משנה - נגעים-פרק חפרק ח - משנה א
הַפּוֹרֵחַ מִן הַטָמֵא {א}, טָהוֹר. חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים, טָמֵא, עַד שֶׁתִּתְמַעֵט בַּהַרְתּוֹ מִכַּגְּרִיס. מִן הַטָּהוֹר, טָמֵא {ג}. חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים, טָמֵא, עַד שֶׁתַּחֲזוֹר בַּהַרְתּוֹ לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה:
. טמא שנחלט באחד מן הנגעים, ואחר כך פרחה בכולו, טהור:. אם לאחר הפריחה חזרו ונתגלו אפילו ראשי אברים בלבד:. דכתיב (ויקרא י''ג) וביום הראות בו בשר חי יטמא {ב}. והוא שייראו כעדשה:. שילך כל הנגע ולא ישתייר בו כגריס:. טהור שפרחה צרעת בכולו. כגון שהחליטו בשער לבן או במחיה ונשר שער לבן או נתכסית המחיה {ד} ופטרו, אי נמי הסגירו בבהרת כגריס ועמד בעיניו שני שבועות ופטרו, בכל הני אם אחר פטורו פרחה בכולו, טמא:. דאם נשתייר מן הפריחה כל שהוא סמוך לאום, טמא משום פשיון. והא דתנן בסמוך שאם הלכה מחיה ואח''כ פרחה ככולו, טהור, ותנן נמי בהרת ובה שער לבן פרחה בכולו אע''פ שהשער לבן במקומו, טהור, ומשמע וכל שכן אם אינו במקומו שהוא טהור, התם מיירי שלא פטרו הכהן עדיין כשפרחה בכולו, והכא מיירי כשפטרו ואחר כך פרחה בכולו:
{א} הטמא. פירוש, מתוך הסגר. והדר מפרש פורח מתוך חלוט, מחיה, שער לבן, ופשיון. מהר''ם: {ב} קאי אלא על ראשי אברים, דבשאר מקומות אם בלא פרח בכולו הוי מחיה סימן טומאה, הוא הדין בפרח, ולא הוה צריך למכתב זה אלא על המקומות שאינם מיטמאים במחיה כשלא פרח, לומר, שאם פרח אף באלו המקומות המחיה סימן טומאה. ק''א. ועתוי''ט: {ג} . בספרא יליף ליה. ועתוי''ט: {ד} פשתה וכנסה. הר''ש:
פרק ח - משנה ב
בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָהּ מִחְיָה כָּעֲדָשָׁה, פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה, אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה וְאַחַר כָּךְ {ה} פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, טָהוֹר. נוֹלְדָה לוֹ מִחְיָה, טָמֵא {ו}. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין {ז}:
. שפשה הנגע עליה. אבל בשעת הפריחה לא הלכה לה מחיה עד אח''כ. [אבל לא נתכסית המחיה], אין הפריחה מטהרתו:
{ה} . קודם שהראהו לכהן. דאם לא כן, הוי ליה פרח מתוך פטור וטמא. כ''מ: {ו} . ונראה לי דלא תני ליה אלא משום פלוגתא דר' יהושע ורבנן. דהא תני לעיל חזרו בו ראשי אברים טמא, וכל שכן מחיה דשאר הגוף: {ז} יהושע כו'. ר' יהושע מדמה ליה למחיה, הואיל ושניהם סימני טומאה הם. ורבנן דייקי לישנא דקאמר [או כי ישוב] הבשר החי. ועתוי''ט. ות''ח:
פרק ח - משנה ג
בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן, פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ, טָהוֹר {ט}. בַּהֶרֶת וּבָהּ פִּשְׂיוֹן, פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, טָהוֹר. וְכֻלָּן שֶׁחָזְרוּ בָהֶן רָאשֵׁי אֵבָרִים, הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין {י}. פָּרְחָה בְּמִקְצָתוֹ, טָמֵא. פָרְחָה בְּכֻלּוֹ, טָהוֹר {יא}:
. כגריס ובה ששער לבן. הא קמ''ל דפריחה מטהרת אחר כל סימני טומאה {ח}:. אצטריך לאשמעינן אפילו פרחה ברובו, דלא אמרינן רובו ככולו. אי נמי אשמעינן דבסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני טמא בפריחת מקצתו אפילו בכל שהוא משום פשיון:
{ח} להו בתורת כהנים: {ט} . ואפילו לר' יהושע. הר''מ ומהר''ם: {י} . דכתיב טמא הוא, לרבות ראשי אברים שנתגלו אחר פריחת [חלוט] פסיון והסגר [ושער לבן]. ת''כ. ודלא תני הכא עד שנתמעט מכגריס כדתני ברישא, משום דרישא דמיירי בפורח מתוך הסגר, שייך למתני הכי, אבל הכא אפילו עמדה על כגריס אם הלכו סימני טומאה טהור. ואף דהוה מצי למתני עד שהלכו סימני טומאה, לא איצטריך, דברישא נמי לא תני אלא משום דזמנין טמא עד שתתמעט, וזמנין טמא ער שתחזור לכמות שהיתה דהיינו כשפרח לאחר פטור כו'. מהר''ם: {יא} . הודיעך אע''פ שפרח מעט מעט טהור. הר''מ. והוא מהתורת כהנים:
פרק ח - משנה ד
כָּל פְּרִיחַת רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁבִּפְרִיחָתָן טִהֲרוּ טָמֵא, כְּשֶׁיַּחְזְרוּ טְמֵאִים. כָּל חֲזִירַת רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁבַּחֲזִירָתָם טִמְּאוּ טָהוֹר, נִתְכַּסּוּ, טָהוֹר. נִתְגַּלּוּ, טָמֵא, אֲפִלּוּ מֵאָה פְעָמִים {יב}:
. שעל ידי פריחתן טיהרו את הטמא. כשחזרו ונתגלו אחרי כן, חוזר לטומאתו:. שעל ידי חזרתן שחזרו ונתגלו טמאו את הטהור, אם חזרו ונתכסו שפשה עליהם הנגע, טהור. ואם חזרו ונתגלו אח''כ, טמא. ואצטריך לאשמעינן דאפילו זימני טובא, כדקתני ואפילו מאה פעמים:
{יב} כו'. בתורת כהנים יליף ליה:
פרק ח - משנה ה
כֹּל הָרָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע הַבַּהֶרֶת, מְעַכֵּב אֶת הַפְּרִיחָה. כֹּל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִטַּמֵּא בְּנֶגַע הַבַּהֶרֶת, אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַפְּרִיחָה. כֵּיצַד, פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, אֲבָל לֹא בָרֹאשׁ, וּבַזָּקָן, בַּשְּׁחִין בַּמִּכְוָה וּבַקֶּדַח הַמּוֹרְדִין, חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנַעֲשׂוּ צָרֶבֶת, טְהוֹרִים. פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, אֲבָל לֹא בְכַחֲצִי עֲדָשָׁה הַסָּמוּךְ לָרֹאשׁ, וְלַזָּקָן, לַשְּׁחִין, לַמִּכְוָה, וְלַקֶּדַח, חָזַר הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן וְנִקְרְחוּ, הַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה וְהַקֶּדַח וְנַעֲשׂוּ צָרֶבֶת, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה מְקוֹם הַמִּחְיָה בַּהֶרֶת, טָמֵא, עַד שֶׁתִּפְרַח בְּכֻלּוֹ:
. כגון עור בשר:. אם נשתייר ממנו כל שהוא שלא פרחה בו, מעכב את טהרתו:. כגון ראש וזקן וכל הני דחשיב בהדייהו:. דאע''פ שלא פרח הנגע עליהם, כיון דפרח בשאר הגוף, טהור. וראשי אברים לא קא חשיב, דהנהו מעכבין את הפריחה, דראויין ליטמא בנגע הבהרת נינהו, שהרי הנגע פושה בהן:. אע''ג דעכשיו שנקרחו הראש והזקן ראויים ליטמא בנגע הבהרת, וכן שחין ומכוה וקדח המורדים שנעשו צרבת הרי הן כעור בשר, כיון דבשעת הפריחה לא היו ראויין, לא מעכבים וטהור:. דפריחה קמייתא לאו פריחה היא, כיון דאשתייר מעור הבשר חצי עדשה סמוך לראש, ופריחה דהשתא שנתכסית המחיה של חצי עדשה נמי לא חשיבא פריחה, כיון דכבר נקרחו ונעשו צרבת והרי הן כעור בשר, ולא מהני עד דפרח נמי עלייהו:
פירוש למשנה זו
פרק ח - משנה ו
שְׁתֵּי בֶהָרוֹת, אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה, פָּרְחָה מִזּוֹ לָזוֹ וְאַחַר כָּךְ פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, טָהוֹר. בִּשְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה בִּשְׂפָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה, בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו, בִּשְׁנֵי רִיסֵי עֵינָיו, אַף עַל פִּי שֶׁמְּדֻבָּקִים זֶה לָזֶה וְהֵם נִרְאִים כְּאֶחָד, טָהוֹר. פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, אֲבָל לֹא בַבֹּהַק, טָמֵא. חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים כְּמִין בֹּהַק, טָהוֹר. חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא {טז}. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֹּהַק פָּחוֹת מִכָּעֲדָשָׁה, סִימַן טֻמְאָה בַּתְּחִלָּה, וְאֵין סִימַן טֻמְאָה בַּסּוֹף:
. מוחלטת:. לאחר הפטור. שעמד בעיניו בסוף שבוע שני:. בין מטהורה לטמאה בין מטמאה לטהורה:. משום דטהורה נעשית טמאה {יג} כשפרח ממנה לטמאה, דהרי פשתה, וכי פרח אח''כ בכולו, הוי פורח מן (הטמאה לטהור) [הטמא, וטהור]:. חצי גריס בהרת. ובשפתו התחתונה חצי גריס. וכשסוגר פיו נראית כגריס במקום אחד {יד}. וכן בשתי אצבעות ובשני ריסי עיניו, כשמדבקן נראית כגריס שלם:. מראה לבנונית למטה מארבעה מראות ומעכב את הפריחה:. שנתגלו מן הנגע ונעשה בוהק:. וה''ה בשאר הגוף. דאע''ג דבוהק מעכב את הפריחה בתחלה, אינו מעכב בסוף {טו}. ואגב סיפא דבעי למתני ראשי אברים, תנא הכא ראשי אברים. ובסיפא נקט ראשי אברים להודיעך כחו דר' מאיר דאפילו בראשי אברים שנתגלו פחות מכעדשה ונעשו בוהק מטמא ר''מ, וכל שכן בשאר הגוף. והך רישא דחזרו בו ראשי אברים כמין בוהק טהור, כרבנן אתיא ולא כר''מ. ורבנן דמטהרי, לאו דוקא פחות מכעדשה, דאפילו טובא {יז} נמי טהור, דבוהק בסוף אינו מעכב. והלכה כחכמים:
{יג} ובתורת כהנים יליף ליה מכפל ואם פרוח תפרח. ומהר''מ הקשה על הר''ב, דבכהן תלי מילתא, וכל זמן דלא נזדקק ליה כהן, פורח מן הטהור קרינן ליה. ועוד, למאי תני פרחה מזו לזו כו', ליתני סתמא פרחה בכולו טהור. על כן נראה לפרש דדוקא בהכי טהור. אבל אי פרחה מן הטהורה לצד חוץ ואח''כ פרח מזו לזו הוי ליה פורח מטהור, וטמא. אבל השתא דפרח מזו לזו אפילו מטהורה לטמאה כיון שנתחברו אמרינן שהטהורה טפלה לגבי טמאה, דכל היכא דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי בנגעים אמרינן לקולא. ועתוי''ט: {יד} . וכלומר, מאחר דעל ידי דיבוקם נראה כגריס, הוי טמא. וכשפרח ממנה, הוי פורח מן הטמא, וטהור. כ''מ. ולשון אע''פ שמדובקים כו', כלומר, אע''פ שדוקא כשמדובקים כו'. ועתוי''ט: {טו} זה יליף ליה בתורת כהנים: {טז} אברים פחות כו'. נראה לי מדלא קאמר בהדיא בוהק, שמע מינה דהוא הדין בנעשו בשר חי לגמרי מטמא ר' מאיר. וכן הוא בהדיא בתורת כהנים. מהר''ם: {יז} בתחלה דדוקא [פחות], הוא דנקטי פחות מכעדשה. וכי היכי דלא נטעי למימר דוקא כעדשה דומיא דמחיה. אבל נראה לי דאין צריך לדחוקי בהכי, דהכי פירושו, ואין סימן טומאה בסוף כלל, דהא לא קאמר ואין פחות מכעדשה כו'. ויש לפרש נמי דאיירי נמי בלא בוהק, וקאי אפחות מכעדשה, שאין בשר חי סימן טומאה בסוף בפחות מכעדשה. ובתרי גווני מיירי. וניחא רקיימי ארבי מאיר דאיירי נמי בתרתי. מהר''ם:
פרק ח - משנה ז
הַבָּא כֻּלּוֹ לָבָן, יַסְגִּיר. נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר לָבָן, יַחְלִיט. הִשְׁחִירוּ שְׁתֵּיהֶם אוֹ אַחַת מֵהֶן, הִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן אוֹ אַחַת מֵהֶן, נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן, הִקִּיף הַשְּׁחִין אֶת שְׁתֵּיהֶן אוֹ אֶת אַחַת מֵהֶן, אוֹ חֲלָקָן הַשְּׁחִין וּמִחְיַת הַשְׁחִין הַמִּכְוָה וּמִחְיַת הַמִּכְוָה וְהַבֹּהַק. נוֹלַד לוֹ מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן, טָמֵא. לֹא נוֹלַד לוֹ לֹא מִחְיָה וְלֹא שֵׂעָר לָבָן, טָהוֹר. וְכֻלָּן שֶׁחָזְרוּ בָהֶן רָאשֵׁי אֵבָרִים, הֲרֵי אֵלּוּ כְּמוֹת שֶׁהָיוּ. פָּרְחָה בְּמִקְצָתוֹ, טָמֵא. פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, הֲרֵי הוּא טָהוֹר:
. מתחלה בא כולו מכוסה בנגע:. כדין בהרת כגריס. שמא יוולד לו שער לבן או מחיה. דאין פריחה מטהרת בתחילה:. בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני, יחליט. ואם לא באו סימני {יח} טומאה, יפטור:. כל הני דחשיב, סימני טהרה נינהו, ומפורשים הם לעיל בסוף פרק קמא:. אם לאחר שבאו סימני טהרה הללו נולד לו מחיה או שער לבן, טמא. ואם לאו, טהור:. הבא כולו לבן בתחילה, בין שהוזקק להסגיר בין להחליט בין לפטור, אם חזרו ונתגלו ראשי אברים שלהן, ה. רי הן כמו שהיו וטהורים, דלא חשיבי מחיה. כיצד, הבא כולו לבן בתחלה והוסגר שני שבועות ולא נולדו בו סימני טומאה, ופטרו, ואח''כ נתגלו בו ראשי אברים, היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור, וטהור. ואם החליטו בשער לבן והשחירו השערות ואח''כ נתגלו ראשי אברים, היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך החלט וטהור. ואם בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני נתגלו ראשי אברים, היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך הסגר, וטהור. כך נראית פירוש משנה זו מתוך תורת כהנים {יט}. אבל רמב''ם לא פירשה כן:. במקצת ראשי אברים שנתגלו:. שהרי פשה הנגע:. אחר שפרחה במקצתו:. דהוי ליה פורח מן הטמא. אבל אם מתחלה לאחר שנתגלו ראשי אברים פרחה בכולו בבת אחת, טמא משום פשיון. והא דתנא רישא פרחה במקצתו טמא, הוא הדין פרחה בכולו נמי טמא, ולא נקט פרחה במקצתו אלא משום דבעי למתני בתרה פרחה בכולו טהור, דהיינו לאחר שפרחה במקצתו:
{יח} לבן דמתניתין לאו דוקא, והוא הדין מחיה. כדאיתא בתורת כהנים: {יט} מקרא דחזרת ראשי אברים אחר החלט והסגר דטמאים דוקא בבהרת קטנה, אבל בבהרת גדולה חזרתן מתוך החלט והסגר ופטור, טהור. וכן פירש הר''ש. ומה שכתב ואם כו' בסוף שבוע שני בלא נולדו לו סימני טומאה היינו מתוך הפטור ואי נולדו והלכו היינו החלט. ובחנם נקטיה. ואלא קשה, דאי אפשר לפרש נמי משנתינו בשבוע ראשון, דהא לכמות שהיו תנן, וראוי להסגירו ולא לטהרו לגמרי. ועתוי''ט:
פרק ח - משנה ח
אִם בְּכֻלוֹ פָּרְחָה כְּאַחַת, מִתּוֹךְ הַטָּהֳרָה, טָמֵא. וּמִתּוֹךְ הַטֻּמְאָה, טָהוֹר. הַטָּהוֹר מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר, פָּטוּר מִן הַפְּרִיעָה וּמִן הַפְּרִימָה וּמִן הַתִּגְלַחַת וּמִן הַצִּפֳּרִים. מִתּוֹךְ הֶחְלֵט, חַיָּב בְּכֻלָּן. זֶה וָזֶה מְטַמְּאִים בְּבִיאָה:
. כגון הבא כולו לבן בתחלה, ולאחר הסגר או החלט נטהר, דאם חזרו בו ראשי אברים ונתגלו, טהור, כדפרישנא לעיל. ואם מתוך טהרה זו חזרו ונתכסו בבת אחת, טמא משום פשיון, והיינו דקאמר אם פרחה כולו כאחת מתוך טהרה, טמא, כדפרישנא במתניתין דלעיל דאם פרחה כולו בבת אחת נמי טמא כמו פרחה במקצתו:. כל זמן שהוא מוסגר. ואילו טהור מתוך החלט, חייב בפריעה ופרימה, כל זמן שהוא מוחלט. פריעה ופרימה, בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע:. אם באו אל האוהל נטמא כל אשר באוהל:
פירוש למשנה זו
פרק ח - משנה ט
הַבָּא כֻּלּוֹ לָבָן וּבוֹ מִחְיָה כָּעֲדָשָׁה, פָּרְחָה בְּכֻלּוֹ וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ בוֹ רָאשֵׁי אֵבָרִים, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, כַּחֲזִירַת רָאשֵׁי אֵבָרִים בְּבַהֶרֶת גְּדוֹלָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, כַּחֲזִירַת רָאשֵׁי אֵבָרִים בְּבַהֶרֶת קְטַנָּה:
. הכא מיירי שלא הספיק להחליטו עד שפרחה בכולו ונתגלו ראשי אברים, דר ישמעאל מדמי ליה לבא כולו לבן בתחילה חוץ מראשי אברים, דטעון הסגר. ור' אלעזר בן עזריה סבר, דכיון דאילו לא פרחה היה מחליטו, דינו כבהרת קטנה ובה מחיה, דאי פרחה בכולו ואח''כ נתגלו ראשי אברים, טמא. ועוד יש לפרש, דאפילו החליטו במחיה ופרחה בכולו וטיהרו, קסבר ר' ישמעאל דאין מטמא בחזרת ראשי אברים, דכי מטמא בחזרת ראשי אברים שאחר פריחה היכא דטהר בתורת פריחה, אבל הכא לאו בתורת פריחה טהר, דהא אילו נתמעטה מחיה מכעדשה [נמי] טהור:
.אין פירוש למשנה זו
פרק ח - משנה י
יֵשׁ מַרְאֶה נִגְעוֹ לַכֹּהֵן וְנִשְׂכָּר {כ}, וְיֵשׁ מַרְאֶה וּמַפְסִיד. כֵּיצַד, מִי שֶׁהָיָה מֻחְלָט, וְהָלְכוּ לָהֶן סִימָנֵי טֻמְאָה, לֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתָהּ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, טָהוֹר. שֶׁאִלּוּ הֶרְאָה לַכֹּהֵן, הָיָה טָמֵא. בַּהֶרֶת וְאֵין בָּהּ כְּלוּם, לֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתָהּ לַכֹּהֵן עַד שֶׁפָּרְחָה בְּכֻלּוֹ, טָמֵא. שֶׁאִלּוּ הֶרְאָה לַכֹּהֵן, הָיָה טָהוֹר:
. בשער לבן או במחיה או בפשיון:. שסימני טומאה הלכו:. כשהלכו סימני טומאה היה מטהר, ואם אחר כן היה פורח, היה טמא, דהוה ליה פורח מן הטהור, אבל השתא הוי ליה פורח מן הטמא, וטהור:. אין בו סימן מסימני טומאה:. כלומר, טעון הסגר כבא כולו לבן בתחילה. ואם מתחילה קודפ שפרחה הראה אל הכהן היה מסגיר, ובסוך שבוע כשפרחה, הוי ליה פורח מתוך הסגר וטהור:
{כ} יש כו'. הלשון משמע שזריז ונשכר הוא בזה שהקדים להראות, והדר תני שאילו הראה כו'. וכן בסיפא: