הללויה . וחזר ופי' הללו עבדי ה' אבל לרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי :

הַלְלוּיָהּ אמר רבא הלכתא גיברתא איכא למשמע ממנהגא דהלילא הוא אומר הללויה והן אומרים הללויה מכאן שמצוה לענות הללויה הוא אומר הללו עבדי ה' והן אומרין הללויה מכאן שאם היה גדול מקרא אותו עונה אחריו הללויה וכו'סוכה לח ע"א הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי יְהֹוָה: רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן וכו'.מגילה יד ע"א

הללויה, המזמורים האלה לפי דעת ראב''ע בפ' ערבי פסחים, אמרם או תקנם חזקיה וסיעתו, והדברים מותאמים עם הענין הנאמר בם, שיש בהם תפלה על החולה, והודאה על הרפואה, וגם הודאה על מפלת האויב. ולדעת האומרים שנאמרו בזמן קדום מה שאירע לבנים אירע לאבות, שגם דוד בשעת חליו בקש עזר להצילו מיד אויב, כמו שנמצא בספר זה כמה פעמים. ואני אפרשהו על הנסים שאירעו לחזקיהו, באשר הקורות שבאו לו אז נמצאים בכתובים ומסכימים עם תוכן המזמורים ועם דעת חז''ל שנתקן בימיו, ופרטי הענין נחלקו לחמשה חלקים. - חלק א' עד בצאת ישראל ממצרים, ידבר על ההשגחה שה' משגיח בעולם השפל, הפך מדעת העכו''ם שמסר את ההנהגה אל מערכת הכוכבים, אמר הללו עבדי ה' שיהללו את שם ה' אולם הוסיף שמעתה לא די בהלל לבד, רק, יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם, כי יש הבדל בין ההלל ובין הברכה, שהתהלה היא מצד גדולתו ורוממותו, שבזה יודו גם העכו''ם וקראו לו אלהא דאלהיא, וחייבו לו התהלה והשבח, אבל לא הברכה, שהברכה מורה על השפע התמידית היוצאת ממנו ע''י השגחתו הפרטיית הם מכחישים זאת, על פי זה צוה לעבדי ה' שמעתה ועד עולם יהי ה' מבורך, ע''י שיספרו השגחתו הפרטיית, ולא די בהילול לבד, כי.

(א-ב) הללו, מבורך. עי' לקמן (קט''ו י''ז, קל''ד ב', קמ''ה א''ב) :

יהי . ר''ל אמרו בהלול יהי שם וכו' :

ממזרח . מפי היושבים במזרח וכו' מפי כולם מהולל שם ה' :

ממזרח שמש . ממקום זריחת השמש : עד מבואו . עד מקום שקיעתו והוא פאת המערב :

מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ: הלל מנלן רבה אמר דכתיב ממזרח שמש עד מבואו רב יוסף אמר זה היום עשה ה' רב אויא אמר יהי שם ה' מבורך ורב נחמן בר יצחק ואיתימא ר' אחא בר יעקב אמר מהכא מעתה ועד עולם וכו'.מגילה יז ע"א מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ: מנלן דאמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים לקריאת ההלל דכתיב ממזרח שמש עד מבואו (רבי יוסי) אומר זה היום עשה ה' ולנטילת לולב דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון וכו'.מגילה כ ע"ב

ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' שההילול כבר התפשט גם אצל העכו''ם שגם הם מהללים, אבל לא מברכים כי.

כבודו . משכן כבוד שכינתו הוא על השמים :

רם על כל גוים ה', שלדעתם הוא מתרומם מן העולם השפל ורק על השמים כבודו, ואין כבודו להשגיח בשפלים, וע''כ אין שמו מבורך אצלם, כי לפי דעתם הברכה והשפע תבא מן המערכה לא מה', אבל.

מי כה' אלהינו . בשמים ובארץ שהוא מגביהי לשבת ומשפיל לראות , מגביהי משפילי מקימי להושיבי מושיבי כלם יו''ד יתירה בהם :

מי כה' . מי עניו כמוהו כי אף אם אמנם הוא מגביה א''ע לשבת מעל השמים :

המגביהי . היו''ד יתירה וכן המשפילי מקימי להושיבי מושיבי ואמרו כי תוספת היודי''ן הוא מצחות הל' :

מי כה' אלהינו המגביהי לשבת (בשמים ובארץ) , המשפילי לראות בשמים ובארץ, ר''ל שגדלו הוא כ''כ בלתי בעל תכלית, עד שאין הבדל אצלו בין השמים והארץ, שכמו שמגביה לשבת מן הארץ כן מגביה לשבת מן השמים, וכמו שצריך להשפיל לראות בארץ כן צריך להשפיל לראות בשמים, שלפי גדלו הבלתי בעל תכלית אין הבדל בין השמים והארץ אצלו, ולא יתכן לאמר שהוא קרוב אל השמים יותר מאל הארץ :

המגביהי. כל אלה היודי''ן נוספות, ולדעתי היו''ד הנוסף מורה כעין תואר על קביעות הפעולה. שוכני סנה. חוצבי מרום קברו, וכדומה :

המשפילי . הוא משפיל עיניו להשגיח על כל הנעשה בשמים ובארץ כי למול רוממתו אף השמים תחשב לאין :

מקימי . בהשגחתו מקים את הדל מן העפר : מאשפות . כפל הדבר במ''ש :

מאשפות . ענין דומן וזבל :

מְקִימִי מֵעָפָר ר' ירמיה הוה ליה מילתא לר' אבא בהדיה אזל איתיב אדשא דר' אבא בהדי דשדיא אמתיה מיא מטא זרזיפי דמיא ארישא אמר עשאוני כאשפה קרא אנפשיה מאשפות ירים אביון וכו'יומא פז ע"א

מקימי, באר איך השגחתו משתלשלת עד השפל שבשפלים עד שיקים מעפר דל, ונגד מה שהיו אומרים שהעושר והריש והבנים והעקרות תלוי במזל ובמערכה, אומר כי לא כן הוא, ששני אלה תלויים בהשגחת ה', כמ''ש מה הקב''ה עושה. ? עושה סולמות ברקיע מוריש לזה ומעשיר לזה, מה הקב''ה עושה. ? מזווג זווגים בת פלוני לפלוני, ועז''א שמקים את הדל מעפר, הגם שיחוייב לפי המערכת שיהיה בשפל המדרגה, ומוסיף שגם את האביון שהוא גרוע מדל, יקים מאשפות שהוא שפל יותר מעפר, ולא לבד שיקים אותו, כי גם מאשפות ירים אביון להושיבו ברום עולם :

דל, אביון. אביון גרוע מדל שאין לו מאומה, וירים מוסיף על מקים :

להושיבי . ועוד מרבה כבודם עד כי ישבו עם נדיבים וחזר ופירש עם נדיבי עמו והמה המעולים שבנדיבים :

להושיבי, שירים אותו עד שישב עם נדיבים, ויותר מזה שיושיב אותו עם נדיבי עמו, כי בקל יכבדוהו אם ילך למקום שאין מכירים אותו שהיה בשפל המדרגה, וה' יושיבהו עם נדיבים של בני עמו, הגם שמכירים שפלתו הקודם שזה פלא יותר :

עקרת הבית . ציון שהיא כעקרה יושיבנה : אם הבנים שמחה . כי חלה גם ילדה ציון את בניה , ( ישעי' סו ) :

מושיבי . הוא מושיב את העקרה בבית כי בעודה עקרה שבתה הבית מעט פעם בחוץ פעם ברחובות להפג צערה וה' בהשגחתו פותח רחמה ותלד ותשב בבית ותהיה א''כ אם הבנים שמחה בהיותה יושבת בביתה עם בניה : הללויה . בעבור כל זה הללו את יה :

אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ: דאמר ר' חמא בר חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ונולדה בין החומות דכתיב אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים והורתה שלא במצרים ואמאי קרו לה בת אמר רב יהודה בר זבידא מלמד שנולדו בה סימני נערות נתעדן הבשר נתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו ויקח ויחזור מיבעי ליה אמר רב יהודה בר זבידא מלמד שעשה לה מעשה לקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים משוררים לפניה ומלאכי שרת אומרים אם הבנים שמחה להלן מנאן הכתוב דרך גדולתן וכאן דרך חכמתן וכו'.בבא בתרא קכ ע"א אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ: ורב יהודה אמר זו אשה ושבעה בניה אתיוהו קמא לקמיה דקיסר אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה אנכי ה' אלהיך אפקוהו וקטלוהו ואתיוהו לאידך לקמיה דקיסר אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה זובח לאלהים יחרם אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה לא תשתחוה לאל אחר אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד אפקוהו וקטלוהו אתיוהו לאידך אמרו ליה פלח לעבודת כוכבים אמר להו כתוב בתורה את ה' האמרת וגו' וה' האמירך היום כבר נשבענו להקדוש ברוך הוא שאין אנו מעבירין אותו באל אחר ואף הוא נשבע לנו שאין מעביר אותנו באומה אחרת א"ל קיסר אישדי לך גושפנקא וגחין ושקליה כי היכי דלימרו קביל עליה הרמנא דמלכא א"ל חבל עלך קיסר חבל עלך קיסר על כבוד עצמך כך על כבוד הקב"ה על אחת כמה וכמה אפקוהו למיקטליה אמרה להו אימיה יהבוהו ניהלי ואינשקיה פורתא אמרה לו בניי לכו ואמרו לאברהם אביכם אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות אף היא עלתה לגג ונפלה ומתה יצתה בת קול ואמרה אם הבנים שמחה וכו'.גיטין נז ע"ב אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ: תנא עמרם גדול הדור היה כיון (שראה שאמר) פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו אמר לשוא אנו עמלין עמד וגירש את אשתו עמדו כולן וגירשו את נשותיהן אמרה לו בתו אבא קשה גזירתך יותר משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקיבות פרעה לא גזר אלא בעוה"ז ואתה בעוה"ז ולעוה"ב פרעה הרשע ספק מתקיימת גזירתו ספק אינה מתקיימת אתה צדיק בודאי שגזירתך מתקיימת שנאמר ותגזר אומר ויקם לך עמד והחזיר את אשתו עמדו כולן והחזירו את נשותיהן ויקח ויחזור מיבעי ליה א"ר יהודה בר זבינא שעשה לו מעשה ליקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדין לפניה ומלאכי השרת אמרו אם הבנים שמחה את בת לוי אפשר בת מאה ושלשים שנה הויא וקרי לה בת דא"ר חמא בר' חנינא זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות שנאמר אשר ילדה אותה ללוי במצרים לידתה במצרים ואין הורתה במצרים וכו'.סוטה יב ע"א מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּיָהּ: עיין בפרק קמה פסוק כא. וכו'.פסחים קיז - ע"ב

מושיבי, וגם העקרת של הבית, האשה ששתתה כוס עקרים, (כי היה להם אשה מיוחדת לנוי והיא היתה שותה כוס עקרים שלא תלד) בכ''ז ירפא אותה בהשגחתו עד שתהיה אם הבנים שמחה :

עקרת. מלה סמוכה העקרת של הבית :