תהלים-תהילים פרק-קכו{א}
שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת בְּשׁ֣וּב יְ֭הוָה אֶת־שִׁיבַ֣ת צִיּ֑וֹן הָ֝יִ֗ינוּ כְּחֹלְמִֽים׃
בשוב ה' את שיבת ציון . מגלות בבל היינו כחולמים :
בשוב . כאשר ישיב ה' מן גלות בבל את בני ציון יאמרו אז הנה כל הצרות שעברו הרי הם כאילו חלמנו חלום ר''ל לרוב הטובה שיהיה להם אז ידמה להם שלא היו הצרות באמת כ''א בחלום ראו כאלו מצרים להם :
בשוב . מלשון השבה : שיבת . מלשון שבי :
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהֹוָה: אמר ר' יוחנן כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אמר מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא יומא חד הוה אזל באורחא חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא אמר ליה האי עד כמה שנין טעין אמר ליה עד שבעין שנין אמר ליה פשיטא לך דחיית שבעין שנין אמר ליה האי [גברא] עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכי דשתלי לי אבהתי שתלי נמי לבראי וכו'
תענית כג ע"א
{ב}
אָ֤ז יִמָּלֵ֪א שְׂח֡וֹק פִּינוּ֮ וּלְשׁוֹנֵ֪נוּ רִ֫נָּ֥ה אָ֭ז יֹאמְר֣וּ בַגּוֹיִ֑ם הִגְדִּ֥יל יְ֝הוָ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת עִם־אֵֽלֶּה׃
הגדיל ה' . ר''ל הגדולות האלה הם מה' ולא באו במקרה :
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ: א"ר יוחנן משום רשב"י אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה שנאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אימתי בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה אמרו עליו על ר"ל שמימיו לא מלא שחוק פיו בעוה"ז מכי שמעה מר' יוחנן רביה:
ברכות לא ע"א
{ג}
הִגְדִּ֣יל יְ֭הוָה לַעֲשׂ֥וֹת עִמָּ֗נוּ הָיִ֥ינוּ שְׂמֵחִֽים׃
הגדיל ה' לעשות עמנו . כאילו ישיבו ישראל לומר הן אמת שה' הגדיל לעשות עמנו ובעבור בטחון הישועה ההיא היינו שמחים מאז עוד היינו בגולה :
{ד}
שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה אֶת־(שבותנו) [שְׁבִיתֵ֑נוּ] כַּאֲפִיקִ֥ים בַּנֶּֽגֶב׃
כאפיקים בנגב . כאפיקי מים בארץ יבשה שמלחלחין אותה כך נהיה מרטיבין בשובך את שבותינו אשר הזורעים בה בארץ ציה בדמעה דואגים שסבורים שמא לא תצמח , ברנה קוצרין על ידי אפיקי המים כשהם משולחין בה :
שובה ה' . עודם בגולה יאמרו השב בני הגולה למקומם ונהיה כאפיקים בנגב ר''ל כמים הנגרים בחוזק במקום נגובה ויבשה :
שובה . מלשון השבה : שביתנו . מלשון שבי : סאפיקים . עניינו מים הנגרים בחוזק כמו אפיקי מים ( לעיל מב ) : בנגב . ענין יובש כמו ארץ הנגב נתתני ( יהושע טו ) :
שׁוּבָה יְהֹוָה: אמר רבי יוחנן גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות שנאמר שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב ואין אפיקים אלא מטר שנאמר ויראו אפיקי ים וכו'.
תענית ח ע"ב
כאפיקים. אפיקי מים בארץ נגובה :
{ה}
הַזֹּרְעִ֥ים בְּדִמְעָ֗ה בְּרִנָּ֥ה יִקְצֹֽרוּ׃
הזורעים . אשר הזורעים במקום הנגוב ההוא הלא זרעו בדמעה בחשבם פן לא תצמח ויפסידו הזרע : ברנה יקצרו . כשבא שם אפיקי המים והצמיחה הנה יקצרו התבואה ברנה :
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה: נמצא עומר הקרב מתבואה של ששה חדשים קרב מתבואה של אחד עשר יום ועל אותו הדור הוא אומר הזורעים בדמעה ברנה יקצרו הלך ילך ובכה נושא משך הזרע וגו' מאי הלוך ילך ובכה נושא משך וגו' א"ר יהודה שור כשהוא חורש הולך ובוכה ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם וזהו בא יבא ברנה מאי נושא אלומותיו א"ר חסדא ואמרי לה במתניתא תנא קנה זרת שיבולת זרתים וכו'.
תענית ה ע"א
{ו}
הָ֘ל֤וֹךְ יֵלֵ֨ךְ ׀ וּבָכֹה֮ נֹשֵׂ֪א מֶֽשֶׁךְ־הַ֫זָּ֥רַע בֹּֽא־יָב֥וֹא בְרִנָּ֑ה נֹ֝שֵׂ֗א אֲלֻמֹּתָֽיו׃
הלוך ילך ובכה וגו' . כך ישראל זורעין לפני הקב''ה צדקה בדמעה בגלות וברנה יקצורו כשתשלם משכורתם לעתיד :
נושא משך הזרע . ר''ל בעת היה נושא משיכת והולכת הזרע אל השדה הלא ילך ויבכה מפחדו פן לא תצמח : בא יבא . אבל יבוא לביתו ברנה בעת ישא האלומות מן השדה אשר ברכו ה' והביא בו אפיקי המים והוא כפל ענין במ''ש ור''ל כן נהיה אנחנו עם כי בגולה אנו זורעים מעשה המצות בדמעה על כי חושבים אנחנו שח''ו אבדה תקותינו ובחנם כל מעשי המצות הנה כאשר בא יבוא זמן הגאולה אז נקבל הגמול בשמחה מרובה :
משך . מלשון משיכה והולכה : אלומותיו . ענין אגודות תבואה כמו מאלמים אלומים ( בראשית לז ) :
נושא משך הזרע. שימשך כפי מה שזרע לא יותר, וכינוי אלומותיו על הזרע :