משנה - טהרות-פרק ופרק ו - משנה א
מָקוֹם שֶׁהָיָה רְשׁוּת הַיָּחִיד וְנַעֲשָׂה רְשׁוּת הָרַבִּים, חָזַר וְנַעֲשָׂה רְשׁוּת הַיָּחִיד, כְּשֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד, סְפֵקוֹ טָמֵאֹ. כְּשֶׁהוּא רְשׁוּת הָרַבִּים, סְפֵקוֹ טָהוֹר. הַמְסֻכָּן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהוֹצִיאוּהוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֶחֱזִירוּהוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, כְּשֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, סְפֵקוֹ טָמֵא. כְּשֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, סְפֵקוֹ טָהוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסֶקֶת:
. כגון בקעה, דבימות הגשמים רשות היחיד ובימות ההמה רשות הרבים המסוכן. מי שנתעלף ואין ידוע ממנו אם חי אם מת והחזירוהו לרה''י. ושם ראוהו שמת. כשהוא ברה''ר ספיקו טמא. ומטמאינן מספק כל אדם וכלים {א} שהיו עמו ברה''י שהיה שם בראשונה. ואדם וכלים שהיו עמו ברה''ר לאחר שהוציאוהו מרה''י, טהורין, דספק טומאה ברה''ר הוא, וספיקו טהור:. כיון דחשבינן ליה כחי לאחר שהוציאוהו מרה''י לרה''ר, ומטהרינן לכלים ואדם שהיו עמו ברה''ר דשמא חי הוא, איך נחשבהו מת למפרע קודם שיצא מרה''י, על כרחך אין יכולין לטמא מספק אדם וכלים שהיו עמו ברה''י בראשונה, הואיל ורשות הרבים שהוציאוהו שם באחרונה מפסקת שאתה מחשיבו כחי ומטהרת אדם וכלים שהיו עמו שם. ואין הלכה כר''ש:
{א} כשאדם אוחז בכלים. דאי לא תימא הכי הוו דבר שאין בו דעת לישאל וטהורים:
פרק ו - משנה ב
אַרְבָּעָה סְפֵקוֹת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. כֵּיצַד, הַטָּמֵא עוֹמֵד וְהַטָּהוֹר עוֹבֵר, הַטָּהוֹר עוֹמֵד וְהַטָּמֵא עוֹבֵר, הַטֻּמְאָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְטָהֳרָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, טָהֳרָה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְטֻמְאָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, סָפֵק הֶאֱהִיל סָפֵק לֹא הֶאֱהִיל, סָפֵק הֵסִיט סָפֵק לֹא הֵסִיט, רַבִּי יְהוֹשֻׁע מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:
. מצורע עומד תחת האוהל או תחת האילן:. דרך שם, ספק נגע ספק לא נגע, או ספק האהיל האוהל או האילן על שניהם ונטמא הטהור, ספק לא האהיל ולא נטמא. או שהיה הטהור עומד והמצורע עובר. פירוש אחר, כגון השרץ בפי החולדה והנבילה בפי הכלב עברו בין הטהורים, או הטהורים עברו ביניהן, חכמים מטהרים אם ספק נגע ספק לא נגע, מפני שאין לטומאה מקום, כדתנן לעיל פרק הזורק טומאה {ב}. ולפי פירוש זה, ספק האהיל ספק לא האהיל ליכא לאוקמא אהך רישא דטמא עומד וטהור עובר, דבטומאת אוהל אין חילוק בין יש מקום לטומאה {ג} בין אין מקום לטומאה, כדהוכחנו לעיל פרק הזורק טומאה:. כגון חנות הפתוחה לרה''ר ספק נכנס ספק לא נכנס:. דסבר ספק ברה''י ורבים המשותפים בו, בתר רה''י אזלינן וספיקו טמא. ורבנן סברי, בתר רה''ר אזלינן וספיקו טהור. ואין הלכה כר' יהושע:
{ב} ב' דעדיות משנה ז' ר' יהושע מטהר בהך דלעיל, דהתם לא כתב הר''ב דאדם אוחז, והכא באדם העובר ויש בו דעת לישאל. והר''מ דמפרש כפירוש הראשון, פסק התם כר' יהושע, והכא דלא כוותיה: {ג} צריך לזה, דספק האהיל קאי אכזית מת בפי העורב דתנן נמי התם גבייהו דשרץ וחולדה. ועתוי''ט:
פרק ו - משנה ג
אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ, עָלָה לְרֹאשׁוֹ, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, סְפֵקוֹ טָמֵא. הִכְנִיס יָדוֹ לְחוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ טֻמְאָה, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, סְפֵקוֹ טָמֵא. חֲנוּת שֶׁהוּא טָמֵא וּפָתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, סָפֵק נִכְנַס סָפֵק לֹא נִכְנַס, סְפֵקוֹ טָהוֹר. סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, סְפֵקוֹ טָהוֹר. שְׁתֵּי חֲנֻיּוֹת, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, נִכְנַס לְאֶחָד מֵהֶם, סָפֵק לַטָמֵא נִכְנַס סָפֵק לַטָּהוֹר נִכְנַס, סְפֵקוֹ טָמֵא:
. ראשו של אילן חשוב רשות היחיד:. החור חשוב רשות היחיד, ואע''פ שהאדם עומד ברה''ר, כיון שהכניס ידו לחור, כעומד ברה''י דמי. ואע''ג דהאילן והחור לא הוו רשות היחיד אצל שבת, הוו רשות היחיד אצל טומאה {ד}:. הויא כל החנות כולה כטומאה המונחת ברה''ר, וכשם שאם היה שרץ ברה''ר ספק נגע בו ספק לא נגע ספיקו טהור, הכא נמי ספק נכנס לחנות זה ספק לא נכנס, ספיקו טהור. אבל אם היו שתי חנויות אחת טהורה ואחת טמאה, ספק לטמא נכנס ספק לטהור נכנס, ספיקו טמא {ה}, דהויא ליה ספק טומאה ברשות היחיד:
{ד} ואין שתים יכול להשתמש בהם ואינו רגיל להלוך בהן. הר''מ: {ה} ודאי נכנס לרשות היחיד. ועתוי''ט:
פרק ו - משנה ד
כָּל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְרַבּוֹת סְפֵקוֹת וּסְפֵק סְפֵקוֹת, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, טָמֵא {ו}. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, טָהוֹר {ז}. כֵּיצַד, נִכְנַס לַמָּבוֹי וְהַטֻּמְאָה בֶּחָצֵר {ח}, סָפֵק נִכְנַס סָפֵק לֹא נִכְנַס, טֻמְאָה בַּבַּיִת, סָפֵק נִכְנַס סָפֵק לֹא נִכְנַס, וַאֲפִלּוּ נִכְנַס, סָפֵק הָיְתָה שָׁם סָפֵק לֹא הָיְתָה שָׁם, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה שָׁם, סָפֵק שֶׁיֶּשׁ בָּהּ כַּשִּׁעוּר סָפֵק שֶׁאֵין בָּהּ כַּשִּׁעוּר, וַאֲפִלּוּ שֶׁיֶּשׁ בָּהּ, סָפֵק טֻמְאָה סָפֵק טָהֳרָה, וַאֲפִלּוּ טֻמְאָה, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, סְפֵקוֹ טָמֵא. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, סְפֵק בִּיאָה, טָהוֹר. סְפֵק מַגַּע טֻמְאָה, טָמֵּא:
. משום דבעינן דומיא דסוטה, דודאי נסתרה אלא דספק נגע ספק לא נגע, דלא ידעינן אם נטמאת, וקרייה רחמנא טמאה, דכתיב (במדבר ד') ונסתרה והיא נטמאה. אבל ספק ביאה טהור:
{ו} . דמן הדין אפילו חד ספק טהור דאוקמה אחזקה, אלא דילפינן מסוטה, וא''כ מה לי חד ספק ומה לי כמה ספיקי. תוס': {ז} . איידי קתני. דהא אפילו חד ספיקא טהור: {ח} כו'. לא טומאה ודאית, אלא כלומר מה שמביא עלינו לספק אם נטמא אותו דבר הוא בחצר:
פרק ו - משנה ה
נִכְנַס לַבִּקְעָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְטֻמְאָה בְּשָׂדֶה פְלוֹנִית, וְאָמַר, הָלַכְתִּי לַמָּקוֹם הַלָּז וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם נִכְנַסְתִּי לְאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה וְאִם לֹא נִכְנַסְתִּי, רַבִּי אֶלְעָזָר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין:
. שדות של אנשים הרבה, ובימות הגשמים שהן חרושות וזרועות יש, להן דין רה''י, לפי שבני אדם נזהרים מלהלך על גבי הזרעים שלא יפסידו:. דהוי ליה ספק ביאה, ואין כל הבקעה חשובה כשדה אחת, לפי שהשדות חלוקים במיצרים שלהם:
פירוש למשנה זו
פרק ו - משנה ו
