. בעיקום:. לא גמר הכנסתן. לשון ומירק אחר שחיטה על ידו, במסכת יומא [דף ל''ב]:. שגמר הכנסתן ונשברו:. דכל כלי שבתחילת הכנסתו במים כופהו על פיו, אין המים נכנסין לתוכו לעולם {ב} אפילו מכניסו כולו, עד שיטנו:. שלא הטביל בית ידו, או דבר נוסף שיש בכלי באחת מקצותיו. ולהכי קרו ליה זבורית, שאינו עיקרו של כלי. ואין המים באין בהן עד שיטנו על צדו. וכל הני דמתניתין כולהו טעמא [כדי] שיבואו המים בכולן:. כלי שמניחין בו את הדיו. וכן קורים אותו בלשון רומי קלמר''ו. ויש מהן שפיהן שוקע לתוכן כדי שלא ישפך הדיו אפילו אם יהפך על פיו. ואם הטבילו כדרכו, אין המים נכנסים בחלל השקוע שסביב פיו מבפנים, לפיכך צריך לנקב מן הצד {ג}:

{א} . מה שהידות תחובים בברזל ומהודקים ואין המים נכנסים בהן, חוצצים, כיון שאינו עומד להתקיים כך. מהר''ם: {ב} לא שיהא פיו רחב ביותר. מהר''ם: {ג} לפרש, דאפילו במטהו על צדו אין המים נכנסים בו:

. הוא ששוכב עליו:. הוא שמשים תחת מראשותיו:. לתוכן. שדרך כר וכסת של עור להכניס ולהוציא מה שבתוכן:. וקטנה שעושים השרים תחת מראשותיהן:. פלוט''א:. דפוס שעושים עליו את המנעל. והוא עשוי מעור וממלאים אותו בשער או במוכין:. של כתב או של עקרין מחופה עור:. של יד או של ראש:. לפי שאין דרך להכניס ולהוציא מה שבתוכן {ד}:

{ד} אין צריך בדיקה. הלל היה אומר אלו משל אבי אמא כו'. ומהר''מ כתב, דאין מוציאין אותן אלא לבדוק הכתב, ולא בשביל החיצון לכבסו ולתקנו כמו כר וכסת:

. בגדיו של עני שנקרעו וקשרן, הקשר ההוא אינו עשוי להתיר לעולם, הלכך אינו צריך להתירו בשעת טבילה כדי שיבואו עליו מים:. נימין ופתילין שתולין על שפת הסדין לנוי ועושין בהן קשרים, ואינן עשויין להתיר לעולם:. אזנים שיש לרצועות של סנדל, אין צריך להתיר הקשר שלהן בשעת טבילה, שאין אותו קשר עשוי להתיר:. שהקשר חוצץ, שאין המים נכנסים לתוכה. ואימתי יהיה זה, כשהקשר מהודק יפה ואז אינו עשוי להתיר. ולפי שהוא עשוי להתקיים, אין צריך להתירו בשעת טבילה:. קשר של תפלה של יד:. דמיהדק הקשר הרבה, ואין הרצועה עולה ויורדת בו:. אזני הנוד יש בהם קשרים מהודין:. כיס גדול של עור שנושאין הרועים. ובלשון מקרא קרוי ילקוט:

פירוש למשנה זו

. לבוש התחתון שעל הבשר, והוא פתוח בכתפים, וכשלובשו קושרו על הכתף, ובשעת הפשט מתירו:. הקמטים שיש בשפתו העליונה, כדי שיבואו המים בין אותם הקמטים:. לפשטן ולמשכן. כמו וימתחם כאוהל לשבת (ישעיה מ'):. רצועות שקושרו בהן:. כשמטביל אדם בגד במים, עולין כמין אבעבועות במים. וכשהן מכובסים ומשקה טופח עליהן, משהתחילו המים לבעבע, טהרו, לפי שהושקו המים הבלועים בו למי המקוה. אבל כשהן נגובים אין המים באין בכולו עד שינוחו מבעבוען. שכשאדם מטביל סדין ואין יכול לשטחו שאין המקוה רחבה כל כך, תוחבו במים כשהוא מקופל ומתוך כך מבעבעים המים, וכשנחין מבעבוען בידוע שבאו המים בכולו:

.אין פירוש למשנה זו

. והשאר אין צריך טבילה, דכל העומד ליחתך כחתוך דמי. ולא הוי חציצה למקום החתך עצמו, דבית הסתרים דכלים אין טעון ביאת מים כמו באדם. ויתירים בית הסתרים דכלים על בית הסתרים דאדם, דאילו בית הסתרים דאדם נהי דאין טעונים ביאת מים בעינן ראוי לביאת מים, ובית הסתרים דכלים אפילו ראוי לביאת מים לא צריכי, דאין אדם מקפיד שם:. ואין הלכה כר' יהודה:. עד ארבעה לגדול ועד עשרה לקטן, והשאר טהור ואין צריך טבילה, ואפילו כלתה מדה לחצי טבעת שבשלשלת אין צריך להטביל אלא עד חצי טבעת:. שכלתה המדה לחציו. ואין הלכה כר' טרפון:

.אין פירוש למשנה זו

. דאוכלים ומשקין אין להם טהרה במקוה, אלא המים שנטמאו בלבד, מטעם השקה {ה} וחיבור, ואין השקה מועלת אלא במין עם מינו {ו}, חמין בחמין ויפים ביפים ומרים במרים. אבל מין בשאינו מינו אין השקה מועלת בהן ולא נטהרו המים:. כגון יין ושמן ומי פירות וכל משקין חוץ ממים:. משום דחייצי. ודוקא שלא נשתנו מראיהן, שלא נתבטלו במים {ז}:. דמי רגלים מין מים הן, וכשהשיקו עליהן מי מקוה נעשו חיבור להן ולא חייצי ונטהר הכלי. ויש ספרים שגורסין, רואין אותן כאילו הן יין, ואם היו משתנים מראיהן וחוזרים למראה מים, מתבטלים במים ונטהר הכלי. וכגירסא זו מוכח בתוספתא:. מים שנתקדשו באפר פרה, ומהם מזים על טמאי מתים:. שיהיה רוב הכלי פנוי כדי שירבו מי מקוה הנכנסים בו על מי. חטאת שהיו בתוכו. ואם לאו, עדיין הוא בטומאתו והרי הן כשאר משקין שחוצצין בין הכלי ובין מי המקוה:. שלשים סאין:. מי חטאת. או שאר משקין:. דסבירא ליה לרבי יוסי, רביעית משקין או רביעית מי חטאת שבתוך הכלי, פוסלין בטבילה, וחוצצין אפילו בתוך כלי גדול, עד שיסיר הרביעית של משקין או של מי חטאת ויחזור ויטבילו ריקן. ואין הלכה כר' יוסי:

{ה} דהוי כמו שזרען, וזריעה מטהרת, כמו בשתילי תרומה. רש''י: {ו} שמאי גזרו דילמא חייס עלייהו ולא נגעי אהרדי, ובית הלל לא גזרי. הר''ש: {ז} . לאו דוקא, אלא משום סיפא מי רגלים נקט ליה. הר''ש. {ח} מים כלומר אף על פי שמראיהן חלוק ממראה מים אפילו הכי כיון דמין מים הוא לא בעי רובא לבטולי ורואין כו'. תוס': {ט} כו'. הואיל והן אב הטומאה וחשיבי משום קדושתייהו, לא בטלי אלא ברובא. תוס':

. אכל אוכלים טמאים מכמה מינים ויש בכולן כחצי פרס שהן שני ביצים לרש''י וביצה ומחצה לדברי רמב''ם, מצטרפין לפסול גוייתו מלאכול בתרומה. וכן שתה מכמה מינים של שבעה משקין שהם מים יין שמן דבש חלב דם טל, שאלו בלבד נקראין משקין, כולן מצטרפין זה עם זה לפסול את הגויה ברביעית הלוג, דכתיב (ויקרא י''א) מכל האוכל אשר יאכל וכל משקה אשר ישתה, לימד {י} על האוכלין שכולן מצטרפין ועל משקין שכולן מצטרפין:. לפסול את הגויה:. ואין שאר משקין פוסלין את המקוה בשלשה לוגין כמים. אי נמי, אין שאר משקין משלימין שיעור מקוה לארבעים סאה כמים, דכתיב מקוה מים, ולא מקוה של שאר משקין.

{י} . ואינה אלא אסמכתא. דמשמונה עשר דבר הוא:

{יא} . אבל באוכלין ומשקין טמאים לא שייך למתני הכי, דהם אינן מטמאין אדם אלא משמונה עשר דבר על ידי אכילה ושתיה: {יב} . ולא דמי לבית הסתרים דבעינן ראוי לביאת מים. הר''ש: {יג} . לערב. הר''מ: