. חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות. שהבנות מקלעות בהן שער שבראשן, והן מהודקות בשער שבראש ומונעות המים מליכנס בשער:. ואין הלכה כר' יהודה בשל צמר, אבל בחוטין של שער מודים לו חכמים, לפי שהמים נכנסים בהן. ודוקא חוטים שבראש, חוצצין. אבל של צואר, אין חוצצים, שאין אשה חונקת את עצמה {ב}. ב קלקי הלב. שער שבחזה כנגד הלב שנסתבך ונעשה כעין שרשרות, והן נמאסות מן הזיעה:. מפני שהשער נאחז ומסתבך באותו מקום מחמת הזיעה והטינוף והלכלוך. ודוקא באשה נשואה שמקפדת על עצמה שלא תתגנה על בעלה הוא דבית הסתרים הוי חציצה, אבל בפנויה דאינה מקפדת, לא הוי בית הסתרים חציצה:. צואת העין:. ריר היוצא מן המכה שמתיבש ונעשה גליד:. אם היה על בשרה מן השרף הנוטף מהאילנות או מן הפירות, ונתיבש שם:. שנתיבשה ונעשית גליד:. כשידיו של אדם מלוכלכות בטיט או בבצק או בזיעה ומולל ידו אחת על חברתה נעשה על ידו כמין גרגירים של שעורים:. טיט השרוי בלובן ביצה, עשוי לתקן בו הכלים שנסדקו, שאין המים ממחין אותו. מרקה, לשון תמרוקי נשים. ואין הלכה כר' יוסי {ג}:. טיט שנתמעך על ידי הלוך בני אדם שמהלכים עליו. וכשהוא לח נקרא גץ יוני, וכשהוא יבש, נקרא יתד הדרכים, שקשה להלך עליהן ונראה כמהלך על גבי יתדות:. אם היה במקוה טיט כזה:. אם היה על בשרו. ויש מפרשים, ולא מטבילין אותם אם נטמאו מימיו, דלא סלקא השקה במקום הטיט:. כלי נחושת שמחממים בו המים, ומחמת העשן והשלהבת שעולה על גביו נעשה סביביו פחמין:. הפחמין שעל גביו:

{א} . משום דבמשנה ה' קתני אלו חוצצין בכלים, תני גבי טבילת אדם אלו חוצצין באדם. הר''ש: {ב} ברצועה רחבה וחלקה חונקת וחוצצת: {ג} דמטהר בשל יוצרין. ועתוי''ט:

.אין פירוש למשנה זו

{ד} כו' ואם טבל אינו חוצץ. הר''מ. והיינו דלא כללו בהדי הני דרישא. וכתב הכ''מ שכן הוא בתוספתא. והר''ש הביא תוספתא היו רגליו מלאים אבק וטבל במקוה שיש בו ארבעים סאה. טמא. שפשף או שהטבילו בחמין, טהור:

ובית הסתרים באיש. דאיש אינו מקפיד. ואפילו אשה אין מקפדת אלא נשואה כדפרישית:. והוא שלא יהיה על רוב גופו. ופסק ההלכה לענין חציצה, רובו ומקפיד עליו, חוצץ דבר תורה. מיעוטו, כלומר אם הדבר החוצץ הוא במיעוט הגוך, אע''פ שמקפיד עליו, אינו חוצץ מן התורה, אבל חכמים גזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד נמי משום רובו המקפיד. ולא גזרו על מיעוטו שאינו מקפיד אטו מיעוטו המקפיד, דהיא גופא גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה:

{ה} . בכלל בית הסתרים הוא, ואצטריך, דהוה אמינא דוקא בית הנקב ובית הערוה דאינו נראה לעולם מפני הכבוד, אבל השחי לא מיקרי בית הסתרים, קמשמע לן. ואי לא תני אלא השחי, הוה אמינא דר' אליעזר לא פליג אלא בהא, קמ''ל. מהר''מ: {ו} המקפיד כו'. אתאן לכולי עלמא. וקשה, דהוה ליה למתני בתר כולהו. ויש לפרש נמי דדברי ר' אליעזר הוא שאמר האיש כו' תלוי בקפידה. ומשום הכי נמי לא תני זה הכלל. בני מוהר''ר ליוואי יצ''ו. והרא''ש כתב שגרס ליה בדברי ר' אליעזר ושוב גרס נמי זה הכלל כו'. ואולי שכן הוא נמי גירסת הר''מ והר''ב:

. בלח אינו חוצץ {ז}, ביבש {ח}, חוצץ. ושחוץ לעין דלעיל, בין בלח בין ביבש, חוצץ. וטעמא הוי, דחוץ לעין אדם מקפיד בין בלח בין ביבש. בתוך העין, ביבש מקפיד, בלח אינו מקפיד:. כמין שער נולד בבשר הקטנים, כעין שער הנולד בקשואין שקורין פאקו''ס בערבי, ואותו שער קרוי בלשון משנה כשות של קישות, כך שער של קטן הדומה לו קרוי כשות של קטן, והנשים קוראות לו שער שוטה:. אם נגע טומאה באותו שער לא נטמא הקטן:. אם היה הקטן טמא באחת מאבות הטומאות, ונגע אדם באותו שער ולא נגע בבשרו, לא נטמא הנוגע, דלא חשיב שער זה יד להכניס טומאה ולהוציא:

{ז} העין הדמעה מלחלחתו ואינה מניחתו להיות יבש. ונראה דלכלוכי צואה וצואה שתחת הצפורן נמי דוקא בלח כו'. תוס': {ח} משמתחיל לירק. גמרא: {ט} כו'. ואמנם זכר זה הדיבור הנה, ואע''פ שאינו מכוונת החציצה, לפי שזוכר משפטי קרומי החבורה בחציצה. הר''מ:

. מוסקו בלע''ז. ויש ספרים גורסים וחמר:. מטה קטנה. תרגום וישבת על מטה כבודה (יחזקאל כ''ג) דרגשין:. משום דקפדי עליהן:. מלוכלכים. ודומה לו בגמרא בפרק כלל גדול [שבת דף ע''ו] עיסה בלוסה:. דלא קפדי עליה. והיינו טעמא דמטות בעל הבית ועני:. כמו אוכף. והוא של עור שמשימין על החמור כשנושא המשא:. נושאי הנודות של עור. לשון זיקא בין מליא בין חסרה שריא, במסכת עבודה זרה (דף { } '):. שאין מקפידין על הלכלוך:. שהוא רוחב {יא} כארבעה גרגרי שעורה, חוצץ. פחות מכאן, אינו חוצץ. ות''ק לא יהיב ביה שיעורא, אלא אפילו פחות מכאיסר חוצץ. והלכה כתנא קמא:

{י} שמעון בן גמליאל. קאי על המרדעת. הר''מ: {יא} דק. דהוה ליה למימר משקלו ארבעה וכן כתב הר''מ.

. שעובר משני עברי הבגד:. תלמידי חכמים שעוסקים בבנינו של עולם. וקפדי על רבב שבבגדיהם, דאמר ר' יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב {יב} על בגדיו חייב {יג} מיתה:. גרוע מעם הארץ {יד}. ולא קפיד על לכלוך שבבגדיו אלא א''כ יוצא מעבר לעבר. ומרדעת דאמרן לעיל דחוצץ, היינו שעובר משני צדדין. דלא תהא מרדעת חשובה מבגדו של עם הארץ. והלכה כרבי יוסי:

{יב} ופירש''י, שומן וחלב: {יג} החיוב הזה נהיה שתלמידי חכמים יקפידו על לכלוך בגדיהם ואפילו מצד אחד. הר''מ. ונראה לי דתרתי אשמעינן, דלאו דוקא רבב, דהוא הדין כל לכלוך והוא הדין כל בגדיו. דחיוב מיתה אינו אלא על הבגד העליון כדאיתא בגמרא. והטעם, דמחמירין על עצמן ומקפידין על כל זה שלא יבואו לידי חיוב מיתה: {יד} הכי קאמרה, ושל עם הארץ נעשה כמו בור דלא קפיד עד שיהיה משני צדדים:

. זופתי חביות. אי נמי, עושי הזפת:. שנוטלים הפסולת מן האילנות. פירוש אחר, כורתי האילנות. לשון פסל לך, שכורת הענפים מן האילן כדי שיתעבה ויגדיל גופו של אילן:. השוטחים לחמה ליבש פירות של קיץ. פירוש אחר, מלקטי קוצין. וכל הני לא קפדי אלכלוך המטפחות שלהם. ואין הלכה כרבי יהודה:

{טו} הכלל. לפי מה שכתבתי לעיל (אות ו') דאתאן לכולי עלמא, תני כללא דאדם, וכללא דכלים. וקצת קשה דלא תני התם זה הכלל: