בית קודם הבא סימניה

משנה - נגעים-פרק ט

משנה - נגעים-פרק ט

פרק ט - משנה א
הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה מִטַּמְּאִין בְּשָׁבוּעַ אֶחָד {א}, בִּשְׁנֵי סִימָנִים בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִשְׂיוֹן. אֵיזֶה הוּא הַשְּׁחִין, לָקָה בְעֵץ אוֹ בְאֶבֶן אוֹ בְגֶפֶת אוֹ בְמֵי טְבֶרְיָא {ב}, כֹּל שֶׁאֵינוֹ מַחֲמַת הָאֵשׁ, זֶה הוּא שְׁחִין. אֵיזוֹ הִיא מִכְוָה, נִכְוָה בְגַחֶלֶת אוֹ בְרֶמֶץ, כֹּל שֶׁהוּא מֵחֲמַת הָאֵשׁ, זוֹ הִיא מִכְוָה:
. אם נולד במקומן בהרת, מסגירן שבוע אחד, ולסוף שבוע אם יש בו שער לבן או פשיון, מחליטו. ואם לאו, פוטרו. אבל במחיה אין מיטמאין, דמחית בשר חי בעינן, ואין זה בשר חי, כיון דמקומו שחין ומכוה:. פסולת של זיתים, והוא חם מחמת עצמו. וכן חמי טבריא מחמת מקורן הן חמים ולא מחמת האור:. לאתויי אבר מעיקרו:. אפר כירה, וחם מחמת האור:. לאתויי חמי האור:
{א} כו'. והלשון קצת קשה דבשאר נגעים בעי עוד הסגר, ובזו מטהרים בשבוע אחד. ויש לומר, דהכי נמי קאמר דטמא בשער ובפסיון דוקא, וכלאו הכי אע''ג דלא כהה טהור. תוס': {ב} כו'. לשון חמימות [דע''י ההכאה מתחמם הבשר]. חמותי ראיתי אור, מתרגם שחונית. רש''י:

פרק ט - משנה ב
הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה {ג}, וְאֵין פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה, וְאֵין פּוֹשִׂין לְעוֹר הַבָּשָׂר, וְלֹא עוֹר הַבָּשָׂר פּוֹשֶׂה לְתוֹכָן. הָיוּ מוֹרְדִין, טְהוֹרִין. עָשׂוּ קְרוּם כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם, זוֹ הִיא צָרֶבֶת הַשְּׁחִין הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה {ד}. חָזְרוּ וְחָיוּ, אַף עַל פִּי שֶׁמְּקוֹמָן צַלֶּקֶת, נִדּוֹנִין כְּעוֹר הַבָּשָׂר:
. חצי גריס שחין וחצי גריס מכוה, אין מצטרפין לכגריס:. דאם שחין ומכוה זה אצל זה, ובאחד מהן בהרת כגריס, והסגירה, ובסוף שבוע פשתה לחברו או לעור הבשר, אין מחליטו. וכן אם הבהרת בעור הבשר ופשתה לשחין או למכוה, לא חשוב פשיון:. שלא נתרפאו יפה ולא נקרם העור ועדיין מוציאין ליחה, אין מטמאין בנגעים, דכתיב [ויקרא יג] שחין ונרפא, ובמכוה כתיב [שם] והיתה מחית המכוה:. שניכר שהיה שם שחין או מכוה ואין שוה לשאר עור בשר, אעפ''כ נידון כעור הבשר, מאחר שנעשה קרום חזק:
{ג} כו' מדחילקן הכתוב בשתי פרשיות ואף שמשפטן שוה. גמרא: {ד} . שזה שנאמר צרבת השחין וטיהרו הכהן, ענינו שאינו נגע טמא כיון שלא פשה, אבל היא צרבת כשהיה ואילו פשה או בא בשער היה טמא:

פרק ט - משנה ג
שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁעָלְתָה לְתוֹךְ יָדוֹ בַּהֶרֶת כַּסֶּלַע וּמְקוֹמָהּ צָרֶבֶת שְׁחִין. אָמַר לָהֶם, יַסְגִּיר. אָמְרוּ לוֹ, לָמָּה, לְגַדֵּל שֵׂעָר לָבָן אֵינָהּ רְאוּיָה, וּלְפִשְׂיוֹן אֵינָה פּוֹשָׂה, וּלְמִחְיָה אֵינָהּ מִטַּמָּא. אָמַר לָהֶן, שֶׁמָּא תִכְנוֹס וְתִפְשֶׂה. אָמְרוּ לוֹ, וַהֲלֹא מְקוֹמָהּ כַּגְּרִיס. אָמַר לָהֶן, לֹא שָׁמַעְתִּי {ו}. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא, אֲלַמֵּד בּוֹ. אָמַר לוֹ, אִם לְקַיֵּם דִּבְרֵי חֲכָמִים, הֵין. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא יִוָּלֵד לוֹ שְׁחִין אַחֵר חוּצָה לוֹ וְיִפְשֶׂה לְתוֹכוֹ. אָמַר לוֹ, חָכָם גָּדוֹל אַתָּה שֶׁקִּיַּמְתָּ דִבְרֵי חֲכָמִים:
. יסגיר הא אי אפשר להוולד לו סימן טומאה:. דכף היד אינו מגדל שער לעולם:. דשחין ומכוה אין פושין לעור הבשר:. דהא תנן בשני סימנים בשער לבן ובפשיון, ולא במחיה:. כגריס, וכשיראנה הכהן בסוף שבוע יפטור אותו, ולאחר הפטור תחזור ותפשה בתוך השחין שמקומו כסלע, ויחליט:. כלומר, ואם היה מקום הצרבת כגריס בלבד והבהרת בתוכה, למה יסגיר {ה}, והלא אין שייך לומר כאן שמא תכנוס ותפשה:. כלומר גם זה יסגיר, אבל לא שמעתי בו טעם:. תרשני שאלמד בדין זה דבר:. אם תמצא טעם לקיים דברי חכמים שאמרו שטעון הסגר, אמור, אבל ללמד שאינו טעון הסגר לא תאמר, שאיני מניח מה שקבלתי מרבותי ושומע ממך:. ששחין פושה לשחין. וכן הלכה:
{ה} . וקשה, הא עדיין לא אמר להם בזה שיסגיר. וכן קשה, דעל לא שמעתי מפרש הר''ב גם זה יסגיר, והוא לשון. הר''ש, והרי כבר ידעו שיסגיר. ולדעת הר''ש יש לפרש שהשאלה היתה אם יסגיר אם לאו, ואמר להם לא שמעתי ויסגיר. והר''ב ערבב שני הפירושים: {ו} שמעתי. ולא אמר לא ידעתי, דר' אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו:

הגדרות

שמור

סימניות

חזור

פירוש

סגור