תפלה לעני . ישראל שהם עם עני : כי יעטף . בהתעטף נפשם בצרה :

תפלה לעני כי יעטוף . כאשר יהיה כפוף ומעונה כאלו הוא מתעטף קצתו בקצתו : ולפני . כאשר ידבר צרותיו ויספר תלאותיו לפני ה' :

יעטוף . מלשון עטיפה ולבישה : שיחו . ענין ספור התלאות כמו אשיחה במר נפשי ( איוב ז ) :

וְלִפְנֵי יְהֹוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ: יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו וכו'.ברכות כו ע"ב תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף: תניא נמי הכי לא יעמוד אדם לא על גבי כסא ולא ע"ג שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך ויתפלל לפי שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קראתיך ה' וכתיב תפלה לעני כי יעטוף.ברכות י ע"ב תְּפִלָּה לְעָנִי: דתניא ר' אליעזר אומר שואל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו וגו' אין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה וכו'עבודה זרה ז ע"ב תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יְהֹוָה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ: סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נותן בראשו הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין אחינו לא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ובקבלה הוא אומר וקרעו לבבכם ואל בגדיכם עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקם כדי שיהא לבו שלם בתפלה ואומר לפניהן עשרים וארבע ברכות י"ח שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש ואלו הן זכרונות ושופרות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני אשא עיני אל ההרים וגו' ממעמקים קראתיך ה' תפלה לעני כי יעטוף ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות אלא אומר תחתיהן רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות ואומר חותמיהן על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' גואל ישראל על השניה הוא אומר מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות על השלישית הוא אומר מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תרועה על הרביעית הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע צעקה על החמישית הוא אומר מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תפלה על הששית הוא אומר מי שענה את יונה ממעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ וכו'.תענית טו ע"א

תפלה לעני, הוא תפלה על בני הגולה, מצייר איש אחד מן הגולים, או יצייר כלל האומה כאיש פרטי, אשר נפשו עטופה מרוב הצרות מתעלפת ועומדת לצאת מתוך גופו, וזה תפלה לעני אשר יעטף, וטרם תצא נפשו שופך שיחו לפני ה', ומתפלל על הגלות והישועה :

יעטף. כמו נפשם בהם תתעטף (ק''ז ה'), העטופים ברעב (איכה ב') :

ה' שמעה תפלתי, התפלה היא שפיכת הנפש לפני האלהים בעד הכלל, והשועה היא מה שצועק לישועה בעד עצמו :

תפלתי, שועתי. התפלה היא רק לאלהים וגדרו שפיכת הנפש והדבקה באלהי מעוזה, כמ''ש ישעיה (א' ט''ז), והמשוע צועק לישועה :

אל תסתר . לבל תראה בצרתי : מהר ענני . בו ביום שאקרא לך :

אל תסתר פניך ממני, שישגיח עליו לראות בעניו ולשמוע דבריו, זאת שנית שיענהו תיכף וימלא בקשתו :

נחרו . הנו''ן משמשת כמו נעשו נקנו והוא לשון יובש כמו ( איוב ל ) ועצמי חרה מני חורב , נחר מפוח ( ירמיה ו ) :

כלו בעשן . ימי הטובים כלו מהר עם העשן ודומה לו הכלה במהרה : כמוקד נחרו . נתייבשו במקום המוקד :

כמוקד . הוא מקום הבערת האש כמו על מוקדה ( ויקרא ו' ) : נחרו . ענין יובש כמו נחר מפוח ( ירמיה ז' ) :

כי כלו בעשן ימי, מבאר מדוע מבקש שיענהו מהר, כי הגיע לתכלית האבדון ומצייר את הצרה כאש, ואת הגוף הכללי של האומה כנתון באש עלי מוקדה, והחלקים הנפרדים ע''י התכת האש ועולים כעשן באויר הם הימים שהוא זמן חייו, והעצמות שנשארו נחרו כבמוקד :

נחרו. שרשו חרר והנו''ן על בנין נפעל, שנשרפו מרוב חמימות הקדחת :

הוכה כעשב . כמו עשב המתייבש ונשבר מחום השמש כן לבי נשברה כי בעבור התוגה שכחתי לאכול מאכלי והנני חלוש ומעונה :

הוכה כעשב, מצייר א''ע כצומח, אשר אם תפגע בו השמש ויוכה כח הצמיחה שהיא נפש הצומח, ימולל ויבש, כי אז לא יינק עוד את מזונו שהוא לחות האדמה, כן הלב שבי שבו משכן החיים הוכה כעשב ויבש, כי כבר פסק מלקחת מזונו כי שכחתי לאכל לחמי, ר''ל שה' קבע מין אחד באיצטמוכא שמעורר את הרעבון ויתעורר לאכול, אבל כבר נשכח כח הזן עד שלא יתעורר עוד לאכול לחם :

דבקה . כי מקול האנחה משמן בשרי ירזה ודבקה לעצמותי :

מקול, כי בשר המעיים נדבק אל העצמות בסבת קול האנחה, וזה סבה לביטול כח המעכל, כמ''ש (איוב י''ט) בעורי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בעור שני כמ''ש זה, (ויספר מעמד האומה בימי רדיפת הדת : (ז) דמיתי, ר''ל תחלה דמיתי לקאת הדר במדבר, והקאת מחייתו מן הדגים וצריך ללכת בכל יום מן המדבר אשר הוא חונה שם אל הנהרות לצוד הדגים שהוא דרך רחוק, כן אני שוכן במדבריות נפרד מבני אדם, ואני צריך ללכת בהחבא אל הישוב לבקש פרנסתי, ואח''כ שהוקל עול הגלות מעט וניתן לי רשות לשכון בישוב, לא הניחו אותי לגור בעיר רק הייתי ככוס חרבות, הוצרכתי לגור בחרבות שלפני הערים נפרד מן העיר :

לבשרי. לבשר המעים (כמ''ש איוב י''ט כ') :

דמיתי לקאת מדבר . לקאת שם עוף הוא : ככוס חרבות . שם עוף כמו ( ויקרא יא ) את הכוס ואת השלך ואת הינשוף : חרבות . מדברות דמיתי לקאת מדבר כך אנו נדודים ממקומנו ללכת בגולה :

דמיתי . דומה אני לקאת היושבת במדבר הצועקת קול יללה ואל הכוס השוכן בחרבות כי כן גם אני אזעק בקול מר ואשב שומם ויחידי :

לקאת . ככוס . שמות עופות מצויות במדבר ובחרבות :

דמיתי, הייתי. מורה על רוב השתדלות בדבר כמ''ש ירמיה (א' י''ב) :

שקדתי . התבוננתי בעצמי והנני כצפור הבודד על גג יושב לבדו באין זוג : בודד . יושב בדד :

שקדתי . מהרתי לברוח ואהיה כצפור הבורח מאנשים ויושב בדד על הגג :

שקדתי . ענין מהירות כי שוקד אני ( שם א' ) : בודד . בדד ויחידי :

שקדתי, ואח''כ ע''י שקידה והשתדלות רב, הוקל גם גזרה זו שאוכל לגור בעיר אבל לא בבית, רק כצפור בודד על גג, כן הוצרכתי לגור על פנות הגגות בבדידות :

מהוללי . המתלוצצים בי ל' הוללות : בי נשבעו . ראו ברעתי ונשבעים בי ואומרים אם לא יארע בי כמו שאירע לישראל כה יעשה לי כמו לישראל :

מהוללי . המלעיגים עלי ישבעו בי ואומרים דרך שבועה אם עשיתי כזאת אהיה כהאומללים :

מהוללי . ר''ל המתלוצצים בי כעל כסיל והוא מלשון הוללות וסכלות ( קהלת א ) :

(ט-י) כל, ולא הייתי ביניהם כאיש מכאובות שמרחמים עליו ועכ''פ אין מחרפים אותו, כי כל היום חרפוני אויבי על כי שקוי בבכי מסכתי, שבכיתי תמיד על החורבן וזאת חרה להם וחרפוני בעבור זה, ומהוללי בי נשבעו כי אפר כלחם אכלתי מפני הרעב :

מהוללי. העושים ממני דברי הוללות ולצנות :

בבכי מסכתי . בדמעה מזגתי :

כי אפר . אני אוכל את האפר כדרך שאוכלים את הלחם ר''ל לגודל התוגה נהפך בפי טעם הלחם לטעם האפר : בבכי מסכתי . כי בעת השתיה יפול בכוס דמעות עיני והרי הוא מזוג בדמעות הבכי :

ושקוי . מלשון משקה : מסכתי . ענין מזיגה כמו מסכה יינה ( משלי ט' ) :

כי נשאתני . תחילה והגבהתני ועתה השלכתני משמים ארץ ואם לא נשאתני תחילה לא היתה חרפתי רבה כל כך :

כי נשאתני . מתחלה רוממת אותי ואח''ז השלכתני לארץ וכפול הצער מאלו לא הייתי בגדולה מעולם :

מפני, וזה היה מפני זעמך, ר''ל אפר כלחם אכלתי מפני זעמך שהיא קללתך, שעי''כ הגריס בחצץ שיני הכפישני באפר, ושקוי בבכי מסכתי מפני קצפך, שבכיתי תמיד על שידעתי שעודך קוצף עלי, ואבכה בצום נפשי לרצות כעסך, כי נשאתני ותשליכני ואבכה בצום נפשי לרצות כעסך, כי נשאתני ותשליכני, שתחלה נשאתי לרום, ואח''כ השלכת אותי מאגרא רמא לבירא עמיקתא, וזה מגדיל הנפילה :

זעמך, וקצפך. זעם משתתף עם השמות המורים על הקללה והעונש (ישעיה י' ה' ולמעלה ס''ט כ''ה ובכ''מ) :

כצל נטוי . לעת ערב כשהצללי' נוטים וכשחשיכה אין נכרים אלא כלים והולכים :

ימי כצל נטוי . ימי הטובים חלפו והלכו להם במעט טובה כצל הזה הנוטה ממקומו מבלי יגע בו מי : ואני . עתה אני יבש מבלי לחלוחית טובה כעשב הנתייבש בחום השמש בסור צלו :

ימי, אומר הנה אני מתיאש שאראה אנכי עוד זמן התשועה, כי כבר אפסו כחותי ואין לי תקוה, ובכ''ז איני מתיאש מן הגאולה הכללית שהבטיח ה' החי לעולם ודברו לא ישוב ריקם. הנה אני מתיאש בין מצד זמני שימי דומים כצל נטוי, בסוף היום שהצל נוטה ומתפשט וזה סימן שקרוב להיות לילה, כן כבר עברו רוב ימי, ומצד כח גופי ג''כ אני כעשב איבש :

כצל נטוי. כמו ינטו צללי ערב (ירמיה ו') :

ואתה . אשר לעולם תשב ונשבעת לנו בך כשם שאתה קיים יש עליך לקיימנו , לפיכך :

ואתה . אבל אתה לעולם תשב ותתקיים וככוחך אז כוחך עתה :

ואתה, אולם אתה ה' אינך משתנה עם הזמן, כי אתה ה' לעולם תשב שאתה אין לך התלות בזמן ואתה בלתי משתנה, וגם זכרך, דהיינו הפעולות היוצאות ממך שעל ידם זוכרים אותך, הגם שהם נעשים בזמן, בכ''ז אינם כשאר דברים הזמניים הפוסקים, כי הם קיימים לדור ודור :

לעולם לדור ודור. עולם מציין הזמן המתדבק, ולדור ודור מציין הזמן המתחלק לשני דורות, כנ''ל ל''ג י''א, וע''כ ישיבת ה' בעצמו יצייר עם מלת לעולם, וזכרו ע''י פעולותיו הוא נקשר עם הדורות :

אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה . כי בך הבטחת ( דברים לב ) כי יראה כי אזלת יד והרי אזלת יד :

אתה תקום . לזה אשאל מעמך שאתה תקום ותרחם את ציון כי מעתה עת לחונן אותה כי בא הזמן :

אַתָּה תָקוּם: כתיב על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם מאי אמרי הכי אמר רבא בר רב שילא אתה תקום תרחם ציון רב נחמן בר יצחק אמר בונה ירושלים ה' ומעיקרא מאי הוו אמרי אמר רבא בר רב שילא כי בחר ה' בציון אוה למושב לו:מנחות פז ע"א

אתה תקום, ר''ל הגם שאני לא לעולם אחיה, ולא אראה בנחמת ציון, ידעתי כי אתה ה' החי לעולם ובלתי משתנה, תקום להושיע ציון, וזה מצד ג' דברים, או מצד הרחמים על עניה ושפלותה, ועז''א תרחם ציון, או מצד החנינה בעתים מיוחדים לרצון שאז יתעורר לחונן גם הבלתי ראוי, ועז''א כי עת לחננה, או עכ''פ אם לא יושעו קודם הזמן ע''י רחמים או עת רצון, בהכרח יושעו בבוא זמן הקץ האחרון המיועד מאת הנביאים, ועז''א כי בא מועד, וכמ''ש בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך (ישעיה מ''ט) וכמש''פ שם :

עת, מועד. בארתי בכ''מ (ירמיה ח' ז' הושע ב' י''א) שעת הוא העת המוכן מעצמו איזה דבר, כמו עת הטבעי, ומועד הוא הזמן הנועד ע''י הדת או ההבטחה, והחנינה תלוי בעת רצון, והמועד הוא זמן הקץ המיועד, ולחננה כמו לחננה בפת''ח :

כי רצו . אהבו אף את אבניה ואת עפרה ומדרש אגדה כשיצא יכניהו וגלותו נשאו עמהם מאבני ירושלים ועפרה לבנות להם בבבל בית הכנסת :

כי רצו . כי עבדיך ישראל רוצים ומחבבים אבני המקום ההוא ועפרה נשאה חן בעיניהם ומאוד יתאוו להשיב אליה :

כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ: ר' אבא מנשק כיפי דעכו ר' חנינא מתקן מתקליה ר' אמי ורבי אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא ר' חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו וכו'.כתובות קיב ע"א

כי רצו, וכן תושיעם מצד העם שבעונותיהם החרבת את ציון, שהם כבר רצו ופייסו את אבניה, שתחלה נחרבה ציון לרצות על עונותיהם, ושפך ה' חמתו על העצים והאבנים, ואח''ז רצו הם את אבניה שנשפך דמם בעבור אבני ירושלים ועל אמונתם, ואת עפרה יחוננו שמתאבלין תמיד עליה ונושקים את עפרה :

וייראו גוים . את שמך כשתושיע את עמך :

וייראו . אז ייראו הגוים את שם כבודך :

(טז-יז) וייראו, ר''ל אתה תרחם ציון ואז ייראו גוים את שם ה', והמאמרים מקבילים, וייראו גוים את שם ה' כי בנה ה' ציון, וכל מלכי הארץ את כבודך כי נראה בכבודו, השם, מורה על הפרסום מרחוק, והגוים הפחותים שלא יראו את כבוד ה', ייראו מחמת פרסום שמו הנשמע מרחוק ע''י מה שיבנה ציון באותות ומופתים, ומלכי הארץ שהם משכילים יותר ומבחינים עניני כבוד, הם יראו כבוד ה', שיתגלה אחרי הבנין ויתראה בכבודו הגדול :

שם ה', כבודך. עמ''ש ישעיה (נ''ט י''ט) :

כי בנה . בראותם אשר בנה ה' את ציון ונראה הוא שם בכבודו :

הערער . הצועק כמו ( ישעיה טו ) זעקת שבר יעטרו , ד''א ערער הרוס ונשחת כמו , ( לקמן קלז ) ערו ערו :

פנה . כי פנה אל תפלת נכה רוח המעורר תפלה בתמידות :

הערער . מלשון הערה ר''ל המעורר בתפלה :

פנה, אמר העני המתפלל תפלה זאת, הגם שימי כצל נטוי ולא אראה את הגאולה, בכ''ז אבטח כי התפלה הזאת שאני מתפלל על הגאולה, הגם שהיא תפלת הערער היא נשמעת מה', (כמ''ש ה' שמעה תפלתי), ור''ל שכל התפלות שמתפללים בעת החורבן, בין תפלת הערער ה' פונה אליו, ובין תפלת הרבים, לא בזה את תפלתם, וה' שומע כל התפלות האלה ואוסף אותם ושומר אותם ליום נועד, וה' אומר.

הערער. כמו והיה כערער בערבה, ומשתתף עם ערירי, עץ העומד בודד :

תכתב זאת . כך יאמרו רואי הישועה תכתב הישועה הזאת לספר אותה לדור אחרון : ועם נברא . שנעשה בריה חדשה לצאת מעבדות לחרות מאופל לאור גדול :

תכתב . זאת הגאולה הזאת תהיה כתובה לזכרון לדור אחרון בכדי שהעם הנברא אז יהלל יה על הגאולה ההיא :

תכתב זאת לדור אחרון, ה' מצוה למלאכיו שהתפלה שמתפללים בעת החורבן על הגאולה תכתב בספר זכרון לפניו לדור אחרון, ועם נברא, שאז יברא עם, אשר יהלל יה, שדור האחרון שיהיה בעת הגאולה הם יהללו יה, על. (כ-כא) כי השקיף ממרום קדשו לשמוע אנקת אסיר, שנאק וצעק לפניו ממאסרו בזמן הגלות, ומשמים אל ארץ הביט לפתח בני תמותה, מצייר שההשקפה לשמוע התפלה היא ממרום קדשו, שמציין שכינת עוזו בקדש למעלה מן המערכת, שמשם ישגיח ושומע תפלה, והפעולה לפתח בני תמותה הוא משמים דרך המערכת, שמסבב הצלתם עפ''י הטבע בנסים נסתרים :

אל ארץ הביט . לראות בעני עמו :

השקיף . ענין הבטה :

השקיף, הביט. המשקיף הוא דרך החלון או הארובה ולרוב ישקיף מלמעלה למטה כמ''ש חז''ל, וכשלא בא אחריו פעל ראה הוא לרוב לרעה וכמ''ש חז''ל, חוץ ממ''ש השקיפה ממעון קדשך מן השמים, ופה בא אחריו פעל הביט, כאלו יתחיל להשקיף ממרום קדשו דרך השמים ומשם הביט :

תמותה . חולה למות אנמוריני''דא בלע''ז :

לפתח . להתיר קשרי האסורים להוליכם למיתה :

אנקת . ענין צעקת אנחה כמו באנוק חלל ( יחזקאל כו ) : לפתח . ענין התרת הקשר כמו מוסר מלכים פתח ( איוב יב ) :

לפתח. מוסרותיהם. בני תמותה. הקרובים למות :

לספר בציון . למען יסופר בציון וגו' :

(כב-כג) לספר, ר''ל לפתח בני תמותה כדי שהם יספרו אח''כ שם ה' ותהלתו בירושלים, לעתיד כשיקבצו עמים וממלכות לעבוד את ה', ושם ה' מורה על פרסום שמו שהוא בורא העולם ומחדשו ומנהיגו, זה יספרו בציון, ששם יושבים החכמים והכהנים שהם ידעו את שם ה', ותהלתו הוא מצד דרכיו והנהגתו רחום וחנון, זה ידעו אף ההמון שישבו בירושלים בכל העיר :

בהקבץ . בעת יתקבצו עמים וממלכות לעבוד את ה' :

ענה בדרך כחי . חוזר לקבלו הראשון כי נשאתני ותשליכני ימי כצל נטוי ענה בדרך אויבי כחי :

ענה . את זה יספרו לומר הנה מאז ענה האויב כוחי בדרך ובזה קצר ימי :

ענה . מלשון ענויים :

ענה, שב המתפלל ויאמר, הגם שכבר נתיאשתי שאאריך ימים עד שאראה הישועה כמ''ש ימי כצל נטוי וכו' כי כבר ענה כחי בדרך ע''י רוב הגליות והטלטול, ובזה קצר ימי, בכל זה מתפלל שיאריך ימים עד שיראה הישועה בעיניו, ועז''א.

אומר . לה' : אלי . אתה : אל תעלני בחצי ימי . אל תסלק אותנו להשמידנו מן האדמה ביד אויבינו בחצי ימינו ומה הם ימינו כל ימות דור דורים שנותיך , הבטחת לקיימנו לפניך כמו שאמר בסוף המזמור ושנותיך לא יתמו וזרע עבדיך לפניך יכון :

אומר . והייתי אומר בתפלה הלא אלי אתה אל תסלקני מן העולם בחצי ימי : בדור וגו' . ר''ל בכל ימי הדורות בזמן השנים שקצבת ואל תסלקם בחצי ימיהם וכאומר לא על עצמו בלבד אני מתפלל כ''א על כל הדורות :

תעלני . ענין סלוק כמו כעלות גדיש בעתו ( שם ה' ) :

