משנה - נגעים-פרק הפרק ה - משנה א
כָּל סְפֵק נְגָעִים טָהוֹר, חוּץ מִזֶּה, וְעוֹד אַחֵר. וְאֵיזֶה, זֶה מִי שֶׁהָיְתָה בוֹ בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וְהִסְגִּירָהּ, בְּסוֹף שָׁבוּעַ וַהֲרֵי הִיא כַּסֶּלַע, סָפֵק שֶׁהִיא (הִיא) סָפֵק שֶׁאַחֶרֶת בָּאָה תַחְתֶּיהָ, טָמֵא:
. חוץ מזה. דספק בהרת קדמה ספק שער לבן קדם:. נעשית רחבה וגדולה כסלע:. וראויה להחליט שהרי פשה:. והראשונה הלכה וראויה להסגיר, דאין פשיון מטמא בתחלה:. ומחליטו:
פירוש למשנה זו
פרק ה - משנה ב
הֶחְלִיטוֹ בְּשֵּׂעָר לָבָן, הָלַךְ שֵׂעָר לָבָן וְחָזַר שֵׂעָר לָבָן, וְכֵן בְּמִחְיָה וּבְפִשְׂיוֹן, בַּתְּחִלָּה בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, הֲרֵי הִיא כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה {א}. הֶחְלִיטוֹ בְּמִחְיָה, וְהָלְכָה הַמִּחְיָה וְחָזְרָה הַמִּחְיָה. וְכֵן בְּשֵׂעָר לָבָן וּבְפִשְׂיוֹן, בַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, הֲרֵי הִיא כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה. הֶחְלִיטוֹ בְפִשְׂיוֹן, הָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן וְחָזַר הַפִּשְׂיוֹן. וְכֵן בְּשֵׂעָר לָבָן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן {ג}, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, הֲרֵי הִיא כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה:
. שהוחלט בעבורו:. אחר תחתיו:. או שלא חזר שער לבן, אלא שנולדה בו מחיה שהיא ג''כ סימן טומאה, או שפשה הנגע:. כלומר, בין שההחלט היה בתחילה כשהובא אל הכהן, בין בסוף שבוע ראשון, בין בסוף שבוע שני, בין לאחר הפטור כגון שעמד בעיניו שני שבועות ופטרו ואחר הפטור בא שער לבן והחליטו, בכל הני גווני אם הלך לו שער לבן וחזר שער לבן, או מחיה או פשיון הרי היא כמות שהיתה. כלומר, נשאר בטומאה כמו שהיה, הואיל ויש בו סימן טומאה, אע''פ שאין זה אותו סימן שהיה בשעת החלט:. הא דלא קתני הכא וכן במחיה, לפי שכשהלך הפשיון ובאת המחיה, פעמים שיהיה טהור, כגון שהמחיה מיעטה הנגע מכגריס {ב}:
{א} הרי היא כו'. בספרא יליף ליה. ועתוי''ט: {ב} מה שיתבאר בפרק שאחרי זה [משנה ב']. הר''מ. ועיין לעיל פרק ד' משנה ו' דבהרת כגריס הוא עם המחיה, וכאן ר''ל שמיעטה השיעור שצריך להיות סביב המחיה מכל צד שיעור שתי שערות. ועתוי''ט: {ג} כו'. ולא תני בתחילה, משום דאין פשיון מטמא בתחילה. הר''ש:
פרק ה - משנה ג
שְׂעַר פְּקֻדָּה, עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא {ד}, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. אֵיזֶה הוּא שְׂעַר פְּקֻדָּה, מִי שֶׁהָיְתָה בוֹ בַּהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן, הָלְכָה הַבַּהֶרֶת וְהִנִּיחָה לְשֵׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ וְחָזְרָה, עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מוֹדֶה אֲנִי בָזֶה שֶׁהוּא טָהוֹר. אֵיזֶה הוּא שְׂעַר פְּקֻדָּה, מִי שֶׁהָיְתָה בוֹ בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְהָלַךְ הֵימֶנָּה כַּחֲצִי גְרִיס וְהִנִּיחוֹ לְשֵׂעָר לָבָן בִּמְקוֹם הַבַּהֶרֶת וְחָזַר. אָמְרוּ לוֹ, כְּשֵׁם שֶׁבִּטְּלוּ אֶת דִּבְרֵי עֲקַבְיָא, אַף דְּבָרֶיךָ אֵינָן מְקֻיָּמִין:
. לשון פקדון, שהפקידה הבהרת את השער בעור הבשר והלכה לה:. וטעמייהו, דכתיב והיא הפכה, שהפכתו היא ולא הפכתו חברתה:. דהאי נמי טהור. והלכה כחכמים:
{ד} . שהרי נהפך שער לבן בבהרת. הר''מ והר''א. ועוד כתב הר''א, כיון ששער לבן עומד במקומו, עדיין לא נרפא הנגע ומן החולי הראשון הוא. ועתוי''ט:
פרק ה - משנה ד
כָּל סְפֵק נְגָעִים בַּתְּחִלָּה טָהוֹר, עַד שֶׁלֹא נִזְקַק לַטֻּמְאָה. מִשֶׁנִּזְקַק לַטֻמְאָה, סְפֵקוֹ טָמֵא. כֵּיצַד, שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֵצֶל כֹּהֵן, בָּזֶה בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָזֶה כַּסֶּלַע, בְּסוֹף שָׁבוּעַ בָּזֶה כַּסֶלַע וּבָזֶה כַּסֶּלַע, וְאֵינוֹ יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן פָּשָׂה, בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד בֵּין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, טָהוֹר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בְּאִישׁ אֶחָד, טָמֵא. וּבִשְׁנֵי אֲנָשִׁים, טָהוֹר:
. אע''ג דמה נפשך יש בו בהרת אחת שפשתה, אותה שתחלתה כגריס ועכשיו כסלע, והיה ראוי להחליטו, אפילו הכי הואיל ואינו יודע על איזה נגע מחליט, טהור מגזירת הכתוב דכתיב (ויקרא י''ג) ואם פשה תפשה בעור וטימא הכהן אותו, את הנגע הודאי {ה} הוא מטמא, ואינו מטמא את הנגע שיש בו ספק:. שני אנ. שים. אע''פ שאחד מהם טעון הסגר שבעת ימים שנית בסוף שבוע ראשון, והאחר מוחלט, הואיל ואינו יודע איזה להסגיר ואיזה להחליט, שניהם טהורים מגזרת הכתוב:. ואין הלכה כר' עקיבא:
{ה} אותו שב על הנגע. הר''מ. ואע''ג דהאי קרא בפסיון כתיב, הוא הדין בשער לבן. הר''ש. והוא הדין נמי במחיה. ועתוי''ט:
פרק ה - משנה ה
מִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה, סְפֵקוֹ טָמֵא כֵּיצַד, שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֵצֶל כֹּהֵן, בָּזֶה בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּבָזֶה כַּסֶּלַע, בְּסוֹף שָׁבוּעַ בָּזֶה כַּסֶּלַע וְעוֹד וּבָזֶה כַּסֶּלַע וְעוֹד, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ לִהְיוֹת כַּסֶּלַע וְכַסֶּלַע, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין, עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לִהְיוֹת כַּגְּרִיס. זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ, מִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה, סְפֵקוֹ טָמֵא {ו}:
. דבשניהם פשה:. דהשתא אחד מהם טהור, הואיל והוזקקו לטומאה, שניהם טמאים. דכתיב [שם] וטיהרו הכהן, את הודאי הוא מטהר, ואינו מטהר את הספק:. דהשתא ודאי שניהם טהורים, שהפשיון שבעבורו הוחלט הלך משניהם:
{ו} כו'. לא ידעתי למעוטי מאי. ועוד, אמאי לא תני נמי ברישא זהו שאמרו עד שלא כו'. ועוד, דהתם הוה למעוטי תרתי דתנן בריש פרקין. לכן נראה לי דהכי נמי קאמר זהו שאמרו משנזקק כו', כלומר דכל היכא שנזקק ספקו טמא, מה שאין כן בקודם שנזקק דלא הוי כללא, דהא משכחת בתרי גווני דטמא, ולפיכך לא תני לעיל זהו כו':