סְפֵק רְשׁוּת הַיָּחִיד, טָמֵא, עַד שֶׁיֹּאמַר לֹא נָגַעְתִּי. סְפֵק רְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר, עַד שֶׁיֹּאמַר נָגַעְתִּי. אֵיזוֹ הִיא רְשׁוּת הָרַבִּים, שְׁבִילֵי בֵית גִּלְגּוּל, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶן, רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת, וּרְשׁוּת הרבִּים לַטֻּמְאָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לֹא הזכּרוּ שְׁבִילֵי בֵית גִּלְגּוּל, אֶלָּא שֶׁהֵם רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ וּלְכָךְ. הַשְּׁבִילִים הַמְפֻלָּשִׁים לַבּוֹרוֹת וְלַשִּׁיחִים וְלַמְּעָרוֹת וְלַגִּתּוֹת {י}, רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה:
. לאו דוקא שיאמר ברי לי שלא נגעתי, דהוא הדין היכא דאיכא מידי למתלי ביה שלא נגע {ט}:. מקום עגול ועולה ויורד, ואין רוב עם יכולין ללכת באותן שבילין:. לאו רשות היחיד ממש, אלא כרמלית נינהו. ואמאי קרי לה רשות היחיד, לפי שאינה רשות הרבים. וכן הא דתנן בסמוך, הבקעה בימות החמה רשות היחיד לשבת, לאו רשות היחיד ממש, אלא כרמלית. והשתא כל הני גווני דתנן הכא דהוו רשות הרבים, מיירי כגון דליכא תלתא בשעה שנולד הספק, ואפילו הכי כיון דרבים מצויין שם, כרשות הרבים דמי. דאי בדאיכא תלתא בההיא שעתא שנולד הספק בה, אפילו בחדרי חדרים טהור, דילפינן מסוטה דהוי רשות היחיד, משום דליכא תמן אלא תרי, בועל ונבעלת:
{ט} כדמוכח בפסחים דף ט'. הר''ש. ועיין שם בתוס' דיבור המתחיל ספק, דמוכח דדוקא בספק ספיקא ואחד מהן הוא ספק הרגיל. ולשון הר''מ, עד שיאמר ודאי שלא נטמאתי: {י} כו'. שיהיה בראש המבוי חפירה בקרקע כמו בור כו' ויעמוד זה מקום כותל וישוב מבוי שאינו מפולש, לפי שלא יוכל אדם לבוא מצד אחד ולצאת מצד אחר. הר''מ:
פרק ו - משנה ז
הַבִּקְעָה, בִּימוֹת הַחַמָּה {יא}, רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה. וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים {יב}, רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ וּלְכָךְ:
. דבימות החמה שכיחי אינשי דאזלי בה ל. קצור ולדוש ולחרוש הקרקע, לזורעה לשנה הבאה:. שהיא זרועה, אין אדם נכנס לה:
{יא} החמה. משתעקר התבואה מתוכה. תוספתא: {יב} הגשמים. משתרד רביעה שניה. שמשם ואילך גדלים הזרעים ודריסת הרגל מזקת להם:
פרק ו - משנה ח
בָּסִילְקִי, רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם עוֹמֵד הוּא בַּפֶּתַח הַזֶּה וְרוֹאֶה אֶת הַנִּכְנָסִין וְאֶת הַיּוֹצְאִין בַּפֶּתַח הַלָּז, רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ וּלְכָךְ. וְאִם לָאו, רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה:
. פלטיא גדולה. והכי אמרינן בפרק ב' דיומא [דף כ''ד] לשכת הגזית כמין בסילקי גדולה היתה:. דכי רואה הנכנסים והיוצאים חשיבא רשות היחיד טפי. ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש למשנה זו
פרק ו - משנה ט
הַפָּרָן, רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה. וְכֵן הַצְּדָדִין. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַצְּדָדִין, רְשׁוּת הַיָּחִיד לְכָךְ וּלְכָךְ:
. דומה לבסילקי, ויש לו שני פתחים מכוונים זו כנגד זו {יג}:. מכאן ומכאן לפרון, חשיבי נמי רשות הרבים, כיון שרבים משתמשין באותן צדדין:. שאמצע הפרון בלבד עשוי להשתמש בו רבים, ולא הצדדין. ואין הלכה כרבי מאיר:
{יג} וקשה, לפלוג ר' יהודה כמו במתניתין דלעיל. ובתוספתא גרסינן בדר' יהודה איפכא, ואתי שפיר. ובר''ש מפרש, פרון, מגדל שג' רוחותיה בתוך הים ורוח אחת ליבשה. ואינו ענין לבסילקי דלעיל:
פרק ו - משנה י
הָאִסְטְוָנִית, רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה. חָצֵר שֶׁהָרַבִּים נִכְנָסִים בָּזוֹ וְיוֹצְאִים בָּזוֹ, רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטֻּמְאָה:
. מקום צר כאמה רוחב, גבוה ארבעה או חמשה טפחים, עומד לפני החנויות שהסוחרים יושבים שם: