תהלים-תהילים פרק-קלז{א}
עַ֥ל נַהֲר֨וֹת ׀ בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם יָ֭שַׁבְנוּ גַּם־בָּכִ֑ינוּ בְּ֝זָכְרֵ֗נוּ אֶת־צִיּֽוֹן׃
על נהרות בבל שם ישבנו . כשירדנו לגולה ושאלם נבוכדנצר שישירו לו כמו שהיו משוררין על הדוכן :
על נהרות בבל . דוד צפה ברוה''ק אשר יגלה נ''נ את ישראל לבבל ואמר בלשון הלוים אשר יקוננו ויספרו את הקורות אותם בדרך ויאמרו הנה בהיותינו על נהרות בבל שם ישבנו ישיבה הראויה לגולים מוטה לארץ וגם בכינו על כי זכרנו את ציון החורבה והשוממה :
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן: ת"ר רביעי גומר עליו את ההלל ואומר הלל הגדול דברי ר"ט וי"א ה' רועי לא אחסר מהיכן הלל הגדול רבי יהודה אומר מהודו עד נהרות בבל ורבי יוחנן אומר משיר המעלות עד נהרות בבל רב אחא בר יעקב אמר מכי יעקב בחר לו יה עד נהרות בבל ולמה נקרא שמו הלל הגדול א"ר יוחנן מפני שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה וכו'.
פסחים קיח ע"א
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל: אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון מלמד שהראהו הקב"ה לדוד חורבן בית ראשון וחורבן בית שני חורבן בית ראשון שנאמר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בית שני דכתיב זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה וכו'.
גיטין נז ע"ב
{ב}
עַֽל־עֲרָבִ֥ים בְּתוֹכָ֑הּ תָּ֝לִ֗ינוּ כִּנֹּרוֹתֵֽינוּ׃
על ערבים . ערבי נחל :
על ערבים . על אילני ערבים שבנחל תלינו הכנורות שהיינו מנגנים בהם בבה''מ וכוונתם היה להעלימם מן העין תוך ענפי האילנות למען לא יראום האויב :
ערבים . שם אילן סרק הגדל אצל הנחלים כמו וערבי נחל ( ויקרא כג ) : תלינו . מלשון תליה :
{ג}
כִּ֤י שָׁ֨ם שְֽׁאֵל֪וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי־שִׁ֭יר וְתוֹלָלֵ֣ינוּ שִׂמְחָ֑ה שִׁ֥ירוּ לָ֝֗נוּ מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן׃
ותוללינו שמחה . מיני כלי זמר על שם שהם תולין ( שתולין ) אותם , כך פירשו מנחם , ותוללינו שמחה ותוללינו של שמחה , ויש לפתור תוללינו אויבינו שהם מהוללים ומשטים בנו לשון ומהוללי בי נשבעו ( לעיל קב ) :
כי שם . ר''ל טעם העלמתם היה כי שם שאלו השבאים מאתנו לנגן על הכנורות דברי שיר : ותוללנו . המהתלים והמלעיגים בנו שאלו דברי שמחה ואמרו לנו שירו לנו מן השיר אשר שוררתם בציון :
שובינו . מל' שבי : ותוללנו . מל' הוללות ולעג וכן מהוללי בי נשבעו ( לעיל ק''ב ) :
ותוללינו. כמו ושוללינו בחילוף תי''ו בשי''ן מעברית לארמית, כמו פשר פתר, ורש''י ז''ל פי' מענין מהוללי בי נשבעו :
{ד}
אֵ֗יךְ נָשִׁ֥יר אֶת־שִׁיר־יְהוָ֑ה עַ֝֗ל אַדְמַ֥ת נֵכָֽר׃
איך נשיר . ר''ל אמרנו אז בלבנו איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר שאינו מקום המקדש לפי שפחדנו פן יכופו אותנו לשורר לזה העלמנום מן העין ואמרנו שנאבדו בדרך :
אדמת נכר. אדמת אל נכר הפך שיר ה' :
{ה}
אִֽם־אֶשְׁכָּחֵ֥ךְ יְֽרוּשָׁלִָ֗ם תִּשְׁכַּ֥ח יְמִינִֽי׃
אם אשכחך ירושלים . כנסת ישראל אומרת כן :
אם אשכחך . ידבר בלשון בני הגולה שיאמרו אם אשכחך ירושלים אז הימין שלי תשכח את כוחה ואת תנועתה :
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם: א"ל רב אחא לרב נחמן בר יצחק מיום שחרב בית המקדש אין שחוק להקב"ה ומנלן דליכא שחוק אילימא מדכתיב ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה וגו' דלמא ההוא יומא ותו לא אלא דכתיב אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי דלמא שכחה הוא דליכא אבל שחוק מיהא איכא אלא מהא החשיתי מעולם אחריש אתאפק וגו'
עבודה זרה ג ע"ב
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם: עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט מאי היא אמר רב בת צדעא שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי וגו'
בבא בתרא ס ע"ב
{ו}
תִּדְבַּ֥ק־לְשׁוֹנִ֨י ׀ לְחִכִּי֮ אִם־לֹ֪א אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי אִם־לֹ֣א אַ֭עֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלִַ֑ם עַ֝֗ל רֹ֣אשׁ שִׂמְחָתִֽי׃
אם לא אעלה את ירושלים . את זכרון אבל חורבנה אעלה להזכירו בראש כל שמחתי :
תדבק . תהיה לשוני דבוקה לחכי לבל אוכל לדבר אם לא אזכיר אותך תמיד ואם לא אעלה את זכרון ירושלים בראש שמחתי ר''ל בתחילת השמחה אשים לה זכרון לבל אשכחה בעת תוקף השמחה :
על ראש . כמו בראש וכן עמדתם על חרבכם ( יחזקאל ל''ג ) ומשפטו בחרבכם :
{ז}
זְכֹ֤ר יְהוָ֨ה ׀ לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֮ י֤וֹם יְֽרוּשָׁ֫לִָ֥ם הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ ׀ עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ׃
ערו ערו . לשון חורבן וכן חומות בבל הרחבה ערער תתערער ( ירמיה נא נט ) וכן ערות יסוד ( חבקוק ג' ) ואינו נופל אלא על דבר שעוקרין שרשיו מהארץ :
זכור וגו' . לשלם להם גמול על זה : את יום ירושלים . מה שעשו בעת חורבן ירושלי' אשר אמרו לבבלי' החריבו והשחיתו עד שתגלו היסוד אשר בה והסיתו אותם לעקור את הכל :
ערו . ענין חורבן והשחתה כמו ערות יסוד ( חבקוק ג' ) :
ערו. מענין גילוי, שרשו ערה, או ההפך של מתערה כאזרח רענן, ועקרו השרש, כמו משרש מסקל :
{ח}
בַּת־בָּבֶ֗ל הַשְּׁד֫וּדָ֥ה אַשְׁרֵ֥י שֶׁיְשַׁלֶּם־לָ֑ךְ אֶת־גְּ֝מוּלֵ֗ךְ שֶׁגָּמַ֥לְתְּ לָֽנוּ׃
השדודה . אשר סופך להיות שדודה על ידי דריוש המדי : אשרי שישלם . משובח ומהולל יהיה זה אשר ישלם לך את גמולך הראוי לך כפי אשר גמלת לנו :
בת בבל . עדת בבל : השדודה . מלשון שדידה וגזל : שגמלת . לפעמים יאמר לשון גמול על תחלת עשיית הרעה וכן ואם גומלים אתם עלי ( יואל ד' ) :
בַּת בָּבֶל: אמר רבי אסי ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת עולא אמר תשעת קבין אמר רב כהנא ואיתימא שילא בר מרי מאי קראה בת בבל השדודה אשרי שישלם לך וגו' אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע:
גיטין נח ע"א
גמולך. עי' גדרו יואל ד' :
{ט}
אַשְׁרֵ֤י ׀ שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ אֶל־הַסָּֽלַע׃
אשר שיאחז . משובח ומהולל יהיה זה אשר יאחז בידו את עולליך וירצצם על פני הסלע :
ונפץ . ענין השבירה עם הרצוץ והפזור כמו ונפוץ הכדים ( שופטים ז' ) . עולליך . בניך הקטנים כמו עוללים ויונקים ( לעיל ח' ) :