פתח לבנון דלתיך . תרגם יונתן פתחו עממיא תרעכון :

פתח לבנון דלתיך . הנבואה ההיא נאמרה על חורבן בית השני ואמר אתה א''י הקרויה בשם לבנון פתח דלתיך למען יכנסו בך העכו''ם : ותאכל אש בארזיך . ר''ל ויאבד האויב את השרים ולפי שקרא את א''י בשם לבנון המשיל אבדן השרים לשריפת ארזי יער הלבנון :

הילל ברוש כי נפל ארז . שהוא גדול מן הברוש הילילו השלטונים כי נפלו המלכים מעכו''ם : אלוני בשן . קישנ''ש בלע''ז : כי ירד . כי נשבר ודומה לו וברד ברדת היער : יער הבציר . יער המבצר תקוף כרכיא :

הילל ברוש . אתה אילן ברוש עשה יללה כי הארז נפל ע''י הרוח הנושב ואיך א''כ תעמוד אתה מול הרוח ר''ל הילילו המון העם כי השרים נפלו ואיך תתקיימו אתם : אשר אדירים שדדו . בזה יפרש אמריו מי הוא הארז שנפל ואמר אשר אדירים שדדו : הילילו אלוני בשן . אתם אלוני אלון הגדילים בבשן החלושים מאילני יער הילילו כי ירד והושפל יער החזק וכפל הדבר במ''ש :

הילל . מל' יללה : אדירים . חזקים : שדדו . נעשקו : בשן . שם מקום מרעה : ירד . מל' ירידה והשפלה : הבציר . מבצור וחוזק וכן ערים בצורוח ( מ''ב י''ט ) :

הרועים . המלכים : אדרתם . תפארתם : שאגת כפירים . יבכו השרים : כי שודד גאון הירדן . שהוא מקום הכפירים ואריות ורבותינו פירשו פתח לבנון דלתיך שעל חורבן בית שני נתנבא הנביא ומ' שנה קודם חורבן היו דלתות ההיכל נפתחו' מאיליהן גער בהן ר''י בן זכאי אמר לו היכל היכל עד מתי אתה מבעית את עצמך יודע אני שסופך ליחרב וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא פתח לבנון דלתיך וגו' :

קול יללת הרועים . ר''ל הנה ישמע קול יללת הרועים על כי שדדה מעוזם הם אילני היער שהיו חסים בצלם ר''ל מנהיגי העם ילילו כי נאבדו קהל עדתם אנשי זרועם : קול שאגת כפירים . ר''ל הנה ישמע קול שאגת הכפירים כי שדד ונשחת גאון הירדן הוא מקום מרבץ האריות כמ''ש כארי' יעלה מגאון הירדן ( ירמיה מט ) ר''ל בני המלכים יילילו כי נחרבו ארמנותיהם :

אדרתם . חזקה ומעוזם והוא מל' אדיר : כפירים . כן יקראו האריות הקטנים . גאון . ענין גבהות ורוממות ור''ל ככר המעולה הסמוך לירדן :

רעה את צאן ההרגה . הכן להם רועים כלומר הנבא על פרנסיהם העתידים לרעותם מעתה : צאן ההרגה . ישראל שהרגום רועיהם ואכלום :

רעה וגו' . המקום צוה לו שהוא ירעה במעשה ובשועל את צאן ההרגה ר''ל צאן העומד לשחיטה בבית המטבחים שאינן מצליחות לגדל ולדות ולהנות מצמרן ואין בהם סי' ברכה להעשיר את בעליהן :

ולא יאשמו . הבבליים שאגלם לתוכם זה מוכרם והקונה הרוג ואין נותן ללבו שיהא לו אשמה בדבר ומוכרם מתהלל ברוך ה' שמסרם בידי והריני עשיר : ואעשיר . והרי אני עשיר :

יהרגון . להיות לו למאכל : ולא יאשמו . ר''ל לא חטא לעצמו לעשות לו היזק והפסד כי עומדים הם לשחיטה ואינם ראויין לגדלן : ברוך ה' . שמכרתי דבר שאין בו סי' ברכה ובמחירי אקנה דבר שיש בו סי' ברכה ואעשיר : לא יחמול עליהן . הואיל ואין בהם סי' ברכה לא יחמול הרועה עליהן להרביצן בנאות דשא ולנהלן על מי מנוחות ולשמור קצתן מקצתן שלא יהדפון ולא ידחקון זו את זו :

כי לא אחמול עוד . ר''ל זה יהיה לרמז על ישראל שהמה צאן מרעיתו ית' ומעותדים הם להריגה בחורבן הבית השני ולא אחמול עוד עליהם מעתה : ממציא את האדם . את בני ישראל אזמין כל איש מהם ביד רעהו הקם עליו וביד החפץ להשמידו וכן היה בסוף בית השני שמלכיהם השמידום והפריצים נלחמו זה בזה כמוזכר ביוסיפון : וכתתו . מלכיהם ופריצי העם יכתתו את עם הארץ ולא אציל את מי מיד הורגיו וכאומר הואיל ומעותדים להריגה מה לי להצילם קצתן מקצתן :

ממציא . מל' מציאה והוא כענין הזמנה כמו וימציאו בני אהרן ( ויקרא ט ) : וכתתו . ענין שבירה ונתיצה :

וארעה את צאן ההרגה . כל אלה דברי הקב''ה לנביא ואני רעיתי אותם בימים הקדמונים : לכן עניי הצאן . אמת עניי הצאן היו כשהתחלתי לרעותם : ואקח לי שני מקלות . לסוף ימים חלקתים לשתי ממלכו' בעוונם : לאחד קראתי נועם . ירבעם אמר לנהלם לעט : ולאחד קראתי חובלים . רחבעם אמר להם ליסרם בעקרבים ולפי שדרך צאן לנהלן במקלו' קרא למושליהם מקלות :

וארעה . סיפר הנביא שכן עשה כאשר צוהו ה' ורעה את הצאן העומדות להריגה בבית המטבחיים : לכן עניי הצאן . ר''ל חמלתי עליהם לרעותם בעבור כי היו הנכנעים והירודים שבכל הצאן : ואקח לי . לקחתי לי לצורך הנהגתם שתי מקלות : נועם . כי היה נעים ולא הכאיב בהכאתו : חובלים . כי היה מחבל ומשחית ומכאיב הרבה : וארעה . באלו שתי המקלות רעיתי את הצאן פעם במקל נועם בפעם במקל חובלי' הכל לפי הצורך ובא לרמז על הכהנים בני חשמונאי שמשלו בבי' השני שהיו בב' הנהגו' מתחילה משלו ג' בני מתתיהו בן יוחנן כ''ג יהודה ויהונתן ושמעון ומעשיהם והנהגותם היה בנועם ביראת ה' וכשרון מעשים ואחריהם קמו בניהם וזרעם הם הרשיעו לעשות והיו מחבלים ומשחיתים את העם כמוזכר ביוסיפון :

לכן . בעבור : עניי . ענין שפלות והכנעה : מקלות . מטות : נועם . מלשון נעימות ומתוק ואהוב : חובלים . מל' חבלה והשחתה :

ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד . והם השחיתו דרכיהם עד שמאסתים והרגתים בחדש א' כל שלשת הרועים שהרג והוא את כל בית אחאב ואת בית אחזיה מלך יהודה ואת אחיו ואת כל זרע מלכות דוד ועתליה איבדה את השאר זולתי יואש שנטמן ( מלכים ב ט ) : ותקצר נפשי בהם . מאסתים וכל ל' קוצר נפש הוא דבר צרה או דבר מיאוס שאין הדעת סובלתו וקצר הלב והמעים מלהכיל כמו שאליהו אמר הציקתני רוח בטני ( איוב לב ) : גם נפשם בחלה בי . זכרונם היה רב במעי וממלא את רוחי ומציק את בטני ובחלה פי' רבותינו לשון גודל במס' נדה משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל פגה עודה תינוקת בוחל אלו ימי הנעורים שכבר היא גדול' והביאו מקרא זה ראיה לדבריהם :

ואכחיד את שלשת הרועים . דרך הרועה הגדול להשים תחתיו רועים קטנים להיות לו לעזר וכן עשה זכריה ברעותו את הצאן ואמר הנה בזמן ירח אחד הסרתי ומנעתי שלשת הרועים אשר שמתים תחתי ובא לרמז על שלשת הרועים הנעימים בני מתתיהו בן יוחנן כ''ג ששמשו ל' שנה ונכחדו מן העולם כי יהודה שמש שש שנים ויהונתן שש ושמעון י''ח הרי שלשים שנה ולפי שהשנים קרואים גם בלשון ימים כמ''ש ימים תהיה גאולתו ( ויקרא כה ) לפיכך בא הרמז בירח ימים שהיא שלשים ימים ( ולא זכר מתתיהו אביהם הזקן כי לא שמש אלא שנה אחת וזהו בעזר בניו לפי רוב זקנותו ) : ותקצר נפשי בהם . ר''ל לא היתה דעתו רחבה עליו בעבור טורח הצאן ומאס בהם : וגם נפשם בחלה בי . ר''ל גם נפשות הצאן מאסה בי כי לא שמעו לקול שאגתו כדרך הצאן המכיר קול הרועה ונשמעין אליו והרמז הוא שאחרי מיתת ג' בני מתתיהו מאס ה' בעם ישראל על כי גם המה מאסו בו והשחיתו דרכם :

ואכחיד . ענין מניעה והסרה כמו ולא כחדו מאבותם ( איוב ט''ו ) : בירח . בחדש : ותקצר נפשי . כן יאמר על דבר הקשה לסבול וכן ותקצר נפשו למות ( שופטים ט''ז ) : בחלה . ענין מיאוס ותעוב ואין לו דומה :

ואומר לא ארעה אתכם . אמרתי באותן הימים אשליכם מעל פני ויהיו הפקר ולבז :

ואומר . אמרתי לבעלי הצאן לא ארעה עוד צאן מרעיתכם : המתה תמות . כאומר יהיה מה שיהיה מי שתמות מהן תמות ומי שתהיה מוסרת מן העדר ללכת תועה תהיה מוסרת ותלך תועה והנשארות במקומן תאכלנה אחת בשר חברתה ולא אחשוש בדבר ובא לרמז שכן אמר המקום ב''ה שיסיר השגחתו מהם :

והנכחדת . הסרה מן העדר : אשה . ר''ל אחת וכן אשה אל אחותה ( שמות כ''ו ) : רעותה . חברתה :

ואקח את מקלי את נועם . שברתי את כח מלכי ישראל בימי יהואחז בן יהוא עד כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש ( מ''ב יג ) ובימי הושע בן אלה שמסרתים ביד סנחרב והגלהו ( שם יז ) : להפר את בריתי אשר כרתי את כל העמים . להראותם שבשביל שבגדו בי הפרתי את בריתי אשר כרתי עם כל העמים עליה' שלא יזיקום שע''מ כן נתתי להם את התורה שאם ישמרוה שיהיו חירות מן המלכיו' שלא תהא אומה ולשון שולטת בהם ואל תתמ' אם דבר המקר' תשועתם מיד שונא בלשון כריתת ברית את השונא שהרי מצינו מקרא דוגמתו וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה וגומר :

ואקח . אח ''ז לקחתי מקלי הנועם וכרתי אותו כי מאסתי בהן ולא רציתי עוד להנהיגם בנעימות כ''א ביד חזקה במקל חובלים והרמז הוא לומר אחר שמתו ג' בני מתתיהו בן יוחנן כ''ג נתבטל הנהגת הנעימות : להפר . להיות סבה להפר וכו' כי בעוד משלו ג' האחים על כי הלכו בדרך הישר נתן המקום הכח בידם עד שהעכו''ם כרתו עמהם ברית להיות עמהם בשלום אבל אחרי מותם סרו מהם ונתבטל הנהגת הנעימות בממשלת בניהם וזרעם התיש המקום כחם למען יפרו את הברית ללכת להלחם בה :

ואגדע . ענין כריתה כמו שקמים גדעו ( ישעיה ט' ) : להפר . ענין בטול ומניעה :

וידעו . כן הבינו הצדיקים שבהם השומרים את חוקי : כי דבר ה' הוא . גזירה זו כבר דיבר לנו הקב''ה ע''י משה יוליך ה' אותך ואת מלכך :

ותופר . רצה לומר וכן היה כי הופר הברית ביום שמתו ג' האחים וחזרו לבוא עליהם למלחמה : וידעו כן . רצה לומר ברעותי את הצאן ובעשותי את כל אלה הנה עניי הצאן וחוזר ומפרש השומרים אותו ר''ל הענוים והמוכנעים שבישראל השומרים את דברי הם ידעו אמיתת הדבר אשר דבר ה' הוא ולרמז עשיתי מה שעשיתי ולא היה דבר של מה בכך :

כן . ענינו אמיתת הדבר כמו שהיא וכן כן בנות צלפחד דוברות ( במדבר כ''ז ) : עניי . ענוים ומוכנעים : אותי . ר''ל את דברי :

ואומר . אל מלכי יהודה הנותרים : אם טוב בעיניכם הבו שכרי . קיימו מצותי והוא יהיה שכרי על כל הטובה אשר נתתי לכם כמו שנותנין שכר לרועה צאן ואשוב וארעה אתכם : ואם לא חדלו . וגם אני לא אטיב לכם וכן מצינו שאמר הקב''ה ( ליחזקאל ו ) השומע ישמע והחדל יחדל : וישקלו את שכרי שלשים כסף . תירגם יונתן ועבדו ית רעותי גברין מקצת אנשים טובים מעט היו בהם שעשו רצוני כגון החרש והמסגר דניאל חנניה מישאל ועזריה יחזקאל ולשון שלשים כסף לא ידעתי לכוין כאן אלא כסף לשון חמדה ואף רבותינו פירשו כן בחולין והביאו ראיה צרור הכסף לקח בידו ( משלי ז ) ואת השלשים פירשו שמ''ה צדיקים יש בכל דור ודור והביאו ראיה מחומר שעורים ולתך שעורים חמשה עשר בבבל ושלשים בא''י שנא' ואקחה את שלשים כסף ואשליכהו בית ה' בא''י ומנין השלשים מדרש אגדה שהובטח אברהם אבינו בכך שלא יהא דור פחות משלשים צדיקים מנין כה יהיה זרעך יהיה בגמטריא שלשים :

ואומר אליהם . אמרתי לבעלי הצאן אם טוב בעיניכם שארעה עוד את הצאן הבו שכרי כדרך שנותנים לרועה ואם לא תאבו לתת שכרי חדלו ממני את הצאן לבל אטרח עוד עמהם : וישקלו . בעלי הצאן שקלו בשכרי ל' שקל כסף ויתכן שכן היה הערך הנתון אל הרועה והרמז הוא שהמקום אמר לישראל אם תרצו שאשגיח אני בכם עשו עבודתי ושמרו מצותי ותחשב לי לשכר ואם לא אסיר השגחתי ול' כסף ירמז על ל' צדיקים שבכל דור ודור אין נגרע כמ''ש רז''ל וכסף הוא ענין חמדה כמו נכסף נכספתה ( בראשית לא ) כי הצדיקים הם מחמדי עין :

הבו . תנו כמו הבו מקניכם ( בראשית מז ) : חדלו . מנעו :

ויאמר ה' אלי השליכהו אל היוצר . כמו אל האוצר שומר האוצר אמר הקב''ה לנביא כתוב והנח את אלו הם וצדקתם להיות שמור לסוף שבעים שנה של גלות בבל ויבנה ב''ה על ידיהם ומהו האוצר אדר היקר בית מקדשי אדר תפארתי : אשר יקרתי מעליהם . אשר הפשטתי מעליה' מהיות להם ליקר ול' יקרתי הוא הסרת כבוד והמ''ם של מעליהם יוכיח והוא כמו ושרשך מארץ חיים כמו מסעף פורה ודוגמת הפירוש שפירשתי מעין תרגום של יונתן הוא וראיתי לשונות הרבה לפירוש נבואה זו ואיני יכול לכוונן :

השליכהו . השלך את הכסף אל האוצר המחוזק והחשוב והוא אוצר בית ה' : אשר יקרתי מעליהם . אשר הכבדתי להיות ממעל להם עטרה על ראשם ר''ל צדקת ל' הצדיקים שבכל דור ודור שמורה היא להיות בנוי בזכותם הבית העתיד : ואקחה . עשה כאשר צוהו המקום והשליך הכסף לאוצר בית ה' לרמז הרמז האמור :

היוצר . כמו האוצר ובא היו''ד במקום האל''ף כי אהו''י מתחלף : אדר . ענין מעוז וחוזק כמו לגפן אדרת ( יחזקאל י''ז ) : היקר . יקרתי . מל' יקר ומכובד וחשוב :

ואגדע את מקלי השני . הגלתי את צדקיהו : את החובלים . את רשעי דורו כי הוא צדיק ודורו רשעים : להפר את האחוה . שנתאחוו בני יהודה ובנימן ונדבקו בתועבות מלכי ישראל :

ואגדע . אח''ז כרתי מקלי השני מקל החובלים ולא רציתי עוד להנהיגם כלל והרמז היא לומר אח''ז נתבטל גם הנהגת החובלים כי נלקחה הממשלה מהכהנים בני חשמונאי : להפר . ר''ל גדיעת ממשלת הכהנים בני חשמונאי יהיה סבה לבטל האחוה שהיה בין יהודה ובין ישראל כי הם לבדם היו נקראים אחים אלו לאלו ולא עבר זר בתוכם ולא היה ראוי למלוך עליהם בירושלים כ''א מהם כמ''ש מקרב אחיך תשים עליך מלך וגו' ( דברים יז ) ובהתבטל ממשלת הכהנים בני חשמונאי כאלו בטל גם האחוה מישראל ומיהודה כי עבר זה בתוכם כי הורדוס מלך עליהם ולא היה מזרע ישראל וכאלו בטל האחוה וכל הרוצה להכנס יבוא ויכנס :

