. ואפילו עיירות של כותים {א} שבתוכה. שלא גזרו טומאה אלא על ארץ העמים בחוצה לארץ:. ולא מחזקינן להו בשאובים, דסתמא בהכשר נעשו:. להתירן בדברי תורה. דבעל קרי אסור בדברי תורה עד שיטבול, וכי טביל אפילו במקוה שכל מימיו שאובין מותר:. שמילאו מים בכתף ושפכו לתוך גומא, ומאותה גומא יש דרך {ג} שהולכים המים למקוה:. חוץ לפתח המדינה:. להתירן לבעליהן, ואע''ג דאיכא איסור כרת. ולא חיישינן שמא חסרים היו ונפלו עליהם מים שאובים ונתמלאו, דחוץ לפתח המדינה אין רגל בני אדם מצויין שם:. לפנים מפתח המדינה:. שבני אדם מצויין שם הו בה וממלאים בכתף מים ונותנים שם לכבס ולרחוץ:. שיש לומר חסרים היו ונפסלו מן הכלים שמכבסים שם:. שאין מכבסים בהן וליכא למיחש להכי. ואין הלכה כר' אליעזר:

{א} . והוא הדין דנכרים. ונקט כותים משום סיפא כו'. ומיהו יש לפרש דאיירי בסותיתא ואשקלון וחברותיה דתני בתוספתא דאין בהם משום ארץ העמים, ובמקום הנכרים גזור, במקום הכותים לא גזור. הר''ש. ועתוי''ט: {ב} כו'. ויש בו הבדל יזכרהו עדיין. הר''מ: {ג} דהמשכה אינה אלא ברבייה, הכא מהני אפילו בכולו. ומיהו נראה לי שלא דברו אלא בהוה שכן דרך למלאות בקילון, ואין הכי נמי דאפילו בלא המשכה כלל כשרה. וכן משמע בב''י. ועתוי''ט:

. שמטיף טפין חלוקים כמין שלשלת:. בתחילת הטלת מי רגלים:. דלאו מין קרי הוא, אלא מעצירת השתן הוא בא:. של הטלת מי רגלים, טמא, דמין קרי הוא:. מי רגלים מדובקים:. דמין קרי הוא:. ובתחילה טהור, באמצע ובסוף טמא. ואין הלכה כרבי יוסי:

{ד} . מדבריהם. ולתרומה. אבל לחולין טהורים. תוספתא: {ה} . דמסתמא מחמת מכה הוא, דאין דרך קרי לבוא בתחלה קודם השתן, וכי היכי דהנך דבתחילה לא הוי קרי הכי נמי הנך דבאמצע ובסוף. מהר''מ:

. ורואה שבא על האשה {ז}, וכשניעור משנתו מצא בשרו חם ולא מצא טפת קרי:. דודאי ראה קרי אלא שנאבד במיעוטו בבגד:. כגון ששמשה בחמישי בשבת, ופלטה בשבת, לא שנא שמשה בתחילת ליל חמישי דאשתהי הזרע במעיה ארבע עונות שלימות ליל חמישי ויום חמישי ליל ששי וששי, לא שנא שמשה חמישי עם חשיכה, דלא אשתהי אלא מקצת חמישי וליל ששי וששי, דלא איכא אלא שתי עונות שלימות. שהעונה היא או יום או לילה:. בא לחלוק ולומר דפולטת בשלישי לשמושה טמאה, אבל פולטת ברביעי, טהורה. מיהו מודה הוא דמקצת היום ככולו, דלא הקפידה תורה אלא במנין הימים ולא במנין העונות:. כגון אם שמשה בליל (רביעי) [חמישי] עם חשיכה, פליטתה טמאה עד תחילת ליל שבת:. כגון אם שמשה בתחלת יום רביעי בעלות השחר, ופליטתה טמאה עד ליל שבת: פעמים שהן שש כגון ששמשה בתחילת ליל רביעי והיא טמאה עד תחילת ליל שבת, נמצאו שש עונות שלימות:. עונות. ואם יצאה מקצת עונה ראשונה, נותנים לה מקצת עונה ששית להשלים חמש עונות, דכל הפולטת בתוך חמש עונות שלימות, טמאה. והלכה כר' אליעזר בן עזריה:

{ו} כו'. ותנא קמא סבירא ליה דלעולם טהור. כן פסק הר''מ. ועתוי''ט: {ז} אפשר לשמש בלא הרגשה, דאי לאו הכי, הא כל שכבת זרע שאין כל גופו מרגיש אינה מטמאה, דש''ז אמר רחמנא בראויה להזריע. גמרא. וצריך עיון ממים עכורים או חלוקים דלעיל. הר''ש: {ח} . מדבריהם. וכמו שכתבתי לעיל: {ט} עקיבא אומר כו'. במסכת שבת דף פ''ו פליגי בדרשי דקראי וע''ש בתוס'. ועתוי''ט:

. הטפה של שכבת זרע שפלטה {י}:. ואפילו טומאה דרבנן ליכא:. לא קנחה את עצמה עד שלא ישאר בה לחלוחית של שכבת זרע:. דחיישינן שמא תפלוט טפת שכבת זרע שנשאר לה באותו מקום:. שמא נשתייר מן הקרי בתוך האמה ויוצא עם השתן:. שיוצא בכוח ואין משתייר. ועד כמה קרוי ילד, כל שעומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו {יב}, ואפילו בן שמונים שנה. והלכה כר' יוסי:

{י} בנכרית לא שייכא בה טומאה. רש''י: ולאחר שלשה בעיא בגמרא ואסיק בתיקו: {יא} כו'. לשון הר''מ בחיבורו, בר''א בחולה או בזקן, אבל ילד בריא כו': {יב} הר''מ, ונועל או חולץ:

. מטומאת נדה, ומותרת לבעלה:! {יד} . ולא באו המים בשערה {טו}:. דחקה שפתותיה ביותר זו בזו:. ואסורה לבעלה כמו שהיתה:. דבמקום אחיזתו לא באו מים:. לפי שהמשקה שעל ידיו מתחבר למי המקוה ושוב אין כאן חציצה:. ואין הלכה כר' שמעון:. כגון תוך האוזן ותוך החוטם ותוך הפה:. של שחי ושל ערוה. אי נמי, קמטין של זקן וזקנה שבשרם נקמט:. דכתיב (ויקרא ט''ו) וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים, וכי בשטיפת ידים נטהר הזב, והלא טבילת כל הגוף במים חיים הוא צריך, אלא לומר לך מה ידיו בנראה, אף כל בשרו בנראה, פרט לבית הסתו ים. ואף על פי כן אמרו חכמים לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה קמטיה בשעת טבילה, דנהי דאין צריכין לבוא בהן מים, מקום הראוי לביאת מים בעינן:

{יג} כו'. מלתא דפשיטא הוא, דהא אינן מהודקים. אלא סיפא אצטריך ליה דטמאה על גב רוקה. ב''י. ונקט נדה, דטומאתה וגם טהרתה שכיחי טפי: {יד} טבילה הוי כטמון ולענין טומאה גלוי, כדילפינן בגמרא. ועתוי''ט: {טו} בעירובין דף ד', את בשרו, את הטפל לבשרו וזהו שער: {טז} כו'. קודם אחיזתו. הר''ש: {יז} כו'. ותנא קמא גזר שמא לא ירפה. הר''מ. אבל הטור פירש דר' שמעון אהדיח קאי ובעי תרתי, ולת''ק בחד סגי: