. להיות מוכשרים בשמן היוצא מהן:. כלי שנותנים בו את הזיתים והן נכמרות שם כדי שיהיו ראויים להוציא שמן. לשון עטיניו מלאו חלב [איוב כ''א כ''ד]:. דקופה אינה מחזקת המשקין {א}, והמשקה היוצא מהן הולך לאיבוד, ולא ניחא ליה, ואין מכשיר הזרעים לקבל טומאה אלא משקה דניחא ליה דכתיב (ויקרא י''א) וכי יותן מים על זרע כתיב יתן וקרינן יותן, יותן דומיא דיתן, מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה:. דמשקה היוצא תוך שלשה אינו חשוב שמן אלא מוחל בעלמא ואינו מכשיר, שאין מכשירים לקבל טומאה אלא שבעה משקין בלבד, והן יין מים שמן דבש חלב טל דם:. דרך הזיתים מתחברים זה לזה כששהו במעטן:. מלאכת הכנסתן. דכל זמן שדעתו להביא עוד זיתים ממקום אחר להוסיף על אלו, אין הזיעה מכשירתן, משום דלא ניחא ליה. ומשתגמר מלאכתן, אפילו בן יומו מכשיר. והלכה כרבן גמליאל, שחכמים אומרים כדבריו:

{א} אם כן זפותה. הר''ש. וקשה, דאם כן לגזרו ג''כ אאינה זפותה וכמו שגזרו בענבים מהאי טעמא כו'. ולמה שכתב הר''ב בפרק י' משנה ב' לא קשה מידי:

. מללקוט זיתיו:. לקנות זיתים מן השוק ולהוסיף על אלו:. שאין בדעתו לקנות עוד זיתים, אבל רוצה ללוות זיתים מאחרים ולהוסיף על אלו:. ולפיכך לא הוסיף עליהן, אבל דעתו להוסיף כשיעבור האבל:. לפי שלא הוכשרו. כרבן גמליאל דאמר משתגמר מלאכתן:. אין מוכשר {ב} אלא מקום נפילת המשקה. פירוש אחר, נפלו על הזיתים הללו שלא נגמרה מלאכתן משקין טמאין, לא נטמא מהן אלא הזיתים שנגעו בהן המשקין טמאים בלבד:. המים היוצאים מן הזיתים קודם שנגמרה מלאכתן אין להן דין משקין, ואין מכשירין את האוכלין, והן עצמן אין מקבלין טומאה. ומפני מה טהור המוחל היוצא מן הזיתים עד שלא נגמרה מלאכתן, לפי שאינו רוצה בקיומן:

{ב} הר''מ בפרק קמא דמכשירין, הרבה אומרים במשנה הזאת טמא בעבור מוכשר, וטהור על שאינו מוכשר:

! {ג} . מן הזיתים שנגמרה מלאכתן:. דלא חשיב מוחל משקה לא להכשיר הזרעים ולא לקבל טומאה כשאר משקים:. דמוחל חשוב משקה בין להכשיר בין לטמא, כשיוצא מן הזיתים לאחר שנגמרה מלאכתן:. לאחר שמוציאין השמן מן הבור, נשאר בקרקעית הבור מוחל כמו מים. וקאמר ר' שמעון דעליה אפליגו ר' אליעזר ורבנן, ר' אליעזר לא חשיב ליה משקה, ורבנן סברי כיון דלא אפשר להיות מוחל בקרקעית הבור בלא צחצוחי שמן, חשיבי משקה כמו השמן. והלכה כחכמים, וכמו שפירש פלוגתייהו ת''ק, ולא כמו שפירש ר' שמעון:

{ג} מתניתין חסורי מחסרא וצריך להיות טמאין טמאין, אבל נראה דלא חסרינן לה, דכי קתני משקין היינו טמאים, וטמאים דמתניתין אזיתים קאי. ועיין במשנה דלעיל בהר''ב לפירוש השני:

. לאחר שעבר זמן הגתות והבדים. דבשעת הגתות והבדים הא תנן בחגיגה שהכל נאמנים על התרומה בשעת הגתות והבדים:. כדי שיפריש ממנה תרומה ומעשר בטהרה ויתננה [לעיני הכהן, שהכהן] עצמו יראה שגמר עתה את זיתיו, שאם לא יתננה לעיני הכהן, הוא אינו נאמן לומר ששמרן בטהרה, כיון שעבר זמן הגתות והבדים. ואית ספרים דגרסי לעני הכהן, משום דתרומה מועטת כזו שמפרישים לאחר הגתות והבדים אין רגילין לתת אותה אלא לכהן עני {ד} משום הכי תני כהן עני, והוא הדין דמצי לתת אותה לכהן עשיר:. ומהימנינן ליה במאי דאמר שעתה גמר זיתיו:. של גמר לקיטת הזיתים, אם הביא לו את המפתח, מהימנינן ליה. והלכה כר' יהודה. ובתוספתא (פרק י') משמע דמיד דקאמר ר' יהודה, היינו כל אותו היום:

{ד} דלמשחה כתיב, ואין זה דרך גדולה לעשיר. ומכל מקום קשה, אמאי מהימנינן ליה. ומסתברא כמו שכתב הר''מ דמפריש בעודם זיתים, מדתני ושייר קופה. וכן משמע לשון הר''ב בדר' שמעון. וכן כתב עוד הר''מ ביוליך לו המפתח. יבוא הכהן ויסחטם נגדו ויקח ממנו תרומת שמן בטהרה:

. גרסינן. והוא סל גדול שמניחים בו זיתים לכמור:. שיתרככו ותהיה בהן לחלוחית. ויש ספרים שגורסים בכותש, שמניחים אותם במכתשת ימים רבים כדי שייעשו רפים ורכים ויהיו נוחין להכתש:. במוחל היוצא מהן, שכבר נגמרה מלאכתן:. דלא נגמרה מלאכתן עדיין {ה}:. ממעכן בידים מסואבות:. דידים מסואבות פוסלות את התרומה, וכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה. והן מוכשרים בפציעתו, דניחא ליה במשקה דטייף עלייהו, שמתוך כך הן מרבים טעם:

{ה} , דהא בריש פרקין תנן בית הלל אומרים משיתחברו כו' והיינו קודם שתגמר מלאכתן. ונראה לי דרבן גמליאל דלעיל אינו חולק על בית הלל, אלא תרי תנאי הן אליבא דבית הלל, תנא קמא ורבן גמליאל, והך דהכא רבן נמליאל אמרה: {ו} . של תרומה. הר''מ:

. לעשות מהן גרגרים. כלומר לעשות שכל גרגיר וגרגיר יתיבש בחמה ויתנגב:. דכשנתייבשו העליונות, התחתונות מזיעות ומתלחלחות במשקה, מכל מקום הואיל ודעתו שיתנגבו, אינן מוכשרים. ויש מפרשים לגרגרן, למתקן בחמה כדי לסופתם {ז} במלח ולאכלן. ולפי שאין מתמתקין כולם בבת אחת, משום הכי נקט לגרגרן, כלומר שיקח הגרגרים המתמתקין ראשון ראשון ויאכלם. וגורסין אפילו הן רום אמה הרי אלו מוכשרים, כלומר אפילו שהן גבוהים אמה דהשתא אותן התחתונות אינן מתמתקות, הרי אלו מוכשרים במשקה היוצא מהן, דניחא ליה שיזיעו שם, דחזו לאכילה טפי:. שיתמעכו ויתפצעו:. אח''כ למתקן שם בחמה:. שיתבקעו הזיתים וימלחם:. דכל הני ניחא ליה בזיעת השמן הנפלט:. שיתקן שומרה לגגו. סוכה מקנים וקש שעושים בראש הגג לשבת שם לשמור:. דלא ניחא ליה בזיעה שיוצאת מהן:

{ז} , לטובלם. רש''י:

. זיתים שלא נגמרה מלאכתן ולא הוכשרו {ח} כגון שהיה דעתו ליקח ולהוסיף עליהן כדתנן בריש פירקין, ובא ליקח מהן שיעור מועט שמשימים בבית הבד בפעם אחת, או שני בדין, ולעשות מהן שמן, ומשאיר מהן במעטן הרבה:. חותך מה שרוצה לחתוך מן האום של זיתים שבמעטן, בד או שני בדים בטומאה, כיון שלא נגמרה מלאכתן ולא הוכשרו:. כשגמר ליקח מה שרצה ליקח, מכסה המותר שבמעטן בטהרה כאילו הוכשר, דמועלת לקיחתו מה שלוקח להחשיב את המותר כאילו נגמרה מלאכתן:. דאף הנשאר לא הוכשר, כיון שלא נגמרה מלאכתן ודעתו להוסיף עליהם. ומיהו אם עקר כל הזיתים שבמעטן כדי לעשותן בבית הבד, היו מוכשרים לבית הלל:. ועוקר כל הזיתים שבמעטן:. לפי שלא הוכשרו. וקרדומות דנקט, לרבותא לפי שהן כלי ברזל ומוכנים לטומאת מת יותר משאר כלים {ט}. והלכה כבית הלל:

