בית קודם הבא סימניה

תהלים-תהילים פרק-קלו

הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

כי לעולם חסדו . כי חסד ה' הוא דבר המתקיים לעולם ולא כן חסדו של ב''ו :

הוֹדוּ לַיְהֹוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: ת"ר רביעי גומר עליו את ההלל ואומר הלל הגדול דברי ר"ט וי"א ה' רועי לא אחסר מהיכן הלל הגדול רבי יהודה אומר מהודו עד נהרות בבל ורבי יוחנן אומר משיר המעלות עד נהרות בבל רב אחא בר יעקב אמר מכי יעקב בחר לו יה עד נהרות בבל ולמה נקרא שמו הלל הגדול א"ר יוחנן מפני שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה וכו'.פסחים קיח ע"א

{ב}

ה֭וֹדוּ לֵֽאלֹהֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

האלהים . הם מלאכי מעלה :

{ג}

ה֭וֹדוּ לַאֲדֹנֵ֣י הָאֲדֹנִ֑ים כִּ֖י לְעֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

האדונים . הם צבא השמים וכסיליהם שהם אדונים למשול בארץ וה' הוא אדון אליהם ולכל אשר יחפוץ יטם :

{ד}

לְעֹ֘שֵׂ֤ה נִפְלָא֣וֹת גְּדֹל֣וֹת לְבַדּ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

לעשה נפלאות גדולות לבדו . בראשונה לא נברא מלאך כשעשאן לנפלאות הללו השמים והארץ השמש והירח :

לעושה . מוסב על מלת הודו לומר הודו לעושה נפלאות גדולות וכן כולם : לבדו . ואינו צריך לעזר מלאכי מעלה :

{ה}

לְעֹשֵׂ֣ה הַ֭שָּׁמַיִם בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

{ו}

לְרֹקַ֣ע הָ֭אָרֶץ עַל־הַמָּ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

על המים . והוא נגד הטבע כי טבע המים לעלות ממעל לארץ :

לרוקע . ענין שטיחה ופרישה כמו וצורף בזהב ירקענו ( ישעיה מ ) :

לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: תניא ר' יוסי אומר אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות הארץ על מה עומדת על העמודים שנאמר המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון עמודים על המים שנאמר לרוקע הארץ על המים מים על ההרים שנאמרעל הרים יעמדו מים הרים ברוח שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח רוח בסערה שנאמר רוח סערה עושה דברו סערה תלויה בזרועו של הקב"ה שנאמר ומתחת זרועות עולם וחכ"א על י"ב עמודים עומדת שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל וי"א ז' עמודים שנאמר חצבה עמודיה שבעה ר"א בן שמוע אומר על עמוד אחד וצדיק שמו שנאמר וצדיק יסוד עולם וכו'.חגיגה יב ע"ב

{ז}

לְ֭עֹשֵׂה אוֹרִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

{ח}

אֶת־הַ֭שֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת בַּיּ֑וֹם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

את השמש . ר''ל הודו לעושה את השמש למשול ביום וקבע לו תחומו ולא יעבור :

{ט}

אֶת־הַיָּרֵ֣חַ וְ֭כוֹכָבִים לְמֶמְשְׁל֣וֹת בַּלָּ֑יְלָה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

{י}

לְמַכֵּ֣ה מִ֭צְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

למכה מצרים בבכוריהם . בכוריהם לא נאמר אלא בבכוריהם עמדו בכורים וקפחו שוקן של אביהם המעכבי' בישראל כששמעו נגע עשירי מפי משה :

בבכוריהם . ביד בכוריהם כי כאשר שמעו הבכורים ממכת בכורות עמדו על אבותיהם למהר לשלח את ישראל :

{יא}

וַיּוֹצֵ֣א יִ֭שְׂרָאֵל מִתּוֹכָ֑ם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

ויוצא . ר''ל הודו לאשר הוציא את ישראל מתוך מצרים :

{יב}

בְּיָ֣ד חֲ֭זָקָה וּבִזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

ביד . ר''ל הודו לאשר הוציא ביד חזקה ובזרוע נטויה והמשילו לגבור הנוטה בידו מול האויב בהלחמו עמו ואמר הודו לו על שהוציאם ביד רמה ולא כעבדים הבורחים :

{יג}

לְגֹזֵ֣ר יַם־ס֭וּף לִגְזָרִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

לגזרים . י''ב קרעים לי''ב שבטים :

לגזרים . לקרעים הרבה לכל שבט שביל לעצמו :

לגוזר . ענין כריתה וחתוך כמו וזרו את הילד ( מ''א ג' ) :

{יד}

וְהֶעֱבִ֣יר יִשְׂרָאֵ֣ל בְּתוֹכ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

והעביר . הודו לאשר העביר את ישראל בתוך הים :

{טו}

וְנִ֘עֵ֤ר פַּרְעֹ֣ה וְחֵיל֣וֹ בְיַם־ס֑וּף כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

ונער . הודו לאשר נער וטרד בתנועה חזקה את פרעה וגו' :

ונער . ענין תנועה חזקה כמו חצני נערתי ( נחמיה ה ) : וחילו . מל' חיל וצבא :

{טז}

לְמוֹלִ֣יךְ עַ֭מּוֹ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

למוליך . ר''ל היה מוליכם בדרך הישר ע''י עמוד הענן :

{יז}

לְ֭מַכֵּה מְלָכִ֣ים גְּדֹלִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

מלכים גדולים . כאן רמז ל''א מלכים והשוה להם פרעה וחילו ומכת מצרים למלכים אדירים קשים מהם שקול סיחון כנגד כלם כל אחד לעצמו וכן פירש למעלה לסיחון מלך האמרי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען , כן באגדה :

{יח}

וַֽ֭יַּהֲרֹג מְלָכִ֣ים אַדִּירִ֑ים כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

ויהרוג . הודו לאשר הרג מלכים אדירים של כנען והם המלכים הגדולים שזכר וכפל הדבר במ''ש :

{יט}

לְ֭סִיחוֹן מֶ֣לֶךְ הָאֱמֹרִ֑י כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

לסיחון . הודו לאשר הרג לסיחון וגו' ובעבור חזקו פרטו לעצמו :

{כ}

וּ֭לְעוֹג מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֑ן כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

ולעוג . הודו לאשר הרג גם לעוג וגו' ובעבור חזקו פרט גם אותו :

{כא}

וְנָתַ֣ן אַרְצָ֣ם לְנַחֲלָ֑ה כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

ונתן . הודו לאשר גם נתן ארצם לנחלה עם כי לא שאלו רק לעבור בגבולו :

{כב}

נַ֭חֲלָה לְיִשְׂרָאֵ֣ל עַבְדּ֑וֹ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

נחלה . הודו לאשר נתנם נחלה לכל ישראל עבדו כי לקיים שבועתו להאבות היה די אם היה נתנם להצדיקים שבדור :

{כג}

שֶׁ֭בְּשִׁפְלֵנוּ זָ֣כַר לָ֑נוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

שבשפלנו זכר לנו . במצרי' זכר לנו :

שבשפלנו . הודו לאשר זכר אותנו בעוד היינו בתכלית השפלות במצרים נבזים ומלוכלכים בעבודת פרך :

{כד}

וַיִּפְרְקֵ֥נוּ מִצָּרֵ֑ינוּ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

ויפרקנו . מתוכם והפליא לנו כל זה :

ויפרקנו . הודו לאשר פרק והושיע לנו מצרינו :

ויפרקנו . הוא תרגום של ישועה וכן פורק אין מידם ( איכה ה ) :

{כה}

נֹתֵ֣ן לֶ֭חֶם לְכָל־בָּשָׂ֑ר כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

נותן לחם . רמז כאן חסד ( כל המעשים ) :

נותן . הודו לנותן לחם לכל הבריות ומשגיח על הכל :

נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר: אמר רבי אלעזר א"ר אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום שלש פעמים מובטח לו שהוא בן העולם הבא מאי טעמא אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת נימא אשרי תמימי דרך דאתיא בתמניא אפין אלא משום דאית ביה פותח את ידך נימא הלל הגדול דכתיב ביה . נותן לחם לכל בשר אלא משום דאית ביה תרתי וכו'.ברכות ד ע"ב

{כו}

ה֭וֹדוּ לְאֵ֣ל הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃

הודו לאל השמים . המכין בהם מזון לכל בריה , עשרים וששה כי לעולם חסדו נאמרו במזמור זה כנגד עשרים וששה דורות שהיה העול' בלא תורה ונתקיים בחסדו של הקב''ה :

לאל השמים . לאל היושב בשמים העליון על כל :

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור