ברכי נפשי . חמשה ברכי נפשי יש כאן כנגד חמשה עולמו' שאדם דר בהם כמו שאמרו רבותינו במסכ' ברכות דר במעי אמו ינק משדי אמו וכן כלם :

וכל קרבי . איברי הפנימים גם המה יברכו את שם קדשו :

קרבי . הם האיברים הפנימים כמו וקרבי לקיר חרש ( ישעיה וז ) :

לְדָוִד בָּרֲכִי נַפְשִׁי: אמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כנגד מי אמר שלמה מקרא זה לא אמרו אלא כנגד דוד אביו שדר בחמשה עולמים ואמר שירה דר במעי אמו ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו יצא לאויר העולם ונסתכל בכוכבים ומזלות ואמר שירה שנאמר ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברכו ה' כל צבאיו וגו' וכו' נסתכל ביום המיתה ואמר שירה שנאמר ברכי נפשי את ה' ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת מאי משמע דעל יום המיתה נאמר אמר רבה בר רב שילא מסיפא דעניינא דכתיב תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון וגו'ברכות י ע"א

לדוד, ידבר על הנהגת ה' וחסדיו עם נפש האדם הרוחנית, איך חושב מחשבות בל ידח ממנו נדח. ברכי נפשי את ה', יאמר אל נפשו הרוחנית שהיא בת אלהים וחלק אלוה ממעל, שתברך את ה' על החסדים שעושה עמה, וכל קרבי, הוא הגוף שהוא לבוש אל הנפש, יברכו את שם קדשו, כי הגוף החומרי לא ישיג את ה' בעצמו כמו שתשיגהו הנפש הרוחניית, רק כשומע את שמו מרחוק, ויברך את פרסום שמו מרחוק :

ה', שם קדשו. השם יבוא לרוב בשאינו מכיר הדבר עצמו רק לשמע שמו מרחוק, עי' למעלה (ט' י''ח, ס''ו ד', ע''ו ב') ובכ''מ :

כל גמוליו . גמול טובה שגמל עמך :

ברכי נפשי את ה', היא ברכה פרטית על החסד שעושה עמה ביחוד, ואל תשכחי כל גמוליו, שהגמול הוא מה שעושה מפני התפעליות של אהבה שי''ל אל הנפש, שעי''ז הוא מקבלה בתשובה וסולח לעונה כמו שיפרש, וחז''ל אמרו (בברכות יו''ד) שעשה לה דדים במקום בינה (כי התשובה יונקת מבינה כנודע וכמ''ש ולבבו יבין ושב ורפא לו) טעמא מאי חד אמר שלא יסתכל במקום ערוה (תשובה מן העינים אשר זונים אחרי מינות), וחד אמר שלא יינק ממקום הטנופת (תשובה על חטא הבא ע''י כח התאוה) :

עונכי . עונך והיו''ד יתירה וכן תחלואיכי חייכי המעטרכי נעוריכי בכולם היו''ד יתירה והיא דרך צחות הלשון :

הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי: אמר ר' אלכסנדרי א"ר חייא בר אבא אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו שנאמר הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי וכו'.נדרים מא ע"א הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי: אי הכי לימא רפואה בתרה דתשובה לא ס"ד דכתיב וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ומאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא כתב קרא אחרינא הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי למימרא דגאולה ורפואה בתר סליחה היא והכתיב ושב ורפא לו ההוא לאו רפואה דתחלואים היא אלא רפואה דסליחה היא וכו'.מגילה טז ע"ב

הסולח, מפרש מ''ש כל גמוליו, מה שסולח לכל עונכי, ובזה הוא רופא לכל תחלואיכי, כי העון הוא חולי הנפש, וכמ''ש הרמב''ם בשמונה פרקיו שיש לנפש בריאות וחולי כמו שיש לגוף בריאות וחולי :

המעטרכי . מל' עטרה :

הגואל, ובזה גואל חיי הנפש שלא תרד שחת לשאול ואבדון, וגם מעטרכי חסד ורחמים, ומפרש, שמעטר אותה בחסד במה שהוא.

תתחדש כנשר נעוריכי . כנשר הזה שמחדש כנפיו ונוצה משנה לשנה , ויש מדרש אגדה על מין נשר שכשמזקין חוזר לנערותו :

כנשר . כמו הנשר מחדש כנפיו מעשר שנים לעשר שנים חוזר הוא לימי נעוריו כן תתחדש ימי נעורים באמיץ כח ובבריאות :

עדיך . הפה תקרא כן כמו עדיו לבלום ( לעיל ל''ב ) :

המשביע בטוב עדיך, שבעודה כלואה בגוי' משביעה אותה בטוב נפשי, מה שנתן לה תורה ומצות שהם מזון הנפש מצד חסדי ה' עליה, ונגד מ''ש המעטרכי רחמים, מפרש תתחדש כנשר נעוריכי, שבעת תצא מן הגוף תתחדש כנשר אשר ימרטו נוצותיו ויתחדש בנוצות וכנפים חדשים בם יגביה עוף לשמים, כן אחר שתפשט גופה העפרורי תלבש מחלצות בם תעוף אל מעונה ואל בית אביה :

עדיך. מלשון עוד, מציין המציאות שהיא עודה בעולם :

ומשפטים . עושה משפט לכל עשוקים :

עשוקים . מלשון עושק וגזל :

עושה צדקות ה', הגם שמצד המשפט ודין הגמור היה מחויב שהנפש החטאת היא תמות, אינו מתנהג עמה במדת המשפט רק עפ''י הצדקה העליונה, אשר לא תשקיף על מעשה האדם ועל מדת הדין רק יתחסד עמה כפי מדת צדקתו, ומשפטים לכל עשוקים ובמדת המשפטים לא יתנהג רק במה שחטא בין אדם לחברו, שבזה יעשה משפט לעשוקים כפי מדת הדין, ואין מועיל תשובה עד שישיב את העשק :

צדקות ומשפטים, הבדלם מבואר בכ''מ עי' ישעיה נ''ט :

יודיע דרכיו . מודיע דרכיו למשה :

יודיע . דרכי טובו הודיע למשה : לבני וגו' . כפל הדבר במ''ש :

עלילותיו . מעשיו :

(ז-ח) יודיע, וזאת הודיע למשה שזה מרדכי ה' שהוא רחום וחנון ארך אפים שכ''ז ממדת הצדקה העליונה, וה' הולך בדרכים הללו, ויש הבדל בין דרכים ובין עלילות, שהעלילות הם הפועלות הצומחות מתכונות נפשיות, והנה ב''י הם חושבים שמה שהוא רחום וחנון היה אצלו כעלילות ותכונות נפשיות, שמתפלל ממדת הרחמים או ממדת החנינה, כי מדות האלה אצל בני אדם שרשם הם מתכונות נפשיות, ע''י שיתעורר לרחמים וחמלה, ונאמרו להם על השי''ת כדי לשבר את האזן כפי מה שהם אצל בשר ודם, עד שהם חושבים שהם עלילות והתפעליות נפשיות, כלשון בני אדם שמרחמים ומאריכים אף, אבל למשה הודיע דרכיו, שה' לא יתפעל משום דבר, ואין הרחמים הנאמרים עליו ית' כמו הרחמים הנאמרים אצלינו, רק הם אצלו דרכים ומנהגים קבועים והוא ית' בלתי מתפעל ומשתנה משום דבר :

דרכיו, עלילותיו. דרך הוא המנהג, ועלילה היא הפעולה ששרשה מתכונת נפשיית (כמ''ש ירמיה י''ח א'), וזה המבדיל בין עלילה ובין מעשה ופעולה, וגם ר''ל למשה הודיע דרכיו הפנימים, ובני ישראל ישיגו עת יצא מכח אל הפועל וידעו הכחות ע''י הפעולות :

רחום וגו' . ר''ל ואלו הם דרכי טובו , רחום וגו' :

לא לנצח יריב . אף אם יריב עם החוטאים מ''מ לא לנצח יריב כי ישוב ירחם :

יטור . ענין שמירת האיבה בלב כמו לא תקום ולא תטור ( ויקרא יט ) :

לא לנצח יריב, יש הבדל בין לנצח ובין לעולם, שלעולם מציין העולם של הגוף, ולנצח מציין הנצחיות של הנפש, ויש הבדל בין יריב ובין יטור, שיריב הוא שיריב עמו ומעניש אותו, והנוטר שומר השנאה בלב ואינו מעניש תיכף, אומר שמחסדי ה' שעת יריב עם האדם ומעניש אותו לא יריב עמו בעולם הבא להכרית את נצחיות הנפש רק יריב עמו בעולם הזה, ומשלם לו ענשו פה שהוא עולם זמני לא נצחי, כדי שלא יעניש את הנפש שעונשה נוגע בנצחיותה שהיא לנצח, ולכן לא יטור השנאה לעולם בלב, רק יריב ויעניש בעולם הזה כדי שלא יצטרך לענשו בעולם הבא :

לעולם, לנצח, יריב, יטור. עי' ירמיה ג' :

לא כחטאינו . אף גמול העונש לא יעשה בערך החטא :

גמל . ענין תשלום השכר :

לא, יש הבדל בין החטא ובין העון, שהחטא הוא מצד השוגג או ע''י התאוה והעון הוא ע''י עוות השכל שכופר במצוה או במצוה עליה, ויש הבדל בין עשה ובין גמל, שהגמול הוא לפי התפעליות אהבה או איבה, והנה על החטא לא שייך התפעליות שנאה ואיבה, כי הי' כמוכרח ע''י התאוה או השגגה, ועז''א שלא עשה לנו כחטאינו שלא העניש כפי החטא, ומוסיף שגם על העון שהיא במזיד, שע''ז שייך גמול, שיגמלהו כפי שנאתו עפ''י שעשה להכעיס ובשאט נפש, בכ''ז לא כעונותינו גמל עלינו, ובזה מפרש מדת ארך אפים שהזכיר בפסוק ח' :

כחטאינו, כעונותינו. הבדלם מבואר בכ''מ. עשה, גמל. כ''מ שנאמר גמול נקשר עמו הפעליות אהבה או איבה, עי' למעלה י''ח כ''א :

כגבוה . כערך רוב גבהות השמים על הארץ כן הוא רוב התגברות חסדו על יריאיו כי אף אם חטאו ליראים יתחשבו מול הסרים מה' :

כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ: תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלין בה חמה במערב הכל מסתכלין בה חמה באמצע רקיע אין הכל מסתכלין בה וחכמים אומרים זה וזה כאחד שוין שנאמר כגבוה שמים על הארץ [וגו'] כרחוק מזרח ממערב ואי חד מינייהו נפיש נכתוב תרווייהו כי ההוא דנפיש ואלא חמה באמצע רקיע מ"ט אין הכל מסתכלין בה משום דקאי להדיא ולא כסי ליה מידי וכו'.תמיד לא ע"ב כִּי כִגְבֹהַּ שָׁמַיִם: אמר רב חסדא על הארץ בשיטה אחרונה א"ד בסוף שיטה ואיכא דאמרי בתחלת שיטה מ"ד בסוף שיטה כגבוה שמים על הארץ ומ"ד בתחילת שיטה כי היכי דמרחקא שמים מארץ א"ר חלבו חזינא ליה לרב הונא דכריך לה מאחד כלפי שמע ועושה פרשיותיה סתומות וכו'.מנחות לא ע"ב

כי כגבוה שמים על הארץ, כמו שמה שנאמר שהשמים גבוהים מן הארץ לא יכנס בגדר ההצטרפות כלל, שלא יתכן לאמר שדבר אחד גבוה מחברו רק אם גם השני יש לו איזה גובה, לא כן בזה שהשמים גבוהים והארץ בתכלית המטה, כן באופן זה גבר חסדו על יראיו, שאינו לפי ערכם וזכותם, עד שנאמר שנתן להם חסד יותר מן הראוי לפי מעשיהם, רק הוא חסד גמור שאין להם הכנה וזכות כלל לזה, כי מעשיהם שפלים בתכלית, ואין להם ערך כלל נגד חסדי ה' הגבוהים מעל גבוה, (ובזה פירש מדת רב חסד שהזכיר) :

הרחיק . כי מעביר ראשון ראשון ומוחל עליהם :

כרחק מזרח ממערב, הנה יש רוחב של מערב ממזרח ורוחק של מזרח ממערב, ר''ל שבצד ההילוך היומי שהשמש הולכת בכל יום ממזרח למערב, מזרח הוא העקר, ונופל על הלשון לאמר כרחוק מזרח ממערב, אבל בצד ההילוך השנתיי שבו תסבב השמש בגלגלה ממערב למזרח, מערב הוא העקר ויפול על הלשון לאמר כרחוק מזרח ממערב, ור''ל שפשעינו רחוקים ממנו רוחק גדול כמו הרוחק של מזרח ממערב שהוא מהלך של שס''ה ימים, לא כרוחק של מערב ממזרח שהוא רק מהלך של יום אחד. והמליצה בזה, כי ידוע דעת הקדמונים שתנועת השמש העצמיית היא ממערב למזרח, רק שגלגל היומי מכריח אותה ומסבב אותה בכל יום ממזרח למערב, והיא עצמה תלך בגלגלה ממערב למזרח, ובזה נראה שתנועתה העצמיית היא כבדה מאד ועצלה, אבל התנועה ההכרחית היא נמהרה, וכן הוא בתנועת נפש האדם שתנועתה העצמיית שתלך בדרכי ה' ולשלמותה ואשרה העצמיי היא עצלה מאד, יען שתנועתה ההכרחיית שיניע אותה היצר להבל העולם שהיא חוץ מטבעה, היא נמהרה מאד, ובא בכח גדול וביד חזקה, ומצד זה ירחיק ממנו את פשעינו, שאינם התנועה העצמיית לנו רק התנועה ההכרחיית, כרחוק מזרח ממערב שג''כ התנועה העצמיית כבדה מאד, (וזה ממדת החנינה שחשב בפ' ח') :

כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים: למחר אמר להו לרבנן נפתח ברבוותא אחאב אח לשמים אב לעבודת כוכבים אח לשמים דכתיב אח לצרה יולד אב לעבודת כוכבים דכתיב כרחם אב על בנים וכו'.סנהדרין קב ע"ב

כרחם אב על בנים, שזה בא אם מפני הקורבה הטבעיית שי''ל עמהם, אם מפני שיודע טבעם ותכונותיהם שהם שובבים בטבעם ודנם לכף זכות, כן רחם ה' על יראיו, מצד שהנפש חלק אלוה וי''ל קורבה עמה, ומצד שיודע שהגוף מעכב בעדה מלכת בדרכי ה', (וזה ממדת רחום) :

זכור כי עפר אנחנו . זכור הוא ולא שכח שאנחנו עפר ויודע שאנוש כחצר ימיו וגו' :

יצרנו . יצירתנו אשר הוא מעפר וא''א להפרד מכל וכל מתאוות הגוף : זכור . ותמיד זכור לפניו שאנחנו עפר וכפל הדבר במ''ש :

יצרנו . מלשון יצירה ובריאה :

כי, מבאר מפני שמכיר ויודע סבת מהירת התנועה ההכרחיות אל החטא, כי הוא ידע יצרנו, שיצר הלב מניע את הנפש הפך מדרכי ה', וה' יודע, {{{א}}} כח היצר שתנועתו חזקה מאד ושולט על כחות הנפשיות, {{{ב}}} יודע עצלות התנוה העצמיית של הנפש, מפני כי עפר אנחנו, והעפר מכביד על הנפש וקשה לה להניע אותו, ר''ל שנקל מאד אל הנפש לחטוא, מפני שיצר הרע כחו רב ותנועותיו וציוריו ממהרות קודם לציורי הנפש אל הטוב, וקשה לה לעשות מעשים טובים שהיא תנועתה העצמיית כי כבד עליה העפר והחומר העכור :

זכור. דבר זה זכור לפניו תמיד :

אנוש . ר''ל עם כי ימי האדם חולפים מהרה כחציר המתייבש מהר מחום השמש : כציץ . כמו פרחי השדה הכלים במעט זמן כן הוא פריחת האדם והצלחתו :

אנוש, וגם ישקיף ברחמיו על שחיי האדם קצרים, והמה מהבל יחד מהשיג את שלימותו, מצד שני ענינים, {{{א}}} כי אנוש כחציר ימיו, שהחציר מתיבש לפני כל העשבים, וכן חיי האדם קצרים ואין לו זמן לקנות שלמות, {{{ב}}} כי כציץ השדה כן יציץ, כמו שהציץ אין בו ממש גם בעודהו באבו כן גם בחייו עניניו הבל ותהו :

כחציר, כציץ. עי' מ''ש ישעיה מ' :

רוח עברה בו . אם עברה חולי של מיתה :

כי רוח . כאשר עברה בו רוח קימעא של זעם אז אינו עוד בעולם ואם היה חוזר למקומו לא היו מכירים בו באנשי מקומו כי נשכח מלבם וכאומר אם כן הוא פן יאמר האדם איה א''כ חסד האל :

כי, מפרש נגד מ''ש אנוש כחציר ימיו כי רוח עברה בו ואיננו, כמו שהרוח מייבש את החציר כן ימות מהרה, ונגד מ''ש כציץ השדה כן יציץ מפרש שלא יכירנו עוד מקומו. שאינו דומה כחציר שגם אחר שנתלש יש בו ממש רק כציץ שנובל ואין בו ממש כלל עד שמקומו לא יכירנו עוד :

וחסד . כאומר לא כן הוא כי חסד ה' על יראיו מכל אומה ולשון מהעולם הזה עד עולם הנשמות ושמורה לו החסד על העולם ההוא : וצדקתו . צדקת ה' על יראיו שמורה היא לבני בנים ולא יבוטל א''כ החסד לא בעוה''ז ולא בעוה''ב :

וְחֶסֶד יְהֹוָה וא"ר אלעזר כל העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם כולו חסד שנאמר אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת"ל מה יקר חסדך אלהים (חסד ה' מלאה הארץ) וגו' יכול אף ירא שמים כן ת"ל וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וכו'.סוכה מט ע"ב וְחֶסֶד ַיְהֹוָה: ענוה מביאה לידי יראת חטא דכתיב עקב ענוה יראת ה' יראת חטא מביאה לידי חסידות דכתיב וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וכו'.שקלים ט ע"ב

וחסד, אולם לעומת זה יעשה ה' חסד עם הנפש, אם נגד מ''ש שהגוף מת ואינו מאריך ימים, הנפש תשאר בהשארותה קיימת לנצח, עד שחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו, שאחר שיסתלק מן העולם הזה תלוהו חסד ה' אל עולם השני שהוא עולם הנצחי, ששם יחיה בנעימות נצח, וגם צדקתו שמור בעוה''ז לבני בנים, וזה לאלה השומרים בריתו וזוכרי פקודיו. שכן ישמור להם ה' הברית והחסד :

לשומרי . מוסב למעלה לומר לבני הבנים אשר הם שומרי בריתו : ולזכרי וגו' . כפל הדבר במ''ש :

משלה . מושלת :

ה' בשמים . ר''ל על כי הכין כסאו בשמים ממעל לכן אף לזה משלה מלכותו בכל כי אף אם חלש למעלה לגבור יחשב ומכ''ש גבור למעלה :

ה' בשמים הכין כסאו, הגם שהכין כסא הנהגתו בשמים, שהנהגת העולם הולך כפי חקי הטבע הקבועים בשמים, בכ''ז מלכותו בכל משלה, ינהיג ג''כ הנהגה השגחיית בדבר מלך שלטון ומושל על המערכת להנהיג ג''כ הנהגה לפי המעשה והשכר והעונש, לשלם לצדיקים כפועל ידם :

לשמוע . ר''ל לא יעשו בעבור קבול שכר כי עושים דברו בעבור לשמוע בקול דברו וזה כל מגמתם :

בָּרֲכוּ יְהֹוָה אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר לשמוע וכו'.שבת פח ע"א גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ: כי הא דרבי חנינא בר פפי תבעתיה ההיא מטרוניתא אמר מלתא ומלי נפשיה שיחנא וכיבא עבדה היא מילתא ואיתסי ערק טשא בההוא בי בני דכי הוו עיילין בתרין אפילו ביממא הוו מיתזקי למחר אמרו ליה רבנן מאן נטרך אמר להו שני נושאי קיסר שמרוני כל הלילה אמרו ליה שמא דבר ערוה בא לידך וניצלת הימנו דתנינא כל הבא דבר ערוה לידו וניצל הימנו עושין לו נס גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו וכו'.קידושין לט ע"ב בָּרֲכוּ יְהֹוָה מַלְאָכָיו: בזמן שהכהנים מברכים את העם מה הן אומרים אמר ר' זירא אמר רב חסדא ברכו ה' מלאכיו גבורי כח וגו' ברכו ה' כל צבאיו משרתיו עושי רצונו ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו ברכי נפשי את ה' וכו'.סוטה לט ע"ב

ברכו עתה סיים את דבריו בהזכירו הנהגת ה' בשלשה עולמות אשר ברא, (הא') הברכה והשפע אשר ישפיע ה' בעולם המלאכים על שמצד זה ברכו ה' מלאכיו, והמלאכים הם העומדים מוכנים אל משלחת ה' להפליא פלאות ולשדד הטבע בעת הצורך, שזה יעשה ע''י המלאכים שהם למעלה מן הכסא שהיא המערכת כמ''ש שרפים עומדים ממעל לו, ר''ל ממעל להכסא, ואם אין להם חקים קבועים ועבודה קבועה, כי לא ינהיג ה' הנהגה הנסיית רק לפעמים בעת הצורך, וע''כ נקראו מלאכיו, שהמלאך ילך בשליחות נכבד ורק לפרקים, והם גבורי כח כי הם ישדדו המערכת בגבורה, והם עושי דברו, כי לא ילכו רק בעת אשר יגיע להם דבר מיוחד ופקודה מאת יוצרם, ועז''א לשמוע בקול דברו :

(כ-כא) מלאכיו, משרתיו. המלאך הוא ההולך בשליחות נכבד. והונח על המלאכים שישלחם ה' לענינים נכבדים אל עשיית הפלאים והגעת הנבואה לנביאים וכדומה, והמשרת עומד לשרת תמיד, ועי' לקמן (ק''ד ד'), וצבאיו הם החיל ובא על צבא הכוכבים העומדים במשמרתם כפי רצון ה' :

כל צבאיו . צבא השמים כוכבים ומזלות :

ברכו ה' כל צבאיו, הוא העולם הגלגלים וצבא המערכת והם משרתיו, כי הם המשרתים בקביעות לא רק לפרקים, והם עושי רצונו, לא ימתינו עד דבור מיוחד, כי הרצון הקדום שרצה בעת הבריאה שאז קבע חקיהם ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור, רצון זה יעשו בקביעות בלי הפסק :

ברכו ה' כל מעשיו . אשר הם בכל מקומות שממשלתו שם :

בכל מקומות . אשר הם בכל מקומות ממשלתו והוא כל העולם :

ברכו ה' כל מעשיו, הם ברואי עולם השפל שהיא גמר המעשה, בכל מקומות ממשלתו, כי ממשלתו מגיע גם בעולם השפל הלז, אם ע''י הנהגת המלאכים בדרך הפלאי, אם ע''י הנהגת המערכת בדרך הטבע, ברכו נפשי את ה', כי היא הכוללת כל העולמות, שמצד הגוף היא כטבע עולמית שלמטה שחקיהם קבועים, ומצד עצמה היא כעולם המלאכי' לשדד טבע גופה ולשמוע בקול דברו, וה' הרכיב בה כל מעשה בראשית וכל העולמות, עד שהיא תברך את ה' כנגד כולם, ועמש בזה באורך באה''ש דרוש ג' :