{ח} , שלא הוכשרו. ובר''ש, דלא: {ט} ונטהרו, כשחזר ועשה מהן כלי חוזרין ' לטומאתן. עתוי''ט:

. שנותנים בהן זיתים קודם נתינתן לבית הבד ואח''כ נותנן בבית הבד וטוענן בקורה:. נטמא המשקה בשרץ ונטמאו כל הזיתים ע''י חיבור משקה {י}:. נמצא השרץ ע''ג העלים המכסים את הזיתים, ועלים לאו בר קבולי טומאה נינהו:. עמי הארץ שטיהרן בעל השמן לעשות זיתיו בטהרה, ונאמנים לומר לא נגענו בשרץ שעל העלים ולא נטמינו:. אם היה השרץ יוצא מן העלים שמכסים את הזיתים ונוגע באום:. שער אחד מן השרץ נוגע באום:. אום, הזיתים המקובצים יחד ומחוברין זה בזה במעטן, נקראים אום:

{י} , שבמשקה נטמאו כולם, שכולם מחוברים למשקה. ועתוי''ט:

. לאחר שתקע יתד באום להפריד האום לכמה חלקים פרודים, ובכל גוש וגוש {יא} מאלה החלקים הפרודים מהאום יש זיתים מדובקים:. שאם באת לצרף זיתים שהשרץ נוגע בהן יש בהן כביצה:. אע''ג דאין הגוש חיבור משתקע את היתד באום להפרידם, מכל מקום כיון דיש בגוש זה זיתים טמאין כשיעור לטמא אחרים, דהיינו כביצה, נעשה חיבור לטמא כל שאר הזיתים שבו:. שיש גושים על גבי גושים והשרץ על הגוש העליון:. של אותו גוש: אין טמא אלא מקום מגעו של שרץ, כלומר אותו גוש בלבד שהשרץ נגע בו. אבל שאר גושים, טהורים {יב}:. ולא חיישינן שמא היה על הזיתים:. המעלה זיתים מן המעטן לגג, ונמצא שרץ אח''כ בזיתים שעל הגג:. כלומר זיתים שבמעטן טהורין, ולא אמרינן עם הזיתים הובא והיה במעטן:. זיתים שהעלה בגג, טמאין, דמקודם שהעלה הזיתים לגג היה השרץ במעטן {יג}:. ושרץ שרוף לא מטמא, דכתיב [ויקרא י''א] במותם, כעין מותם. וכשנמצא שרוף ע''ג זיתים טהורים, לא חיישינן שמא נגע בהן קודם שנשרף:. בגד שנתחרך באש ונעשה כמין קורי עכביש, ושוב אינו מקבל טומאה:. ולא אמרינן שמא טמא היה מתחלה קודם שנתחרך {יד}:. בין להקל בין להחמיר:

{יא} לשון התוספתא. והיינו פרוד דמתניתין: {יב} מנית ביה ראשון ושני. הוי ליה שאר גושים שלישי. הר''ש: {יג} , דמאי שנא נמצא במעטן מנמצא בגג, והא הכא נמי איכא למימר שלאחר שהעלה לגג נפל השרץ במעטן, וכן פירש הר''ב. בעצמו במשנה ז' פרק י'. ובתוספתא תני עלה, דברי רבי, וחכמים אומרים נמצא במעטן הגג טהור. וכן פסק הר''מ. ועתוי''ט: {יד} משמע שאילו היה טמא מקודם לא פרחה הטומאה ממנה כו'. וקשה מסוף פרק כ''ז דכלים דכשנמהה מתטהרת. ולשון רש''י, טהורה, דאמרינן הכא נפלה עלייהו לאחר שבלתה. ועתוי''ט: