משנה - טהרות-פרק חפרק ח - משנה א
הַדָּר עִם עַם הָאָרֶץ בֶּחָצֵר, וְשָׁכַח כֵּלִים בֶּחָצֵר, אֲפִלּוּ חָבִיּוֹת מֻקָּפוֹת צָמִיד פָּתִיל, אוֹ תַנּוּר מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל, הֲרֵי אֵלוּ טְמֵאִין. רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר בַּתַּנּוּר, בִּזְמַן שֶׁהוּא מֻקָּף צָמִיד פָּתִיל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף הַתַּנּוּר טָמֵא {א}, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ מְחִיצָה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים:
. מוקפות צמיד פתיל. טמאות, משום אשתו נדה, שמא הסיטה וישבה וטמאה את הכל:. משום דאי אפשר להסיטו, דסתמו מחובר קצת, שעושין לו טפילה לחברו בארץ. ומאן דמטמא סבר גזרינן מחובר אטו שאינו מחובר. ואין הלכה כר' יהודה:
{א} יוסי כו'. לפרושי מלתא דתנא קמא אתי:
פרק ח - משנה ב
הַמַּפְקִיד כֵּלִים אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, טְמֵאִים טְמֵא מֵת וּטְמֵאִין מִדְרָס. אִם מַכִּירוֹ שֶׁהוּא אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה, טְהוֹרִין מִטְּמֵא מֵת, אֲבָל טְמֵאִין מִדְרָס. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם מָסַר לוֹ תֵּבָה מְלֵאָה בְגָדִים, בִּזְמַן שֶׁהִיא רוֹצֶצֶת, טְמֵאִין מִדְרָס. אִם אֵינָהּ רוֹצֶצֶת, טְמֵאִין מַדָּף, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּפְתֵּחַ בְּיַד הַבְּעָלִים:
. וצריכין הזאה שלישי ושביעי:. אם העם הארץ מכיר במפקיד שהוא כהן אוכל בתרומה, זהיר על הפקדון שלו שלא יטמאנו במת, ואינו צריך הזאה:. משום אשתו נדה שמא ישבה עליהן, דאינו נזהר מטומאת אשתו:. שהכיסוי דוחק הבגדים מחמת שהיא מלאה ביותר:. הבגדים. דכשאשתו יושבת על התיבה או נשענת עליה, מכבדת על הבגדים:. כלומר טומאה קלה, לטמא אוכלין ומשקין, כמו על גבו של זב שאינו מטמא בגדים:. דחיישינן שמא הסיטה:
פירוש למשנה זו
פרק ח - משנה ג
הַמְאַבֵּד בַּיּוֹם וּמָצָא בַיּוֹם, טָהוֹר. בַּיּוֹם וּמָצָא בַלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה וּמָצָא בַיּוֹם, בַּיּוֹם וּמָצָא בַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, טָמֵא. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁיַּעֲבוֹר עָלָיו הַלַּיְלָה אוֹ מִקְצָתוֹ, טָמֵא. הַשּׁוֹטֵחַ כֵּלִים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, טְהוֹרִין. וּבִרְשׁוּת הַיָּחִיד, טְמֵאִין. וְאִם הָיָה מְשַׁמְּרָן, טְהוֹרִים {ה}. נָפְלוּ וְהָלַךְ לַהֲבִיאָן, טְמֵאִים {ו}. נָפַל דָּלְיוֹ לְתוֹךְ בּוֹרוֹ שֶׁל עַם הָאָרֶץ וְהָלַךְ לְהָבִיא בַּמֶּה יַעֲלֶנּוּ, טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁהֻנַּח בִּרְשׁוּת עַם הָאָרֶץ שָׁעָה אֶחָת:
. דמסתמא אם היה אדם מוצאו ונוגע בו היה מגביהו {ב}, כדרך מוצא אבידה. אבל בלילה, אפילו שעה אחת דלא חזי ליה, חיישינן שמא נגע בו אדם טמא ולא ראהו. ומתניתין ברה''ר דספיקו טהור איירי, ואעפ''כ בלילה טמאים מדרס וטמא מת {ג}. אבל ברה''י דספיקו טמא, בין ביום בין בלילה טמאים. והכי איתא בתוספתא:. דאין כאן אלא ספק שמא נגע בהן {ד} נכרי או עם הארץ, הלכך ברה''ר דספיקו טהור, טהורים. ברה''י דספיקו טמא, טמאים:. וכל מה שבבית עם הארץ הוי טמא מת וצריך הזאה:
{ב} ונוטלו לו: {ג} , דבתוספתא תני טהור מטומאת מת. וכן כתב הר''מ. וכתב הר''ש, דטעמא משום דנכרים ונשים שכיחי, מת לא שכיח, ומתניתין דתנא טמא, היינו מדרס. וכל מידי דלא חזי למדרס, טמא מגע זב: {ד} לא חיישינן, שאין דרך העוברים לדרוס על הבגדים השטוחים ליבש, אבל אפשר שנגעו בהם מה שאין כן באבידה שאין רואין, ולכן אין לחלק בזה בין יום ללילה כמו באבידה. וכשמשמרן, אפילו נגיעה לא נגעי. כ''מ: {ה} . וקמ''ל דלא חיישינן דלמא אתי חד ונגע ולאו אדעתיה: {ו} . מפני שנעלמו מעיניו. הר''מ:
פרק ח - משנה ד
הַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ פָּתוּחַ וּמְצָאוֹ פָּתוּחַ, נָעוּל וּמְצָאוֹ נָעוּל, פָּתוּחַ וּמְצָאוֹ נָעוּל, טָהוֹר. נָעוּל וּמְצָאוֹ פָּתוּחַ, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין {ז}, שֶׁהָיוּ גַנָּבִים וְנִמְלְכוּ וְהָלְכוּ לָהֶן:
. כלומר, כיון דהניחו נעול ומצאו פתוח, ודאי גנבים היו שם ופתחוהו, והאי דלא מטמאינן ליה, דאימור נמלכו והלכו להן ולא נגעו בכל מה שבבית. והלכה כחכמים:
{ז} . כשלא נגנב ממנו כלום. הר''מ:
פרק ח - משנה ה
אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל חָבֵר לְהוֹצִיא בְנוֹ אוֹ בִתּוֹ אוֹ בְהֶמְתּוֹ, הַבַּיִת טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁנִּכְנְסָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת:
. ומרתתא שלא תתפס כגנב וממהרת לצאת, ואע''פ שלצורך בנו או בהמתו של בעל הבית נכנסה:
פירוש למשנה זו
פרק ח - משנה ו
כְּלָל אָמְרוּ בַטֳּהָרוֹת, כּל הַמיִחָד לְאֹכֶל אָדָם, טָמֵא, עַד שֶׁיִּפָּסֵל מֵאֹכֶל הַכֶּלֶב. וְכל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְאֹכֶל אָדָם, טָהוֹר, עַד שֶׁיְּיַחֲדֶנּוּ לָאָדָם. כֵּיצַד, גּוֹזָל שֶׁנָּפַל לַגַּת וְחִשֵּׁב עָלָיו לְהַעֲלוֹתוֹ לַנָּכְרִי, טָמֵא. לַכֶּלֶב, טָהוֹר. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַמֵּא {ט}. חִשֵּׁב עָלָיו חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, טָהוֹר. אִם הֶעֱלוּהוּ, טָמֵא {י}, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה:
. כגון סתם אוכלין:. טומאת אוכלין עד שיפסל מאכילת הכלב:. דיש חילוק בין אפוקי טומאה מיניה {ח}, לאתויי ליה טומאה:. כשלא נפל לגת לא פליגי ר' יוחנן בן נורי ורבנן. דנבלת עוף טהור בכרכים לא בעיא מחשבה לשווייה אוכל, משום דאיכא רוב עם הבאים לשוק ואכלי נבלת עוף טהור. ובכפרים דליכא רוב עם, בעי מחשבה כדפרישנא בריש פרק קמא. כשנפל לגת ומת בכרכים, רבנן סברי אע''ג דבכרכים לא בעי מחשבה, היכא דנפל לגת מאסתו גתו ואינו ראוי ובעי מחשבה. ור' יוחנן בן נורי סבר לא מאסתו גתו והרי הוא כשאר נבלת עוף טהור דלא בעיא מחשבה בכרכים. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:. להאכילו לנכרי:
{ח} דבאוכל שכבר נטמא איירי: {ט} . לאו משום דבעי מחשבה לכלב וחשיב לה מחשבה, אלא לא בעי מחשבה כלל. רש''י: {י} . וכגון שהעלהו ונתנו לנכרי, דמעשיו מוכיחין, ומשום הכי לא קשיא מריש פרק ו' דמכשירין דהעלה לא חשיב מעשה, דיש לתלות דמפני הכנימה עביד ולא שירד עליהן הטל. הר''ש:
פרק ח - משנה ז
אֲחוֹרֵי כֵלִים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּמַשְׁקִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְטַמְּאִין אֶת הַמַּשְׁקִין וְאֵין פּוֹסְלִין אֶת הָאֳכָלִין. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מְטַמְּאִין אֶת הַמַּשְׁקִין וּפוֹסְלִין אֶת הָאֳכָלִין. שִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה אוֹמֵר, לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ, אֶלָּא מַשְׁקִין שֶׁנִּטְמְאוּ בַּאֲחוֹרֵי הַכֵּלִים, מְטַמְּאִין אֶחָד וּפוֹסְלִין אֶחָד. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי, וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי:
. האי דנקט אחורי כלים, משום דקילו, שכלי שנטמאו אחוריו במשקין טמאין, אחוריו טמאין, תוכו אזניו אוגניו וידיו טהורין, משום דטומאת משקים לטמא כלים מדרבנן הקילו בה. אבל אם נטמא תוכו במשקין טמאין, נטמא כולו:. אפילו דחולין:. ואפילו דתרומה:. ר' יהושע יליף (בנדה דף ז' ע''ב) דאחורי כלים פוסלים אוכלי תרומה ק''ו מטבול יום, מה טבול יום שאינו מטמא את המשקין דלא גזרו רבנן על טבול יום שיהא מטמא את המשקין, אפ''ה פוסל אוכלים של תרומה, דכתיב (ויקרא כב) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, אינו טהור לאכול בתרומה עד שיעריב שמשו, דקרא בתרומה משתעי. אחורי כלים שמטמאין את המשקין, אינו דין שיהו פוסלין את התרומה. ור' אליעזר דלא חייש להאי קל וחומר, משום דאחורי כלים שנטמאו במשקין דרבנן, וטבול יום דאורייתא, ודרבנן מדאורייתא אין דנין ק''ו:. לפי שעזריה עסק בפרקמטיא והיה מספק מזון לשמעון אחיו שיעסוק בתורה, לפיכך נקרא על שם עזריה אחיו:. לא מטמאין משקה חולין ולא פוסלין אוכלי תרומה, אבל מטמאין משקה תרומה, ואותן משקין של תרומה מטמאין אחד באוכלי תרומה שנעשו שניים, ואותן אוכלים פוסלים אוכלים אחרים של תרומה. והיינו דקאמרי האוכלים של תרומה למשקין של תרומה, מטמאיך לא טמאוני, כלומר אחורי כלי המטמאיך, לא טמאוני, דלא פסלי אוכלי תרומה, ואתה טמאתני. והלכה כר' אליעזר:
פירוש למשנה זו
פרק ח - משנה ח
עֲרֵבָה שֶׁהִיא קָטַפְרֵס, וְהַבָּצֵק מִלְמַעְלָן וּמַשְׁקֶה טוֹפֵחַ מִלְּמַטָּן {יא}, שָׁלשׁ חֲתִיכוֹת בְּכַבֵּיצָה, אֵינָן מִצְטָרְפוֹת. וּשְׁתַּיִם, מִצְטָרְפוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף שְׁתַּיִם אֵינָן מִצְטָרְפוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רוֹצְצוֹת מַשְׁקֶה. וְאִם הָיָה מַשְׁקֶה עוֹמֵד, אֲפִלּוּ כְעֵין הַחַרְדָּל, מִצְטָרֵף. רַבִּי דוֹסָא אוֹמֵר, אֹכֶל פָּרוּד אֵינוֹ מִצְטָרֵף:
