט וי"א ה' רועי לא אחסר מהיכן הלל הגדול רבי יהודה אומר מהודו עד נהרות בבל ורבי יוחנן אומר משיר המעלות עד נהרות בבל רב אחא בר יעקב אמר מכי יעקב בחר לו יה עד נהרות בבל ולמה נקרא שמו הלל הגדול א"ר יוחנן מפני שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה וכו'.פסחים קיח ע"א

מזמור לדוד, במזמור הזה חרט את קורותיו מעת היותו רועה צאן במדבר עד שעלה למלוכה, תחלה ישקיף על ראשית ימי חייו עת התבודד עם הצאן במדבר, וידמה א''ע כצאן רועה על נאות דשא ואת ה' כרועה המשגיח עליו בעין חמלה, השנים האלה הם היו אצלו מבחר ימי חייו בעוד התבודד עם קונו, בעוד יזמר לפניו על הגיון בכנור נעים זמירות ישראל, בעוד לא נטל עליו כתר המלוכה להפרידו מן הדבקות עם ה', שכן מצאנו שגם אחרי מלכו קרא א''ע תמיד בשם עני ודל, כי זמן הזה היה הזמן המאושר אצלו, ובאשר היה רצון ה' להוציאו מחיי ההתבודדות לרעות צאן עמו, סבב סבובים שילקח לבית שאול להיות מנגן בכנור ושם נתן בלבו להלחם עם גלית ויהי לשם, ואז העלה עליו חמת שאול ויתן לו את בתו, במאה ערלות פלשתים, ואחר זה רדף אחריו להרגו, וכ''ז היו סבות אל הצלחתו עד שהגיע למלכות, וכ''ז היה נגד רצון דוד שהיה חפץ יותר בחיי ההתבודדות וזכר תמיד ירחי קדם הטובים בעיניו מכתר המלוכה, ונדמה בזה, כבן מלך יורש עצר אשר מאס בשבט מלכות ויבחר לחיות חיי הפרישות והנזירות בסוכת נוצר אשר עשה לו ביער בערב, וימן המלך אחד מעבדיו להצית אש בסוכתו, וכשהלך הנזיר לבקש מחסה מזרם הסית אותו א' מעבדי המלך שישב בבית קטן בנוי הנמצא ביער, אח''כ הציתו גם הבית הזה, ואחר העלהו לשבת בבית יותר טוב קרוב יותר אל העיר, וכן עשה לו כפעם בפעם עד שהתקרב יותר אל העיר והרגיל א''ע לשבת בבית יותר טוב עד ששב אל העיר ואל בית אביו, אז הבין הבן הנזיר שכל מה שקרה לו היה מתחבולות אביו להוציאו מחיי הפרישות וההתבודדות אל הנהגת המדינה, ויאמר אל אביו, דע כי הגם שגלגלת עמי עד שהביאותני עד הלום זו מלכות, בכל זאת דע כי בלבי הנני עוד נזיר אלהים כמקדם, כי כל הטוב והחסד שעשית עמי להביאני אל המלכות היא בעל כרחי, ואני לא אמוש גם בבית המלך מלהיות עובד ה' ונזיר וקדוש לפניו, ובזה נבא אל הבאור, ה' רועי, צייר ימי ילדותו, ודמה את עצמו לשה ואת ה' לרועה אותו במדבר, אומר הן ה' הוא רועי ובודאי לא אחסר דבר, כי איני צריך רק מרעה טובה ומים לשתות, ורועי ה'.

בנאות דשא . בנוה דשאין לפי שהתחיל לדמות מזונותיו למרעה בהמה שאמר ה' רועי נופל על הלשון של ה' רועי נאות דשא , ומזמור זה אמר דוד ביער חרת , למה נקרא שמו יער חרת שהיה מנוגב כחרס והרטיבו הקב''ה מטוב של העולם הבא ( מדרש תהלים ) :

בנאות . כרועה הרחמני המרביץ עדרו במקום דשא ולפי שהמשילו לרועה אמר לשון הנופל ברועה : מי מנוחות . כי מים הנחים המה צלולים משא''כ הרודפים כי יגרשו מימיו רפש וטיט :

בנאות . ענין מדור כמו נאות השלום ( ירמיה כ''ה ) : ירביצני . ענין השכיבה לנוח : ינהלני . ענין הנהגה כמו נהלת בעזך ( שמות ט''ו ) :

בנאות דשא ירביצני ועל מי מנוחות (ר''ל מים צלולים בלתי עכורים) ינהלני, עתה יחל לצייר עת הוציאהו ה' מן המצב הלז ויביאהו לבית שאול (שאז היה עדיין לפעמים רועה צאן אביו כמו שנזכר (ש''א י''ז) ושם נוססה בלבו קנאת ה' ללחום עם הפלשתי, ודמה מצבו זה כשה שהתחיל להיות שובב ופראי ולברוח מן הדשא על הרים שובבים, ועז''א גם בעת אשר.

נפשי ישובב . רוחי שהופג בצרות ובמנוסה ישובב לקדמותו : במעגלי צדק . בדרכי מישור שלא אפול ביד אויבי :

ינחני . ינהג אותי באורח ישר למען לא אכשל : למען שמו . להודיע רב השגחתו על יראיו :

ישובב . ענין הנחה והשקט :

נפשי ישובב, שה' עשה אותי שובב ופראי, גם זה היה מאת ה' שעי''ז ינחני במעגלי צדק, המעגל הוא הדרך הסבובי שסובב בעיגול עד שיגיע אל מחוז חפצו, ר''ל מה שנטיתי מן הדרך הישר אל המעגל היה במעגלי צדק כי צדק יקראהו לרגלו בתהלוכות אלה, למען שמו שבזה נתקדש שם שמים, וכ''ז היה בעצת עליון וחפצו, עתה יחל לצייר עת נרדף מפני שאול שבא כמה פעמים בסכנות עצומות עד שהיה כפשע בינו ובין המות, ומצייר שהשה הגיע ע''י השתובבותו אל מעונות אריות והררי נמרים אשר הוא מוכן בכל רגע להיות טרף לשיניהם, ועז''א :

ישובב. כמו בנים שובבים, במעגלי. הוא הדרך הסבובי כנ''ל (י''ז ה' ולקמן ק''מ ו') :

בגיא צלמות . בארץ חושך ועל מדבר זיף אמר , כל צלמות לשון חושך פירשו דונש בן לברט : שבטך ומשענתך . יסורים שבאו עלי ומשען שאני בטוח על חסדך שניהם ינחמוני שיהיו לי לסלוח עון ובטוח אני שתערוך לפני שלחן היא המלכות :

בגיא צלמות . בעמק אופל ר''ל במקום סכנה : לא אירא רע . ממקרה רעה : שבטך ומשענתך . מה שאתה מכה אותי בשבט של יסורין ותחזור ותסמוך אותי הם הם המנחמים אותי כי בזה אראה שלא עזבתני להמקרים :

צלמות . צלו של מות רצה לומר חשכת הקבר :

גם כי אלך בגיא צלמות, מ''מ לא אירא רע, כי אתה עמדי, יען שרואה שהרועה הולך אתו לשמרו, ונשא משלו כאלו הרועה ההולך אתו מחזיק בידו האחת שבט קטן בו יכה את השה להטותו אל דרך הנכונה, ובידו האחרת מחזיק את משענתו שהוא מטה עז שבו יבריח כל טורף ומשחית, ועז''א עת אראה שבטך ומשענתך, שני אלה המה ינחמוני, כי ידעתי שכל רע לא יקרב אלי, והמליצה שהיסורים המה לטובתו לנחותו ע''י בדרך הטוב, וה' משענתו בידו להציל אותו מכף כל אויביו ולכן בטח בה' תמיד :

דשנת בשמן ראשי . כבר נמשחתי על פיך למלך : כוסי רויה . לשון שובע :

תערוך . ועי''ז אבטח שעוד תערוך לפני שלחן במעדנים להתענג בהם : נגד צוררי . רצה לומר המה יראו בכבודי : דשנת . רצה לומר מאז משחת ראשי בשמן המשחה להיות מלך : כוסי רויה . הבטחתני להיות כוסי שבעה רצה לומר שאמלוך בכל אות נפשי ודברך הלא תקום :

דשנת . מלשון דשן ושמן : רויה . ענין שביעה כמו תלמיה רוה ( לקמן ס''ה ) :

תַּעֲרֹךְ לְפָנַי תניא איסי בן יהודה אומר מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב שנאמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי [וגו' כוסי רויה] אמר אביי ש"מ כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק שנא' כוסי רויה רויה בגימטריא הכי הוי וכו'.יומא עו ע"א

תערוך, עתה מצייר עת משחו אותו כל ישראל למלך, ומצייר שאז יצא ממעמדו הקודם שנדמה כשה הרועה בנאות דשא ושותה מי מנוחות, כי הערכת לפני שלחן, שלא אוכל עוד על הקרקע כשה רק על השלחן, שאיני עוד שה רק במדרגה אחרת כבן אדם אוכל על השלחן, וזה עשית נגד צוררי, שלא יכלו לעכב ע''ז כי גבר על בית שאול ואיש בושת, וגם דשנת בשמן ראשי, שכל ישראל משחו אותו בשמן למלך עליהם, ואיני שותה עוד מים כשה רק כוסי רויה ביין מלכות רב :

רויה, שביעה במשקה, שלא ישתה מן הנחל רק ירוה מן הכוס :

אך טוב . לא תבוא עלי עוד מאומה רע ואך הטוב והחסד ירדוף אחרי לבוא אלי . ושבתי . ישיבתי בבית ה' תהיה לאורך ימים ולא אהיה עוד מגורש ומטולטל :

אך, עתה יאמר הנזיר החסיד לאביו שבשמים, דע שכל מה שעשית להוציאני מחיי הפרישות והנזירות אל המלוכה היה בעל כרחי, ואני איני רוצה בשולחנם של מלכים, וגם עתה טוב וחסד ירדפוני, שאני אברח תמיד מן הטוב והחסד הזה והם רודפים אחרי שלא בטובתי, וזה יהיה כל ימי חיי, כי אני בוחר יותר לשבת בבית ה' לאורך ימים, לכן הגם שהביאתני עד המלוכה אשב תמיד בבית ה' ואחיה חיי הנזירות, והטוב והחסד יהיה כדבר הרודף אותי בעל כרחי, וגם יאמר כי מעתה רואה שמה שרדפו אותו אויביו כל ימי חייו היה אך טוב וחסד, כי ע''י הרדיפות האלה הגיע למלוכה, ובכ''ז ישב בבית ה', לארך ימים ולא יעזוב עבודתו ויראתו :

ושבתי. מענין השקטה ומנוחה, או מענין השבה, רצונו לומר שישוב אל הנזירות שהיה בה תחילה :