כי טוב זמרה . כי טוב לזמר לו :

כי טוב . כי הוא טוב : זמרה אלהינו . זמרה לאלהינו : כי נעים וגו' . על כי הוא נעים לזה נאוה לו תהלה :

נאוה . מלשון נאה ויפה כמו לישרים נאוה תהלה ( לעיל לג ) :

בונה . הוא הבונה לעתיד את ירושלים ואת ישראל הנדחים בקצה הארץ יכנס אליה :

יכנס . מלשון הכנסה ואסיפה וכן והמסכה צרה כהתכנס ( ישעיה נח ) :

בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהֹוָה: א"ר ששת פתח ברחם על עמך ישראל חותם במושיע ישראל פתח ברחם על ירושלים חותם בבונה ירושלים ורב נחמן אמר אפי' פתח ברחם על ישראל חותם בבונה ירושלים משום שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס אימתי בונה ירושלים ה' בזמן שנדחי ישראל יכנס וכו'.ברכות מט ע"א

נדחי ישראל יכנס. יש הבדל בין אסף ובין כנס, שהכונס הוא לתוך מקום משומר (יחזקאל כ''ב כ''א) ובאמת הקיבוץ והאסיפה של הגליות יהיה קודם בנין ירושלים כמ''ש בכ''מ (וחז''ל נחלקו בזה באמת) רק אחר שיבנה ירושלים יכנס אותם למקום מחיצות עיר חומה דלתים ובריח, שזה ענין הכינוס :

הרופא . הוא הרופא למי שלבו נשבר מרוב התוגה : ומחבש . עושה תחבושת לעצבותם ר''ל מעביר העצבון :

ומחבש . ענין קשירת המטלית על המכה כמו ולנשברת תחבש ( יחזקאל ל''ד ) :

מונה וגו' . ר''ל יודע הוא מספרם וקורא להם שמות לכ''א שם הנאה לו :

מונה . מלשון מנין :

מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים: אמר ליה כופר לרבן גמליאל כתיב מונה מספר לכוכבים מאי רבותיה אנא מצינא למימנא כוכבי אייתי חבושי שדינהו בארבילא וקא מהדר להו אמר ליה מנינהו א"ל אוקמינהו א"ל רקיע נמי הכי הדרא איכא דאמרי הכי א"ל מני לי כוכבי א"ל אימא לי ככיך ושיניך כמה הוה שדא ידיה לפומיה וקא מני להו א"ל דאיכא בפומיך לא ידעת דאיכא ברקיעא ידעת וכו'.סנהדרין לט ע"א

מונה וכו'. עמ''ש ישעיה מ' :

לתבונתו . לדברים שיש בהם תבונה הנמצאים אצלו אין מספר להם כי רבו מאד :

גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ: רב חיננא בר פפא רמי כתיב שדי לא מצאנוהו שגיא כח וכתיב גדול אדונינו ורב כח וכתיב ימינך ה' נאדרי בכח לא קשיא כאן בשעת הדין כאן בשעת מלחמה וכו'.עבודה זרה ד ע"א

מעודד . ענין רוממות וחוזק : עדי ארץ . עד ארץ :

ענו . הרימו קול לה' בהודא' על הטוב' :

ענו . ענין הרמת קול כמו וענו הלוים וגו' קול רם ( דברים כז ) :

ענו לה'. עי' פסוק א' :

הרים . לפי שא''א לחרוש ולזרוע שם בעבור הגובה לזה מצמיח שם חציר למאכל בהמה :

בעבים . בעננים : חציר . דשא ועשב :

לחמה . מאכלה : לבני עורב . פירשו רבותינו שהוא אכזרי על בניו והקב''ה מרחם עליהם ומזמין להם יתושין מתוך צואתם ונכנסין לתוך פיהם :

לחמה . חציר ההרים : לבני עורב וגו' . נותן מזון לבני עורב הקטנים אשר יצעקו בעבור חסרון המזון וזו על כי המה לבנים בקטנותם חושבים אבותיהם שאינם בניהם בעבור שינוי מראות הנוצות ואינם חוששים לזונם והקב''ה מזמין להם יתושים מתוך צואתם ואוכלים אותם :

לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ: ולימא עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה ועורבא בעי בניה והכתיב לבני עורב אשר יקראו לא קשיא הא בחיורי הא באוכמי וכו'כתובות מט ע"ב

(ט-י) אשר יקראו. יכריזו ויפרסמו המאמר הלז, והוא שלא בגבורת הסוס יחפץ, וכבר בארתי בס' התו''ה (ויקרא סי' כ''ו) שהרצון מורה על בחירה השכליית בדבר שהוא טוב, והחפץ מורה שיתאוה אל הדבר מצד נטיה נפשיית, ובגבורת הסוס בודאי לא ירצה מצד הטוב, לכן אמר שלא יחפוץ, ובשוקי האיש אמר שלא ירצה כי אין בו דבר טוב :

לא בגבורת הסוס יחפץ . הקב''ה : לא בשוקי האיש ירצה . ולא בקלות מרוצת שוקי האיש ירצה :

לא בגבורת . אינו חפץ במי שתולה בטחונו בגבורת הסוס לרוץ ולרדוף במלחמה : לא בשוקי . לא ירצה במי שבוטח בחוזק שוקיו לרוץ רגלי :

בשוקי . שוק הרגל :

רוצה . רק רוצה ה' ביריאיו וחוזר ומפרש שהם המיחלים לחסדו ואינם בוטחים בעצמם בחוזק השוק או בגבורת הסוס כי הבוטח באלו מסיר יראת ה' מעל פניו :

המיחלים . המקוים :

שבחי ירושלים . יושבי ירושלים : ציון . אתם יושבי ציון הללו את אלהיך :

שבחי. ההבדל בין שבח ותהלה למעלה קי''ז, ובין ה' ובין אלהינו בכל התנ''ך, ובין ציון וירושלים ישעיה סי' מ''א ובכ''מ בתנ''ך :

כי חזק . ולא יוכל האויב לכבשה מעתה : ברך . הוא ברך את הבנים אשר בקרבך ר''ל שיהו הבנים מרובים ויתגברו על האויב :

בריחי . כעין מטה ישימו אותו ברוחב השער לסגרו :

חלב חטים . טוב חטים שמנים :

השם גבולך . בגבולך שם שלום כי לא תבוא אליך מלחמה : חלב וגו' . ולא יאכלם האויב :

חלב . מיטב כמו ואכלו את חלב הארץ ( בראשית מה ) :

הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם: אמר רב יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כמשלם שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא בביתא וכו'.בבא מציעא נט ע"א חִטִּים: א"ר חייא בר אבא הרואה חטים בחלום ראה שלום שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך וכו'.ברכות נז ע"א

אמרתו . הוא המטר הבא במאמר פיו : עד מהרה . כאשר ישלחנו ירוץ מהרה לעשות שליחותו :

ירוץ . ענין מהירות ההליכה :

ירוץ דברו. הוא מ''ש ישלח דברו וימסם. והדיבור הוא פי' של האמירה, כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא ס' ג') שיפרש הגזרה ויתקנה :

כפור . גליז''א בלע''ז :

כצמר . לבן כצמר ועם שהצמר הוא פחות ממנו בלובן עם כל זה המשילו לצמר על כי אין מה בארץ יותר לבן מצמר להמשיל אליו וכן וקולו כקול מים רבים ( יחזקאל מג ) וכמוהו רבים : כפור . הוא הנופל מן השמים בשחר בזמן הקור המפוזר ע''פ האדמה כאפר המפוזר ולפי שאין הכפור לבן כמו השלג לכן דמהו לאפר :

כפור . כמו שלג נופל הוא בשחר בימי הקור וכן וכפור שמים מי ילדו ( איוב לח ) :

משליך קרחו כפתים . המים מגלידים ונעשין פתיתין פתיתין , ומדרש אגדה כפתים הכל לפי משא הבריות העני לפי חוסר מלבושיו מיקל עליו : מי יעמוד . שלא יהא צונן בקרתו :

משליך קרחו כפתים . ר''ל מקריש כל פני המים וכאילו השליך חתיכת קרח לכסות כל רוחב המים וארכו : לפני קרתו . לפני הקור הבא בגבורתו מי יוכל להתקיים אם לא יתחמם מדברים המחממים :

קרחו . הוא הגליד הנקפה והנקרש על פני המים בימי הקור וכן מבטן מי יצא הקרח ( שם ) : כפתים . ענין חתיכות כמו פתות אותה פתים ( ויקרא ב ) : קרתו . מלשון קור וצנה :

ישלח דברו וימסם . לאותם פתים : ישב רוחו . רוח מערבי להשבית הקרח ויזלו מים :

ישלח דברו . ר''ל ישלח המטר או חום השמש והם ממסים את השלג והכפור והקרח וכשהוא מנשב רוחו ימסו ויזלו מים :

וימסם . מלשון המסה והמגה : ישב . מלשון נשיבה והפחה כמו כי רוח ה' נשבה בו ( ישעיה מ ) : יזלו . מלשון הזלה ונטיפה :

מגיד וגו' . מוסב על מלת שבחי שאמר בתחלת הענין לומר שבחי את ה' על שהוא מגיד דברי תורה ליעקב : חוקיו וכו' . כפל הדבר במ''ש :

יעקב, ישראל. התבאר למעלה (י''ד ז') :

לא עשה כן . ליתן להם דברי התורה ולא הודיע להם את המשפטים כ''א לישראל לבדם : הללויה . לזה הללו את יה :

בל . עניינו כמו לא :

לֹא עָשָׂה כֵן: ואמר רבי אמי אין מוסרין דברי תורה לעובד כוכבים שנאמר לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וכו'.חגיגה יג ע"א