עוד קח לך וגו' . וזהו שאמר לו למעלה רעה צאן ההריגה סימן הוא שאני עתיד למסור דור חורבן בית שני זה ביד טיטוס :

כלי רועה אוילי . ר''ל מקל מה שרועה אויל מנהיג בו את הצאן שהוא משחית ומאבד בו את הצאן :

כלי . ר''ל מקל : אוילי . שוטה מבלי דעת :

הנכחדות . האובדות לא יפקוד הרועה לבקשם : הנער לא יבקש . תירגם יונתן דאטלטלו לא יתבע הנער השוטות שאינן יודעות לבוא אל הדיר : הנצבה . שיש לה כח קצת לעמוד על רגליה וצריכה סיוע לנהלה לאט ומנחם פירש ונפוחה ל' לצבות בטן : לא יכלכל . תרגם יונתן לא יסובר ודרך הרועה בחיקו ישא : ובשר הבריאה יאכל . את העשירי' יגמור ממונן : ופרסיהן יפרק . עד כלה ודוגמת זו אמר דניאל אכלה ומדקה ושארה ברגלה רפסה :

כי הנה אנכי מקים . ר''ל זה יהיה לרמז שאעמיד רשע בארץ ועל מלכות בית הורדוס יאמר : הנכחדות וגו' . המוסרות מן העדר ללכת דרך תועה לא יזכור בהם להשיבם אל העדר : הנער . הטלה הרך בימים ההולכת לאט ונשארת באחורי העדר לא יבקש אותה אנה נשארה : הנצבה . החולה העומדת במקומה ולא תזוז ממקומה לבקש מרעה לא יכלכל אותה במקומה : ובשר הבריאה . את השמנה יהרוג ויאכל בשרה : ופרסיהן יפרק . במקלו ישבר פרסיהן ולא יוכלו ללכת ר''ל לא יחזק הנכשלים ותשושי הכח ואת העשירים ישחית וירדה בם בפרך :

לא יפקוד . לא יזכור : הנער . ר''ל הטלה הרך : הנצבה . ענין עמידה : יכלכל . ענין ספוק הצורך כמו ויכלכל יוסף ( בראשית מז ) : הבריאה . השמנה כמו ועגלון איש בריא ( שופטים ג' ) : ופרסיהן . הם כעין מנעלים שברגלי הבהמות כמו פרסות סוסיו ( ישעיה ה' ) : יפרק . ענין שבירה כמו פרק מלאה ( נחום ג' ) :

הוי . יש לצעוק על זה : רועי האליל . רועי של אין , אליל ל' אל אינו רועה וכן רופאי אליל ( איוב יג ) , רועי האליל יו''ד יתירה במקום ה''א כמו ועוזבי הצאן ( כאן ) שכני סנה ( דברים לג ) שכני לבדד ( מיכה ו ) , עוזבי הצאן נותנן הפקר ליד כל הבא להכות ולהרוג ולבוז : חרב על זרועו ועל עין ימינו . והוא הרועה סכין של שחיטה נושא בידו לשחוט את השמינה ואת הבריאה שנתן עין ימינו בהם לדעת מי העשירים לבוז ולגמור נכסיהם : זרועו יבוש תיבש . לעתיד לבא ונתתי נקמתי וגומר ( יחזקאל כח ) והפותרי' פותרי' אותו בצדקיהו על שם ( ירמיה כב ) ואת עיני צדקיהו עור ואי אפשר לכוון הנני מקים רעה בארץ בצדקיהו שכבר עבר לו שבעים שנה :

הוי רעי האליל . אוי לך אתה רועה מבלי מועיל העוזב את הצאן והולך לו ועל אגריפס המלך יאמר האחרון ממלכות בית הורדוס שעזב את עמו והתחבר עם מחריבי המקדש כמ''ש ביוסיפון : חרב על זרועי . חרב יבוא על זרועו ר''ל כוחו ישבר ויוכרת : ועל עין ימינו . ר''ל ומה שהיה מסתכל ומביט ומצפה לשוב למלכותו הנה החרב יבוא על התוחל' ההיא כי תכרת ואין לה : זרועו יבוש תיבש . ר''ל כחו תחלש : כהה תכהה . ר''ל לא יראה הדבר שהוא מצפה לה והוא כפל ענין במילות שונות :

הוי . כמו אוי : רועי . כמו רועה בה''א : האליל . ענין דבר שאין בו תועלת כמו רועי אליל ( איוב יג ) : עוזבי . היו''ד יתירה : זרועו . ענין חוזק כי הוא נתון בזרוע : יבוש תיבש . מל' יבשות : כהה תכהה . ענין עכירות ושחרות כמו כהה הנגע ( ויקרא יג ) :