. שצדה אחד נמוך כעין מדרון:. בצד הנמוך, והיינו בצק שבלילתה רכה ומשקה שלה טופח, אבל מלמעלה בלילתה עבה ואין משקה טופח:. בין שלשתן כביצה, אחת טופח ושתים אינן טופח, סדורות זו אצל זו, והטופחת מלמטה, והשתא האמצעית נוגעת בטופחת, והעליונה נוגעת באמצעית: אינן מצטרפות, לכביצה לטמא המשקה טופח שלמטה ויחזור המשקה ויטמא את העריבה, דנגיעה אינה מחברת את הבצק, אא''כ נושכות כדתנן בפרק קמא (משנה ז') מקרצות נושכות זו את זו:. אם לא היו אלא שתי חתיכות בצק, התחתונה שיש בה משקה טופח ושלמעלה הימנה הנוגעת בה, ובין שתיהן כביצה, מצטרפות לטמא המשקה ויחזור ויטמא את העריבה:. לעולם אין משקה מחבר עד שיהיה משקה דוחק ועומד בין שתי החתיכות. ואין הלכה כרבי יוסי:. כלומר אם לא היה קטפרס אלא אשבורן, והמשקה עומד בין חתיכות הבצק, אפילו כל שיעור הביצה שבבצק פירורים דקין כעין החרדל מפורדים זה מזה, המשקה שעומד מחברן ומצטרפין לכביצה, ומטמאין המשקה וחוזר המשקה ומטמא את העריבה:. אוכל שהוא חלוק לפירורים פירורים דקין אינו מצטרף, דאין המשקה מחברן. ואין הלכה כרבי דוסא:
{יא} מלמטן. דאם היה מלמעלן, היה המשקה זב ומחברם. הר''ש:
פרק ח - משנה ט
מַקֵּל שֶׁהִיא מְלֵאָה {יב} מַשְׁקִין {יג} טְמֵאִין, כֵּיוָן שֶׁהִשִּׁיקָהּ לַמִּקְוֶה, טְהוֹרָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיַּטְבִּיל אֶת כֻּלָּהּ. הַנִּצּוֹק וְהַקָּטַפְרֵס וּמַשְׁקֶה טוֹפֵחַ, אֵינָן חִבּוּר לֹא לַטֻמְאָה וְלֹא לַטָּהֳרָה. וְהָאֶשְׁבֹּרֶן, חִבּוּר לַטֻּמְאָה וְלַטָּהֳרָה:
. כיון שחיבר קצה אחד מן המקל במקוה, אע''פ שלא הטבילו כולו, טהרו כל המשקין טמאין שבראשו האחר, דקטפרס חיבור:. דקסברי רבנן קטפרס אינו חיבור:. קילוח צינור {יד} הבא מלמעלה למטה בזקיפה כעמוד:. מים הבאים מלמעלה למטה דרך מדרון של תל גבוה:. ואין בו טופח על מנת להטפיח {טו}, שאין בו כל כך משקה שאם טפח בהן ידו עלה בה משקה שיוכל להטפיח דבר אחר:. שאם משקים תלושין הן ונגע טמא בתחתון, העליון טהור. וכן לענין משקה טופח, ואפילו במקום חלק, אם משקין מכאן ומשקין מכאן ומשקה טופח באמצע' נגע טמא במשקה טופח, משקין שמכאן ומכאן טהורים אע''פ שמחוברים לו:. כגון גומא שאין בה ארבעים סאה, וניצוק או משקה טופח מחובר לגומא זו ולמקוה כשר, אינו חיבור, והטובל בגומא זו לא עלתה לו טבילה:. מקום עמוק שנקוו בו מים:. ואם נטמאו קצתן נטמאו כולן. וכן אם נתחברו קצת מהן למקוה וטהרו, טהרו כולן:
{יב} . אין צריך לפרש שהוא חלול ונתמלא מים, אלא כמו שכתב הר''מ, וזה לשונו בנוסחת ארץ ישראל, המקל אם נשרה במשקים: {יג} . רוצה לומר המים בלבד, שאין השקה מועלת אלא למים: {יד} לומר שמערה מכלי טהור לכלי טמא: {טו} דטופח על מנת כו' הוי חבור. וקשה, מאי שנא מעירוב מקואות דבעינן כשפופרת הנוד. והתוס' העלו דיש לומר, דבקרקע שוה וליכא כותל כלל סגי בטופח כו', והיכא דאיכא נקב בכותל בעינן כשפופרת, ועל גבי כותל סגי כקליפת השום: