לא לנו . לא בשבילנו ובכושר מעשינו תעשה עמנו : כי לשמך תן כבוד . כדי שלא יאמרו איה נא אלהיהם :

לא לנו . לא למען צדקותינו עשה רק תן כבוד לשמך להיות מכובד בעבור החסד וקיום האמת שתעשה ממנו :

לֹא לָנוּ יְהֹוָה לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ: עיין בפרק קמה פסוק כא. וכו'.פסחים קיז - ע"ב

לא לנו ה', מוסב על מ''ש ישראל ממשלותיו, ר''ל אז ממשלות של ה' שמשל על הטבע היו ישראל, שבעבורם נהיה זאת, אבל לא לנו תהיה ממשלות ה', ר''ל לא בעבורנו, כי אין אנו רואים לכך, כי אין אנחנו לקדשו כמו יהודה אז. - משיב לאמר, בכל זאת עתה לא לנו כי לשמך תן כבוד, עתה שכבר נקרא שמך עלינו שאתה משגיח בישראל ועושה להם נסים, צריך אתה לתת כבוד לשמך שלא יהיה חילול השם, על חסדך על אמתך, צריך אתה לעשות או מצד החסד בלא שום זכות והבטחה, כמו שהתחלת מציאת הנסים היו מצד החסד, או מצד האמת וההבטחה אחר שכבר הבטחת לנו להיות לנו לאלהים, כי.

על חסדך. בעבור חסדך, וההבדל בין חסד ואמת מבואר בכ''מ :

איה נא . איה אלהיהם מדוע לא יריב ריב עמו :

נא . עתה :

למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם, ובזה יהיה חילול השם אחר שכבר נתפרסם ביניהם שאתה אלהי ישראל ועושה להם נסים :

ואלהינו . אבל אלהינו יושב בשמים ואפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ''ש גבור למעלה ולזה עושה כל אשר חפץ וככחו אז כחו עתה ומוסב למעלה לומר תן כבוד לשמך ורמה ידך למען יסכר פיהם :

ואלהינו, (חלק ג עד לא המתים יהללו יה), בו יבאר שהשגחת ה' התמידית היא קיימת תמיד על עמו על איש ואיש מהם כפי עבודתו ומעלתו. - ואלהינו בשמים, משיב לאמר, אך הבל יאמרו העכו''ם איה אלהיהם ויחשבו שה' סלק את שכינתו אל השמים ועל השמים כבודו, כי אלהינו הגם שהוא בשמים בכל זה כל אשר חפץ עשה, הוא מנהיג ומושל ומשגיח כחפצו, אבל.

עצביהם . הן עצביהם של העובדי גלולים אין בהם ממש כי עשוים הם מכסף וזהב מעשה ידי אדם ולא אלהים המה :

עצביהם . כן תקרא צורת הגלולים :

עצביהם, של עכו''ם, הגם שאינם בשמים רק הם קרובים אצלם והם רואים את דמותם (שלכן קראם עצבים), בכ''ז לא יועילו למו, וחושב פחיתתם מצד החומר והצורה והפועל והתכלית, מצד החומר הם כסף וזהב, שהוא דומה שגרוע עוד מן העץ שיש בו נפש הצומחת, ומצד הפועל הם מעשי ידי אדם :

פה להם . עם כי יש להם פה הלא לא ידברו וגו' :

פה, מצד הצורה, שצורת האדם הוא הדבור, וצורת החי היא ההרגשה והתנועה, הם אין להם צורת הדבור כהאדם, כי פה להם ולא ידברו, ולא צורת החי להשתמש בהרגשת החושים, נגד חוש הראות עינים להם ולא יראו, נגד השמע.

יריחון . מלשון ריח :

אזנים להם ולא ישמעו, נגד חוש הריח אף להם ולא יריחון, ואמר בכולם פה להם, עינים להם, שגם זה חסרון בחק האלהות שיהיה לו כלים גשמיים אלה פה ועין אזן ואף, ובכ''ז לא ישיגו מהם הפעולות שיעשה בכלים האלה, ונגד חוש המשוש אמר.

ולא ימישון . לשון ימושני אבי ( בראשי' כ''ז ) :

ידיהם . עם כי ידיה' עשוים המה הלא לא ימששו בהם :

ימישון . מלשון משוש ונגיעה בדבר מה וכן אולי ימושני אבי ( בראשית כז ) . יהגו . ענינו קול צפצוף וכן אהגה כיונה ( ישעיה לח ) ר''ל אפילו קול צפצוף בעלמא אין בהם : בגרונם . בצוארם :

ידיהם ולא ימישון, וגם אין משמשים בכלי התנועה כי רגליהם לא יהלכו, וגם אין להם אפילו דבור פנימי והגיון בסתר, כי לא יהגו בגרונם, שההגיון הוא צפצוף חלוש ממוצע בין הדבור והשתיקה :

ימישון. ענין מישוש בידים, ומשתתף עם מששת את כל כלי. יהגו. הוא ממוצע בין הדבור והמחשבה, כמ''ש בפתיחה לס' מלות ההגיון :

כמוהם . קלל את העושים אותם לאלהים ואמר שיהיו כמותם לבל ידברו וגו' : כל . וכן יהיה כל הבוטח בהם :

כמוהם, ומצד התכלית שהיה הכונה להפיק מהם רצון ותשועה, כמוהם יהיו עושיהם שכן יהיו בין העושים ובין הבוטחים בם, אבל.

ישראל . אבל ישראל הוא בוטח בה' , כי מעולם הוא עזרם ומגינם ר''ל הוא למו כמו מגן על הלובשו :

ישראל בטח בה', הגם שאלהינו בשמים יבטחו בו, עזרם ומגנם הוא, מגנם להצילם מצרה, ועזרם להכניע את הצר :

(י-יא) בית אהרן, ומפרש שכל שיגדל הבטחון ומעלת הבוטח כן יגדל העזר וההגנה, עד שבית אהרן שגדול מעלתם ובטחונם מבית ישראל כן עזרם ומגנם הוא בעזר פרטי יתר על בית ישראל, וכן יראי ה' שגדול מעלתם מבית אהרן מצד שהם עובדים ע''י בחירתם בקדושה מופלגת יותר, יגדל עזרם ביחוד :

יראי ה' . אלו הגרים :

יראי ה' . המה חסידי או''ה :

ה' זכרנו . ה' אשר זכרנו מעולם הוא יברך וחוזר ומפרש את מי יברך ואמר יברך את בית ישראל וגו' :

ה', עפ''ז יאמר שה' ע''י זכרנו, ר''ל ע''י שיזכור אותנו ע''י הבטחון שאנו בוטחים בו, עי''כ יברך אותנו מחדש, וגם הברכה הזאת תהיה כפי הבטחון ומעלת הבוטח, שיברך את בית ישראל, ויברך בברכה מיוחדת גבוהה ממנה את בית אהרן וכן.

יברך יראי ה' בברכה מיוחדת יותר גדולה כפי מעלתם, ומוסיף כי (יברך) הקטנים עם הגדולים, שע''י שיברך את הגדולים בברכה פרטיית מיוחדת, תחול אח''כ הברכה הגדולה שברך את הגדולים גם על הקטנים, בענין שהברכה הגדולה שברך את יראי ה' תחול אח''כ גם על בית ישראל, (כמו שכתבתי בפסוק כי אצק מים על צמא ישעיה מ''ד, עי''ש) :

הקטנים. יברך הקטנים :

יוסף . בכל עת יוסף עליכם ברכה :

יוסף ה' עליכם, אולם אחר שע''י ברכת ה' את הגדולים יתברכו גם הקטנים בברכה זו, יהיה מוכרח להוסיף עוד ברכה יותר גבוהה על הגדולים ליתרון מעלתם שלא ישוו עם הקטנים, וע''כ יוסיף ה' עליכם ברכה גבוהה יותר, אבל גם בברכה שיוסיף שנית, יהיה ג''כ הדבר הזה שהקטנים יקבלו הברכה ע''י הגדולים, ועז''א עליכם ועל בניכם, שממילא תחול גם על בניכם, באופן שבכל פעם יצטרך להוסיף ברכה על הגדולים, והיא תשוב ותכלול גם את הקטנים, עד שיוסיף הברכה בתמידות לאין קץ :

ברוכים אתם . תהיו ברוכים לה' העושה שמים וארץ ור''ל יברך אתכם ויחזור ויברך :

ברוכים, וחוץ ממה שה' זכרנו יברך חוץ ממה שיברך אותנו ע''י הזכירה שיזכור אותנו, אתם ברוכים לה' מכבר, הברכה הכוללת שברך אתכם מעולם, והברכה הזאת היא מצד שהוא עושה שמים וארץ, ר''ל לא כדעת הגוים שהזכיר שחשבו שהשמים וארץ הם עשוים ועומדים מכבר ושאין ה' פועל בהם דבר רק שהמערכות הם לבדם מנהיגים את העולם ופועלים בארץ, רק ה' הוא עושה תמיד שמים וארץ, שהוא מחדש בהם בכל יום מעשה בראשית, והוא עושה השמים שמשפיע בם ההנהגה וההשפעה שישפיעו למטה, והוא עושה הארץ ומנהיג אותה בהנהגה מיוחדת השגחיית לפי הזכות והמעשה, ומפרש באיזה אופן הוא עושה שמים וארץ?

השמים . עם כי השמים המה שמים לה' מיוחד למכון שבתו מ''מ ישגיח בארץ ונתנה לבני אדם למי שישר בעיניו ותהיו אתם לברכה בקרב הארץ :

הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם ותניא ר' יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם וכו'.סוכה ה ע"א הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְי דאמר רבי חייא בר אבא פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים וכשמניחים אותו אומרים לה' הארץ ומלואה וגו' וכשמסלקין אותו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם אמרתי לו בני במה זכית לכך אמר לי קצב הייתי ומכל בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת אמרתי לו [אשריך שזכית] וברוך המקום שזיכך לכך וכו'.שבת קיט ע"א הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְי: אמר רבה אע"פ שאין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מידי מעשר שנאמר כי לי הארץ לי קדושת הארץ אבל יש קנין לעובד כוכבים בא"י לחפור בה בורות שיחין ומערות שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם וכו'.גיטין מז ע"א הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְי: ואמר רבי אלעזר כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם שנא' השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם וכו'.יבמות סג ע"א הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְהֹוָה: מנשה בא על אחותו אמון בא על אמו שנאמר כי הוא אמון הרבה אשמה רבי יוחנן ור"א חד אמר ששרף את התורה וחד אמר שבא על אמו אמרה לו אמו כלום יש לך הנאה ממקום שיצאת ממנו א"ל כלום אני עושה אלא להכעיס את בוראי כי אתא יהויקים אמר קמאי לא ידעי לארגוזי כלום אנו צריכין אלא לאורו יש לנו זהב פרויים שאנו משתמשין בו יטול אורו אמרו לו והלא כסף וזהב שלו הוא שנאמר לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות אמר להם כבר נתנו לנו שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני האדם וכו'.סנהדרין קג ע"ב וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם: אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים שנא' לה' הארץ ומלואה ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה וכו'.ברכות לה ע"א

השמים שמים לה', מה שהוא עושה השמים ומנהיג אותם זה הוא מתיחס לה' כפי רצונו והנהגתו הכוללת, שעפ''י החקים שיסד הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית, והארץ, מה שעושה הארץ ומנהיגה, זה נתן לבני אדם, שזה יהיה כפי מעשיהם הבחיריים, וכפי עבודתם או מרים שלפיהם הוא עושה הארץ ומנהיג אותה אם לשבט אם לחסד, ובזה סיים מה שהתחיל לאמר ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה, שהוא עושה ופועל תמיד כאשר חפץ :

לא המתים . הכופרים בה' העומדים למות מיתת עולם לא יהללו את יה על הטובה הבאה כי לא עליהם תהיה : ולא וגו' . כפל הדבר במלות שונות :

דומה . הוא הקבר שהוא מקום דממה ושתיקה ונשמת הרשע כאלו תרד אל הקבר עם הגוף ותאבד עם הגוף ונקרא יורד דומה בעבור זה :

לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָהּ שאול בשאילה זו לעילא מר' תנחום דמן נוי מהו לכבות בוצינא דנורא מקמי באישא בשבתא פתח ואמר אנת שלמה אן חכמתך אן סוכלתנותך לא דייך שדבריך סותרין דברי דוד אביך אלא שדבריך סותרין זה את זה דוד אביך אמר לא המתים יהללו יה ואת אמרת ושבח אני את המתים שכבר מתו וחזרת ואמרת כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת לא קשיא הא דקאמר דוד לא המתים יהללו יה הכי קאמר לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות קודם שימות שכיון שמת בטל מן התורה ומן המצות ואין להקב"ה שבח בו וכו'.שבת ל ע"א

לא, (חלק ד' עד אנה ה' כי אני עבדך) ע''פ ההקדמה הזאת מתחיל לספר מה שקרה לו ביחוד בענין חליו ואיך התיאש, וע''י תפלתו השיבו ה' לאיתנו, ואיך יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, ומקדים הקדמה לזה לאמר לא המתים יהללו יה, שאחר שחפץ ה' בעולמו הוא שיעבדו אותו ויודו לשמו, וזה לא יושג אחר המות כי לא המתים יהללוהו ולא היורדים דומה, ר''ל ששם הם דוממים ושובתים מפעולותיהם, ואי אפשר להם להלל, אבל.

(יז-יח) דומה. הוא הקבר שבו דוממים מפעולותיהם : יהללו, נברך. (כנ''ל קי''ג א') :

ואנחנו . אבל המאמינים בה' העומדים לחיים ולקבל טובה נברך את יה מעתה ועד עולם על הברכות והטובות הנוספות בכל עת ולזה הללו את יה בכל זמן :

ואנחנו החיים, לא לבד שנהלל כי גם נברך יה, שהברכה הוא מה שע''י מעשינו ישפיע תוספת שפע וברכה, ונברכהו שהוא מקור השפע והברכה, ע''פ הקדמה זו, שאין חפץ לה' במות חסידיו רק בחייהם שאז יברכוהו ויהללוהו, יספר לאמר: