ברכי נפשי את ה', אחר שברך את ה' על הנהגת הנפש וההשגחה הנראה בזה, בא לברך על כלל הבריאה שברא את האדם הגדול שהוא העולם, ואיך סדר הכל בחכמה ובהשגחה יתירה שכל אחד תכלית לחברו עד האדם שהוא תכלית כל הבריאה. ה' אלהי גדלת מאד, ר''ל אתה מצד עמך כמו שאתה בחביון עוזך, אתה גדול מאד, ואין לנו בזה שום השגה וידיעה, אך בך כלול כל המציאות מראש ועד סוף, שע''ז מורה שם גדול, וכאשר עלה ברצונך הנעלם להוציא את העולמות מעצמותך הנעלם, אז הוד והדר לבשת, שהוא התגלות הספירות והאורות העליונות שהם מעטה לבושו, שבם התלבש כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה להוציא יש מאין, ויש הבדל בין הוד ובין הדר, שההוד הוא פנימי מהדר, וכן היה אורות וכלים, אור מקיף לאור פנימי, נשמה ונשמה לנשמה :

גדלת. פעל או שם גדול הנזכר אצל ה', יציין לרוב על שהוא סבת כל הדברים מראש ועד סוף כמ''ש בכ''מ. הוד והדר. התבאר בס' התו''ה (קדושים סי' ל''ח) שהוד הוא פנימי מן הדר, ואצל ה' מורה על אור הפנימי הטמור וגנוז. והדר הוא הדרו החיצוני שבו יתגלה, והאצילות והבריאה שע''י יוכר ה' לבריותיו ויתגלה יכונו בשם לבושים, שהמדות הם המלבושים, וסימניך ולבש הכהן מדו בד :

עוטה אור . ברקיע כשלמה :

עוטה . מלביש את העולם באור כשלמה המעטף גוף האדם : נוטה שמים . סביב הארץ כאדם הנוטה יריעה :

עוטה . ענין עטיפה כמו כבגד יעטה ( לקמן קט ) : כשלמה . כמלבוש : כיריעה . כוילון :

עוטה אור, ספר תחלה בריאת האור, שמן האור הנעלם דלא ידיע ולא אתידע, הוציא אור אחר ההשתלשלות אור השכל והשכליים עד שנתגשם באור המוחש, וכמו שיסתתר הלובש תחת לבושו כן יסתתר המאציל העליון תחת לבוש האורה, וכמו שהאור הבוקע דרך השלמה היא רק נקבי משכיות, ואינו דומה כאור הבוקע דרך החלון, כן התעטף והסתתר תחת האור הזה עד שלא נשיג מן האור הנעלם רק ניצוצות דקות במשכיות לבב, וכמו שהעוטה מתכסה יותר מן הלובש, כי הלבוש מכוון למדת הגוף ויושג מדת הגוף לפי מדת הלבוש, לא כן העוטה, וכן נעלם המאציל בתכלית ההעלמה, וכבר בארתי בפי' מעשה בראשית שהאור שנברא ביום הראשון לא ניתן בנרתיק עד יום הרביעי שנבראו המאירות, וזה הבדל בין אור ובין מאור, והאור הזה סבב בפעם אחד ונמצא י''ב שעות בכל סביבות הכדור, ועז''א עוטה אור כשלמה. נוטה שמים כיריעה, אחר מאמר ויהיה אור בא מאמר ויהיה רקיע, ויקרא אלהים לרקיע שמים, וכבר החזקתי בפי' מעשה בראשית כדעת המפרשים ששם רקיע נאמר על מקום עליית האדים בעיגול הנשימה ששם יתהוו העננים והמטר, ושם בארתי שע''י האור נעשה הרקיע, ר''ל התחילו האדים לעלות ונקבע מקום הסגריר ששם יתקבצו בעבים, וזה נוטה שמים כיריעה :

עוטה. הוא המעטיף על כל הבגדים מלמעלה, עמ''ש ישעיה נ''ט :

המקרה . עשה תקרת עליותיו במים והם המים העליונים אשר מעל השמים שהם כתקרה לעלייה : רכובו . להיות מרכבה לכל אשר יחפוץ יטם כהרוכב את מרכבו : המהלך . מוליך העבים במרוצה על ידי הרוח הנושב ועופף כבעל כנף :

המקרה . ענין כסוי הבית כמו המה קרוהו ( נחמיה ג ) : עליותיו . מל' עליה והוא חדר ממעל לחדר : עבים . עננים :

הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו: א"ל בת קיסר לר' יהושע בן חנניה אלהיכון נגרא הוא דכתיב המקרה במים עליותיו אימא ליה דנעביד לי חדא מסתוריתא אמר לחיי בעא רחמי עלה ואינגעה אותבה בשוקא דרומי ויהבי לה מסתוריתא דהוו נהיגי דכל דמנגע ברומי יהבו ליה מסתוריתא ויתיב בשוקא וסתר דוללי כי היכי דליחזו אינשי וליבעי רחמי עליה יומא חד הוה קא חליף התם הות יתבא וסתרה דוללי בשוקא דרומאי אמר לה שפירתא מסתוריתא דיהב ליך אלהי אמרה ליה אימא ליה לאלהיך לשקול מאי דיהב לי אמר לה אלהא דידן מיהב יהיב משקל לא שקיל וכו'.חולין ס ע"א הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו: אמר רב קטינא אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תורה שנאמר בעצלתים ימך המקרה בשביל עצלות שהיה בישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך ואין מך אלא עני שנאמר ואם מך הוא מערכך ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר המקרה במים עליותיו וכו'.תענית ז ע"ב הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו: ר' אלעזר פתח לה פתחא להא פרשתא מהכא בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית בשביל עצלות שהיה להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך ואין מך אלא עני שנאמר ואם מך הוא מערכך ואין מקרה אלא הקב"ה שנאמר המקרה במים עליותיו וכו'.מגילה יא ע"א

המקרה במים עליותיו, התחיל לפרש ענין הרקיע הזה ואיך נעשה, שהמים נתקרו כמו תקרה שהוא גג הבנין, ולמעלה ממנו הוא עלית הבנין, כי משם ולמעלה שייך אל גבול השמים, כי אינו ראוי עוד לנשימת כל בע''ח, וגם קראם עליותיו, ע''ש עליית האדים, ועי''כ שם עבים רכובו, שהאדים העולים ומתקבצים במקום הסגריר כשיתפשט מהם החום יתהוו מהם עבים, וכאלו ה' רוכב על עב קל הזה, כמ''ש הנה ה' רוכב על עב קל. המהלך, מיסב על רכובו, שהרכוב הזה הוא מהלך על כנפי רוח, שתחת הסוסים המושכים את הרכב ימשכו כנפי רוח את הרכב הזה, ר''ל שהרוחות ישאו את העבים ממקום למקום :

המקרה. הוא הקירוי מלמעלה על הבנין. המהלך. מוסב על רובו :

עושה מלאכיו רוחות . עושה את הרוחות שלוחיו :

מלאכיו רוחות . עושה הרוחות להיות שלוחיו :

לוהט . שורף ומתלהב כמו ותלהטהו מסביב ( ישעיה מב ) :

עושה, התפוצצות העבים והורדת הגשמים יהיה ע''י שני דברים, {{{א}}} ע''י הרוחות, {{{ב}}} ע''י חומר הלעקטריא שהוא חומר האש הנמצא באדים, שעת יצא מהם חומר האש ירעים רעמים וברקים, ויתפוצצו העבים להוריד הגשם, והמלאך הוא השליח ההולך ממקום למקום, ויצייר שעושה מלאכיו רוחות שהם יובילו העננים למקומם, והמשרת הוא העובד עבודתו ועוש המלאכתו, ומצייר שמשרתיו הוא אש לוהט, שהחום והאש העצור באדים הם יעשו מלאכת הגשם, שעת ימשוך האויר את אש האדים לחוץ יתקבצו ויהיו לגשם ועל הארץ יריקו :

מלאכיו. משרתיו (ע''ל ק''ג כ') :

על מכוניה . על כנה ובסיסה לבל תהיה נוטה לפול עד עולם :

יסד, על ידי כן יסד ארץ על מכוניה, שהוא מאמר יקוו המים ותראה היבשה, שכבר בארתי בפר' ראשית שתחלה היה יסוד המים מעורב עם יסוד האויר, ועל כן כסה את כל כדור הארץ מסביב, וע''י האור נתהווה הרקיע, היינו שהתחילו האדים לעלות לרקיע שהוא עיגול הנשימה, ואחר שכל המים היו אדיים מעורבים באויר, עלו כולם למעלה עד עיגול הנשימה, ושם נתקבצו ונעשה מהם עבים וגשם, כפי חק הגשם הנעשה מאדים העולים עתה באויר שיופרש ג''כ מהם האויר המעורב עמהם, וירד למטה מים בלתי מעורבים באויר כמים שלנו, כמ''ש במדרש משל לעשר נאדות נפוחים מונחים בטרקלין הוצרך למקומם הוציא הרוח מהם, שכן הוציא ה' הרוח מן המים ונתקבצו ונתצמצמו וירדו לים אוקינוס ונראה היבשה, (וכמ''ש עוד מזה בפי' איוב סי' כ''ו), ועי''כ יסד ארץ שהיא היבשה שקראה אז בשם ארץ, ונעשה באופן שבל תמוט עולם ועד :

תהום כלבוש כסיתו . זה דוגמת האמור במקום אחר ( איוב ל''ח ) בשומי ענן לבושו וגו' : תהום . הוא הים : על הרים יעמדו . מי אוקיינוס גבוה מכל העולם עומד על ההרים , וכן הוא אומר ( עמוס ה ט ) הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ אין שפיכה אלא מלמעלה למטה :

תהום . כסית את התהום לבל יעלה וישטוף את העולם כמו שמכסים דבר מה במלבוש . על ההרים . יש מימי הים על ההרים ואינם נשפכים למטה כדרך המים :

תהום, מפרש בפרטות איך היה זה, תחלה היה התהום (שהוא הארץ שתחת המים כמ''ש וחשך על פני תהום) כולו מכוסה במים כלבוש המכסה סביב, עד שעל הרים יעמדו מים, שהמים סבבו כל כדור הארץ :

תהום. כן נקרא העומק והמצולה שתחת המים :

מן גערתך ינוסון . כשאמרת ( בראשית א ) יקוו המים ומאותו הקול יחפזון ונקוו אל מקום אשר יסדת להם :

מן גערתך . כשאמרת יקוו המים נסו אל המקום שהמה שם : מן קול רעמך . בעת השמעת להם קולך שהוא כקול רעם מהרו אז ללכת אל מקומם :

יחפזון . מלשון חפזון ומהירות :

(ז-ח) מן גערתך, המאמרים מקבילים, מן גערתך ינוסון יעלו הרים, מן קול רעמך יחפזון ירדו בקעות, שיש הבדל בין ניסה ובין חפזון, הנס נס מן הדבר ע''י הכרח, והנחפז נחפז אל הדבר מפני שרצונו בדבר ההוא, שתחלה מה שעלו המים אל הרקיע היה נגד טבעם הקודם, רק שגער ה' בם ונסו ע''י גערת ה' ופקודתו מן המקום שהיו בו, ועלו הרים שהעליה הוא נגד טבע המים, ואח''כ מן קול רעמך, שהרעם מפוצץ העננים ומוריד הגשם למטה ירדו בקעות למטה, וזה היה כפי טבע המים שטבעם לירד מלמעלה למטה, ועז''א יחפזון שנחפזו אל מקומם הטבעי למטה, ונקוו אל מקום זה אשר יסדת להם, שהוא ים אוקינוס :

ינוסון, יחפזון. הנס הוא מן הדבר ע''י הכרח והחפזון הוא אל הדבר ברצונו, כמ''ש ישעיה (נ''ב י''ב) :

יעלו הרים . בעת נסעו הלכו בדרך מהלכם על ההרים חוץ מטבע המים ומשם ירדו אל הבקעות ולא נשארו שמה כטבע המים רק הלכו אל המקום הזה אשר יסדת להם :

גבול שמת . להם החול אשר סביב שפתו :

גבול שמת . חול הים שמת להם לגבול לבל יעברו הגבול ההוא לבל ישובו למקומם לכסות הארץ כאשר בתחילה :

גבול שמת, ואז שם ה' גבול לים סביב בל יעבורון את הגבול הזה, לבל ישובון עוד לכסות הארץ כמו שהיה בתחלת הבריאה :

בנחלים . שלא יפסק מימיהם והמה שוטפים והולכים בין ההרים להשקות אותם :

המשלח, עתה יספר התועליות שיגיעו מן החקים האלה, ואיך ערך ה' הכל בחכמה לצורך הנבראים, כי ע''י שיעלו המים באדים וירדו אל ההרים יתמצו באדמה ויתהוו מהם מעינים, והם ירדו מן ההרים אל נחלי מים אשר יתקבצו בין ההרים, ור''ל שישלח מעינים בנחלי מים אשר הנחלים האלה ילכון בין ההרים :

יהלכון. מוסב על הנחלים, ונעלם מלת אשר :

ישקו . הנחלים ההם משקין את חיות השדה המצויים בין ההרים והפראים ישברו את צמאם במימיהם ר''ל יבטלו הצמאון בשתיית המים :

ישקו, וזה לתועלת החיים שעתידים להבראות, כי הנחלים ישקו כל חיתו שדי, וגם החיות הפראים ישברו מהם צמאם :

עליהם עוף השמים ישכון . על המעינות : מבין עפאים . ענפי אילנות וכן ( דניאל ד ) עפיה שפיר :

עליהם . אצל הנחלים ההם ישכנו העופות : מבין עפאים . מבין עלי האילנות המצוים אצל הנחלים משם יתנו קול שיר :

עפאים . עלים כמו עפיה שפיר ( דניאל ד ) :

עליהם, ר''ל ועל ההרים ישכון עוף השמים קרוב אל המים, (שזה נכלל ג''כ במלת עליהם דהיינו על ההרים והנחלים), ושם יתנו קול מבין עפאים, וא''כ היה בזה הכנה אל משכן חיות היבשה ועוף השמים :

מעליותיו . הם העננים שהמה לצד השמים : מפרי מעשיך . הם פרי העננים והוא הגשם וכפל הדבר במ''ש :

מעליותיו . מלשון עליה :

מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ: כמאן אזלא הא דתניא מים העליונים במאמר הם תלוים ופירותיהן מי גשמים שנאמר מפרי מעשיך תשבע הארץ כמאן כר' יהושע ור' אליעזר ההוא במעשה ידיו של הקב"ה הוא דכתיב אריב"ל כל העולם כולו מתמצית גן עדן הוא שותה שנאמר ונהר יוצא מעדן וגו' תנא מתמצית בית כור שותה תרקב:תענית י ע"א מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו: כמאן אזלא הא דכתיב משקה הרים מעליותיו וא"ר יוחנן מעליותיו של הקב"ה כמאן כרבי יהושע ור' אליעזר כיון דסלקי להתם משקה מעליותיו קרי להו דאי לא תימא הכי אבק ועפר מן השמים היכי משכחת לה אלא כיון דמדלי להתם מן השמים קרי ליה הכא נמי כיון דסלקי להתם מעליותיו קרי ליה וכו'.תענית ט ע"ב

משקה הרים מעליותיו, וכן מן עליות האדים שעולים בגובה ישקה את ההרים שירד עליהם מטר, ומן פרי המעשים האלה תשבע הארץ, כי ההרים ישקו מן האדים העולים לגובה והארץ תשבע מן המטר הכללי והנחלים שיתהוה ממנו :

מצמיח חציר וגו' . ( טו ) ויין . אשר ישמח לבב אנוש גם אותו יוציא מן הארץ : ושמן . להצהיל בו פנים : ולחם . אשר לב אנוש יסעד :

לבהמה . למאכל בהמה : לעבודת האדם . מצמיח עשב למלאכת האדם כמיני צבעים וכדומה : להוציא . מצמיח להוציא לחם וגומר :

מצמיח, עתה יספר את הנברא ביום הג', שאמר תדשא הארץ דשא, (כי עד עתה באר שהנברא קודם היה הכנה אל הנברא אחריו, שהרקיע והאדים והמטר היה הכנה אל הנברא מיום ג' ואילך) ואחר ההכנה הזאת, אמר תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ פרי עושה פרי, שהם ג' מינים, {{{א}}} דשא הוא התלבשות הארץ בעשבים שרובם הם למאכל בהמה, ועז''א מצמיח חציר לבהמה, {{{ב}}} עשב מזריע זרע, שהם עשבים הנזרעים בידי אדם, והחשוב מהם הם חמשת מיני דגן שעושים מהם לחם ומברכים עליהם מחשיבותם המוציא וברכת המזון, ועשב זה לא יתהווה ממנו לחם תיכף רק אחר עבודה ויגיעה רבה שידוש ויטחן וילש ויאפה ואז נעשה לחם, וז''ש ועשב לעבודת האדם להוציא לחם, שע''י עבודת האדם יוציא ממנו לחם, שע''י עבודתו בהעשב יוציא לחם מן הארץ :

לעבודת. שיעבוד האדם להוציא לחם מן העשב ע''י עבודתו :

ויין . מצמיח היין המשמח לב שותהו : להצהיל . מצמיח השמן להאיר פני האדם על ידי כשירבה לאכול ממנו ולמשוח בו : ולחם . מצמיח הלחם להסעיד לב האדם מחולשתו :

להצהיל . ענין הארה כמו צהלה ושמחה ( אסתר א ) : יסעד . ישען :

וְיַיִן יְשַׂמַּח (והיינו דרבא דרבא) רמי כתיב ישמח וקרינן ישמח זכה משמחו לא זכה משממו וכו'.יומא עו ע"ב וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ: אלא חמרא סעיד ומשחא לא סעיד וכו' ומי סעיד כלל והכתיב ויין ישמח לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד וגו' נהמא הוא דסעיד חמרא לא סעיד אלא חמרא אית ביה תרתי סעיד ומשמח נהמא מסעד סעיד שמוחי לא משמח וכו'.ברכות לה ע"ב וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ: תני תנא קמיה דרבי יוחנן כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין יש שותהו וטוב לו ויש שותהו ורע לו יש שותהו וטוב לו שנאמר ויין ישמח לבב אנוש ויש שותהו ורע לו שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש אמר ליה רבי יוחנן לתנא תני תלמיד חכם לעולם טוב לו שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי וכו'.ברכות נז ע"א וְיַיִן יְשַׂמַּח: א"ר יהושע בן לוי מעלין אונקלי בשבת מאי אונקלי אמר רבי אבא איסתומכא דליבא מאי אסותא מייתי כמונא כרוייא וניניא ואגדנא וציתרי ואבדתא לליבא בחמרא וסימנך ויין ישמח לבב אנוש לרוחא במיא וסימנך ורוח אלהים מרחפת על פני המים לכודא בשיכרא וסימנך וכדה על שכמה וכו'.עבודה זרה כט ע"א וְיַיִן יְשַׂמַּח: רב כהנא רמי כתיב תירש וקרינן תירוש זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש רבא רמי כתיב ישמח וקרינן ישמח זכה משמחו לא זכה משממהו והיינו דאמר רבא חמרא וריחני פקחין וכו'.סנהדרין ע ע"א

ויין, {{{ג}}} ברא עץ פרי ואילני סרק, והחשובים שבעץ פרי הם הגפן שממנו יוציא יין אשר ישמח לבב אנוש, והזית אשר ישמש להצהיל פנים משמן, והם אשר נבראו לתוספת עידון ותענוג, אבל לא יועילו בלא הלחם הסועד את הלבב, ור''ל שהיין ישמח והשמן יצהיל פנים בצירוף הלחם אשר לבב אנוש יסעד, כי בלעדי הלחם ימר שכר לשותיו ולא יצהיל פנים :

עצי ה' . בגן עדן :

ישבעו . מן המטר ישבעו עצי ה' וחוזר ומפרש ארזי הלבנון אשר נטע הם אילני סרק שאין מדרך האדם לנטעם וגדלים מאליהם ומעשי ה' המה :

ישבעו, וכן הוכן הגשם לצורך אילני סרק, שמן הגשם ישבעו עצי ה' וגם ארזי לבנון הרמים והנשאים אשר נטע, שהם יש מהם ג''כ תועלת לצורך החיים שנבראו אחריהם, יען.

ישבעו. מוסב למעלה מפרי מעשיך תשבע הארץ, ישבעו עצי ה', כמו ארזי אל :

צפרים יקננו . ישראל ישכנו שם : יקננו . לשון קן צפור :

אשר שם . על ארזי הלבנון יעשו הצפרים לעצמן קן ומקום מדור וכאלו ברא הארזים לתועלת הצפרים : ברושים ביתה . מקום מדורה על הברושים וכאילו נבראו לתועלתם :

צפרים . הוא שם כולל לכל העופות : יקננו . מלשון קן ומדור : חסידה . שם עוף : ברושים . מין אילן סרק :

אשר שם צפרים יקננו, שהצפרים דרכם לקונן בקן על הארזים הגבוהים והחסידה שדרכה לשבת בקן כמו בית מחסה מזרם וממטר, בוחרת ביתה בברושים שהענפים רחבים ומגינים בפני המטר :

הרים הגבוהים . ברא ליעלים : מחסה . כל לשון מחסה לשון צל ומחבא שאדם מתכסה שם מן הזרם ומן המט' אבר''י בלע''ז :

ליעלים . למדור היעלים וכן סלעים להיות מחסה לשפנים ור''ל על הכל ישגיח לתת לכ''א לפי טבעו ומנהגו :

ליעלים . שם חיה יעל : לשפנים . שם חיה שפן :

הרים, וכן המציא מעון גם לחיות היבשה שצריכים להשגב במקום גבוה מפני הטורפים, ייחד את ההרים הגבוהים שיהיו משכן ליעלים, והשפנים שצריכים מחסה מפני חלישותם, ייחד להם שידורו בסלעים, באופן שבהשגחתו המופלאת יחד לכל חי מעונו ומקומו בתכלית הטוב והתיקון :

למועדים . למנות בו זמנים ורגלים : שמש ידע מבואו . אבל ירח לא ידע מבואו פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה :

למועדים . למנות ע''י מועדי ה' לפי עת חדושה : ידע מבואו . יודע הוא דרך בואו ולא שנה סדר מהלכו ולא כן הירח כי פעמים בא בארוכה פעמים בקצרה כן ארז''ל :

עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים: תניא אמר להם ר"ג לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה א"ר יוחנן מ"ט דבי רבי דכתיב עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו שמש הוא דידע מבואו ירח לא ידע מבואו וכו'.ראש השנה כה ע"א

עשה, עתה שב אל מעשה יום הרביעי, שמלבד השמש שתועלת ידוע מפני האור שכבר הזכיר תועלתו בבריאת האור הראשון, עשה גם הירח שישמש למועדים והשמש ידע מבואו, כי הירח מקבל אורו מן השמש, ועת תשקע השמש יתראה הירח, וכן החצי כדור שלו מאיר תמיד נוכח השמש. וצד השני שנגדו שאינו נגד השמש הוא אופל :

תשת חשך ויהי לילה . בכל יום אתה מחשיך ומעריב את השמש והיה לילה ובו תרמוש כל חיתו יער :

תשת . שמת את החושך ועשית גבולו להיות בלילה : בו . בעת הלילה תלך חית היער על כי בלילה אינם מצויים בני אדם כמו ביום :

תרמוש . ענין ההלוך והזזה ממקום למקום כמו ובכל החיה הרומשת ( בראשית א' ) :

תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ: דרש רבי זירא ואמרי לה תני רב יוסף מאי דכתיב תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תשת חשך ויהי לילה זה העולם הזה שדומה ללילה בו תרמוש כל חיתו יער אלו רשעים שבו שדומין לחיה שביער תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון תזרח השמש לצדיקים יאספון רשעים לגיהנם ואל מעונתם ירבצון אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו יצא אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרן ולעבודתו עדי ערב במי שהשלים עבודתו עדי ערב וכו'.בבא מציעא פג ע"ב

תשת, ועל ידי כן תשת חשך ויהיה לילה, וגם זה לתועלת כללי כי בו בלילה תרמוש כל חיתו יער :

הכפירים . אז ישאגו הכפירים למצוא טרף : ולבקש . שואגים לבקש מאל אכלם :

הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף: מיתיבי היה ר' יהודה בן תימא אומר אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין הציץ בו נחש וראה בכבודו ונתקנא בו התם בבשר היורד מן השמים מי איכא בשר היורד מן השמים אין כי הא דר"ש בן חלפתא הוה קאזיל באורחא פגעו בו הנך אריותא דהוו קא נהמי לאפיה אמר הכפירים שואגים לטרף נחיתו ליה תרתי אטמתא חדא אכלוה וחדא שבקוה אייתיה ואתא לבי מדרשא בעי עלה דבר טמא הוא זה או דבר טהור א"ל אין דבר טמא יורד מן השמים וכו'.סנהדרין נט ע"ב

הכפירים, האריות הצעירים שאין יוצאים ממעונתם ביום, בלילה הם שואגים לטרף, וטורפים יתר החיות שיוצאים ג''כ בלילה, ולבקש, ר''ל שיוצאים לדרוש ולבקש בלילה את אכלם שניתן להם מאל, היינו שיבקשו את החיות הקטנות שייחד ה' למאכלם :

שואגים. השאגה בארי הוא כשיש לו טרף (ישעיה ה' כ''ט). ולבקש. כשאין להם טרף ילכו לבקש את אכלם המוכן להם מאל :

תזרח השמש יאספון . במסתרים ונחבאים שם מבני אדם ואז כל אדם יוצא לפעלו :

יאספון . יאספו עצמם ללכת למקום מחבואם : ואל מעונותם . רובצים במקום מדורם ולא יצאו ביום החוצה :

ואל מעונתם . כמו ובמעונותם וכמוהו ואל הארון תתן ( שמות כא ) ומשפטו ובהארון : ירבצון . היא השכיבה לנוח :

תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן: אמר ריש לקיש פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעל הבית שנאמר תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב וכו'.בבא מציעא פג ע"א

תזרח, אולם בזרוח השמש אז יאספון וירבצון אל מעונותם כדי שאז.

ואל מעונתם. כמו ואל הארון תתן את העדות :

יצא . אז בזרוח השמש עת שבו החיות למקומם יצא אדם אל השדה לעשות מלאכתו ויתעכב שמה עד הערב עת ישובו החיות ללכת :

יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב, ולא יירא מן החיות כי הם מתחבאים ביום, באופן שקבע לכל אחד תחומו ושעתו, שהאדם ינוח בלילה והחשך טוב לו אז, והחיות ינוחו ביום מפני האדם :

לפעלו, ולעבודתו. עבודה היא עבודה כבדה כמו עבודת השדות, ופעלו כולל כל עסקיו :

קניניך . מקנה קנין שלך כמו ( בראשית יד ) קונה שמים וארץ הכל קנוי לך :

מה רבו . מה מאוד רבו : כולם . כל מעשיך עשית בחכמה : קניניך . כל הדברים הממלאים את העולם שלך המה וקנוים לך :

מה רבו . מלת מה באה להפלגת הדבר כמו מה רב טובך ( לעיל לא ) : רבו . גדלו :

מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה: חמשה קניינים קנה לו הקב"ה בעולמו ואלו הן תורה קנין אחד שמים וארץ קנין אחד אברהם קנין אחד ישראל קנין אחד בהמ"ק קנין אחד תורה קנין אחד מנין דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. שמים וארץ קנין אחד מנין שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי ואומר מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך:אבות כ ע"א מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְהֹוָה: מסייע ליה לרב דאמר רב אסור לאדם שיאמר כמה נאה עובדת כוכבים זו מיתיבי מעשה ברשב"ג שהיה על גבי מעלה בהר הבית וראה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר אמר מה רבו מעשיך ה' וכו'.עבודה זרה כ ע"א מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ: ת"ר הצב למינהו להביא הערוד וכן הנפילים וסלמנדרא וכשהיה ר"ע מגיע לפסוק זה אומר מה רבו מעשיך ה' יש לך בריות גדלות בים ויש לך בריות גדלות ביבשה שבים אילמלי עולות ביבשה מיד מתות שביבשה אילמלי יורדות לים מיד מתות יש לך בריות גדלות באור ויש לך בריות גדלות באויר שבאור אילמלי עולות לאויר מיד מתות שבאויר אילמלי יורדות לאור מיד מתות מה רבו מעשיך ה' וכו'.חולין קכז ע"א

מה רבו, עפ''ז יסיים בהפלאה על חכמת ה', שהגם שרבו מעשיך בבריות שונות, בכ''ז כולם בחכמה עשית, שהכינות לכל אחד את האמצעים שעל פיהם יתקיים ולא יבלע אחד את חבירו, ולבע''ח החלושים הכינות מעון ומשגב מפני החזקים, באופן שמלאה הארץ קנינך, וכולם יש להם קיום והמינים לא יכלו, והאישים יתרבו כפי הצורך עד שימלאו הארץ. - עד כאן דבר מבריאי היבשה, עז''א מלאה הארץ :

ורחב ידים . רחב מקום לריי''ש בלע''ז :

זה הים . הים הזה הידוע והנראה גדול הוא באורך ורחבת מקום : שם רמש . שם יש רמש והזזת בריות ואין מספר להם : חיות וגו' . כי כל מה שיש ביבשה יש בים :

ידים . ר''ל מקום : רמש . ענין הזזה :

זה הים, עתה ידבר מן הנבראים אשר בים, הנה הים גדול ורחב ידים, גם אותו לא הנחת ריק מבריאות ופלאי מעשיך, שם רמש ואין מספר, שהגם שלברואי הים לא הכינות לכל אחד מעון מיוחד והגדול מחברו בולע את חברו, לעומת זה שם רמש בלי מספר, שההפראה של הדגים אין מספר לו, שבמעי דגה אחת ימצאו ביצים כמה מליאן, עד שלכן חיות קטנות עם גדולות, ישכנו הקטנות ביחד עם הגדולות, והגם שהגדולים בולעים בכל יום כמה רבבות מן הקטנים בכ''ז לא יכלו מיניהם, שהדג הגדול (וואלפיש) מאכלו הדגים הקטנים (הערינג) אבל הם מתרבים במספר כ''כ עד שיצר להם המקום בים הקרח ויצאו לאיים רחוקים מספר רב ועצום כנודע :

לשחק בו . שלש שעות ביום כך אמרו רבותינו במסכת ע''א וכך מפורש בספר איוב התשחק בו כצפור :

שם אניות יהלכון . והוא מנפלאות ה' אשר נתן חכמה בלב מנהיגי הספינה להשיטה אל המקום הנרצה : לויתן זה . זה הלויתן הידוע ברוב גדלו אותו יצרת להיות משחק ומטייל בהים ההוא ולא יחת מכל הבריות והמה לו למאכל :

לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ: איני והא אמר רב יהודה אמר רב שתים עשרה שעות הוי היום שלש הראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה שניות יושב ודן את כל העולם כולו כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים שלישיות יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים רביעיות יושב ומשחק עם לויתן שנאמר לויתן זה יצרת לשחק בו אמר רב נחמן בר יצחק עם בריותיו משחק ועל בריותיו אינו משחק אלא אותו היום בלבד וכו'.עבודה זרה ג ע"ב לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ: אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר והרג את התנין אשר בים ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב"ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא שנאמר הנה נא כחו במתניו זה זכר ואונו בשרירי בטנו זו נקבה התם נמי ליסרסיה לזכר וליצננה לנקבה דגים פריצי וליעביד איפכא איבעית אימא נקבה מליחא מעלי איבעית אימא כיון דכתיב לויתן זה יצרת לשחק בו בהדי נקבה לאו אורח ארעא הכא נמי לימלחה לנקבה כוורא מליחא מעלי בשרא מליחא לא מעלי וכו'.בבא בתרא עד ע"ב

שם, וגם שם אניות יהלכון לצוד את הדגים, ובתוכם ילכו אניות לים הקרח לצוד את הלויתן, שהוא דג (הוואלפיש), ילכו האניות לשחק בהלויתן אשר יצרת, ותחבולות בני אדם ישכילו לצוד את הלויתן הזה, ויחצוהו בין כנענים :

לשחק בו. כמו יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, שבני אדם ינסו בו את כחם :

כולם . כל הבריות שבעולם יקוו אליך לתת מאכלם לכ''א בזמן הצריך לו :

ישברון . ענין תקוה כמו שברו על ה' ( לקמן קמו ) :

כולם, אחר שדבר מענין המעון, ידבר מענין מזונותם, הנה בזה כולם אליך ישברון לתת אכלם, וגם תתנהו להם בעתו, לכל אחד בעת הצריך, ובזה יש שלשה חלופים, לפעמים.

תתן . אתה תתן להם מזונם אשר ילקטון ואתה תפתח ידך והמה ישבעון טוב ור''ל פעמים בצמצום עד ילקטון מעט מעט ופעמים בהרווחה עד ישבעון טוב :

תתן להם מזונותם בצמצום, אשר רק ילקוטון, כמלקט פרורים מעט מעט, ר''ל שתתן רק די הספוק ההכרחי ולפעמים תפתך ידך לתת להם בשפע רב ביד פתוחה, עד שישבעון טוב בכדי שביעה די והותר, ולפעמים.

ילקטון. הליקוט הוא אחד אחד כמ''ש ואתם תלוקטו לאחד אחד ואמרו חז''ל דשלשה שבלים אינו לקט :

תוסף רוחם . לשון כליון כמו ( לעיל עג ) ספו תמו :

תסתיר פניך . אבל בעת תסתיר מהם פניך מכל וכל אז יאחזם בהלה ופחד : תוסף . כאשר תאסף רוחם אל מקום גניזתם אז יגועון וישובו לעפרם אשר נבראו ממנ' :

תוסף . כמו תאסף והוא ענין מיתה והכנסת הרוח אל מקום גניזתו : יגועון . ענין מיתה :

תסתיר פניך, ולא תתן להם כל מאומה ואז יבהלון וגם תוסף רוחם שסוף החיים למות, ואז תאסוף את הרוח שנפחת בם, ואז יגועון וישובו אל עפרם, אבל בכ''ז לא יתמו המינים הגם שיגועו האישים, כי.

תוסף. משורש אסף :

תשלח רוחך . בתחיית המתים :

תשלח . וכאשר תשלח רוח החיוני בפגרי המתי' בזמן התחי' אז יבראון כבתחילה ותחדש בהם פני האדמה ( ועם כי בראשונה יאמר על כל החי עתה ידבר על האדם לבד שהוא מבחר הברואים ) :

תשלח רוחך, אל הנולדים החדשים ואז יבראון, ועי''כ תחדש פני אדמה, להושיב עליה ברואים חדשים עלומי ימים ועצמותם מלאו עלומים :

יהי כבוד ה' . כבודו יתמיד כל ימי עולם על כי נראה פלאי ברואיו והשגחתו על כל : ישמח ה' במעשיו . כי לב''ו יבוא לפעמים עצבון במעשה ידיו כאשר תהיינה לרעתו אבל לא כן בהמקום ב''ה :

יְהִי כְבוֹד יְהֹוָה דרש רבי חנינא בר פפא יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו פסוק זה שר העולם אמרו בשעה שאמר הקב"ה למינהו באילנות נשאו דשאים קל וחומר בעצמן אם רצונו של הקב"ה בערבוביא למה אמר למינהו באילנות ועוד ק"ו ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה למינהו אנו עאכ"ו מיד כל אחד ואחד יצא למינו פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו וכו'.חולין ס ע"א

יהי, ובזה יעמוד כבוד ה' לעולם, במה שהבריאה עומדת תמיד בחדושה ככבוד אשר נראה בו בעת הבריאה, וגם ישמח ה' במעשיו, שאם היו האישים קיימים תמיד לא היה ניכר כבודו מצד היותו מחדש ובורא, והיו ממרים כבודו בחשבם שהם קדמונים וקיימים בעצמם, אבל ע''י המיתה כולם מכירים את יוצרם ומכבדים אותו, וה' שמח במעשיו, שדור הולך ודור בא ומעשה ה' הוא יהיה לעולם :

יגע בהרים ויעשנו . כמו שמפורש בסיני ( שמות י''ט ) והר סיני עשן כולו :

ותרעד . משא''כ ב''ו אשר לפעמים ירעד הוא ממעשה ידיו : ויעשנו . יהיו שרופים ויעלו העשן :

ותרעד . מלשון רעד ורתת :

המביט, אולם גם בעת שיעלה ברצונו להחריב את העולם, והוא מביט לארץ ותרעד מפני פחד ענשו, וגם כבר יגע בהרים ויעשנו ע''י רעש הארץ, ע''י אש היסודי להחריב ערים ומדינות, בכ''ז גם אז עין ה' אל יראיו, ואז יביט רק להאביד ולהעניש את הרשעים, ואז.

בעודי . כמו בעודני חי ( דברים ל''א ) :

בחיי . בעת אני חי : בעודי . בעוד אני בקיומי וכפל הדבר במ''ש :

אשירה לה' בחיי, כי אז אבין כי נצלתי ונשארתי בחיים ע''י השגחת ה', וגם אזמרה לאלהי על העוד והיתרון שנתן לי להעניקני כל טוב :

אשירה לה' אזמרה לאלהי. מבואר אצלי (למעלה ק''א א') שהזמר מעולה מן השיר, והזמר לא בא רק לה', והשיר יהיה על כל ענין, ויש הבדל בין ה' ובין אלהי, שבשם ה' ידבר על ההנהגה הכוללת מצד שהוא המהוה את כל, ושם אלהי מורה על הקשר הפרטי שיש לו עם בני ישראל והשגחה הפרטיית שמצד זה יזמר שהוא גדול מן השיר, ומצש זה יתן לו עוד ויתרון ע''י השגחתו המיוחדת :

יערב . יומתק עליו תפלתי לקבלה ברצון ואשמח אני בישועתו :

יערב . ענין מתיקות כמו וערבה לה' מנחת ( מלאכי ג ) : שיחי . דבורי כמו שיח לארץ ( איוב יב ) :

(לד-לה) יערב עליו שיחי, ר''ל השיר יהיה על חיי ועודי, לא על אבדן הרשעים, כי שיר כזה לאיערב לה' כמ''ש מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה ולכן אשירה רק הצלתי ושיר כזה יערב לה', ובכ''ז אנכי בפ''ע אשמח בה' במה שיתמו חטאים מן הארץ, כמ''ש שמחה לצדיק עשות משפט, ולכן אשמח בלבי על תום החטאים, כי עי''ז ורשעים עוד אינם, שמעתה לא ימצאו עוד רשעים שירשיעו בזדון, שהגם שימצאו עוד חטאים שיחטאו מצד התאוה והיצר לא ימצאו מרשיעים בזדון לב, כי יכירו משפטי ה' וייראו מלהרשיע, ועי''כ ברכי נפשי את ה', וכמ''ש חז''ל שראה במפלתן של רשעי' ואמר שירה :

יתמו חטאים . חוטאים :

יתמו . תפלתי היא שיתמו חטאים ר''ל שבני אדם יתגברו על יצרם ולא יעשו חטאים וא''כ לא יהיו עוד רשעים בעולם : ברכי . כאשר כן יהיה תברך נפשי את ה' וגם אתם כולכם הללו יה על זאת :

יתמו . מלשון תם והשלמה : אינם . אין להם :

יִתַּמּוּ חַטָּאִים: דאמר ר' יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי ק"ג פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים שנאמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה.ברכות ט ע"ב יִתַּמּוּ חַטָּאִים: הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר"מ והוו קא מצערו ליה טובא הוה קא בעי ר' מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו אמרה לי' ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה:ברכות י ע"א

חטאים ורשעים. עי' הבדלם למעלה א' א' :