אומר אלי אל תעלני בחצי ימי מן העוה''ז, בדור דורים שנותיך, מציין שהגם שה' למעלה מן הזמן ולא יתכן שנאמר שיש לו שנים וימים, בכ''ז מצד שהוא מנהיג את הדורות, והדורות מתנהגים כפי קצב הזמן מעשה ה' ניכר בכל דור ודור כמ''ש וזכרך לדור ודור, מצד זה יתיחסו הדורות אליו כשנים, שכמו ששנות האדם יחשבו כפי מספר הקיפי גלגל חמה, כן יחשבו שנותיו כפי מספר הדורות, שנמליץ על צד המליצה שכל דור ודור הוא שנה של מעלה, ר''ל שבו יתראה הנהגה חדשה ושינוי בהנהגה והיקף חדש, ועפ''ז יאמר בבקשתו שלא יעלהו אל שנותיו, שהם דור דורים, (שהם שנות ההשגחה העליונה כפי מה שנשיג אותה פועלת בעולם הזמני) לא יעלהו בחצי ימיו, שבזה תהיה השנה העליונה קצרה כמפי הראוי, אחר שאורך השנה העליונה הוא לפי אורך שנות הדור :

אל תעלני. עלית הנפש לשמים, כמ''ש והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ופי' בחצי ימי בדור דורים, שימי יהיו רק חצי ימי הדור הראוי :

לפנים . מתחלה :

לפנים . אתה יסדת את הארץ מתחלה מאין ליש וכן השמים מעשי ידך המה וא''כ קדמת להם :

לפנים . מתחלה כמו וזאת לפנים בישראל ( רות ד' ) :

לפנים, כי הנה ראינו שכל המציאות הנתון תחת הזמן לא יעמוד רגע על מצב אחד, כי הארץ אשר יסדת לפנים ושמים שהם מעשה ידיך, (מדמה הארץ כיסוד הבנין והשמים כגג הבנין למעלה) ובזה נכלל כל העולם המוחש הנתון תחת הזמן, אין להם מציאות אמתי משתי פנים, {{{א}}} מצד כי.

כלבוש תחליפם . כאדם ההופך לבושו לפושטו :

המה יאבדו . סוף הדבר יהיה שהמה יאבדו ואתה תעמוד וא''כ גם תאחר להם . כלבוש . שפושט האדם ומחליפו באחר כן תחליף את העולם כמ''ש הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ( ישעיה סה ) : ויחלופו . ר''ל כאשר תעשה כן תקום :

יבלו . ענין רקבון וכמישה כמו ועלהו לא יבול ( לעיל א' ) :

המה יאבדו, כי כל שי''ל תחלה י''ל תכלה, ורק אתה תעמוד בלי השתנות, {{{ב}}} שגם בעת קיומם כולם כבגד יבלו, כי ההיולי פושט צורה ולובש צורה תמיד, והמשיל בזה שני משלים, {{{א}}} שכבגד יבלו מעצמם עת יניחו אותו ימים, כי כל מורכב מתפרד, {{{ב}}} מצד שההיולי פושט את מלבושיו פושט צורה ולובש צורה אחרת תמיד, כמי שמחליף את מלבושיו בכל פעם, ועז''א כלבוש תחליפם ויחלופו, ואתה הוא, רק שאתה הוא הדבר הקיים כמו העומד בעצמותו ובלתי משתנה, וגם שנותיך לא יתמו, שכבר אמרנו שהשנים שיתיחסו לה' הם הדורות המתחדשים, והם לא יתמו, ומפרש מי הם שנותיך, הם.

כבגד, כלבוש. הבגד כולל כל הבגדים והלבוש הוא המיוחד ללבוש לצורך איזה ענין כנ''ל (כ''ב י''ט) וישעיה ס''ג א', ודרך להחליפו אח''כ :

ואתה הוא . העומד וקיים :

ואתה הוא . אבל אתה דבר העומד בהוייתו ומתקיים ואין תשלום זמן לשנותיך :

הוא . ר''ל דבר העומד בהויתו ומתקיים : יתמו . מל' תם והשלמה :

בני עבדיך . בני אברהם יצחק ויעקב ישכנו בה וזרעם יהיו נכון לפניך עד עולם ומוסב למעלה לומר את זה יספור לומר כזה וכזה התפללתי והנכם רואים כי שמע אלי :

יכון . מל' הכנה :

בני עבדיך, שהם בני הצדיקים, הם ישכונו, שהגם שכל המציאות יתבטל, בדור הצדיקים שהם חלק אלוה ממעל עד שיתיחסו אליו כשנותיו (כי בם ובעבורם יפעול שנוים ותמורות בעולם הזמני) הם יתקיימו לעד וישכנו בלי כליה ואבדון, שהגם שתחרב העולם זרעם לפניך יכון, לעמוד לפניך בעולם הנשמות לאור באור פני מלך חיים :