מעם לועז . עם שפת לשון אחר שאינו לה''ק , וחבירו את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה וגו' ( שם לג ) , ונו''ן ולמד נחלפות זו בזו כמו נשכה שהוא לשכה בספר עזרא ( נחמיה יג ) :

בצאת . בעת יצאו ישראל ממצרים : בית יעקב . כפל הדבר במ''ש :

לועז . כל שפת לשון עם זולת לשון הקודש תקרא לועז ובמשנה קורין אותה ללועזות בלע''ז ( מגילה יז ) :

בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז: עיין בפרק קמה פסוק כא. הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם וכו'.פסחים קיז - ע"ב

בצאת, (חלק ב' עד ואלהינו בשמים), יספר כי ההשגחה הפרטית הזאת התחיל בישראל מעת שיצאו מארץ מצרים, שמאז הפלם ה' לחלקו ויצאו מהנהגת המערכת ואז הפליא עמהם בהנהגה נסיית באותות ומופתים עד שראו כולם שה' משגיח בעולם. עפ''ז יתרעם שהגם שעתה אין אנו ראויים לזה עפ''י מעשינו, למה לא יעשה בעבור שמו הגדול שלא יהיה חילול השם. בצאת ישראל ממצרים אז נעשה דבר זה מהנסים והנפלאות וההשגחה הפרטית, בית יעקב, מורה על ההמון, וזה הבדלו מן ישראל שמורה על אנשי המעלה, בית יעקב, ההמונים יצאו מעם לועז כי היו מעורבים עמהם, וישראל הגדולים כמו שבט לוי והזקנים לא היו מעורבים עמהם ויצאו רק מארץ מצרים :

ישראל, יעקב. ע''ל י''ד ז' :

היתה יהודה לקדשו . לקח יהודה לגורל חבלו וקדושתו ואף הם קדשו שמו בירידת הים כענין שנאמר ( לעיל ס''ח ) שרי יהודה רגמתם וכמו כן נדרש באגדה מקרא זה היתה יהודה לקדשו שקפץ נחשון לתוך הים ואמר אני ארד תחלה וזהו שאמר היתה יהודה לקדשו :

היתה . בעת ההיא נהיה יהודה עם קדושו וישראל בכללם עם ממשלתו :

היתה, ר''ל אז נהיתה הדבר הזה, יהודה לקדשו, מה שהתנהג ה' בקדשו זה גרם יהודה, שהקדושה אצל ה' מורה שמתרומם על ההנהגה הטבעיית להנהיג בדרך הקדוש כפי המעשים, זה גרם יהודה שמסר נפשו על קדושת השם, וכן התנהג ה' עמהם, וישראל גרם ממשלותיו, מה שהראה ה' ממשלותיו למשול על הטבע ולעשות נסים ונפלאות, זה נהיה ע''י ישראל, כי על ידי מעשיהם.

היתה. ר''ל היתה הדבר הזה, יהודה היה הסבה לקדשו, והקדושה אצל ה' מורה על התרוממות על הטבע, וכן הממשלה מציין זה (ע''ל קמ''ה י''ג) :

הירדן יסוב לאחור . שכל מימי בראשית נבקעו :

הים ראה . את ישראל באים אל תוך הים נס ממקומו ונעשה חרבה : הירדן . בימי יהושע סיבב הירדן לחזור לאחור לבלי לכת דרך מהלכו :

יסוב . מלשון סבוב :

הים ראה וינוס והירדן יסוב לאחור, וכבר בארתי בפי' יהושע שבירדן היה הנס רק מצד אחד שקמו נד אחד, כי היורדים מלמעלה למטה תמו נכרתו כפי הטבע, לכן אמר יסוב לאחור, אבל בים היה הנס משני צדדים לכן אמר וינוס :

ההרים רקדו . בשעת מתן תורה רקדו ההרים כאילים לגודל החרדה :

רקדו . קפצו :

ההרים הגדולים רקדו כאילים הגדולים, והגבעות שהם קטנות מהרים רקדו כבני צאן הקטנים, וזה ירמוז על סיני והר ההר והנסים שנעשו שם :

הרים, גבעות. עי' ישעיה ב' ב' :

מה לך הים . כאלו שואל אל הים מה לך כי תנוס מדוע זה תנוס הירדן לאחור :

(ה-ו) מה, שואל מה הוא הסבה לזה שהים והירדן וההרים שינו את ענינם הטבעיי? ומשיב.

ההרים . מה לכם ההרים כי תרקדו וגו' :

חולי ארץ . המחולל ארץ , יו''ד יתירה בו , כמו מגביהי משפילי וההפכי :

מלפני . כאילו ישיבו לומר אנו נסים וגו' מלפני פחד האדון החולל את הארץ . מלפני וגו' . כפל הדבר במלות שונות :

חולי . ענין יצירה כמו באין תהומות חוללתי ( משלי ח ) והיו''ד נוספת :

מלפני אדון, מפני שהאדון בעצמו ירד בכבודו להשגיח, לכן חולי ארץ, ומה היה הסבה שנתגלה האדון הזה? משיב מפני שהוא אלוה יעקב, שמבואר אצלי שכל מקום שיאמר אלהי יעקב ואלהי ישראל מורה על הקשר והקורבה שיש לו עם עם ישראל :

חולי. ציווי, וי''מ מקור והיו''ד לכינוי, הארץ משיבה לאמר החול שלי אני ארץ הוא מלפני אדון, ובא הטעם מלעיל מפני קירוב הטעם של מלת ארץ שהיא מלעיל :

למעינו מים . וי''ו יתירה כמו וי''ו של וחיתו יער ( לעיל ק''ד ) :

ההופכי . ההופך את הצור היבש להיות אגם מים : חלמיש . כפל הדבר במ''ש :

ההופכי . היו''ד יתירה : אגם מים . הוא מקום כניסת המים : חלמיש . הוא סלע קשה כמו ושמן מחלמיש צור ( דברים לב ) : למעינו . מל' מעין והוי''ו יתירה :

הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם: עיין בפרק קמה פסוק כא. וכו'.פסחים קיז - ע"ב

ההופכי, כבר בארתי למעלה סי' ע''ז על פסוק ראוך מים אלהים ראוך מים יחילו, שבעת נגלה ה' על הים לבקעו, נגלה כפי שהוא השורש ליסוד המים, ועי''כ בטל כח המים וטבעם לפני השורש, שעז''א שהמים ראוך בצורת מים ועי''כ יחילו, וז''ש שהיה נס מפני שנגלה עליו בשורש המים, עד שיהפך גם הצור לאגם מים, בכח שורש המים שנמצא אתו, והחלמיש קשה יותר מן הצור, וממליץ שהצור הקשה נהפך להיות אגם מים ומקום לח, והמעין של האגם, היה החלמיש שקשה עוד יותר מן הצור, שמן החלמיש, בא המעין אל האגם מים שנעשה מן הצור :

צור, חלמיש. חלמיש קשה מצור. ולמעינו. הכינוי מוסב על האגם, המעין של האגם יצא מן החלמיש :